יש סיפור על הרבנית בראניע קושיצקי-מלכיור לגבי ליל הסדר - מציינת כי המקרה התרחש בשנת תש"ד, הבן היה אמור להיות בן שמונה, שכן נולד בשנת תרצ"ו, ראו בהמשך. מישהו מכיר אולי מקור ראשוני יותר?
https://www.arachim.org/ArticleDetail.asp?ArticleID=557מצה של מסירות נפש
פסח ישי וליס
השמועה עברה במחנה כי בצריפו של הרבי מבלוז`ב נערך סדר. הכל היה שם, ארבע כוסות – שמרו את הנוזל שהגרמנים נהגו לחלק כקפה, מרור – היה בשפע, ופיסת מצה קטנה, אותה הצליח הרבי להסתיר. עליה אמרו את ההגדה.
ערב פסח במחנה ברגן בלזן תש"ד. האדמו"ר מבלוז'ב, רבי ישראל שפירא זצ"ל, ניגש למפקד המחנה (האס שמו – רוצח מנוול ומסוכן). האדמו"ר העיז לסכן את חייו, בבקשה שבימים טרופים אלו, אף במחוזות פחות נוראים מעיבורו של הגיהנום, היו נדחים בבוז. האדמו"ר ביקש, בשם ארבעים איש, לתת להם רשות לאפות מצות, ולספק להם את הקמח, תוך שהם מוותרים על הלחם לשמונה ימים.
המפקד אמר לו כי יש לבקש רשות מברלין, שכן בשלטון גרמני, לכל דבר יש סדר. אחרי כשבוע למרבית הפלא, הגיע האישור הנכסף. הם נערכו לאפות מצות, אחר שקבלו אישור לאפסנאות, לקבל את כמות הקמח הנ"ל.
התנור הקטן, נבנה בעמל רב משאריות לבנים. הציבור הקדוש נרתם כולו למשימה בשארית כוחם, אחרי יום עבודה מפרך, טחנו את החיטים בריחיים מאולתרים. את הקמח לשו בזריזות במים שלנו. מבעוד ליל הציתו את העצים במערכה, והחלו במלאכה הקדושה: אפיית מצות לפסח בברגן בלזן. והנה, תוך כדי האפייה, התפרץ המפקד האס לצריף, והרס את התנור, שבר ודרך על המצות המוכנות, וקלקל את שארית הקמח. הוא אף הכה על שמאל ועל ימין במכות רצח את היהודים, שלא הבינו כיצד נפלו מאיגרא רמה לבירא עמיקתא זו. המפקד האס בראותו את הרבי מבלוז'ב, עזב את יתר יהודי המאפייה, והחל ממקד את עיקר מכותיו הרצחניות כלפי הרבי, שהיה אז בן 56, ואך בנס נשאר בחיים.
התרוץ לפוגרום היה מפני שתפסו מכתב, שהאסירים ניסו להבריח אל מחוץ למחנה, ובו תאור תלאותיהם. "כיצד אין אתם מתביישים", רתח האס, "הן אני הולך לקראתכם, מצות במחנה נתתי לכם לאפות, ואתם ארורים, כפויי טובה, מנסים להשמיץ את שמי הטוב".
במחנה נותרו היהודים ללא מצות וללא לחם לשמונה ימים, וכמעט ללא הרבי מבלוז'ב. נותרה להם פיסת מצה בגודל מטבע, לפליטה מהחורבן.
בלילה התיישבו לליל הסדר, ועברה השמועה במחנה כי בצריפו של הרבי מבלוז'ב נערך סדר. הכל היה שם: הגדה – הרבי ידע בע"פ. ארבע כוסות – שמרו את הנוזל האנונימי שנהגו הגרמנים לחלק כקפה, זכר לארבע כוסות. מרור – היה בשפע, הלילה ההוא היה כולו מרור. והייתה להם גם פיסת מצה קטנה, אותה הצליח הרבי להסתיר מעייני הרוצח הנתעב. עליה אמרו את ההגדה. כשהגיע זמן אכילת מצה, כולם היו בטוחים כי הרבי מבלוז'ב יאכלנה – שכן הוא המבוגר, החכם, הצדיק, עורך הסדר, הוגה הרעיון ומוסר נפשו עליו. ואולם הוא סקר את הבלוק כמחפש...
