וקרוב לומר כי מי שמפרש כך לא יצא יד"ח "שמע" מימיו

[גם זו לטובה]

כתב הרב א.ע- בחלק מן הסידורים נדפס היום שפירוש אלוקינו הוא "בעל הכוחות כולם", ופירוש זה הוא כמעט הכחשה באלוקי ישראל, כי בעל הכוחות הוא פירוש "אלוקים", אבל אלוקינו הוא: שהויה הוא מתייחס בייחס יחודי והדדי אלינו, שזהו החידוש ההפוך מיחס הבריאה הכללי של שם "אלוקים", וקרוב לומר כי מי שמפרש כך לא יצא יד"ח "שמע" מימיו.

[אלף אלפים]

ומה סמכותו של הרב אוריה ענבל ?
אני ראיתי ברכהמ"ז עם פירוש הגראי"ל שטיינמן שנדפס שם בעל הכוחות כולם.

[סגן אלוף]

כתב הרב א.ע- בחלק מן הסידורים נדפס היום שפירוש אלוקינו הוא "בעל הכוחות כולם", ופירוש זה הוא כמעט הכחשה באלוקי ישראל, כי בעל הכוחות הוא פירוש "אלוקים", אבל אלוקינו הוא: שהויה הוא מתייחס בייחס יחודי והדדי אלינו, שזהו החידוש ההפוך מיחס הבריאה הכללי של שם "אלוקים", וקרוב לומר כי מי שמפרש כך לא יצא יד"ח "שמע" מימיו.

אינו מדויק, פשיטא שגם היחס של המדבר אינו הופך את המילה למשמעות שונה, ובודאי הכוונה נשארת כמשמעות שם אלקים, אלא שבאמת בכלל זה המשמעות היא אלקים שלנו, שיש בזה ריבוי פירושים שהוא מתייחס אלינו וכן שאנו עבדיו וכו', והיא הערה גדולה באמת.

[שטייגעניסט]

כתב הרב א.ע- בחלק מן הסידורים נדפס היום שפירוש אלוקינו הוא "בעל הכוחות כולם", ופירוש זה הוא כמעט הכחשה באלוקי ישראל, כי בעל הכוחות הוא פירוש "אלוקים", אבל אלוקינו הוא: שהויה הוא מתייחס בייחס יחודי והדדי אלינו, שזהו החידוש ההפוך מיחס הבריאה הכללי של שם "אלוקים", וקרוב לומר כי מי שמפרש כך לא יצא יד"ח "שמע" מימיו.

בכלל חרה לי כל התרגומים הלא מהותיים הללו.
מי שלא מבין מה זה 'אלהות' איך יבין מה זה "בעל הכוחות כולם" - משפט עמום ותיאולגי ???

[סגן אלוף]

כתב הרב א.ע- בחלק מן הסידורים נדפס היום שפירוש אלוקינו הוא "בעל הכוחות כולם", ופירוש זה הוא כמעט הכחשה באלוקי ישראל, כי בעל הכוחות הוא פירוש "אלוקים", אבל אלוקינו הוא: שהויה הוא מתייחס בייחס יחודי והדדי אלינו, שזהו החידוש ההפוך מיחס הבריאה הכללי של שם "אלוקים", וקרוב לומר כי מי שמפרש כך לא יצא יד"ח "שמע" מימיו.

בכלל חרה לי כל התרגומים הלא מהותיים הללו.
מי שלא מבין מה זה 'אלהות' איך יבין מה זה "בעל הכוחות כולם" - משפט עמום ותיאולגי ???

אלא שהתרגומים מועתקים משלחן ערוך.

