יתר10 כתב:לא מובן למה התעוררה השאלה דוקא בדור האחרון, הרי ישוב בירושלים קיים כבר הרבה דורות לפנינו
גילוי כתב:האם אין הכוונה כפשוטו? וא"כ כיום האומר כן מלבד מה דהוי דובר שקרים וכו' גם אין לך כפיות טובה גדולה מזו.
ובאמת לא ידעתי אי הוי תקנת כנסת הגדולה? והאם איכא חיוב לומר דוקא את כל נוסח נחם או דילמא אפשר לדלג תיבות הללו.
ואולי גם כיום אפשר למצוא איזה פירש במילים הללו ולכוון באופן הזה, ואף שלא הוי כפירוש מייסדי התפילה מה בכך.
אפרקסתא דעניא כתב:במובן הגשמי, עדיין רחוקה ירושלים מרחק רב ממה שהיתה בזמן בית המקדש. הגמ' בפסחים מספרת: "תנו רבנן - פעם אחת ביקש אגריפס המלך ליתן עיניו באוכלוסי ישראל [=לדעת כמה מונה אוכלוסיית ישראל], אמר ליה לכהן גדול תן עיניך בפסחים [=ספור את מספר קרבנות הפסח], נטל כוליא [=כליה] מכל אחד, ונמצאו שם ששים ריבוא זוגי כליות - כפלים כיוצאי מצרים [=1,200,000 קרבנות!], חוץ מטמא ושהיה בדרך רחוקה [=כלומר, מספר זה אינו כולל את כל היהודים שהיו באותו הזמן, שהלא תמיד ישנם אנשים שאינם מקריבים פסח, בגלל טומאה או ריחוק מירושלים], ואין לך כל פסח ופסח שלא נמנו עליו יותר מעשרה בני אדם [כלומר, ע"פ חשבון זה נמצא מספר מקריבי הפסח באותה שנה - שנים עשר מליון יהודים!]".
שבטיישראל כתב:גילוי כתב:האם אין הכוונה כפשוטו? וא"כ כיום האומר כן מלבד מה דהוי דובר שקרים וכו' גם אין לך כפיות טובה גדולה מזו.
ובאמת לא ידעתי אי הוי תקנת כנסת הגדולה? והאם איכא חיוב לומר דוקא את כל נוסח נחם או דילמא אפשר לדלג תיבות הללו.
ואולי גם כיום אפשר למצוא איזה פירש במילים הללו ולכוון באופן הזה, ואף שלא הוי כפירוש מייסדי התפילה מה בכך.
"כפיית טובה" במי ובמה ?
גילוי כתב:שבטיישראל כתב:גילוי כתב:האם אין הכוונה כפשוטו? וא"כ כיום האומר כן מלבד מה דהוי דובר שקרים וכו' גם אין לך כפיות טובה גדולה מזו.
ובאמת לא ידעתי אי הוי תקנת כנסת הגדולה? והאם איכא חיוב לומר דוקא את כל נוסח נחם או דילמא אפשר לדלג תיבות הללו.
ואולי גם כיום אפשר למצוא איזה פירש במילים הללו ולכוון באופן הזה, ואף שלא הוי כפירוש מייסדי התפילה מה בכך.
"כפיית טובה" במי ובמה ?
אלפי שנים ביקש הבן מהאב על העיר החרבה מבלי יושב, ולאאחר שהאב הרחום בנה את ירושלים וכו' במקום שהבן יכיר בטובת אביו הוא עדיין ממשיך לומר החרבה מבלי יושב.
אפרקסתא דעניא כתב:גילוי,
אני משער שאינך מבקש "ובנה ירושלים עיר הקודש במהרה בימינו", שהרי בן שביקש דבר מה מאביו ולאחר שקיבל את מבוקשו הוא ממשיך ומבקש כאילו לא קיבל, הרי הוא כפוי טובה ועז פנים. אכן?
גילוי כתב:שבטיישראל כתב:גילוי כתב:האם אין הכוונה כפשוטו? וא"כ כיום האומר כן מלבד מה דהוי דובר שקרים וכו' גם אין לך כפיות טובה גדולה מזו.
ובאמת לא ידעתי אי הוי תקנת כנסת הגדולה? והאם איכא חיוב לומר דוקא את כל נוסח נחם או דילמא אפשר לדלג תיבות הללו.
