שלחן ערוך השלם?

[א. חיים]

חוות דעת השלם?
ספר "חוות-דעת" נדפס בשנת תקנ"ט, בעיר לעמברג (ספר זה, מופיע באתר היברו-בוקס, תחת השם: חוות דעת, פאלטאווא - תרע"ח!), והינו הראשון מספריו של רבן של ישראל, רבי יעקב מליסא, שנדפס על-ידו.
רוח ענווה שורה בספר: בדף השער לא צוין שם מחברו (מעניין, שבדומה לכך בכתב הרבנות שקיבל רבינו מקהילת ליסא, בשנת תקס"ט, לא נזכר שמו! אם כי מסיבות אחרות. ראה מוריה שנת תשנ"ח גליון רמז), ובהקדמה המובאת בעמודו הראשון, מתנצל המחבר על שחיבר ספר עבור הגדולים ממנו. הוא מכריז בה: "ולכן קראתי שם זה החיבור חוות דעת, שמו מורה עליו, שלא כתבתי - רק לחוות דעת בלבד, ולא לקבוע הלכה חס ושלום". וכך מלווה ענוותנותו את כלל הקדמתו.
כידוע, עיקרו של החיבור הינו, ביאור ההלכות הבאות: מליחה (סימנים סט-עח ומעט על סימן פא), בשר בחלב ותערובות (סימנים פז-קיא), רבית (סימנים קנט-קעז), ונדה (סימנים קפג-קצו, כמעט עד סופם). המחבר כתב "ביאורים" רחבים ו"חידושים" (פסקי דינים) כמעט על כל סעיפי הלכות אלו, והינם מודפסים סביב סעיפי השלחן ערוך.
אולם, מתברר, כי רצון רבינו היה ליותר מכך. שכן, בראש הספר נכתב: "מחמת הוצאות הדפוס כי רבה, לא הדפסתי מהלכות שחטות (!) וטרפות, רק מעט מזעיר - שלא להוציא נייר חלק". והובאו י"ב דיבורים על פני שני עמודים (ללא סעיפי השו"ע): ה' דיבורים המשתייכים לסימנים א-ב מהלכות שחיטה, וז' דיבורים המשתייכים לסימנים לג, לו ונ' מהלכות טריפות (עמוד א של הספר הוא בסימן סט, ואילו שני העמודים הנ"ל אינם חלק ממספור הספר).
בסיום החיבור, לאחר הלכות נדה, מובאים עוד כ"ב דיבורים בודדים, המבארים נקודות מסוימות מהסימנים: סג, קיג, קיט וקכז.
נזכיר כאן דפוס נוסף של החוות-דעת: דיהרנפורט, תק"ע (ספר זה, מופיע אף הוא באתר הנ"ל תחת השֵם: חוות דעת, לבוב - תקצ"ג!). בדפוס זה, היחס למחברו שונה לחלוטין מבזה שקדם לו. המחבר מכונה בו כראוי לו: "הרב הנשר הגדול, אשר פרש כנפיו על ארבע רוחות התורה, הגאון המפורסם מוהר"ר יעקב" וכו' וכו', וכן מצוינים בדף השער, כלל ספריו המופלאים של רבינו, שהודפסו על-ידו לאחר הדפסת החוות-דעת.
בדפוס זה, אף נוספו בתחילת הספר, ברכת "הגאון המחבר קדוש ישראל" לשלושה אישים שהביאו את החיבור לדפוס, וכן הקדמה מאישים אלו, המובאת תחת הכותרת: "כתר מלכות", בה הינם מפארים ומשבחים את רבינו ואת קהילת ליסא - שמינתהו (שנה קודם לכן) לרבה.
[1. ישנם בדפוס זה, שני שינויים בולטים נוספים, לעומת דפוס לעמברג: א. הספר מתחיל בסימן סט, בעוד של"ד הדיבורים הנ"ל, נדפסו בהמשכו, בשולי דפי הסימנים: עח, צז ואילך (ובסוף הספר נדפסו שוב! כך בטופס שנמצא בהברו בוקס). ב. בהלכות נדה, נדפס בתחתית הדפים, ספר תורת השלמים.
2. ראיתי כמה שכותבים, כי בין שתי ההדפסות האמורות, נדפס הספר פעמיים נוספות, בתקס"ה ובתקס"ו (או תקס"ח). לא ראיתי דפוסים אלו. ויש לעיין, שכן בהדפסה משנת תק"ע, כותבים רבינו וכן המדפיסים, שזוהי הדפסה שנייה! וגם ברשימת הספרים של הספריה הלאו' בי-ם לא הובאו דפוסים אלו. (ספר אוצר הספר העברי לא היה תח"י לעיין בו)].
