דיעות והגיגים של הגאון רבי הלל זקס זצוק"ל

[ארזי ביתר]

למדני כל התורה כולה על רגל אחת?

כמדומני, שעיקרה 'גדלות האדם', ואידך פירושא הוא זיל גמור. אך יבואו המומחים לעניין ויתקנוני אם שגיתי.

[מאיר סובל]

שיטת סלבודקה יצאה משיטת המוסר והתפתחה לאסכולה מחשבתית מעמיקה באגדות חז"ל ובפרשיות התורה והמדרשים, וגם פיתחה שיטת תיקון האדם ע"י אבחנות בנפש.
בהחלט יש בה הקבלות למדעי הרוח שההשכלה התגאתה בהן.

[ברזילי]

מן הסתם אין כוונתו להקבלות זעיר שם זעיר שם, אלא כל הבסיס של גדלות האדם וכו' יש שיראו בו גיור של המחשבה ההומניסטית שראשיתה בימי הרנסנס ואחריתה מי ישורנו

[זיסע יונגאלע]

תודה רבה לכל המגיבים עד כאן.
וראה עוד viewtopic.php?f=17&t=20914#p205847

[מלח הארץ]

בענין מחיית עמלק פשוט שהבא להרוג ילד קטן שכל חטאו הוא היותו מגזע עמלק צריך לעשות זאת באותה שמחה שיש לבית דין בשעה שהורגים את הנפש...!!!

[גם זו לטובה]

כמד' שהיה נגד הוספת תפילות כיו"כ קטן וכד' משום דאין אנו מכוונים.

זלזל בקביעת ההפסקות בקריאת התורה המודפסות בחומשים, ולכן תלמידיו הנהיגו שכל בעל קורא מחליט היכן להפסיק.

[טוב לי]

כמד' שהיה נגד הוספת תפילות כיו"כ קטן וכד' משום דאין אנו מכוונים.

זלזל בקביעת ההפסקות בקריאת התורה המודפסות בחומשים, ולכן תלמידיו הנהיגו שכל בעל קורא מחליט היכן להפסיק.

הגר"ה הנהיג בישיבתו בהרבה ענינים כפי מנהג הגר"א. זהו אחד מהם.
עיין במעשה רב (אינו לפני כרגע ע"כ איני מראה מקום מדויק).
וכך הורה למעשה בישיבה להפסיק בסוף ענין ולא כפי שמודפס בחומשים שלעיתים רבות העליה קוטעת באמצע ענין ממש, בלי שום סיבה הגיונית.

"זלזל"; "תלמידיו הנהיגו"; לפעמים בחירה מעוותת של מילים משנה את כל התמונה. וד"ל.

[גם זו לטובה]

זלזל -הציבור רואה בזה חובת קודש ומסורת אבות וכו' אולם הגר"ה זלזל בזה טובא.

אין כאן שום גנאי על הגר"ה, אדרבה הגר"ה ס"ל שאכן ראוי לזלזל ,ולהעמיד דברים על מקומם לדעת מה "יש לקדש" ומה לא. [רצונו היה שידעו את היחס הנכון להפסקות, ולא הורה לשנות בפועל, (דאין זה העיקר) ולכן כתבתי תלמידיו הנהיגו]

[כנסת ישראל]

מעשה רב הלכות שבת אות קלב
אין קוראין כ"א ז' קרואים. ואין מסיימין בפרשיות הנרשמים בחומש כ"א במקום שהוא פתוחה או סתומה או במקום שנראה יותר הפסק ענין:

[מה שנכון נכון]

viewtopic.php?f=7&t=18451

[מרחביה]

אחד מתלמידי הגר"ה ביקשני לפרסם פה את הודעתו זו:

אני הק' התחלתי את המנהג הזה על דעת עצמי, לאחר ששמעתי כמה פעמים מרה"י זצ"ל שההפסקות בחומשים אינן הגונות. לאחר שהתחלתי עודד אותי.
המנהג פסק לאחר כשנתיים, כשהתמנה קורא אחר, וחזר שוב לאחר שההוא עזב, עד היום.
המנהג שבחומשים מקורו בספר עבור שנים לר' ישכר בן סוסאן. שם יש שתי רשימות וזו שבחומשים אחת מהן. כך שמעתי.

