המחדש בטובו וכו' כאמור לעושה אורים וכו'

[נשר]

צריך ביאור מה הראיה מהכתוב לעושה אורים גדולים הרי כתוב גם למוליך עמו במדבר, למכה מצרים בבכוריהם וכו' ואין הכוונה שמכה מצרים בכל יום תמיד.

[מה שנכון נכון]

בפשטות הראיה היא מהסיפא כי לעולם חסדו, כלומר אותו חסד שהיה בעשיית אורים גדולים נמשך לעולם.
וכן הוא בשאר הדברים לענין העיקר והמהות. שאע"פ שאין מצרים וסיחון ועוג וכו' קיימים, ההנהגה שהביאה לנסים אלו אכן קיימת, ובכל דור ודור מצילנו מהעומדים עלינו, וכ"ש בגאולה העתידה. וע"כ גם עליהם יש לומר כי לעולם חסדו.

אבל לפי פי' הנפש החיים שהראיה מ'לעושה' אכן צ"ע.
וראה עוד בברכות נב: שעל האור אין לומר לשון הווה יוצר ובורא אלא רק בלשון עבר. [אלא שיוצר ובורא משמע נמי לשעבר, ולכן אומרים יוצר אור וכו'].

[זקן ששכח]

רמב"ם יד החזקה (כתב יד תימני), סדר תפילות:
'אדון נפלאות מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית - כאמור לעושה, אורים גדולים, כי לעולם, חסדו -, התקנת מאורות, לשמח עולם. ברוך אתה ה', יוצר המאורות'.

על פי דברי הרמב"ם, אכן אין הלימוד מתיבת 'לעושה', כי אם מהאמור בהמשך 'לעולם',
שאינו כפי שרגילים לבאר במשמעות של 'תמיד' אלא משמעותו 'לכל אנשי העולם',
וממילא זה גם תמידי, שהרי אם ברא לטובת כולם מאי שנא אתמול והיום.

[סעדיה]

בזכרוני, שר' ליב היימן עמד ע"ז ולא ידעתי מקומו איו.

[אבא יודן]

יש על זה סיפור ארוך ולא ידעתי איה מקומו ותורף הדברים כך הוא:
דוד המלך אומר לנו בלשון הוה איך שבכל דור ודור מודים ומשבחים להשי"ת על מה שעשה בימיהם וזהו למוליך; למכה וכו'.
אבל לעושה אורים גדולים לא היה אז מישהו בעולם להודות ולשבח וע"כ הלשון הוה ללמדנו שמחדש בטובו בכל יום תמיד,ושלעולם משבחים ומפארים אותו. יהי כבוד ה' לעולם

[קוויטל]

האם הראיה מהכתוב על שמחדש בכל יום או על עצם האור שהוזכר למעלה בתחילת הברכה?
כבר מזמן חשבתי שזה ברכה ארוכה מאוד אולי הארוכה ביותר שיש, וגם מפסיק בכמה דברים שלכאורה אין שייכות לאור, כגון יראת המלאכים, קדושת המלאכים, פועל גבורות וכו'. יש לי טעם נשגב על זה ואכמל.

אבל כדי לסיים מעין הפתיחה חוזר ואומר כאמור לעשה אורים וכו' כלומר שמתייחס על התחלת הברכה המאיר לארץ.

[נשר]

יש על זה סיפור ארוך ולא ידעתי איה מקומו ותורף הדברים כך הוא:
דוד המלך אומר לנו בלשון הוה איך שבכל דור ודור מודים ומשבחים להשי"ת על מה שעשה בימיהם וזהו למוליך; למכה וכו'.
אבל לעושה אורים גדולים לא היה אז מישהו בעולם להודות ולשבח וע"כ הלשון הוה ללמדנו שמחדש בטובו בכל יום תמיד,ושלעולם משבחים ומפארים אותו. יהי כבוד ה' לעולם

