דייקנותם של הספרים איש צדיק היה וצדיק יסוד עולם

אברהם · הודעהעל ידי **אברהם** » ג' יוני 02, 2015 12:39 pm

אכתוב כמה שורות [או יותר..] על הענין. וסלחו לי על האריכות.

ראשית, אפתח בכבודו של ר' שמחה אשר היה כרוך אחרי רא"ל כבר מילדותו, ופרסם בכל תפוצות ישראל את שמו וצדקותו של רא"ל, ועל ידו נתקדש ש"ש אצל כלל הציבור.
קראתי מכתב ששלח ר' שמחה לזקני רש"ש ובו הוא מספר לו על זוג אחד שמאד התרשמו מספרו איש צדיק היה, ומשנולד להם בנם החליטו לקרוא לבנו 'נח' על שם הסבא ר' אריה.. לתמיהה – מה השייכות בין 'נח' לר' אריה? השיבו – שכן על שניהם נאמר 'איש צדיק היה'... וכיון שהבן נולד בפרשת נח, ראו הם בזה סימן בשמים, שעליהם לקרוא לו 'נח' על שם ר' אריה... עד כדי כך נשזר שמו של ר' אריה עם ספרו של רז..

מלבד זאת, יש לי גם חובת הכרת טובה אליו, שכן גם לאחר הסתלקותו של רא"ל המשיך רז לשמור על קשר קרוב וחם עם זקני רש"ש, ואף סייע לו באופנים שונים במשך השנים. [כגון, בשנות מגוריו בדרום אפריקה, הציע את ביתו לארח את רש"ש במסע התרמה לישיבת 'נאות אריה' וסייע להתרמה באופנים שונים, ועוד ועוד].

כל זה בנוגע לאיש היקר והנעלה עצמו.

בהקשר לספריו על רא"ל, יש שני עניינים, הא' מצד סילוף של פרטי העובדות עצמם, ראה להלן. והב', מצד עיוות דמותו של ר' אריה ע"י העמדת יחסו עם הרחוקים כעיקר משנתו וצדקותו, בלא להציב כנגד את אורחותיו והשקפותיו האישיות, כפי שאפרט בהמשך.

בעניין א' [על סילוף הפרטים במעשים רבים]:

אף שמעולם לא ראיתי את ספרו של רז על שולחנו של זקני – מכל מקום תמיד כשהזכרתי אותו לפניו הזהיר אותי שלא להאמין לאף מעשה הכתוב בו לפני שאשאל אותו תחילה האם הוא יתכן ומדוייק, לדבריו, גם מה שכתב רז בשמו של רש"ש כתוב בשינויים מפליגים.
באמת אין כאן חטא ואשמה על ר' שמחה, כך היא דרכם של סופרים, לבקש חדשות ומליצות, ואינם מתאמצים כל כך לדייק בפרטים הקטנים, מחמת רצונם להעביר את המסר ולאו דוקא את המעשה ככל חוקותיו ומשפטיו. [אמי – חוקרת שואה – טוענת שיחיאל דינור בספריו המחרידים על השואה, גם הוא שיבץ גוזמאות לצורך ספרותי, ואכמ"ל].
אמנם, מה שציער מאד את בני המשפחה, היתה העובדה שכל [או רוב] השינויים וההוספות היו לצד אחד – להטות את דמותו של ר' אריה לכיוון השקפת העולם המודרנית ה'פתוחה' וה'גמישה', אשר איננה תואמת כלל את רוחו האמיתית של רא"ל.

ניקח לדוגמא את הקטע הנזכר למעלה על 'והדרת פני זקן' לעומת 'פרי עץ הדר', הרי מלבד הסילוף של הסיפור עצמו כאילו שלף ר' אריה אתרוג מן השולחן. [והמשיך אחריו מכובדנו לייטנר שניסה לדחוק שמדובר היה באופן שלא היה יכול לקיים שניהם, כאילו מכירת האתרוגים התרחשה בדיוק ואך ורק בשעה שהיה עליו לרוץ להביא לזקנים את שיניהם התותבות, או כאילו לא היה לר' אריה חצי שעה פנויה החל מחודש אלול – שאז היה דרכו להתחיל לברר לו אתרוגים – ועד כניסת החג, ולכך הוצרך לוותר על ברירת האתרוג לצורך הידור פני זקן. כמדומה שיש בכל זה היתממות מעושה, והתכחשות למסר הסמוי למחצה שניסה הסופר הנכבד להעביר לקוראיו]. ומלבד העיוות כאילו ר' אריה דיבר סרה על כלל הציבור המהדר במצוות באזני ילד קטן, וה'חידוש' שהכניס בפיו שהעדיף את הידור הזקן על הידור האתרוג.
מלבד כל אלו, יש כאן נקודה סמויה יותר – הסופר פותח את הקטע במשפטים הבאים: נדחקתי לחנות אחת של מוכר ספרים ישנים, שמראש חדש אלול ועד לערב סוכות מסלק ידיו מן הספרים ומוכר אתרוגים, החנות היתה מלאה לקוחות, מלבד "מבינים" וסתם בני אדם שנדחקים ובאים לכל מקום שמוצאים שם אחרים. עודני עומד ומתבונן בעבדקנים הבוחנים בזכוכית מגדלת את גבשושיותיהם של פירות עץ ההדר, ולחנות נכנס הצדיק הירושלמי ר' אריה לוין, כו'.
לשם מה הוסיף הסופר את עובדת היותה של החנות מלאה בבני אדם משועממים ובטלנים 'הנדחקים לכל מקום שמוצאים שם אחרים', האם רז היה נוכח שם? או שמע גם זאת מבאר? וכי בתיאור שווקי ירושלים עסקינן? כל מתבונן מבין, שהסופר רצה להעמיד את דמותו של ר' אריה הנחפזת לגמול חסדים וממהרת לאסוף מצוות אל מול בטלנותם של אנשי ירושלים הממלאים את שווקי ארבעת המינים. כאומר, ראו אלו משועממים המבקשים להידחק ללא סיבה, או במקרה הטוב הינם עבדקנים הבוחנים בזכוכית מגדלת את גבנוניותם של פירות עץ הדר, לעומת רבי אריה שיודע לנצל את הזמן לעשיית טוב באמת..
ובכן, כפי שכבר כתבתי ר' אריה עצמו היה מאותם עבדקנים מדקדקים.. ובודאי לא חשב כך על בני קהילתו יראי ה' המדקדקים במצוות ומתרוצצים שעות וימים למצוא את ההדר שבהדר.

בעניין ב', והוא העיקר:

לדעת בני המשפחה, הספר מציג את דמותו של רא"ל באופן חסר, ו'מפספס' את עיקר דמותו הגדולה של רא"ל.
ב"ה, אכשר דרא, ולא חסרים לנו רבנים נעימים ומקרבים, אשר מתרועעים עם שועי ארץ ופשוטי העם, מגיעים בשמחה לאירועים רשמיים, קובעים מזוזות במשרדי ממשלה, ומסדרים קידושין באוירה נעימה ונינוחה.. כיון שמשופעים אנו ברבנים כאלו, אך למותר הוא להוסיף לרשימת הנכבדים את שמו של רא"ל, וכי להשיג את גבולו של הרב חסידים באנו?

עיקר גדלותו של רא"ל היתה במרחק הגדול בין פנימיותו השקפתו ואורחותיו האמיתיים לבין מעשיו שעשה ופעל בקרב הרחוקים – מתוך הקרבה רוחנית והשקפתית אדירה, סיכון מעמדו בתוך הקהילה, הרחקתו מן הקונצנזוס שהיה מודע לה עד כאב, ובעיקר ביטול זמנו היקר – בשביל לקרב ולרומם, לאהוב ולכבד [בכנות, לא רק בשביל להטיף ולהשפיע] את אחינו היקרים שהתרחקו קצת או הרבה.

בספרו של רז מסופר הרבה איך היה מתרוצץ הרבה בין חולים וקשישים, אסירים ומצורעים, אך מאידך גיסא לא מסופר [לפחות לא בהדגשה ראויה] כמה היה כואב ונאנח על איבוד זמנו, כמה היה מנסה לתפוס כל רגע פנוי ללימוד והרבצת תורה, עד כמה החשיב את לימוד התורה עשרות מונים מכל מעשי הקירוב והחסד שלו, כל חפציך לא ישוו בה, אלא שהבין שזוהי חובת השעה, ובשעה שאין אנשים השתדל להיות איש וכו', וחייבים להציל ולהשפיע בדרכי נועם וכו'. הקורא 'איש צדיק היה' מבין שרא"ל היה עסקן איש חסד, כדוגמת מלאכי החסד הרב צ'ולק והרב פירר וכדו', אשר ראה במעשי החסד שלו יישום מהותו ותפקידו בחיים, ולא היא!

בספרו של רז מסופר הרבה על התרועעותו עם שועי ארץ ומנהיגי הציבור, בטקסים ואירועים, קשרים ומסיבות.. ממש רב ראשי.. כאילו בא להקדים את זמנו של הגרי"מ לאו שליט"א.. אך מאידך גיסא לא מוזכר [לפחות לא בהדגשה ראויה] כמה היו לו כל אלה לרועץ ולבזיונות בקהילתו, כמה התקפות הותקף, כמה השפלות עבר, כמה מחאות ספג, ולמרות זאת התגבר והתאמץ ולא הירפה מדרכו בשביל לקרב ישראל לאביהם שבשמיים וזה לזה, כפי שקיבל מרבותיו הקדושים.

בספרו של רז מסופר הרבה על קשריו של רא"ל עם מנהיגי וחברי התנועות הלאומיות וראשי הישוב, אך מאידך גיסא לא מסופר [לפחות לא כו' כנ"ל] שהשקפתו הפרטית הייתה רחוקה מהשקפת התנועה הציונית כרחוק מזרח ממערב. האם יעלה על דעת הקורא - למשל – שרא"ל מעולם לא הצליח להוציא מקולמוסו בכתביו הפרטיים את השם המפורש 'מדינת ישראל'?! תחת זאת הוא כותב תמיד 'מד"י' או המ' [=המדינה], וכן לגבי התנועות הלאומיות לעולם יכתוב ת' הח' [=תנועת החרות], וכל כה"ג.
האם יודע הקורא שהשקפתו של רא"ל בזמנו קרובה מאד להשקפתו של (למשל) הגר"ש אויערבאך בדורנו על טהרת החינוך ועל ההתבדלות וכו'? [האמת שהשיבוש מתחיל בסילוף השקפתו של הראי"ה ובני היכליה, כמו ר' יעקב משה וחבריו, ואכמ"ל], ואעפ"כ ולמרות זאת המשיך להשתתף ולעטוף ולקרב את כל בני ישראל, הקרובים והרחוקים, הדומים והשונים. במכתבים מרגשים ובתוארים מפליגים. ממש לא יאומן היכולת להתגבר על הדעה הפרטית ולהרגיש את נקודת מבטו של האחר. זהו עיקר הסיפור. הרי זה כמעט כמו שנספר – לשם הקצנה - על עסקן שקירב את ראשי המדינה בלי לציין שהיה מבני חבורתו של ר' עמרם בלוי!
הן אמנם, ר' אריה לא היה בעל השקפה חרדית קלאסית בכל הנוגע לדרך ההנהגה עם הרחוקים ועם הרשויות, הוא התנגד מאד להפגנות ולחגיגות המעצרים של העדה החרדית [אף שהיה מתאמץ מאד לסייע להם בבית המעצר, בשעה שהעצירים עצמם הסבו פניהם ממנו משום האיסור להסתכל...] וכן בעוד תחומים התנגד לדרך ההפגנות והמחאות, כגון על הבריכה המעורבת וכדומה. ודעתו היתה תמיד להתבונן על מעשיהם בעין חיובית ומציאת צד הזכות והטוב וכו', ואכמ"ל. אך מאידך, בכל הנוגע להשקפה הפנימית הנכונה היה בעל השקפה חרדית וקרוב מאד לגדולי הקנאים.

