האם אברהם אבינו עשה ליצחק בנו פדיון הבן

אב-י · הודעהעל ידי **אב-י** » ג' אוקטובר 30, 2012 10:02 pm

האם כתוב על כך משהו

חכם באשי

איני יודע מי כתב בענין (אם בכלל). עכ"פ, לשיטת התוס', ש'בכל' היתה בתו של אברהם משרה, הרי שיצחק לא היה פטר רחם.

אב-י · הודעהעל ידי **אב-י** » ג' אוקטובר 30, 2012 10:18 pm

מי אמר שהיא נולדה לפני יצחק

עשוי לנחת

אב-י כתב:האם כתוב על כך משהו

http://www.hebrewbooks.org/pagefeed/heb ... 67_155.pdf

רחמים · הודעהעל ידי **רחמים** » ג' אוקטובר 30, 2012 10:28 pm

חכם באשי כתב:איני יודע מי כתב בענין (אם בכלל). עכ"פ, לשיטת התוס', ש'בכל' היתה בתו של אברהם משרה, הרי שיצחק לא היה פטר רחם.

מנין לך שבכל נולדה לפני יצחק? אדרבא מסתבר שנולדה רק אחרי יצחק אחרי שריננו שיצחק אינו בנה של שרה אז שרה ילדה עוד בת לומר שהיא מסוגלת להוליד. וכ''כ הכתב סופר ‏(בראשית פרק כד פסוק א)‏ וז''ל:
וכדי להוציא מלב בני אדם שלא האמינו כי מאברהם ילדה שרה, כי ‏שניהם זקנים, התעברה אח"כ וילדה בת כדי שיאמינו למפרע כי יצחק ‏מאברהם הוא, ואח"כ מתה הבת, וכל דברי החכמים אמת. וה' בירך ‏את אברהם בכל שהיה לו בן ע"י בת שהיה לו נתברר שיש לו בן, ‏וקראו אותה בכל בגימטריא בן שעל ידה נתאמת שיש לו בן. ומ"ד ‏שלא היה לו בת, היינו בת של קיימא, כי לא נצרכה מעיקרא אלא ‏להעדפה לאמת כי יצחק בנו של אברהם הוא, וביצחק יקרא לו זרע:‏ ע''ש.

ולגבי הפדיון אברהם אבינו היה כהן וממילא היה פטור מפדיון, כמבואר בתלמוד בבלי מסכת נדרים דף לב עמוד ב וז''ל:

אמר רבי זכריה משום רבי ישמעאל: ביקש הקדוש ברוך הוא להוציא כהונה משם, שנאמר: +בראשית יד+ והוא כהן לאל עליון, כיון שהקדים ברכת אברהם לברכת המקום הוציאה מאברהם, שנאמר: +בראשית יד+ ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ, וברוך אל עליון, אמר לו אברהם: וכי מקדימין ברכת עבד לברכת קונו? מיד נתנה לאברהם, שנאמר: +תהלים קי+ נאם ה' לאדני שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך, ובתריה כתיב: נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק - על דיבורו של מלכי צדק; והיינו דכתיב: והוא כהן לאל עליון, הוא כהן - ואין זרעו כהן. הדרן עלך ארבעה נדרים.

מורה צדק

כל עניין פדיון הבן התחיל אחרי ששבט לוי החליפו את הבכורות.

מורה צדק

אב-י כתב:מי אמר שהיא נולדה לפני יצחק

לא שימש אברהם עם שרה כל זמן שלא נימול, בהיות שידע עיקר התורה, וראה באצטגנינות שלו שלא יהיה יכול להוליד לא הוציא זרעו לבטלה (מאה שערים שער ט"ו).

רחמים · הודעהעל ידי **רחמים** » ג' אוקטובר 30, 2012 10:56 pm

מורה צדק כתב:כל עניין פדיון הבן התחיל אחרי ששבט לוי החליפו את הבכורות.

לכאורא אתה צודק אבל לכאורא אפשר לומר שכמו שא''א אכל מצות בפסח אף שכל המצות התחילו משום שלא הספיק בצקם להחמיץ כך היה צריך לעשות פדיון על שם העתיד.

וזה שאברהם לא שימש מבואר גם בריקנטי.

אב-י · הודעהעל ידי **אב-י** » ג' אוקטובר 30, 2012 10:57 pm

כל עניין פדיון הבן התחיל אחרי ששבט לוי החליפו את הבכורות.מורה צדק

במחילה מכבודו, פדיון הבן החל ממכת בכורות עי' סוף פרשת בא

מורה צדק כתב:
אב-י כתב:מי אמר שהיא נולדה לפני יצחק

לא שימש אברהם עם שרה כל זמן שלא נימול, בהיות שידע עיקר התורה, וראה באצטגנינות שלו שלא יהיה יכול להוליד לא הוציא זרעו לבטלה (מאה שערים שער ט"ו).

שיטת רש"י כמובן לא כן, שכתב לגבי מילת אברהם וישמעאל בנו שערלתו של אברהם נתמעכה מחמת תשמיש, זה אינו ראייה בעצם כי הכוונה מהגר. אבל מה שאיני מבין זה עניין העשר שנים שפירושו שהמתינו עשר שנים אולי תתחלף איצטגנינותו? וכן מה אמרה הגר שרה זו אין תוכה כברה הרי לא בא עליה? ואלי הכוונה דמוכח שהאיצטגנינות היתה בגלל שרה ולא בגללה, אבל א"כ הראייה מעצם זה שבא עליה ולא מהריונה, סו"ד בכל אופן לא נראה שדרך רש"י בפירוש הכתובים ס"ל כן.

רחמים · הודעהעל ידי **רחמים** » ג' אוקטובר 30, 2012 10:59 pm

שניכם צודקים:
הבכורות קיבלו קדושה יתרה במכת בכורות אבל לא הוצרכו פדיון אלא להיות מוקדשים לעבודת ה', ורק אחר שחטאו בחטא העגל, ולא יכלו לעבוד את עבודת הקורבנות הוצרכו לפדיון.

אב-י · הודעהעל ידי **אב-י** » ג' אוקטובר 30, 2012 11:21 pm

רחמים כתב:שניכם צודקים:
הבכורות קיבלו קדושה יתרה במכת בכורות אבל לא הוצרכו פדיון אלא להיות מוקדשים לעבודת ה', ורק אחר שחטאו בחטא העגל, ולא יכלו לעבוד את עבודת הקורבנות הוצרכו לפדיון.

וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים:
וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ וַיַּהֲרֹג ה' כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר אָדָם וְעַד בְּכוֹר בְּהֵמָה עַל כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לה' כָּל פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים וְכָל בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה:

יאיר · הודעהעל ידי **יאיר** » ג' אוקטובר 30, 2012 11:28 pm

הבלבול הוא בגלל שיש כאן שני סוגי פדיון. האחד הוא פדיון פטר רחם והוא מחמת מכת בכורות וכדברי ר' אב-י והשני הוא פדיון הבכורות ללויים והוא נעשה מחמת שחטאו הבכורות בעגל.

רחמים · הודעהעל ידי **רחמים** » ד' אוקטובר 31, 2012 12:30 am

אב-י כתב:
רחמים כתב:שניכם צודקים:
הבכורות קיבלו קדושה יתרה במכת בכורות אבל לא הוצרכו פדיון אלא להיות מוקדשים לעבודת ה', ורק אחר שחטאו בחטא העגל, ולא יכלו לעבוד את עבודת הקורבנות הוצרכו לפדיון.

וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים:
וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ וַיַּהֲרֹג ה' כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר אָדָם וְעַד בְּכוֹר בְּהֵמָה עַל כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לה' כָּל פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים וְכָל בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה:

ואף שכבודו דחה אותי בזיל קרי בי רב עדיין עיין בפנים יפות במדבר פרק ח פסוק טז

אלא דהא קשיא ליה טובא לפי מה שאמרו חז"ל [זבחים קיב א] דעבודה היתה בבכורות אלא שנפסלו משעת עשיית העגל ונפדו בלוים כ"ב אלף כנגד כ"ב אלף ורע"ג הנותרים הוצרכו לפדות כל אחד בה' שקלים, משמע דקודם שנפסלו הבכורים מן העבודה לא היו צריכים לפדות, א"כ הא דנאמר בשעת יציאת מצרים בפסוק [שמות יג, יא - יד] והיה כי יביאך וגו' וכל בכור אדם בבניך תפדה, וכתיב התם וכל בכור בני אפדה, פדיון זה למה, דהא עדיין לא נפסלו, ונראה דאותן בכורות שהוקדשו במצרים כמו שכתב קדש לי כל בכור הם נתקדשו לעבודה בקדושת כהנים, כדכתיב [שם יט, כב] וגם הכהנים הנגשים אל ה' פירש רש"י אלו בכורות, וכיון שנתקדשו לכהונה נתקדשו גם כל זרעיהם אפילו אינם בכורים, כמו שנתקדשו הלוים הם וזרעיהם לדורי דורות אבל כל הבכורים שיוולדו מכל ישראל לא נתקדשו אלא לפדיון, והיינו דכתיב בפרשת כי יביאך וגו' וכל בכור אדם בבניך תפדה היינו בכורות של כל ישראל שלא הוקדשו לעבודה, תדע דאי הוי הקדושה לעבודה בכל בכורות שיוולדו בכל ישראל למה יפסלו הבכורות שיוולדו בשביל אבותיהם שחטאו בעגל, הא קדושת הבכורים הם מצד עצמם, אבל לפמ"ש שלא הוקדשו אלא אותן הבכורים שהיו בשעת יציאת מצרים, אלא דממילא היו זרעם קדושים מחמת אבותיהם, וכיון שחטאו אבותיהם בעגל ונתחללו מן העבודה, ממילא אין כל זרעיהם קדושים כמו בן חלל שנפסלו כל זרעו מן הכהונה:

רחמים · הודעהעל ידי **רחמים** » ד' אוקטובר 31, 2012 4:55 pm

האם אברהם אבינו עשה ליצחק בנו פדיון הבן

אכן הוא עשה אלא שזה לא כתוב כמו שהרבה דברים א''א עשה וזה לא כתוב, ובפרט שאין זו מצווה חיובית עבור א''א כמו ברית מילה, ואולי אפשר אף לאמר כלל כזה: שכל מצווה שא''א לא היה מחוייב בה, לא נכתב שעשה אותה.