[מה שנכון נכון]

אחד מתלמידי הגר"ה ביקשני לפרסם פה את הודעתו זו:

המנהג שבחומשים מקורו בספר עבור שנים לר' ישכר בן סוסאן. שם יש שתי רשימות וזו שבחומשים אחת מהן. כך שמעתי.

http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... 88&hilite=
http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... 98&hilite=

[אמסטרדם]

בתחילת האשכול הוזכרו דברי הגר"ח בשורף בול דחייב [ור' הלל אמר ע"ז שהגר"ח התכוין לבדיחה]. אני זוכר להיפוך, שהגר"ח פסק שפטור. מישהו יכול להביא מקור?

[מבקש תורה]

האם מישהו זוכר? עת למדתי בישיבה- רבי הלל אמר משהו בעניין ההגדרה של חילול ה'- מה הוא אמר?
זכור לי בערך שאיננו מתחשבים במה שאנשים החילונים חושבים עלינו על הפעולות שאנו עושין אלא מהו רצון ה' ותו לא מידי, אשמח מאוד אם מישהו זוכר משהו מהעניין.

[אויצר_ניק]

אני זוכר פעם לפני הרבה שנים בקריאת התורה נוהגים חלק מהציבור לסיים יחד עם הבעל קורא ופעם זה קרה בישיבה ור' הלל קם ואמר לבעל קורא שיקרא עוד פעם ולכאו' זה היה לפלא בעינינו כי היו שם כל הראשי ישיבה ואפ''ה הם לא מחו אז אחרי כן ר' הלל הסביר לנו שמה הכוונה קשה לי לשמוע ולא שמעתי אז ביקשתי ממנו שיקרא עוד פעם
ואני חושב שזה גופא מה שייחד את ר' הלל זה שהוא מיוחד ולא עניין אותו מה כותבים בעיתונים ומה אומרים בכל מיני מקומות ולזה ג''כ חינך אותנו התלמידים לחיות כמו שאנחנו חיים ומרגישים נכון לחיות ולא להסתכל מה אמר השכן ומה טען החברותא וזה היה היחודיות של ר' הלל שהוא היה מיוחד...

[קטןודל]

מכתב שהתפרסם בשבוע העבר פ' יתרו בגליון דורות (שע"י גליון 'העדה')

[דן בן יעקב]

שמעתי שעל הסיפור שהח"ח קנה מעיל מיוחד כדי לקדם בו את המשיח, אמר רבי הלל שאם היה לח"ח כסף מיותר היה מפרנס בו עוד יתומים ואלמנות, אלא שמסתמא אמר לבני ביתו על המעיל הכי יקר שלו שבו הוא הולך לקדם את פני המשיח.

וכן שמעתי שלא היה מסכים להשתמש במילים החדשות בעברית שחידש בן יהודה, כגון שקרא לרמזור "האורות המתחלפים", וכן לא היה אומר שמות של רשעים ומסופר שפעם אחת שאלוהו איפה הוא נמצא וענה "אני נמצא ברחוב 'עוכר ישראל' פינת 'עוכר ישראל'".

[לייטנר]

שמעתי שלא היה מסכים להשתמש במילים החדשות בעברית שחידש בן יהודה, כגון שקרא לרמזור "האורות המתחלפים"

בדוק את שמועותיך.
בן יהודה לא חידש את המילה 'רמזור'.

[דן בן יעקב]

.

[ארזי ביתר]

שמעתי שעל הסיפור שהח"ח קנה מעיל מיוחד כדי לקבל אתו את פני המשיח, אמר הרב זקס זצוק"ל שאם היה לח"ח כסף מיותר היה מפרנס אתו עוד יתומים ואלמנות.

הבנו בפעם הראשונה.

[זיסע יונגאלע]

שמעתי שעל הסיפור שהח"ח קנה מעיל מיוחד כדי לקבל אתו את פני המשיח, אמר הרב זקס זצוק"ל שאם היה לח"ח כסף מיותר היה מפרנס אתו עוד יתומים ואלמנות.

הבנו בפעם הראשונה.

