אשה עם ילדים - איך תתאבל בט"ב

[אמת ויציב !]

הבעיה ידועה, היא קמה בבוקר כולם רוקדים שמחים כבכל יום, צריכים זה וצריכים זה ארוחת בוקר ואח"כ צהרים וכו' וכו' ואבילות אין לה זמן ולא יישוב הדעת לחשוב מה אירע ולהשקע בזה, מה עליה לעשות כדי שלא תהיה בכלל אלו שח"ו אינם מתאבלים שאינם זוכים לראות בבניינה ?

[אוצר החכמה]

אפשר להמליץ על זה דברי ר' יהודה בתענית לא אמרתי אלא ביכול ופשוט שאינה נקראת בגלל זה מאלה שאינם מתאבלים על ירושלים.

[ערבי פסחים]

כל אשה (או כמעט כולם) שעוסקים עם ילדים ודאי יכולה להבריח לעצמה כמה דקות כל שעתיים ואין מישהו שעוסקת עם הילדים ללא הרף, לכן פשיטא שיש להציע לה כדי שיהיה לה איזשהו שייכות לאבלות ולחשוב על חרבן המקדש, שכל שעתיים וכדו' תקרא כמה קינות (עם פירוש כדי שתבין) א"נ שתקרא בספרים על חרבן המקדש ותתבונן קימעא קצת בענין.

[ערבי פסחים]

כל אשה (או כמעט כולם) שעוסקים עם ילדים ודאי יכולה להבריח לעצמה כמה דקות כל שעתיים ואין מישהו שעוסקת עם הילדים ללא הרף, לכן פשיטא שיש להציע לה כדי שיהיה לה איזשהו שייכות לאבלות ולחשוב על חרבן המקדש, שכל שעתיים וכדו' תקרא כמה קינות (עם פירוש כדי שתבין) א"נ שתקרא בספרים על חרבן המקדש ותתבונן קימעא קצת בענין.

[תוכן]

ומה עם אימת הדין בראש השנה, כשהנשים יושבות ומשוחחות ומצחקקות מחוץ לבתי כנסת וברחובות. אלא מאי אית לך למימר, שאשה וגבר הם שני יצורים שונים, ודון מינה ואוקי באתרה.

[צופר הנעמתי]

ומה עם אימת הדין בראש השנה, כשהנשים יושבות ומשוחחות ומצחקקות מחוץ לבתי כנסת וברחובות. אלא מאי אית לך למימר, שאשה וגבר הם שני יצורים שונים, ודון מינה ואוקי באתרה.

עיני ראו ולא זר, גברים המשוחחים ומצחקקים בבית הכנסת ומחוצה לו, וגם נשים המתפללות בכוונה רבה ומתוך אימת הדין, ודון מינה ומינה ואוקי בכל אתר.

[אוהב אוצר]

אשה עם ילדים לא צריכה ללכת לבית כנסת בראש השנה ולא לומר קינות בתשעה באב, פשוט.
להתאבל זה 5 עינויים שהיא מקיימת ודיה בכך. מעבר לזה, כל פסוק באיכה - לעילא.

[לולי דמיסתפינא]

אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות בגוף.

אשה העוסקת בגידול ילדיה ובחינוכם לתורה, הרי היא הזוכה לבנינה כבר כעת! בזה שהיא מכינה את הלגיון של מלך לדור הבא.

[סגי נהור]

ומה עם אימת הדין בראש השנה, כשהנשים יושבות ומשוחחות ומצחקקות מחוץ לבתי כנסת וברחובות. אלא מאי אית לך למימר, שאשה וגבר הם שני יצורים שונים, ודון מינה ואוקי באתרה.

עיני ראו ולא זר, גברים המשוחחים ומצחקקים בבית הכנסת ומחוצה לו, וגם נשים המתפללות בכוונה רבה ומתוך אימת הדין, ודון מינה ומינה ואוקי בכל אתר.

[קומי_אורי]

ואיך אשה שאבא שלה מת מתאבלת, עם כל ילדיה הקטנים? כשמשהו כואב מתאבלים עליו בלי קשר לסיטואציה, וכי רק בתוך בית כנסת אפשר להתאבל? גם בבית האבל יש חיוכים לפעמים, זה לא במקום הצער. וידוע שהמהר"ל אומר שהאשה לא צריכה מצוות שהז"ג משום שהיא קשורה לרוחניות גם בלעדיהן, והכי נמי, אולי יש גברים שבלי להיות בתוך בית כנסת ולקרוא קינות כמה שעות לא יכולים לחוש תחושה פשוטה של אבלות וצער.