לייטנר · הודעהעל ידי **לייטנר** » ד' אוקטובר 31, 2012 5:11 pm

אב-י כתב:מי אמר שהיא נולדה לפני יצחק

ולשיטתך, האם אברהם אבינו עשה לישמעאל בנו פדיון הבן?

רחמים · הודעהעל ידי **רחמים** » ד' אוקטובר 31, 2012 5:46 pm

לייטנר כתב:
אב-י כתב:מי אמר שהיא נולדה לפני יצחק

ולשיטתך, האם אברהם אבינו עשה לישמעאל בנו פדיון הבן?

ישמעאל לא היה פטר רחם משום שהיה לפניו נפל עיין בבראשית רבה (וילנא) פרשת לך לך פרשה מה סימן ה וז''ל:
כתיב ויבא אל הגר ותהר ומה ת"ל הנך הרה וילדת בן אלא מלמד שהכניסה בה שרה עין רעה והפילה עוברה.

ר_חיים_הקטן

ראיתי בספר ליקוטי פינחס (יו"ד ס' ש"ה אות ק"ה) דכיון שהיה אאע"ה כהן לא פדה את יצחק בנו וכ"כ בספר מבשר שלום (ערך אבות אות תרי"ט).

אב-י · הודעהעל ידי **אב-י** » ו' נובמבר 02, 2012 12:02 pm

ר_חיים_הקטן כתב:ראיתי בספר ליקוטי פינחס (יו"ד ס' ש"ה אות ק"ה) דכיון שהיה אאע"ה כהן לא פדה את יצחק בנו וכ"כ בספר מבשר שלום (ערך אבות אות תרי"ט).

יישר כח

רחמים · הודעהעל ידי **רחמים** » ו' נובמבר 02, 2012 12:13 pm

כיון שאברהם היה כהן (כמוזכר בסמוך וגם לעיל בראש האשכול) א''כ כל זרעו היו צריכים להיות כהנים וא''כ מדוע לא כל עם ישראל כהנים?
וי''ל שכיון שיצחק אבינו פרחה נשמתו בעקדה פרחה ממנו הכהונה, ובדומה לר' זירא שרבא שחטו ושוב איבד את כהונתו כידוע.

מורה צדק · הודעהעל ידי **מורה צדק** » ו' נובמבר 02, 2012 2:57 pm

רחמים כתב:כיון שאברהם היה כהן (כמוזכר בסמוך וגם לעיל בראש האשכול) א''כ כל זרעו היו צריכים להיות כהנים וא''כ מדוע לא כל עם ישראל כהנים?
וי''ל שכיון שיצחק אבינו פרחה נשמתו בעקדה פרחה ממנו הכהונה, ובדומה לר' זירא שרבא שחטו ושוב איבד את כהונתו כידוע.

כמו שלא כל הצאצאים של הבכורים נחשבים לכהנים.

ר_חיים_הקטן

מורה צדק כתב:
רחמים כתב:כיון שאברהם היה כהן (כמוזכר בסמוך וגם לעיל בראש האשכול) א''כ כל זרעו היו צריכים להיות כהנים וא''כ מדוע לא כל עם ישראל כהנים?
וי''ל שכיון שיצחק אבינו פרחה נשמתו בעקדה פרחה ממנו הכהונה, ובדומה לר' זירא שרבא שחטו ושוב איבד את כהונתו כידוע.

כמו שלא כל הצאצאים של הבכורים נחשבים לכהנים.

וכמו שלא כל בני שֵם היו כהנים.

יאיר · הודעהעל ידי **יאיר** » ש' נובמבר 03, 2012 7:21 pm

הרי משם ומהבכורים ניטלה הכהונה ולא קשה מהם.

רחמים · הודעהעל ידי **רחמים** » ש' נובמבר 03, 2012 7:35 pm

מורה צדק כתב:
רחמים כתב:כיון שאברהם היה כהן (כמוזכר בסמוך וגם לעיל בראש האשכול) א''כ כל זרעו היו צריכים להיות כהנים וא''כ מדוע לא כל עם ישראל כהנים?
וי''ל שכיון שיצחק אבינו פרחה נשמתו בעקדה פרחה ממנו הכהונה, ובדומה לר' זירא שרבא שחטו ושוב איבד את כהונתו כידוע.

כמו שלא כל הצאצאים של הבכורים נחשבים לכהנים.

זה שבכורות לא ממשיכים כהונתם לבניהם יש כמה הסברים
א. בכורים קדושים מכח בכורותם כלומר מכח זה שהם נולדו ראשונים ולא שייך להעביר מעלה זו למי שלא נולד ראשון.
ב. יש ושייך שבכור שהוא קדוש יעביר את קדושתו לכל בניו גם לא הבכורים עיין בפנים יפות במדבר פרק ח פסוק טז וז''ל:
אלא דהא קשיא ליה טובא לפי מה שאמרו חז"ל [זבחים קיב א] דעבודה היתה בבכורות אלא שנפסלו משעת עשיית העגל ונפדו בלוים כ"ב אלף כנגד כ"ב אלף ורע"ג הנותרים הוצרכו לפדות כל אחד בה' שקלים, משמע דקודם שנפסלו הבכורים מן העבודה לא היו צריכים לפדות, א"כ הא דנאמר בשעת יציאת מצרים בפסוק [שמות יג, יא - יד] והיה כי יביאך וגו' וכל בכור אדם בבניך תפדה, וכתיב התם וכל בכור בני אפדה, פדיון זה למה, דהא עדיין לא נפסלו, ונראה דאותן בכורות שהוקדשו במצרים כמו שכתב קדש לי כל בכור הם נתקדשו לעבודה בקדושת כהנים, כדכתיב [שם יט, כב] וגם הכהנים הנגשים אל ה' פירש רש"י אלו בכורות, וכיון שנתקדשו לכהונה נתקדשו גם כל זרעיהם אפילו אינם בכורים, כמו שנתקדשו הלוים הם וזרעיהם לדורי דורות אבל כל הבכורים שיוולדו מכל ישראל לא נתקדשו אלא לפדיון, והיינו דכתיב בפרשת כי יביאך וגו' וכל בכור אדם בבניך תפדה היינו בכורות של כל ישראל שלא הוקדשו לעבודה, תדע דאי הוי הקדושה לעבודה בכל בכורות שיוולדו בכל ישראל למה יפסלו הבכורות שיוולדו בשביל אבותיהם שחטאו בעגל, הא קדושת הבכורים הם מצד עצמם, אבל לפמ"ש שלא הוקדשו אלא אותן הבכורים שהיו בשעת יציאת מצרים, אלא דממילא היו זרעם קדושים מחמת אבותיהם, וכיון שחטאו אבותיהם בעגל ונתחללו מן העבודה, ממילא אין כל זרעיהם קדושים כמו בן חלל שנפסלו כל זרעו מן הכהונה:

ר_חיים_הקטן

ענין קדושת הבכור (קבלתי פעם ממערכת לדופקי בתשובה):