בספרו של רז מסופר הרבה על דקדוקיו של ר' אריה בבין אדם לחבירו, וסלחנותו כביכול לחטאי הרחוקים, כגון הסיפור על מקורבו שהלך בלי כיפה, ואמר ר' אריה שאינו מביט אל הראש אלא אל הלב והלב יהודי הוא.. אך לא מסופר [כנ"ל] מאידך גיסא כמה היה מדקדק ומחמיר בכל אורחות חייו, כמנהג בני ירושלים ויותר מכך, הן בחינוך בניו ובנותיו לצניעות מסורתית, גידול זקן, הקפדות וחומרות וכו', והן בהנהגותיו עם עצמו בתחומים רבים, אשר בלא שנאריך ונספר בכל זה, לא יובן מה 'החכמה' הגדולה להביט בעין טובה על ההולך ללא כיפה, וכי חסרים לנו רבני צוהר שליט"א.

בספרו של רז מסופר הרבה על שפתו המשותפת עם הרחוקים, אך לא מסופר [כנ"ל] מאידך גיסא כמה היתה לו שפה משותפת עם גדולי הדור שהרבו להתייעץ עמו, כמו למשל הגרי"ז מבריסק שהיה משוחח עמו רבות, אדמו"ר בית ישראל שהיה פוקד את ביתו של רא"ל ומתייעץ איתו בפרטות, אדמו"ר מליובאויטש שהיה מתכתב עמו, ועוד. אלו מלבד רבותיו שהיה דבוק בהם הראי"ה והגרח"ב והגרא"ז והלשם וכו'.

בספרו של רז מסופר איך היה פועל לאחדות בין חלקי העם, ללא הבדל מפלגות ועדות, חסידים ומתנגדים וכו'. אך לא מסופר, מאידך גיסא, כמה היה בעל השקפת עולם צרופה ומסורת ברורה מבית מדרשו של הגר"א, וקיבל מרבותיו הרבה בעניין ההתרחקות מעדת החסידים וכו'. זוהי הגדלות! לדעת באופן ברור את האמת הברורה שלו, אך מאידך לכבד ולאהוב ולהעריך גם את החולקים. ולא כמצוי בדורנו הנאור, שבעקבות הפלורליזם אין אמת ושקר וכולם אהובים וברורים.. ואכמ"ל.

ר' שמחה סיפר באריכות על ה'חד גיסא' בלי להדגיש את ה'מאידך גיסא'.

לכשתימצי, ספרו של רז אינו ספר 'על' מעשיו הנפלאים של רא"ל, אלא הוא עצמו 'חלק' מן המעשים הנפלאים של רא"ל. איך למרות גדלותו השגותיו והשקפת עולמו היה מראה עצמו בעיני העם כזקן חביב עד אשר כתבו עליו את הספר 'איש צדיק היה'..

התועלת לקורא התורני-חרדי מן הספר, היא רק כאשר הוא זוכר, שרא"ל היה בעל השקפת עולם ואורחות חיים דומים לשלו, ולמרות זאת סבר שצריך לנהוג כך עם הרחוקים והסובלים. באופן כזה, אפשר להפיק גם לקח אישי מן הספר, ולשאוף ללכת בעקבות דרכו הייחודית וכו'. הצבתו של רא"ל כאדם פלורליסטי מודרני, בעל השקפת עולם רחומה וגמישה, מחטיאה את המטרה הנזכרת.

[נקודה נוספת: הקורא בספרו של רז לא יודע כמה שיטתיות היתה במעשיו של רא"ל, מתי לקרב ומתי למחות, באיזה אופן להתייחס לחוטאים מולו, עד כמה מותר לסכן עצמו ואת בני ביתו בשביל אחרים וכו'. הוא לא צעד בעקבות אינסטינקטים מצפוניים, אלא העמיק חקר מה דעת התורה בכל הסוגיות העמומות הללו. (זקני רש"ש כותב הרבה במחברתו כמה ניסה גם הוא להשתלם במידה זו, שלא לפעול מתוך רחמים רגשיים, שהרבה פעמים הופכים אכזריות לרחמים, אלא מתוך המצפון השכלי עפ"י בירור דעת תורתנו הקדושה בכל מקרה).
לצורך נקודה זו, אני מתמקד בגליונות 'שמחת שלמה' בדברי רש"ש על בירור משנתו ורעיונותיו של רא"ל, בהרבה מן הסוגיות הנ"ל ודומיהן. כמדומה שיהיה בכך תועלת גדולה גם לדורנו אנו].

אום אני חומה

ייש"כ ר' אברהם.
השאלה שנותרה היא האם רז עיוות את דמותו של רא"ל מתוך אג'נדה מסוימת, וכפי שעולה לכאורה מהסיפור שהבאת בתחילת הדברים, או שהוא תיאר את דמותו של רא"ל כפי שנגלתה לעיניו בלבד כולל כל הבין אדם לחבירו וכו' ולא טרח להתחקות אחר כל צדדי אישיותו של רא"ל וכך בתום לב נוצר העיוות.
אגב, אם אינני טועה גם ילדיו של הגרשז"א מתמרמרים בטענות דומות אודות חלק מהספרים שיצאו אודותיו.

אברהם · הודעהעל ידי **אברהם** » ג' יוני 02, 2015 2:28 pm

זה בודאי נעשה בעקבות השקפת עולם האישית שלו, וזה בודאי לא נעשה מתוך רוע חלילה.

יש גם להצדיק אותו בכך שאכן ר' אריה הראה פנים כאלו לרחוקים.

אך אפשר היה לצפות ממנו, כאחד שהכיר את ר' אריה היטב להראות גם את הצדדים האחרים, ובפרט לאחר שבני המשפחה עוררו אותו על זה.

עתניאל בן קנז

אברהם כתב:בספרו של רז מסופר איך היה פועל לאחדות בין חלקי העם, ללא הבדל מפלגות ועדות, חסידים ומתנגדים וכו'. אך לא מסופר, מאידך גיסא, כמה היה בעל השקפת עולם צרופה ומסורת ברורה מבית מדרשו של הגר"א, וקיבל מרבותיו הרבה בעניין ההתרחקות מעדת החסידים וכו'. זוהי הגדלות! לדעת באופן ברור את האמת הברורה שלו, אך מאידך לכבד ולאהוב ולהעריך גם את החולקים. ולא כמצוי בדורנו הנאור, שבעקבות הפלורליזם אין אמת ושקר וכולם אהובים וברורים.. ואכמ"ל.

אשמח אם תוכל לפרט יותר בנושא שנגעת בו.

אברהם · הודעהעל ידי **אברהם** » ג' יוני 02, 2015 7:44 pm

מה חשוב כל כך? בלא"ה המשכתי שלמרות זאת צריך לאהוב ולהעריך..

בכל אופן, זה אינו ראוי כל כך לבמה ציבורית,
אבל נתחיל בדברים הידועים מכבר, על העתק החרם המפורסם שהיה אצל רא"ל
וכן על תוספות לספר נפש החיים עם הרחבות דברים על אודות החסידות..

ועוד דברים שאכמ"ל.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ג' יוני 02, 2015 9:28 pm

בנוגע לדימוי של ר' אריה שמעתי בעבר מר' משה פראנק שיח', שהגרצ"פ וגיסו הרא"ל היו הפכים, הרא"ל בביתו היה קשה מאד וכן עם חניכיו בעץ חיים, ואילו עם שאר העולם היה רך כקנה, והגרצ"פ בביתו היה נח מאד, ועם שאר האנשים יותר בתוקף.

אברהם · הודעהעל ידי **אברהם** » ג' יוני 02, 2015 10:48 pm

באמת היו ביניהם חילוקי דעות גם בהשקפות עולמם

ראיתי מכתב שכותב רא"ל על אודות הכנסיה של אגוד"י בירושלים, שהיתה סביב עניין גיוס הבנות, ובו הוא רומז בין השורות שהגרצ"פ דיבר שם מדי בתקיפות לדעתו.

הזעצער · הודעהעל ידי **הזעצער** » ד' יוני 03, 2015 1:10 am

ר' אברהם, באינטרנט אין מקום לתירוץ ואכמ''ל.. יש מקום בשפע ללא הגבלה...
לגופו של עניין, אכן מי שיקרא את ספרי שמחה רז, אולי לא ידע שרבי אריה היה משגיח בעץ חיים, וקשור לגאוני ופארי ירושלים, חידש חידושי תורה רבים ולמד במסירות נפש תורה. ויתכן שאף לא ידע היכן נולד בן כמה היה וומה מקום מגוריו, גם אם חלק מפרטים אלה הוזכרו בספר
כי לא זו מטרת הספרים, אין מדובר בספר ביוגרפי ששומה על המחבר לדייק בכל תג ופסיק, בתאריכים, ושמות הרחובות. אלא עולה מהם דמות של יהודי שהיה נטוע כל כולו בירושלים, לכאורה עוד יהודי ירושלמי כמאות היהודים עליהם יצאו ספרים פרטיים או כלליים, שמנו את שבחם, אך המיוחד שבו היה היותו אבי האסירים והמצורעים, שקרב כל יהודי גם אם לא שמר מצוות וזה החידוש שבו, וודאי שלא משמע מכך שהתפשר על קוצו של יוד, כמו שמפורט בספר, כמו כן גם נזכר, אמנם מעט ברמז, על הרדיפות שהיו מנת חלקו מקנאי ירושלים.
אולי חלקם של בני משפחתו חושבים אחרת, אבל כמה מנכדיו וצאצאיו, המשמשים בתפקידי רבנות שונים, מציינים בדבריהם את מעשיו אלו כמגדלור בדרך חיהם.

אברהם · הודעהעל ידי **אברהם** » ד' יוני 03, 2015 6:53 am

תודה על הערתך

אני חושש שלא הובנתי כראוי, אני גם כן חושב שמטרת הספר היתה להאיר את הפן הזה במשנתו של ר' אריה היותו אוהבם של ישראל וכו' - שהוא הפן הייחודי באישיותו כמובן - אלא שהפן הזה עצמו מתעמעם לגמרי אם מתארים את רא"ל כזקן חביב. או כדבריך, עוד יהודי ירושלמי.

כל אחד מוצא את סיפוקו הרוחני מדברים אחרים, והעובדה שיש אנשים שמרגישים סיפוק בפעילות ציבורית, התקרבות לראשי השילטון או לחילופין גמילות חסדים עם חולים ואסירים, היא לא עובדה ייחודית כל כך, ב"ה אשריכם ישראל.
לא זוהי הנקודה.
הדגש הוא על ההפרש העצום בין אישיותו של רא"ל לבין מעשיו שהתאמץ לעשות לשם שמיים ע"מ לקרב את עם ישראל.
שוו בנפשם, דרך משל, שרבינו חיים קניבסקי יחליט יום אחד לעמוד בראש ארגון עזר מציון, וסופר אחד יגמור אומר לכתוב על תופעה מיוחדת זו ספר שלם, ורק ישכח לכתוב שהמדובר בהגרח"ק, הוא יכתוב שהיה זה ר' חנניה צולק..

אברהם · הודעהעל ידי **אברהם** » ד' יוני 03, 2015 7:38 am

קיבלתי תגובה באישי, ואני מעלה אותה כאן, ואח"כ אגיב. תודה לכותב הנכבד.

ראשית אני מתחבר למה שכתב 'הזעצער'.
אם יש לדעתו לכתוב זוויות אחרות ולא כפי הנכתב ב'איש צדיק היה' ודומיו, אדרבה, הרימו הכפפה, וכל אחד יכתוב את זווית הראיה שלו ואם יש מנכדיו הרואים צורך להאיר את דמותו התורנית יעשו זאת במלא העוצמה והעוז. רבי אברהם כבר עושה זאת כאמור בעלונו החשוב, אבל אולי הגיע הזמן לספר איכותי כפי השקפתכם. הספר יהיה רב מכר כי רבי אריה עדיין מרתק ההמון ושפתיו דובבות, בזכות שמחה רז כמובן וספריו.
וזו הארתי הראשונה. ר"א סורסקי כותב לציבור אחד בסגנון שלו, ורז כותב לציבור אחר בסגנון שהוא מבין.

