מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

כפייה ע"י הציבור בקנביס - קנה בושם היא קנבוס.

דברי תורה, עיוני שמעתתא, חידושי אגדה וכל פטפוטיא דאורייתא טבין
זבול
הודעות: 92
הצטרף: ד' אוקטובר 16, 2013 12:38 am

כפייה ע"י הציבור בקנביס - קנה בושם היא קנבוס.

הודעהעל ידי זבול » ד' דצמבר 11, 2013 4:40 am

כאן הועלה מאמר אידיוטי של חירוף וגידוף לתורה ונביאי ישראל.
מחקתי אותו. והשארתי את הנושא כיוון שבהמשך הנושא הביאו דיון הלכתי בשאלת הזכות של הציבור למנוע שימוש בסמים היום. וייתכן שעל זה יהיו הרוצים להגיב.

את זה כתבתי אני אוצר החכמה


ייש"כ מרובה להסרתה! לא הבחנתי מה כלול בתוך המאמר! ייש"כ שהצלת נפשי.

ואת נקודת הדבר שהעלה שקנה\ קנה בושם היא היא הקנבוס היא מאד חשוב, ואינני חושב שיש בזה איזשהו בעייה.
נערך לאחרונה על ידי זבול ב ד' דצמבר 11, 2013 11:01 pm, נערך 2 פעמים בסך הכל.

סמל אישי של המשתמש
אוצר החכמה
מנהל האתר
הודעות: 17371
הצטרף: ב' מאי 03, 2010 5:49 pm

Re: קנה בושם – הקנאביס של תקופת התנ"ך

הודעהעל ידי אוצר החכמה » ד' דצמבר 11, 2013 7:29 am

מאמר אידיוטי זה ראוי למחיקה מיידית. אני לא מוחק אותו רק כדי להביע את שאט נפשי מהעובדה שהביאו אותו, לא כבדיחה גרועה אלא כביכול כמשהו ראוי, וכדי להבהיר שאין מקום בפורום הזה למי שמביא דברים כאלה.

זיל בתר רובא
הודעות: 65
הצטרף: ג' יולי 02, 2013 2:13 pm

Re: קנה בושם – הקנאביס של תקופת התנ"ך

הודעהעל ידי זיל בתר רובא » ד' דצמבר 11, 2013 7:35 am

עושה רושם שזבול/הבית השביעי בגלגולו הקודם, הוא לא רק תומך של פייגלין כפי שכתב בעצמו אלא חסיד שוטה שלו, ואולי האדמו"ר בעצמו?

מ.פ.
הודעות: 1
הצטרף: ד' דצמבר 11, 2013 7:48 am

Re: קנה בושם – הקנאביס של תקופת התנ"ך

הודעהעל ידי מ.פ. » ד' דצמבר 11, 2013 7:50 am

ה"אדמו"ר" יודע לכתוב בעברית צחה.

עשוי לנחת
הודעות: 2759
הצטרף: ב' יוני 20, 2011 11:10 pm

Re: קנה בושם – הקנאביס של תקופת התנ"ך

הודעהעל ידי עשוי לנחת » ד' דצמבר 11, 2013 8:30 am

אוצר החכמה כתב:מאמר אידיוטי זה ראוי למחיקה מיידית. אני לא מוחק אותו רק כדי להביע את שאט נפשי מהעובדה שהביאו אותו, לא כבדיחה גרועה אלא כביכול כמשהו ראוי, וכדי להבהיר שאין מקום בפורום הזה למי שמביא דברים כאלה.

נימוק לא מספיק לאי מחיקה.

בברכה המשולשת
הודעות: 14487
הצטרף: ג' ינואר 24, 2012 9:00 am
שם מלא: רועי הכהן זק

Re: קנה בושם – הקנאביס של תקופת התנ"ך

הודעהעל ידי בברכה המשולשת » ד' דצמבר 11, 2013 8:38 am

מ.פ. כתב:ה"אדמו"ר" יודע לכתוב בעברית צחה.


וזה גם לא הטיעון שלו בנושא זה.

אגב, מצ"ב מש"כ אני הקטן בס"ד בטיוטת ספרי בעניין זה (ללא ההערות).
השאלה השניה קשורה לנושא שנדון בהרחבה בפרק הראשון, והוא תפקידו של בית הדין המקומי לכפות על המצוות, כאשר גם הציות להוראות החוק נגזר מציווי התורה, כמפורט לעיל . שיקול אחד לצמצום פעולות האכיפה, ככלל, מופיע בדבריו של הרה"ג נפתלי בר-אילן: "כיום, כאשר ממנים פרנסים שמעיקר הדין לא היו ראויים להתמנות, ואשר פועלים שלא לשם שמים, ראוי לצמצם את סמכויותיהם בכלל ואת סמכויות האכיפה והענישה של השלטון בפרט במדת האפשר." יתר על כן, ניתן לומר שמכיוון שבדורותינו אין מתבצעת כפיה על מצוות התורה, וודאי שלא ברמה השלטונית , הרי שיש מקום לומר כי אין לאכוף כל חוק, שכן מה עדיפות יש לחוק שחקק המחוקק האנושי, שכל כוחו נובע מההכרה התורנית בו , על-פני מצוות התורה, שהן ציווי מפורש של הקב"ה?
עם זאת, כאשר מדובר בעבירות ופשעים הפוגעים בזולת או ברכושו, מובנת ומוצדקת חובת האכיפה והכפיה, המתבססת על תפקידו של המלך לעשות "משפט", כאמור, ויש לה מעמד הלכתי עצמי של מצוה, וכפי שקבע הגאון רבי אליעזר יהודה וולנדינברג, שכל "עניני המשטרה הכלליים שיש להם מגע תמידי לשמירת והסדרת שלום הציבור, והתקנת עניני המדינה" נקראים "צורך מצוה", מפני שכל צרכי רבים הם צרכי מצוה. זאת, על-פי דברי הר"ן והריב"ש: "שהדברים המזדמנין תדיר ויש בהן תקון המדינה אע"פ שבכל פעם ופעם הם פרטיים צרכי רבים מקרו" . בסיס הלכתי נוסף לפעילות משטרתית בתחום זה הוא הגנה על פיקוח נפש של הפרטים , כמפורט לעיל.
אולם, במקרה של "פשעים ללא קרבן", כגון שימוש בסמים , כיצד ניתן להצדיק את כפייתן, כאשר עבירות חמורות בהרבה, כגון חילול שבת, אינן נכפות ונאכפות כלל ועיקר, ולא תהא כהנת כפונדקית ?! מאידך גיסא, ניתן גם לומר שאכיפת מצוות תלויות בגיבוי הציבורי. בדורותינו, קיימת נכונות ציבורית לכוף אדם שלא להשתמש בסמים, אך אין נכונות מקבילה לכוף אדם שלא לחלל שבת, למשל, לצערנו הרב . עם זאת, קיימת בעייתיות בטיעון זה, שכן עצם הפעילות השלטונית בתחום אכיפת חוק מסויים, יוצרת אווירה של הסכמה ציבורית לכפייה זו, וכאשר מצטרפת לכך היעדר אכיפה בתחום אחר, עלול הציבור הרחב להפסיק להתייחס לפעולה שאינה נאכפת כעבירה.
לפיכך, נראה כי במציאות ימינו יש למקד את הפעילות המשטרתית שאינה ביטחונית, כאמור, בהתמודדות עם פשיעה הפוגעת במישרין בגוף הזולת או ברכושו.

סמל אישי של המשתמש
אוצר החכמה
מנהל האתר
הודעות: 17371
הצטרף: ב' מאי 03, 2010 5:49 pm

Re: קנה בושם – הקנאביס של תקופת התנ"ך

הודעהעל ידי אוצר החכמה » ד' דצמבר 11, 2013 8:40 am

עשוי לנחת כתב:
אוצר החכמה כתב:מאמר אידיוטי זה ראוי למחיקה מיידית. אני לא מוחק אותו רק כדי להביע את שאט נפשי מהעובדה שהביאו אותו, לא כבדיחה גרועה אלא כביכול כמשהו ראוי, וכדי להבהיר שאין מקום בפורום הזה למי שמביא דברים כאלה.

נימוק לא מספיק לאי מחיקה.


הדגש היה על המילה מיידית. וכוונתי היתה שאני משאיר את זה באופן זמני כדי להבהיר את העניין.

יאיר
הודעות: 10738
הצטרף: א' מאי 23, 2010 11:54 pm

Re: קנה בושם – הקנאביס של תקופת התנ"ך

הודעהעל ידי יאיר » ד' דצמבר 11, 2013 8:55 am

זיל בתר רובא כתב:עושה רושם שזבול/הבית השביעי בגלגולו הקודם, הוא לא רק תומך של וכו'


עכשיו מובן מנין הכתיבה הפוריה של האי...

המעיין
הודעות: 1219
הצטרף: ג' מאי 04, 2010 12:06 pm

Re: קנה בושם – הקנאביס של תקופת התנ"ך

הודעהעל ידי המעיין » ד' דצמבר 11, 2013 9:04 am

בברכה המשולשת כתב:
מ.פ. כתב:ה"אדמו"ר" יודע לכתוב בעברית צחה.


וזה גם לא הטיעון שלו בנושא זה.

אגב, מצ"ב מש"כ אני הקטן בס"ד בטיוטת ספרי בעניין זה (ללא ההערות).
השאלה השניה קשורה לנושא שנדון בהרחבה בפרק הראשון, והוא תפקידו של בית הדין המקומי לכפות על המצוות, כאשר גם הציות להוראות החוק נגזר מציווי התורה, כמפורט לעיל . שיקול אחד לצמצום פעולות האכיפה, ככלל, מופיע בדבריו של הרה"ג נפתלי בר-אילן: "כיום, כאשר ממנים פרנסים שמעיקר הדין לא היו ראויים להתמנות, ואשר פועלים שלא לשם שמים, ראוי לצמצם את סמכויותיהם בכלל ואת סמכויות האכיפה והענישה של השלטון בפרט במדת האפשר." יתר על כן, ניתן לומר שמכיוון שבדורותינו אין מתבצעת כפיה על מצוות התורה, וודאי שלא ברמה השלטונית , הרי שיש מקום לומר כי אין לאכוף כל חוק, שכן מה עדיפות יש לחוק שחקק המחוקק האנושי, שכל כוחו נובע מההכרה התורנית בו , על-פני מצוות התורה, שהן ציווי מפורש של הקב"ה?
עם זאת, כאשר מדובר בעבירות ופשעים הפוגעים בזולת או ברכושו, מובנת ומוצדקת חובת האכיפה והכפיה, המתבססת על תפקידו של המלך לעשות "משפט", כאמור, ויש לה מעמד הלכתי עצמי של מצוה, וכפי שקבע הגאון רבי אליעזר יהודה וולנדינברג, שכל "עניני המשטרה הכלליים שיש להם מגע תמידי לשמירת והסדרת שלום הציבור, והתקנת עניני המדינה" נקראים "צורך מצוה", מפני שכל צרכי רבים הם צרכי מצוה. זאת, על-פי דברי הר"ן והריב"ש: "שהדברים המזדמנין תדיר ויש בהן תקון המדינה אע"פ שבכל פעם ופעם הם פרטיים צרכי רבים מקרו" . בסיס הלכתי נוסף לפעילות משטרתית בתחום זה הוא הגנה על פיקוח נפש של הפרטים , כמפורט לעיל.
אולם, במקרה של "פשעים ללא קרבן", כגון שימוש בסמים , כיצד ניתן להצדיק את כפייתן, כאשר עבירות חמורות בהרבה, כגון חילול שבת, אינן נכפות ונאכפות כלל ועיקר, ולא תהא כהנת כפונדקית ?! מאידך גיסא, ניתן גם לומר שאכיפת מצוות תלויות בגיבוי הציבורי. בדורותינו, קיימת נכונות ציבורית לכוף אדם שלא להשתמש בסמים, אך אין נכונות מקבילה לכוף אדם שלא לחלל שבת, למשל, לצערנו הרב . עם זאת, קיימת בעייתיות בטיעון זה, שכן עצם הפעילות השלטונית בתחום אכיפת חוק מסויים, יוצרת אווירה של הסכמה ציבורית לכפייה זו, וכאשר מצטרפת לכך היעדר אכיפה בתחום אחר, עלול הציבור הרחב להפסיק להתייחס לפעולה שאינה נאכפת כעבירה.
לפיכך, נראה כי במציאות ימינו יש למקד את הפעילות המשטרתית שאינה ביטחונית, כאמור, בהתמודדות עם פשיעה הפוגעת במישרין בגוף הזולת או ברכושו.