ענין בכורות נעתיק לך מה שהארכנו בענין
"קדש לי כל בכור פטר רחם בבני ישראל לי הוא " [שמות י"ג ב' ] ומצאנו דנחלקו הראשונים אי קדש לי כל בכור היינו לעבודה או לענין פדיון דהרמב"ן כתב "שיקדש אותם מיד שתהיה המצוה נוהגת במדבר" ומבואר דהקידוש היינו לענין חיוב במצות פדיון וכ"כ הספורנו "קדש לי כל בכור שיתחיבו כולם בפדיון כשאר כל הקדש למען יהיו מותרים בעבודת חול שלולי הפדיון היו אסורים לעשות כל מלאכת חול כענין לא תעבוד בבכור שורך ופדיון נפשם הוא הערך המפורש לבן חודש בפרשת ערכין בהיות אז זמן פדיונו כאמרו ופדויו מבן חודש תפדה" אבל מצאנו ראשונים אחרים דפליגי עי' ברשב"ם דכתב "באדם עבודה מתחילה היתה בבכורות" וכ"כ החזקוני כתב "קדש לי כל בכור בתחילה היתה העבודה בבכורות" והנה איכא נ"מ טובא במחלוקת זו לענין העבודה בבכורות ואי תליא בדין פדיון בכורות וכמו שיתבאר להלן.
עי' בפירוש התוס' השלם על התורה בראשית כ"ה ל"ג דהקשה על רש"י דכתב במכירת הבכורה ליעקב "לפי שהעבודה בבכורות והקשה התוס' וז"ל מיהו קשה לפירוש רש"י שפירש שהעבודה היה בבכורות וזה מנא לו והלא גם בפשוטות מצינו עבודה כגון בנח ויצחק דכתיב ויבן שם מזבח וא"ת עבודה בבכורות היינו עבודת ציבור כמו אותו קרבן שהקריבו ישראל במדבר שנאמר "וישלח את נערי בני ישראל" ותרגומו בכורי בני ישראל. מ"מ קשה האיך יכול למוכרה והלא המקום בחר בו ולא בפשוט כמו שבחר בכהנים ולא בישראל וי"ל שלא מכר לו רק חשיבות וגדולה שהיה בבכור יותר כי באותם הימים היו הפשוטים עובדים הבכורות וקורין אותו כלעז מישטרי"ז ואותו כבוד מכר עשיו ליעקב כעבד המכבד רבו. עכ"ל והנה יסודות גדולים מבוארים כאן בענין גדר העבודה בבכורות וכמו שנבאר בהמשך.
1, מבואר בתוס' דגם קודם הקמת המשכן היה מעלה לבכורות והעבודה היתה בבכורות וד"ז לכא' מפורש במשנה בזבחים קי"ב ע"ב "עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות ומשהוקם המשכן נאסרו הבמות ועבודה בכהנים" ע"כ ומבואר דעד הקמת המשכן לא היתה הקרבת הקרבנות נעשית ע"י הכהנים אלא ע"י הבכורות ובהקמת המשכן נמסרה העבודה לכהנים וכן ביאר שם בפירוש ברמב"ם בפיה"מ דכתב דהעבודה לעולם היתה ע"י הבכורות מימות אדם הראשון ועד משה רבינו.
2. מבואר בתוס' דמכירת עשיו ליעקב היתה רק ענין של גדולה וכבוד ומצאנו לכאורה בחז"ל דלא כדבריו ונקדים קודם את הערתו של ה"פחד יצחק" להר"י הוטנר [פסח כ'] דדן בקשר שבין פדיון בכורות לדין העבודה בבכורות דכתב מצינו דבר פלא שהרי במפורש אמרו במסכת בכורות דף ד' ע"ב שקדושת בכורה לעניין עבודה עד להקמת המשכן וקדושת בכורה לעניין פדיון בכורות גדר אחד הן בוודאי שכמו שציווי פדיון בכורות התחדש רק מאז מכת בכורות כמו כן קדושת בכורה לעניין עבודה התחדשה רק אז וכמ"ש בדברי הג"מ בבכורות מפורש להדיא דדינא דמתניתין דזבחים דעבודה בבכורות תלויה היא במצות פדיון בכורות ואם אין פדיון הבן נוהג גם דין דהעבודה בבכורות אינו נוהג וכיצד מתיישב הדבר הזה עם ענין העבודה בבכורות מימות אדם הראשון וצע"ג.
ועי' במוריה שנה תשיעית גליון א' -ב צ"ז- צ"ח דכתב הגר"י הוטנר זצ"ל ישוב וז"ל עכשיו ת"ל עמדתי על בירור הענין ועל יישוב הקושיא שבפחד יצחק דלקושטא דמילתא ענין העבודה בבכורות היה נהוג מאז ומעולם אלא שדין הבכור לענין העבודה היה תלוי בבכור מן האב דסתם ענין של הבכור הוא העומד במשפחה במקום האב כמו דכתיב בבכור פרעה היושב על כסאו ורק מיציאת מצרים נתחדשה הלכה של קדושת הרחם והקדושה הזו של הרחם הכניסה גם את הבכור של האם למסגרת המהלך של העבודה בבכורות ונמצא לפ"ז דלאמיתו של דבר משנה זו של עבודה בבכורות כוללת בתוכה כל המהלך של העבודה בבכורות אלא שענין הבכורה מתחלף לפי הנושא דעד יצי"מ היתה העבודה בבכורות של האב ומיצי"מ ואילך היה הדבר תלוי בבכור לרחם ועל כלליות הענין נאמר במשנה שזבחים דעד שלא הוקם המשכן עבודה בבכורות אלא דמכיון דבמשנה נכלל גם הבכור של פטר רחם לכן שפיר מבואר בגמ' דזה תלוי בפדיון הבן שכן עיקר דין של פטר רחם בא בתורה לשם פדיון הבן עכ"ל הגר"י הוטנר
ונראה לבאר את דבריו דהנה יעי' בחי' הגרי"ז על התורה בפרשת תולדות דכתב על מה שכתב רש"י שם כ"ז ל"ו למה חרד יצחק אמר שמא עוון יש בי שברכתי קטן לפני גדול ושיניתי סדר היחס עכשיו לבכור ברכתי גם ברוך יהיה והיינו דמשורת הדין שייכת הברכה ליעקב מאחר שקנה מעשו את הזכות של הבן הגדול ומה שהזכיר רש"י בכור לבכור ברכתי י"ל דהבכורה שייכת לגבי עבודה כפי שפירש"י לעיל כ"ה ל"א לפי שהעבודה בבכורות אמר יעקב אין רשע זה כדאי שיקריב להקב"ה אך קשה דזה כבר אינו תלוי בגדול אלא בבכור ממש של פטר רחם וא"כ קשה מה שייך בזה מכירה וכקושית התוס' על התורה המובא בריש דברינו וכתב לבאר עפ"י הרמב"ם הנ"ל בפירוש המשניות וכתב דבהכרח אין כוונת הרמב"ם לבכורה של פטר רחם דא"כ אדם הראשון לא היה בכור פטר רחם וגם דכל הדין של פטר רחם נתחדש רק במצרים ועל כרחך צ"ל דהיה זה דין בכורה אחר ובזה שפיר שייכת מכירה דלא הוי חלות של קדושת פטר רחם ולכן יכול היה עשו למכור לא רק את זכותו כבן הגדול אלא גם את בכורתו והביאור בזה הוא דמימות אדם הראשון היתה העבודה בבכורות רק דין סתם ולא היתה תלויה בקדושת בכורה דקדושת בכורה תלויה בדין פטר רחם אך ביציאת מצרים נתקדשו הבכורות מחמת הפרשה ד"קדש לי בכור" דתלוי בדין פטר רחם.
ובאמת ד"ז מוכח במדרש שהוא מקור דברי הרמב"ם והוא במדרש רבה פ' במדבר פרשה ד' אות ח' וזהו כנראה מקורו וז"ל המדרש ותדע לך שהיו הבכורות מקריבים עד שלא עמד שבטו של לוי טול מתחלת ברייתו של עולם אדם הראשון היה בכורו של עולם וכיון שקירב קרבנו שנא' "ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס" לבש בגדי כהונה גדולה שנא' בראשית ג "ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם" בגדי שבח היו והיו הבכורות משתמשין בהם כיון שמת אדם מסרן לשת שת מסרן למתושלח כיון שמת מתושלח מסרן לנח עמד נח והקריב קרבן שנא' "ויקח מכל הבהמה הטהורה" וגו' מת נח ומסרן לשם וכי שם היה בכור והלא יפת היה בכור שנא' אחי יפת הגדול ומפני מה מסרן לשם מפני שצפה נח שלשלת האבות עומדת ממנו ותדע לך ששם היה מקריב שנא' "ומלכי צדק מלך שלם" וגו' וכי כהונה לו ניתנה והלא לא ניתנה כהונה אלא משעמד אהרן מהו שהוא אומר כאן והוא כהן מפני שהיה מקריב ככהנים מת שם ומסרה לאברהם וכי אברהם היה בכור אלא מפני שהיה צדיק נמסרה לו הבכורה והקריב שנא' "ויעלהו לעולה תחת בנו" מת אברהם ומסרה ליצחק עמד יצחק ומסרה ליעקב וכי יעקב בכור היה אלא שאת מוצא שנטלה יעקב מן עשו בערמה אמר לו "מכרה כיום את בכורתך לי" את סבור שמא על חנם אמר יעקב לעשו שהוא ימכור לו את הבכורה לאו אלא שהיה יעקב מבקש להקריב ולא היה יכול מפני שלא היה בכור כיון