שומע ומשמיע כתב:לא. הוא מביא את הבית שמואל בפשיטות כפירוש לרמ"א. ואומר שאם לא נוהגים כן אז זה לא חופה. לא כמו שכתב הרמ"א שזה נקרא חופה. והמנהג שההוא מביא הוא דלא כמו שהביאו פה מהנחלת שבעה שהייתה משרתת. אלא כל השושבינים נכנסים.
אם כן זה סתירה בדבריו מיניה וביה. הוא כותב ש"יש למנוע מלילך שם רבים [ב"ח]" (ומשמע שמעטים כן. ואח"כ כותב: ) "ואף גם אחד לא יכנוס לשם...[ב"ש]"
ברור שהוא מביא כאן ב' שיטות: שיטת הב"ח שלא יכנסו רבים, ושיטת הב"ש שגם מעטים לא.
עכ"פ הרמ"א שם כותב יחוד כמה פעמים (וגם בשו"ע) ולמרות זאת ב"חופה הנוהגת עכשיו" הוא לא מזכיר מילת יחוד אלא כותב "שאוכלים יחד במקום צנוע". ולא כותב "שמתייחדים" וקשה מאוד לדחוק דבריו שמתכוון ליחוד.
הנה ציטוט דברי הרמ"א:
שולחן ערוך אבן העזר הלכות קידושין סימן נה סעיף א
א] הארוסה, [א] אסורה לבעלה מדברי סופרים, כל זמן שהיא בבית אביה; ב] והבא על ארוסתו בבית חמיו, מכין אותו מכת מרדות. הגה: (א) ג] ואפילו
ביחוד, אסורים; ולכן ארוס שהוא עם ארוסתו בבית א', א (ב) מברכין ז' ברכות פן
יתייחדו (מרדכי פ"ק דכתובות). וי"א דאין להם לדור ביחד, שמא יקוצו זה בזה (כל בו). ואפילו בשדוכין בלא ארוסין יש לחוש (חידושי אגודה פרק קמא דכתובות). ד] אפילו אם קדשה בביאה, אסור לו לבא עליה (ג) ביאה שניה בבית אביה, עד שיביא אותה לתוך ביתו (ד)
ויתייחד עמה ב ויפרישנה לו, ה]
ויחוד זה הוא נקרא כניסה לחופה, והוא הנקרא נשואין בכל מקום. ג ו] והבא על ארוסתו (ה) לשם נשואין, אחר שקידשה, משיערה בה, קנאה, ונעשית נשואה והרי היא כאשתו לכל דבר, וצריך לברך ברכת חתנים בבית החתן קודם הנשואין. הגה: ז] ד וי"א (ו) דחופה אינה
יחוד, ח] אלא כל שהביאה [ב] החתן לביתו לשם נשואין (כ"כ הר"ן בשי"א ריש כתובות). ט] וי"א שהחופה (ז) היא שפורסין סודר על ראשם בשעת הברכה (הב"י הביאו). י] ה וי"א (ח) דחופת בתולה משיצאה בהינומא; ואלמנה, ו
משנתייחדו (תוספות פ"ק דיומא). (ט) והמנהג פשוט עכשיו לקרות חופה מקום שמכניסים שם יריעה פרוסה על גבי כלונסות, ומכניסים תחתיה החתן והכלה ברבים, יא] ומקדשה שם ומברכין שם ברכת ארוסין ונשואין, ואח"כ מוליכים אותם לבית
ואוכלים ביחד במקום צנוע, וזהו החופה הנוהגת עכשיו. (י) ועיין לקמן סי' ס"ב סע' ט' וסימן ס"א.