עוד כמה הערות:
אם פרסם את שמו של רבי אריה בכל העולם, אבל שינה וסילף עד כדי שהסבא הזהיר לא להאמין לו לאף סיפור גם מה שמספר מרש"ש, למה לכם להחזיק לו טובה? אי אפשר להתענג על הפרסום אך בתוך המחנה פנימה להתאונן ולומר 'הוא לא כתב מספיק על ההתמדה וכו'. זה הסופר וזה מה שקלט והוקיר.

היטבת לחדד את השקפתו ואת נימת דבריו המבטלים של הסופר מר שמחה רז נ"י אודות הדקדוק במצוות של רבי אריה. מיותר היה ההקשר למרדכי חסידים. גם הרמז לרב הראשי ניצול השואה, מיותר.
(ומנכדו של הרי"מ לאו שמעתי איך נראה מעמד הקרי"ש שעל המיטה שלו, דברים שלא האמנתי, בכובע בחליפה ובנוסח ומתינות ישיבתית-יום כיפורית, כיאה למי שראה הרבה מקדשי השם בחייו. יבוא הנכד בעוד 50 שנה ויגיד שזה היה העיקר אצל סבו, ובאמת יהיה צודק)

מר חסך באזכור מי היו רבותיו הקדושים מהם למד לוותר קצת על חשקת התורה העצומה שלו 'ולהתרועע עם שועי ארץ ומנהיגי הציבור בטקסים ואירועם, קשרים ומסיבות' כלשונו. אצל מי מרבותיו ראה עניין זה.

כנ"ל מר כותב ובכבוד על מלאכי החסד ומציין כי רבי אריה לא ראה בזה עיקר ייעודו בחיים. ראשית: ד' יראה ללבב. שתיים, ודאי אם עשה כך, הבין שזה תפקידו כעת ואיני מבין החילוק בינו לבינם.

מאוד מעניין מה שכותב כב' על אי הזכרתו של שם מדינת ישראל. פן באמת לא מוכר באישיותו.
המשל שמזכיר על אחד שמקרב את ראשי המדינה ובתוך כך מבני חבורתו של ר' עמרם בלוי, משל של טעות. אי אפשר לומר על מישהו שמקרב את ראשי המדינה ומתרועע בחברתם שהינו מבני חבורת נטורי קרתא באשר כל מהות ר"ע בלוי ועדה חרדית היא-היא גופא, לא להתערב עימם כלל ואנשי אגודת ישראל סוברים לא להתערבב יתר על המידה והצורך. רבי אריה סבר אחרת והיה חבר קרוב של כל ראשי התנועות הלאומיות ועדיין הוא איש צדיק אצל כולנו כאן ובכל מקום, ומי אני כלל להעריך דמותו הגדולה. אולם לטעון שבדבר ההשקפתי הברור הזה הוא היה כמו איש נטורי קרתא או למצער כמו אנשי אגו"י, הוא שוב ניסיון לאחוז את החבל משני קצותיו. לעני"ד.

אברהם כתב:
וכן בעוד תחומים התנגד לדרך ההפגנות והמחאות, כגון על הבריכה המעורבת וכדומה. ודעתו היתה תמיד להתבונן על מעשיהם בעין חיובית ומציאת צד הזכות והטוב וכו', ואכמ"ל. אך מאידך, בכל הנוגע להשקפה הפנימית הנכונה היה בעל השקפה חרדית וקרוב מאד לגדולי הקנאים

א. להפגנות נטורי קרתא וגם העה"ח, התנגדו ומתנגדים רוב בני הציבור החרדי. בפרט בימים ההם. שוב: מה הפירוש דעתו היתה תמיד להתבונן על מעשיהם בעין חיובית, 'דעתו' שזה עניין השקפתי טהור אבל 'בכל הנוגע להשקפה הפנימית הנכונה היה בעל השקפה חרדית'? כאן חייבים להאריך ולהסביר ולא לקצר. בכלל מהם שלושת הדרגות: השקפה. פנימית. נכונה.
שוב אחדד: רבי אריה הצדיק לא צריך לדידי ולהגדרותיי. אבל לדעתי לא היה בהשקפתו הציבורית ובגישתו קרוב כהוא זה למי שכיום נתפסים כבעלי ההשקפה.

אברהם כתב:
וקיבל מרבותיו הרבה בעניין ההתרחקות מעדת החסידים וכו'

אברהם כתב:
אדמו"ר בית ישראל שהיה פוקד את ביתו של רא"ל ומתייעץ איתו בפרטות

העיקר נשכח: כאשר בא הבית ישראל 'להתייעצויות... היה רבי אריה מרחיק את כיסאו כשיעור ד' אמות כפי שקיבל מרבותיו וכדין החרם הידוע...
שוב ניסיון להתכבד בביקוריו של הבית ישראל אצלו, שביקר אצל כל גדולי ורבני ירושלים, המפורסמים ואלו שלא, אבל 'בואו לא נשכח שהיה לו את ההשקפה הטהורה בעניין ההתרחקות מהחסידים ' אסתר רזיאל נאור כן, חסידים לא. יציבא בארעא וגיורא אורח כבוד בשכונת משכנות??!!

לסיכום: הכותב מניח
אברהם כתב:
שהשקפתו של רא"ל בזמנו קרובה מאד להשקפתו של (למשל) הגר"ש אויערבאך בדורנו על טהרת החינוך ועל ההתבדלות וכו'. ואעפ"כ ולמרות זאת המשיך להשתתף ולעטוף ולקרב את כל בני ישראל, הקרובים והרחוקים, הדומים והשונים. במכתבים מרגשים ובתוארים מפליגים. ממש לא יאומן היכולת להתגבר על הדעה הפרטית ולהרגיש את נקודת מבטו של האחר.

לעני"ד שאיני נכדו ואיני מתיימר להכיר את השקפתו כמו הנכד הקרוב שליט"א שאני מעריכו מאוד, סובר שלא כן היא. אולם אם רבי אברהם שיחי' סובר כך, אז רק רבי אריה הצליח להתעלות עד כדי כך 'לכפות את דעתו הפרטית' ואילו אחרים ממש הפוך? אם כן, אזי זו לבד הסיבה להאיר אך ורק את הזווית הזאת באישיותו של רבי אריה זצ"ל שבחייו עוד לא שמע על המושג 'השקפה' מבית היוצר של שנות התש"מ.
וכבר כתב רבי אברהם שהשקפתו על דבריו של הגרצ"פ פראנק חבר הרבנות הראשית בעניין גיוס בנות החמורה שבחמורות, דגל אחרת.
וכן מצינו להרבה מנכדיו המאירים אך ורק את הפן ה'שמה רזי' באישיותו כפי שכתב 'הזעצער'.

ויהי רצון שנלך בדרכיו לאהוב את השי"ת בכל ליבנו ורוחנו כמו רבי אריה בדקדוק המצוות ולאהוב כל אחד בישראל כמו את עצמנו ממש שבזה היה חד בדרא.

המעיין · הודעהעל ידי **המעיין** » ד' יוני 03, 2015 8:51 am

שבחייו עוד לא שמע על המושג 'השקפה' מבית היוצר של שנות התש"מ.

לפי הסגנון נראים הדברים מבית היוצר של מבני ציון וירושלים ואם כי רבות מהשאלות מעניינות, מה יש לו נגד הגרא"מ שך זצ"ל?

קומי_אורי · הודעהעל ידי **קומי_אורי** » ד' יוני 03, 2015 8:53 am

האם מוזכר בספר פירושו הענק למשניות "משנת אריה"?

בברכה המשולשת

ר' שמחה רז מזכירו ברמז בספר צדיק יסוד עולם וכותב שלא ידע על קיומו כשחיבר את איש צדיק היה

קומי_אורי · הודעהעל ידי **קומי_אורי** » ד' יוני 03, 2015 9:07 am

מעניין אם מי שהיה במחיצתו הרבה יכל שלא לדעת על פירוש כה גדול בכמות שבודאי השקיע בו זמן עצום, או שלא ייחס חשיבות לצד הלימודי שלו?

אברהם · הודעהעל ידי **אברהם** » ד' יוני 03, 2015 9:38 am

המגיב כתב
ראשית אני מתחבר למה שכתב 'הזעצער'.
אם יש לדעתו לכתוב זוויות אחרות ולא כפי הנכתב ב'איש צדיק היה' ודומיו, אדרבה, הרימו הכפפה, וכל אחד יכתוב את זווית הראיה שלו ואם יש מנכדיו הרואים צורך להאיר את דמותו התורנית יעשו זאת במלא העוצמה והעוז. רבי אברהם כבר עושה זאת כאמור בעלונו החשוב, אבל אולי הגיע הזמן לספר איכותי כפי השקפתכם. הספר יהיה רב מכר כי רבי אריה עדיין מרתק ההמון ושפתיו דובבות, בזכות שמחה רז כמובן וספריו.
וזו הארתי הראשונה.

מסכים. ואני מנסה לעשות את שלי, בעיקר מתוך גרונו של זקני האהוב רש"ש שכאב כל ימיו את סילוף דמותו של רא"ל בציבור.
כמדומה שהרב יחיאל שטרנברג שליט"א עוסק כבר שנים בכתיבת תולדותיו או מעשיו במבט תורני ואמיתי יותר, וצריך לברר אצלו.

המגיב כתב:ר"א סורסקי כותב לציבור אחד בסגנון שלו, ורז כותב לציבור אחר בסגנון שהוא מבין.

זה לא נכון, אין כאן שני סגנונות, אלא סיפור אחר. לתאר אותו כזקן חביב ונעים זהו סילוף ועיוות. [שוב, אא"כ נראה בספר כחלק מן הסיפור, איך רא"ל הראה עצמו לאחרים כזקן חביב ונעים.. כפי שכתבתי למעלה].

המגיב כתב:אם פרסם את שמו של רבי אריה בכל העולם, אבל שינה וסילף עד כדי שהסבא הזהיר לא להאמין לו לאף סיפור גם מה שמספר מרש"ש, למה לכם להחזיק לו טובה? אי אפשר להתענג על הפרסום אך בתוך המחנה פנימה להתאונן ולומר 'הוא לא כתב מספיק על ההתמדה וכו'.

אפשר!
מי שהבין ולמד את ה'חידוש' של רא"ל, יודע שאפשר וצריך לתפוס את החבל משני הצדדים. ישנם שני מבטים על המציאות - מבט של דין ומבט של רחמים, וצריך להשתמש בשני המבטים. מחד גיסא להבין את הסילוף והעיוות שנעשה בספרו של רז, ומאידך גיסא להכיר לו טובה על קידוש ש"ש ופרסום צדקותו של רא"ל, על כוונתו הטובה, ועל ידידותו הכנה.

המגיב כתב: זה הסופר וזה מה שקלט והוקיר.

זה מה שהוקיר - נכון. זה מה שקלט - מסופקני.

הוא הכיר היטב את רא"ל וכנראה בחר במודע מה להדגיש ומה לעמעם.

המגיב כתב:היטבת לחדד את השקפתו ואת נימת דבריו המבטלים של הסופר מר שמחה רז נ"י אודות הדקדוק במצוות של רבי אריה. מיותר היה ההקשר למרדכי חסידים. גם הרמז לרב הראשי ניצול השואה, מיותר.
(ומנכדו של הרי"מ לאו שמעתי איך נראה מעמד הקרי"ש שעל המיטה שלו, דברים שלא האמנתי, בכובע בחליפה ובנוסח ומתינות ישיבתית-יום כיפורית, כיאה למי שראה הרבה מקדשי השם בחייו. יבוא הנכד בעוד 50 שנה ויגיד שזה היה העיקר אצל סבו, ובאמת יהיה צודק)

חלילה! לא התכונתי לזלזל בגרי"מ לאו שליט"א, ובאמת יתכן ומסתבר שעבודת ה' היא העיקר אצלו כמו שכתבת.

אבל -
בטוחני שלא יבוא נכד ויטען שהגרי"מ שליט"א מאס וסבל והתייסר בכל האירועים המתוקשרים, הראיונות, ההרצאות וכו'.