בפשטות הרי כל מה שאפשר לעשות צריך לעשות ומה שייכת אזלת ידינו בעניין אחד לעניין אחר. הנימוק שאתה מעלה הוא שהכפייה למניעת השימוש בסמים אע"פ שהיא ראוייה אין לעשותה, והטעם הוא שיאמרו מזה שכופים על זה ולא על חילול שבת ש"מ שחילול שבת מותר. ולא מתקבל על הדעת. וכי מישהו מעלה על דעתו שמהתנהגות המדינה אפשר ללמוד משהו על חשיבות תורה ומצוות.

ואם כוונתך על החכי"ם שומרי מצוות מאותו שיקול אפשר לומר שאין טעם שחכי"ם דתיים יתמכו בטיפולי שינים לילדים, כי למה הם לא דואגים שהכסף יילך למניעת איסורים חמורים ש"מ שאין חשיבות לאיסורים החמורים. אלא וודאי כו"ע ידעי מה המצב.

בברכה המשולשת
הודעות: 14487
הצטרף: ג' ינואר 24, 2012 9:00 am
שם מלא: רועי הכהן זק

Re: קנה בושם – הקנאביס של תקופת התנ"ך

הודעהעל ידי בברכה המשולשת » ד' דצמבר 11, 2013 9:43 am

המעיין כתב:הנימוק שאתה מעלה הוא שהכפייה למניעת השימוש בסמים אע"פ שהיא ראוייה אין לעשותה, והטעם הוא שיאמרו מזה שכופים על זה ולא על חילול שבת ש"מ שחילול שבת מותר. ולא מתקבל על הדעת. וכי מישהו מעלה על דעתו שמהתנהגות המדינה אפשר ללמוד משהו על חשיבות תורה ומצוות.

ואם כוונתך על החכי"ם שומרי מצוות מאותו שיקול אפשר לומר שאין טעם שחכי"ם דתיים יתמכו בטיפולי שינים לילדים, כי למה הם לא דואגים שהכסף יילך למניעת איסורים חמורים ש"מ שאין חשיבות לאיסורים החמורים. אלא וודאי כו"ע ידעי מה המצב.


א. אני אישית חושב שהכפייה נגד סמים היא בזבוז משאבים (כפי שכתבתי בס"ד בספרי הנ"ל, בהערה שם: על התוצאות הבלתי-רצויות, במישור המעשי, שבהחלת פליליות על מעשים אלו (ובמבט בינלאומי מקיף, בספרו של החוקר Mark Thornton שכותרתו The Economics of Prohibition, המצוי באתר של Ludwig von Mises Institute). יודגש, כי אין כוונת דברינו לומר כי השימוש בסמים מותר על-פי ההלכה, כמובן, ויעויין בדברי הגאון רבי משה פיינשטיין, בשו"ת אגרות משה, יו"ד (חלק ג), סימן לה, על האיסור החמור שיש בשימוש בסמים. אולם, יש לציין כי כל הנימוקים המופיעים בדבריו של הגרמ"פ לאסור עישון סמים תקפים באותה מידה גם לגבי שכרות, וברובם גם לגבי עישון, ואף ביתר שאת (על-פי המידע הידוע כיום, להבדיל ממצב הידע בתחום בתקופה בה נכתבה תשובתו הנ"ל של הגרמ"פ, בשנת תשל"ג. ויעויין במאמרו של הרה"ג מרדכי הלפרין, "העישון - סקירה הלכתית", ספר אסיא ה', עמ' 238- 247 ובספרו של הרב דב אטינגר, פאר תחת אפר - העישון בימי חול ובימים טובים לאור ההלכה, ירושלים תשמ"ט . הערה עקרונית דומה העיר גם היינריך, שם, ללא התייחסות להלכה). לפיכך, נראה בעליל כי כל שלושת הפעולות האמורות אסורות באיסור חמור מצד ההלכה, ללא צורך באיסור פלילי דווקא.)

ב. החשש שהעליתי אינו שיאמרו שחילול שבת מותר, אלא שיאמרו שזה עניינו של כל אחד ושאל לאדם אחד להתערב בזה לחבירו- כפי שאכן טוענים רבים (ולכן חשש זה מתקבל מאוד על הדעת)

ג. אינו דומה מימון טיפולי שיניים (שזה תקציב של משרד אחר- וגם על זה יש לי הרהורי דברים ואכמ"ל) לשאלה של סדרי עדיפויות בתחום אכיפת החוק. לשון אחרת, השקעה בנושא הסמים באה על חשבון מלחמה בפשע אלים .

יאיר
הודעות: 10738
הצטרף: א' מאי 23, 2010 11:54 pm

Re: כפייה ע"י הציבור בקנביס

הודעהעל ידי יאיר » ד' דצמבר 11, 2013 9:46 am

זבול כתב:כאן הועלה מאמר אידיוטי של חירוף וגידוף לתורה ונביאי ישראל.
מחקתי אותו. והשארתי את הנושא כיוון שבהמשך הנושא הביאו דיון הלכתי בשאלת הזכות של הציבור למנוע שימוש בסמים היום. וייתכן שעל זה יהיו הרוצים להגיב.

רק להבהיר שאלו דברי המנהל ולא דברי זבול.
(ולכן לא מופיעה שורת עריכה למטה).

חרבונה
הודעות: 88
הצטרף: ג' יולי 30, 2013 5:20 pm

Re: קנה בושם – הקנאביס של תקופת התנ"ך

הודעהעל ידי חרבונה » ד' דצמבר 11, 2013 11:10 am

בברכה המשולשת כתב:אינו דומה מימון טיפולי שיניים (שזה תקציב של משרד אחר- וגם על זה יש לי הרהורי דברים ואכמ"ל)

ידעתי שזה יקפוץ לך, אוהב ישראל שכמותך...

בברכה המשולשת
הודעות: 14487
הצטרף: ג' ינואר 24, 2012 9:00 am
שם מלא: רועי הכהן זק

Re: קנה בושם – הקנאביס של תקופת התנ"ך

הודעהעל ידי בברכה המשולשת » ד' דצמבר 11, 2013 4:15 pm

חרבונה כתב:
בברכה המשולשת כתב:אינו דומה מימון טיפולי שיניים (שזה תקציב של משרד אחר- וגם על זה יש לי הרהורי דברים ואכמ"ל)

ידעתי שזה יקפוץ לך, אוהב ישראל שכמותך...


לא הבנתי למה מתכוון כתר"ה (ולמען הסר חשד- הארכתי בספרי על כך שלפי ההלכה אין לממן טיפול רפואי כלשהו מקופת הציבור, אלא לעניים- דהיינו מי שאין ידם משגת)

החזן
הודעות: 315
הצטרף: ו' אוקטובר 12, 2012 2:17 pm

Re: כפייה ע"י הציבור בקנביס

הודעהעל ידי החזן » ד' דצמבר 11, 2013 8:16 pm

בברכה המשולשת כתב:
חרבונה כתב:
בברכה המשולשת כתב:אינו דומה מימון טיפולי שיניים (שזה תקציב של משרד אחר- וגם על זה יש לי הרהורי דברים ואכמ"ל)

ידעתי שזה יקפוץ לך, אוהב ישראל שכמותך...


לא הבנתי למה מתכוון כתר"ה (ולמען הסר חשד- הארכתי בספרי על כך שלפי ההלכה אין לממן טיפול רפואי כלשהו מקופת הציבור, אלא לעניים- דהיינו מי שאין ידם משגת)


כבר פשטה ההוראה בישראל שבזמננו שנחלשו הדורות כל ישראל נחשבים עניים שאין ידם משגת וכל אחד רשאי ליהנות מן הצדקה.

אדג
הודעות: 1520
הצטרף: ה' מאי 13, 2010 11:11 am
מיקום: צפת, אה"ק תובב"א
יצירת קשר:

Re: כפייה ע"י הציבור בקנביס

הודעהעל ידי אדג » ד' דצמבר 11, 2013 8:55 pm

החזן כתב:כבר פשטה ההוראה בישראל שבזמננו שנחלשו הדורות כל ישראל נחשבים עניים שאין ידם משגת וכל אחד רשאי ליהנות מן הצדקה.

הוראת מי?

חרבונה
הודעות: 88
הצטרף: ג' יולי 30, 2013 5:20 pm

Re: קנה בושם – הקנאביס של תקופת התנ"ך

הודעהעל ידי חרבונה » ד' דצמבר 11, 2013 10:32 pm

בברכה המשולשת כתב:
חרבונה כתב:
בברכה המשולשת כתב:אינו דומה מימון טיפולי שיניים (שזה תקציב של משרד אחר- וגם על זה יש לי הרהורי דברים ואכמ"ל)

ידעתי שזה יקפוץ לך, אוהב ישראל שכמותך...


לא הבנתי למה מתכוון כתר"ה (ולמען הסר חשד- הארכתי בספרי על כך שלפי ההלכה אין לממן טיפול רפואי כלשהו מקופת הציבור, אלא לעניים- דהיינו מי שאין ידם משגת)

ואני חשבתי שאתה מתנגד לממן טיפולי שיניים לילדים מחשש שילדים חרדים ייהנו מזה. כעת אני רואה שסתם כך יש לך דעות מוזרות.

יתר10
הודעות: 945
הצטרף: ד' יוני 01, 2011 12:07 am

Re: כפייה ע"י הציבור בקנביס

הודעהעל ידי יתר10 » ד' דצמבר 11, 2013 10:57 pm

במקום שאין איש וכו'
בושה וחרפה! ההתקפות הנבזיות האלו על הרב 'בברכה המשולשת' שהוא גם תלמיד חכם וגם תורם רבות כאן לציבור בידיעותיו המחכימות

זבול
הודעות: 92
הצטרף: ד' אוקטובר 16, 2013 12:38 am

Re: כפייה ע"י הציבור בקנביס

הודעהעל ידי זבול » ד' דצמבר 11, 2013 11:00 pm

הבאתי כאן מספר הגאון רבי אריה קפלן זצ"ל
קבצים מצורפים
LivingTora0443.jpg
2living tora
LivingTora0443.jpg (218.83 KiB) נצפה 11130 פעמים
LivingTorah0442.jpg
1living tora
LivingTorah0442.jpg (206.62 KiB) נצפה 11130 פעמים

איש רגיל
הודעות: 2099
הצטרף: ב' יוני 24, 2013 2:11 am

Re: קנה בושם – הקנאביס של תקופת התנ"ך

הודעהעל ידי איש רגיל » ד' דצמבר 11, 2013 11:38 pm

בברכה המשולשת כתב:הארכתי בספרי על כך שלפי ההלכה אין לממן טיפול רפואי כלשהו מקופת הציבור, אלא לעניים- דהיינו מי שאין ידם משגת

ולדעתך אסור להשתמש ברפואה הציבורית משום גזל?
מה זה שונה מכל ועד בית?

סמל אישי של המשתמש
אוצר החכמה
מנהל האתר
הודעות: 17371
הצטרף: ב' מאי 03, 2010 5:49 pm

Re: כפייה ע"י הציבור בקנביס - קנה בושם היא קנבוס.

הודעהעל ידי אוצר החכמה » ד' דצמבר 11, 2013 11:44 pm

ובכלל מה ההבדל העקרוני בין כבישים לרפואה ציבורית.

יאיר
הודעות: 10738
הצטרף: א' מאי 23, 2010 11:54 pm

Re: כפייה ע"י הציבור בקנביס

הודעהעל ידי יאיר » ד' דצמבר 11, 2013 11:54 pm

יתר10 כתב:במקום שאין איש וכו'
בושה וחרפה! ההתקפות הנבזיות האלו על הרב 'בברכה המשולשת' שהוא גם תלמיד חכם וגם תורם רבות כאן לציבור בידיעותיו המחכימות

גם אני מצטרף.

כנסת ישראל
הודעות: 395
הצטרף: ה' ינואר 06, 2011 3:04 am

Re: כפייה ע"י הציבור בקנביס - קנה בושם היא קנבוס.