סטיה קלה מהאשכול "דעות והגיגים של הגאון ר' הלל זקס ז"ל.
בפעם הראשונה שקניתי אתרוג לעצמי בחיי, שאלתי את אחד מרבותיי אודות מחירו של האתרוג, וענין הידור מצווה עד שליש. וענה לי : הרבה יותר נח"ר לקב"ה אם תקנה אתרוג רגיל ופשוט יותר, ואת ההפרש של המאות אחוזים במחיר תתן לצדקה ליתומים ואלמנות.
מחד גיסא.
מאידך גיסא,
שאלתי פעם בכתב את הגר"ח קנייבסקי, לגבי הידור מסוים בתפילין, שמישהו טען שעדיף לקחת הכסף שעולה ההידור ולתתו לצדקה ליתומים ואלמנות. ושאלתי הגרח"ק, מה קודם. תשובתו : יש ענין להדר (-בתפילין).
מסקנה : הָֽאָדָם֙ יִרְאֶ֣ה לַעֵינַ֔יִם וַיקֹוָ֖ק יִרְאֶ֥ה לַלֵּבָֽב.
קנצי למיליי, ויעמוד הקולמוס מהסטת האשכול,
חזרה לדעות והגיגים דהגר"ה זקס זצ"ל.

[לייטנר]

סטיה קלה מהאשכול "דעות והגיגים של הגאון ר' הלל זקס ז"ל.
בפעם הראשונה שקניתי אתרוג לעצמי בחיי, שאלתי את אחד מרבותיי אודות מחירו של האתרוג, וענין הידור מצווה עד שליש. וענה לי : הרבה יותר נח"ר לקב"ה אם תקנה אתרוג רגיל ופשוט יותר, ואת ההפרש של המאות אחוזים במחיר תתן לצדקה ליתומים ואלמנות.
מחד גיסא.
מאידך גיסא,
שאלתי פעם בכתב את הגר"ח קנייבסקי, לגבי הידור מסוים בתפילין, שמישהו טען שעדיף לקחת הכסף שעולה ההידור ולתתו לצדקה ליתומים ואלמנות. ושאלתי הגרח"ק, מה קודם. תשובתו : יש ענין להדר (-בתפילין).
מסקנה : הָֽאָדָם֙ יִרְאֶ֣ה לַעֵינַ֔יִם וַיקֹוָ֖ק יִרְאֶ֥ה לַלֵּבָֽב.
קנצי למיליי, ויעמוד הקולמוס מהסטת האשכול,
חזרה לדעות והגיגים דהגר"ה זקס זצ"ל.

בקניית ארבעת המינים ש"ז, נכנס איתי אדם אמיד. שאל היכן ארבעת המינים הזולים ביותר וקנה לו ולילדיו. לאחר מכן ניגש למוכר ושאל אותו מה המחיר עבור הסט היקר ביותר. את ההפרש, כך הסביר, הוא תורם לצדקה, והוסיף שהוא אינו רואה הצדקה לבזבז כ"כ הרבה כסף על הידור, כשיש מצות פתח תפתח.
אחרי שהתפעלתי קלות, הרהרתי אם כך הוא גם נהג בקניית ביתו, רכבו, הזמנת מקומות בטיסות לחו"ל וכו' או שאת השיקול הזה הוא נוהג לעשות רק בחפצי שמים.

[לא ידען]

האדמו"ר הלב שמחה מגור מפורסם בתקנות הצמצום בהוצאות. בין היתר, גדר והעמיד רף מחירים סביר בקניית ד' מינים, בראשם פרי ההדר המצווה החביבה והיקרה.
נוהג שרווח בשנים ההם בין חסידיו, כי אברכים צעירים שזה עתה נישאו, לא רכשו ד' מינים בעצמם.
אח"כ בא אחיו האדמו"ר הפני מנחם ואמר 'רואה אני שברבים מתקנות הנישואין וההוצאות, כבר מקלים ומזלזלים, לאברך צעיר שאתמול יצא מהישיבה יש ספה ומערכת סטריאו, אולם בד' מינים עדיין ישמרו באדיקות על התקנה??? ונתבטל המנהג (שמקורו מעניין לכשעצמו)

וזה ממש מהערת לייטנער וממש ממש לא מעניין האשכול...

[זיסע יונגאלע]

החסיד - גור הישיש רבי מוטל מיירנץ שליט"א (שנאמרו עליו הגדרות מופלגות, והרוצה לברר יברר מקורותיהם) היתה אגדה עליו, שבשטיבל המפורסם בת"א "דריי און דרייסיג" (-רח' הקישון 33) שהונהג ברמה בידו התקיפה של הגבאי החסיד החריף ר' יצחק צישינסקי זצ"ל (המכונה "איצ'ה יודה בער'ס") פעם צעק (ר' איצ'ה) בחריפות על אחד מחברי השטיבל, שלא עמד בתקנה וגדר מסוים, צעקות בסיגנון פולין/גור/קאצק.
ושאלו מישהו "המלבין פני חבירו ברבים - אין לו חלק לעולם הבא"?
ענהו ר' איצ'ה: (תשובה שמקורה קדום יותר): "עדיף לי לאבד את כל העולם - הבא שלי, ובלבד שפלוני הפורץ גדר, יעוף מהשטיבל".
ניגש לר' איצ'ה שיבדלחט"א ר' מוטל (שהיה צעיר לימים) ושאלו בקוצקאיות אופיינית: " את העולם הזה שלך - אתה גם מוכן לאבד בשביל שפלוני יעוף מהשטיבל" ?....
ועל דא אפקוהו לר"מ מבי מדרשא......