***
על מכון ירושלים בכלל, ומפעל שלחן ערוך השלם בפרט, אין צורך להרחיב את הדיבור. דומני, כי לא אטעה אם אומר, שכיום ניתן ללמוד את השלחן ערוך ומפרשיו באופן מושלם - רק ממהדורת שלחן ערוך השלם.
ואכן, בשלחן ערוך השלם, נדפס החוות-דעת בחציים השני של הכרכים: ג, ד, ה*, ו, מחלק יורה דעה, והעורכים סידרוהו מסביב לשלחן ערוך (שהודפס לשם כך שוב, באותו כרך), לצד הספרים: בית הלל, פרי חדש ועוד. כדרכם, עמלו רבות בההדרת הספר, ומלאכתם כוללת: פיסוק, מראי מקומות ועוד.
אולם, למרבה הכאב, י"ב הדיבורים הראשונים (וכן ההקדמות) של החוות-דעת, נחסרו ממהדורת שלחן ערוך השלם, שכן בכרכים א-ב לא הובא החוות-דעת, ואילו כרך ג מתחיל מסימן סא.
מסתבר, כי הדבר קרה משום שהמהדירים ידעו, שעיקר חיבורו של החוות-דעת מתחיל בהלכות מליחה, ולכן בעת עריכת שני הכרכים הראשונים, לא עלה בדעתם לבדוק האם הינם זקוקים לו עבור כרכים אלה.
ייתכן, כי הטעות נעוצה אף בכך שבשלחן ערוך הישנים (וילנא), נדפס הפרי-מגדים לאחר הלכות שחיטה, טריפות וכו', אולם החוות-דעת נדפס שם לראשונה רק לאחר הלכות תערובות. לכן, המהדירים שעסקו בהלכות שחיטה וטריפות, ראו שיש פמ"ג על הלכות אלו ו"אין" חוות דעת, אז לא חשו צורך לחפש יותר.
בוודאי, שעל כך נאמר בגמרא (ורש"י) סנהדרין קז ע"א: "אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, שגיאות מי יבין (מי יכול להשמר משגגות), [אמר ליה] (הקדוש ברוך הוא) שביקי לך (מחול לך)".
***
עם זאת, כשמהדירי הכרכים הבאים עסקו בספר חוות-דעת, עמדו בוודאי על טעותם שנפלה בשני הכרכים הראשונים. היה עליהם אם כן, בתחילת הספר חוות-דעת המובא בכרך ג, לתקן את שגגתם ולהשלים את החסר (מה טוב, עם התנצלות כלפי הלומדים), ואו אז, הכול היה בא על מקומו בשלום.
בהיעדר תיקון זה, הפסדנו: סקירה על הספר (הנהוגה אצלם), הקדמת רבינו, ברכתו למדפיסים, מאמר כתר מלכות, וי"ב הדיבורים הראשונים של החוות-דעת.
מדוע לא תיקנו המהדירים את טעותם? על שאלה זו, למרבה הכאב, אין תשובה בידי.
[ייתכן, כי היה מקום להביא בשו"ע השלם, אף את הפסקי-דינים מהחוות-דעת בהלכות בדיקת הריאה, שנדפסו מתוך כת"י, במוריה שנת תש"ס גליון ער.
אגב: מכון ירושלים הדפיס מכת"י, את הגהותיו של החוות-דעת על ספרו שנדפס בדפוס דיהרנפורט תק"ע (ראה מוריה שנת תשל"ז גליון עג), ואף שילבן בהמשך בשלחן ערוך השלם, אולם לא בשלמותן. ויבואר במקו"א].
***
בכך לא די: בשנת תש"ע, הדפיסה הוצאת השלחן ערוך השלם, את יורה דעה כרך ה סימנים קיב-קנח, והמהדירים שכחו להכליל בו את י"ט הדיבורים של החוות-דעת על סימנים אלה. זאת, לאחר שההדירו והדפיסו כמעט את כל הספר חוות דעת! (הלכות רבית נדפסו בשנת תשע"א).
דומני, כי קוראינו הנכבדים, יהיו נוחים לשמוע את ההסבר דלהלן: בשלחן ערוך הישנים (וילנא), נחלקו י"ט הדיבורים האמורים לשתי קבוצות: חלקם נדפסו בסיום החוו"ד על הלכות תערובות (סימנים קיג וקיט), וחלקם נדפסו לפני החוות-דעת של הלכות רבית (סימן קכז).
מנין אם כן יֵדע מי שעוסק בהלכות מאכלי גויים, כי ישנו כאן חוות דעת?
***
לסיום, נעורר שאלה קטנה: במה זכה ביאורו של החוות-דעת לסימן סג, להיות מודפס בשו"ע השלם, בניגוד לחבריו. וצ"ע.
ואת והב בסופה.