הודעהעל ידי כנסת ישראל » ה' דצמבר 12, 2013 12:41 am

אין קשר בין כבישים שמוטל על הציבור, [ומי יבנה כבישים?] וכמו חומות העיר, לצרכי יחידים כמו טיפולי שיניים. [רפואה ציבורית בכללותה היא אינטרס ציבורי שלא יפוצו מחלות, אבל בטיפולי שיניים לא שייך]. אם כי כמובן כשמוציאים מסל התרופות להתעמלות וספורט ודאי יש להעדיף טיפולי שיניים וחייך קודמין.

סמל אישי של המשתמש
אוצר החכמה
מנהל האתר
הודעות: 17371
הצטרף: ב' מאי 03, 2010 5:49 pm

Re: כפייה ע"י הציבור בקנביס - קנה בושם היא קנבוס.

הודעהעל ידי אוצר החכמה » ה' דצמבר 12, 2013 7:36 am

אני לא שאלתי על טיפולי שינים אלא דווקא על רפואה ציבורית שעליה כתב הרב בברכה אין לממן שום טיפול רפואי.
עם זאת אע"פ שיש חילוק בין טיפולי שינים לילדים שזה היה הנושא לרפואה ציבורית, בסופו של דבר הבדל זה אינו מכריע כי באופן כללי זה אותה סברא, שכן לא מדובר רק במניעת תפוצת מחלות מדבקות אלא שלחברות מתוקנות יש עניין של יצירת מצב בו כללות הציבור יותר בריא.
אני רוצה להדגיש, שהנושא כאן הוא לא אם הציבור חייב לממן אלא אם הציבור רשאי לממן.

בברכה המשולשת
הודעות: 14487
הצטרף: ג' ינואר 24, 2012 9:00 am
שם מלא: רועי הכהן זק

Re: כפייה ע"י הציבור בקנביס - קנה בושם היא קנבוס.

הודעהעל ידי בברכה המשולשת » ה' דצמבר 12, 2013 9:11 am

מצ"ב מש"כ בס"ד (ללא ההערות)

לא קיימת חובה הלכתית על מוסדות הקהילה להקים מערכת בריאות, ואף לא במסגרת והיקף מצומצמים , ובוודאי שאין חיוב כלשהו להקים בית חולים . האחריות לטפל בנושאים אלו מוטלת על היחידים בלבד . עם זאת, במסגרת מצוות הצדקה הציבורית, יש מקום לכלול את מימון הטיפול הרפואי בחולים עניים, שאין באפשרותם לממן בעצמם את הטיפול הרפואי בהם ובבני משפחותיהם.
לתחום הרפואי אין מקור מפורש במסגרת הלכות צדקה אצל חז"ל , וכן לא נמצא הדבר בפסקי הרמב"ם, ואף לא בדברי הטור והשלחן ערוך , אך אין שום מקור השולל שימוש בכספי קופת הצדקה הציבורית למטרות אלו, ואף מצאנו מקורות ברורים לאחריות ומימון ציבורי בתחום הרפואה לעניים, ככל הנראה על בסיס הדין של "די מחסורו אשר יחסר לו" .
כך כתב רבי רפאל מרדכי מלכו: "מתיקון הציבור בכל מקום ומקום שישראל יושבים ליחד קופה לביקור חולים, והוא שהחולים העניים שאין ידם משגת להוצאות רפואתם, הקהל שולחים להם רופא לבקרם והרפואות מכיס הקהל, ונותנים להם מזון הראוי לחולים דבר יום ביומו כפי ציווי הרופאים" כך פסק גם הגרא"י וולנדינברג: "... דביש במקום יותר מרופא אחד אזי אין באפשרות להטיל חיוב הריפוי חנם על האחד יותר מעל משנהו... ואזי העצה או שהקהל צריך לתת עבור כך מקופה של צדקה, או לסובב על הפתחים ולאסוף הסכום המבוקש, או לסדר בכח ב"ד וקהל תורנות אצל הרופאים המצוים שכל אחד ירפא חנם לעת הצורך לפי תורו המגיע. וכשהקהל בעל יכולת יותר, המדה היותר משובחת בזה היא שהמה יקבעו משכרת חדשית קבועה לרופא עבור שיטפל חנם בעניי הקהל תמורת פתקה שהחולה יביא מהם בכדי לזהות בכך אי יכלתו לשלם...." ולגבי מימון שכרו של רופא מומחה לטיפול בחולה עני, הורה הגר"מ פיינשטיין: "דבאיכא רופא מומחה צריך להביא את הרופא כל מי שאפשר לו להביא בהקדם... וכשצריכין להוציא ממון ואין להחולה עצמו מעות מוטל על הקרובים ביותר, אבל חיוב יש על כל בני העיר לרפאותו מקופה של צדקה וגם לילך לאסוף ע"ז כסף מבני העיר ומכל מקום ששייך להשיג על הוצאות השגת הרופא והרפואות וכל מה שצריך לרפאותו." וכך סיכם הגרח"ד הלוי: "... וכבר ידוע שבכל קהלות ישראל נשא הקהל בעול חולים עניים שאין ביכלתם לשלם שכר רופאים ורפואות..."
אמנם, יצויין, כי בקהילות רבות טיפלו היחידים בנושא זה, ולא קופת הצדקה הציבורית, השייכת למוסדות הקהילה. מקורות רבים מזכירים את קיומם של ארגונים הנקראים "חברא קדישא ביקור חולים" שעסקו בסיוע לחולים עניים , במכלול הצרכים הנדרשים, ומדובר במסגרת התנדבותית של יחידים, המקבילה למושג "עמותה" בתקופתינו . בדומה לעמותות, קבלו קבוצות אלו סיוע כספי מסויים גם מהקופה הציבורית , לעיתים, אך אין הן מוגדרות כמוסד קהילתי-שלטוני .
באשר להקמת בית חולים עבור חולים עניים, פסק הגאון רבינו יחיאל מיכל הלוי עפשטיין: "וכופין בני העיר זה את זה ... ולעשות בית החולים בשביל חולאים עניים וכן נהוג בכל תפוצות ישראל" .
לגבי המצב במדינת ישראל בתחומי הבריאות, כתב הגאון רבי חיים דוד הלוי: "... וכבר ידוע שבכל קהלות ישראל נשא הקהל בעול חולים עניים שאין ביכלתם לשלם שכר רופאים ורפואות. ועתה במדינתנו עושה זאת המדינה באמצעות לשכות הסעד הממשלתיות."
2) מערכת בריאות ציבורית כללית
לעומת כל האמור, אין כל מקור לאחריות שלטונית של הקהילה למימון הטיפול הרפואי במי שאינו עני, שכן מצוות הצדקה הציבורית נוגעת רק לסיוע לעניים . אולם, בדורות האחרונים, בשל העליה התלולה בעלות שירותי הבריאות למיניהם , התעוררה שאלת האפשרות ההלכתית להגדיר כל אדם כ-"עני" ביחס לתחום הבריאות , להרחיב את חובתם האמורה של מוסדות הקהילה לממן טיפול רפואי לעניים ולכלול בגדרו את כל האוכלוסיה , ואף להקים בתי חולים עבור כלל הציבור . אכן, נראה לענ"ד, כי יש צורך שהחולה הנזקק אכן יוגדר כעני על-בסיס בדיקת ובחינת נתוניו הפרטניים לגופם, לפחות לצרכי מימון רפואתו, וכדברי הגאון רבי יעקב ישעיה בלויא: " ובזמננו שהוצאות רופאים ורפואות עולים לסכומים עצומים, ויש שאף כשיש להם די סיפוקם בהוצאות הרגילות אינם יכולים לעמוד בהוצאות רפואיות, בודאי שיש בזה משום צדקה לעניים" אולם, קביעה כוללנית כי כל בני הקהילה מוגדרים כעניים בתחום הטיפול הרפואי, ברמת הנצרכות האישית (להבדיל מצרכים ברמה הקהילתית), מרוקנת מתוכן את עצם המושגים "עני" ו-"צדקה" .
לפיכך, לא ניתן לטפל בתחום זה ולממנו בצורה ריכוזית כוללת, על בסיס מצוות הצדקה הציבורית , החלה על עניים בלבד, ומכיוון שאין מקור אחר לחיוב ציבורי לטפל בתחום הבריאות , כאמור , אין בסיס הלכתי ברור להקמת מערכת בריאות ציבורית לכלל האוכלוסיה בדרך זו .

