שלום וברכה מכובדי הר''ר איתם נר''ו,
בקשר לדיון על אותם אנשים במאמריך בהמעין, אני נוטה להאמין תיאורו של מרק פחות או יותר. אין הכרח ממה שהעיר ליפשיץ אזנו של הגריא''ס שהוא ניסה למנוע בעד ההיתר מכל וכל. יתכן שמעורבתו של ליפשיץ בענין כללה יותר מאימרה בודדת פה ושם. אפשר שהוא כבר יעץ מתחילה שיעזור הגריא''ס את מבקשי ההיתר ואחר שנודע לו על התנגדותם העזה של רבני ירושלים יעץ לו למתן תשובתו ולא לצאת נגדם בגלוי.
ובאשר להוכחה שהבאת על מידת מהימנותו של מרק - לו יהיבנא שהוא הגזים בתיאור מכתבי הגריא''ס, נדמה לי שגם אתה הגזמת. וזאת משום שלמרות שאני לא עקבתי אחרי מכתביו של הגריא''ס בכל זאת ברור לי שאלו מהם שראיתי שלא נכתבו בכתב ידו עולה על המנויים ביד אחת. כמדומני שיש כאלה בספר פניני חן (מגנזותיו של ר' פנחס ליפשיץ - עורך יתד האנגלי) ובשנות דור ודור של ר''ר דסלר. לאחרונה ראיתי מכתבו בעד כולל קובנה שיוצג למכירה בקרוב ורק הפתיחה והסיום הם בכתב ידו. אולי יש הפרש בין מכתבים הלכתיים או ידידותיים לרבנים מוכרים, שלהם כתב במו ידיו מפני הכבוד, למכתבים שנועדו לתכליות של פרסום והמלצה וכדו', שאלו נכתבו ע''י עושי רצונו.
[...]
מוקירך כרום ערכך,
משה
שלום רב!
לעניין ר"י ליפשיץ, הרי לפני הכל מדובר בשמועה שהיא מוזרה מצד עצמה, שכאילו היה פועל באיפכא מסתברא משונה שכזה (אגב לא הזכרתי זאת במאמר, אבל אולי לא למותר לציין שבסופו של דבר דווקא אותם סטודנטים מחרקוב, אנשי ביל"ו יושבי גדרה, שמרו על השמיטה יותר מרוב שאר המושבות, בהיותם תחת חסותו של ר' יחיאל מיכל פינס שבהשראת גיסו הגרד"פ מקרלין עודדם שלא להישען על ההיתר!) באופן שבעיני, אפילו בלי שום ראיות צדדיות, אם נקבל שאכן כך סיפר ר"י ליפשיץ למרק, הרי שמדובר בהתבטאות של מרמור וכו' כמו שכתבתי.
מעבר לכך, בפועל אנחנו יודעים הרבה מאד על נסיבות ההיתר של הגריא"ס, ומי פנו אליו, ואל מי הוא פנה, ומה היה סדר הדברים וכו' וכו', הן ממכתבים והן מעדויות, ובכל אלה אין כמעט זכר למעורבות של ר"י ליפשיץ. כמובן מה בדיוק אמר בע"פ להגריא"ס זה אי אפשר לדעת (מלבד המעט שיש בעדות שפרסמתי), אבל על כל פנים לא היתה לו מעורבות ביותר מכך.
לעניין מכתבי הגריא"ס מאלה שאינם בכתב ידו, עיקר דברי היו על מה שראיתי בעיני, ולא התכוונתי לטעון שאין בעולם יותר מחמישה מכתבים כאלה. אבל מכל מקום זהו היחס פחות או יותר ואין שום ספק שדברי מרק בזה הם גוזמא מופרזת מאין כמוה.
נ.ב. עברתי כעת מקופיא בכרכי שנות דור ודור, ומעט המכתבים של הגריא"ס שיש שם, גם הם בכתב ידו.
[...]