לעומת זאת -
כל מכתביו של רא"ל מלאים ביסורי נפש, על הכבוד המדומה והטקסים והתוארים וכו' שמכלים את זמנו והבזויים בעיניו. אבל אין לו ברירה - כי חייבים לקרבם וכו' וכו'.

בימי זקנותו הוא מתלבט בשאלה האם מותר לו להמשיך להשתתף באירועים אלו, שכן הוא גילה בנפשו שלעת זקנה הוא גם מוצא תועלת אישית בזה, שזה מרומם את מצב רוחו ומסיח דעתו מדאגות וכו', והוא מתלבט האם - לאור זאת - מותר לו להמשיך בדרכיו. ראו כמה הקפיד על טהרת הלב והכוונה, שלא להנות חלילה מהבלי העולם ודמיונות הרחוקים.

- האם נראה לכם שזהו גם סגנון עבודתו של הגרי"מ לאו?

ואם תשאלו - מאי נפק"מ בכל זה? החילוק הוא עצום!
כגון: יושב אברך שקדן שאוהב ללמוד, ומתלבט האם להשתתף למשל בפעילות של לב לאחים, הרי אם תביא לו כדוגמא וכמורה דרך את הגרי"מ לאו, הוא יענה לך בצדק שהגרי"מ מוצא בזה את תפקידו ואת סיפוקו ועבודת ה' שלו, הוא ממשיך שושלת רבנות מפוארת של דורות וכו', אבל אותו אברך מרגיש מחובר אל הסטנדר ואינו מוצא סיפוק ועליה בכל זה, ומי אמר שהוא חייב להתגבר ולהתאמץ להסתובב בשדות זרים כדי להרעיף טל של תחיה על אחינו הצמאים לדבר ה'.
ר' אריה לוין מחייב את השקדנים את אוהבי הלימוד ובעלי ההשגות. אבל לאחר שסולפה דמותו, כבר אינו כלפיד ההולך לפני המחנה, עומעמה השפעתו, שכן מה בכך שהיה זקן חביב צדיק שהתרוצץ מאירוע לבית חולים, ומבית סוהר לבית הנשיא.. מה זה מחייב את השקדן המתמיד?

המגיב כתב:מר חסך באזכור מי היו רבותיו הקדושים מהם למד לוותר קצת על חשקת התורה העצומה שלו 'ולהתרועע עם שועי ארץ ומנהיגי הציבור בטקסים ואירועם, קשרים ומסיבות' כלשונו. אצל מי מרבותיו ראה עניין זה.

כוונתי היתה לראי"ה זצוק"ל. [כמובן שהלשון 'להתרועע כו' היה מה ששמתי בפיו של רז - איך משמע מקריאת ספרו - ולא מה שאירע במציאות. ונכשלת בדמוגוגיה קלה].

המגיב כתב:כנ"ל מר כותב ובכבוד על מלאכי החסד ומציין כי רבי אריה לא ראה בזה עיקר ייעודו בחיים. ראשית: ד' יראה ללבב. שתיים, ודאי אם עשה כך, הבין שזה תפקידו כעת ואיני מבין החילוק בינו לבינם.

ד' יראה ללבב, והאדם יראה לעינים - מה כתב לעצמו ולבניו, מה עשה בשעותיו הפנויות, לאן שאף להגיע ועל איזה הפסד ביכה.

האם נדמה לכבודו שמלאכי החסד הנזכרים ג"כ היו תלמידים מובהקים של הלשם הקדוש? או של רבינו חיים ברלין? אולי כתבו פירוש ענק על כל המשניות? האם הם משננים משניות על פה בעודם מתרוצצים ברחובות? האם מתענים תעניות ומסתגפים בסיגופים? וכו' וכו'.

המגיב כתב:מאוד מעניין מה שכותב כב' על אי הזכרתו של שם מדינת ישראל. פן באמת לא מוכר באישיותו.
המשל שמזכיר על אחד שמקרב את ראשי המדינה ובתוך כך מבני חבורתו של ר' עמרם בלוי, משל של טעות. אי אפשר לומר על מישהו שמקרב את ראשי המדינה ומתרועע בחברתם שהינו מבני חבורת נטורי קרתא באשר כל מהות ר"ע בלוי ועדה חרדית היא-היא גופא, לא להתערב עימם כלל ואנשי אגודת ישראל סוברים לא להתערבב יתר על המידה והצורך. רבי אריה סבר אחרת והיה חבר קרוב של כל ראשי התנועות הלאומיות ועדיין הוא איש צדיק אצל כולנו כאן ובכל מקום, ומי אני כלל להעריך דמותו הגדולה. אולם לטעון שבדבר ההשקפתי הברור הזה הוא היה כמו איש נטורי קרתא או למצער כמו אנשי אגו"י, הוא שוב ניסיון לאחוז את החבל משני קצותיו. לעני"ד.

להפגנות נטורי קרתא וגם העה"ח, התנגדו ומתנגדים רוב בני הציבור החרדי. בפרט בימים ההם. שוב: מה הפירוש דעתו היתה תמיד להתבונן על מעשיהם בעין חיובית, 'דעתו' שזה עניין השקפתי טהור אבל 'בכל הנוגע להשקפה הפנימית הנכונה היה בעל השקפה חרדית'? כאן חייבים להאריך ולהסביר ולא לקצר. בכלל מהם שלושת הדרגות: השקפה. פנימית. נכונה.
שוב אחדד: רבי אריה הצדיק לא צריך לדידי ולהגדרותיי. אבל לדעתי לא היה בהשקפתו הציבורית ובגישתו קרוב כהוא זה למי שכיום נתפסים כבעלי ההשקפה.

הנה אסביר:

השקפה פנימית - היינו איך לדעתו צריכים להיראות אורחות היהדות החרדית עצמה, כגון, שמירת החינוך הטהור ללא עירוב מקצועות חול וכדו', התרחקות מחידושי המודערנע, איסור להתגייס, שמירת מסורת אבותינו במלבושים וצניעות והנהגות וכו', העמדת לימוד התורה כמרכז שאיפת החיים, דקדוק על כל קוצו של יו"ד, וכו'. בכל אלו היה רא"ל כגדולי הקנאים או קרוב להם.

על זה כתבתי דרך משל, שמסתמא היתה דעתו בזמנינו כדעת הגרש"א בכל הנוגע להתנגדות למכוני ההכשרה המקצועית לאברכים וכדומה.

אבל, בכל הנוגע להתנהגות כלפי חוץ, קרי היחס אל הרחוקים, איך להגיב לגזירות השלטון, האם למחות על העבירות שהם עושים, האם לקרב את ראשי השלטון, וכדומה, בזה היתה לו מחלוקת עמוקה עם רבים מחבריו. שורש המחלוקת כבר במחלוקת על הגראי"ה, שרא"ל השתתף בה והחזיק בכל עוז ברבו ובדרכו. והרבה פעמים היה אפשר לראותו מתעצם ומתווכח עם אנשי הישוב הישן על העניין הזה.

על דרך המשל הנ"ל, בזמנינו מסתמא היה מצדד כן להתייצב בלשכות הגיוס ולא 'לעורר מלחמות' עם הציונים על זה, אך כמובן שלא יעלה על הדעת להתגייס חלילה חלילה ממש כדעת הגרש"א 'בזה'.

כתבת שזהו נסיון לאחוז החבל משני קצותיו, וצדקת. הוא אכן אחז החבל משני קצותיו, לדידו יש הבדל בין ההשקפה הפנימית השמרנית לבין הדרך שבה צריך להתנהג מול הרחוקים, והפער הזה הוא עיקר היחודיות במשנתו, ועל עניין זה דילג רז לגמרי.
לפי איך שתיארו רז כזקן חביב בעל השקפה דתית-לאומית, אינו אלא עוד אחד מרבני צוהר שליט"א, ולא היא.

המגיב כתב:העיקר נשכח: כאשר בא הבית ישראל 'להתייעצויות... היה רבי אריה מרחיק את כיסאו כשיעור ד' אמות כפי שקיבל מרבותיו וכדין החרם הידוע...
שוב ניסיון להתכבד בביקוריו של הבית ישראל אצלו, שביקר אצל כל גדולי ורבני ירושלים, המפורסמים ואלו שלא, אבל 'בואו לא נשכח שהיה לו את ההשקפה הטהורה בעניין ההתרחקות מהחסידים ' אסתר רזיאל נאור כן, חסידים לא. יציבא בארעא וגיורא אורח כבוד בשכונת משכנות??!!

מעולם לא שמעתי על דבר זה, שהיה מרחיק עצמו ד' אמות מהבית ישראל.. ממי שמעת זאת??

אבל מה שכן ראיתי בעיני פעמים רבות במכתביו כמה הוא מעריץ את הבית ישראל, ופעם אחת בסוף מכתב בו תיאר לבנו את שיחתו עם הב"י, הוסיף בשולי המכתב באותיות מרובעות 'אשרי הדור שאדמו"ר מגור חי בו'.
ואם העובדה שציינת נכונה, ואפילו אם רק משל ודמיון היתה, זוהי בהחלט דוגמא [אמיתית או כמשל] למורכבות והשיטתיות בהשקפתו המסודרת של רבי אריה -
מחד גיסא לשמור בכל עוז על מסורת רבותיו, ולא להעיז להפר את החרם הידוע של אדונינו הגר"א, אפילו כאשר אין זה פופלרי ובניגוד להשקפה הפלולריסטית המיוחסת לו.
ומאידך גיסא להעריץ את אדמו"ר בית ישראל על דרגתו הגבוהה וכו', לשוחח איתו וללמוד ממנו.

[לגבי 'אסתר רזיאל נאור' לעומת 'הבית ישראל'. תנוח דעתך, אם הבית ישראל היה זקוק להתקרבותו של ר' אריה בשביל להרגיש קצת חום של יהדות, היה ר' אריה אץ רץ אליו אוחז בידו ומלטפה בחיבה, אל חשש.
הנה, תוצאה ברורה מספרו של רז - ברור לך שהיחס לנאור היה ספונטני, ואתה לא מעלה בדעתך שהוא היה מיועד ומכוון לצורך אותה לאביה שבשמים וכו' וכו'. הרי לא חשבת שהבית ישראל היה צריך שר' אריה יקרב אותו לאביו שבשמים].

בעניין זה אני מצטט ממה שכתבתי בגליון שמחת שלמה מספר 11, (כוונתי בעיקר לסוף הדברים על החסידות):

יש ללמוד מזה, דבדווקא נקטו חז"ל 'כאיש אחד בלב אחד' ולא אמרו 'בדעה אחת' ולא 'במוח אחד' וכדומה, כי מעלת האחדות אינה באחידות הדעת, דבודאי ישנם שבטים רבים ודרגות שונות בעם ישראל, איש איש כפי השגתו ומעלתו, אלא שהלב צריך להיות אחד, שתהיה אהבה ושלום בין חלקי העם.
ואדרבה, מבואר בדברי הבית יצחק הנ"ל שעיקר מעלת לב אחד היא מצד היותה מאחדת דעות שונות שמחדדים זה את זה ומשלימים זה לזה, אבל אילו יהיו כולם בדעה אחת שוב לא יתחדדו זה בזה.
ורבים וטובים טועים בזה, וסוברים שמעלת האחדות מחייבת גם קירוב הדעות עם הרחוקים, ולכך פירשו באופן שגוי את דרכי אאמו"ר זצוק"ל שקירב גם את הרחוקים, אהב אותם והתבונן במעלתם ובצד הטוב שבהם, ומחמת זה נראה להם שהיתה דעתו נוטה וקרובה לדעת הרחוקים [ויש שהוציאו ספרים המציגים אותו כאחד מפעילי הציונות...], ולא היא, אלא אדרבה מעלתו של רבי אריה היתה שאף על פי שהיה רחוק מהם כרחוק מזרח ממערב, וגבהו דרכיו מאד מדרכי ההמון, אפילו הכי היה לו לב שומע להרגיש ולהתאחד עם שאר לבבות אחיו בני ישראל, ולמסור נפשו בעבור אהבתם וטובתם הנצחית.
בפרשתנו ביקש יתרו 'אנשי חיל יראי אלקים אנשי אמת', ובספר 'עיטורי תורה' כתב שבזמן המחלוקת על הרבי מקוצק היו כאלה שהשתדלו להשכין שלום בין הצדדים, וכשפנו בדבר אל הרבי מקוצק, אמר: יתרו אמר למשה למנות אנשי חיל יראי אלקים אנשי אמת וכו', ולמה לא מנה אנשי שלום? – כי שלום כשלעצמו אינו יתרון ומעלה מיוחדת, וכי לא קל על ידי שקר וחנופה להיות בשלום עם כל אדם? אלא כששני הצדדים הם אנשי אמת ויראי אלקים, וכל אחד עומד בכל עוז על האמת שלו, אזי ממילא בא השלום, כי כל אחד הולך בדרכו, וכל העם על מקומו יבוא בשלום.
מעלתו של רבי אריה היתה שהיה בשלום גם עם אותם שהיה במחלוקת גדולה איתם ורחוק מהם כרחוק מזרח ממערב, ולא השתמש בשביל זה בשקר וחנופה, להתקרב אל דעותיהם, אלא עמד כצוק איתן בדרכו דרך ישראל סבא, ובד בבד קירב ואהב אף את הרחוקים.