זה מה שהיה ידוע לי, ובינתיים אני לא רואה תירוץ יותר מתיישב.
והיה נראה לי להוסיף קצת הסבר, דהרי ענין השירה הוא כידוע בשעת הישועה כמוש"כ ואני בחסדך בטחתי יגל לבי בישועתך אשירה לה' כי גמל עלי, דהיינו זמן השירה הוא בזמן הישועה.
ועל דרך זה יש לומר דההודאה שאנו מודים אחר כך על הישועה שהיתה - זוהי חזרה על ההודאה שהיתה "בשעת מעשה".
(דהרי אין הפשט שעד עכשיו לא היתה שירה כי זה היה "ספק" דהרי כתיב "בטחתי". משמע דאף שבטחתי ולא היה לי ספק בכל זאת לא הגיע זמן השירה -)
ואם אנו אומרים "לעושה מעשה בראשית" - על כרחך זוהי הודאה שנאמרה בשעת מעשה. ממילא ידעינן דמחדש בטובו בכל יום תמיד.
כך שמעתי בשם הגאון ר' משה שפירא שליט"א. אולי אמר בשם מישהו, איני יודע. (הוא אמר את הפשט על דברי הנפש החיים)

זה היה נשמע לי קצת מחודש ולכן מעניין אותי אם יש מהלך יותר פשוט.
וכמובן מסקרן מאד מה הסיפור הארוך... אולי מישהו אחר כן יודע מקומו?

[לעומקו של דבר]

והיה נראה לי להוסיף קצת הסבר, דהרי ענין השירה הוא כידוע בשעת הישועה כמוש"כ ואני בחסדך בטחתי יגל לבי בישועתך אשירה לה' כי גמל עלי, דהיינו זמן השירה הוא בזמן הישועה.

יסודו של הגרי"ז לחלק כך בין 'שירה' ל'הודאה'

[נשר]

והיה נראה לי להוסיף קצת הסבר, דהרי ענין השירה הוא כידוע בשעת הישועה כמוש"כ ואני בחסדך בטחתי יגל לבי בישועתך אשירה לה' כי גמל עלי, דהיינו זמן השירה הוא בזמן הישועה.

יסודו של הגרי"ז לחלק כך בין 'שירה' ל'הודאה'

היסוד הוא אכן מהגרי"ז.
אבל לא הבנתי מה אתה מתכוון לחלק בין שירה להודאה.

[לעומקו של דבר]

והיה נראה לי להוסיף קצת הסבר, דהרי ענין השירה הוא כידוע בשעת הישועה כמוש"כ ואני בחסדך בטחתי יגל לבי בישועתך אשירה לה' כי גמל עלי, דהיינו זמן השירה הוא בזמן הישועה.

יסודו של הגרי"ז לחלק כך בין 'שירה' ל'הודאה'

היסוד הוא אכן מהגרי"ז.
אבל לא הבנתי מה אתה מתכוון לחלק בין שירה להודאה.

הכוונה שאפשר להודות גם לפני אבל לא לשיר

[נשר]

הכוונה שאפשר להודות גם לפני אבל לא לשיר

אני הבנתי שהכוונה היא שאפשר לשמוח בלב אבל עוד לא לשיר בפה. איפה כתוב בפסוק "הודאה"?
לכאורה גם הודאה שייכת או בפה או בלב.

[הכהן]

בזכרוני, שר' ליב היימן עמד ע"ז ולא ידעתי מקומו איו.

הסברו (בערך) הוא, שלכל אחד מהאחרים יש "יגיד עליו רעו" שמדבר בל' עבר: "למכה מצרים" - "ויוצא ישראל", למכה מלכים" - "ויהרוג" וכו', ולזה אין רע.

[מה שנכון נכון]

ואיזה יגיד עליו רעו יש ב"למוליך עמו במדבר". [שבפשטות מדבר על כל מ' שנה, ולא הקדמה לזמן שהכה מלכים וכו'].

אם רוצים לפרש בלשון הווה, יש לפרש זאת כלפי תואר ה', שאע"פ שהמעשים היו בעבר מכיון שניכר מהם כוחו וגדולתו ומכיון שאין בו ית' שינוי, לכן גם היום אפשר לומר שהוא מכה מצרים וגוזר ים סוף, ואנו מודים לו על שמדת חסד זו נמשכת לעולם. [גם אם לא בדרך של נסים גלויים אלא נסתרים. א"א לפרש כי לעולם חסדו על חסד בכללות, כי א"כ ה"ה בלעושה אורים].