והנה ההערות:
כך, למשל, הרה"ג ישראל רייך, בספרו תקנת הקהלות, לא הזכיר את נושא הבריאות כלל, למרות שמטרתו המוצהרת של ספר זה היא להקיף את תפקידיה וסמכויותיה של הקהילה. לאור זאת, לא זכיתי להבין את דבריו של הרה"ג יהודה זולדן, במאמרו "מערכת הבריאות- הציבורית והפרטית", בתוך ספרו שבות יהודה וישראל הנ"ל, עמ' 378 – 386, בעמ' 379 בדבר "החובה להקים מערכת בריאות ציבורית" ברמת הקהילה. בהקשר זה, יצויין, כי ראייתו מלשון הרמב"ם בדבר סילוק מיידי של רופא שהתרשל, מפני ש"העמידו אותן הציבור עליהן" (הלכות שכירות, פ"י, ה"ז), אינה מוכיחה טענה זאת, שכן כפי שביאר מרן הנצי"ב הכוונה היא לפיקוח ציבורי על תפקידו, ולא להיותו "פקיד הציבור" (שו"ת משיב דבר, ח"ב, סימן ה, וביתר הסבר בהעמק שאלה, שאילתה קמב, אות ה, וכפי שצוטט בהרחבה לעיל, בדיון על מערכת החינוך. יצויין, כי בסוגיית הגמרא ובדברי הרמב"ם לא נזכרה הלכה זו לגבי רופא, אלא לגבי מקיז דם, שהמקבילה שלו בדורותינו היא, לכאורה, חובש ולא רופא. אולם, בדבריו של מרן הגאון רבי שאול ישראלי, בקובץ התורה והמדינה, חלק ה, עמ' רט, בהערת העורך, אכן מפורשת ההקבלה בין מקיז דם בזמן הגמרא לרופא בדורותינו. מאידך גיסא, העיר הגאון רבינו יצחק אריאלי (בהקשר שונה מעט), בספרו עינים למשפט, בבא בתרא, דף ט, סוף אות ז, כי הרמב"ם מחלק בין רופא לבין אומן, דהיינו מקיז דם.) באשר לדבריו של מרן הרב זצ"ל, בשו"ת אורח משפט, חו"מ, סימן כ, העוסקים במעמדו הציבורי של "רופא שנתמנה במקום ציבורי", בהם התייחס לרופא כ-"פרנס" וכ-"מינוי של שררה על הציבור", הרי שמהקשר הדברים עולה כי מדובר ברופא ששירת את הציבור לא מטעם מוסדות הקהילה (בירושלים) אלא ע"י הנהלת בית חולים, הדומה לחברא קדישא ביקור חולים (כמפורט להלן), שהיא ארגון התנדבותי לטובת הציבור, ולא מוסד שלטוני. כך יש לבאר את לשונו של מרן הרב זצ"ל: "... מהא דבצלאל דאין מעמידין פרנס על הציבור אא"כ נמלכין בציבור אע"פ שלא היתה בידו הנהגה של שררות כ"א עסק השייך לציבור ומזה יכולים לדון בכל עסק השייך לציבור שיש בו חכמה ונאמנות הוי בכלל והרפואה במוסד של ציבור הוא ג"כ בכלל זה... וה"ה ברפואות שיש בהם משל ציבור והעבודה היא שייכת לציבור שהיא נחשבת פרנסות ויש לה דין ירושה וק"ו דין חזקה כ"ז שלא נפסל מדינא..." מדובר אמנם במינוי ציבורי, אך לא במימון ציבורי.
יעויין גם ציץ אליעזר, חלק ט"ו, סימן לח, שכותרתו "המצוות שמקיימים בתרומות כסף לבית חולים", וכל דבריו סובבים סביב מצוות הצדקה של היחידים בלבד. ויעויין בדברי הרה"ג נפתלי בר-אילן, בספרו הנ"ל, פרק נה, סעיף רעט, עמ' 1369, הערה 51: "ראוי להעיר כי אפילו אם תאמר שיש מצוה להקים בתי חולים, אין הכרח לומר שבית חולים צריך להיות מוקם על ידי השלטון, ואין כל מניעה שיוקמו בתי חולים פרטיים, ובלבד, שכל נזקק יקבל טיפול מתאים."
באשר לאפשרות ההלכתית להשתית חובה שלטונית לטפל בתחום הבריאות על בסיס תפקידיו השלטוניים של בית הדין, יעויין לעיל, לגבי שיטתו של הגר"ש גורן בנדון.
יצויין, כי הרבנים אליעזר אפרסמון, דוד ויסקוט ויחיאל עוזרי, כתבו במאמרם הנ"ל, בעמ' 12- 13: "... אבל בשום מקום לא מצאנו לצדקה הממוסדת מקור בתורה בנפרד ממצוות הצדקה הכללית. וכיוון שהתורה דורשת מבעל היכולת להעניק לנצרך "די מחסורו אשר יחסר לו", ובכלל זה גם חבישת מכתו וריפוי שברו, מובן שאותה סמכות שיש לגבאי צדקה לכפות ולמשכן לצורך מזון, מלבוש וקבורה (רמב"ם שם הלכה יב) יש להם גם לגבות מס בריאות מכל יחיד ויחיד.... מסתבר איפוא, שהוא הדין גם להכללת... שירותי הכלל לפרט הנצרך שלא מצאנום במקורותינו, כגון רופא הנוטל שכרו מקופת הקהל לרפא בחינם את מי שאין ידו משגת לשלם שכר רופא." אולם, לענ"ד, אין הדבר מובן מאליו כלל, לאור שאלת היקפה של מצוות הצדקה הציבורית, השונה ממצות הצדקה הפרטית, כאמור לעיל, ויש להביא ראיות מן המקורות לכל הרחבה של קשת מטרותיה של קופת הצדקה הציבורית. אמנם, במקרה של רופא לחולים עניים, אכן יש מקורות חד משמעיים לכך שהדבר נכלל במסגרת מצוות הצדקה הציבורית, אך ללא מקורות אלו, לא ניתן היה לומר זאת מסברא בלבד.
במאמרו של ידידי, מע"כ הרב עדו רכניץ, "הוצאת ממון לצורך הצלת חיים", תחומין כט, עמ' 369- 374, בעמ' 369, הביא הוא ראיה לחיוב זה מפסק השו"ע, יו"ד, סימן רמט, סעיף טז: "יש מי שאומר שמצות בית הכנסת עדיפא ממצות צדקה, ומצות צדקה לנערים ללמוד תורה או לחולים עניים, עדיף ממצות בית הכנסת." אולם, מלבד העובדה שמדובר כאן על צדקה של הפרט ולא על חיוב ציבורי, הרי שנראה כי אין זו כוונת הדברים ברמה המהותית, אלא הכוונה היא למתן צדקה למזונותיו ופרנסתו של העני החולה, שהרי בשל היותו עני אין לו חסכונות, ובשל היותו חולה כעת אין הוא יכול לפרנס את עצמו ואת משפחתו. כך עולה מדברי הב"י עצמו (יו"ד, סוף סימן רמט), בשם המהרי"ק: " ובשורש קכ"ח כתב שמתוך מה שכתב התשב"ץ בשם הר' שמואל מתוך הירושלמי דזרעים יש להוכיח דמצות בית הכנסת עדיפא ממצות צדקה דגרסינן שם אחזי לרב תרעא דבי כנישתא וכו' וכי לית תמן בר נש למילף אורייתא או חולים המוטלים באשפה וקרא עליו וישכח ישראל את עושהו ויבן היכלות מכאן אומר הר' שמואל שטוב ליתן צדקה לנערים ללמוד תורה או לחולים עניים מליתן לבית הכנסת עכ"ל מדקאמר בירושלמי חולים המוטלים באשפה וכן הר' שמואל אומר חולים עניים ולא קאמר עניים סתם משמע דאם לא היו חולים כי אם עניים דטוב יותר ליתן לבית הכנסת." מדובר, אפוא, על צדקה רגילה, אלא שהיא ניתנת לעניים חולים. (מה גם שכבר העירו רבותינו האחרונים (יעויין ביאור הגר"א, שו"ע, שם ובשדי חמד, כללים, מערכת הבי"ת, אות מד- בית הכנסת), כי על-פי גרסתנו בדברי הירושלמי כלל לא נזכרו בו חולים, אלא רק תלמידי חכמים.) בדומה לכך, כתב רבינו מנחם המאירי: "אם היה חולה או חלוש מעדיפין לו עד שיבריא ויתחזקואפילו היה כפר קטן שאין לך גדר או סדר בהוצאה מפני פיקוח נפש, מעשה באחד שהיו לוקחין לו ליטרא מוח של עופות בכל יום". (בית הבחירה, כתובות, על דף סז:) אם כן, מדובר על מזון מיוחד הנצרך לעני החולה לרפואתו או המועיל לו בתהליך הריפוי (וכפי שעולה מדברי מע"כ הרב עדו רכניץ עצמו, במאמרו "מדידת עוני בהשראה יהודית", תחומין כז, עמ' 371 – 378, בעמ' 377 – 378: "סל מזון בריא לפי ההגדרה הרפואית שלו"), אך אין אזכור למימון הטיפול הרפואי והתרופות הנצרכות לו (ויעויין בדרך אמונה, הלכות מתנות עניים, פרק ז, הלכה ג, אות טו, שהוסיף על-פי דברי המאירי הנ"ל, גם נקודה זו- "וכן כל הרפואות שהוא צריך").
כך עולה מדבריהם של הגאון רבי חיים קנייבסקי, דרך אמונה, הלכות מתנות עניים, פרק ט, הלכה יג, אות פד, ושל הגאון רבי ניסים קרליץ, בספר באורח צדקה, עמ' שסז, אות כב.
חמיו של רבינו בעל פרי חדש. הביאו בציץ אליעזר, חלק ט"ו, סימן מ, ויעויין במקורות נוספים לכך בתשובה הנ"ל, ובנוסף בספר דברי אמת ומשפט שלום, לרבינו יעקב עמדן (היעב"ץ), בו נזכר רופא שקבל שכרו מג' קהילות אה"ו, על מנת לטפל בחולים העניים, וכן במקורות מספר מפנקס הקהל של קהילת קראקא (מהדורת פ"ה וועטשטיין, קראקא, תרס"א): החלטות משנת תט"ז, אותיות ה, ו ו- ח, בו פורטו תנאי התשלום מקופת הקהילה לרופאים (ולכח העזר הרפואי) שנשכרו לטפל בחולים עניים (ושם באות יב, טו, ו-כ החלטה דומה משנת תק"ד, תק"ט ו-תל"ג); שם, אותיות נו-נז (החלטה משנת תקמ"א), בו נקבעו כללים אחרים לרופא שנשכר ע"י הקהילה, ולפיהם תשלם הקהילה את שכר הדירה של הרופא ותתן לו שכר שבועי, ובנוסף יהיה הרופא פטור ממיסי הקהילה, בתמורה לכך מוטל על רופא לטפל בעניים בחינם, ואף נקבעה תקרה לתשלום שהוא רשאי לדרוש משאר החולים. (אין מדובר, אפוא, ברפואה ציבורית חנם לכלל התושבים, אלא בטיפול חנם בעניים בלבד)
שו"ת ציץ אליעזר, ח"ה, ספר רמת רחל, סימן כד, אות ו, על-פי דברי ערוה"ש לגבי מוהלים, שצויינו לעיל. אמנם, הגאון רבי אליעזר פלקלס פסק כי על בית הדין לכפות רופא לטפל בחנם בחולה עני שאין ידו משגת לשלם את שכר הרופא שו"ת תשובה מאהבה, ח"ג, יו"ד סימן של"ו (יעויין לעיל, בדיון לגבי תפקיד בית הדין בביצוע מצוות מילה. ויעויין בדברי הרה"ג יהודה זולדן, במאמרו הנ"ל, בעמ' 380, כי מן הראוי הוא שהרופא יטפל בחולה עני בחנם, מיוזמתו.). כך פסק בעקבותיו הגרא"י וולנדינברג, שם, אותיות ג-ו. אם כן, לכאורה, בית הדין והרופאים אחראים על כך שהעניים יקבלו טיפול רפואי, ואין על מוסדות הקהילה חיוב לממן זאת מכספי הציבור. אולם, הגרא"י וולנדינברג קובע כי כך הוא רק כאשר יש רופא אחד בקהילה, ואילו כשיש מספר רופאים, יש לנהוג כאמור בציטוט שבפנים.
שו"ת אגרות משה, חו"מ (ב), סימן עד, אות ב, במסגרת דיון בשאלה אחרת.
שו"ת עשה לך רב, ח"ג, סימן לא, עמ' קנח.
לגבי ארגונים אלו, יעויין למשל במקורות הבאים (המצויינים, בחלקם, במאמרים הנ"ל בנוגע למערכת הבריאות): שו"ת הר"ן סימן א; שו"ת מהרשד"ם, חלק אבן העזר, סימן רלט; שו"ת מהרי"ט, חלק ב, חו"מ, סימן צו; שו"ת רבינו אשטרוק אבן שאנג'י, סימן י; ספר פלא יועץ, אות חולה; שו"ת שער אפרים, סימן סג; שו"ת חתם סופר, חלק ב (יו"ד) סימן רמ; שו"ת חיים ביד, סימנים ב ו-פט; אהבת חסד, חלק ג, סימן א (וכן נזכרת שם "חברת לינת צדק", הדומה לחברת ביקור חולים, אלא שהיא מתמקדת בעזרה לחולים בשעות הלילה); הרב בצלאל לנדוי, במאמרו "הצדקה בחיי הציבור", מחניים ס, תשכ"א, בפרק שכותרתו "ביקור חולים"; שו"ת ציץ אליעזר, חלק ה, קונטרס רמת רחל, סימן ו, אות ג; הרה"ג יהודה זולדן, במאמרו הנ"ל, בעמ' 382 – 384. עוד יעויין בסקירתו ההסטורית של י' קלויזנר, בספרו תולדות הקהלה העברית בוילנה הנ"ל, עמ' 120 – 122.
כאמור לעיל, אלו היו פני הדברים גם בנוגע למימון הוצאות החינוך של ילדי העניים. על ההשוואה בין ארגונים אלו לבין עמותות העיר, באופן כללי, הרב שלמה לוי, במאמרו "מיסוי ע"פ חז"ל- אחיד או פרוגרסיבי", צהר ל"ו (ניסן תשס"ט), הערה 9 (המאמר מופיע גם באתר דעת של מכללת הרצוג): "שמעתי מפרופ' יום-טוב עסיס שבד"כ העשירים שימשו כפרנסי הקהל, לכן למעשה ברוב המקומות לא נהגו לכפות על הצדקה. מקובל לחשוב שעמותות הצדקה הם המצאה מודרנית, אך למעשה כבר אז כשההתארגנות הקהילתית לא הצליחה לענות על הצרכים, קמו מעין עמותות להשלמת החסר." אולם, מלשונו נראה כי מדובר היה במצב של דיעבד, שנוצר בשל אי כפיית הצדקה הציבורית כדין, ואילו המהקורות עולה כי מדובר היה במסלול הראוי לכתחילה, שכן כל עוד העניים מקבלים את הסיוע לו הם זקוקים, אין הכרח שהדבר יתבצע דווקא ע"י מוסדות הקהילה.
וכפי שציין מרן הנצי"ב, שו"ת משיב דבר, ח"ב, סימן ו: "... שבעלי קהלתו ראו טוב לעשות איזה הכנסה לבק״ח, עשו תקנה להוסיף על קצבת הטקסא איזה תשלומין מכל עוף ובשר בהמה... ומכש״כ כאן שנתכוונו לשם מצוה... מיהו השוחטים ראוים לקנוס אותם, שהרי מנעו רבים לעשות מצוה והוא מדברים המעכבים את התשובה..."
וכפי שכבר העיר הרה"ג נפתלי בר-אילן, בספרו הנ"ל, פרק נה, סעיף רעט, עמ' 1368. זאת, בניגוד לדבריו של הרה"ג יהודה זולדן, במאמרו הנ"ל, בעמ' 382: "שהיו קהילות שמיסדו את הסיוע והעזרה לחולים, ובמיוחד לאלה שאין להם קרובים, או שאין להם את היכולת לעזור לעצמם, פיזית וכלכלית. האנשים שהיו ממונים על כך נקראו במקומות רבים: 'חברת ביקור חולים'...." (וכן הוא בהמשך המאמר, בעמ' 382-384). כאמור, מהמקורות עולה כי אין מדובר במיסוד קהילתי של הדברים כלל ועיקר, וכפי שמפורש כבר בשו"ת הר"ן הנ"ל, שמביא הרה"ג יהודה זולדן בעצמו: " זה כמה שנים נתחברו מטובי העיר לדבר מצוה לפרנס ולבקר חולי עניי ישראל, וכל בני החבורה עשו ביניהן שטר שחתמו בה כנהוג בכל חבורת מצוה." ויעויין עוד בשו"ת זקן אהרן (הגאון רבינו אליהו הלוי), סימן נה, שהדגיש את אי-זיקתה של חבורה זו למוסדות הקהילה.