באחד ממכתביו סיפר רבי אריה איך בוקר אחד דפקו כמה קנאים על פתחו למחות בו ולקרוא לו לחזור בו מצעדו. בתחילה לא הבין רבי אריה על איזה צעד הם מוחים, ולאחר כמה דקות התברר העניין: תנועת החירות החליטה להעמיד את רבי אריה כאחד ממעומדי הרשימה לכנסת... את רבי אריה עצמו הם שכחו לעדכן, שכן זכין לאדם שלא בפניו... רבי אריה מספר איך הוא רץ לאנשי החירות וביקש מהם להסיר אותו מן הרשימה.. הם היו בטוחים כי מחמת ענוותנותו הוא אומר כן, והשיבו לו: לא רבינו, כבוד הוא לנו, שתהיה חבר כנסת מטעמינו.. עד שנענו לבסוף להפצרותיו והסירו את שמו מן הרשימה הנכבדת...
ראו כמה היה רבי אריה באהבה ובשלום עם כולם, עד שהיו בטוחים אנשי החירות שהוא אחד מחברי תנועתם [וכמדומה שגם היום סבורים כך הרבה...]
סיפר רבי יצחק דדון שליט"א: פעם אמר לי רבי שמחה שלמה זצ"ל – העולם חושבים שאבא זצ"ל, רבי אריה, היה עדין ונוח לבריות כמו שהכירוהו. זה נכון, אבל היה גם קנאי בתוך ביתו. פעם אחת לבשה אחת מבנותיו בגד אדום. רבי אריה לקח את הבגד גזרו וקרעו לחתיכות בתוך הבית כדי שיראו שאין לזה מקום כאן. ע"כ. הרי לנו כמה היו הנהגותיו האישיות רחוקות מאד מגמישות וקלות דעת המאפיינות רבים מהרחוקים שקירב ואהב, גידל והשפיע.

אחת הדוגמאות לניגודיות הנפלאה הזו, מצד אחד לעמוד על דעתו ומצד שני להתאחד עם זולתו, היא היחס של רבי אריה זצוק"ל לתנועת החסידות. מצד אחד, היה רבי אריה טבעת משלשלת הקודש של תלמידי הגר"א, וממנחילי שמועתם, בהיותו תלמידם המובהק של רבי חיים ברלין [שאימץ אותו כבנו יחידו, והעביר לו מסורות וסודות, כתבים ואוצרות, מתלמידי הגר"א] ושל הלשם הקדוש. ואכן, בכתביו רשם מה שקיבל מרבותיו הקדושים בטעם ההתנגדות לחסידות. ועם כל זה, לא נמנע רבי אריה מלחבב ולעיין בספרי החסידים, ולראות מעלתם וגדולתם, ולא ראה בזה סתירה להיותו ממעתיקי שמועת הגר"א.
וסיפר לי סבא זצ"ל שפעם אחת הלך רבי אריה ללמוד עם בעל הלשם הקדוש ובידו החזיק ספר אחד מספרי החסידים, כשנכנס לבית הלשם חשש להגיע לפניו עם הספר בידו, והחליט להשאירו על השולחן שבמבוי הבית ולהכנס בגפו אל הלשם. מה מאד הופתע רבי אריה לראות בסוף שעת הלימוד שהלשם קם ללוותו אל פתח הבית... לא היתה לו ברירה, אלא ליטול את הספר מן השולחן שבמבוי מול עיניו הקדושות של הלשם... הלשם ביקש ממנו לראות איזה ספר זה, וכשראה שהוא מן החסידים, אמר 'וכי חסרים ספרים אחרים שאפשר להגות בהם בלא פקפוק?!.
שאלתי אז את סבא, איך התנהג רבי אריה מכאן ואילך, האם אכן פסק מלהגות באותו ספר, ותמה סבא על שאלתי: בודאי אף שהיה רבי אריה תלמידו של הלשם, ומבית מדרשם של תלמידי הגר"א, מכל מקום לא נמנע מלהמשיך ולהתענג גם על פנינים ומרגליות, ציצים ופרחים, מתורת החסידות.

* * *

המגיב כתב:ויהי רצון שנלך בדרכיו לאהוב את השי"ת בכל ליבנו ורוחנו כמו רבי אריה בדקדוק המצוות ולאהוב כל אחד בישראל כמו את עצמנו ממש שבזה היה חד בדרא.

אמן!

הזעצער · הודעהעל ידי **הזעצער** » ד' יוני 03, 2015 12:21 pm

קצת קשה להניח מה היתה דעתו של הגרא''ל בענייני השעה, מפני שלא הובא כאן איזו ראיה מה אמר במקרה דומה, האמנם מנע מילדי עץ חיים מללכת ללמוד מקצוע? הרי זה היה הסדר אז. וההשוואה לגרש'א קצת מופרכת, תעלה בדעתך את הגרש''א משתתף בכנס לוחמי מחתרות ומקבל מהם אות הוקרה?
אלא, כאן, הליכותיו בעניינים אלו, גם אם לא הודגש בדיוק את הקפדותיו ודקדוקיו בינו לבין עצמו, הם המרחיבים את הדעת ומפעימים את הנפש. וכל התפעלות זו באה אחר שיודעים שהיה אחד מבני ירושלים של הישוב הישן, הרי אם היה מסופר זה על אחד מראשי המזרחי, לא היה בכך שבח כ''כ, כי זו דרכם.
רוצים לטעון בני המשפחה, שכנראה נטועים היום בחוגים קנאיים יותר מבני משפחה אחרים, שעדיין זה לא מספיק וצריך יותר להדגיש ולציין שזו דרכו ועיקר אישיותו, אותה קנאות ושמרנות, יכתבו זאת, וזה ישלים, או אולי אף יעצים את דמותו של קנאי שהעדיף לכבד את האדם הרחוק ממנו ת''ק פרסה בהשקפותיו.

סלקא דעתך · הודעהעל ידי **סלקא דעתך** » ד' יוני 03, 2015 1:10 pm

פעם דיברתי עם הרב שיינברגר מביתר והוא אמר לי שר' אריה מצטייר בציבור שבמידות היה מושלם אבל לגבי הלימוד נו... יהודי ירושלמי, והוסיף ואני אומר שבלימוד הוא היה ת"ח גדול ובמידות נו... יהודי ירושלמי. כמובן בלא להפחית בערך של מידות של יהודי ירושלמי.

מחולת המחנים

הוזכרה כאן מקודם מידת החסד המופלאה שניחן בה רבי אריה לוין זצ"ל, זאת לצד גדלותו בתורה, בקשר לזה מסופר כי בשנות חייו המוקדמים ניגש פעם רא"ל לרבו בעל הלשם ותינה בפניו את צערו כי חפץ הוא ללמוד יומם ולילה כמנהגו מקדם, אך עסקי החסד טורדים אותו למעלה מן המשוער ואינם מניחים לו ללמוד כפי שאיפתו, ענה לו בעל לשם כל אחד ואחד ירד לעולם לתקן ענין מסוים, ואם אתה מרגיש שמידת החסד שייכת אליך, אל לך להצטער מהביטול תורה שנגרם עקב זה, מפני שזוהי המידה שלך.

ומעתי עוד מהיכן התחיל מנהגו המופלא של רא"ל לבקר בבתי חולים למצורעים ולעודד את החולים המבודדים, היה זה מכוחו של מרן הגרי"ז מבריסק, וכדלהלן: פעם אחת הגיע רא"ל לביתו של הגרי"ז והרב מבריסק החל לומר לו בנימה ביקורתית על שהוא הולך לבקר את אסירי המחתרות ומחזק אותם, ואמר הגרי"ז לרא"ל "וכי לבית חולים למצורעים ג"כ היית הולך?", רא"ל לוין קיבל הערה זו כפשוטה והתבונן בנפשו שאכן ראוי גם לבקר את החולים המוטלים בבית החולים למצורעים, ומאז ואילך החל לבקר גם אותם.

בקשר למשנתו הקנאית של רא"ל, אמנם היה ידוע כשמרן והקפיד מאד שלא לשנות מדרכי האבות, וראוי לציין כי חתנו רבי שמואל אהרן יודלביץ נטה קצת לכיוון הקנאים, וכמו"כ גם בבנו רבי רפאל לוין קיננה איזה נטיה לעדה החרדית ונטו"ק, וחתניו יעידו על כך.

בן ירושלים · הודעהעל ידי **בן ירושלים** » ד' יוני 03, 2015 10:55 pm

בחזרה לש. רז
המחבר בס"ה מיצג תופעה מצויה שאנשים מחפשים באופן שטחי ראיות לתפיסת עולמם. ישנם רבים שמסתכלים על המראה ולפי מה שהם רואים הם מתארים גם את "גיבורם". זו תופעה מאפינת את ראיתו של רז את ר' אריה. בהזדמנות אתן הרבה דוגמאות.
אבל הבעיה גדלה שבעתיים כאשר צריכים לשנות ולערוך התאמות של הסיפורים לדמות שמנסים לבנות. ברור שזה יותר רומנטי שבחורה תלוה לוחם אצ"ל שנמלט מהכלא ושהאנגלים לא יחשדו בו, מאשר להדגיש שההקפדה על יחוד וכדומה מצריכה שגם אחיה יתלוה אליה.

הרב שמחה שלמה זצ"ל התמרמר פעמים רבות כנגד רז שבכל המהדורות לא טרח לתקן העוולה. הרש"ש אף הוסיף:" אבי היה מקפיד על בנותיו המאורסות שלא יפגשו עם החתן ברחוב אלא רק בתוך הבית, והוא היה נותן לאחותי (עטיל, לימים פלצ'ינסקי) שהיתה כלה אז, להסתובב עם חייל זר?!"

אגב, במוזיאון לוחמי המחתרות חלק ניכר מהסיור מוקדש לר' אריה. המדריכה מספרת את הסיפורים הידועים אבל אחד מהמוקדים הוא הסיפור על לוחם בודד שהיה אסור בבית הסוהר שבמגרש הרוסים, ובשבת בזמן הביקורים, הוא נקרא ג"כ לבוא לחדר הביקורים. הוא התפלא שהרי אין לו קרוב ומודע, ומי קורא לו? כשהגיע ראה בחורה שהביאה לו מכל טוב ואמרה, אבי, ר' אריה בקש למסור לך את האוכל ואמרתי שאני קרובת משפחה...
סיפור יפה לכל הדיעות, המלמד על גדלותו של ר' אריה.
אך בארכיון של המוזיאון נמצא מכתב של הרב בנימין (בנג'י) לוין שגם הוא בקר במוזיאון וגם הוא שמע את הסיפור, אך מה לעשות ומקור הסיפור הוא אביו הרב ר' חיים יעקב לוין שסיפר שהוא זה שהביא את האוכל לאותו אסיר בודד...
ר' בנג'י מבקש איפוא לתקן את הסילוף. אךהמכתב מכתב וההדרכה ממשיכה כמות שהיא.