המסר חד וברור.
שמעתי אח"כ מנכדיו שלא כך היה המעשה.
אבל מה זה משנה,
העיקר זה המסר.

חזרה לאשכול דעות והגיגים מהג"ר הלל זצ"ל

[דן בן יעקב]

על הסיפור הידוע על הח"ח שרדף אחר הגנב לומר לו שהוא מוחל לו, היה ר' הלל אומר שלא כך היה המעשה אלא רדף אחריו וצעק לו גנב גנב אינני מוחל לך לא בזה ולא בבא...
ככלל היה מבטל סיפורים רבים המסופרים על הח"ח ולועג להם.

ע"פ מה שידוע לי ביטל את הסיפור הזה מסברא

[דן בן יעקב]

שמעתי שלא היה מסכים להשתמש במילים החדשות בעברית שחידש בן יהודה, כגון שקרא לרמזור "האורות המתחלפים"

בדוק את שמועותיך.
בן יהודה לא חידש את המילה 'רמזור'.

אולי בן יהודה לא היה מי שהמציא זאת אבל בכל אופן זו מילה שחודשה בעברית

[לייטנר]

הרמזור היא מילה מחודשת בשפה כמו מילים רבות מתקופות שונות.
השאלה היא אם לא השתמש במילה זו כי היא מילה מחודשת (ואז השאלה היא גם על מילים רבות אחרות, ואכמ"ל) או משום שבן יהודה המציא אותה.

[גימפעל]

שמעתי בשמו על בית דפוס מסוים.
שצריך הרבה 'עוז' לקרוא לזה 'הדר'.

[סלקא דעתך]

בתחילת האשכול הוזכרו דברי הגר"ח בשורף בול דחייב [ור' הלל אמר ע"ז שהגר"ח התכוין לבדיחה]. אני זוכר להיפוך, שהגר"ח פסק שפטור. מישהו יכול להביא מקור?

פסק שפטור אם לא הפסיד כלום, אבל אם הפסיד אפי' מעט מגלגלין עליו את הכל, וביאר בכך דעת רש"י שבחזרה וצמחה כתחילה פטור משום שנחשב שלא היה נזק כלל.

[לוצאטי]

וכן שמעתי שלא היה מסכים להשתמש במילים החדשות בעברית שחידש בן יהודה, כגון שקרא לרמזור "האורות המתחלפים", וכן לא היה אומר שמות של רשעים ומסופר שפעם אחת שאלוהו איפה הוא נמצא וענה "אני נמצא ברחוב 'עוכר ישראל' פינת 'עוכר ישראל'".

לשם האיזון:
הוא היה מלגלג על המקפידים לדבר ביידיש וקרא להם 'גלותיים'.

[שף ויתיב]

בנוגע למה שכתוב כאן על עמלק, הרמב"ם כמדומני פוסק שמחיית עמלק זהו רק באם לא קיבלו עליהם ז' מצוות.
אלא שבאם זכרוני איני מטעני יש שפירשו דבריו שבשאר אומות צריכים לקבל עליהם שבע מצוות ובאם לא קיבלו צריכים להרגם, ובעמלק צריכים להרדם אא"כ קיבלו עליהם שבע מצוות.
ועפ"ז צריך עיון בקטן (שלא בשעת מלחמה) שאינו בר דעת לקבל שבע מצוות האם צריכים להרגו.

[גימפעל]

שמעתי שהכחיש הטעם שהחפץ חיים לא אמר 'בריך שמיה' שלא יהיה דובר שקרים לומר 'אנא עבדא', כי עבד זה המטלה שצריך לעבוד את ה' ולא שעובד את ה' בפועל.

בליטא לא כ"כ נהגו לומר בריך שמיה המיוסד עפ"י הזוהר, ועד היום אין אומרים אותו בישיבת פוניבז'.