בברכה,
איתם הנקין
הר''ר איתם,
איני זוכר אם ציינת לכך במאמריך אבל בעברי על תשובת ר' עקיבא יוסף (שלזינגר) בענין היתר מכירה ראיתי שגם הוא סובר שבהיתר המכירה 'סמכו המתירין ראשם ורובם' על ספר שמן המור. ראה שו''ת ר' עקיבה יוסף חלק יו''ד סי' קסג:ט (עמ' שמא).
שבוע טוב -
תודה רבה על המקור, עד כה לא ראיתיו. אעיין בפנים ומסתמא גם מקורו הוא הגרח"י שפירא.
בע"ה
יחד עם כל עמך בית ישראל אנחנו מבכים את הירצחם של הרב איתם הנקין ורעייתו נעמה אמש על דרך האבות בואכה אלון מורה.
חברנו חנן והלה ערמוני (הוריהם של נעמה הי"ד) שלחו את הבקשה הבאה ביישובנו פדואל.
הבקשה היא מסר לכולנו, ומעידה על גדלות הרוח ואומץ הלב.
נעמה ואיתם הי"ד הגו ותכננו הכל ביחד ובהמשך נעמה ביצעה.
פוסטר לסוכה זה יצא מתחת ידיהם לקראת החג , עם מסר פומבי אחרון לכולנו - פורסם בפייסבוק של נעמה.
אנא שתפו והדפיסו - לתלות בכמה שיותר סוכות עוד השנה!
http://www.maabada-studio.co.il/html--/4minim_print.pdf
חנן והלה
נא היו שותפים !!!
חג סוכות שמח !
אבישי אלבוים
מנהל ספריית הרמב"ם (בית אריאלה)
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך,
שירות סריקה ומשלוח חומר תורני מתוך ספרים וכתבי-עת ישנים וחדשים.
"חומר המוגן בזכויות יוצרים - השימוש בהתאם לתנאי חוק זכויות יוצרים, תשס"ח -
2007. לידיעתך, שימוש הוגן ביצירה מותר למטרות כגון לימוד, ביקורת ומחקר"
איש_ספר כתב:גופתו החמה של חברינו ר' איתם ואשתו עדין מוטלות לפנינו והמילים נעתקות מהפה. (ולכן בלתי ניתן לכתוב בעת הזאת מאמרי הערכה כראוי לו).
רק אציין דבר אחד שאני רואה שלא נזכר עד עתה.
בשנים האחרונות הוא שקד על חיבור על הלכות שבת. בירורים ומו"מ בהל' שבת החמורות. לא מחקרי, לא היסטורי, לא בירורי מנהג וכו', אלא ספר בסגנון של אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, דקדוק בד' ראשונים ומו"מ בד' אחרונים עד הוראת המעשה.
את הספר הוא כינה: אש תמיד. (איתם שמעון). !
כשנפגשנו לראשונה הוא הראה לי את הספר, שהיה נראה מוכן לגמרי.
מיללער כתב:נ.ב. כקטן מתוך החבריא פה אוצר החכמה, אני מעיז להציע שאולי נעבוד שכם אחד על פרויקט מיוחד לעילוי נשמות הקדושים, כמו לסיים את השה"ג השלישי שיקרא על שמו של אחד המיוחד מבני החבורה הרב הנקין הי"ד
בברכה המשולשת כתב:אולי ספר זכרון בו יכתבו חו"ר אתרא קדישא הדין מאמרים תורניים בסוגיות בהן עסק הקדוש הי"ד
היא שיחתי כתב:בברכה המשולשת כתב:אולי ספר זכרון בו יכתבו חו"ר אתרא קדישא הדין מאמרים תורניים בסוגיות בהן עסק הקדוש הי"ד
זה הרי מה שעושים בדרך כלל לעילוי נשמה
מסתבר שתרומות להוצאת הספר יהיה ניתן להשיג בנקל
המקצוענים בתחום הספרות התורנית נמצאים כאן, פשוט צריך שמישהו יציע עצמו לזה ויתחיל לארגן,
קודם ניתן לאסוף חומר, ואת סוגיית ההדפסה אפשר להשאיר לאחר כך
איש_ספר כתב:בשנים האחרונות הוא שקד על חיבור על הלכות שבת. בירורים ומו"מ בהל' שבת החמורות. לא מחקרי, לא היסטורי, לא בירורי מנהג וכו', אלא ספר בסגנון של אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, דקדוק בד' ראשונים ומו"מ בד' אחרונים עד הוראת המעשה.