בן ירושלים · הודעהעל ידי **בן ירושלים** » ד' יוני 03, 2015 11:01 pm

שמעתי כשיצא פירוש המשניות משנת אריה, בו התגלתה גדלותו של ר' אריה בלימוד, חתנו הגרי"ש זצ"ל לא היה נלהב מכך. הוא הפנה את העורכים לגרש"ב דויטש שליט"א לבדוק האם החיבור ראוי. הגרשב התלהב מהפירוש, אך עדיין הגרי"שזצ"ל היה מהוסס. שאלו ר' שמחה שלמה זצ"ל הרי שלחת לר' שמואל דויטש והוא התלהב. השיב הגרי"ש: אצל ר' שמואל דויטש זה חידוש גדול כי חשב שמדובר בצדיק והתגלה לו ת"ח. אבל אני יודע שר' אריה היה ת"ח הרבה יותר גדול ואולי אין זה לכבודו לפי רום גדלותו בתורה

גם זו לטובה · הודעהעל ידי **גם זו לטובה** » ה' יוני 04, 2015 12:05 am

הנכד היקר, לא מבכה רק על כבוד סבו, אלא בעיקר על התוצאה, שהסבא לא נהפך להיות סמל ודוגמא בציבור החרדי, ואני שואל בתמימות אולי טוב שכך, הרי רא"ל היה דעת יחיד, ולא הוא יתווה דרכינו, ומה עוד אפשר דאדרבה בגלל גדלותו העצומה יכל לאחוז החבל מב' ראשיו, אולם כדרך להמון יש בזה סכנה גדולה. [סגי לן בדרכו של הגרשז"א]

[בעיקר דרכו של הרא"ל לעשות חסד וכו' אפשר דאדרבה ואדרבה, אלא עיקר הכוונה לדרכו של הרא"ל לקרב את הרשעים וכו' לראות בהם נקודה חיובית, וכו']

נ.ב דרכו של הגרש"א אינה פשוטה כ"כ כמו שחושבים המון העולם, שהרי כתב על הר"ש טל "אמת אמת תפסיה להאי גברא ואכמ"ל

טוב לי · הודעהעל ידי **טוב לי** » ה' יוני 04, 2015 2:51 am

מדי דברנו ברבי אריה לוין, לא אמנע מלהציג כאן שורה או שתיים ממאמרו של הסופר רבי דוד זריצקי ז"ל, שכתב אודותיו לאחר פטירתו.
ראו כיצד יכול סופר דגול בכמה משפטים קצרים להגדיר דמות שלמה.

תחת הכותרת "ר' ארי' הולך לעולמו" נפתח המאמר כך:

לראשונה, ביום שישי שעבר, הלך הרה״צ ר׳ ארי' לוין זצ״ל לעולמו.
שהרי במשך כל שנותיו, או מרבית שנותיו עלי אדמות הוא הלך דווקא לעולמותיהם של אחרים.
את עולמו הפרטי הוא, כמדומה לי, לא הכיר.
מכל מקום, הצטמצם עולמו בפירורים שנשארו לו לאחר שנתן את הכל לאחרים.

עומרי הגר · הודעהעל ידי **עומרי הגר** » ה' יוני 04, 2015 7:19 am

גם זו לטובה כתב:הנכד היקר, לא מבכה רק על כבוד סבו, אלא בעיקר על התוצאה, שהסבא לא נהפך להיות סמל ודוגמא בציבור החרדי, ואני שואל בתמימות אולי טוב שכך, הרי רא"ל היה דעת יחיד, ולא הוא יתווה דרכינו, ומה עוד אפשר דאדרבה בגלל גדלותו העצומה יכל לאחוז החבל מב' ראשיו, אולם כדרך להמון יש בזה סכנה גדולה. [סגי לן בדרכו של הגרשז"א]

[בעיקר דרכו של הרא"ל לעשות חסד וכו' אפשר דאדרבה ואדרבה, אלא עיקר הכוונה לדרכו של הרא"ל לקרב את הרשעים וכו' לראות בהם נקודה חיובית, וכו']

כמובן שגזל"ט מערבב כאן בין סיבה לתוצאה.
הסיבה שבה נוצר וואקום שאליו נכנס שמחה רז, ור' אריה "לא נהפך להיות סמל ודוגמא בציבור החרדי", היא דווקא בגלל המורכבות של דמותו וקרבתו ל"רב ההוא".

אברהם טוען ששמחה רז לא כתב

[לפחות לא בהדגשה ראויה] כמה היו לו [התנהגויותיו] כל אלה לרועץ ולבזיונות בקהילתו, כמה התקפות הותקף, כמה השפלות עבר, כמה מחאות ספג, ולמרות זאת התגבר והתאמץ ולא הירפה מדרכו בשביל לקרב ישראל לאביהם שבשמיים וזה לזה, כפי שקיבל מרבותיו הקדושים.

כפי שנאמר לעיל 'רבותיו הקדושים' במקרה זה היה הראי"ה, וידוע לכולם הסיפור עם ר' יוסף דינקלס (ששמו מושמט ב'איש צדיק היה', וב'צדיק יסוד עולם' הוא מביא לימוד זכות שלימד ר' אריה על הנ"ל בשיחה עם רבה של דרא"פ), הסיפור על אותו קנאי שלעג לו כשנפל לבוץ וכו'. בשני המקרים אלה שהביא שמחה רז, הסיבה היא קרבתו של ר' אריה ל"רב ההוא"...
האם לא ברור שבעצם הצנעתו של הראי"ה וכינויו כ'רבותיו הקדושים' ע"י אברהם, עושה אברהם בדיוק את מה שהוא טוען כנגד שמחה רז?

אברהם · הודעהעל ידי **אברהם** » ה' יוני 04, 2015 9:01 am

נאמרו כאן ובאישי תגובות רבות וחשובות, לחלקם אני מתכנן להגיב ולהוסיף, אך בסוף שבוע בדרך כלל אין לי פנאי לזה [מחמת כתיבת הגליון השבועי על רא"ל ורש"ש..]

אך, מכיון שאני מתיימר לדבר כאן מגרונו של זקני רש"ש, אני מוכרח להגיב באופן מיידי למשפט האחרון בתגובתו של עומרי הגר

עומרי הגר כתב:האם לא ברור שבעצם הצנעתו של הראי"ה וכינויו כ'רבותיו הקדושים' ע"י אברהם, עושה אברהם בדיוק את מה שהוא טוען כנגד שמחה רז?

והתשובה היא - ממש ממש לא!

מכיון שסברתי שברור לכולם את מי ממשיך רא"ל בדרכו וממי למד את יסודות העניין, כתבתי בכבוד גדול 'כפי שלמד מרבותיו הקדושים'. ברגע שמישהו שאל מי הם - מיד השבתי בברור.

אינני מסתיר את ההערצה של רא"ל לראי"ה, ואני אף זוכה להביא פעמים רבות בגליון שמועות וסיפורים חדשים על הראי"ה, מאת הרא"ל והרש"ש. [וגם השבוע בעז"ה אכתוב סיפור מעניין שמספר רא"ל על ראי"ה, שמסופקני אם כבר ראה אור הדפוס].

זקני רש"ש התמסר כל ימיו להגן על כבודו של ראי"ה, ועוד חזון למועד בעז"ה באחד הגליונות שיוקדשו לענין כבוד התורה וכדומה להאריך בזה, ולכן הזדרזתי להכחיש את ההאשמה הנ"ל.

לא ידען · הודעהעל ידי **לא ידען** » ה' יוני 04, 2015 11:20 am

כפי שאני מבין מקריאת המכתב הארוך ותגובתו המנומקת והמכובדת מאוד של הנכד 'אברהם' שיחי',
'הסיפור' על הבית ישראל הוא ציניות טהורה. לא היה ולא נברא.
וודאי שרבי אריה התכבד בביקוריו והעריצו וכפי שכתב 'אשרי הדור שהרבי מגור חי בו'.
הניסיון היה כנראה לחדד את הטענה שאי אפשר 'לחיות עם ולהרגיש בלי' ולהנות מכל עולמות ההשקפה.
הוא נהנה שיש ספר המפאר את דמות סביו, אבל זה לא זה.
רבי אריה היה קנאי כר' עמרם בלוי אבל בהנהגותיו הציבוריות הוא וורהפטיג.
ובעניין החסידים והחסידות: לומר במשפט התמוה והמיותר: 'קיבל מרבותיו על ההתרחקות הראויה מחסידים' ובאותה נשימה להתפאר על 'הבית ישראל היה מגיע 'להתייעץ'.
מכאן באה המעשייה שלא הייתה ולא נבראה המבקשת להניח מראה מול הכותב ולשאלו: האם קיים את החרם והתרחק ד' אמות?
אכן, הכותב ש'מסביר' ומפרש בטוב טעם ודעת על ההשקפה הנכונה של רבי אריה על מעשה שלא היה ולא נברא, רק מחדד את הנקודה.

הגהמ · הודעהעל ידי **הגהמ** » ה' יוני 04, 2015 8:15 pm

מע"כ הר"ר אברהם,

ייש"כ על הדברים הנפלאים המדוקדקים והמוזקקים שבעתיים! נדמה לי שתיארת דמותו של הצדיק בדקדוק נפלא. וכי תשאל מנין ידוע לי, תושב חו"ל שנולד הרבה שנים אחרי פטירת האי שופרא דבלע בארעא זי"ע, שכך היתה דמותו באמת ולא כמו שמשתקף לדעתך מתיאורו של רז? התשובה היא שנכוניות תיאוריך ידוע לי דוקא מספרו של רז!

ספרו של רז (בתרגומו האנגלית מהד' פלדהיים) הוא מהספרים הכי בלועים משימוש בבית שבו גדלתי, ואני בעצמי קריתי שניתי ושילשתי בו בנערותי. תמיד קוננה התפעלות בלבבי דוקא האיך מי שכל כך רחוק היה מעולמם של מי שהתחסד אתם היה מבליג על מצפוני לבו לעשות מה שעשה. וזאת ידעתי מתוך הקריאה בספר ולא ממקום אחר. איני יכול לפרט כרגע אבל דמותו הרוחנית האצילית ניכרת היטיב מתוך הספר, אם לא מהכתב בדיו השחור אז מאש הלבן בין השיטין.

האמת אגיד, שהספר גם גרם שבבגרותי, בפרט בשנים שבו למדתי בארץ, הרבה נתלבטתי לעצמי איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם אם כהגרי"ז אם כהצדיק ר' אריה וכו' ואכמ"ל, אבל תמיד ידעתי כדבר פשוט ע"פ מה שקראתי בספרו של רז שגם האחרון ראשו מגיע השמימה ושכל מחשבות לבו רק לה' כל היום לא פחות מהראשון.

הוי אומר הספר נכתב בסגנון המאפשר למגוון רחב של קוראים ללמוד לקח ולהתאבק בעפר רגלי חד מתקיפי קמאי שמסור כל כולו היה לביסוס העמודים שעליהם העולם נשען (כן, בסדר השנוי במשנה). חושב אני שכל בן תורה שנתגדל בעולם הישיבות יכול להכיר מספרו של רז שר' אריה לא היה כמו רבני צוהר ודומיהן אלא מי שכל כולו שקוע בתורה ויר"ש. ואם אנו נכתירהו בכתר תורה אין רע אם גם הרחוקים ישמעו ויבואו ויתנו לו כתר שם טוב העולה על גביהן. ומובטחני שגם אלו בעל כרחם יענו אמן לתיאוריך המופלא. ושוב ייש"כ וחילך לאורייתא!

הכהן · הודעהעל ידי **הכהן** » ה' יוני 04, 2015 8:41 pm

אגב, סיפור ששמעתי אתמול מאדם המכיר את המדובר:
יהודי מרוחק לגמרי (גר אי שם ברוסיה עם נכריה רח"ל), קרא בספר על אותו איש מחתרת שפגש ברא"ל בש"ק והשליך את הסיגריה ומאז קיבל על עצמו שלא לעשן בשבת, והחליט בעקבת הסיפור... להפסיק לעשן בשבת!