[א. חיים]

בהמשך לפרסום המאמר בפורום, העברנו את המאמר למכון י-ם עם בקשה לקבלת תגובה. לצערינו עד עתה לא קיבלנו שום תגובה מהם.

[א. חיים]

פרי חדש השלם?
הספר פרי חדש נדפס בשלושה שלבים:
א. בשנת תנ"ב נדפס ספר פרי חדש, ובו פירוש מקיף ליורה דעה סימנים א-קכב. חלק זה הובא לדפוס ע"י המחבר עצמו.
ב. בשנת תס"ו נדפס חלק נוסף מהספר, ובו פירוש מקיף על: אורח חיים סימנים תיז-תקו ותרפו-תרצז, אבן העזר סימנים קיט-קכו, ורמב"ם ספר המדע. חלק זה הובא לדפוס על-ידי בן המחבר (לאחר שהמחבר נפטר כבר בשנת תנ"ח).
ג. בשנת ת"צ נדפס חלק שלישי, ובו פירוש מקיף לאורח חיים סימנים מו-קמט, ליקוט דיבורים בודדים בסימנים שונים באורח חיים, פירוש מקיף לאו"ח סימנים: תקפא-תקצ, תרד-תרטו ותרע-תרפד, וליקוט דיבורים בודדים על יו"ד, אבה"ע וחו"מ. גם חלק זה הובא לדפוס ע"י בן המחבר.
* * *
במהדורת שולחן ערוך השלם נדפס כל הספר פרי חדש באופן מסודר כמובן, ובכל כרך הובאו דברי הפרי-חדש השייכים לסימנים שבהם עוסק כרך זה.
להלן כמה הערות על הדפסת הפרי-חדש על אורח חיים במהדורת שו"ע השלם:
א. בתחילת הספר (חלק א עמוד שצה) הובאו הקדמת בן המחבר והסכמות על הספר. מדורים אלה נלקחו מתחילת החלק השלישי של הפרי-חדש, שנדפס בשנת ת"צ. וחבל שלא הובאו בשו"ע השלם אף מדורים אלו הקדומים יותר, שנדפסו בתחילת החלק השני של הפרי-חדש, והם: הקדמה מבן המחבר (אם כי היא אינה ארוכה כְזו שבחלק השלישי), והסכמות מכמה רבנים חשובים (בהם בעל הסמיכת חכמים).
[תחילה, חשבתי שבכוונה לא הובאו המדורים האמורים, שכן מופיעה בהם אף הסכמתו של ר"ש אאילייון, וידועות הקושיות על חכם זה, ולכן העדיפו העורכים לעשות עצמם כאינם יודעים אודותיה, ולא להביא אף את מה שנדפס לפניה ואחריה. אולם, שבתי וראיתי שבשו"ע השלם יו"ד חלק א' (מבוא עמ' 52, ובפנים הספר עמ' של) הובאו הסכמות ממנו].
ב. בחלק ה' (המתחיל בסימן שא) אירעה למהדירים תקלה, שכפי הנראה, הגדרתה הינה "חלמאות" כפשוטה: ליקוטי פרי חדש מתחילים אצלם (בעמ' תג) בסימן שי, בעוד שבפר"ח המקורי ישנם כמה דיבורים קודמים. נראה שמישהו לחץ בטעות בעת העריכה על מקש לא נכון, ומחק חלק מהחומר.
ג. בפר"ח המקורי, ישנו בליקוט שבח"ג, דיבור אחד בהלכות פסח סימן תנא, אולם בשו"ע השלם חלק ו לא שולב דיבור זה בתוך הפר"ח. עורכי חלק ו עסקו רק בחלק ב של הפר"ח המקורי, ולא חשבו לבדוק האם ישנו בח"ג דיבור שהם צריכים לו.
* * *
לסיום: בתחילת הליקוט שבח"ג, כתב בן המחבר: "לקוטים להרב אדוני המחבר, בלתי סדר. יען כי כל דבור נותן נשמה, ראיתי לעשותם קונטרס קטן".
ההגדרה: "כל דיבור נותן נשמה" אינה נהירה לי, אם כי בוודאי שבן המחבר התכוון, שבכל דיבור מאביו הגדול ישנה חשיבות.