את הספר הוא כינה: אש תמיד. (איתם שמעון). !
כשנפגשנו לראשונה הוא הראה לי את הספר, שהיה נראה מוכן לגמרי.
כשאלתי אותו על הספר ולמה מתמהמהת הופעתו, הוא השיב לי (ואני משתדל לדייק ככל הניתן): באמת זה חלקי מכל עמלי, ובחיבור כזה אני שמח יותר מכל כתיבותיי האחרות, אלא שספר כזה אין לו דורשים ועול המימון מוטל עלי.
מאיר סובל כתב:ברוך דיין האמת. הצור תמים פועלו.
למנוח טוב כעת, ברום מעלת קדושים וטהורים שאיננו יכולים להשיג, מי יודע אם בכלל יהיה עילוי נוסף לנשמה ממה שאכתוב ד"ת לעילוי נשמתו.
אבל מי שזקוק לרחמינו ומשאבינו הם היתומים, הם גם רגלי אביהם ואימם בעלמא דקשוט.
בעל הנחמות ינחם אותם ואותנו בתוך כל ישראל המזועזעים.
שבתי על משנתי, ומצאתי שכבר רשמתי לעצמי בשנת תש"ע - בקובץ המצורף משום הקוריוז שבדבר - את פרטי הדברים השלמים, כשנתקלתי בהם אז תוך כדי לימוד וחשבתי אולי לפרסמם.
שיף כתב:מהו סדר יחוסו להגאון המובהק רי"א הענקין זצ"ל?
גימפעל כתב:שיף כתב:מהו סדר יחוסו להגאון המובהק רי"א הענקין זצ"ל?
נכד, בן לבנו.
שיף כתב:מענין שדוקא כאן בפורום לא התיחס כלל לתולדותיו ויחוסו
[רק לקשרים שלו לאחרים]
זו דוגמא שולית לנושא זניח, אבל בכ"ז היא מצביעה על נסיון אמיתי לבחון את הדברים, מבלי לברור מראש את החומרים ומבלי לסמן מראש את המטרה. דוגמא רצינית יותר הם מאמריו ההלכתיים המתאפיינים אף הם בעצמאות שכזו, ניתן לראות זאת למשל במאמריו שפרסם בתחומין, המרוכזים גם הם באתר מאמריו, מסקנות שנחשבות כמעט כטאבו במקומות קרובים אליו, הופכות אצלו לדברים הטעונים עיון מחודש. ככלל הרושם היה שהוא ראה עצמו צועד בדרך המלך, בשביל הזהב. כמובן שזו תחושה סובייקטיבית לגמרי, אבל התחושה עצמה, בנושאים רבים (ולא בכולם!) יש לה ערך וחשיבות מצד עצמה. כך למשל באשכול סוער במיוחד שהיה כאן על הרא"ל, הוא כתב לי באישי ואני מצטט:אני כתבתי, לאחר שהתחקיתי על הדבר, שהציונות הדתית (הפוליטית) נתלתה בראי"ה באופן מלאכותי. אבל בעלמא היא נתפסת מכל הצדדים כממשיכת דרכו. וכך היה מסתמא מזווית מבטו של החזו"א, ואם כן, הוא שלאחר קום המדינה היו לו כמה מאבקים קשים כנגד נציגי ציבו זה וככלל ביקורת נוקבת עליו, ממילא תלאו במי שנתפס כמייסדו - הראי"ה. וגם זה אינו ברור לגמרי, כי אחר שהכיר בגדולתו (וכמי ששהה כמה שנים בסמוך לגרח"ע לא פלא ש'ירש' ממנו את היחס החיובי כלפיו, אם אפשר לדבר על דמות עצמאית כחזו"א במונח של ירושה), היה מצופה שיפריד בינו לבין הנושאים את שמו אח"כ. לכן אני נטיתי יותר לומר שמדובר בכיוון טקטי. אבל מי יודע, ספק אם אפשר להעלות בנושא דברים ברורים יותר. מה שבטוח, כמעט אף אחד משום צד לא מנסה להתמודד עם שני הצדדים של התמונה, מצד אחד העובדות על הכבוד המופלג בחייו ומצד שני העדויות על אמירות שליליות בשנים מאוחרות יותר.