ערוך השולחן, חו"מ, סימן קס"ג, סעיף א. ככל הנראה, זו משמעות אזכורו של בית החולים בין מוסדות הקהילה הממומנים ומנוהלים על ידיה, בשו"ת בית יצחק (הגאון רבינו יצחק שמלקיש), יו"ד ח"ב, סימן עד, בשו"ת בר ליואי (הגאון רבינו משולם יששכר הלוי הורוויטץ), מהדורה תניינא, חלק יו"ד, סימן ד, ובשו"ת בית הילל (הגאון רבי הילל ליכטנשטיין), סימן מב. אמנם, יעויין באגרות הגאון רבינו עקיבא אייגר, עמ' קנב, הערה א (במהדורה הנמצאת במאגר אוצר החכמה), לגבי בית החולים שהקים הגרע"א: "ראוי לציין שיוזמת בנית ביהמ"ד וביה"ח היתה של רבינו והוא אשר הציע זאת לרבי זלמן בנימין לאטץ, שהיה מנכבדי ונגידי הקהלה, בבואו לבקרו בשכבו על ערש דוי, ואכן ר"ז נענה לבקשת רבינו אך התנה שהמוסד לא יועמד תחת ניהולם של ראשי הקהלה אלא תהיה תחת אחריותו ופיקוחו הבלעדית של רבינו, ואכן לאחר פטירת הנדבן ביצע רבינו את אשר יזם ובנה בכספים הללו בי"ח ובימ"ד והוסיף עוד כסף רב מכיסו להשלמת הבנין, רבינו אף סידר בעצמו את תקנות ביה"ח וביהמ"ד, ביה"ח כלל שלשה עשר חדרים וחציו של הבית יועד עבור בית המדרש, (ובבית מדרש זה התבודד רבינו בתורה ותפלה כל יום עשירי). יצויין כי ראשי הקהלה שנטו להשכלה רצו בכל מאודם שמוסד זה יהיה תחת פקוחם והגישו תביעתם לממשלה אך רבינו עמד בתקיפות רבה על זאת שהוא יפקח בעצמו על המוסד והגיש טענותיו לממשלה והיא הצדיקה את רבינו." ויעויין עוד בספרו הנ"ל של י' קלויזנר, בעמ' 120, שהחברא קדישא דביקור חולים היא שהפעילה את בית החולים לעניים בוילנא.
שו"ת עשה לך רב, ח"ג, סימן לא, עמ' קנח.
כאמור לעיל, ההגדרה ההלכתית של "עני" תידון בפרק השלישי.
ההוצאה הממלכתית על בריאות, כמו גם ההוצאות הפרטיות בתחום זה, היא אחת הבעיות הקשות ביותר בכלכלה המודרנית. לעניין זה, יעויין בדבריו של הרב פרופ' אברהם שטיינברג, חלוקת משאבים מוגבלים ברפואה - היבטים מוסריים והלכתיים", עמק הלכה חלק ב', עמ' 91 – 107, בנתונים שבתחילת המאמר. כפי שהסיק אחד מהעוסקים בתחום זה באמריקה: "בינתיים, נעשתה הרפואה המודרנית כה יקרה, עד שהיא מאיימת על כלכלתן של מרבית המדינות המפותחות והופכת למשהו שמעבר להישג ידה של מרבית אוכלוסיית העולם." (ד"ר אנדרו וייל, ריפוי ספונטני- מדריך עדכני לריפוי עצמי באמצעים טבעיים, (תורגם לעברית ע"י הוצאת מטר), תל-אביב, תשנ"ז, עמ' 9).
כוונת הדברים למימון הטיפול הרפואי האישי. באשר להיבטים הנוגעים לתשתיות בריאותיות בתחום בריאות הציבור, יעויין במאמרם הנ"ל של הרבנים אליעזר אפרסמון, דוד ויסקוט ויחיאל עוזרי, בעמ' 13: "ישנם מפעלים בתחום בריאות הציבור שהכל עניים אצלם, דרך דוגמא- סילוק השפכים, הדברת שרצים מפיצי מחלות, השגחה על טוהר מי השתיה ואויר הנשימה. לכל אלה השפעה מוכחת על בריאותו של כל יחיד ויחיד והוא זקוק לתיקונם, ואין אחד מכל היחידים יכול לתקן את עצמו מכיסו שלו." נושא זה ידון להלן בפרק זה, בהקשר לתפקידיה השלטוניים של הקהילה בתחום התשתיות.
היחס בין מוסדותיה השלטוניים של "קהילה" לבין המסגרת המדינתית, והאפשרות ההלכתית לזהות ביניהם, ידונו בפרק השני.
תפיסה זו עומדת בבסיס מאמרים רבים העוסקים בנושא סל התרופות, הדנים בנושא סדר העדיפויות בין תרופות שונות, ובין ההוצאה הממשלתית על מערכת הבריאות לבין הוצאות ציבוריות אחרות, ללא הבאת מקור הלכתי לעצם האחריות או הסמכות של השלטון לממן תרופות לכלל האוכלוסיה. יצויין, כי ניתן היה להבין כך את דבריו של הגאון רבי אליעזר יהודה וולדינברג, בשו"ת ציץ אליעזר, חלק ט"ו, סימן מ: "... עפ"י האמור, ברור ופשוט הדבר כי הממשלה אשר בריאות הציבור צריך ומחויב להיות בראש דאגותיה, מחובתה גם היא להקציב תקציבים כספיים כדי לעזור למניעת ההתפתחות של מחלה זו היא קוצר-ראיה בהגשת טיפול דרוש באמצעות צוות רופאים מומחים, ויש לחייב על כך גם מוסדות הציבוריים, העיריה וכדומה....הרי שדבר זה שציבור ישא בעול היחיד בריפויו הותקן כבר זה עידן ועידנין מימים ימימה, וזה תואם את ההלכה בזה וכנז"ל.... וא"כ מינה בגז"ש שחייבים בכך מוסדות העיריה להקציב תקציב-סיעודי לכך וק"ו בן בנו של ק"ו שחייבים לישא בעול בזה משרדי הבריאות והסעד הממשלתיים." אולם, קשה מאוד להסביר כך את כוונתו, שכן הגרא"י וולנדינברג הדגיש כי מסקנתו נובעת מהמקורות שהביא ("... עפ"י האמור", "הרי שדבר זה... תואם את ההלכה בזה וכנז"ל ", " וא"כ מינה בגז"ש... "), ומקורות אלו הם עוסקים בחולים עניים דווקא. המקור הראשון הוא דבריו של רבי רפאל מרדכי מלכו (שצויינו לעיל): "שהחולים העניים שאין ידם משגת להוצאות רפואתם, הקהל שולחים להם רופא לבקרם והרפואות מכיס הקהל...", והמקור השני הוא שו"ת מעשה אברהם, חלק יו"ד סי' נ"ה (צויין לעיל בדיון לגבי מתן רשות לרופא): "דחיוב מוטל על הרבנים והפרנסים לכוף את הציבור ליקח רופא מובהק מכיס הכולל כדי לבקר חולי ישראל העניים ולתת להם תרופות...". לפיכך, נראה כי יש לפרש את דברי הגרא"י וולנדינברג על בסיס מקורותיו, ולהעמידם דווקא על סיוע לעניים ממש, ולא לכלל האוכלוסיה.
יעויין בדברי הרה"ג יוסף גולדברג, בספרו טובי העיר הנ"ל, פרק כא, סעיף כא: "כופים בני העיר זא"ז לבנות בעיר בית חולים עבור חולי העיר", ובהערה 37, שם, מתבסס הוא על האמור בערוה"ש (לעיל), ומבאר כך: "ואמנם כתב שם דכופין כן בשביל החולים העניים, אולם אפשר שבזמנו התרפאו העשירים בביתם ועל כן הוצרכו לבי"ח רק עבור העניים אולם בזמנינו שכל החולים הולכים לבתי חולים בין עניים ובין עשירים, על כן ודאי דבנין בי"ח הוא מצרכי הכלל ואף במקום שאין עניים כופים זא"ז לבנות בי"ח לחולי העיר." יש להעיר, כי אף שניתן לומר כן כאפשרות, בודאי שאין בגדר "ודאי", שהרי אם אין מדובר על חולים עניים, לא חלים גדרי צדקה, ומקור אחר לחיוב ציבורי בתחום הבריאות לא מצאנו. עוד יעויין בדברי הגאון רבי יעקב ישעיה בלויא, בספרו צדקה ומשפט הנ"ל, פרק ג, סעיף כח, הערה צג, עמ' נט: "... ופשוט שכל דבר שאין היחיד יכול לעשותו מוטל על הצבור, וכ״ש דבר שיש בו גם משום מצוה וגם משום צדקה וחסד, כגון הכנסת אורחים ועזרת חולים אפי׳ אינם עניים, כיון שאין בכחו של היחיד לשאת בעול זה הרי זה כעני לענין זה. ואפשר שגם בזמננו יש משום צדקה לתמוך בבתי חולים או מוסדות חסד, אם אמנם יש בזה כדי להקל על מי שאינו יכול לעמוד בכך, אע״פ שבכך נהנים גם בעלי יכולת. ואפילו אם אין בזה משום הנאה לעניים, עכ״פ צרכי מצוה של צבור יש בזה, אלא שלפי זה יש נ״מ במעלת המצוה, שהדבר פשוט שצרכי צבור פחותים במעלה מצדקה לעניים. וצ״ע." מסגנון הדברים בסיום הפיסקה נראה כי מדובר בגדרי מצוות הצדקה הפרטית, למרות שבתחילת הדברים מוזכר במפורש חיוב ציבורי. עם זאת, מצאנו ניסוח חד וברור אצל הגאון רבי חיים דוד הלוי בשו"ת עשה לך רב, חלק ט, סימן רסט:"... מכל הנ"ל [תשובת צמח צדק (הקדמון) בדבר חיוב הציבור להוציא הוצאות על מנת לגאול דמו של יחיד שנרצח- ר.ז.] ניתן ללמוד שהוצאות גדולות וכבדות שאין יחיד יכול (או חייב) לעמוד בהן, חייב הצבור לשאת בהן...". אולם, מן הסברא, קשה להסביר את מקור החיוב על הציבור לעשות "כל דבר שאין היחיד יכול לעשותו" או לשאת ב-"הוצאות גדולות וכבדות שאין יחיד יכול (או חייב) לעמוד בהן" (וגם הנאמר שם בשו"ת צמח צדק הקדמון נוגע לנושאי שמירה מסכנות וביטחון הקהילה, שהם אכן נושאים בעלי אופי ציבורי מובהק), שהרי גם ליכולותיו הכספיות של הציבור יש גבול, ולא כל נושא הוא בעל אופי ציבורי, ולכן הדברים טעונים ליבון רב. הוראה גורפת אף יותר, בהקשר של מערכת הבריאות, נמצא בדבריו של הגאון רבי שמואל טוביה שטרן, בספרו חוקת עולם הנ"ל, סעיף כד, עמ' רעב-רעג: "ויען כי הרפואה היתה מצוה לכן הוא בגדר כל המצוות אשר יש לעשות בחנם (וזה אינו מותיב על מה שאמרנו אסיא במגן וכו') דהיינו בני העיר או הממשלה צריכה לפקוד רופאים ובתי חולים לרפאות את בני אדם בחנם ולראות אחרי בריאותם... היוצא לנו מדברינו הוא ראשית התחייבות שימור הבריאות מצד עצמו וגם אחריות הממשלה להשגיח אחרי הבריאות של האזרחים וגם מצוה לרפאות כל מחלה על ידי רופא ורפואה טבעית, ובאחרונה התחייבות הממשלה לרפאות את בני אדם בחנם." אולם, אין הגרש"ט מביא כל ראיה לדברים אלו.
בספרו הנ"ל, פרק ו, סעיף ז, הערה טו (וכן כתב בקצרה גם בפרק ב, סעיף ג, הערה ו), וכך עולה גם מדבריו של הגאון רבי חיים קנייבסקי, דרך אמונה, הלכות מתנות עניים, פרק ט, הלכה יג, אות פד: "ואם צריך לשאר צרכים יכול ליטול ממון צדקה די מחסורו אשר יחסר לו... כגון... רפואות.... ואין לו לזה..." ככל הנראה, זו גם כוונתו של הגאון רבי שלמה דיכובסקי, במאמרו "קדימויות בענייני בטחון ובחלוקת משאבי צדקה", תחומין לב, עמ' 153 – 159, עמ' 158: "אמנם בימינו ב"ה נתרבו העשירים, אך גם העניים נתרבו, ולאו דוקא עניים בממון, אלא נצרכים למיניהם, כחולים וכיוצ"ב."
זאת, כמובן, בנוסף לאי היעילות המובנית במערכת בריאות ציבורית-ריכוזית, והסכנה בהקניית השליטה על נושא חיוני זה למוסדות השלטון, ואכמ"ל.
אמנם, יעויין בדברי הרבנים אפרסמון, ויסקוט ועוזרי, במאמרם הנ"ל, בעמ' 13: "אולם לא מצאנו כלל במוסדות הצדקה הממוסדת תופעה של גבייה מרוכזת לשם הטבה לאותם שמהם נגבית ה"צדקה". ואין תופעה כזאת נגזרת ממצוות העשיר להיטיב לעני. ואמנם ראינו לחז"ל שחייבו ליתן צדקה אפילו את העני המתפרנס מהצדקה. ומשמע שאין השתתפות הנהנים בתרומה סותרת את עקרון הצדקה." אולם, כאמור, קיים הבדל מהותי בין השתתפותו של עני, שאכן מוגדר כעני באופן פרטני, במצוות הצדקה הציבורית, לבין הגדרת כלל האוכלוסיה כעניים, ללא ביצוע הבחנה כלשהי בין חברי הקהילה השונים.
אמנם, יעויין בדבריו של הגאון רבי יצחק זילברשטיין, במאמרו "שכר הרופא בהלכה" (ספר אסיא ה, עמ' 24 - 29), פרק ד, אותיות א-ב: "פשוט הוא שהציבור חייב לתת לרופא שכר הגון כדי שיוכל להתקיים בו בכבוד, וכמו שמצינו שחז"ל חייבו לשלם לרופא שכרו ואם אין הרופא מקבל שכר, "אין לבו ומחשבתו מדקדקים בעיקר צורך החולה" כיון שאינו מצפה לקבל שכר, כמבואר ברא"ש הנ"ל. ופשוט הוא שאילו היה הדבר תלוי בבית-דין היו קובעים לרופאים שכר הגון שישמש כתמריץ וגם כפצוי לעבודת יום ולילה המוטלת על הרופא. מצינו בסנהדרין דף יז : "כל עיר שאין בה עשרה דברים הללו, אין תלמיד חכם רשאי לדור בה... בית-דין רופא ואומן. (רש"י פרש "רופא" - למול, "אומן" להקזת דם שהוא מקביל לרופא בימינו). וכך נפסק ברמב"ם פרק ד מהלכות דעות הלכה כג. והרפואה ככל דבר חיוני יש להחזיקה כראוי ולטפחה, וכשם שמצינו שחז"ל דאגו לשכר הגון לדיינים כמבואר בכתובות דף קו ע"א, - והוא כדי שלא יכשלו ח"ו בשוחד - כמו כן ברופאים ודאי שהיו דואגים לשכרם המכובד, כדי להמריצם." אולם, נראה מהמקורות שהביא הגר"י זילברשטיין בתחילת דבריו, העוסקים בתשלום של הפרט, כי כוונתו היא שבית הדין יקבע את רמת השכר של הרופאים, ואילו התשלום בפועל מוטל על המטופלים (או על קופת הצדקה במקרה של חולים עניים). כך כתב גם הגאון רבי יהודה גרשוני, במאמרו "השביתה לאור ההלכה", תורה שבעל-פה יט, עמ' פב- צג, בעמ' צג: "ונראה כי מה שאנו פוסקים דדרך תנאי יכול להרבות כמה שהוא רוצה בשכרו דחכמתו מכר לו, כמו שהבאנו את הסברו של הט"ז בזה, זהו רק אם החולה מסכים לתנאי, אבל אין עלינו לכפות על החולים שיעשו עמו תנאי להרבות בשכרו. ולמעשה בודאי צריכים שבית דין ישומו כמה שכר בטלה וכמה שכר טרחה של הרופאים ועל כך צריכים להושיב בית דין שיבררו ויקבעו את השכר המתאים לפי הלכה זו." (אמנם, יעויין בדבריו של הרה"ג יהושע יגל, במאמרו "חובתו ושכרו של הרופא", ברקאי ד, עמ' 60 – 68, בעמ' 68, שהציע לקבוע מימון ציבורי של שכר הרופאים כהוראת שעה, אך אין הוא מביא כל מקור לדבריו, וגם אין הוא מעיר על הבעייתיות המובנית שבמערכת בריאות מולאמת, כמפורט להלן, בפרקים הבאים.)
לאור כל האמור, ולפיו אין כלל חיוב ליצור מערכת בריאות ציבורית, בכל רמה שהיא, מלבד החיוב לדאוג לטיפול בעניים, לא זכיתי להבין את דבריו של הרה"ג יהודה זולדן, במאמרו הנ"ל, עמ' 385: "אמנם המחויבות המוטלת על כל אדם לוודא דקיימת מערכת בריאות ציבורית הנותנת מענה בסיסי ראוי למצוקותיהם של חולים, איננה מונעת ממי שיש לו יכולת כלכלית אישית לדאוג לעצמו לרפואה פרטית ברמה גבוהה יותר, ובלבד שקיומה של מערכת רפואית פרטית לא יפגע במערכת הבריאות הציבורית."