[מתאבק בעפר חכמים]

מה אפשר לעשות שחכמה אלוקית זו 'נתגלתה', רק בדורנו השפל, וברור שהטור בסימן ה' שכתב לכוין בברכות בהזכירו אלוקים תקיף ובעל היכולת וכו', ודאי התכוין לאלוקינו שמוזכר בכל ברכה, [וכותרת הסימן בשו"ע היא כוונת הברכות], ואין לאחד מן הפוסקים שיכתוב כונה אחרת, [אמנם אמת' שזה הפירוש למושג אלוקים, וכשאומרים אלוקינו, מתפרש ממילא שהאלוקים מתייחס אלינו], ופשוט.
וכמדו' שבפרש"י קצת משמע שאלוקינו הכונה שכעת רק אנו מאמינים בו, וממילא הוא אלוקים שלנו בלבד, אבל לעתיד לבוא כולם יאמינו בו.
נכתב לגופם של דברים מבלי לפגוע מאומה בגדולותו של מי ששמועה זו נאמרת בשמו, שהוא ת"ח עצום ובעל כל מידה נכונה.

[שומר קישואין]

.

[סגן אלוף]

מה אפשר לעשות שחכמה אלוקית זו 'נתגלתה', רק בדורנו השפל, וברור שהטור בסימן ה' שכתב לכוין בברכות בהזכירו אלוקים תקיף ובעל היכולת וכו', ודאי התכוין לאלוקינו שמוזכר בכל ברכה, [וכותרת הסימן בשו"ע היא כוונת הברכות], ואין לאחד מן הפוסקים שיכתוב כונה אחרת, [אמנם אמת' שזה הפירוש למושג אלוקים, וכשאומרים אלוקינו, מתפרש ממילא שהאלוקים מתייחס אלינו], ופשוט.
וכמדו' שבפרש"י קצת משמע שאלוקינו הכונה שכעת רק אנו מאמינים בו, וממילא הוא אלוקים שלנו בלבד, אבל לעתיד לבוא כולם יאמינו בו.
נכתב לגופם של דברים מבלי לפגוע מאומה בגדולותו של מי ששמועה זו נאמרת בשמו, שהוא ת"ח עצום ובעל כל מידה נכונה.

אינני יודע אם כוונתך לחלוק או לא, אבל הדברים ברורים שהטור וש"ע באו בסימן זה לפרש את כוונת השמות ולא את פירוש הברכה כולה, ולכן כתב הטור רק הפירוש לשם אלקים שהתוספת של'נו' אינו חלק מהשם, ויש מ"ד בשבועות ל"ה שאפשר למחוק אותו ואין לו דין שמות שאינם נמחקים, וגם לחולק אין כאן איסור מלקות וכמ"ש הרמב"ם דודאי אין זה חלק מן השם אלא נטפל, ואמנם בקר"ש שצריך לכוון כוונת כל הפסוק העיר הרב ענבל הנ"ל שכוונת התוספת 'נו' הוא שמתייחס אלינו וכו', ואין זה באמת כוונת השם אלא כאילו היה כתוב שמע ישראל ה' אלקים שלנו ה' אחד.

[מתאבק בעפר חכמים]

אמת ויציב, וגם אני נתכונתי לכך [במאמר המוסגר], אבל כמדו' שאין כן המשמעות של הגאון הנ"ל שהו"ד לעיל בזה"ל, ופי' זה הוא כמעט הכחשה באלוקי ישראל, אבל אלוקינו הוא: "הויה" הוא מתייחס בייחס יחודי והדדי אלינו, שזהו החידוש ההפוך מיחס הבריאה הכללי של שם "אלוקים", ע"כ. ולא נראה שבא לומר שחיסר כונה של התוספת נו שבשם, אלא ליתן פירוש אחר לגמרי, וע"ז באו הדברים לעיל.
ד.א ביו"ט האחרון יצא לי לראשונה לראות סידר העבודה שבלב, שהוא מפרש כדעתו, ושם כמובן בסידור בפנים, אין זכר לכונה של תקיף ובעל היכולת וכו', רק כתוב שם בהקדמה לסידור, שקודם צריך לכוין כונה זו של תקיף וכו', ורק בנוסף לכוין מש"כ בסידור בפנים בתור כונה בלעדית, וד' הטוב יכפר בעד.

[למאי_נמ?]

באמת כבר שנים שאינני מבין מה פירוש של מילה זו (שאותו צריך לכוון), האם אלו שתי משמעויות (1 - הא-ל אותו אנו עובדים ומאמינים בו; 2 - בעל הכוחות), או שמדובר במשמעות אחת: בעל היכולת והכוחות המנהיג את הכל ובפרט אותנו (שישראל יתירים בחיבתם וממילה מושגחים טפי).