כנותו בצירוף הבנתו החודרת, יחד עם היכרות רצינית שהיתה לו עם מגוון הזרמים שבציבור היותר קרוב אליו, עשו אותו, אצלי הקטן, לא פעם ולא פעמיים, ככתובת בה ניתן לתהות אודות טיבם/כשרותם של ספרים מסוימים ומידת התאמתם לאוצר, ולקבל תשובות מהימנות וקולעות. והיו בהחלט ספרים שהוא הציע לי שלא להכניסם עד שאעבור עליהם במתון משום שהם "חשודים".כמובן יש הרבה מאד מה לדבר, אולי דווקא משום כך לא הכנסתי שם ראשי...
אני כשלעצמי מוצא הפרזה בשני הקצוות שהופיעו שם, הן המאמר הלגלגני והבוטה כנגדו, שכנראה כותבו סבור שאם כותבים 15 פעם "רפש" זה מועיל במקום טענות ממין העניין (גם לא הבנתי, מה אכפת לו ספר כמו מבקשי פניך, מדוע מטרידים אותו עסקיהם הפנימיים של בני הציבור ההוא עד כדי שנצרך להקדיש כנגד הספר יריעה רחבה שכזו?) והן מאידך ההיתממות כאילו אין כאן אלא המשך ישיר של שלשלת חכמי ישראל במעלה הדורות שתמיד היו מהם שהיה להם יד בתרבות הכללית. ההערה שלך על שבאמת לא צריך לחפש מחוץ לגבולות הציבור הדתי לאומי בשביל למצוא התנגדות כלפי דרכו, נכונה כמובן, ואין ספק שבשביל כל בן ישיבה מן המניין (למעט כאלה שמהר עציון ו"שמאלה") צורם מאד לראות ציטוטים מהתרבות הנכרית וכדומה בתוך מאמר תורני. רק שבמקרה הזה התנגדות לדרך לא נכרכה בפסילה אישית.
בהודעה אחרת כתבתי על פגישתנו בו הוא הציג בפני את ספרו, ואני מוצא לנכון לשוב ולשנות הודעה זו כאן:ראשית צריך לומר שמה ש... עושה כאן הוא מה שמכנים "שירות דוב", שמחמת שהוא מביא מדבריו [של הרב דב ליאור] ומצטט מספרו, אנשים סבורים אולי שדמויות כמוהו - על הדעות והגישות שהוא משמיע פה בעניינים אחרים - מייצגות את חוגו של הרב ליאור, בשעה שלא מיניה ולא מקצתיה.
זכיתי להכיר מקרוב את הגר"ד ליאור שליט"א ולקבל כו"כ שנים תורה ממנו, ובפה מלא אני יכול להגיד שמדובר בגדול עצום בתורה והוראה, שכל הש"ס והשו"ע מונחים בראשו הפלא ופלא... אני הקטן נכחתי בעשרות שיעורים כלליים בכמה מסכתות, וכן בשב שמעתתא ועוד ספרים, והריני מעיד איך שהופך ומעיין בשיטות הראשונים בהבנה נפלאה, שרק מי שעמל לפני כן כו"כ שעות בלימוד הסוגיה יכול להצליח לעקוב אחר מהלך דבריו, וכשבכירי הר"מים מקשים קושיות והוא משיב וחוזר חלילה אפשר לראות ממש את גיצי דא אורייתא ניתזים בחלל ביהמ"ד (אני מתבייש לכתוב "סופרלטיבים" כאלה כי איני ראוי, אבל כך הרגשתי).