איש רגיל
הודעות: 2099
הצטרף: ב' יוני 24, 2013 2:11 am

Re: כפייה ע"י הציבור בקנביס - קנה בושם היא קנבוס.

הודעהעל ידי איש רגיל » ה' דצמבר 12, 2013 2:30 pm

במאמר היפה שצירף כבודו לא מופיע שום בדל רמז לאיסור על הקהילה לממן רפואה ציבורית לכל. ואמנם הארכת להוכיח שאין מקורות ברורים לחיוב להקים מערכת רפואה ציבורית [נגד דעת הרבנים שהבאת שכתבו שיש חיוב כזה], ונראים דבריך בזה, אך איסור לא שמענו. ומה איסור יש בדבר? האם יש איסור לקהל להתאגד ולהחליט שרצונם לממן לכלל הוצאה מסויימת? וכפי שכבר שאל הרב אוצה"ח במה שונה רפואה ציבורית מכבישים.
ולא עוד אלא שהבאת ראיה לסתור, שבפנקס הקהל של קראקא מופיע שההסכם בין הקהילה לרופא היה, מחד גיסא דיור חינם ופטור ממסים לרופא, ומאידך גיסא טיפול חינם בעניים וטיפול במחיר מוזל לשאר הקהל, מוכח שכבר היה לעולמים רפואה ציבורית על חשבון הקהל, ואף שאין מדובר על רפואה חינם, מ"מ העיקרון שוה בשניהם שהקהילה מממנת חלק משכר הרופא, ומה לי מימנה כולה ומה לי מימנה פלגא? ולא עוד, אלא שאף בימינו אין הרפואה הציבורית חינמית לגמרי, וכל אחד משלם מס בריאות מסויים שהוא למעשה השתתפות בהוצאות הקהילה על הרפואה הציבורית, זאת מלבד שבהרבה מאד מקרים על החולה לשלם השתתפות עצמית בכדי ליהנות משירותי הרפואה הציבורית.

בברכה המשולשת
הודעות: 14487
הצטרף: ג' ינואר 24, 2012 9:00 am
שם מלא: רועי הכהן זק

Re: כפייה ע"י הציבור בקנביס - קנה בושם היא קנבוס.

הודעהעל ידי בברכה המשולשת » ה' דצמבר 12, 2013 4:02 pm

בקראקא מדובר היה על רפואה לעניים, ועל זה לא חלקתי מעולם.
על מימון תפקידים שאינם מופיעים בהלכה יעויין במ"ש בס"ד בספרי (ללא ההערות):