ואולי גם כיום אפשר למצוא איזה פירש במילים הללו ולכוון באופן הזה, ואף שלא הוי כפירוש מייסדי התפילה מה בכך.
"כפיית טובה" במי ובמה ?
אלפי שנים ביקש הבן מהאב על העיר החרבה מבלי יושב, ולאאחר שהאב הרחום בנה את ירושלים וכו' במקום שהבן יכיר בטובת אביו הוא עדיין ממשיך לומר החרבה מבלי יושב.
נחסוך לכם את פתיחת הספר. ז"ל שם:שבטיישראל כתב:האם הבניינם החומריים העומדים היום על אדמת עיה"ק ירושלים תובב"א נקראים "ירושלם בבניינה" ?!
עי' בפמ"ג או"ח סי' תקס"א א"א סק"א מש"כ ע"ז
ושמעתי מאדוני אבי הרב ז"ל שאמר כמדומה בשם החסיד ר' גרשון קוטבר ז"ל שבא לירושלים וראה בשלותה עמים יושבים בה ובכה ואמר שזה שאומרים בראותי כל עיר (ירושלים של מטה) על תלה בנויה ועיר ה' מושפלת ירושלים של מעלה כו' שם ניכר החורבן ודוממים כו'.
יעקב כהן כתב:מצאתי את זה מה דעתכם?
שאלה: האם לא הגיעה השעה לשנות את הנוסח שבתפלת נחם הנאמרת בתשעה באב? ובמיוחד מה שאומרים על ירושלים: העיר החרבה והבזויה והאבלה והשוממה, שאינו תואם את המציאות כיום, כי לשמחתינו עינינו הרואות שירושלים הולכת ומתפתחת בקצב מהיר, והולכת ונבנית ומתיישבת עם בניה בוניה לאלפים ולרבבות מישראל, כן ירבו, ואל הכותל המערבי נוהרים מכל קצוי תבל, אלפים ורבבות בקול רנה ותודה המון חוגג.
תשובה: תפלת נחם שהיא מעין המאורע בתשעה באב, נזכרה בירושלמי (בפרק ד' דברכות הלכה ג'). ובסידור רב סעדיה גאון (עמוד שי"ח), ובסידור רב עמרם גאון חלק ב' (דף קל"ב ע"א), תוך שינויים קלים ע"ש. והנה מבואר בסידור רב סעדיה גאון (במבוא עמוד י'), שבתפלות ובמטבע הברכות אנו סומכים על המקובל בידינו במסורה מנביאי ה' ואנשי כנסת הגדולה, שהיו להם שני סדרים בתפלות, סדר אחד לזמן מלכות ישראל, וסדר אחר המיועד לזמן הגלות ע"ש. וזה על פי מה שאמרו (בנזיר ל"ב ע"ב), שיודעים היו שעתיד המקדש ליחרב. [ובספר סדר היום דף ח' ע"ב, כתב, נוסח ברכת אמת ויציב נתקן ע"י בני הגולה שהיו רחוקים מירושלים, וכששלח אחריהם עזרא, לא רצו לעלות, באומרם, הואיל ובית המקדש השני עתיד ליחרב ועתידים לגלות פעם אחרת, למה לנו להכפיל יגוננו, טוב לנו לעמוד במקומנו ולעבוד את ה', וכדי שלא יחזיקום ברשעים ומחוסרי אמונה, כתבו זה השבח הגדול והקדוש. וכן הובא בספר שלמי צבור (דף ק' ע"ב) ע"ש]. נמצא שגם הנוסח של תפלת נחם המקובל בידינו מדורי דורות יסודתו בהררי קודש, על ידי רבותינו אנשי כנסת הגדולה. ורבי דוד אבודרהם (בדף ס"ט ע"ד) כתב, בביאור תפלת נחם: את העיר האבלה, על שם הכתוב דרכי ציון אבלות (איכה א', ד'). החרבה, על שם אשר ירושלים חרבה ושעריה נצתו באש (נחמיה ב', י"ז). וכן נאמר ניחם כל חרבותיה. והבזויה, על שם ראה ה' והביטה כי הייתי זוללה. והשוממה מבלי בניה, על שם כי רבים בני שוממה, ונאמר כל שעריה שוממים. וראשי תיבות של אבלה חרבה בזויה שוממה, אחבש, לרמוז ביום חבוש ה' את שבר עמו ע"ש. ולכן מי הוא זה ואיזהו בדורות אלו שיכול