בן ירושלים · הודעהעל ידי **בן ירושלים** » ו' יוני 05, 2015 3:00 pm

עוד בענין יחסו של ר אריה לחסידות.
ברור שהיתה הפרדה ברורה בין הצד האידיאולוגי לצד המעשי, הוי אומר בין החסידות לחסידים.
קראתי באחת הכתבות (דומני שבעיתון משפחה לפני כמה שנים) שפעם בקר ה"בית ישראל" את ר' אריה וכשהלך ליוה אותו ר' אריה.
הרב'ה שם לב שר' אריה ממלמל לעצמו משהו, ואמר לגבאי ר' חנינא שיף לברר אצל ר' אריה מה אמר. ר' אריה התחמק ורק לאחר שר' חנינא לחץ אמר שהתפלל שלא ירדו לו הזכויות בשמים בגלל הכבוד שהרב'ה בקר אצלו.
מאידך, השמועה אומרת שבפנקסו היו כמה וכמה העתקים של דברים כנגד האידיאולוגיה החסידית. שמועה נוספת מספרת שב"ישורון" ז' שנדפסו קטעים מיומנו (ע"י הרב י. שטרנברג), הושמטו כמה דברים עפ"י בקשת הרש"ש זצ"ל שעוסקים בבקורת על החסידות.

ניסיתי לברר הענין ואכן אישרו לי שהסיפור נכון ורש"ש טען שהדברים לא יובנו נכון שהרי אביו היה איש שלום והסתדר עם כולם כולל החסידים -מתונים וקנאים, והוכוח האידיאולוגי יתפרש לא נכון.

הוי אומר גם על דברים אחרים בדרכו של ר' אריה: היו לו דעות מוצקות על החיים, ולאורם חינך ילדיו ומשפחתו, וחלקם היו גם מאד "קיצוניים" במושגי ימינו, אך היה לו גם כללים קיצוניים באהבת ישראל ובכבוד הבריות. רק אישיות נעלה כמוהו יכלה להכיל את זאת.

אחד מתלמידיו - הגאון ר' נחום ברנהולץ שליט"א אב"ד בת"א הגדיר זאת פעם שזה כאסתר שהיתה נושאת חן בעיני כל רואיה וכל אחד דימה שהיא מאומתו, אבל בסופו של דבר היא היתה שיכת רק לעם אחד.

ואם נשאל איך נדע לאיזה "עם" השתייך ר' אריה? כבר ענה פעם בנו ר' רפאל זצ"ל שאת האדם ניכר לזהות עפ"י החנוך שמעניק לילדיו, ור' אריה חינך את ילדיו בקפדנות להיות גדולי תורה ויראה מבלי שום תוספת (השכלתית, ציונית, מפלגתית וכו').

לא ידען · הודעהעל ידי **לא ידען** » א' יוני 07, 2015 12:52 pm

תמונה של רבי אריה. לידו איני זוכר. אולי רבי יצחק מאיר בן מנחם. מאחור יתכן ונראה עמרם בלוי.
צולמה בהלוויה, איני יודע של מי. בערך בשנת תשכ"ב.

שש בן שש · הודעהעל ידי **שש בן שש** » א' יוני 07, 2015 3:27 pm

אחד מתלמידיו - הגאון ר' נחום ברנהולץ שליט"א אב"ד בת"א הגדיר זאת פעם שזה כאסתר שהיתה נושאת חן בעיני כל רואיה וכל אחד דימה שהיא מאומתו, אבל בסופו של דבר היא היתה שיכת רק לעם אחד.

ואם נשאל איך נדע לאיזה "עם" השתייך ר' אריה? כבר ענה פעם בנו ר' רפאל זצ"ל שאת האדם ניכר לזהות עפ"י החנוך שמעניק לילדיו, ור' אריה חינך את ילדיו בקפדנות להיות גדולי תורה ויראה מבלי שום תוספת (השכלתית, ציונית, מפלגתית וכו').

הרב שך - ובנו....

ציץ אליעזר - ובנו....

??

בן ירושלים · הודעהעל ידי **בן ירושלים** » א' יוני 07, 2015 3:48 pm

הכותב למעלה מיתמם...
הרב שך חינך בנו לדרך מסוימת , ונכשל...
אני כתבתי על כיוון החינוך של ההורים מבלי להתיחס להצלחה או לכשלון.
אגב, אצל הציץ אליעזר אני לא בטוח שהרגיש שנכשל. סוף סוף בנו היה ת"ח מופלג, וזה היה העיקר גם בעיני אביו.

בן ירושלים · הודעהעל ידי **בן ירושלים** » א' יוני 07, 2015 3:54 pm

סיפר אחד מצאצאיו של ר' רפאל שבתו של ר' אריה - הרבנית שפרה יעקובוביץ התלוננה בפני אביה ששני בניה הרה"ח ר' שמעון זצ"ל והרה"ח ר' אלחנן שליט"א "נתפסו" לחב"ד. ר' אריה הרגיע אותה ואמר : אם היו נתפסים והיו נהפכים לאנשי אצ"ל יש על מה להתלונן, אבל אם נהיו חבדצקער'ס, נו... זה עוד לא סיבה להתלונן כל כך.

אבי קלמן · הודעהעל ידי **אבי קלמן** » ג' יוני 09, 2015 11:45 pm

לגבי הסיפור עם האתרוג,
1. להערכתי סביר שמדובר באתרוג עבור נזקק, ורא"ל לא רצה לומר זאת. (לעצמו סביר שלא היה סומך - ללא בדיקה - גם על אתרוג שמור מראש).
2. משמע שבדבריו ניסה לרמוז לשואל הקט, המחטט בעסקי אחרים, ובא כ'בעל מוסר' להוכיח את רא"ל, שמלבד דקדוק באתרוג, צריך לנהוג בדרך ארץ כלפיו, שהיה מבוגר ממנו בעשרות שנים.

שש בן שש כתב:
ואם נשאל איך נדע לאיזה "עם" השתייך ר' אריה? כבר ענה פעם בנו ר' רפאל זצ"ל שאת האדם ניכר לזהות עפ"י החנוך שמעניק לילדיו, ור' אריה חינך את ילדיו בקפדנות להיות גדולי תורה ויראה מבלי שום תוספת (השכלתית, ציונית, מפלגתית וכו').

הרב שך - ובנו....
ציץ אליעזר - ובנו....
??

יש להתפלא על ההשוואה בין ילד חריג ויוצא דופן (גם אם לא היו לו אחים, ואחותו של ד"ר אפרים כן יצאה 'בכיוון' של אביה), ועוד שאיננו סובר שממשיך את אביו ומוסר חייו לכך, לבין משפחה שלימה - עם כו"כ ילדים וחתנים - שכולם הולכים בדרכי האב, וטוענים שהם ממשיכים את דרכו לגמרי (מה שלא יטענו שני הנ"ל).

לייטנר · הודעהעל ידי **לייטנר** » ה' יולי 16, 2015 11:23 pm

אברהם כתב:
ניקח לדוגמא את הקטע הנזכר למעלה על 'והדרת פני זקן' לעומת 'פרי עץ הדר', הרי מלבד הסילוף של הסיפור עצמו כאילו שלף ר' אריה אתרוג מן השולחן. [והמשיך אחריו מכובדנו לייטנר שניסה לדחוק שמדובר היה באופן שלא היה יכול לקיים שניהם, כאילו מכירת האתרוגים התרחשה בדיוק ואך ורק בשעה שהיה עליו לרוץ להביא לזקנים את שיניהם התותבות, או כאילו לא היה לר' אריה חצי שעה פנויה החל מחודש אלול – שאז היה דרכו להתחיל לברר לו אתרוגים – ועד כניסת החג, ולכך הוצרך לוותר על ברירת האתרוג לצורך הידור פני זקן. כמדומה שיש בכל זה היתממות מעושה, והתכחשות למסר הסמוי למחצה שניסה הסופר הנכבד להעביר לקוראיו]. ומלבד העיוות כאילו ר' אריה דיבר סרה על כלל הציבור המהדר במצוות באזני ילד קטן, וה'חידוש' שהכניס בפיו שהעדיף את הידור הזקן על הידור האתרוג.
מלבד כל אלו, יש כאן נקודה סמויה יותר – הסופר פותח את הקטע במשפטים הבאים: נדחקתי לחנות אחת של מוכר ספרים ישנים, שמראש חדש אלול ועד לערב סוכות מסלק ידיו מן הספרים ומוכר אתרוגים, החנות היתה מלאה לקוחות, מלבד "מבינים" וסתם בני אדם שנדחקים ובאים לכל מקום שמוצאים שם אחרים. עודני עומד ומתבונן בעבדקנים הבוחנים בזכוכית מגדלת את גבשושיותיהם של פירות עץ ההדר, ולחנות נכנס הצדיק הירושלמי ר' אריה לוין, כו'.
לשם מה הוסיף הסופר את עובדת היותה של החנות מלאה בבני אדם משועממים ובטלנים 'הנדחקים לכל מקום שמוצאים שם אחרים', האם רז היה נוכח שם? או שמע גם זאת מבאר? וכי בתיאור שווקי ירושלים עסקינן? כל מתבונן מבין, שהסופר רצה להעמיד את דמותו של ר' אריה הנחפזת לגמול חסדים וממהרת לאסוף מצוות אל מול בטלנותם של אנשי ירושלים הממלאים את שווקי ארבעת המינים. כאומר, ראו אלו משועממים המבקשים להידחק ללא סיבה, או במקרה הטוב הינם עבדקנים הבוחנים בזכוכית מגדלת את גבנוניותם של פירות עץ הדר, לעומת רבי אריה שיודע לנצל את הזמן לעשיית טוב באמת..
ובכן, כפי שכבר כתבתי ר' אריה עצמו היה מאותם עבדקנים מדקדקים.. ובודאי לא חשב כך על בני קהילתו יראי ה' המדקדקים במצוות ומתרוצצים שעות וימים למצוא את ההדר שבהדר.

מצאתי טיוטה של אותו סיפור:

...על אלה הימים קבעו חז"ל 'מיום הכפורים עד החג כל ישראל עסוקין' טרודין בטרדת המצוות ובהכנתן 'זה עוסק בסוכתו וזה בלולבו'
ואני חושב כי להבין פירוש הדברים זה 'עוסק' בלולבו עליו לפנות כעת ל"הוול סטריט הירושלמי" לקניית ארבעת המינים (שוק ארבעת המינים), תל תלפיות של הימים הללו שהכל פונים לשם, שמה מתאספים יקירי ירושלים וסתם יהודים, יהודים מכל השנה ומכל המינים, ועיני כל נשואות לזכות בהטוב והיפה בההוד וההדר, ממששים ומחפשים – במערבא בדקי לה בשימושא – בדקי לה בלישניה וכו' וכו'.
ויגעת ומצאת תאמין. לא משלימים עם המציאות, מתרוצצים גועשים ורועשים, הולכים ושבים וחוזרים חלילה, דוחפים ונדחפים. וההמולה הולכה וגוברת מרגע לרגע, ובתוכם אני הצעיר תופס מקום לא מקום, עומד – וצף ביניהם. ומרגיש בכל אברי טעם {=מתיקות} העסק הזה. מבקש לי מוצא, ואין. ובין כה וכה כשאני עומד באפס מעשה, אני מהרהר בינתיים בשטח אחר אולי שם אצליח למצוא איזה דרך.

לייטנר · הודעהעל ידי **לייטנר** » ב' אוגוסט 10, 2015 11:42 pm

טעות שלי.
למרות מה שכתב אברהם כנגד תיאורו של שמחה רז, מה שהבאתי אינו טיוטה אלא תיאורו של הרב אלישיב על עצמו!

בן ירושלים

לייטנר כתב:טעות שלי.
למרות מה שכתב אברהם כנגד תיאורו של שמחה רז, מה שהבאתי אינו טיוטה אלא תיאורו של הרב אלישיב על עצמו!