כלומר, האם במילה "א-להינו" אנו מקבלים ע"ע עומ"ש או שאנו מתארים את חיבתו והשגחתו ית' עלינו. ואשמח שיחכימנו חכמי הפורום!

[מתאבק בעפר חכמים]

עיין בדברי הנפש החיים המצו"ב, [ובביאורו של הגרי"א וינטרויב זצ"ל], ובשפתי חיים, המצו"ב, ובדבריהם מבואר כדעת הסידורים.

[משולש]

יתכן ששמעתי או קראתי פעם בשם הגר"ח שמספיק לכוין "כל יכול" וגמרנו. וזה כולל את כל המשפטים הארוכים האלו.

[מה שנכון נכון]

לקט תשובות וחדושים מרעא סי ב.GIF (12.02 KiB) נצפה 12694 פעמים

[מתאבק בעפר חכמים]

דברי הגרעק"א ז"ל הם לענין דיעבד, והנדון בעיקרו הוא מה הכונה הנכונה והראויה.

[אפרקסתא דעניא]

שמעתי פעם שנכון לכוון ב"אלוקינו" - מושלינו ומנהיגנו / המשגיח עלינו בפרטות.

[צופה]

עפר אני תחת רגלי כל המגיבים, אבל מה שייך לומר בנדון זה שמעתי כך או שמעתי אחרת, יש שו"ע מפורש בענין, וכל מה שיש לדון זה על התוספת של נו, שאחר השם, וכמו שהסביר חכם סגן אלוף בטוב טעם ודעת, ולא יותר, והלכתי לראות את הסידור עבודה שבלב שהביא הרב המתאבק, ולצערי ראיתי שצדק בדבריו, ומה שכתבו בהקדמה לכוין קודם תקיף ובעל היכולות וכו', ובנוסף לכוין מה שכתבו בסידור על המקום שהכונה למלכנו, נראה כמס שפתיים ולא יותר, ואני לא מבין, למה "העובדים בלב" לא כופפים את ראשם בפני הטור והשו"ע, וצ"ע כעת.

[סגן אלוף]

..

[אפרקסתא דעניא]

עפר אני תחת רגלי כל המגיבים, אבל מה שייך לומר בנדון זה שמעתי כך או שמעתי אחרת, יש שו"ע מפורש בענין, וכל מה שיש לדון זה על התוספת של נו, שאחר השם, וכמו שהסביר חכם סגן אלוף בטוב טעם ודעת, ולא יותר, והלכתי לראות את הסידור עבודה שבלב שהביא הרב המתאבק, ולצערי ראיתי שצדק בדבריו, ומה שכתבו בהקדמה לכוין קודם תקיף ובעל היכולות וכו', ובנוסף לכוין מה שכתבו בסידור על המקום שהכונה למלכנו, נראה כמס שפתיים ולא יותר, ואני לא מבין, למה "העובדים בלב" לא כופפים את ראשם בפני הטור והשו"ע, וצ"ע כעת.

"ברוך אתה אדון הכל, תקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם שלנו, ותקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם של אבותינו, תקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם של אברהם, תקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם של יצחק, ותקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם של יעקב".

ככה???!!!

"אני ה"א אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לתקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם, אני אדון הכל, תקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם שלכם"

ככה???!!!

יש מי שחושב שזו כוונת השולחן ערוך???!!!

[סגן אלוף]

עפר אני תחת רגלי כל המגיבים, אבל מה שייך לומר בנדון זה שמעתי כך או שמעתי אחרת, יש שו"ע מפורש בענין, וכל מה שיש לדון זה על התוספת של נו, שאחר השם, וכמו שהסביר חכם סגן אלוף בטוב טעם ודעת, ולא יותר, והלכתי לראות את הסידור עבודה שבלב שהביא הרב המתאבק, ולצערי ראיתי שצדק בדבריו, ומה שכתבו בהקדמה לכוין קודם תקיף ובעל היכולות וכו', ובנוסף לכוין מה שכתבו בסידור על המקום שהכונה למלכנו, נראה כמס שפתיים ולא יותר, ואני לא מבין, למה "העובדים בלב" לא כופפים את ראשם בפני הטור והשו"ע, וצ"ע כעת.