[יאיר1]

למי שיש ילדים יודע שגם בתוך המטלות השוטפות אפשר להתענג על כל חכמה של ילד ואפשר להימנע מכך יום אחד, וכדו'.
ובפרטים קטנים יש מספיק מה למנוע משמחה והשחת דעת מאבלות.
אבל בגדול אכן אין לה אפשרות ועסוקה במצווה גדולה יותר, ואין בזה שום חסרון, ולענ"ד גם לא צריך לחפש חמש דקות כל שעתיים, דעתה של האשה צריכה להיות להחזיק מעמד בצום בתוך מטלות הילדים, ולא להצליח לקרא קינה או שתיים, אלא אם הדבר בא בקלות.
זה לא המקום היחיד שתפקידה של האשה מונע ממנה התעסקות במצוות אחרות, והרי כל עיקר תפקידה הוא שונה.
שמעתי בשם אשת אחד מגדולי הדור הקודם, שאצלה אין שום הבדל בין יום חול לשבת לראש השנה יום כיפור ותשעה באב, תמיד יש אותה עבודה.
הוי אומר, שעבודתה של האשה אינה העיסוק באימת הדין או אבילות על החורבן.
ואם מצינו נשים כשרות שהולכות לבית הכנסת ויש להם אימת הדין וכו', זה על פי מיעוט ערכנו וירידת הדורות, שקשה להרגיש קרבת ה' בעבודות גשמיות, אז הן הולכות לבית כנסת כדי להרגיש, אבל ביסוד הדבר אינו נצרך.
וכפי שאומרים בשם הגר"א, שכאשר נותרו כמה לבנים לאחר בניית בית הכנסת אמר שיסתמו איתם את העזרת נשים....

[פעלעד]

שני נשים יכולות לנהוג בסדר יום זהה לחלוטין ב100 אחוזים, ובכל זאת על אחד נוכל לומר (או עכ"פ הקב"ה יעיד) שהיא התאבלה על ירושלים והשניה לא.
איך?
פשוט מאד, אבלות, מלבד ההלכות אבילות שהם עניינים מעשיים, אבלות היא הרגשה בלב, לא צריך לעמוד לבד ביער כדי להתבודד, זה תלוי בלב, אם יום או יומיים לפני ט"ב, או בליל ט"ב כאשר הבית כבר שקט, תקח לעצמה שיעור או ספר ותכניס קצת בלב את החיסרון שבחורבן המקדש וכו', ברגע שיש לה את רעיון המחשבה בראש, היא יכולה ביום לטפל בילדים כמו תמיד, אבל בלב תשכון האבלות, כשאביה נפטר היא גם מאכילה את הילדים, אבל הצער קיים בלב...
ואשרי הבעל אשר עיניו בראשו לדבר על הענין בשבת שלפני או מתחילת בין המצרים, ולהכניס את הענין לאוירת הבית או עכ"פ לפחות לתת רעיונות מחשבתיים בנושא, אז גם לא תצטרך לפנות זמן לשמוע שיעור כדי להרגיש את האבלות.
ובל נשכח, שאותו רבונו של עולם שרצונו שנתאבל על ירושלים, רצונו ג"כ שנטפל בילדינו, ואם הוא לא היה מעוניין בכך, הוא לא היה נותן לנו ילדים ולא היה מצוה אותנו על חינוך... נקודה למחשבה!

[אש משמים]

עיני ראו ולא זר, גברים המשוחחים ומצחקקים בבית הכנסת ומחוצה לו, וגם נשים המתפללות בכוונה רבה ומתוך אימת הדין, ודון מינה ומינה ואוקי בכל אתר.

גא"מ להערה זו.
יש לזכור את ההלכות היבשות ולקיימם אך ביום זה ההלכות ה'רטובות' חשובות לא פחות!

[לייטנר]

אני זוכר שהייתי פעם אצל ר' שלמה זלמן, ונכנס אליו אדם וביקש מר' שלמה זלמן שיפטור את אשתו מצום תשעה באב. איני זוכר את המקרה בדיוק, אבל האשה היתה מטופלת בילדים קטנים ובשל הריון או מחלה, קשה היה לה לצום. ר' שלמה זלמן אמר לו: "מה פתאום לשתות בצום? שהיא תשכב במיטה, ואתה תשמור על הילדים במקום ללכת לבית הכנסת..."

(לנטוע שמים, הרב דוד פוקס, עמ' 95)

[ההוא גברא]

מהגמרא משמע שאבלות תשעה באב היינו חמשה עינויים וכדומה, ובזה הן יוצאות. כמובן שלהרבות באבלות עדיף, אבל אפשר לצאת בחמשה עינויים. "כל שאינו מתאבל" בתענית שם היינו שאינו מתענה, והמשך הגמרא מוכיח: מכאן אמרו: כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה, ושאינו מתאבל על ירושלים - אינו רואה בשמחתה. תניא נמי הכי: כל האוכל בשר ושותה יין בתשעה באב - עליו הכתוב אומר ותהי עונותם על עצמתם.

וכבר אמרהגר"ח מוולוז'ין שעיקר תשובה היינו עזיבת החטא וכל השאר טפל ובדורותינו תופסים הטפל ומניחים העיקר.

[דורשי יחודך]

מהגמרא משמע שאבלות תשעה באב היינו חמשה עינויים וכדומה, ובזה הן יוצאות. כמובן שלהרבות באבלות עדיף, אבל אפשר לצאת בחמשה עינויים. "כל שאינו מתאבל" בתענית שם היינו שאינו מתענה, והמשך הגמרא מוכיח: מכאן אמרו: כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה, ושאינו מתאבל על ירושלים - אינו רואה בשמחתה. תניא נמי הכי: כל האוכל בשר ושותה יין בתשעה באב - עליו הכתוב אומר ותהי עונותם על עצמתם.