נקודת המוצא לדיון בדבר הרחבה כוללת של תפקידי השלטון, להבדיל מהעברת תפקידים שלטוניים בין גורמים שונים, היא שאלת המימון. דרך המלך של ההלכה היא שהכספים שבקופה הציבורית הם המקור למימון כל פעילות שלטונית לסוגיה . בהקשר זה, יש להדגיש כי פעילות שלטונית אינה עסק , שכן השלטון אינו פועל ממניעי רווח והפסד כלכליים רגילים , ואינו מממן את פעילותו באמצעות מכירת מוצרים ושירותים. על מנת לגייס כספים לקופה הציבורית, על השלטון לנקוט באחת משלושת הדרכים הבאות, המתבססות כולן על הטלת מס, בסדר יורד של מיסוי ישיר: מיסוי מפורש, נטילת הלוואה, כאשר תשלומי הריבית והחזר הקרן עצמם ממומנים מכספי מס עתידיים , והדפסת כסף, המהווה מיסוי עקיף של תושבי המדינה, בשל הגדלת כמות הכסף שבמשק כולו, הגורמת לירידת ערך הכסף .
כאמור בפרקים הקודמים, על-פי ההלכה גופי השלטון השונים אכן מוסמכים להטיל מסים , תוך פילוח את המיסוי בהתאם לסעיפי ההוצאה, כאשר מיסוי כולל, ללא חלוקה למטרות, הוא סמכות עזר המיוחדת למלכות, לשם ביצוע תפקידיה המיוחדים. כמו כן, מסמיכה ההלכה את גופי השלטון ליטול הלוואות לצורך מימון תפקידי השלטון . לעומת זאת, לא מצאנו כל מקור המתיר הדפסת כסף לצרכים אלו .
לאור האמור, השאלה הראשונה היא האם מותר לשלטון להטיל מס כולל, ולנתב חלק מתקבולי המיסים לפעולות הנובעות מתפקידים שאינם מוטלים כלל על גופי השלטון, כפי שנעשה היום. מחד גיסא, עצם העובדה שההלכה תחמה היטב, הגבילה בחדות את תפקידיהם של גופי השלטון , מלמדת שרצון התורה הוא שהשלטון לא ירחיב תחומי דבריו של פעילותו , גם בהסכמת האזרחים , שכן אחרת אין כל טעם למנות את רשימת תפקידיו ולהגבילם . האפשרות לממן תפקידים אלו באמצעות ניתוב כספי המיסוי, כמו גם באמצעות נטילת הלוואות, עלולה לרוקן מתוכן כל הגבלה על היקף פעילותו של השלטון, בייחוד כשמדובר בפעולה בלתי-מפורשת . מאידך גיסא, ייתכן שההלכה תכיר בדיעבד בכך שבפועל השלטון נטל על עצמו תפקידים מסויימים ותתיר לממנם באמצעות כספי המיסוי, שכן ההבחנה בין הוראות ההלכה לכתחילה ובין הדין בדיעבד מצויה בכל מקצועות התורה .
השאלה השניה, המסתעפת מהשאלה הראשונה, היא האם מותר להטיל מס מפולח על מנת לממן בצורה ישירה פעולות אלו , כאשר הטעמים המהותיים לשני צדדי הספק דומים לאלו של השאלה הראשונה, ולכן ניתן לדון בהן יחדיו, באופן חלקי.
כבר כעת ייאמר, כי אם מדובר על הרחבה בלתי מוגבלת של תפקידי השלטון, הרי שההלכה שוללת זאת. ישנם נושאים ותחומים שאינם בסמכותה של אף רשות שלטונית, אלא באחריותם וסמכותם הבלעדית של האזרחים, ואין לשלטון כל היתר הלכתי לעסוק בהם. קביעה זו נכונה שבעתיים ככל שהדברים נוגעים לפעילותה של "מדינת הרווחה" המודרנית, שנטלה על עצמה תפקידים רבים שההלכה ייעדה לפרטים ולא לשלטון. זאת, מפני שאחת ממטרותיה של "מדינת הרווחה" היא להשיג "צדק חלוקתי", דהיינו חלוקה מחדש של הון או נכסים בין האזרחים הפרטיים. פעילות מעין-זו מצד השלטון נאסרה כבר במפורש ע"י המהרי"ק, וכלשונו: "... דלא קאמר שיהא כח ביד ראשי הקהל להפקיע ממון אלא דוקא בדבר שהוא נוגע אל הקהל בכללות בהא קאמר שהרשות בידם כיון שנתמנו על כך אבל לחוב לזה כדי לזכות לזה ואין הקהל מרויח או מפסיד בזה פשיטא דבהא מודו כולי עלמא דלא כל כמינייהו..." ובעקבותיו פסק הסמ"ע: "אפילו למ"ד טובי העיר יכולים לתקן מה שירצו היינו דווקא מה שהוא צרכי הקהל אבל להפקיע ממון מא' לחבירו שאינו צורך הקהל פשיטא דלא" , וכן הורה גם הגאון רבי שלמה יהודה טאבאק: "... דגם שבררו הקהל טובי העיר מרצונם אין כח ביד הטובים לכוף הקהל במה שאינו לתקנת הקהל..."
מאידך גיסא, ניתן היה לתמוך באפשרות ההרחבה של תפקידי השלטון, על בסיס דברי הגאון רבי אליעזר יהודה וולנדינברג:
...א) ... בירושלמי... וז' מבני העיר כעיר... למדנו... שכח ז' טובי העיר הוא אפילו על ענינים שלא על דעת בני העיר מעולם שיצטרכו לטפל בהם, ואין ז' טובי העיר צריכים לשאול מחדש את דעת בני העיר ... אלא יכולים על סמך מינוים הסתמי להתעסק בכל עניני העיר, ולפעול על דעת עצמם גם בענין נדיר זה כפי הכרעת דעתם לטובת העיר...
דון מינה במכש"כ במושלי ומנהיגי מדינה שנתמנו בסתמא על כל ענייני הנהלת המדינה, שבודאי אופן מינוים היה אדעתא דהכי שיפעלו בתבונתם המדינית והכלכלית בכל שאר ימצאו לטוב ולמועיל למדינה, כי מי הוא זה אשר יוכל תת גבולים ולומר לאישי ההנהגה עד פה תבואו? בזמן שאנשי ההנהגה נמצאים בתוך שטף הפעולות המדיניות, שהמה אז בבחינה של לב מלכים אין חקר, ותזוזה אחת מן הקו שהתוו להם יכולה להמיט שואה על כל ההיקף המדיני שלהם, ולגרום סבל מדיני רב, ורק אלה השקועים בראשם ורובם בתוך כל הענינים ועוקבים אחריהם בלי שום הסחת דעת כל שהו מקו המדיניות, ונושאים בעול האחריות, הם המה שיכולים לחוות דעה... ולכן בודאי הכח בידי אישי ההנהגה לפעול בכל השטחים של צרכי המדינה המדיניים והכלכליים, המתאחדים כחוט השני, ככל אשר ימצאו לטוב ולמועיל למדינה, בכל משך תקופת כהונתם, מבלי שיצטרכו לכך הסכמה נוספת מהעם...
ז) ...לאמיתו של דבר גדול בהרבה לאין ערוך כחם של ראשי ומנהיגי המדינה אשר בהבחרם קבלו כח ותוקף של שלטון מלכותי... ולכן בודאי מסור ביד אישי ההנהגה העוז והממשלה לנהל את המדינה במדיניות הפנים והחוץ ככל אשר ימצאו לנכון ולמועיל למדינה, כל זמן שפעולותיהם לא יעמדו בניגוד לשום חק מחוקי התורה...
אמנם, נראה לענ"ד כי אין להביא מקור זה כראיה להיתר הרחבת תפקידי השלטון מעבר לאמור במקורות ההלכה. זאת, הן בשל ההקשר הציבורי הכולל של הדיון, שאלת הסדר השילומים עם גרמניה , והן בשל דיוק לשונו של הגרא"י וולנדינברג, בביטויים כגון "עניני העיר", "עניני הנהלת המדינה" ו-"במדיניות הפנים והחוץ", ממנה עולה כי מדובר על בירור גדריה וגבוליה של מערכת היחסים בין הציבור הרחב לבין נבחרי הציבור במקרה של ביצוע פעולות שונות ובלתי-צפויות המצויות בתוך המסגרת הכוללת של תפקידי השלטון שקבעה ההלכה . אולם, אין מדובר על הרחבה של תפקידי השלטון עצמם מעבר למופיע במקורות ההלכה.
כך עולה גם מפורשות מלשונו של הגרא"י וולנדינברג בהמשך ספרו:
מתוך הכח המיוחד הרב הניתן לציבור על היחיד, ביותר למנהיגי עם ומדינה בתוקף כח שלטוני, ישנם המגיעים לידי שיבוש דעה על טשטוש התחומים בין רכוש היחיד לרכוש הרבים, להטות משפט היחיד ולישא פני הציבור. ובאמת הוא מחשבת פיגול וזמורת זר בכרם בית ישראל, והתורה תמיד שמה גבולים בין רשות היחיד לרשות הציבור בכל הענינים וגבלה תחומים בין האחד למשנהו. וכח ציבורי זה נובע לא משלילת כח בעלות האדם על רכושו וגם לא מהשתלטות הציבור על היחיד אלא הוא ענין הסכמה שותפית של מנין אנשים להיות גוף צבורי משותף, כקהלה במובן המצומצם, או כמדינה במובן הרחב, והתחייבות לתת ולתרום לכל הנזקק לגוף משותף זה לתוך קופה משותפת, הן במובן המוסרי והן במובן הממוני. וזהו מבחינת אנן סהדי מבלי שיצטרכו התחייבות מפורשת על כך מכל יחיד ויחיד, בהיות האדם חברותי ומדיני בטבע, וזקוק לכך כאויר לנשימה בהכרה ומתחת לסף ההכרה. וכל שהענין חורג ממסגרת זאת פג כח הציבור והשלטון ונשאר אין אונים מלהשתלט על רשות היחיד ורכושו, ואם מנסים להשתלט יתר על הסמכות בכח היד, הרי אין לפעולות אלה תוקף של סמכות חקית, אלא הוא כגזלן בעל זרוע וכמו חבורת ליסטים המזויינין שאין דיניהם דין....
בניגוד לאמור עד כה, מצאנו בדבריו של הרה"ג נפתלי בר-אילן תמיכה מפורשת בהיתר הרחבת תפקידי השלטון: "נראה להוסיף, שאין חולק על כך שלשלטון יש סמכויות לקבל כל החלטה שהיא לטובת המדינה. השאלה היסודית היא מה חלוקת התפקידים בין הרשויות, ובאילו ענינים על הפרנסים העוסקים בעניני 'מילי דעלמא' לקבל את הסכמת 'רוב בנין' חכמי ישראל או הסכמת 'אדם חשוב' להחלטותיהם, ובאילו ענינים הם עצמאים לחלוטין..." אמנם, הרה"ג נפתלי בר-אילן אינו מגדיר את הביטוי "לטובת המדינה"- האם הכוונה היא להרחבה מוחלטת ובלתי מסוייגת של פעילות השלטון, או שקיימת מגבלה כלשהי לקשת התחומים שהשלטון רשאי להפקיע משטח הפעילות של האזרחים?
בנוסף לאי בהירות מסויימת זו, הרי שבמקום אחר בספרו מופיע אצל הרה"ג נפתלי בר-אילן ניסוח הנראה כדוגל בשיטה המצמצמת: "הפרנסים כפופים לתורה ולחוקים. אין להם רשות לגייס כח אדם ולמסות יתר על מה שהתירה תורה, ויתר על המנהג המקובל, ואין להם רשות ליעד את המיסים אלא למען המטרות שהתורה והחוקים קבעו." ללא תוספת המלה "והחוקים" הייתה כוונת המשפט ברורה- אין כל אפשרות לממן את הרחבת רשימת התפקידים השלטוניים, מעבר להוראותיה של התורה, באמצעות מיסוי, בין כללי ובין מפולח, בניגוד גמור לעולה מדבריו לעיל. אולם, ניסוחם הנוכחי של הדברים אינו חד משמעי. מחד גיסא, ניתן לומר כי מלה זו רומזת להוספת תפקידים, באמצעות תקנות, אך מאידך גיסא ניתן גם לפרש שהכוונה היא דווקא לצמצום התפקידים שמטילה ההלכה על גוף שלטוני מסויים ולחלוקתם בין גופים אחרים. לאור ההגדרה שצוטטה בסמוך, והתייחסויות רבות הפזורות לכל אורך ספרו, נראה בעליל כי כוונתו של הרה"ג נפתלי בר-אילן היא לכיוון המרחיב דווקא, אלא שאין הוא מביא ראיות להתיר את ההרחבה, ואף אינו מציין בהקשר זה את המקורות, האוסרים זאת בבירור, שצוינו לעיל.
התייחסות נוספת הנוגעת לדיון הנוכחי, מופיעה אצל הרב ד"ר אברהם שטיינברג: "האם על הממשלה מוטל בכלל להשקיע ברפואה או שעליה להפנות את המשאבים לבטחון, חינוך, מוזיאונים וכד'.... האם הכלל והצבור הוא ישות נפרדת, שיש לו אינטרסים משלו... או שהוא רק סה"כ של היחידים המרכיבים אותו, ולכן רק האינטרסים של הפרט הם בעלי ערך מוסרי." לשיטתו, אם מדובר באוסף של יחידים, אזי "יש להקדיש כל המשאבים רק לחייו ובטחונו" של היחיד, אך אם יש "כלל" עצמאי- "מותר להקדיש גם משאבים לגנים צבוריים, לבניינים, לכבישים וכד'." אמנם, לענ"ד קיים קושי רב בהעמדה זו של צדדי הספק, שכן השאלה הבסיסית של הרחבת תפקידי השלטון כלל אינה נזכרת בדבריו של הרב שטיינברג , למרות ששאלת היתר הקצאת המשאבים לצרכים מסויימים תלויה בראש ובראשונה בשאלת הגדרת תפקידי השלטון, בין אם יוגדר ה-"כלל" כישות עצמאית ובין אם לאו.
בשל אי בהירות זו בהצגת ההתלבטות, קיימת בעייתיות גם בהתאמת המקור שמביא הרב שטיינברג, סוגיית פדיון שבויים ומשמעותם של גדרי "דוחקא דציבורא" , לפתרון הספק לשאלה שבבסיס הדיון. זאת, מפני שהסוגיא מציבה את השאלה של התרוששות קופת הציבורית ביחס לקביעת סדר הגודל של ההוצאה עבור פדיון שבויים מתוך הכספים הקופה. זאת, כאשר פדיון שבויים מנויה בדברי חז"ל כאחת ממטרותיה של קופת הצדקה הציבורית, ואילו שאר יעדיה של קופת הצדקה הציבורית אינם נזכרים בסוגיא זו, אך אין כל סיבה להניח שכוונת הדברים היא להוצאת כספים מהקופה למטרות החורגות מאלו שמנו חז"ל במקורות אחרים. אם כן, השאלה הנדונית בסוגיא נוגעת רק לסדרי עדיפויות בין יעדיה השונים של קופת הצדקה הציבורית, כפי שקובעת ההלכה, כששאלת עיסוק מוסדות הקהילה בנושאים אלו כבר הוכרעה. לעומת זאת, כאשר הדיון נוגע להקצאת משאבים מהקופה הציבורית למערכת הרפואית אל מול הוצאת כספים על מערכת החינוך או על "תרבות", וכד', טרם הוכח כי המטרות הנוגדות, המערכת הרפואית מחד גיסא וחינוך ותרבות מאידך גיסא, נכללות מלכתחילה ברשימת תפקידיו של השלטון. השאלה הבסיסית והמקדמית היא האם מותר להשתמש בכספי ציבור כלשהם למימונן, ולשאלה זו אין כל פתרון בסוגיית פדיון שבויים .
לסיכום דיוננו, נראה לומר כי התשובה לשתי השאלות שהצגנו בפתיחת הדברים היא שלילית. לפיכך, חל איסור על גורמי השלטון השונים להרחיב את קשת התפקידים המוטלת עליהם, ולכלול בה תחומים שההלכה אינה מונה כלל בין תפקידי השלטון. ממילא, גם אם בוצעה הרחבה אסורה זו, נאסר על השלטון להשתמש בכספי ציבור למימון פעולות החורגות מתפקידיו ההלכתיים של השלטון, בין באמצעות שימוש בכספי מס כלליים ובין באמצעות הטלת מס מפולח ייעודי שנועד לממן במישרין פעילות מורחבת מסויימת .