אבל בלא"ה כבר הבאתי לעיל תלמוד מפורש שאין להשתמש בלשון הווה על יצירת המאורות, ושהכוונה בפסוק היא ללשון עבר. ומזה לבד מוכח שכונת מסדרי התפלה היא לסיפא דכי לעולם חסדו.

[לעומקו של דבר]

לא הבנתי מה יותר טוב ב'כי לעולם חסדו'.
אם הבנת הפסוק שכל העולם ולתמיד ראוי לשבח על בריאת המאורות, למה מוכח מזה שהקב"ה מחדש בטובו כל יום מעשה בראשית

[מה שנכון נכון]

לא הבנתי מה יותר טוב ב'כי לעולם חסדו'.
אם הבנת הפסוק שכל העולם ולתמיד ראוי לשבח על בריאת המאורות, למה מוכח מזה שהקב"ה מחדש בטובו כל יום מעשה בראשית

המחדש פירושו שבכל יום מזריח את השמש מחדש אחר ששקעה בלילה, וככה חסדו שברא מאורות להאיר על הארץ קיים תמיד. [ולא מחדש במובן בורא מחדש/מקיים בכל רגע את העולם בכוחו כפי שהיה חדש בשעה ראשונה כמו שפי' הנה"ח והבה"ל]. כן פירשו הראשונים בסדר התפלה, וכן פירשו הפרשנים במזמור שבתהלים.

כי לעולם היינו תמיד, ולא לכל העולם.

[לעומקו של דבר]

לא הבנתי מה יותר טוב ב'כי לעולם חסדו'.
אם הבנת הפסוק שכל העולם ולתמיד ראוי לשבח על בריאת המאורות, למה מוכח מזה שהקב"ה מחדש בטובו כל יום מעשה בראשית

המחדש פירושו שבכל יום מזריח את השמש מחדש אחר ששקעה בלילה, וככה חסדו שברא מאורות להאיר על הארץ קיים תמיד.

לכאו' לעובדה בסיסית זו א"צ להביא ראיה משום פסוק
או שתאמר שמ"מ הפסוק מזרז להודות על כך

[מה שנכון נכון]

אפשר להתפלפל שהראיה שזה ממדת הטוב והחסד ולא ממדה אחרת, אך מעיקרא אין כאן כל שאלה, כי הפסוקים אינם משולבים בתפלה בשביל "ראיות".

[לעומקו של דבר]

אפשר להתפלפל שהראיה שזה ממדת הטוב והחסד ולא ממדה אחרת,

בתפילה כתוב טוב ובקרא חסד

אך מעיקרא אין כאן כל שאלה, כי הפסוקים אינם משולבים בתפלה בשביל "ראיות".

אמת, אך עדיין לכאורה הפסוקים באים לחדד איזו נקודה. ועדצ"ע.

[קוויטל]

ראוי גם לציין מחגיגה יב: וילון אינו משמש כלום אלא נכנס שחרית ויוצא ערבית "ומחדש בכל יום מעשה בראשית שנאמר הנוטה כדוק שמים וימתחם כאהל לשבת".

גם לקחת בחשבון לשון הטור בסי' נט: ונוהגין באשכנז לחתום כאמור לעשה אורים גדולים וכו' אור חדש כו' בא"י יוצר המאורות. ואין נוהגין כן בספרד וכן כתוב רש"י שאין לחתום באור העתיד שאינו מעין הפתיחה.
קצת ראיה מזה למה שכתבתי לעיל ש'כאמור לעשה אורים' מתחיל חתימת הברכה שתהיה מעין הפתיחה, ולא מן המחדש בטובו שזה דבר נפרד.

[עושה חדשות]

יתכן ע"ד הפשט, הן אמנם שייך למינקט לש' מליצית של הווה על הכאת הבכורות והמעבר בים וכו', אבל הרי כתיב גם נותן לחם לכל בשר בלש' הווה והכוונה היא כפשוטו. וא"כ בכל דבר שיכול להתפרש כהווה ממש, אין לדחות שהכוונה ללש' מליצית. (אסבר את האוזן, הרי דיברה תורה לש' הבאי, ומ"מ כל דבר שהוא בגדר אפשרי ודאי שלא נסתפק בו דלמא הבאי הוא).