שלקח יעקב את הבכורה התחיל מקריב שנא' "ויאמר אלהים אל יעקב קום עלה בית אל וגו' ועשה שם מזבח" וגו' וכן בשעה שהקריב משה בסיני הבכורות הן הקריבו שנא' שמות כ"י וישלח את נערי בני ישראל וגו' מהו נערי הבחורין שבבכורות ויעלו עולות הא למדת שלא היה אדם מקריב אלא הבכורות עכ"ל ועי' במוריה שנה תשיעית גליון א' -ב צ"ז- צ"ח דכבר ציין למדרש זה הרה"ג ר' יחיאל זילברברג שליט"א ועוד רבים וכן מוכח במדרש רבא בראשית פ"כ אות י"ב עיי"ש וכן הביאו עוד מדרשים כה"ג עוד הוכיחו לכא' כן גם בירושלמי פ"א דמגילה הל' י"א ר'י עבד תלת שנין וכו' ואמר קומיהון מאיכן קשט הקושט הזה שתהא עבודה בבכורות מן הדין קרייה "כי לי כל בכור ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים" וכו' וכתיב ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים וכו' קודם לכן מה היו עושין ותקח רבקה את בגדי עשיו בנה הגדול החמודות אשר איתה בבית מהו החמודות שהיה משמש ככהונה גדולה ובפני משה כתב לבאר וז"ל מאיכן נתאמת האמת הזה מהמקרא שתהא העבודה בבכורות קודם שהוקם המשכן כדתנן בפרק בתרא דזבחים עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות והעבודה בבכורות וכו' ומאיזה זמן נתקדשו הככורות ומה טעם יש לזה וכו' למדנו שביום שהכה כל בכור נתקדשו בכורי ישראל ועדיין אין אנו יודעים לאיזה דבר נתקדשו אלא מפני שבאותו זמן עצמו היתה ג"כ ביטול ע"ז שלהם כדכתיב ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים וידעו כי אני ה' ולי לבד ראוי לעבוד עבודה ולא לאלהים אחרים למדנו ג"כ שקדושת הבכורות לעבודה לשמים היתה ומכאן נתקשט הקישוט הזה שתהא עבודה בבכורות קודם לכן וכר כלומר מקודם עד שלא נבחרו הבכורות מפי הדיבור "ועשו העבודה מעצמן" היתה ג"כ בבכורות כדדריש מדכתיב ותקח רבקה וגר מהו החמודות וכו' הכתוב משבח לבגדיו של עשיו אלא ע"ש שהיה משמש בהן ככהונה גדולה שהיה בכור ונרמז בבנה הגדול ומכתיב עלה בגדי החמודות עכ"ל ועי' עוד בקרבן העדה שם וז"ל קודם לכן קודם שנתקדשו הבכורות במצרים מי היה משמש בכהונה וכו' שלא היה אלא כהן אחד והוא היה ממנה אחר תחתיו א"נ הגדול שכבניו אפי' אינו בכור הוא היה משמש תחתיו וכו' ע"כ ומבואר מדבריו לפי פי' השני דלא בעינן בכור דווקא אלא הגדול שבבניו והנה צ"ב כמ"ש הגרי"ז דאדם הראשון לא היה בכור וכן שת וכן שם [ובענין מי היה הבכור בבני נח עי' במפרשי התורה על הפס' אחי יפת הגדול עי' ברש"י וברמב"ן שם וכן ברש"י בע"ז דף ט' דס"ל דחם הוא הבכור ובגמ' סנהדרין דף ס"ט ובתוס' ראש שם] ואברהם ויעקב ומה מועיל הטעמים שנאמרו במדרש הא ודאי אין היום כהן יכול למסור בכורתו לאדם אחר לא במתנה ולא במכירה לא מטעם צדקות ולא משום טעם אחר וא"כ מה תירץ המדרש אלא מוכח כדברי הגרי"ז ודברי הפחד יצחק דהוי שני דינים שונים והדין בכורה הראשון אינו תלוי בקדושה ודין פטר רחם ואפשר להעבירו כפי הצורך.
ונחזור לדברי פירוש התוס' השלם על התורה כ"ה ל"ג דלכאורה בדבריו מבואר דלא כמדרש דבאמת מכר עשיו ליעקב רק ענין של כבוד בעלמא דלא כדברי המדרש המובא לעייל אך יעי' בט"ז בספרו דברי דוד עה"ת דגם הקשה כן ותירץ בזה"ל די"ל דקודם שנאסרו הבמות לא היה איסור לזר להקריב אם הוא איש צדיק וראוי לכך אלא שמן הסתם חלקו הכבוד לבכורות וכו' וכן משמע במדרש רבה משמת שם נמסרה העבודה לאברהם עכ"ד ומשמע דמשוה את תירוצו ודברי המדרש ואולי אפשר לומר כן גם בדברי התוס' ודוחק וע' בגור אריה בפ' תולדות כ"ה ל"א דהקשה כנ"ל ותירץ דנר' דדוקא גבי כהונה שזכתה לו התורה וישראל זר הוא נחשב אבל קודם מתן תורה שהיתה העבודה בבכורות מפני שהוא ראוי לכבוד ולא מצאנו שזכתה לו מדין התורה אלא שכך הוא מן הסברא והמשפט שיהיה הבכור הגדול והחשוב עובד ולפיכך יכול למכור דהא שלו הוא הכבוד ויכול למחול ודמי לחכם שמחל על כבודו וכו' ע"ש ולכא' דבריו הן ממש כדברי הגרי"ז והפחד יצחק וכ"כ בחזקוני פ' תולדות כ"ה ל"א עה"פ מכרה כיום את בכורתך לי שכתב וז"ל כיום של עכשיו שעדיין אין העבודה נוהגת אבל לעתיד שהעבודה בבכורות אין אדם רשאי לקנות הבכורה עכ"ל ולכא' א"ל דהכונה כנ"ל. ובזה התבאר היסוד השני בדברי התוס' והספק בהבנת דבריו
3. עוד חידש התוס' הנ"ל על התורה חידוש גדול דכל דין עבודה בבכורות הוא רק בקרבנות ציבור ובאמת כ"כ גם באחרונים יסוד זה לחלק בין קרבן ציבור ליחיד עי' בק"א בזבחים דף קט"ו ע"ב ד"ה יתיב דהקשה אמאי קודם הקמת המשכן היתה העבודה דוקא בבכורות וזר פסול לעבודה והרי קודם הקמת המשכן היתה ההקרבה מדין הקרבת במה ובבמה העבודה כשירה בזר ותירץ הקר"א דהא דקודם הקמת המשכן היתה העבודה בבכורות היינו דוקא בקרבן ציבור דהוי כמו במת ציבור בשעת היתר במות דבעינן דוקא כהן אבל כל יחיד שרוצה להקריב אין צריך בכור דווקא וכ"כ היכין ס"ק י"ד [הביאו בהר אפרים על המכילתא דף ג ע"ב] וכ"כ במקור ברוך ח"ב סי' כ"ד עיי"ש וכן כתב החזו'א בבכורות סי ט"ז אות ח' וז"ל נראה דלא בא לפסול עבודת פשוטין דהא אפי' לאחר שנבחרו כהנים זר כשר בבמה דאמר זבחים קי"ג אלא בקרבן ציבור קאמר ודכתיב שמות כ"ד ה' את נערי בני ישראל ופרש"י הבכורות שהן היו בחירי ה' ועיקרו רמוז במקרא במדבר ג' פקוד כל בכור זכר וכו' אלמא דקודם שהחליפן בלוים היו הבכורות הנבחרים וכיון שעד שהוקם המשכן לא היו עדיין כהנים ולווים ראיה העבודה לבכורים שהם הנבחרים ומשהוקם המשכן ראוי היה לקבוע לבכורים העבודה במקדש ולולא חטא העגל היה ניתן להם עבודת הלוים עכ"ל [וכ"כ החזו"א קמא סי' מ"א ס"ק י"ב]. [וע"ע בכ"ז בדבר אברהם ח"ג סי' א' אות ז' בהגה שם] והנה יש מהאחרונים דכתבו דבדברי הרמב"ם בפירוש המשניות מוכח דלא כדברי אחרונים אלו וכדברי התוס' על התורה דהרי הרמב"ם לא חילק בכך ועוד הרי לא היה מזמן אדם הראשון עד יציאת מצרים קרבן ציבור ועי' באחרונים מנחת אברהם על זבחים דף קי"ב ובקובץ הנאמן שנה ל"ב מהר"ר ש. דומב ועוד אחרונים דר"ל דאולי לא פליג הרמב"ם וישבו ע"פ האור שמח במשך חכמה פר' נח פרק ח' דבמקום המקדש היה לו דין קדושת ולכן בנח היה ריח ניחוח אע''ג דאין ניחוח בבמה כיון דהיה מקום המקדש ולפ"ז ר"ל דהיה למקום המקדש דין ק"צ ודוחק.
