תמיהה בדברי הדרכי משה הארוך יו"ד סי' ק"ה

[ארי במסתרים]

כתב בדרכי משה הארוך (יו"ד קה סק"ח) בשם ב"י בשם מגיד משנה דלדעת הרמב"ם בירך שנצלה עם גידו אי"צ אפי' קליפה והטעם משום דאינו אלא איסור דרבנן.
ולכאו' הדברים תמוהים מאוד דהרי מבואר בב"י דטעם ההיתר של הרמב"ם הוא משום דס"ל דאיסור כחוש מפעפע בכולו ויש ס' נגד האיסור, וחיפשתי את מקור הדברים בבית יוסף ובמגיד משנה ולא מצאתי שהזכירו את מה שציטט מהם הדרכי משה.
שאלתי כמה ת"ח חשובים ונלאו למצוא הפתח.

אני כמעט בטוח שיש כאן טעות דפוס, ואודה למי שיעזור לי לפתור זאת.

[חשבונות רבים]

ולכאו' הדברים תמוהים מאוד דהרי מבואר בב"י דטעם ההיתר של הרמב"ם הוא משום דס"ל דאיסור כחוש מפעפע בכולו ויש ס' נגד האיסור

ז"ל הב"י:

ומדברי הרמב"ם בפט"ו נראה שא"צ נטילת מקום ולא קליפה שאם הוה גדי שמן שאין בו ששים כנגד החלב כולו אסור ואם יש בו ששים כנגד החלב כולו מותר שנתבטל החלב בכולו הילכך אם נשאר שום חלב משליכו ואוכל הגדי וה"מ בחלב הכליות והקרב וכיוצא בהם אבל שומן הגיד וחוטין וקרומות האסורים משום חלב קי"ל דאין מפעפעין הילכך אוכל והולך עד שמגיע לדבר האסור ומשליכו וכ"כ ה"ה בפ"ז מהמ"א שזהו דעת הרמב"ם שלא להצריך קלפה לבהמה שנצלית עם חוטין וקרומות וגיד ושמנו

לכאורה לציטוט המודגש נתכוון הרמ"א. ומ"ש הטעם מפני שאסור רק מדרבנן הוא מדברי הרמ"א וס"ל שכל קולת הרמב"ם שאיסור כחוש אינו נו"ט כלל אפי' כדי קליפה הוא רק באיסור דרבנן.
אבל מה שכתבת אתה שאיסור כחוש מפעפע בכולו ויש ס' נגד האיסור לכאורה אינו נכון כי בב"י משמע להדיא שבשומן הגיד וכדומה א"צ ס' כנגד האיסור.

[ארי במסתרים]

לשון הדרכי משה

"וכתב ב"י פ"ז מהמ"א כתב המגיד דלדעת הרמב"ם לא בעי' אפי' קליפה סביב הגיד הואיל ושומן הגיד הוא אסור מדרבנן"

ודוחק לומר בלשונו שזה פירוש עצמו של הדרכי משה.

ומה שכתבת דלדעת הרמב"ם אין ההיתר משום ס' אלא זה היתר רק באיסורי דרבנן זה בודאי אינו דברמב"ם כתב להדיא בהלכות מאכלות אסורות פרק טו הלכה לב וז"ל

"גדי שצלאו בחלבו אסור לאכול אפילו מקצה אזנו, שהחלב נבלע באיבריו והוא משביחו ונותן בו טעם, לפיכך אם היה כחוש ולא היה בו חלב כליות ולא חלב קרב אלא מעט כאחד מששים קולף ואוכל עד שמגיע לחלב, וכן ירך שצלאה בגיד הנשה שבה קולף ואוכל עד שהוא מגיע לגיד ומשליכו"

והרי דגם בחלב שהוא איסור דאו' ההיתר הוא מצד ביטול בס' ואי"צ קליפה.
וע"ע בכסף משנה הלכות מאכלות אסורות פרק טו הלכה לב שביאר את דעת הרמב"ם וז"ל