[שומע ומשמיע]

אפשר להתפלפל שהראיה שזה ממדת הטוב והחסד ולא ממדה אחרת, אך מעיקרא אין כאן כל שאלה, כי הפסוקים אינם משולבים בתפלה בשביל "ראיות".

כמו שציינו בנפה"ח כותב להדיא שמביאים ראיה מלשון הווה.

[מה שנכון נכון]

אפשר להתפלפל שהראיה שזה ממדת הטוב והחסד ולא ממדה אחרת, אך מעיקרא אין כאן כל שאלה, כי הפסוקים אינם משולבים בתפלה בשביל "ראיות".

כמו שציינו בנפה"ח כותב להדיא שמביאים ראיה מלשון הווה.

את הנה"ח הזה הבאתי כבר בתחלת האשכול. ובאתי להעיר על דבריו.

[עושה חדשות]

לעושה אורים גדולים.png (86.99 KiB) נצפה 6694 פעמים

[סגי נהור]

אפשר להתפלפל שהראיה שזה ממדת הטוב והחסד ולא ממדה אחרת, אך מעיקרא אין כאן כל שאלה, כי הפסוקים אינם משולבים בתפלה בשביל "ראיות".

כמו שציינו בנפה"ח כותב להדיא שמביאים ראיה מלשון הווה.

את הנה"ח הזה הבאתי כבר בתחלת האשכול. ובאתי להעיר על דבריו.

זה כמובן לא חידוש של הנפה"ח. איני יודע המקור הראשון אבל נמצא כבר במפרש להל' יסודי התורה (פ"א ה"א), ואצ"ל שכתבי החסידות הראשונים מלאים מזה.

[מה שנכון נכון]

את הנה"ח הזה הבאתי כבר בתחלת האשכול. ובאתי להעיר על דבריו.

זה כמובן לא חידוש של הנפה"ח. איני יודע המקור הראשון אבל נמצא כבר במפרש להל' יסודי התורה (פ"א ה"א), ואצ"ל שכתבי החסידות הראשונים מלאים מזה.

הם מפרשים שזו הכוונה בתפלה "כאמור לעושה וגו'", כפי שמפרש הנפה"ח שזו ראיה מהפסוק ל"המחדש"? (ע"ז היה הנידון שלי, ולא על עצם הרעיון).

[סגי נהור]

את הנה"ח הזה הבאתי כבר בתחלת האשכול. ובאתי להעיר על דבריו.

זה כמובן לא חידוש של הנפה"ח. איני יודע המקור הראשון אבל נמצא כבר במפרש להל' יסודי התורה (פ"א ה"א), ואצ"ל שכתבי החסידות הראשונים מלאים מזה.

הם מפרשים שזו הכוונה בתפלה "כאמור לעושה וגו'", כפי שמפרש הנפה"ח שזו ראיה מהפסוק ל"המחדש"? (ע"ז היה הנידון שלי, ולא על עצם הרעיון).

אכן כוונתי רק לעצם הפירוש ש"המחדש בטובו" קאי על התחדשות הבריאה בכל רגע (ולא על זריחת השמש כפירוש הראשונים שציינת), שגם זאת הבאת לעיל בשם הנפה"ח והבה"ל.
נראה שלעיל תלית את הדברים זה בזה, שדוקא לפירוש הראשונים אפשר לפרש שהראיה היא מסיפא דקרא.

[ע. התשבי]

וראה עוד בברכות נב: שעל האור אין לומר לשון הווה יוצר ובורא אלא רק בלשון עבר. [אלא שיוצר ובורא משמע נמי לשעבר, ולכן אומרים יוצר אור וכו'].

זה נאמר על הבריאה ויצירת האור בפעם הראשונה, אבל הנידון כאן הוא התחדשות המאורות בכל יום.

[עושה חדשות]

אגב דאגב, מעניין מאד לקרוא:

נחמה ע''פ התניא.PDF

(192.73 KiB) הורד 206 פעמים