וע"ע בקרן אורה בזבחים דף קט"ו ד"ה יתיב שהביא דברי הר'מ בפיה"מ הנ"ל והקשה עליו וז"ל וא"כ נהי דבמקדש נתקדשו הכהנים אבל בבמה למה לא יהיה עבודה בבכורות כמו קודם מתן תורה ובשלמא בישראל י'ל דנתחדשה הלכה דבמה כולן כשירין אפי' אשה ועבד וכדמרבינן לקמן מאיש להכשיר הזר אבל בב"נ אמאי לא יהיה דינן כמו קודם מ"ת דהעבודה היה בבכורות "אלא דלא מצינו למצווה היכן נאמרה בבני נח דמצווה בבכורות" ועי בדברי המדרש גבי יעקב דאמר הקב"ה למלאך אתה עשית לבכור שלי בעל מום וצ"ע יותר בזה ועי' במשל'מ ז"ל פ"א מהל ק"פ מש"כ בזה ועי' בירושלמי מגילה במשנה אין בין במה וכו' עכ"ל. ויעי' ברמב"ם פי"ט ממעשה הקרבנות הל' ט"ז דפסק דהאידנא מותר לעכו"ם להקריב בבמה ולא כתב דבעינן דוקא בבכורות. וצ"ע כקושית הק"א . והנה אי נימא כמ"ש קודם דדין זה הוי רק בק"צ וכדברי התוס' והאחרונים ניחא דהשמיט הרמב"ם דין זה אך אי נימא דמוכח דהרמב"ם פליג על תירוץ האחרונים א"כ הדרא קושיא לדוכתא והיה אולי נראה לומר דכיון דליכא מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסור כשהותר לישראל הותר גם לעכו"ם רק קצת צ"ב אי זה נקרא הותר לישראל דהרי לישראל הוחלף הכל למזבח וכהנים ויש לפלפל בזה ומצאתי דכ"כ בהר המוריה בפ"א מהל' בהב"ח הל' ג' אות ו'.
ונחזור למחלוקת הראשונים שהבאנו בריש דברינו דלכא' דעת הרמב"ן והספורנו י"ל דהבכורות היו קדושים לעבודה מבריאת העולם וכשיטת הרמב"ם בפירוש המשניות ולכך מוכרחים לומר דהצווי החדש הוא רק לענין מצות פדיון בכור משא"כ לדעת החולקים דהם יסברו כדעת התוס' על התורה שהבאנו וכהקר"א והחזו"א אך ע"פ דברי הפחד יצחק והגרי"ז א"ל דאינו מוכרח דבע"כ חל עוד שינוי שמבריאת העולם היתה העבודה בבכורות אך היתה תלויה בבכורה מאב וכן בגדולה וחשיבות ויכלו להעבירה כמבואר לעייל אבל בזמן מכת בכורות השתנה הדין ודין הבכורה תלוי בדין פטר רחם דוקא.
והנה ע"פ המבואר לעייל איכא ג' זמנים בדין העבודה א. מבריאת העולם עד יציאת מצרים דדין הבכורה תלוי בדין בכור מאב או בחשוב שבבית ב.מיציאת מצרים עד חטא העגל דהבכורה תלויה בדין פטר רחם ג. משעת חטא העגל דהעבירו את דין העבודה לכהנים .
והנה מצאנו עוד תקופה אחרת בדין העבודה והוא בזמן עתיד לבוא דהנה מצינו י"א דתחזור העבודה לבכורות דיתכן דתלוי ג"כ בנ"ל אי דין פדיון בכורות ועבודתם היו דין אחד או לא ויש לדון אי ד"ז תלוי במה שהתבאר לעייל כמו שהתבאר להלן והנה המקור שתחזור העבודה לבכורות לעת"ל מצאנובג' מקומות באוה"ח על התורה בפרשת ויחי מ"ט/כ"ח ובשמות וכן בבמדבר ג/מ"ה והנה האוה"ח כתב דמבואר כן בדברי חז"ל ונלאו האחרונים למצוא מקורו ומקור ועי' בליקוטי הערות על האור החיים בבראשית בשם ספר נר למאור דציין מקורו לספרי בפרשת בהעלותך י"א ט"ז וכ"כ בספר טעמא דקרא להגר"ח קנייבסקי בפרשת במדבר וכ"כ בספר מנוחת שלום להגרי"ח סופר ח"ג סי' י"ג דכתב דלא מצא מקור רק יובן עם המובא לעיל קדש לי כל בכור בבני ישראל ואמרו רז"ל בספרי פרשת בהעלותך פיסקא ל"ד אספה לי בכל מקום שנאמר לי קיים לעולם ולעולמי עולמים בכהנים הוא אומר וכהנו לי בלוים הוא אומר והיו לי הלוים בישראל הוא אומר כי לי בני ישראל עבדים בבכורות הוא אומר כי לי כל בכור בבני ישראל וכו' הא בכל מקום שנאמר לי קיים לעולם ולעולמי עולמים" ועי' בילקוט שמעוני במדבר אות שס"ד ובויקרא רבה ב/ב ובמדבר רבה ט"ז /י"ז אך יש דוחים זאת ועיין גם במדרש שמואל פי"ט ס"ג עיין שם לשון מדרש שמואל שם על הפסוק כי ראיתי בבניו לי מלך כך הוא "אמר רבי לוי כל מקום שהוא אומר לי אינו זז לא בעולם הזה ובעולם הבא בכהנים מהו אומר וכהנו לי בלוים מהו אומר והיו לי הלוים בבכורות מהו אומר קדש לי כל בכור וכו' במלכות בית דוד מהו אומר כי ראיתי בבניו לי מלך הוי כל מקום שהוא אומר לי אינו זז לא בעולם הזה ולא לעולם" והעיר בספר מנוחת שלום דגבי הבכורים הביאו קרא דספר שמות דקדש לי כל בכור בבני ישראל ולא כספרי הנ"ל שהביא קרא דספר במדבר ודו"ק ומצאנו עוד מפורש כדברי האוה"ח ז"ל בדברי רבינו אליהו הכהן ז"ל מאזמיר בעל שבט מוסר בספרו סמוכים לעד פרשת תולדות שכה כתב "במדרש בראשית רבה פס"ג סי"ד ויבז עשו את הבכורה ומה ביזה עמה אמר רבי לוי תחיית המתים ביזה עמה עכ"ל וראוי לשים לב מהיכן למדו רז"ל שבעבור שביזה את הבכורה שביזה גם תחיית המתים עמה ובזה נבוא לענין וכך הוא הן אמת שיש מקום לדון שעשו מכר את הבכורה בעבור שידע שבמעשה העגל לא תהיה עבודה בבכורים כי אם לכהנים וכיון שעתידה שתנטל העבודה מהבכורים עמד ומכרה מעכשיו וביזה אותה אבל כיון שבתחיית המתים עתידה העבודה לחזור גם בבכורים לא היה ראוי לו לבזותה ולמוכרה אלא מוכרח שכפר עשו בתחיית המתים ולכן ביזה אותה דאין סברה שהיה מודה בתחיית המתים שעתידה לחזור עבודה גם בבכורים וביזה אותה לכן אמרו רז"ל ויבז עשו את הבכורה שביזה עמה תחיית המתים ונראה שזהו כוונת הפסוק ויאמר עשו הנני הולך למות ולמה לי זה בכורה כלומר הנני הולך למות לעולם ועד אם כן למה לי זה בכורה כיון שעתידה שתנטל עבודה מהבכורים ותנתן לכהנים שאין תחיית המתים כדי לומר שאז תחזור העבודה בבכורים" עכת"ד וראה גם בס' אהבת יונתן להג"ר יונתן אייבשיץ בהפטרה דפ' אמור שכתב "ולעתיד יכופר עון העגל ויחזור העבודה לבכורות" וביאר בזה פסוקי ההפטרה שם גם בישמח משה על הפסוק בהמת הלוים כתב כדבריהם ובספר ארץ חמדה למלבי"ם ז"ל כתב גם כן שלעתיד תחזור העבודה לבכורות ולא הזכיר שזה מחז"ל וכן מציינים לאר"י בספר הגילגולים פכ"ג וז"ל לעתיד כשיתקנו הגבורות תחזור העבודה אל הבכורות שהם הלוים ויל"ע בכונתו וע"ע בספר הליקוטים לאדמו"ר צמח צדק בערך בכור וכן בספר בנו תורת שמואל עמ' שכ"ב שביארו זאת עוד ועי' בקובץ בית אהרון וישראל קובץ קי"ג עמ' קנ"ט מאמר מהרב כ"ץ וכן בקובץ קט"ו עוד מצאנו שיטה אחרת דכתוב דהלוים יהיו כהנים לע"ל והוא בדברי האר"י בליקוטי תורה ושער הפסוקים ביחזקאל בתחילתו על הפס' והכהנים הלוים ווכן הובא בשמו בתניא פ"נ ועי' באור החיים במדבר ג' מ"ה הביא מהילקוט אות שס"ד שלעת"ל תחזור העבודה במקדש לבכורות אך בכ"ז הלויים לא ירדו מלהיות לה' וכמ"ש והיו לי הלויים וכן באמת כתוב גם בדברי האור החיים בבראשית מ"ח דשניהם יעבדו.
ועי' בספר מעתיקי השמועה ח"ב דף קנ"ה שהעתיקו מספר בית אב פרשת במדבר שאחר שהביא דברי האור החיים הנ"ל בשם חז"ל שעתידה העבודה שתחזור לבכורות כתב "אמנם לא נודע מקור הדברים בחז"ל ובמפרש אחד ראיתי שהמקור בילקוט שמעוני שכל מקום שנאמר לי הוא לעולם וכאן כתיב והיו לי הבכורים ולפי זה הכוונה שתתקים העבודה הן על ידי הלויים והן על ידי הבכורים וכמו שכתוב הלשון "והיו לי" גם בלוים גם בבכורים ועל כל פנים זה פשוט שהעבודה לכהנים לא תתבטל ח"ו וככתוב ברית כהונת עולם אבל בעיקר הדבר אמר לי מרן הגרי"ז הלוי זצ"ל שלא נאמר זה בחז"ל ולא יתכן הדבר שתחזור העבודה לבכורים" עכ"ל הרי שמרן הגרי"ז חלק על דברי האוה"ח ועי' בספר מועדים וזמנים' ח"ז סי' קסט דהביא דברי האוה"ח הנ"ל והקשה ע"ז דדבריו צ"ב האיך ישתנו דיני התורה בביאת המשיח שבכורות מזרע ישראל שהם זרים יוכשרו לעבודה וכן הקשה ממ"ש הרמב"ם בסוף הל' מלכים שמלך המשיח מייחס שבט לוי לכהונה משמע ששבט לוי יעבדו העבודה עיי"ש ועי' בקובץ בית אהרון וישראל קובץ קי"ג מאמר מהרב כ"ץ דהוכיח כנגד האוה"ח מכמה מקומות מהגמ' בסנהדרין כב דאיתא דלרבנן אסור לכהן לשתות יין בזה"ז במהרה יבנה ביהמ"ק ויצטרך הכהן לעבוד והא דשותין היום הוא כרבי דלא חשש שלא יהיה לו שהות להפיג יינו עי' בגמ' שם ובמפרשים חזינן דלעת"ל יעבדו הכהנים ולא הבכורים דהא לא כתוב בגמ' דגם בכורים אסורים בשתיית יין ובמועדים וזמנים ז' קמ"ט כתב דכן הוא משמעות הגמ' בקידושין עא דכשהקב"ה יטהר השבטים יטהר תחילה שבטו של לוי ומשמע משום דצריכים אותם לעבודה וכ"פ הרמב"ם סוף הל' מלכים ומזה גם משמע שהכהנים יעבדו לעת"ל ולא הבכורים אך הוא הוסיף שם דבמד"ר במדבר ט"ו י"ז וויקרא ב/ב מבואר שם פי' דרק הכהנים יעבדו ומש"א על הבכורים הכונה על קדושתן שצריכין לפדות ויעי' לקמן בזה.