"ברוך אתה אדון הכל, תקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם שלנו, ותקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם של אבותינו, תקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם של אברהם, תקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם של יצחק, ותקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם של יעקב".

ככה???!!!

"אני ה"א אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לתקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם, אני אדון הכל, תקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם שלכם"

ככה???!!!

יש מי שחושב שזו כוונת השולחן ערוך???!!!

בכל זאת הכוונה "מלכנו" פחות קרובה לשורש הדברים מכוונת "תקיף" או "בעל כח"

[אפרקסתא דעניא]

אלוקים זה לא מלך. אלוקים זה מושל ומנהיג, משגיח בהשגחה פרטית. אלוקי אברהם = המנהיג והמשגיח בפרטות על אברהם, ולא תקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם של אברהם.

[סגן אלוף]

אלוקים זה לא מלך. אלוקים זה מושל ומנהיג, משגיח בהשגחה פרטית. אלוקי אברהם = המנהיג והמשגיח בפרטות על אברהם, ולא תקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם של אברהם.

אלוקים זה רברביא כמו שתירגם אונקלוס לשון שררה וחשיבות, אלוקים זה תקיף ובעל כח כמ"ש הטור, ענין השגחה לא כתוב שם.

[מתאבק בעפר חכמים]

עפר אני תחת רגלי כל המגיבים, אבל מה שייך לומר בנדון זה שמעתי כך או שמעתי אחרת, יש שו"ע מפורש בענין, וכל מה שיש לדון זה על התוספת של נו, שאחר השם, וכמו שהסביר חכם סגן אלוף בטוב טעם ודעת, ולא יותר, והלכתי לראות את הסידור עבודה שבלב שהביא הרב המתאבק, ולצערי ראיתי שצדק בדבריו, ומה שכתבו בהקדמה לכוין קודם תקיף ובעל היכולות וכו', ובנוסף לכוין מה שכתבו בסידור על המקום שהכונה למלכנו, נראה כמס שפתיים ולא יותר, ואני לא מבין, למה "העובדים בלב" לא כופפים את ראשם בפני הטור והשו"ע, וצ"ע כעת.

"ברוך אתה אדון הכל, תקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם שלנו, ותקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם של אבותינו, תקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם של אברהם, תקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם של יצחק, ותקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם של יעקב".

ככה???!!!

"אני ה"א אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לתקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם, אני אדון הכל, תקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם שלכם"

ככה???!!!

יש מי שחושב שזו כוונת השולחן ערוך???!!!

ויש מי שחושב אחרת ?, או שיש מי שחושב שהוא יכול לחלוק על הטור ועל השו"ע.
מצו"ב מהשפתי חיים שאכן חשב כך, [וד.א. גם בעלי הסידור הנ"ל חושבים כך אם נאמין למה שכתבו בהקדמה, אלא שהם באו להוסיף, אבל לא לגרוע].
[כמובן שעלי להתנצל שאני מציג כאן את השפתי חיים, ולא את הנפש החיים, שגם כתב כך להדיא כמו שהבאתי לעיל, והטעם לכך, שהשפתי חיים מפרש כך בברכת אבות, שע"ז לעג האפרקסתא, והנפש החיים מבאר כך את אלוקינו שבפסוק ראשון של שמע].

[סגן אלוף]

ויש מי שחושב אחרת ?, או שיש מי שחושב שהוא יכול לחלוק על הטור ועל השו"ע.

המתאבק, לאט לך, כוונת אפרקסתא היתה ללעוג על המחשבה שבכל אמירת שם אלוקינו צריך להעביר במחשבה את כל המילים האלו, כמובן שלא זו כוונת הטור אלא לחשוב באופן מופשט על המושג, וזה ע"י לימוד והתרגלות בדברים שהטור קבע את פירושו, והרי יש תילי תילים של עומק במושג זה, אלא שאפרקסתא בתוך דבריו גם חלק על פירוש הטור וע"ז יש לישא וליתן עמו.