וכבר אמרהגר"ח מוולוז'ין שעיקר תשובה היינו עזיבת החטא וכל השאר טפל ובדורותינו תופסים הטפל ומניחים העיקר.

כך אמנם היה אפשר להבין לשון גמרא. אך עי' במאירי שם שכתב "כל שאינו מתאבל - כלומר שנוהג ביום זה דרך מצוה מלומדה ואינו מעורר לבו להתאבל על ירושלים." ולא עיינתי כעת אם פירושו מוסכם בשאר הראשונים.
ומ"מ כפי שכבר כתבו כאן בודאי שגם אשה (או איש!) המטופלת בילדיה יכולה וצריכה לקיים את העניין שבלב.

[עזריאל ברגר]

וכמובן עליה לעשות כל שביכלתה לחבר את הילדים לתחושת האבלות, ולבאר להם (כפי ערכם וגילאיהם) את הצער שביום זה וכו', ולאחל לעצמה "ולוואי שיפעלו הדברים בי ובהשומעים".

[כדכד]

ואיך אשה שאבא שלה מת מתאבלת, עם כל ילדיה הקטנים? כשמשהו כואב מתאבלים עליו בלי קשר לסיטואציה, וכי רק בתוך בית כנסת אפשר להתאבל? גם בבית האבל יש חיוכים לפעמים, זה לא במקום הצער. וידוע שהמהר"ל אומר שהאשה לא צריכה מצוות שהז"ג משום שהיא קשורה לרוחניות גם בלעדיהן, והכי נמי, אולי יש גברים שבלי להיות בתוך בית כנסת ולקרוא קינות כמה שעות לא יכולים לחוש תחושה פשוטה של אבלות וצער.

אשה שאביה נפטר - בעלה ובני ובנות משפחה אחרים אינם אבלים והם יכולים לדאוג לילדים. עד כמה שאני יודע אשה אבלה אינה אמורה להתעסק בצרכי הבית והילדים. לעומת זאת בתשעה באב כולם אבלים כך שאין סיבה שמישהו אחר ישמור על הילדים במקומה ושאלת פותח האשכול נכונה

[אוצר החכמה]

אני זוכר שהייתי פעם אצל ר' שלמה זלמן, ונכנס אליו אדם וביקש מר' שלמה זלמן שיפטור את אשתו מצום תשעה באב. איני זוכר את המקרה בדיוק, אבל האשה היתה מטופלת בילדים קטנים ובשל הריון או מחלה, קשה היה לה לצום. ר' שלמה זלמן אמר לו: "מה פתאום לשתות בצום? שהיא תשכב במיטה, ואתה תשמור על הילדים במקום ללכת לבית הכנסת..."

(לנטוע שמים, הרב דוד פוקס, עמ' 95)

זה בגלל שר' שלמה זלמן חשב שקודם כל צריך לקיים את ההלכות ה"יבשות"!!

[מיכאל1]

ברור שההלכות היבשות הם עיקר הדין והם מדברי קבלה.
ויש להליץ כאן את דברי רש"י בסוכה שעל האבל אין חיוב להצטער אלא לנהוג כמצטער, וכבר האריכו בזה ואכמ"ל.

גם אישה עם ילדים (לפחות בגילאים מסויימים) יכולה לשבת ולספר להם כמה מסיפורי החורבן בהתאם לרמתם או לחילופין להוציא אותם להשתובב בגינה כשהיא קוראת על הספסל מספר התודעה וכיוצא בזה.

[צבי שץ]

אחת מהבעיות המרכזיות שיש לנשים הוא שקשה להם לומר קינות, היות וישנם קינות שקשה להבינם, וישנם קינות שפחות מרגשות בקריאה קלילה, ובכדי להגיע לקינה שתרגש, פעמים שאשה צריכה לעבור על כמה וכמה קינות, וכיון שאין להם זמן לעבור על כל הקינות, ממילא אינם יודעות מהיכן להתחיל, וכיון שאינם אומרות קינות, ממילא חסר להן בהשתייכות מסויימת לתשעה באב.
הילכך חשבתי שהפתרון הוא לקחת קינות מובחרות, שהנושא של הקינה כתוב בצורה מרגשת, ובלשון פשוטה, ולהציג אותם לנשותינו, אין ספק כי הם יכירו לנו טובה על כך.
דוגמאות לקינות.
קינה לא, אש תוקד בקירבי.
קינה לו, ציון הלא תשאלי.
אשמח שחו"ר הפורום ישתפו את כולנו בקינות נוספות לטובת הכלל, ובתקוה ותפילה שכבר לא נצטרך להשתמש בזה.

[זנב לאריות]

נראה לי שקינה כא' "ארזי הלבנון" היא מרגשת מאוד ונדמה לי שהיא גם פשוטה להבנה.

[צבי שץ]

הוכפל בטעות

[צבי שץ]

תודה, לכאורה גם קינה כ"ב.