יש הרבה להצטער שהגבולות ה'מגזריים' חוצצים גם בפני גדולי התורה. וכשלעצמי יצא לי לתהות הרבה בזמן האחרון על טיבם של הגבולות הללו בכמה עניינים, מעבר לי ולמשפחתי, אני סבור שהחלוקה החותכת שכל אחד שייך דווקא לציבור זה או דווקא לציבור אחר, היא מלאכותית הרבה פעמים, ולמשל תמוה שכמה קומיקאים ומוזיקאים ובדרני-שוליים (לצורך הדוגמא) נחשבים בעיני ההמון ל"חרדים" שהרי למדו בחדר וגם לובשים כובע בביה"כ, אבל אלפי משפחות של עמלי תורה המקפידים על קוצו של יוד ואצ"ל שטלוויזיה ועיתונים חילונים וכל כיו"ב זהו עניין מופרך לגמרי אצלם, הם "אינם חרדים" שהרי לובשים חולצה בצבע אחר וגם שמחים ביום העצמאות. ואפילו האדם שרואה לעיניים יכול לדעת על מה עתידים להיות נידונים בבית דין של מעלה, אם ישאלו שם על ת"ת ומו"מ באמונה וציפייה לישועה, או שישאלו איזה פתק הושם בקלפיות של המדינה.
ובאמת דבר זה יוצא מפני שמדגישים מעל לכל דבר אחר את הבדלי ההשקפות ביחס למדינה וכדומה, שאמנם זהו דבר חשוב ומהותי ועומד ברומו של עולם ויסודות התורה כרוכים בזה (כל צד לפי הסתכלותו), ואיני בא להקטין חלילה בחשיבות הנושא, אבל אני שואל את עצמי, להפוסלים רב או ביכ"נ או ישיבה או ציבור מפני שבשבת אומרים תפילה לשלום המדינה וביום העצמאות אומרים הלל וכדומה - אבל בשאר השעות מה עושים, בשאר ימות השנה מה עושים, וכי לא הוגים באותם ספרים, וכי לא שונים את אותן הלכות, וכי לא מקיימים את אותן מצוות, עד שאנו דנים כאילו המפריד רבה על המשותף. ואף על פי כן ולמרות הכל הרבה אנשים אינם מוכנים לדון ולחלק אלא לפי העניין הנ"ל בלבד.
והרב ליאור כמשל, בעיקר מחמת הנ"ל הריהו שייך דווקא למחנה אחד וממילא מוקצה למחנה האחר, אבל כשלעצמו, הלא אין לו בעולמו אלא תורה, כפשוטו (ועל עניינים כמו תרבות המערב או עולם האקדמיה, שרווחים בחלקים גדולים ממחנהו, הריהו מלגלג בליצנותא דע"ז כל שני וחמישי)... ואצלו נתבאר לי דבר שתמיד תמהתי עליו, מה שהרבה פעמים אנו מוצאים כשאומרים שבחים בהספד על גדולי תורה מדגישים איך שהקפידו ודקדקו בקיום הלכה כזו או אחרת בשו"ע, ולא הבנתי מעודי, מאי הווה אמינא, שלא יקיימו הלכה זו, ואיזה שבח יש בזה מלבד אולי גנאי לאחרים שאינם מדקדקים מספיק בהלכה זו? אבל כשראיתי את הרב ליאור מדי יום ויום בחזרת הש"ץ איך שאינו עסוק בשום ספר, רק ראשו מורכן ומאזין לברכות, אז זכיתי להבין: אנו אנשים פשוטים אף שנימנע מלקרוא וללמוד בספרים בחזרת הש"ץ כפי שנפסק בשו"ע, אין זה שבח, רק אנו ממלאים את חובתנו, אבל כשאנו רואים אחד מגדולי התורה שמקיים זאת, הרי גלוי וידוע עד כמה אהבת התורה לוהטת בליבו, ואין לו בעולמו שום דבר חוץ ממנה, ואנו רואים איך שבכל רגע פנוי נוטל ספר והוגה באהבתה, א"כ אצלו להיבטל בכל פעם למשך דקות ארוכות מלימוד התורה ולא לעסוק בה אפילו בעיון בעלמא משום שזמן תפילה לחוד, הרי אנו יודעים שזהו ניסיון עצום! שלא לעיין בקצות או בחידושי הרשב"א לאורך כל חזרת הש"ץ?! הרי אי אפשר כלל להשוות זאת למה שאצל אדם פשוט כמונו אף שמקיים את אותה הלכה עצמה!