[אורח]

יש"כ על ההערות החשובות.
רק אם אפשר פחות להאריך כך יהיו הדברים נקראים ואולי גם יזכו לתגובות.

אשכול דומה
viewtopic.php?f=7&t=15310

[א. חיים]

תודה.

[הוד_והדר]

אתה יכול לבדוק גם יד אפרים שלא השכילו להכניס הכל ועוד

[א. חיים]

אנא, דוגמאות בבקשה.

[סגי נהור]

בהמשך לפרסום המאמר בפורום, העברנו את המאמר למכון י-ם עם בקשה לקבלת תגובה. לצערינו עד עתה לא קיבלנו שום תגובה מהם.

אולי כדאי להעביר אליהם דרך אנשי אוצר החכמה. עם האנציקלופדיה התלמודית זה עבד (באשכול סמוך)...

[א. חיים]

בקובצי גינת ורדים (סטמער) ישנם מאמרים אודות הפמ"ג הלכות פסח בשו"ע השלם, בגליונות שסביב גליון טו, אולי מישהו יעלה מאמרים אלו לאשכול וכך נוכל להתרשם האם נכתבו שם דברים של טעם.
בתודה.

[תולעת-ספרים]

א. חיים כתב: בקובצי גינת ורדים (סטמער) ישנם מאמרים אודות הפמ"ג הלכות פסח בשו"ע השלם, בגליונות שסביב גליון טו, אולי מישהו יעלה מאמרים אלו לאשכול וכך נוכל להתרשם האם נכתבו שם דברים של טעם.

אני זוכר כי בשעתו ראיתי את המאמר בקובץ הנ"ל, והשתוממתי מהדברים, ביניהם טעויות גסות וכן פתיחת ר"ת בצורה לא נכונה, וכו' וכו'.

[מה שנכון נכון]

חמשה מאמרים מקובצי גינת ורדים מצורפים לקובץ אחד.

אל תשכן באהליך עולה.pdf

(6.3 MiB) הורד 833 פעמים

[איש_ספר]

כדאי לבדוק במהדורות החדשות אם לא תוקנו ההשמטות. אנכי הק' פניתי לפני איזה זמן עם הערה על קטע באשל אברהם בוטשאטש סי' תכה שנשמט, וקבלתי הודעה (בצירף תצלום) כי במהדורה החדשה נמצא.

[א. חיים]

יישר כח עצום.
דרוש לי זמן בכדי לבחון ביסודיות את מה שנכתב שם. ובעז"ה כשיהיו לי תשובות, אפרסם את דעתי העניה בנידון.

[א. חיים]

כדאי לבדוק במהדורות החדשות אם לא תוקנו ההשמטות. אנכי הק' פניתי לפני איזה זמן עם הערה על קטע באשל אברהם בוטשאטש סי' תכה שנשמט, וקבלתי הודעה (בצירף תצלום) כי במהדורה החדשה נמצא.