להרהיב עוז לתקן, ולשנות מנוסח התפלה שנתקן ע"י רבותינו הקדושים, אשר רוח ה' דבר בם ומלתו על לשונם. ובכל תיבה ותיבה ובכל אות ואות שתיקנו במטבע הברכות והתפלות, גנוזים בהן סודות נשגבים ומופלאים, ודברי קדשם מיוסדים על אדני פז ברזין עילאין טמירין. וכמ"ש מרן החיד"א בשו"ת חיים שאל (סוף סימן י"א): כי נודע שכל עניני התפלות בנויים ומיוסדים על אדני רזי עולם כמו שנראה מהזוהר הקדוש וכתבי רבינו האר"י זצ"ל, שהכל מתוקן ומסודר בכוונות עליונות, ובזה נבין מ"ש (בברכות כ"ח ע"ב): אמר להם רבן גמליאל הזקן לחכמים, כלום יש בכם אדם שיודע לתקן ברכת המינים, עמד שמואל הקטן ותיקנה, ולכאורה יפלא על גדולי ישראל רבן גמליאל וחכמים שבדורו, כי מה חכמה היא זו לתקן דברות שתים בלשון הקודש וכו', אלא שלהיות וכל אות ואות מנוסח הברכות סוד שתו ביחוד וזיווג מדות העליונות, לפיכך צריך חכם גדול שרוח הקודש שורה עליו לכוין הדברים לפי סודן, לדעת פגם המינים והמשכת האורות לדחות יניקת הסט"א וכיו"ב, דברים העומדים ברומו של עולם. (ועמד שמואל הקטן ותיקנה, כי לו נגלו כל תעלומות חכמה, וכל רז לא אניס ליה, כמבואר בסנהדרין י"א ע"א) עכת"ד. וכן כתב הפני יהושע בחידושיו לברכות (כ"ח ע"ב). וכ"כ הגאון יעב"ץ בספר מגדל עוז. והגר"ח מואלוז'ין בספר נפש החיים (שער ב' פרק י"ג) ע"ש. ואם כן מה כוחנו לשנות הנוסח שבתפלת נחם, שהוא מעין המאורע בתפלות תשעה באב, ואין אתנו יודע עד מה.
ובאמת שגם לפי פשוטו יתבאר הנוסח של תפלת נחם, שהוא על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו. כי מקום המקדש וסביבותיו נתונים ביד זרים שונאי ישראל, וירושלים העתיקה עודנה מלאה גילולים של עכו"ם, בכמה כנסיות טמאות, ואשר על ידי כמריהם ומנהיגיהם דם ישראל נשפך כמים בכל הדורות, ובסביבות המקדש קבורים ישמעאלים, סביב רשעים יתהלכון, ולכל עם ישראל אסור מן התורה להכנס להר הבית משום טומאת מת, והערבים מכניסים פגרי מתיהם אל המקום המקודש לנו ביותר. (וכמ"ש בזוהר חדש פרשת ויצא, פעם אחת ראו חכמים את רבי אלעזר בן ערך שהיה יושב ובוכה, וכשנשאל לפשר הדבר, אמר, אני בוכה על אבן השתיה שבתוך בית המקדש, והמשיך: הוי אבן הקדושה העולה על כל קדושה! היאך עתידים אומות העולם לזלזל בך, ולהושיב מתיהם הטמאים עליך, לטמאות המקום המקודש, כי אנכי הרואה שעל אבן השתיה עתידין לתת האומות את פגרי מתיהם, מי לא יבכה על כך, אוי לאותו הדור שיתרחשו בו דברים אלה! וכתב על זה בספר אלה מסעי (דף י"ב ע"א), ועינינו הרואות שחזיון נבואתו של רבי אלעזר בן ערך נתקיים כעת בעוה"ר, שהישמעאלים מכניסים מתיהם קודם קבורה על אבן השתיה, שהיא בכפת קודש הקדשים. וכ"ה בספר חבת ירושלים עמודים רס"ד - רס"ה). ועיקר יישובה של ירושלים בזמן הבית שהיה בצד דרום של בית המקדש, מאוכלס עדיין על ידי הערבים שונאי ציון, ישליו אהלים לשודדים ובטוחות למרגיזי אל, (ראה סוכה נ"ב ע"ב). וכמה בתי כנסת שהיו לתפארת עמנו