...אי אפשר להאשים רק את הפילוג המגזרי במה שלא יודעים ערכו של הרב ליאור, אלא באמת יש גם משהו בהנהגה שגורם לזה. מלבד מה שכבר הזכרתי שאינו איש של דברים שבכתב וממילא קשה להתרשם רק ממה שמודפס ממנו, וכדי לעמוד באמת על גדלותו צריך להכירו פנים אל פנים (ואמנם היו גם בעבר גדולי תורה שלא היה כוחם בעטם ובכ"ז פקיע שמם כראוי להם, אם מפני שתלמידיהם הפיצו את שמם בכל אתר, בכל אופן כאן אף ששמו פקיע בעולם הישיבות שבמחנהו וכן אצל הרבנים ומורי ההוראה במחנהו, אבל הציבור הדתי-לאומי הרחב אינו יודע להוקיר גדולי תורה כראוי, וא"כ אם בציבורו כך למרבה הצער, לא יצופה שיהיה אחרת שלא בציבורו)... שאין שומעים עליו רק דרך כלי התקשורת וכדומה שנאחזים פה ושם באיזה פסק עצמאי כמוצאי שלל רב, וממילא מצטיירת דמות של "יוסף שריא", מעין הסטריאוטיפ של "רבני מכון צומת", שכביכול כל מגמתו רק להקל ולהתיר הכל מכל כל. ואצ"ל שאין בתדמית זו ממש...
אתמהה קמעא, איך אפשר להביא "דברים נוקבים" וכו' מהטור (ושא"ר) דצ"ל "ונשבע מטובך" דווקא, ורק אגב אורחא בצידי צדדין להזכיר בקיצור נמרץ מש"כ הב"ח על אתר. שבאמת הוא תמה על הטור ומקיים הנוסח שבידינו "ונשבע מטובה", וזו לשונו במילואה: "תימה, הלא קדושת הארץ הנשפעת בה מקדושת הארץ העליונה היא נשפעת גם בפירותיה, שיונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ... ועל כן ניחא שאנו מכניסין בברכה זו 'ונאכל מפריה ונשבע מטובה', כי באכילת פירותיה אנו ניזונים מקדושת השכינה ומטהרתה ונשבע מטובתה" (וע"ע באליה רבה שהקשה ממה שנאמר על משה בסוטה י"ד, אטו כדי לאכול פירות רצה להיכנס לארץ - וזה מקור דברי הסמ"ג - ומה שתירץ דמה ששכינה תדיר לגביה וכו', ואילו לדידן גם זה דרך להשפעת הקדושה, עיי"ש). והיינו שסגולת אה"ק המיוחדת להכניס הקדושה גם בגשמיות, מה שחו"ל אינה מוכשרת לזה כ"כ. וכלום אין זו מתכלית עבודתנו בעוה"ז להעלות הגשמיות למקור הקודש, הלא הנשמה לא חיסרה דבר ולמה באה לעולם, וזהו "בכל דרכיך דעהו" ודווקא מחסיד יצופה לדעת האריכות בזה (עי' במאור עינים ריש מטות), ולא לתאר כאילו כל זה הוא רק אגב אורחא. והלא רוב מצוות התלויות בארץ הינן עד"ז, להכניס הקדושה בחולין ובגשם. וכלום נעלם מעיני מי, שכל ההבטחות שבתורה כולן ע"ד ענייני גשמיות, איש תחת גפנו ותחת תאנתו, ואספת דגנך ותירושך ויצהרך ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת, האם כל זה אינו אלא "לעורר הלב" גרידא. וכבר נודע (או לא נודע) דברי החת"ס בסוכה ל"ו, ע"פ דברי ר' ישמעאל מפסוק זה דואספת דגנך, שהוא ציווי ממש ולא רק ברכה, "שהעבודה בקרקע גופה מצוה, משום יישוב א"י ולהוציא פירותיה הקדושים, ועל זה ציותה התורה ואספת דגנך, ובועז זורה גורן השעורים הלילה משום מצוה" וכו'. הרי ששונה עבודת ה' שבאה"ק מעבודתו שבחו"ל, וכאריכות חז"ל בג' דפים אחרונים דמס' כתובות.
