ידוע ומפורסם עדות בן נכרי על סדר הקרבת קרבן פסח, המועתק בכמה ספרים וסידורים, ורובם הועתקו מתוך סידור הריעב"ץ. היעב"ץ עצמו העתיק הדברים מתוך ספר שבט יהודה.
ספר שבט יהודה עיקרו מרשימות ר' יאודה ן' ווירגא, ונעתקה לדפוס על ידי ר' שלמה ן' ווירגא, עם הוספות רבות ממנו, וגם איזה הערות מר' יוסף ן' ווירגא. בין הדברים שהוסיף ר"ש הי' אגרת מ"אלפינשו המלך החסיד" (קשה לזהות מלך זה לאשר היו כמה מלכים בספרד בשם אלפונסו), לחכם אחד מחכמי הנוצרים בימיו בשם וידשודיש (מי מזהה חכם זה ובאיזה דור היה?). המלך שאל שתי שאלות, הראשונה אם לדעתו ראוי לגרש כל היהודים מגבולי מלכותו בעיקר מפני ששמע שהם מתפללים תמיד לביטול המלכות, והשנית לאשר שמע שבידי החכם הממוען נמצא העתק ממכתב טיטוס אשר צייר צורת בית המקדש ופירט המשאבים שהוצרכו לבניינה ועלה בדעת המלך לבנות כנסייה כצורתה ותבניתה של בית המקדש.
בתשובתו עונה החכם וידשודיש על ראשון ראשון, ששקר בפי האומרים שהיהודים מתפללים לרעת המלכות, מה גם שאינו מייעץ את המלך לגרש את היהודים, כי כל אלו שהתנכלו לישראל לא הצליחו בדרכם, ואם ששמע שכוונת המלך אינו באמת לגרשם אלא לכוף כל היהודים במלכותו להתנצר, אך גם על זה עצתו שלא לעשות כן, כי היהודים האנוסים מתחזקים באמונתם יותר ממה שהחזיקו בה ביהדותם הגלויה. ובענין בניית הכנסיה דוגמת המקדש, לא נראה אפשרות שיצליח בזה. ומה ששואל על מכתבו של טיטוס, אין הדבר נכון כלל, הגם שחיפש בגנזי רומי דבר כזה, אך לא מצאו. אולם מה שכן מצא הוא מכתבו של "מארקוש קונשיל רומאנו היושב לשופט היהודים אשר בירושלם", שלבקשת הרומיים שבקשו לבנות בית בתבנית המקדש לצורך אליליהם, רשם במכתב תיאור בית המקדש והעבודה בתוכה.
לתועלת המלך העתיק וידשודיש את כל המכתב הארוך של "מארקוש קונשיל רומאנו", הממוען אל הסינט הרומי. הכותב מחלק את ידיעת המקדש לעשרה כללים, א) חומר הבית, ב) מקום הבית, ג) בוני הבית, ד) הוצאות הבית, ה) מדות הבית, ו) בתי הבית, ז) פתחי הבית, ח) כלי הבית, ט) משרתי הבית, י) קדושת העבודה.
מתוך המכתב הארוך הנזכר, נודע ביותר חלק העשירי, על העבודה, המדברת ביחוד על שני עבודות החשובות במעגל השנה, הקרבת קרבן פסח, ועבודת יום הכיפורים. פרסום פרק זה בא דרך הגאון ריעב"ץ שבסידורו העתיק שני העבודות הנזכרות כל אחת במקומה בתור "עדות בן נכר"
בפירוט סדר עבודת קרבן פסח ישנם שני דברים מתמיהים שאינם מתאימים לדינא דגמרא. א) לדבריו לבשו הכהנים בגדים אדומים בשעת העבודה שלא יוכר דם שעל בגדיהם, ב) כמו כן מזכיר שבגדי הכהנים היו קצרים עד השוק ועד הזרוע שלא יעכבו הבגדים בשעת העבודה. שני הדברים נוגדים לדין בגדי פשתן ולאיסור בגדים מרושלים. חוסר בגדי כהונה הראויים, כולל בגדים מרושלים, מחשיב את עבודת הכהן כעבודת זר הפסולה. כבר עמלו רבים ליישב תמיהות אלו, יש שהציעו שהנכרי מדבר רק על השוחטים, שהשחיטה כשרה בזרים וממילא אף שלא בבגדי כהונה.