"ומפרש רבינו דשמן היינו שאין בו ס' כנגד חלב הכליות והקרב וכחוש היינו שיש בו ס' כנגד חלב הכליות והקרב. וכתבו התוס' והרא"ש לאו דוקא עד שמגיע לגיד ממש דהא צריך להניח כדי קליפה סמוך לגיד הנשה ואפי' כדי נטילה דהיינו כעובי אצבע צריך להניח וכן כתבו הרשב"א והר"ן ומדברי רבינו נראה שאין כאן נטילת מקום ולא קליפה שאם הוא גדי שמן שאין בו ס' כנגד החלב כלו אסור ואם יש בו ס' כנגד החלב כלו מותר שנתבטל החלב בכולו הילכך אם נשאר שום חלב משליכו ואוכל הגדי וה"מ בחלב הכליות והקרב אבל שומן הגיד והחוטים וקרומות האסורים משום חלב אינם מפעפעים הילכך אוכל עד שמגיע לדבר האסור ומשליכו וכ"כ מ"מ בפרק שביעי מהלכות אלו שזהו דעת רבינו שלא להצריך קליפה לבהמה שנצלית עם חוטיו וגידו ושמנו... וז"ש רבינו שם שנפל לקדירה אבל בצלי אינו מפעפע ואפי' את"ל שמפעפע קצת הוא דבר מועט ונתבטל.
כתב הרשב"א שאלת לברר לך מה שפסק הרמב"ם בענין גדי שצלאו בחלבו ובהמה שצלאה. תשובה חשבת שהרב ז"ל חילק בדין זה בין בהמה גדולה לגדי ואינו אלא שהרב בפסק הראשון ביאר ענין גדי וה"ה לבהמה שצלאה בחלב הכליות או בחלב הקרב שהוא מפעפע והולך ומתפשט בבשר ואין בבשר ס' לבטל שיעור של חלב שהוא כולו אסור ואם יש בבשר ס' כנגד שיעורו של חלב כגון שאינו שמן וכמות חלבו מועט הכל מותר וקולף הבשר ואוכל עד שמגיע לחלב וזורק את החלב והשאר מותר ואח"כ ביאר אם אין שם חלב אלא גיד הנשה או שמנו שאינו מסתרך ומתפשט בבשר בצלי מפני שאינו חלב שמן אלא חלב כחוש ורזה ושאר גידים אסורים מחמת חלב כגון חוטי הכליות וחוטי הכסלים או קרומות אסורים כגון קרום שעל הכסלים שאע"פ שאין הבשר כמות גדול שיהא ס' בהיתר כנגד האיסור אין בכך כלום אלא חותך האיסור ומשליכו ואוכל השאר בין בבהמה בין בגדי וזהו מ"ש הרב ז"ל וכן מבואר מדיני הגמ'"

ומבואר להדיא דטעם הרמב"ם דבאיסור כחוש הכל מותר הוא מטעם ביטול בס' ואין בזה חילוק בין איסור דאו' לאיסור דרבנן.

[חשבונות רבים]

ודוחק לומר בלשונו שזה פירוש עצמו של הדרכי משה.

אינני רואה דוחק בלשון, בטח לא כזה המצריך הגהה.

ומבואר להדיא דטעם הרמב"ם דבאיסור כחוש הכל מותר הוא מטעם ביטול בס' ואין בזה חילוק בין איסור דאו' לאיסור דרבנן.

ושאר גידים אסורים מחמת חלב כגון חוטי הכליות וחוטי הכסלים או קרומות אסורים כגון קרום שעל הכסלים שאע"פ שאין הבשר כמות גדול שיהא ס' בהיתר כנגד האיסור אין בכך כלום

?
אמנם כן, הכסף משנה כתב שאינו אוסר משום שאינו מפעפע ולא חילק בין דאורייתא לדרבנן אבל גברא אגברא קרמית?

[ארי במסתרים]

לשון הרמב"ם שהבאתי למעלה הוא

לפיכך אם היה כחוש ולא היה בו חלב כליות ולא חלב קרב אלא מעט כאחד מששים קולף ואוכל עד שמגיע לחלב

וכוונתו ברורה ששורש טעם ההיתר בכחוש הוא משום ביטול בס' והיינו משום דאיסור כחוש תמיד פולט פליטה מועטת ובכל גווני יש ס' כנגד האיסור (וכהתי' השני בתוס' בחולין דף צו, עיי"ש).

מ"מ עדיין לא השיבות לי איך יכלכל הדר"מ את דברי הרמב"ם בחלב כחוש, דהא דברי הרמב"ם ברור מללו שאף בחלב כחוש שהוא איסור דאו' הכל מותר, ואם כל טעם ההיתר דבגיד אי"צ קליפה הוא משום דהוא איסור דרבנן היאך בחלב כחוש הכל מותר ואי"צ קליפה.

[חשבונות רבים]

כוונת הרמב"ם הברורה היא שבגדי כחוש יש ס' נגד חלבו וזהו התירוץ השני בתוס' חולין דף צו, עיי"ש.
ובזה מתורצת שאלתך השניה. כי להרמב"ם אין מושג שחלב כחוש אינו מפעפע אלא הוא מפעפע בכולו ומתבטל בס' (ולא ס"ל להצריך גם ס' וגם נטילה) אבל באיסורים שאינם מפעפעים ס"ל להד"מ שרק באיסור דרבנן יש להתיר בלא קליפה.

[ארי במסתרים]

אם אני מבין אתה בעצם מתכוין לומר שלהבנת הדרכי משה לרמב"ם יש ג' סוגי איסורים. א. חלב שמן שאיסורו מדאו' ואוסר בכולו. ב. חלב כחוש שאיסורו מדאו' והוא מפעפע בדיוק כמו חלב שמן ורק שכמותו המקורית קטנה ולכן בכל גווני יש ס' נגדו. ג. גיד שהוא כחוש יותר אף מחלב כחוש שאינו מפעפע אלא במקצת ובזה באיסור דרבנן יש להקל שאי"צ קליפה ובאיסור דאו' צריך קליפה.