ראיתי בישורון החדש (לג) שר' הלל הכחיש הסיפור הנ"ל.

[מלאעולם]

במלאת שנה להסתלקותו של הגאון רבי הלל זקס זצ"ל ראש ישיבת 'כנסת הגדולה' במודיעין עילית הוקמה מצבה על קברו שבהר הזיתים בהשתתפות בני המשפחה וקבוצה מתלמידיו.
על מצבתו נחרט נוסח מיוחד המשקף את דמותו של ר' הלל זצ"ל: "ציון לנפש איש האמונה ירא האלוקים שחותמו אמת אבינו מורנו ורבינו הגאון רבי הלל זקס זצ"ל בן הגאון רבי מנחם מנדל יוסף זצוק"ל ראש ישיבת כנסת הגדולה נכד מרן החפץ חיים".
"היה כמעיין המתגבר בכל חלקי התורה הרביץ תורה באלפי ישראל והעמיד תלמידים הרבה במשך יותר מחמישים שנה, עבד את בוראו עבודה תמה בלא החשבונות הרבים אשר ביקשו בני אדם והלך ישר כמו שעשאו האלוקים התחסד עם כל אדם השכיל אל דל ושם ביתו כמדבר וכל מעשיו בהצנע עלה לישיבה של מעלה כב טבת תשעה".
בשל המצב הביטחוני, לא התאפשרה עליה המונית לציונו שבר הזיתים, בני המשפחה עלו לקברו עם קבוצה מצומצמת של תלמידים בליווי אבטחה צמודה.

[מן הדרום]

בס"ד
משהו שנכתב על ידי אדם שגדל בגבעת מרדכי:
כותב השורות לא זכה להיות מתלמידיו של ר' הלל, אבל בתור שכנו בגבעת מרדכי, מספר שנים, זכה לראותו לא אחת ואף מעט לשמוע ממנו. הכרות מועטת זו מובילה לתחושה שיש צורך לומר כמה מילים.אולי יש בכך יומרה ודבר שלא במקומו, אבל אולי בכל אופן משהו אמיתי יעלה מנסיון זה. שמעתי מעט דברים שדוברו אחרי מיטתו, בעיקר ברדיו, ע"י תלמידים, והדברים מרגשים ואמיתיים. אבל התחושה שליוותה אותי היתה- קשה עד בלתי אפשרי, להעביר למי שלא הכירו, את יחודיותה של הדמות. ר' הלל היה חד בדרא, קודם כל ביחודיותו, בשלבו יחד בהרמוניה, צדדים שונים בתוך אישיות אחת. וגם מילים אלו לא מצליחות ליגוע במהות. בחברון הסתובבה אמירה שר' הלל היה בליקווד בחדר אחד עם כמה אישים שהתפרסמו אח"כ בהיותם טיפוסים לא קונבנציונלים. אישיותו, לעומתם, היתה אישיות מפתיעה ולא שגרתית בעליל, אבל בתוך גבולות העולם הישיבתי הרגיל. וזו כבר תופעה נוספת הראויה לציון. בדרך כלל, לא דבר רע הוא ללכת כחלק מהציבור בלי רצון לשנות או לחשוב אחרת, אם מדובר בציבור ירא שמיים, כמובן. אך ישנם אנשים שטבעם מקשה עליהם או לפחות אמור להקשות עליהם להיות כאלו. חלקם מנסים להיות צמודים לצו מצפונם ולחשיבתם המקורית ומגיעים למחוזות שונים מהמקובל, לפעמים מדובר במחוזות טובים, ולעיתים פחות. אבל להיות אדם חושב ומקורי , לא לוותר על עצמיות זו ועם זאת להיות מחובר לזרם הפשוט והמרכזי, אין זה דבר פשוט. ועדיין לא הצלחנו להמחיש ולתאר דמות קסומה שחוש הומור ושנינות צועדים בה בד בבד עם יראת שמים עצומה, גדלות בתורה וקנאות לדברים שבקדושה. דמות המצליחה לחבר אליה אנשים רבים, ולדאוג לצרכיהם המגוונים, וליצור תחושה של שלווה, שליטה בכוחות הנפש וידיעת האמת בתחומים רבים רמים וגבוהים, וגם פשוטים. דוגמא סתמית- שאלתי אותו האם הדין האמור לגבי כסף שאדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה, ולכן מן הסתם התיאש מייד אחרי נפילת הכסף, נכון גם לגבי ממחטת בד. מה אתם חושבים שהוא הגיב? מה זה ממחטה?, זה נקרא מטפחת, האם אתה חושב שחז"ל לא יכלו להמציא מילים נוספות, בלשון הקודש? אך כנראה הבינו שכל מילה היא בעלת משקל ומשמעות, ולא ממציאים סתם מילים מתוך אילתור לאור צורך שימושי כלשהו. האם זו תשובה מאפיינת? נראה לי שכן,וגם אם לא,דומני שיש בה משהו קטן או קטנטן מתוך אוצרו הגדול והמיוחד של איש אמת זה שנלקח לבית עולמו.