נבהלתי. בש"ע השלם כרך ה* נשמטו כל דיבורי האשל אברהם בוטאטש שנדפסו בשו"ע הישנים על סימנים תיז-תכו - והם כמה עשרות דיבורים. ושים לב: בשו"ע השלם בא"א בסימנים הנ"ל ישנם רק דיבורים בכתב מרובע ואין בכתב רש"י (את הדיבורים שהיו כבר בדפוסים הישנים הם מדפיסים בכתב רש"י).
מדוע אינם מודיעים על כך לרבים ? במיטב כספנו שילמנו על ספרים אלו.

[א. חיים]

על הילקוט מפרשים שבשו"ע השלם או"ח ויו"ד
כמה מהספרים שבמדור זה, התחילו להביאם רק באמצע הפרויקט, והם חסרים בכרכים הראשונים שנדפסו. ואציין שני ספרים חשובים לדוגמא:
א. ספר בית מאיר לר"מ פוזנר הידוע - מעט מדבריו הובאו כבר בשו"ע הישנים על הדף, אבל רוב החיבור היה נמצא בדורות הקודמים רק בספר לעצמו. בשו"ע השלם חלק או"ח התחילו בשלב מסוים להביאו בשלימות, בילקוט מפרשים. אבל הוא חסר בכרכים א-ג ו'. בחלק יו"ד לא הביאו יותר מאשר הדיבורים המודפסים על הדף. ביו"ד כרך א' אכן ציינו שהבית מאיר שבמהדורתם הוא חיבור חלקי אבל בכרכים שלאחמ"כ כבר לא ציינו זאת. וחבל.
ב. ספר מנחת פתים לר"מ אריק - מובא בחלק או"ח מכרך ג' ואילך, אבל גם בסימנים שהביאוהו אי"ז בשלימות - השווה מנחת פתים מהדורת צוויבל תשס"ו. בחלק יורה דעה לא הביאו כלל ספר זה.
באם ייצא פעם ספר 'חסרונות שלחן ערוך השלם' - ראוי שישלבו שם את הספרים החשובים הנ"ל.

[א. חיים]

באלו שנים ליצירה התחבר השלחן ערוך
המחבר כתב בסיום חלק אורח חיים:

תם ונשלם ביום ב' ב' לאלול שנת אלה-ים חשב"ה לטובה בכפר ביריא שבגליל העליון תוב"ב

כלומר: שנת שט"ו.
ובסיום חלק יורה דעה:

תם ונשלם בליל ד' שנים לירח תמוז שנת השי"ו בצפת תוב"ב

ובסיום חלק אבן העזר:

והיתה השלמת הספר הנכבד הזה ביום ג' י"ט לשבט שנת השי"ז ליצירה בצפת תוב"ב שבגליל העליון יבנה במהרה בימינו אמן.

בסיום חלק חשן משפט ישנו קטע של כמה שורות בו המחבר מודה לה' על סיום ספרו ומאחל לעצמו שיזכה להוליד בנים זכרים מורי הוראות בישראל כו'. ומסיים:

והיתה השלמת הספר היקר הזה אור ליום שישי י"ו לאדר ראשון שנת עדותיך שיח"ה לי. תם ונשלם כו'.