[סגן אלוף]

בהזדמנות זו יש לי לשאול את הגאונים שליט"א מה שהיה קשה לי תמיד, האם לפי"מ שכתב הטושו"ע בביאור שם אלקים יוצא שבאמת אין פירוש אלקים שמכוון על הקב"ה שווה לפירוש אלהים כגון בפסוק אשר ירשיעון אלהים, ששם הוא לשון כח ושררה כל שהיא בעלמא וכלפי הקב"ה הוא כולל כל הכוחות כולם [וזה שם משותף אף שכמובן מקורו של שם אלקים בשם אלהים], או שבאמת גם כלפי הקב"ה אנו משתמשים בשם אלהים המשותף, אלא שכשהוא כלפי הקב"ה יש לו דין קדש, ומה שכתב הטור לכלול בכוונה שהוא בעל כל הכוחות כולם זהו הכוונה העולה ותוכן הדברים אבל לא הפירוש המילולי, והנה בביאור הגר"א הביא מקור השו"ע ממה שאל הוא לשון חוזק ואולי הכוונה שלו היתה לתת מקור לשורש השם ולא לעצמותו כלפי הקב"ה, וצל"ע בכל זה.
ואין להוכיח ממה שאונקלוס תרגם שם אלקים בשם ה' ולא רברביא כמו שכתב במקום שאינו הולך על ה', שהרי מצינו באונקלוס שמפרש הכוונה ולא מתרגם פסוק כצורתו המילולית.

[מתאבק בעפר חכמים]

בהזדמנות זו יש לי לשאול את הגאונים שליט"א מה שהיה קשה לי תמיד, האם לפי"מ שכתב הטושו"ע בביאור שם אלקים יוצא שבאמת אין פירוש אלקים שמכוון על הקב"ה שווה לפירוש אלהים כגון בפסוק אשר ירשיעון אלהים, ששם הוא לשון כח ושררה כל שהיא בעלמא וכלפי הקב"ה הוא כולל כל הכוחות כולם [וזה שם משותף אף שכמובן מקורו של שם אלקים בשם אלהים], או שבאמת גם כלפי הקב"ה אנו משתמשים בשם אלהים המשותף, אלא שכשהוא כלפי הקב"ה יש לו דין קדש, ומה שכתב הטור לכלול בכוונה שהוא בעל כל הכוחות כולם זהו הכוונה העולה ותוכן הדברים אבל לא הפירוש המילולי, והנה בביאור הגר"א הביא מקור השו"ע ממה שאל הוא לשון חוזק ואולי הכוונה שלו היתה לתת מקור לשורש השם ולא לעצמותו כלפי הקב"ה, וצל"ע בכל זה.
ואין להוכיח ממה שאונקלוס תרגם שם אלקים בשם ה' ולא רברביא כמו שכתב במקום שאינו הולך על ה', שהרי מצינו באונקלוס שמפרש הכוונה ולא מתרגם פסוק כצורתו המילולית.

לכשלעצמי חשבתי, שאלוקים הכונה לבעל הכח, וכשהוא כלפי בית דין או כל בעל כח תחתון הוא במידה מוגבלת, שהרי כחו מוגבל, ואינו אלא בעל כח מסוים, וגם בו כחו מוגבל, משא"כ כלפי הקב"ה הרי הוא בעל הכח האמיתי שהרי הוא בעל הכוחות כולם, ואין כוחו מוגבל כלל, ובו שם אלוקים הוא האמתי והנכון באמת, ואדרבה כלפי בעלי השררה הוא מעין לשון מושאל, לאו דוקא מושאל, אלא שיש בהם ענין ודוגמא של כח, משא"כ כלפי הקב"ה, בו שם אלוקים הוא בשלמות, והוא כולל כל היכולות וכל הכחות, ודו"ק כי כמדו' שלא ביארתי הדברים יפה.