והנה קושיתם לא קשה כלל דהכונה כמ"ש בפירוש באורה"ח דשניהם יהיו כהנים וא"כ הכהנים ג"כ לא יתבטלו מכהונה וכמש"כ הוא באמת שם דכמ"ש כבר דיעבדו שניהם והבכורים ל"צ להיות מוכנים כיון שבהתחלה מספיק שיהיו כהנים שיהיו מוכנים.
ועי' בספר פנינים ואגרות ח"ה [נמצא בכרך משמר הלוים על שבת ערובין] להגרמ"מ שולזינגר זצ"ל דכתב לבאר את דברי הגרי"ז דפליג על האוה"ח כיוןשלא נאמר דבר כזה בחז"ל וכתב דמה שהבאנו את דברי הספרי בפ' בהעלתך דבכל מקום שנאמר לי קיים לעולם ולעולמי עולמים ובבכורות וא"כ לכל הפחות שיעבדו גם הבכורים מלבד הכהנים ואיך זה אומרים שאמר מרן הגרי"ז שאין דבר כזה בחז"ל שיסבור מי מחז"ל הקדושים שתחזור העבודה לבכורות אפילו יחד עם הכהנים וביאר את דברי הגרי"ז ע"פ דברי זקנו הנצי"ב זיע"א בפירושו "עמק הנצי"ב" על הספרי פ' בהעלתך עמ' רפ"ח מדפי הספר דכתב "בבכורות הוא אומר כי לי כל בכור בבני ישראל וקדושתן לפדיון או להקרבת בהמה טהורה לעולם ככל המצוות" עכ"ל הגאון הנצי"ב זיע"א הרי ששפיר מתפרש הענין של קיים לעולם ולעולמי עולמים בבכורות לענין דין פדיון הבן ודין הקרבת בהמה טהורה אבל לא לענין הדין שהבכורות מקריבים שזה ניטל מהם ולא יוחזר להם שוב וכיון שאפשר לפרש כן את הספרי א"כ א"ש דברי הגרי"ז שאמר שאין חז"ל כזה שהעבודה תחזור לבכורות דהחז"ל הנ"ל שפיר מתפרש לא לענין העבודה במקדש אלא לענין פדיון הבן והקרבת בהמה טהורה עכ"ד ולכא' יש כאן שוב כעין אותה המחלוקת שהבאנו לעייל בקדושת הבכורה קודם הקמת המשכן אי דין הקדושת בכור היה לענין פדיון בלבד או גם לענין עבודה. ויש לפלפל טובא אי ד"ז קשור לאותה מחלוקת שהבאנו לעייל מהראשונים לענין קדושת הבכורים בזמן יציאת מצרים אי קאי רק לענין פדיון או גם לענין עבודה.
ועיי"ש בספר מנוחת שלום ח"ג סי' י"ג דהביא מסידור רבי שבתי סופר ז"ל מפרימשלא ח"א דף ק"מ שחיבר שיר וכה פייט "ובבכורך יהי שירך אדון הכל שמע שיחי" ובביאור שלו פירש "ובבכורך יהי שירך פירוש לעתיד יחזור להיות העבודה בבכורים כאשר היתה קודם שחטאו בעגל" אבל אחר כך רבי שבתי ז"ל העביר קו ומחק כל התיבת הללו מתיבת לעתיד עד תיבת בעגל ופירש פירוש אחר שבבכורך היינו משיח וכו' והוכיח דמעיקרא פירש רבי שבתי סופר ז"ל על הבכורים ממש שהם יחזרו לעבוד במקדש כמו שהיה קודם חטא העגל וכסברת רבותינו רבי אליהו הכהן ורבי חיים ן' עטר זצ"ל ואחר כך חזר בו ומחק זאת ולא נתבאר טעמו ויתכן משום דלא שמיע ליה כלומר לא סבירא ליה שתחזור העבודה לבכורים וכסברת מרן הגרי"ז זצ"ל ע"כ דבריו שם עוד הוסיף שם כמ"ש דאף דלעתיד לבוא דתחזור העבודה לבכורים אבל אין הכוונה שרק שהם יעבדו במקדש ולא הלוים אלא הכוונה שגם הבכורים יעבדו אבל הלוים בודאי הם יעבדו וימשיכו לעבוד אך מאידך גיסא החיד"א במדבר קדמות מ"כ אות י"ד הביא בשם האריז"ל שלעת"ל הכהנים יהיו לויים והלויים יהיו כהנים ובהגהות שמי קדם שם ביאר לפי"ז דברי התו"כ פרשת שמיני "וישא אהרון באותה שעה זכה כמתנות לו ולדורותיו עד יחיו המתים" דהוא דוקא עד תחיית המתים כיון שאח"כ תעברר ללוים ובספר במרגליות הים סנהדרין דף ק"ט ע"ב אות ו' הביא מס' הגלגולים פרק ס"ה וכ"ה בטעמי המנהגים אות קצ"ו ממהר"ם שי"ף בסופו דרוש פ' ואתחנן שלעת"ל שהמקדש יבנה על ידי הקב"ה יהיה משה רבינו הכהן ובשער הגלגולים הקדמה ל"ח דף קנ"ג כתב לעת"ל כל שורש קין יהיו כוהנים ושורש הבל שהיו כהנים עד עתה יהיו לווים שתחזור הכהונה לבכורות עיי"ש ובזה לכאו' מיושבת הסתירה הנ"ל דקאי על קין הבכור הפסוק לאחר תחיית המתים שאהרון כהן וכ"כ בס' חזה ציון לר"ע חי ריקי תהילים פ"ב סוף פי"ב בעזרת ה' יבנה בהמ"ק השלישי המובחר מכולם כהולד הג' לבטן וישרתו בו הכהנים שהם משבט לוי הג' לבטן ויחזור להתפרנס ממתנותיו שהפסידם עיי"ש וכן עיין בבעל הטורים יתרו י"ט/ ו עה"פ "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים" שאילו זכו היו כל ישראל כהנים גדולים ולעת"ל תחזור אליהם שנאמר "ואתם כהני ה' תקראו" וע"ע בישכיל עבדי ח"ח סי' כ' אות מ"ט דכתב שבגאולת מצרים שהיה צריך להגביר קדושת הבכורים כנגד הסט"א בכורי מצרים לכן ה' קידשם אך אח"כ שנכנעה הקליפה לא הוצרך עוד שתהיה העבודה בבכורים וניתנה לשבט לוי ע"פ סוד הכמוס עימדו וכן לעת"ל שירצה ה' לגאול את בנו בכורו ישראל תהא העבודה בבכורות להורות חיבתן שהם בנו בכורו ואין אחרים זולתן ואח"כ יחזור הדבר לשבט לוי משה רבינו וע"ע מכ"ז בספר שער ראובן עמ' שפ"ח . ע"ע באור החיים שמות ל"ח כ"א ד"ה עוד ובמרגליות הים דף ק"ט ע"ב אות ו' ובס' אמרי יוסף פ' קרח מביא דברי האריז"ל דלעתיד יהיו הלוים כהנים וכתב דלפי דברי הישמח משה יהיה אז העבודה בשלשתן כבכורים לוים וכהנים עי"ש.
וחזינן מכ"ז דאיכא ארבעה תקופות לענין העבודה
תקופה א. מזמן אדה"ר עד יציאת מצרים דשם לכוע לא היה תלוי בדין קדושה ודין פטר רחם אלא תלוי בבכורה מאב או החשוב שבבית
תקופה ב. מזמן יציאת מצרים עד חטא העגל דבזה הארכנו טובא אי פליגי הראשונים במה שנאמר שנאמר קדש לי כל בכור אי קאי רק לענין פדיון הבן או גם לענין עבודה דמכאן ואיך תלויה בדין פטר רחם ואי התחדש דין עבודה בבכורות בכל העבודות אורק בקרבן ציבור ואי השתנה הדין גם לענין עכו"ם
תקופה ג. מחטא העגל עד ביאת המשיח דהיתה העבודה רק בכהנים ולא בבכורות
תקופה ד. לעת"ל דבזה נחלקו אי נשאר רק לכהנים והדין קדושה לעולם שנאמר לבכורות נאמר רק לענין פדיון כדברי הגרי"ז והנציב או שהכהונה והעבודה תהיה גם לבכורות וגם לכהנים כיון דהדין קדושה לעולם לבכורות נאמר גם לענין עבודת הקרבנות בזמן ביאת המשיח בב"א.
ובענין אי יוצא דופן הוי בכלל עבודה. נראה דמושג בכורה לענין עבודה בבכורות ודין בכור לענין עבודה הוא משום "ראשית אונו" ולא משום פטר רחם שזהו הפטור לענין פדיון הבן כדמצינו לענין נחלה ולא בעינן כלל פטר רחם ואף דלענין נחלה אף דלא בעינן פטר רחם אינו נוטל יוצא דופן פי שנים היינו משום דיוצא דרך דופן לא חשיב לידה וממעטינן מהפסוק "וילדו לו" משא"כ לענין עבודה דתלוי בגדר דין בכורה וזהו משום ראשית אונו.