חלק זה הסתיים בשנת שיח, והה' מרמזת על מנין האלפים. (רבים שגו בזה וכתבו שחיבור חלק חו"מ התארך במיוחד והסתיים בשנת שכג. ראה ספר יוסף בחירי לבניהו עמוד שסז, נמצא באוצר).
בשלחן ערוך השלם חלק אורח חיים בסופו השמיטו את הודעת המחבר הנ"ל, וחבל. יש לקוות שבסיום חלק יורה דעה יעתיקו את ההודעה השייכת לשם. בשו"ע השלם של מורשה להנחיל בסיום חלק חו"מ העתיקו את הנ"ל.
כמו"כ, במחבר דפו"ר, בסיום מפתח הסימנים שבכל אחד מד' חלקי שו"ע (נדפס שם בסוף החלקים ולא בתחילה כנהוג היום) - ישנם חרוזים שונים. וניכר שהם מהמחבר עצמו. וכל אלו נשמטו בשו"ע השלם. אגב: מורשה להנחיל בחלק חו"מ לא הביאו כלל רשימת סימנים בראש הכרכים, והוא פלא.
והערה נוספת: המחבר והרמ"א כתבו כל אחד הקדמה לשלחן ערוך. ובדפו"ר של המחבר (ויניציא) וכן של הרמ"א (קראקא), הם הדפיסו את ההקדמה בתחילת כל חלק מחדש. וניכר שהיה זה בדוקא. ולכן שגו במכון י-ם שבתחילת חלק יו"ד לא הדפיסו את הקדמות המחבר והרמ"א. לעומתם במורשה להנחיל נהגו נכון בתחילת חלק אבה"ע וכן חו"מ.

והערה הכואבת מכולן: הרמ"א בסוף חלק אורח חיים כתב דברי סיום מתוקים מדבש (מצורפים כאן). ובשלחן ערוך השלם השמיטו זאת.
וואס דארף מען ריידן ...

[א. חיים]

כמה הערות בשלחן ערוך השלם הלכות פסח בפירוש דברי המגן אברהם.
א. עמוד לד. מגן אברהם סימן תלד ס"ק ה:

יבטלנו. דהשתא אפילו נשאר חמץ בביתו שלא מצאו אינו עובר עליו (טור). דאם לא ביטלו עובר עליו אע"פ שלא ידע, וכן כתבתי בסימן תמ"ו [ס"ק ב], מידי דהוי אמי שאכל חלב בשוגג.

והדברים אינם מובנים - המ"א סי' תמו ס"ק ב מדבר על חמץ שמצא אותו במועד והוא ידוע, משא"כ כאן מדובר בעבירה על חמץ שאינו ידוע. רק יש כאן פענוח לא נכון, בדפוסים הקודמים היה כתוב "וכ"כ בסי' תמ"ו", וכוונתו, בהמשך לדבריו לעיל מהטור בסימן זה (תלד) - שכן כתב הטור בסימן תמ"ו, ואלו דברי הטור - "שעד עתה [כלומר: קודם שמצאו] לא עבר אלא בשוגג", ולשיטתו בסי' תלד שעוברים על חמץ שאינו ידוע. (החידוש בשיטת הטור הוא, שעובר מן התורה אפילו לאחר שבדק ולא מצא, ואכ"מ). ויש לציין, שבפתיחת הפמ"ג, בשו"ע השלם להלן עמוד תפט בראשו, הוא מפרש כן את המ"א.
הערה זו נכתבה גם בקובץ גינת ורדים שהובא באשכול זה לעיל.

ב. עמוד נח. מגן אברהם סימן תלח ס"ק א: המ"א מדבר בעכבר שנכנס לבית בדוק וראינו שנכנס לאחד מחדרי הבית, האם צריך לבדוק את שאר החדרים, וכותב:

אבל שאר חדרים היינו בעיא בגמרא [פסחים י, א] בנכנס לחצר ואינו יודע אם נכנס לבית, ומסקינן אע"פ שקרוב לבית מאוד תלינן להקל ואין צריך לבדוק אם ביטל או שאין הככר גדול וכמו שכתוב סימן תל"ט [סעיף א בהגה], הוא הדין כאן.

כלומר: מקילים בשני מקרים, אם ביטל ולכן הבדיקה דרבנן, או שהככר קטן ויש ספק ספיקא שמא לא נכנס ושמא העכבר אכל את הככר. אבל אין מובן הציון לסימן תלט - מדובר שם בדין תשעה ציבורים חמץ ואחד מצה ונטל עכבר א' מהם וכו', ואי"ז דומה כלל למקרה שלנו, וכיצד המ"א מביא ראיה משם. ועוד, בהגה שם מוזכרת קולא בככר קטן, אבל אין מוזכרת קולא כשביטל, ואילו המ"א מביא כאן קולא גם כשביטל. רק יש כאן פיענוח מוטעה. המ"א מביא בעיא דגמ' "בנכנס לחצר ואינו יודע אם נכנס לבית", וממשיך עם פסק הטור סימן תלט במקרה זה: "ציבור אחד של חמץ ואתא עכבר ושקל ונכנס לחצר שלפני הבית ואין ידוע אם נכנס לבית אם לאו אף על פי שקרוב לבית מאוד תלינן להקל ואין צריך לבדוק אם ביטל או שאין הככר גדול". ומובן הדמיון למקרה דידן.