[צופה]

וכמדו' שבפרש"י קצת משמע שאלוקינו הכונה שכעת רק אנו מאמינים בו, וממילא הוא אלוקים שלנו בלבד, אבל לעתיד לבוא כולם יאמינו בו.

מעניין, שעל אף שפשטות דברי רש"י ודאי נראית כדעת הרב המתאבק, בסידור הנ"ל הביאו מרש"י זה ראיה לפירושם, ותוכן דבריהם, דמשמע שמה שיהיה הקב"ה לעת"ל על כל העולם, הוא כעת לישראל, והעלו מזה שאלוקינו הכונה למלכנו, ולא מובן למה לא העלו על דעתם פי' פשוט זה שכתב הרב המתאבק. וכ"ה לשון השפתי חיים שהביא המתאבק בהמשך דבריו, "האלוקים שלנו שאנו מכירים את כוחו", עכ"ל.

[בברכה המשולשת]

למיטב זכרוני יש דיון על מה צריך לכוון באמירת שם אלוקים והטיותיו בברכות (דהיינו אלוקינו ואלוקי אבותינו וכד'.9 בקונ' תנאים טובים למרן הגר"ש דבליצקי שליט"א (מצוי באוצר)

[צורב]

למיטב זכרוני יש דיון על מה צריך לכוון באמירת שם אלוקים והטיותיו בברכות (דהיינו אלוקינו ואלוקי אבותינו וכד'.9 בקונ' תנאים טובים למרן הגר"ש דבליצקי שליט"א (מצוי באוצר)

אתה הראית לדעת שאף הוא מסקנתו שאין לו שייכות לכונה, ועל ישראל שלום.

[צופה]

למיטב זכרוני יש דיון על מה צריך לכוון באמירת שם אלוקים והטיותיו בברכות (דהיינו אלוקינו ואלוקי אבותינו וכד'.9 בקונ' תנאים טובים למרן הגר"ש דבליצקי שליט"א (מצוי באוצר)

אתה הראית לדעת שאף הוא מסקנתו שאין לו שייכות לכונה, ועל ישראל שלום.

ע"ז אמרו כל המוסיף גורע, בתחילה מוסיפים כונה זו מחמת שאין בזה הפסד, ואח"כ אחרים משאירים רק כונה זו, ומשמיטים הכונה הכתובה בטור ובשו"ע.

[גם זו לטובה]

כתב הרב א.ע- בחלק מן הסידורים נדפס היום שפירוש אלוקינו הוא "בעל הכוחות כולם", ופירוש זה הוא כמעט הכחשה באלוקי ישראל, כי בעל הכוחות הוא פירוש "אלוקים", אבל אלוקינו הוא: שהויה הוא מתייחס בייחס יחודי והדדי אלינו, שזהו החידוש ההפוך מיחס הבריאה הכללי של שם "אלוקים", וקרוב לומר כי מי שמפרש כך לא יצא יד"ח "שמע" מימיו.

הגר"י שפירא (דעת יהודה עמ' ט)
ש. מה יכון כשאומר אלקינו כגון בפסק ראשון דק"ש
ת. אלקים ואלקינו ענין אחד, מיהו כתוב בשם הגר"א לכוין המשגיח בפרטת עלינו וזה נזכר גם בקדמונים.

[גם זו לטובה]

כתב הרב א.ע- בחלק מן הסידורים נדפס היום שפירוש אלוקינו הוא "בעל הכוחות כולם", ופירוש זה הוא כמעט הכחשה באלוקי ישראל, כי בעל הכוחות הוא פירוש "אלוקים", אבל אלוקינו הוא: שהויה הוא מתייחס בייחס יחודי והדדי אלינו, שזהו החידוש ההפוך מיחס הבריאה הכללי של שם "אלוקים", וקרוב לומר כי מי שמפרש כך לא יצא יד"ח "שמע" מימיו.

בעלי המוסר ביקרו את האומר "שמע ישראל" וממליך את הקב"ה בכל העולם ושוכח את עצמו..
כמד' שהביקורת תיתכן בעיקר באותם שמכוונים בשם "אדנות" רק "אדון הכל" וב"אלקים" "בעל הכוחות", ולא במכוון בפירוש בשם "אדנות" שהוא "אדון שלי" וב"אלקנו" "אלקים שלנו".