ואני עני בדעת איני יודע להאריך עוד הרבה בזה, ורק לציין מקצת מר"מ באמת, ואחרים בקיאים ממני שבעתיים בעניינים אלו ובכלל. אמנם רק דבר אחד צריך להוסיף, שבוודאי לא עלה על דעת איש מעולם שיבוש כזה, לסבור שההתענגות בהנאות החושים היא תכלית לעצמה, בחו"ל או בא"י או איך שיהיה. ואצ"ל שלא בראן הקב"ה אלא כאמצעי לעבודתו, דוגמת עונג שבת, וכמ"ש הפני משה על מאמר הירושלמי שעתיד אדם ליתן את הדין על מה שראו עיניו ולא אכל, "משום שאינו נותן לבו לחזור אחריהן לברך ולהודות השם ב"ה שברא מינים אלו להחיות בהן בני אדם וכמו שאינו נחשב בעיניו טובת יתעלה ב"ה" (וע"ע בנזיר י"ט שכפרת הנזיר צריכה על שחטא בהזרה מן היין, וכ"ה בשא"מ, דלא כחד דעה לאיפוך בתענית י"א), והרי זהו עניין ברכות הנהנין, להעלות הדברים ממעשה חומר כבהמות אל קדושת עבודת ה' וכנ"ל (ואמנם המידה בזה בפועל תלויה לפי מדרגת כל אחד, וע"ע בהלכות דעות פ"ג ה"א וה"ב).
תודה רבה על הדברים, הנותנים ביטוי למקצת התחושות הקשות שקשה למצותן במילים. יקר בעיני ד' המותה לחסידיו.איש_ספר כתב:הכאב לא מרפה, קשה לעכל ולהכיל את המחשבה שר' איתם הנקין, פשוט נמוג ונעלם. האיש החי התוסס והיוצר הזה, הפך באחת לזכרון טראגי. בלתי נתפס.
איש_ספר כתב:בשנים האחרונות הוא שקד על חיבור על הלכות שבת. בירורים ומו"מ בהל' שבת החמורות. לא מחקרי, לא היסטורי, לא בירורי מנהג וכו', אלא ספר בסגנון של אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, דקדוק בד' ראשונים ומו"מ בד' אחרונים עד הוראת המעשה. את הספר הוא כינה: אש תמיד. (איתם שמעון) ! כשנפגשנו לראשונה הוא הראה לי את הספר, שהיה נראה מוכן לגמרי. הייתי מופתע מאד, הן מהמראה שלו עצמו וסגנון דיבורו: עדין ביישני ומצטנע (מול כתיבתו שהיתה מאופינת בחריפות וחדות והיה ניתן לחשוב שמאחוריה עומד אדם תקיף וכו'), והן מהספר ותוכנו. כששאלתי אותו על הספר ולמה מתמהמהת הופעתו, הוא השיב לי (ואני משתדל לדייק ככל הניתן): באמת זה חלקי מכל עמלי, ובחיבור כזה אני שמח יותר מכל כתיבותיי האחרות, אלא שספר כזה אין לו דורשים ועול המימון מוטל עלי.
ארזי ביתר כתב:פתח דברי יאיר, בהודאה גדולה לידידנו היקר, הרב 'איש ספר', על דבריו הנפלאים, אודות היקר באדם הקדוש הרב הנקין הי"ד.