בעיר העתיקה, עודם חרבים ושוממים, מעת נפילת ירושלים העתיקה בידי הלגיונות של ירדן. ועוד כהנה וכהנה, היש לך בזיון וחורבן ושממה גדולים מאלה? על זה היה דוה לבנו על אלה חשכו עינינו. וכבר אמרו חז"ל בירושלמי (יומא פרק א' הלכה א'): כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו הוא החריבו. ואמנם אנו שרים ורוקדים על שזכינו לחזור לכותל המערבי, שהוא שריד בית מקדשינו, שכולו זכר לחורבן, וכמ"ש זכור תזכור ותשוח עלי נפשי, וכמ"ש בספר כפתור ופרח (פרק ו' דף י"ט ע"ב), שגם העליה לרגל בזמן הזה כדי להרבות עגמת נפש וכו' ע"ש. וידוע המשל של הרה"ג ר' יעקב קרנץ, המגיד מדובנא בספר אהל יעקב (פרשת וילך ס"א ע"א), על הפסוק הטה אזנך לרנתי, כי שבעה ברעות נפשי וכו' ע"ש. ועדיין רחק ממנו מנחם משיב נפש.
ומלבד זה גם הרוחניות של ירושלים היא בעוה"ר בשפל המדרגה, כמו שפירשו במאמר: אזכרה אלקים ואהמיה בראותי כל עיר על תלה בנויה, וירושלים מושפלת עד שאול תחתיה. כי מה מאוד ידאב לב כל החרד לדבר ה' על התפרקות הדור מחיי תורה ומצוה, חינוך אלפים ורבבות מילדי ישראל ללא תורה וללא מצוה, והרס חומת הצניעות והמוסר, וריבוי חילולי השבת, והפרת סדרי הכשרות, ועוד כהנה וכהנה. בושנו וגם נכלמנו כי שודדו ארמנותינו, אלו הארמונות של תורתינו הקדושה. ותפלתינו להבורא יתברך, ישוב ינחמנו יכבוש עוונותינו. וצום החמישי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים, ויקויים בנו שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה, שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה. כאיש אשר אמו תנחמנו כן אנכי אנחמכם ובירושלים תנוחמו.
בברכה המשולשת כתב:יתר10 כתב:לא מובן למה התעוררה השאלה דוקא בדור האחרון, הרי ישוב בירושלים קיים כבר הרבה דורות לפנינו
אינו דומה היישוב בזמנם ליישוב בזמננו
א. בכמות האנשים והשטח המיושב.
ב. בריבונות, וכמו שכתב מרן הב"י לעניין קריעה על ערי יהודה
מיכאל1 כתב:בברכה המשולשת כתב:יתר10 כתב:לא מובן למה התעוררה השאלה דוקא בדור האחרון, הרי ישוב בירושלים קיים כבר הרבה דורות לפנינו
אינו דומה היישוב בזמנם ליישוב בזמננו
א. בכמות האנשים והשטח המיושב.
ב. בריבונות, וכמו שכתב מרן הב"י לעניין קריעה על ערי יהודה
נראה לי שאין כמו אירועי בין המצרים של שנה זו כדי להוכיח את הריבונות היהודית בעיר הקודש בפרט ובאר"י בכלל.
בברכה המשולשת כתב:
אעפ"כ, עצם העובדה שיש במה לדון בכלל, היא ההוכחה לזה שיש ריבונות, אלא שיש עוד הרבה לאן להתקדם, בעז"ה
בברכה המשולשת כתב:יתר10 כתב:לא מובן למה התעוררה השאלה דוקא בדור האחרון, הרי ישוב בירושלים קיים כבר הרבה דורות לפנינו
אינו דומה היישוב בזמנם ליישוב בזמננו
א. בכמות האנשים והשטח המיושב.
ב. בריבונות, וכמו שכתב מרן הב"י לעניין קריעה על ערי יהודה
חזור אל “בין המצרים, תשעה באב וחמשה עשר באב”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 3 אורחים