[הכהן]

היכן מצינו ש'אדנות' זה 'אדון שלי'?

[צעיר_התלמידים]

היכן מצינו ש'אדנות' זה 'אדון שלי'?

וההבדל בין אמרך אדנִי בנון חרוקה, ובין כשתאמרהו בהרחבת הנון בקמץ, כמו ההבדל שבין אמרך 'שרי' אשר עניינו 'ריבוני' ובין אמרך: 'שרי אשת אברם' , לפי שיש בכך גדולה והכללה לאחרים , וכבר נאמר למלאך: אדני אל נא תעבר

רמב"ם מוה"נ ח"א פרק סא

[גם זו לטובה]

הגר"ד יצחקי צפונות יג

[שומע ומשמיע]

http://www.beitmidrashagra.co.il/%D7%94 ... D7%95.html

[נקדש את שמך בעולם]

לגבי איסור עבודה זרה מי שאומר אלי אתה והמקבלו עליו באלוה חייב סקילה, אף שלא נתן לאותו אל את כל הכוחות כולם, וכגון שאמר לבעל אלי אתה ואני מקבל אלהותך (הבעל עיקר ענינו הגשם, ואינו מתיימר להיות בעל הכוחות כולם) חייב סקילה, (מי שאומר לבעל אל אתה פטור עד שיקבלו עליו ויאמר אלי אתה), גם מי שאינו פילוסוף ואין לו השגות באלוהות חייב אם קיבל ע"ע עול מלכות הבעל.
גבי הויה אלוהינו להבדיל אלף אלפי הבדלות, אנו אומרים הויה (זה האל המפורסם של עם ישראל אדון הכל היה הוה ויהיה) הוא אלוהינו כלומר אנו מקבלים אותו עלינו באלוה, לכל מה שיצוינו.
בקריאת שמע מקבלים ע"ע עול מלכות שמיים, בכל הפסוק לא מופיע איזו קבלה, אלא הכוונה שבזה שאדם אומר על הויה אלי אתה (=אלוהינו) בזה קיבל ע"ע מלכות שמיים.

(ובזה אתי שפיר מה שכתב הנפש החיים בשער ג׳ שהמתפלל ומשעבד עצמו לאיזה כוח רוחני חייב כעובד ע"ז ממש אף שאינו מד׳ עבודות, אלא כיון שבתפילה אומרים אלוהינו הרי הוא מקבל עליו באלוה).

[מעט דבש]

משך חכמה שמות פרק לב

אבל באמת כל התבל מושגחת כולה בהשגחה פרטית מעתיק יומין, הבורא יתעלה בעצמו. ולו אין חילוק בין תולעת קטן שבים לכל הנבראים ואישים העליונים, מט"ט שר הפנים ומיכאל לבוש הבדים, כי רחוקים המה מאתו בתכלית ההשואה. ומי שיכול להשיג מציאות הבורא יתברך מושגח מאתו שוה עם מט"ט שר הפנים, ולא נופל זה מזה, ולא יכול שום מלאך לעשות לנו דבר בלתי רצון הבורא בפרטיות מאומה. וכמו שלא נופל דג קטן מדג גדול בעצם בריאתו, וכן לא נופל המורכב בד' יסודות מהשמש המורכבת ביסודות מזהירים, ככה לא נופל בן תמותה, איש כמונו בעצם ולא נכנע מאישים העליונים הפשוטים ונבראים מעצם רוחני פשוט, וכולנו כאחד שוים ומושגחים בפרט ונבראים מהנמצא האמיתי בהחלט, הבורא יתברך שמו. אם כן, אין שום תפילה ושום קדושה בעצם מבלי הבורא יתברך ברצונו והשגחתו הפרטית בכל עת בלי הפסק, וכולם בטלים במציאותן אל הבורא יתברך ממלא כל עלמין ומסבב כל עלמין. ואמר בפשוט (חגיגה יא, ב): מה למעלה מה שהוא למטה, מה לפנים מה שהוא לאחור - שהבורא יתברך הוא ראשון והוא אחרון, הוא לפנים ולפני ולפנים. וזה שאמר (דברים ו, ד) "שמע ישראל ה' אלקינו" היינו הבורא יתברך משגיח בפרטיות והוא "אלקינו" בכל פרט ופרט, לכן תדע כי "ה' אחד", ואין אלקים זולתו, כאשר ביארנו. ויש להאריך בזה, ואין כאן מקומו.