: image001.jpg (44.93 KiB) נצפה 14458 פעמים

אריה הכהן · הודעהעל ידי **אריה הכהן** » ה' נובמבר 02, 2017 9:26 am

אב-י כתב:האם כתוב על כך משהו

האם אברהם אבינו עשה פדיון הבן ליצחק?
בספר ילקוט אברהם (לרבי אברהם ליפשיץ. יור"ד סי' שה' אות צה'. י"ל במונקאטש תרצ"א) כתב, נזדמן לי שישבתי במסיבה סעודת פדיון הבן בין ת"ח וגדולי עולם ונפל במחשבתי לשאול מהרבנים הגאונים הנ"ל, למה לא נמצא כתוב בשום ספר לא בראשונים ולא באחרונים שעשה אברהם אבינו ע"ה פדיון לבנו בכורו יצחק אבינו ע"ה. בשלמא שלא עשה פדיון לבנו ישמעאל מפני שבא אחר נפל כמו שמבואר ברש"י (בראשית, טז' – ה' בד"ה אנכי נתתי, שהכניסה שרה עין הרע בעיבורה של הגר והפילה עוברה, ע"ש) ואינו בכור, אבל יצחק שהיה פטר רחם לאמו שרה אמנו ע"ה כדת וכדין למה לא נמצא כתוב בשום מקום שקיים בו אביו המצוה הזאת, והרי חז"ל אמרו במסכת קידושין (פב' ע"א), שקיים אברהם אבינו את כל התורה כולה קודם שניתנה לישראל, ע"ש שהאריך בשאלה זו. ובספר מבשר שלום (לרבי משה צבי לאנדא – קליינווארדיין, תרפ"ז) הוסיף על שאלה זו, שהרי גם כהן היה שם שיכל לפדות את יצחק - 'שם בן נח' (עי' רש"י עה"פ, ומלכי צדק וגו' כהן. יד – יח') וכתוב ש-שם בן נח הישתתף בסעודה שעשה אברהם ביום הגמל את יצחק (עי' רש"י שם כא' – ח'). ומדוע לא מצינו שאברהם פדה את בנו?
[א"ה: וצ"ע קושיתם וכי בתורה ובספרים צריך להיכתב כל מצוה שעשה אברהם, והא בחז"ל נאמר (יומא כח' ע"ב) שאברהם אבינו שמר כל התורה כולה, למה אנו צריכים שיהא הדבר כתוב כל מצוה שהוא קיים? והנלענ"ד שאמת אין כל מצוה שעשה אברהם צריכה להיכתב, אלא שאלתם לגבי פדיון הבן הייתה האם היה צריך בכלל אברהם לעשות פדיון ליצחק, או שמא לא. דהיינו שאלה זו נשאלה רק בגלל שיש עליה תשובה, כמבוא' להלן]
ותירץ שם בספר ילקוט אברהם, שאברהם אבינו לא עשה פדיון לבנו יצחק מפני שכהן היה כדאמרינן בגמ' נדרים (לב' ע"ב): אמר רבי זכריה משום רבי ישמעאל ביקש הקדוש ברוך הוא להוציא כהונה משם [בנו של נח שזרעו יהיו כהנים] שנאמר [על שם בן נח – בראשית יב' יח']: והוא כהן לאל עליון [אבל] כיון שהקדים [שם בן נח] ברכת אברהם לברכת המקום [הקב"ה] הוציאה מאברהם [שצאצאיו של אברהם אבינו יהיו כהנים] שנאמר [שם יט' כ']: ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ וברוך אל עליון [בזה הקדים שם ברכת אברהם לברכת ה'] אמר לו אברהם [לשם בן נח] וכי מקדימין ברכת עבד לברכת קונו? מיד [נענש שם ו]נתנה לאברהם שנאמר [באברהם – תהלים קי' א'] נאם ה' לאדני שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך ובתריה [ואחר כך באותו פרק פסוק ד' כתוב] כתיב: נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק [מכאן שנשבע ה' שהכהונה תהיה לו ואברהם יהיה הכהן במקום שם] על [בגלל] דיבורו של מלכי צדק [שם בן נח שהקדים ברכת אברהם לברכת ה'. והגמ' מביאה דיוקים מלשון הפסוק שהכהונה ניטלה מ-שם] והיינו דכתיב והוא כהן לאל עליון הוא כהן ואין זרעו כהן [כהונתו של שם לא המשיכה ממנו לזרעו]. ובמדרש רבה בראשית (מו' ה'): ר' ישמעאל ור' עקיבא ר' ישמעאל אומר אברהם כהן גדול היה שנאמר (תהלים קי'): נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם וגו' (וע"ע במד"ר בראשית פר' נה' ו' ז'). ולידת יצחק היתה אחרי המעשה שניטלה הכהונה מ-שם וניתנה לאברהם, ומטעם זה לא נזכר בשום מקום שעשה אברהם פדיון לבנו יצחק.
ונראה לענ"ד לתרץ, דהנה בשו"ת הרשב"א (חלק ג' סי' שמ') הביא השואל שם, מדרש על הפסוק (בראשית טז' ב'): ותאמר שרי אל אברם הנה נא עצרני ה' מלדת וגו'. אין עצירה בלא התחלה, ובת היתה לו לאברהם, ובכל שמה, ונולדה קודם יצחק, ע"ש. לפי"ז אין מצות פדיון הבן אצל יצחק מפני שהיה אחר בת.
ויש מי שביאר, שמצות פדיון הבן עדיין לא הייתה שייכת כלל אצל האבות שהיא מצוה שהקב"ה חידשה רק מזמן יציאת מצרים וכך נאמר (שמות יג'): וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים: וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ וַיַּהֲרֹג ה' כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר אָדָם וְעַד בְּכוֹר בְּהֵמָה עַל כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לה' כָּל פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים וְכָל בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה: וממילא לא הייתה שייכת מצוה זו. ומלבד זאת ביאר עוד, שמה שאחז"ל שאברהם אבינו קיים את התורה, הוא על דרך שאחז"ל (סוף מס' מנחות): כל העוסק בתורה כאילו קיים כל התורה כולה וכדרך שקיים יעקב אבינו התורה בבית לבן שאמר, עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי, ובוודאי הכוונה ע"י לימוד כל המצוות, שהרי מצוות התלויות בארץ בוודאי לא קיים שם, וזהו הכוונה 'קיים כל התורה כולה'. (וע"ע בספר לקוטי פנחס לרבי פנחס זעליג הכהן שווארטץ הי"ד, מק"ק קליינווארדיין. יו"ד סי' שה' אות קה'). - נכתב בס"ד ע"י א. פלשניצקי

קראקובער · הודעהעל ידי **קראקובער** » ה' נובמבר 02, 2017 9:51 am

שרה ילדה בנס ואולי זה לא נקרא פטר רחם.

דמשק · הודעהעל ידי **דמשק** » ה' נובמבר 02, 2017 10:09 am

קראקובער כתב:שרה ילדה בנס ואולי זה לא נקרא פטר רחם.

ביערות דבש (ח"ב דרוש ט') כתב שמשה רבינו היה בכור כי יוכבד חזרה לנעוריה והיתה בתולה כמקדם וכשנולד משה היה פטר רחם

שמר · הודעהעל ידי **שמר** » ה' נובמבר 02, 2017 8:15 pm

והיה ואכן פדה אברהם את יצחק, אצל מי פדה אותו? איזה כהן היה שם? ומלכי צדק אפשר וכבר לא היה חי, ועוד שמא והוא כהן לקל עליון אין זה גדר כהונה שלנו.