היעב"ץ עצמו בהגהותיו בכתב יד לסידורו, שנדפסו במהדורת אשכול, מחדש חידושי דינים כדי להתאים דברי הגמרא לעדות בן נכרי שהעיד מסיח לפי תומו: א' שאין שום מקור בחז"ל שבגדי כהונה צריכים להיות לבנים והרמב"ם הוא שחידש דבר זה, ב' שאין איסור מרושלין רק בכתונת ולא במכנסים. ובאמת בשני החידושים יש לפלפל, על הראשון, הרי דרשו חז"ל (ספרי תזריע, ירושלמי כלאים) מה פשתים כברייתו אף צמר כברייתו וכו', הרי שכ"מ שנזכר שש היינו בלתי צבוע, וכן משמע מדברי חז"ל מדשש כיתנא תכלת עמרא, דהכיתנא אין בה צבע, ועיין בנדה דף סב בגד שאבד בה כלאים דמשמע שאין פשתן נצבע בקלות. ועל השני, קשה הן במציאות שמה יועיל מכנסים קצרים אם כתונת שלו מגיע לארץ, ועוד וכי למה באמת ישתנה המכנסים שלא יהיה בה דין מרושלים.
מרבית מעתיקי המכתב מתוך סידור היעב"ץ לא שמו לב לתואר "עדות בן נכר נציב הרומיים", והעתיקו הדברים כאילו זה מכתב מבן נכר אלמוני ששהה במקרה בירושלים, אך התואר 'נציב הרומיים', היא תרגום התואר "קונשיל רומאנו", כלומר המושל בארץ מטעם מלכות רומי הרשעה שפשטה בארץ הקודש.
זמנו של שטר, מוכיח מתוכו שנכתב בזמן אגריפס המלך או לאחריו, שהרי מזכיר מה שבדקו ומצאו בפסח אחד כפלים כיוצאי מצרים, שזה היה בימי אגריפס המלך, כדברי חז"ל (פסחים סד).
כאשר נחזור בדברי יוסיפוס, לא נמצא בתקופה זו כי אם נציב אחד בשם מרקוס, הוא מרקוס אנטונינוס יוליאניס, ששימש רשמית כנציב הרומי תקופה קצרה כשנתיים לפני חורבן הבית, ומוזכר גם כאחד מראשי הצבא אשר לטיטוס. ולאשר הרגש השלוה היחסית בין הרומיים להיהודים, כפי שמוכח לאורך האגרת, לא מתאים לתקופה זו, יותר נראה לייחסו להנציב מרקוס אנטונינוס פליקס, הנקרא אצל יוסיפוס רק בשם פליקס, אשר משל כנציב לערך שש שנים, מט"ז שנה לפני החורבן עד י' שנה לפני החורבן. על (מארקוש) פליקס זה מספר יוסיפוס, שהוא פיתה את בת המלך אגריפס המנוח להנשא אליו.
מן הענין לקרוא האגרת כולה כפי שנדפסה בשבט יהודה. (את התרשמותי על האגרת אכתוב בהמשך אי"ה, וכבר הארכתי יותר מדאי לתגובה אחת)
לינק לדפוס ראשון של השבט יהודה
http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... =&pgnum=81
אחר העתקת דברי האגרת מסיים ר"ש ן' ווירגא שהמלך אלפונשו בקראו דברי האגרת אמר
אחר זה מסיים בסיפור אישיהיהודים ראוים לעונש על עונם, ולכבוד על אשר כך נמצא בהם
המלך בקטע זה האחרון מתייחס כנראה לפרדיננד מלך ספרד, שבציוויו בוצע הגירוש הנורא בשנת רנ"ב (ואין זה המלך מקבל האגרת)ואני הדל שלמה בן וירגה שלחוני קהלות ספרד לקבץ פדיון שבוי[י] מאלאגה, ושם בחצר המלך בקשו הגוים להגשים קרבן פסח, ועשו כפעל מזבח, ושורות כהנים עם כלי כסף, ומשוררים אומרים הלל, ותמהו השרים והעם מאד. אמר המלך, [עם היהודים] שכך ראו ונאבד מהם, טוב מותם מחייהם