ג. עמוד ס. מגן אברהם סימן תלח ס"ק ד: המ"א מבאר, שאסור להשליך חמץ לבור עמוק בשביל לפטור אותו על ידי כן מביעור. ואיסור זה נקרא בפוסקים "מטמין לכתחילה". ומציין:

עיין סימן תל"ו [סעיף א בהגה].

ואין לזה מובן. בהגה דסי' תלו מדובר באוצר חטים על חמץ, שנעשה בהיתר קודם ל' יום קודם פסח, שאין צריך לפנותו. וכן מבואר דין החטים לאחר הפסח. משא"כ כאן מדובר באיסור להטמין (היינו בתוך ל' יום לפסח). אלא כוונת המ"א לדברי עצמו בסי' תלו ס"ק ז שאסור להטמין לכתחילה. ויש לציין, שבשו"ע השלם להלן עמוד תשפ"ב מובאת הגהת הר"מ בנעט שמבאר כן את המ"א.

[א. חיים]

באלו שנים ליצירה התחבר השלחן ערוך
בסיום חלק חשן משפט ישנו קטע של כמה שורות בו המחבר מודה לה' על סיום ספרו ומאחל לעצמו שיזכה להוליד בנים זכרים מורי הוראות בישראל כו'. ומסיים:

והיתה השלמת הספר היקר הזה אור ליום שישי י"ו לאדר ראשון שנת עדותיך שיח"ה לי. תם ונשלם כו'.

חלק זה הסתיים בשנת שיח, והה' מרמזת על מנין האלפים. (רבים שגו בזה וכתבו שחיבור חלק חו"מ התארך במיוחד והסתיים בשנת שכג. ראה ספר יוסף בחירי לבניהו עמוד שסז, נמצא באוצר).

שוב ראיתי שכתב שם הגדולים מערכת ספרים אות ט [יב] טור ובית יוסף:

ודע דבש"ע שנדפס בימי מרן ז"ל בלי הגה"ה כתוב בסופו שהשלים לחברו אור [ליום] הששי י"ז [ = צ"ל י"ו] אדר הראשון ש' שכ"ג. ובח"א דף ע"ד הבאתי מש"ע דפוס ישן שכתב שם דחלק א"ח השלימו מרן בכפר ביריא שבגליל העליון שנת שט"ו ונמצא דבב' [ = אוצ"ל דבג'] חלקים אשתהויי אשתהי ח' שנים מ"מ [ = מעלה מטה].

והעיר עליו בספר מחקרים בתולדות היהודים (דוד תמר, מוה"ק, עמ' 187-188), שהתאריך יום ו' ט"ז אד"ר מתאים לשנת שי"ח ולא לשנת שכ"ג.

[תורת המן]

א. חיים כתב: בקובצי גינת ורדים (סטמער) ישנם מאמרים אודות הפמ"ג הלכות פסח בשו"ע השלם, בגליונות שסביב גליון טו, אולי מישהו יעלה מאמרים אלו לאשכול וכך נוכל להתרשם האם נכתבו שם דברים של טעם.

אני זוכר כי בשעתו ראיתי את המאמר בקובץ הנ"ל, והשתוממתי מהדברים, ביניהם טעויות גסות וכן פתיחת ר"ת בצורה לא נכונה, וכו' וכו'.

היום נתקלתי אגב לימודי בדוגמא כזה בהל' קריאת שמע [סי' עה א"א סק"ג]:

קש.png (66.19 KiB) נצפה 535 פעמים

ואין לקריאת שמע שום הבנה כאן, וברור דצ"ל 'קליעת שערה'.
וקרוב לשמוע דנעשה החלפה באופן אוטמטי.