איש רגיל
הודעות: 2099
הצטרף: ב' יוני 24, 2013 2:11 am

Re: כפייה ע"י הציבור בקנביס - קנה בושם היא קנבוס.

הודעהעל ידי איש רגיל » ה' דצמבר 12, 2013 4:30 pm

בברכה המשולשת כתב:בקראקא מדובר היה על רפואה לעניים, ועל זה לא חלקתי מעולם.

אתה כתבת במאמרך:
בברכה המשולשת כתב:במקורות מספר מפנקס הקהל של קהילת קראקא (מהדורת פ"ה וועטשטיין, קראקא, תרס"א): החלטות משנת תט"ז, אותיות ה, ו ו- ח, בו פורטו תנאי התשלום מקופת הקהילה לרופאים (ולכח העזר הרפואי) שנשכרו לטפל בחולים עניים (ושם באות יב, טו, ו-כ החלטה דומה משנת תק"ד, תק"ט ו-תל"ג); שם, אותיות נו-נז (החלטה משנת תקמ"א), בו נקבעו כללים אחרים לרופא שנשכר ע"י הקהילה, ולפיהם תשלם הקהילה את שכר הדירה של הרופא ותתן לו שכר שבועי, ובנוסף יהיה הרופא פטור ממיסי הקהילה, בתמורה לכך מוטל על רופא לטפל בעניים בחינם, ואף נקבעה תקרה לתשלום שהוא רשאי לדרוש משאר החולים.

היינו שהתשלום שקיבל (דיור ופטור ממס) מימן הן רפואה חינם לעניים והן רפאה מוזלת לשאר העם. וגם כיום אנו משלמים מס בריאות, היינו נהנים מרפואה מוזלת. מאי שנא?
ואף אם נעזוב את קראקא, אשמח לקלב תשובות לשתי שאלות שלא נענו.
א. מה הסברא לאסור לממן רפואה ציבורית?
ב. האם לדעתך אסור להשתמש ברפואה ציבורית מחשש גזל?
נערך לאחרונה על ידי איש רגיל ב א' ינואר 19, 2014 12:33 am, נערך פעם 1 בסך הכל.

בברכה המשולשת
הודעות: 14487
הצטרף: ג' ינואר 24, 2012 9:00 am
שם מלא: רועי הכהן זק

Re: כפייה ע"י הציבור בקנביס - קנה בושם היא קנבוס.

הודעהעל ידי בברכה המשולשת » ה' דצמבר 12, 2013 5:46 pm

א. כפי שכתבתי- כל מה שלא הותר במפורש לעשות מכספי ציבור- אסור, כי זה גזל של כספי המס. (וזה מפורט בהרחבה במקורות שהבאתי).
ב. יש צד של מציל מידם- מכיוון שהאדם מחוייב לשלם מס, אז מותר לו לקבל שירותים כנגד (בייחוד שהם שווים הרבה פחות ממה שלקחו לו)

פנימי
הודעות: 239
הצטרף: ב' ספטמבר 23, 2013 8:09 pm

Re: כפייה ע"י הציבור בקנביס - קנה בושם היא קנבוס.

הודעהעל ידי פנימי » ה' דצמבר 12, 2013 7:41 pm

אתה לא נכנס לזה, אבל די ברור שעפ"י הלכה אין מקום למס הכנסה, ביטוח לאומי או מע"מ.
כל המיסים האלה הם מס רווח או מס קניה.

בהלכה מצינו מס גולגולת ומס רכוש, כאשר אם האנשים הם הנהנים - מטילים מס גולגולת, וכשגם האנשים נהנים וגם הנכסים - מטילים חצי מס גולגולת וחצי מס רכוש.

הזכרת בהתחלה סברא לחייב אנשים לשלם מס בריאות כדי שלא יפוצו מחלות בציבור.
לכאורה זה סברא טובה שיוכל כל אדם לכפות את חבירו לקנות ביטוח בריאות, דהיינו לשלם מיסים כך שיהיה רפואה לכולם.
אבל זה ברור שזה צריך להיות מס גולגולת

איש רגיל
הודעות: 2099
הצטרף: ב' יוני 24, 2013 2:11 am

Re: כפייה ע"י הציבור בקנביס - קנה בושם היא קנבוס.

הודעהעל ידי איש רגיל » ה' דצמבר 12, 2013 9:01 pm

האם רק תמיכה ממשלתית ברפואה אסורה, או כל הוצאה שלא מצינו חיוב על הקהל לממן, אסור למדינה לממן? ואם לשם הדוגמא המדינה תומכת ביצואנים, אסור לי כיצואן לקבל את התמיכה, כיון שלא מצינו חיוב על הקהל לעודד יצואנים [בהנחה שאני מקבל יותר ממה שאני משלם, כך שאין לי את ההיתר של מציל מידם].

בברכה המשולשת
הודעות: 14487
הצטרף: ג' ינואר 24, 2012 9:00 am
שם מלא: רועי הכהן זק

Re: כפייה ע"י הציבור בקנביס - קנה בושם היא קנבוס.

הודעהעל ידי בברכה המשולשת » א' דצמבר 15, 2013 1:19 pm

איש רגיל כתב:האם רק תמיכה ממשלתית ברפואה אסורה, או כל הוצאה שלא מצינו חיוב על הקהל לממן, אסור למדינה לממן? ואם לשם הדוגמא המדינה תומכת ביצואנים, אסור לי כיצואן לקבל את התמיכה, כיון שלא מצינו חיוב על הקהל לעודד יצואנים [בהנחה שאני מקבל יותר ממה שאני משלם, כך שאין לי את ההיתר של מציל מידם].


פשיטא לי שאין חילוק, ואה"נ שיהיה אסור

זבול
הודעות: 92
הצטרף: ד' אוקטובר 16, 2013 12:38 am

Re: כפייה ע"י הציבור בקנביס - קנה בושם היא קנבוס.

הודעהעל ידי זבול » ב' דצמבר 16, 2013 4:00 am

החוק עבר.
http://www.kikarhashabat.co.il/%D7%94%D ... D7%A1.html
ועכשיו רואים שמן השמים בעוזרו, וכל הפייגליך שלו יגושם רחמנא ליעזרן.

עשוי לנחת
הודעות: 2759
הצטרף: ב' יוני 20, 2011 11:10 pm

Re: כפייה ע"י הציבור בקנביס - קנה בושם היא קנבוס.

הודעהעל ידי עשוי לנחת » ב' דצמבר 16, 2013 6:54 am

זב(ו)ל כתב:החוק עבר.
http://www.kikarhashabat.co.il/%D7%94%D ... D7%A1.html
ועכשיו רואים שמן השמים בעוזרו, וכל הפייגליך שלו יגושם רחמנא ליעזרן.

אדרבה וכו' כן יאבדו כל אויביך ה'...

סמל אישי של המשתמש
אוצר החכמה
מנהל האתר
הודעות: 17371
הצטרף: ב' מאי 03, 2010 5:49 pm

Re: כפייה ע"י הציבור בקנביס - קנה בושם היא קנבוס.

הודעהעל ידי אוצר החכמה » ב' דצמבר 16, 2013 8:03 am

זבול כתב:החוק עבר.
http://www.kikarhashabat.co.il/%D7%94%D ... D7%A1.html
ועכשיו רואים שמן השמים בעוזרו, וכל הפייגליך שלו יגושם רחמנא ליעזרן.


על מה אתה שש?

אם מדובר על חולים הזקוקים לכך וזה מועיל להם, מה הנושא ולמה לא, תנו יין לאובד ושכר למרי נפש כתיב, ואם לאחרים מה טוב בזה. ואני מקווה שאינך חוזר לשטויות שהיו במאמר שהבאת ככסיל שונה באיוולתו.

עשוי לנחת
הודעות: 2759
הצטרף: ב' יוני 20, 2011 11:10 pm

Re: כפייה ע"י הציבור בקנביס - קנה בושם היא קנבוס.

הודעהעל ידי עשוי לנחת » ב' דצמבר 16, 2013 9:05 am

בתקוה, לפחות, שאנשים תחת השפעת סם לא יהיו מסוגלים לכתוב בפורום אכי"ר.

סמל אישי של המשתמש
איש_ספר
מנהל האתר
הודעות: 16050
הצטרף: ב' מאי 03, 2010 11:46 pm

Re: כפייה ע"י הציבור בקנביס

הודעהעל ידי איש_ספר » ב' דצמבר 16, 2013 10:56 am

יתר10 כתב:במקום שאין איש וכו'
בושה וחרפה! ההתקפות הנבזיות האלו על הרב 'בברכה המשולשת' שהוא גם תלמיד חכם וגם תורם רבות כאן לציבור בידיעותיו המחכימות

ג"א מצטרף להבעת הסלידה מצורת ההתייחסות אל הרב הכהן שליט"א
ביודעי ומכירי קאמינא. ת"ח וירא"ש מרבים.

זבול
הודעות: 92
הצטרף: ד' אוקטובר 16, 2013 12:38 am

Re: כפייה ע"י הציבור בקנביס - קנה בושם היא קנבוס.

הודעהעל ידי זבול » ב' דצמבר 16, 2013 11:43 pm

בעצם החוק לא עבר כראוי. חברת 'שראל' עוד רד על ישראל עם קדושים. [פשוט יש להם הכסף לשכור חברה למכור לציבור לוקשן...] והציבור יישאר אדיש כציבור ויקבל כסף כציבור עניים, וחברת העשירים יתעשרו על גביהם.

הכותרת הראויה היה צריך להיות
הממשלה אישרה: הקנאביס הרפואי לידי חברת "שראל"

חרבונה
הודעות: 88
הצטרף: ג' יולי 30, 2013 5:20 pm

Re: כפייה ע"י הציבור בקנביס - קנה בושם היא קנבוס.

הודעהעל ידי חרבונה » ג' דצמבר 17, 2013 1:03 am

אני רואה שהציבור כועס עלי, אני אשתדל להסביר את עצמי.
אני לא מכיר את המתקרא בברכה המשולשת, למעט פרט אחד שהוא מזרחיסט.
ככזה, הוא חשוד אצלי בשנאת חרדים [כידוע כמה הרצי"ה אהב חרדים!]. ברגע שאמר שמה שכתב אינו נוגע לשנאת חרדים אלא לזה שאסור לממן רפואה מכספי ציבור, חזרתי בי מהדברים [חשוד הוא נשאר]. אך לא נמנעתי לכתוב את דעתי על הדברים המוזרים שהוא כתב, שבזה הסכימו אתי עוד כמה וביניהם המנהל המתקרא אוצר החכמה.
הדברים יצאו בוטים? האלף שקל שאני מפסיד כל חודש בגללו ובגלל חבר מרעיו בוטים הרבה יותר.
אם הוא יתנצל בפני הילדים שלי על הצמצום שיש בבית מאז שהוא ניצח אותנו, אני גם יתנצל על הבוטות שבהודעה שלי.

יאיר
הודעות: 10738
הצטרף: א' מאי 23, 2010 11:54 pm

Re: כפייה ע"י הציבור בקנביס - קנה בושם היא קנבוס.

הודעהעל ידי יאיר » ג' דצמבר 17, 2013 1:10 am

תאמין לי שהוא לא הצביע לבנט ואינו תומך בדיעותהם כלל.
(יש הרבה רמות בדלי"ם).

חרבונה
הודעות: 88
הצטרף: ג' יולי 30, 2013 5:20 pm

Re: כפייה ע"י הציבור בקנביס - קנה בושם היא קנבוס.

הודעהעל ידי חרבונה » ג' דצמבר 17, 2013 1:13 am

יאיר כתב:תאמין לי שהוא לא הצביע לבנט ואינו תומך בדיעותהם כלל.
(יש הרבה רמות בדלי"ם).

אני שמח לשמוע, ואם אכן כן, אני מתנצל על הניסוח הבוטה.
אך כבר כתבתי שאני לא מכיר אותו, ולכן חשדתי בו.


חזור אל “בית המדרש”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 54 אורחים