מפאתי הבלוק התרוממה אשה – האלמנה קאשצקי. היא אמרה: כיון שהלילה הוא הלילה בו מעבירים את המסורת לדור הבא, אני מציעה כי בני הקט, יאכל את המצה, והרבי הנהן בראשו: הן. ודאי ליל שימורים זה הוא למען ידעו הדורות הבאים.
אחרי השחרור, ניגשה האלמנה קאצינסקי לרבי, בבקשת עזרה. הציעו לה שידוך הגון אלא שהיא אינה מכירה את ההצעה, האם יועיל הרבי לעזור ולברר, האם, אכן, ראוי לה אותו אדם, והאם ראויה היא לו?
האדמו"ר ביקש לדעת את שם המשודך: ישראל שפירא שמו. מכיר אני אותו היטב, אמר הרבי, וראוי לך להכירו .
משהגיע האלמנה קאצינסקי לפגישה, ראתה את הרבי, והבינה כי מעולם לא ידעה כי שמו הפרטי של הרבי מבלוז'ב הוא ישראל. ואכן, תוך זמן קצר בא האדמו"ר בברית הנישואין עם אותה אלמנה.
הבן שאכל את המצה היה לבנו, אותו הוא חינך, והוא ממשיך דרכו.
כששאלו אותו מה ראה על ככה, אמר: כשבתופת של ברגן בלזן, בה האופק היה לא יותר מדקות ספורות, ובכל מקרה לעולם לא יותר מיום אחד, אשה אחת מאמינה כי עם ישראל יחיה לנצח, ויש לדאוג לדור הבא – היא ראויה להמשיך עמה את השושלת.
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7 ... 7%95%D7%91חסידות בלאז'וב - ויקיפדיה
חסידות בלאז'וב היא חסידות גליציאנית, ענף מחסידות דינוב. אבי החסידות היה רבי צבי אלימלך שפירא, נכדו של רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב.
תולדות החסידות
רבי צבי אלימלך נולד בשנת ה'תר"א לרבי דוד מדינוב. בצעירותו היה עם אביו אצל רבי ישראל מרוז'ין ואצל רבי שלום מבעלז. היה חתנו של רבי משה מרוזבדוב. היה תלמידו של רבי חיים מצאנז, ממנו קיבל היתר הוראה. כיהן בריבטיטש(אנ') (אחת מהעיירות שכיהן בהן סבו) ומשנת ה'תרכ"ג בבלאז'וב. לאחר פטירת אביו בשנת ה'תרל"ד החל לנהוג באדמו"רות. בשנת ה'תר"ע עבר ליאבורניק הסמוכה לבלאז'וב. במלחמת העולם הראשונה ברח לבודפשט. בחזרתו לגליציה בשנת ה'תרפ"ג התיישב בריישא. נפטר בה' בניסן ה'תרפ"ד. חתנו היה רבי ברכיה מאויהל. מתלמידיו המפורסמים היה רבי אהרן ראטה. חיבר ספר בשם "צבי לצדיק", על התורה, על המועדים ושו"ת.
בנו רבי יהושע נולד בי' בסיוון ה'תרכ"ב. היה חתנו של דודו רבי מנדל מרופשיץ ממנה נולדו לו שתי בנותיו הגדולות ובנו רבי מאיר, ובזיווג שני נישא לבתו של רבי יעקב דוכנר מדילטין[1]. כיהן ברבנות בריבטיטש. בשנת ה'תרמ"ה החל לכהן כרב הצעיר בבלאז'ובה. לאחר מלחמת העולם הראשונה התיישב בריישא ולאחר פטירת אביו מילא את מקומו. חיבר ספר בשם "קרן יהושע". נפטר בי"ב באדר א' ה'תרצ"ב. בניו היו:
רבי מאיר (בערך ה'תרמ"ד - בערך ה'תש"ב) כיהן כאב"ד ואדמו"ר בבלאז'וב. היה חתנו של דודו רבי יוסף. דברי תורתו נדפסו בספר "זיכרון מאיר". נרצח בשואה עם כל ילדיו.