אך המהלך הזה לענ"ד דחוק מאוד בלשון הרמב"ם שכתב

רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק טו הלכה לב

גדי שצלאו בחלבו אסור לאכול אפילו מקצה אזנו, שהחלב נבלע באיבריו והוא משביחו ונותן בו טעם, לפיכך אם היה כחוש ולא היה בו חלב כליות ולא חלב קרב אלא מעט כאחד מששים קולף ואוכל עד שמגיע לחלב, וכן ירך שצלאה בגיד הנשה שבה קולף ואוכל עד שהוא מגיע לגיד ומשליכו, וכן בהמה שצלאה שלימה ולא הסיר לא חוטין ולא קרומות האסורות קולף ואוכל, וכיון שיגיע לדבר אסור חותכו ומשליכו שאין בגידים בנותן טעם כדי לשער בהן.

ולכאו' מבואר בדבריו דדין גיד שוה לדין החלב הכחוש גם בטעם הדין דאין שם אלא אחד מס' נגד האיסור.
(וגם דבקרומות הרי זה ספק איסור דאו', וא"כ מדוע לרמב"ם אי"צ קליפה מספק)

[חשבונות רבים]

אין כאן ג' סוגי איסורים אלא רק שנים: חלב ודברים כחושים. הביטוי חלב כחוש אינו מופיע ברמב"ם ואינו קיים לדעתו (במשמעות של חלב שמפעפע מעט), אלא גדי כחוש יש בבשרו ס' כנגד חלבו.

המהלך הזה לענ"ד דחוק מאוד בלשון הרמב"ם

אכן אפשר ללמוד ברמב"ם שגם בגיד ושאר דברים שנזכרו שם ההיתר משום שיש ס' נגדם וזה הביא הרמ"א מהרב המגיד וב"י שכתבו בדעת הרמב"ם לחלק בין חלב לגידים.
לשיטתם המילה "וכן" משמעותה שהדין שווה דקולף והולך אך כל חד מטעמיה.

(וגם דבקרומות הרי זה ספק איסור דאו', וא"כ מדוע לרמב"ם אי"צ קליפה מספק)

זו כבר שאלה חדשה וי"ל שאפילו אם הקרומות אסורים מן התורה איסורם קיל שאין לוקים עליו.

[ארי במסתרים]

אני לא כ"כ מתמצא בגין הקרומות אני רק יודע שברמב"ם מאכלות אסורות פרק ז ה"י כתב דחייב כרת וז"ל "ושני קרומות יש לכוליא, העליון חייבין עליו כרת כחלב שעל הכוליא, והתחתון הרי הוא כשאר קרומות, וחוטין שבהן אסורין ואין בהן כרת"

מ"מ אני שומע את דברי כת"ר אך עדיין זה נראה לי קצת דוחק
ייש"כ

[חשבונות רבים]

אני לא כ"כ מתמצא בגין הקרומות אני רק יודע שברמב"ם מאכלות אסורות פרק ז ה"י כתב דחייב כרת וז"ל "ושני קרומות יש לכוליא, העליון חייבין עליו כרת כחלב שעל הכוליא, והתחתון הרי הוא כשאר קרומות, וחוטין שבהן אסורין ואין בהן כרת"

גם אני לא מתמצא אבל הב"י בסימן ס"ד מביא מהרמב"ם שהוא מסתפק אם קרומות אסורים מדאורייתא או מדרבנן (מלבד הקרום העליון שעל הכליה). חשבתי שלזה התכוונת בהודעה הקודמת.

חשבתי אח"כ שלכאורה דברי הרמ"א מוכרחים, דהא אם לפי שיטת הרמב"ם איסור שמן מפעפע בכולו (ולא ס"ל כהרשב"א להצריך גם נטילה) ואיסור כחוש אינו מפעפע כלל, א"כ איך פרנס ההיא דנטף מרוטבו על החרס וחזר אליו יטול את מקומו.
ועכצ"ל כהרמ"א, דבעלמא צריך נטילה ורק כאן מפני שהוא דרבנן א"צ כלום.

[ארי במסתרים]

ואיך לפי הב"י יישב הרמב"ם את נטף מרוטבו על החרס?

[חשבונות רבים]

ואיך לפי הב"י יישב הרמב"ם את נטף מרוטבו על החרס?

אינני יודע. אתה רוצה לומר שחייבים לדחוק גם בב"י כהרמ"א?
תוס' בפסחים על המשנה של נטף מרוטבו על החרס כותבים שבצלי בלי רוטב כלל או רוטב מועט מאד סגי בקליפה וכשיש רוטב נבלע מעט יותר וצריך נטילה. אולי יתכן לחלק גם ברמב"ם שבלי רוטב אינו אוסר כלל ועם רוטב צריך נטילה? לא נראה לי.