[הצבי]

בשו"ת אגרו"מ (ח"ה ס"ה) האריך הרבה בכוונת פסוק א' דקר"ש, ובתו"ד כתב דבדיעבד אם לא כיוון הכוונות הנ"ל בהשמות [בא-לקנו, תקיף וכו'] יצא. אבל ודאי דלכתחילה צריך לכוין בזה. ויעוי' שם באורך דהכוונות הנ"ל אינן פי' המילות אלא כוונה נוספת בהשמות שראוי לכוונן אך אין מעכבין.
וז"ל בתו"ד: אבל כשלא כיוון בהשמות הכוונות דנאמרו בסימן ה', [דהיינו בא-לקים - תקיף ובעל היכולת ובעל הכחות כולם - הוספת הכותב] אבל ידע ונתכווין בתיבת ה' שהוא השי"ת, דהוא על תרגום אידיש שכל ישראל האשכנזים דברו מאות בשנים בשפה זו בשם גאט, יצא בזה.

[אליהו בן עמרם]

מענין לענין באותו ענין:
א. כמובא לעייל בשם הרמ"ק בפרדס רימונים, כוונת "אלוקינו" = המשגיח בפרטות עלינו.
ואם כן הסתפקתי, לגבי כל הטיה של אלוקים, כגון אלקיו, האם הכוונה המשגיח בפרטות עליו?, וכגון: אלוקי (הה"א בפתח), האם הכוונה המשגיח בפרטות עלי? או שכל סברא בזה אינה אלא טעות?

ב. ב"אלקי אברהם", "אלקי יצחק" ו"אלקי יעקב", חשבתי בענ"ד לפרשם, שאין הכוונה בדווקא ליחס מכיוון הקב"ה לאבות (באופן של המשגיח בפרטות על אברהם - לדוגמא), אלא מכיוון האבות אל הקב"ה. כלומר: אברהם אע"ה גילה הנהגה מיוחדת של האלוקות בעולם (חסד) ועשאו לו לאלוקים על פי הכרת פעולתו זו, וכן יצחק גילה הנהגה מיוחדת אחרת של האלוקות בעולם (גבורה) ועשאו לו לאלוקים על פי הכרת פעולתו זו, וכן הלאה.
ובמילים קצת אחרות ואולי פשוטות יותר, ה"אלוקים" של אברהם, נקבע לפי תפיסתו את הגילוי האלוקי בעולם, ותפיסתו היתה "מידת החסד" וזה היה כביכול ה"אלוקים שלו" (ותקוותי להבנה, על אף המילים הפשוטות שעלולות להבנה שגויה)
והאבות נהגו בעצמם את אותן מידות שתפסו בהן את האלוקות, אברהם בחסד, ויצחק בגבורה וכן הלאה, ובכך הפיצו את ידיעת האלוקות בעולם באופן של הכרת פעולתו זו בעולם. וזו סיבה נוספת ליחוד שמו של האלוקים על האבות, כי גרמו לכל באי עולם ללמוד מהם לתפוס כך את הקב"ה בעולם.
זאת אומרת שכשאנו מזכירים "אלוקי אברהם" אין הכוונה רק לומר שזהו חידושו של אברהם בתפיסה האלוקית בעולם, אלא שזה משפיע גם עלינו לתפוס את האלוקות בעולם כך, שהנהגתה במידת החסד, ובכך חפץ הבורא להתגלות לברואיו בעולם.

אודה למי שישכילני בענין זה.

[דעת_האברך]

אציין כאן לישורון כרך ב' שם יש שני מאמרים מצויינים עניין זה, האחד של הגר"ש פישר שליט"א והשני של להבחל"ח הג"ר שמואל יעקב בורנשטיין זצ"ל.