ברצוני להציע בזאת הצעה:איש_ספר כתב:בשנים האחרונות הוא שקד על חיבור על הלכות שבת. בירורים ומו"מ בהל' שבת החמורות. לא מחקרי, לא היסטורי, לא בירורי מנהג וכו', אלא ספר בסגנון של אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, דקדוק בד' ראשונים ומו"מ בד' אחרונים עד הוראת המעשה. את הספר הוא כינה: אש תמיד. (איתם שמעון) ! כשנפגשנו לראשונה הוא הראה לי את הספר, שהיה נראה מוכן לגמרי. הייתי מופתע מאד, הן מהמראה שלו עצמו וסגנון דיבורו: עדין ביישני ומצטנע (מול כתיבתו שהיתה מאופינת בחריפות וחדות והיה ניתן לחשוב שמאחוריה עומד אדם תקיף וכו'), והן מהספר ותוכנו. כששאלתי אותו על הספר ולמה מתמהמהת הופעתו, הוא השיב לי (ואני משתדל לדייק ככל הניתן): באמת זה חלקי מכל עמלי, ובחיבור כזה אני שמח יותר מכל כתיבותיי האחרות, אלא שספר כזה אין לו דורשים ועול המימון מוטל עלי.
אולי היה מן הראוי, שאחד מחו"ר אתרא קדישא הדין, יפתח חשבון בנק, אליו נוכל להעביר כסף, בכדי לכסות את עלות ההדפסה. לענ"ד, אין כל ספק שדבר זה יגרום נחת רוח גדולה מאוד לנשמתו הקדושה. מה גם, שלפי המשתמע מעדותו הנאמנה של 'איש ספר', הרי שספר זה של הרב הנקין, הינו ספר מיוחד במינו.
אלי_ש כתב:עוד קוריוז קטן: הרב איתם נהג להגיב במספר אתרים, תחת הפסבדונים "שמעון האיתן" (גיליתי זאת כאשר הגיב כך בבלוג 'נוטריקון' ואח"כ התכתבנו על כך), חפשו בגוגל ותמצאו את תגובותיו.
גם זו לטובה כתב:ארזי ביתר כתב:פתח דברי יאיר, בהודאה גדולה לידידנו היקר, הרב 'איש ספר', על דבריו הנפלאים, אודות היקר באדם הקדוש הרב הנקין הי"ד.
ברצוני להציע בזאת הצעה:איש_ספר כתב:בשנים האחרונות הוא שקד על חיבור על הלכות שבת. בירורים ומו"מ בהל' שבת החמורות. לא מחקרי, לא היסטורי, לא בירורי מנהג וכו', אלא ספר בסגנון של אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, דקדוק בד' ראשונים ומו"מ בד' אחרונים עד הוראת המעשה. את הספר הוא כינה: אש תמיד. (איתם שמעון) ! כשנפגשנו לראשונה הוא הראה לי את הספר, שהיה נראה מוכן לגמרי. הייתי מופתע מאד, הן מהמראה שלו עצמו וסגנון דיבורו: עדין ביישני ומצטנע (מול כתיבתו שהיתה מאופינת בחריפות וחדות והיה ניתן לחשוב שמאחוריה עומד אדם תקיף וכו'), והן מהספר ותוכנו. כששאלתי אותו על הספר ולמה מתמהמהת הופעתו, הוא השיב לי (ואני משתדל לדייק ככל הניתן): באמת זה חלקי מכל עמלי, ובחיבור כזה אני שמח יותר מכל כתיבותיי האחרות, אלא שספר כזה אין לו דורשים ועול המימון מוטל עלי.
אולי היה מן הראוי, שאחד מחו"ר אתרא קדישא הדין, יפתח חשבון בנק, אליו נוכל להעביר כסף, בכדי לכסות את עלות ההדפסה. לענ"ד, אין כל ספק שדבר זה יגרום נחת רוח גדולה מאוד לנשמתו הקדושה. מה גם, שלפי המשתמע מעדותו הנאמנה של 'איש ספר', הרי שספר זה של הרב הנקין, הינו ספר מיוחד במינו.
גם אני מצטרף להודאה ולהצעה.
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 533 אורחים