רבי יוסף. כיהן כאדמו"ר בריישא בחיי אביו (משנת ה'תרצ"ב). היה חתנו של רבה של אושפיצין, הרב אליהו בומבך. נרצח בשואה עם כל משפחתו.
רבי אליעזר (ה'תרמ"ה - ה'תש"א) כיהן כרב בריבטיטש ולאחר פטירת אביו כאדמו"ר. היה חתנו של בן דודו רבי אפרים מרוזבדוב. נרצח בשואה בדוברומיל.
חתניו היו בן דודו רבי מנשה מרוזבדוב, (בתו חנה) הרב משה יוסף רוקח (נכדו של רבי שלום) ורבי יצחק מברדיוב ארצות הברית, בן דודו רבי יהודה מסטוטשין, רבי צבי אלימלך מדמביץ ורבי טוביה ממיידאן.
החסידות לאחר השואה
מימין לשמאל: הרב צבי יהודה שפירא מבלאז'וב, הרב שמואל דוד הלברשטאם מצאנז-קלויזנבורג, הרב בן-ציון אריה לייבוש הלברשטאם מבאבוב
בנו השלישי של רבי יהושע, רבי ישראל, ניצל מהשואה והקים את החסידות בארצות הברית. נולד בחשוון ה'תר"ן. היה חתנו של רבי שלום דוד אונגר מדז'בנה. כיהן ברבנות פרוחניק. לאחר פטירת אביו התמנה כרב ואדמו"ר באיסטריק. השתתף בכנסייה הגדולה בווינה בשנת ה'תרפ"ג. משפחתו נרצחה בשואה והוא ניצל בדרך נס. שהה זמן קצר בבריסל ולאחר מכן היגר לארצות הברית בהתחלה בוויליאמסבורג ולאחר מכן בבורו פארק שם פתח בית מדרש בלאז'וב ונחשב בדורו לאחד מגדולי האדמו"רים. נישא בשנית לבראניע בת הרב משה מנחם מלכיור. כיהן בראשות כולל גליציה. נפטר בא' בחשוון ה'תש"ן ונקבר בהר הזיתים.
לאחר פטירתו הוכתר בנו החורג, רבי צבי יהודה שפירא (לפני כן קושיצקי. תרצ"ו, 1936 - ט"ז בתמוז תשע"ה, 2015). הוא מילא את מקום אביו גם בנשיאות כולל גליציה[2].
עם פטירת רבי צבי יהודה, הוכתרו שלושת בניו לכהן תחתיו באדמו"רות[3]:
הבן הבכור, רבי אברהם יעקב שפירא, מכהן בבית מדרשם של אביו וסבו בבורו פארק.
הבן השני, רבי משה מנחם שפירא (חתן רבי מרדכי לייפר, האדמו"ר מנדבורנה-בורו פארק, בן רבי יששכר בר מנדבורנה-באניה-הרמנשטט), לקראת הימים הנוראים תשע"ח פתח בית מדרש נפרד בבורו פארק.
הבן השלישי, רבי יהושע יוסף שפירא, פתח בית מדרש נפרד בבורו פארק, ומכנה את חצרו בלאז'וב ריבאטיטש[4].
לקריאה נוספת
לחם עוני, הרב שלמה יהודה אינטרטר.
מאיר וונדר, אנציקלופדיה לחכמי גליציה.
יצחק אלפסי, החסידות, מעריב, 1977, עמ' 147–150.
קישורים חיצוניים
קובץ הפרדס על פטירת רבי ישראל. אתר היברובוקס.
הערות שוליים
משושלת קוריץ, צאצא של הבעל שם טוב ורבי יחיאל מיכל מזלוטשוב
נִצְּחוּ אֶרְאֶלִּים • האדמו”ר מבלאז’וב זצוק”ל הסתלק לגנזי מרומים, אתר jdn.
מאחד יוצא שלוש: הוכתרו 3 אדמו"רים בבלאזוב אתר בחדרי חרדים.
חנוכת הבית • סעודה שלישית בצל האדמו”ר מבלאז’וב ריבאטיטש בבית מדרשו החדש, אתר jdn.