דרומי · הודעהעל ידי **דרומי** » ה' נובמבר 02, 2017 8:20 pm

ברור ששם היה חי אז. אפילו יעקב עוד הספיק לראות את שם.

סייג לחכמה

ובאמת יש להוסיף להקשות עוד, למה לא מצינו שיקיים אברהם מצוה זו על עצמו שהרי היא בעצמו היה בכור כמו שכתוב ויולד את אברם את נחור ואת הרן.

ובאמת באופן פשוט יש לומר דבאמת קיים מצות פדיון הבן, והא דלא כתיב בתורה בהדיא, היינו משום דגם שאר מצוות שקיים לא כתיב בקרא בהדיא, אלא שלמדו מקרא עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי, וא"כ גם מצות פדיון הבן בכלל חקותי ותורתי ולא נכתב בקרא בהדיא אלא המצות שנצטוה בהדיא.

ואפשר לומר בדרך חדש לפי"מ דמצינו בגמ' מס' קידושין דף כ"ט. האב חייב בבנו לפדותו מנלן דכתיב כל בכור בניך תפדה, והיכא דלא פרקיה אבוה מיחייב איהו, - הבן עצמו -למפרקיה, דכתיב פדה תפדה, ואיהי מנלן – האם, דלא מיפקדה דכתיב תיפדה תפדה כל שמצווה לפדות את עצמו מצווה לפדות את אחרים וכל שאינו מצווה לפדות את עצמו אינו מצווה לפדות אחרים, ואיהי מנלן דלא מיחייבא למיפרק נפשה דכתיב תפדה תיפדה כל שאחרים מצווים לפדותו מצווה לפדות את עצמו וכל שאין אחרים מצווים לפדותו אין מצווה לפדות את עצמו, ומנין שאין אחרים מצווין לפדותה דאמר קרא כל בכור בניך תפדה בניך ולא בנותיך.
א"כ חזינן מפורש דכל שאין אחרים מצווים לפדותו אינו מצווה לפדות את עצמו ואביו של אברהם בוודאי שלא היה מצוה לפדות את אברהם, א"כ לא היה שייך באברהם שיקיים על עצמו פדיון הבן דהא אין אחרים מצווין לפדותו, וא"כ אתי שפיר למה לא קיים מצות פדיון הבן על יצחק דהא כל שאינו מצווה לפדות את עצמו אינו מצווה לפדות אחרים.

דמשק · הודעהעל ידי **דמשק** » ה' נובמבר 02, 2017 8:46 pm

שמר כתב:ומלכי צדק אפשר וכבר לא היה חי

כמש"כ דרומי יעקב עוד ראה את שם עד גיל חמשים כמש"כ בסדר עולם פ"א, והובא ברש"י סוטה י. ורשב"ם ב"ב קכא:

ועוד שמא והוא כהן לקל עליון אין זה גדר כהונה שלנו

וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵֹר מִכֹּל

וכתב רבינו שלמה יצחקי ויתן לו. אברם: מעשר מכל. אשר לו לפי שהיה כהן:

אריה הכהן

שמר כתב:והיה ואכן פדה אברהם את יצחק, אצל מי פדה אותו? איזה כהן היה שם? ומלכי צדק אפשר וכבר לא היה חי, ועוד שמא והוא כהן לקל עליון אין זה גדר כהונה שלנו.

אם כבודו יקרא את המאמר של א. פלשניצקי, יראה בבירור ש-שם היה חי בלידת יצחק

שמר · הודעהעל ידי **שמר** » ו' נובמבר 03, 2017 1:00 am

יש"כ לכ העונים שהיה נפדה ע"י שם.
אולם לא היה צריך לקריאת מאמרים כאלו ואחרים להוכחה שאכן שם היה חי אז, והרי הוא רש"י מפורש כא, ח "משתה גדול" - שהיו שם גדולי הדור שם ועבר ואבימלך - (ב"ר) ויצחק היה בן ג'

מלח הארץ · הודעהעל ידי **מלח הארץ** » ו' נובמבר 03, 2017 1:24 am

מורה צדק כתב:
אב-י כתב:מי אמר שהיא נולדה לפני יצחק

לא שימש אברהם עם שרה כל זמן שלא נימול, בהיות שידע עיקר התורה, וראה באצטגנינות שלו שלא יהיה יכול להוליד לא הוציא זרעו לבטלה (מאה שערים שער ט"ו).

מי זה הספר הזה? ומה הם סיפורי הבדים הללו?
וכי אין מצות עונה בעקרה? ואפילו יולדת ומעוברת יש בהם מצות עונה ואין בזה שום סרך זרע לבטלה, והדברים ידועים.
וחוץ מזה איך נולד ישמעאל בלי ששימש אברהם עם הגר? כנראה מרוח הקודש שנתעברה בהגר...

מה שנכון נכון

ריקאנטי יז, א

והנה אברהם אבינו ע"ה קודם המולו לא היה ראוי לצאת ממנו יצחק דרך הערלה. ומצאתי עוד לרבותינו ז"ל שאמרו שלא שימש אברהם בשרה בעוד ערלתו בו, כי לא קבלה אותה הצדקת טיפת מצד הערלה, כי הערלה מאוסה וטמאה מכל טמאות שבעולם. והנה בהיות אברהם אבינו ע"ה יודע עיקר התורה ויודע באצטגנינות שלא היה יכול להוליד, לא הוציא זרעו לבטלה. והקב"ה הזמין לאותה צדקת שלא תתקרב בערלה. כיון שנמול והעביר ממנו הערלה הרומזת לכחות הטומאה, אז יצא זרע קודש מחלציו, כי לא היה ראוי לצאת דרך הערלה.

שו"ר שכבר צוין לעיל.

שמר · הודעהעל ידי **שמר** » ו' נובמבר 03, 2017 2:36 am

מה שנכון נכון כתב:ריקאנטי יז, א
והנה אברהם אבינו ע"ה קודם המולו לא היה ראוי לצאת ממנו יצחק דרך הערלה. ומצאתי עוד לרבותינו ז"ל שאמרו שלא שימש אברהם בשרה בעוד ערלתו בו, כי לא קבלה אותה הצדקת טיפת מצד הערלה, כי הערלה מאוסה וטמאה מכל טמאות שבעולם. והנה בהיות אברהם אבינו ע"ה יודע עיקר התורה ויודע באצטגנינות שלא היה יכול להוליד, לא הוציא זרעו לבטלה. והקב"ה הזמין לאותה צדקת שלא תתקרב בערלה. כיון שנמול והעביר ממנו הערלה הרומזת לכחות הטומאה, אז יצא זרע קודש מחלציו, כי לא היה ראוי לצאת דרך הערלה.

שו"ר שכבר צוין לעיל.

אל עם הגר שימש ודאי אף שהיה ערל.

אשר ברא · הודעהעל ידי **אשר ברא** » ו' נובמבר 03, 2017 8:52 pm

דמשק כתב:
קראקובער כתב:שרה ילדה בנס ואולי זה לא נקרא פטר רחם.

ביערות דבש (ח"ב דרוש ט') כתב שמשה רבינו היה בכור כי יוכבד חזרה לנעוריה והיתה בתולה כמקדם וכשנולד משה היה פטר רחם

כאן שאני

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה שרה אמנו אילונית היתה שנאמר (בראשית יא, ל) ותהי שרי עקרה אין לה ולד אפי' בית ולד אין לה (יבמות סד:)

אך מאידך

אך המובן מלשון צווי הוא בלי ספק חדוש בריאה בטבע הצדקת שלא היתה עקרה בלבד כדרך כל הארץ אלא מתחלת יצירתה היתה חסרה השלפוחית שהולד נוצר בתוכה ועל זה אמרו חכמים שעקר מטטרון לא היה לה והוצרך הקב"ה לצוות על יצירת הכלי הזה בה בדרך פלא והוא בטבעה חדוש מעשה בראשית דכתיב ביה כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד כתיב התם אמר וצוה וכתיב הכא פקד את שרה כאשר אמר. (מאמר אם כל חי, ד' - להרמ"ע מפאנו)

דמשק · הודעהעל ידי **דמשק** » ש' נובמבר 04, 2017 7:24 pm

לא הבנתי דבריך, האם עלה בדעתך לולא דברי הרמ"ע ששרה ילדה בלי רחם?

שמר · הודעהעל ידי **שמר** » ש' נובמבר 04, 2017 8:52 pm

אוצר החכמה כתב:
שיטת רש"י כמובן לא כן, שכתב לגבי מילת אברהם וישמעאל בנו שערלתו של אברהם נתמעכה מחמת תשמיש, זה אינו ראייה בעצם כי הכוונה מהגר.

הרהרתי בזאת, שמא לאברהם היו פילגשים רבים עוד קודם שנשא את שרה (ועי"כ נתמעך), כלומר לפני גיל 52 בו מתחיל הפרק בחייו הנוגע אלינו, ובתורה אין ייחס למצבו המשפחתי, ואפשר שהיו לו עוד ילדים רבים (מהפילגשים) קודם לזה כמו שהיו לו לאחמ"כ "ולבני הפילגשים נתן אברהם מתנות" וכל העניין שלא היה לו בן מ"אשה" - חשיבות.

פורום אוצר החכמה

מי מחובר