אכן נדפס בישורון ל. ושם מובא שזו ההקדמה למה התפנה לכתוב חד"ת לגיסו הגרח"י לוין.
בספר חיל המלך על נדרים ושבועות שיצא לאור זה עתה, מובא מכתב זה שוב

לייטנר · הודעהעל ידי **לייטנר** » ד' אוגוסט 12, 2015 10:29 am

אברהם, נינו של ר' אריה לוין, תקף את שמחה רז על אי הקפדתו לדיוק בסיפוריו. להלן אביא ראיה לסתור.

מתוך הספר איש צדיק היה של שמחה רז:

בחול המועד סוכות פגש הרב צבי קופשיץ את ר' אריה כשהוא מהלך בשכונת בית נייטין בירושלים.
- מה לרבי בשכונתי?
- הולך אני לבקר את הרבנית בנגיס (אלמנתו של הרה"ג ראובן בנגיס זצ"ל, אב בית הדין של 'העדה החרדית'), ואנא הלווה אלי.
- לשם מה?
- מנהג בידי לבקר בימי חג ומועד אצל האלמנות, נשותיהן של הרבנים. כל ימות השנה, האנשים טרודים בעבודתם, ואין האלמנה מרגישה בבדידותה, אולם לא כן הדבר בימי חג ומועד, אותה שעה, האנשים פנויים והרבנית נזכרת לבטח בימים מקדם כשבעלה הדגול היה בחיים, עת פקדוהו כל נכבדי ירושלים, והבית היה הומה מבקרים והשמחה היתה שרויה במעונה, ואילו עתה, היא יושבת בודדה, גלמודה וימי החג נהפכים לה לצער, והכאב גדול. על כן, מקפיד אנכי לבקר אלמנות אלה בימי החג דווקא, כדי לעודדן ולרנן את ליבותיהם העגומות.

שנים רבות לאחר יציאת ספר זה, הוציאה נכדתו של אריה לוין (דודתו של אברהם) - צירה קרלנשטיין ספר של סיפורים לילדים על ר' אריה, וכך הוא גם נקרא: 'ר' אריה'. ניתן להניח שעל סיפורים אלה גם משפחת לוין תסמוך את ידיה. להלן אביא את הסיפור המקביל לסיפור שהובא כאן, כפי שעובד על ידי הרבנית קרלנשטיין (להלן צ"ק):

היה זה בימי חול המועד.
הוא צעד לבוש בגדי חג, כובע השטרימל לראשו, ופניו זרחו מעֹנג עִלאי, לפתע פגש את מחותנו, רבי שמואל ברוך ורנר, אב בית הדין תל אביב.
"חג שמח" – קרא אליו רבי אריה בשמחה, הושיט לו את ידו.
הלכו השניים זה לצד זה כברת דרך, ושוחחו ביניהם בהנאה בדברי תורה.
כשפנה רבי שמואל ברוך ללכת לדרכו, שאלו רבי אריה: "להיכן כבודו הולך?"
- "הולך אני לבקר את מורי ורבי, הגאון רבי איסר זלמן מלצר, הרי חג היום וחייב אדם לעלות ולבקר את רבו בשלושת הרגלים, ולאן פונה רבי אריה?" – שאל הרב ורנר.
" הולך אני לבקר את הרבנית בנגיס, אלמנת ראש בית הדין של העדה החרדית בירושלים, ולברכה בברכת החג" השיב הרב.
כשהבחין בפניו התמהות של איש שיחו, הוסיף ואמר: "הלא היתה אלמנה זאת שבימי החג, בעת שבעלה הרב היה בחיים, היה ביתה הומה במבקרים, כולם באו לאחל חג שמח, והשמחה שרתה במעונה, עתה כשבעלה הרב נפטר, התרוקן לפתע הבית, וכשהיא יושבת בימי החג בודדה בביתה הריק ונזכרת בימים עברו, לא ניתן לתאר בכלל את צערה? לכן החלטתי לבקרה דוקא בימים אלו" – סיים רבי אריה.
נפרד לשלום ופנה לדרכו.
מיד פנה לביתו של צבי קופשיץ, שגר בשכונתה של הרבנית, ויחד עמו עלה לבקר את הרבנית בנגיס. גם את הרבנית הרצוג האלמנה פקד הצדיק והיה מבקרה בחול המועד, כשאחד מבניו היה נלוה אליו. ביקורים אלה עודדו את האלמנות האומללות.

אחרי שנתעלם מהשינויים הסגנוניים (וכבר הראיתי לעיל שתיאור של שמחה רז שאברהם לא אהב, הופיע בסגנון דומה אצל הרב אלישיב...), ניתן לראות שצ"ק הסתמכה על הסיפור של רז, אם כי גיבתה אותו בעדותו של הרב ורנר. צ"ק גם הוסיפה פרט שלא היה קיים אצל רז - שלא רק הרבנית בנגיס זכתה לביקורו של ר' אריה, אלא גם הרבנית הרצוג.
אלא שבעוד צ"ק ציינה שהדבר אירע "בימי חול המועד", רז דייק שהיה זה "בחול המועד סוכות". האם שוב הוסיף רז נופך מעצמו?

חישוב פשוט יגלה לנו שהסיפור יכל להתרחש רק בחול המועד סוכות התשי"ד. בין פטירתו של הרב בנגיס והפיכת אשתו לאלמנה בז' סיון התשי"ג, לאפשרות לבקר את ר' איסר זלמן שנפטר בי' כסלו התשי"ד, היה רק רגל אחד - סוכות התשי"ד.

גבול ים · הודעהעל ידי **גבול ים** » ד' אוגוסט 12, 2015 10:54 am

לייטנר כתב:אברהם, נינו של ר' אריה לוין, תקף את שמחה רז על אי הקפדתו לדיוק בסיפוריו. להלן אביא ראיה לסתור...
אחרי שנתעלם מהשינויים הסגנוניים (וכבר הראיתי לעיל שתיאור של שמחה רז שאברהם לא אהב, הופיע בסגנון דומה אצל הרב אלישיב...), ניתן לראות שצ"ק הסתמכה על הסיפור של רז, אם כי גיבתה אותו בעדותו של הרב ורנר. צ"ק גם הוסיפה פרט שלא היה קיים אצל רז - שלא רק הרבנית בנגיס זכתה לביקורו של ר' אריה, אלא גם הרבנית הרצוג.
אלא שבעוד צ"ק ציינה שהדבר אירע "בימי חול המועד", רז דייק שהיה זה "בחול המועד סוכות". האם שוב הוסיף רז נופך מעצמו?

חישוב פשוט יגלה לנו שהסיפור יכל להתרחש רק בחול המועד סוכות התשי"ד. בין פטירתו של הרב בנגיס והפיכת אשתו לאלמנה בז' סיון התשי"ג, לאפשרות לבקר את ר' איסר זלמן שנפטר בי' כסלו התשי"ד, היה רק רגל אחד - סוכות התשי"ד.

מה היא הראיה לסתור? שהרבנית צ"ק השמיטה את הפרט העיקרי בסיפור שהיה זה בחול המועד סוכות? כלומר, אילו היה הגראז"מ מאריך ימים עוד כחצי שנה לא היה הרא"ל מבקרה בחוהמ"פ? מה בדיוק החשיבות לפרט איזוטרי זה בספר שאינו ביוגרפיה היסטורית? ברור גם שיש בתיאורה תוספת נופך סיפרותי, וזה נורמלי.
מעבר לכך יש תוספת בסיפור מפי הגרש"ב ורנר שהיה סבו של בעלה הגאון רבי חנוך זצ"ל [חמיו של אביו ראש הישיבה הגרד"צ שליט"א]

לייטנר · הודעהעל ידי **לייטנר** » ד' אוגוסט 12, 2015 11:53 am

גבול ים כתב:
לייטנר כתב:אברהם, נינו של ר' אריה לוין, תקף את שמחה רז על אי הקפדתו לדיוק בסיפוריו. להלן אביא ראיה לסתור...
אחרי שנתעלם מהשינויים הסגנוניים (וכבר הראיתי לעיל שתיאור של שמחה רז שאברהם לא אהב, הופיע בסגנון דומה אצל הרב אלישיב...), ניתן לראות שצ"ק הסתמכה על הסיפור של רז, אם כי גיבתה אותו בעדותו של הרב ורנר. צ"ק גם הוסיפה פרט שלא היה קיים אצל רז - שלא רק הרבנית בנגיס זכתה לביקורו של ר' אריה, אלא גם הרבנית הרצוג.
אלא שבעוד צ"ק ציינה שהדבר אירע "בימי חול המועד", רז דייק שהיה זה "בחול המועד סוכות". האם שוב הוסיף רז נופך מעצמו?

חישוב פשוט יגלה לנו שהסיפור יכל להתרחש רק בחול המועד סוכות התשי"ד. בין פטירתו של הרב בנגיס והפיכת אשתו לאלמנה בז' סיון התשי"ג, לאפשרות לבקר את ר' איסר זלמן שנפטר בי' כסלו התשי"ד, היה רק רגל אחד - סוכות התשי"ד.

מה היא הראיה לסתור? שהרבנית צ"ק השמיטה את הפרט העיקרי בסיפור שהיה זה בחול המועד סוכות? כלומר, אילו היה הגראז"מ מאריך ימים עוד כחצי שנה לא היה הרא"ל מבקרה בחוהמ"פ? מה בדיוק החשיבות לפרט איזוטרי זה בספר שאינו ביוגרפיה היסטורית? ברור גם שיש בתיאורה תוספת נופך סיפרותי, וזה נורמלי.
מעבר לכך יש תוספת בסיפור מפי הגרש"ב ורנר שהיה סבו של בעלה הגאון רבי חנוך זצ"ל [חמיו של אביו ראש הישיבה הגרד"צ שליט"א]

כיון שגם אברהם ייחס חשיבות לנופך הספרותי, בהחלט יש מקום להתייחס גם לכך.
את עיקר הדברים הפכת. במה שהבאתי, הראיתי שדווקא פרט שולי שרז מביא מראה על דיוקו, דיוק שצ"ק לא ראתה לנכון לציין, וסביר שבצדק (לאור העובדה שהספר נועד לילדים).

דיוני ה'אילו היה הגראז"מ מאריך ימים עוד כחצי שנה' מגוחכים. אילו ר' איסר זלמן או הרבנית בנגיס היה נפטר כחצי שנה קודם, לא היתה שום אפשרות שהסיפור יתרחש, אבל עדיין היית יכול לומר שבוודאי "היה הרא"ל מבקרה בחוהמ"פ"...
אי לכך, תארוך הסיפור מאמת אותו, וגם מדייק.

גבול ים · הודעהעל ידי **גבול ים** » ד' אוגוסט 12, 2015 1:07 pm

לייטנר כתב:
גבול ים כתב:
לייטנר כתב:[i]את עיקר הדברים הפכת. במה שהבאתי, הראיתי שדווקא פרט שולי שרז מביא מראה על דיוקו, דיוק שצ"ק לא ראתה לנכון לציין, וסביר שבצדק (לאור העובדה שהספר נועד לילדים).
דיוני ה'אילו היה הגראז"מ מאריך ימים עוד כחצי שנה' מגוחכים. אילו ר' איסר זלמן או הרבנית בנגיס היה נפטר כחצי שנה קודם, לא היתה שום אפשרות שהסיפור יתרחש, אבל עדיין היית יכול לומר שבוודאי "היה הרא"ל מבקרה בחוהמ"פ"...
אי לכך, תארוך הסיפור מאמת אותו, וגם מדייק.

/
איש לא טען שאין בספריו של רז דברים מדוייקים, ואף בדברים שאין להם משמעות. השאלה הוא האם דייק בכל דבריו או שהשתרבבו בשגגה או בזדון אי אילו שינויים משמעותיים. ולכן הדיון המגוחך הוא האם דייקנות זו של איזכור שם החג לעומת ספרה של צ"ק מוכיחה על דייקנות בפרטים משמעותיים באופיו ושיטתו של רא"ל.
ותודה למשולש...

פורום אוצר החכמה

מי מחובר