[לוצאטי]

מאחד התלמידים

[עושה חדשות]

ראיתי היום פרסומת על "הדרך המופלאה ללימוד התורה",
קנה פרוייקט השו"ת גירסא וכו',
קבל שובר לקנייה של ספרי מוה"ק,
וקבל גם שובר לנופש מוזל,
תמיהני מה היה אומר רבי הלל זצ"ל על כזו דרך מופלאה...

[סגי נהור]

מאחד התלמידים

למה להרבות במליצות עד שלא מבינים מה רוצה הכותב.

[שומע ומשמיע]

חי עם הרבנית תחי' בשלום בית מופלא.
פעם הלכו לבית הכנסת בשבת בבוקר וירד גשם, וכיסה אותה בטליתו לאורך כל הדרך.

סיפר לי תלמיד קרוב על ביקור שלו כמה חודשים לפני פטירתו, אצל הרבנית שהייתה מאושפזת היא בבית החולים.
הוא אמר שזה היה נראה כמו זוג בשנה ראשונה. הביא לה איזה שוקולד מסויים שהיא אוהבת, והתעניין בכל דבר קטן בדאגה אוהבת.

[מן הדרום]

בקשר ליחסו לעברית החדשה
שאלתי אותו פעם האם יש דין של אדם עשוי למשמש בכיסו, בממחטת בד. ואז הוא אמר לי מה זה ממחטה, אתה מתכוון מטפחת , והוסיף- אתה חושב שחז"ל לא יכלו להמציא עוד מילים, אלא שזה לא עובד כך בלשון הקדש, לכל מילה יש משקל וכו' [ציטוט לא מדויק לגמרי]

[עושה חדשות]

מכתב לבני הישיבה [1]

אחי ורעי – יהי ברכת השם עליכם.

כי איך אשא שלום – ואוסף שלום מכל אדם – ומכש"כ אנו, אשר השריפה אחזה בנו.

אהה; וידום אהרן – וזו מצות השעה. שבין כך לא ידועים לנו חשבונות של מעלה, וכ"ש כעת – שלאף אחד לא ידוע, ואפי' להמוני מעלה – וק"ו לברואי מטה.

ואם בשמיני למילואים, אשר הוכן לגלות כבר, כל ענין ז' ימי המילואים, וכל ה"ושכנתי בתוכם". והורמה העטרה מעליהם – אלו אשר בבחינה מסויימת, הינם גדולים ממשה ומאהרן, ע"ה, שלימי מן האנושי – וחסר ענינם לדורות עולם, שהרי יש ענין לבכות על הסתלקותם בכל שנה ושנה, ביום הכיפורים. ועם כל זה, לא ראו בזה דור דעה, מקום להתחלש בעבודה, ח"ו, ולשית לב לסימנא מילתא. אולי חלילה אין מעשיהם רצויים כ"כ לפניו ית', והמשיכו והקריבו קרבנם לרצון לפני השם, ועלתה להם. מה נימא אנן אבתרייהו – ואדרבא מקום הוי סימן – והמשכיל בעת הזאת ידום – כי מאת השם היתה זאת – מה שנפלאת בעינינו.

אחי, אהובי נפשי – שוכני בתרי לבי, ולא יתפרדו.

צר לי מאד, והרבה דמעות שפכתי ע"ז, שהוגליתי מבית חיינו, ואנני אתכם בעידנא עקא רבתא דא. – ומצות השעה – איש לרעהו יאמר חזק – כמו שעשה אדונינו דוד, ע"ה, בעת צרתו – ויתחזק דוד בשם א-לקיו [2]. חזקו והתחזקו

כה דברי נאמן באהבתכם המתפלל תמיד להצלחתכם משתוקק לקרבתכם


________________________________

[1] שנשלח כשנפטר הבחור רפאל אוחיון ע"ה

[2] ש"א ל ו