הלל בליל פסח בביהכנ"ס בלי ברכה?

[געצל]

כידוע יש מחלוקת הראשונים אם מברכים על ההלל שאומרים בליל פסח על הסדר. עיין בטור בסי' תע"ג. וסיים בזה"ל ויש מקומות שנוהגין לקרות ההלל בביהכנ"ס בציבור כדי שלא יצטרכו לברך עליו בשעת ההגדה ומה טוב ומה נעים ההוא מנהגא עכ"ל. והראשונים הביאו ראיה מדברי הירושלמי שמברכים, עיין מה שהאריכו בזה הרמב"ן ורבינו דוד במס' פסחים. ובחידושי הרשב"א (ברכות י"א.) הביא דברי רב צמח גאון ורב האי גאון שפסקו שלא לברך. וכדי שלא לשנות מהמנהג כתב שאין ראיה מדברי הירושלמי לברך על הסדר, עיי"ש. ומ"מ כתב "ובודאי אלו רצה לקרות כלו בבת אחת בביהכנ"ס או בביתו חייב לברך עליו כההיא דמסכת סופרים וירושלמי עכ"ל. והר"ן בפרק ע"פ הביא דבריו. ובתוס' (ברכות י"ד.) הביאו ג"כ בשם הירושלמי דאם קוראו בב"א שחייב לברך. ומכ"ז יש לתמוה על מה שרבים נוהגים (וכן מטו משמיה דהחזו"א) דקוראים הלל בביהכנ"ס בלי ברכה, היפוך ממש"כ הטור דכדי שלא ליכנס לספק חיוב ברכה על הסדר קוראים בביהכנ"ס בברכה, ודלא כהרשב"א והר"ן והתוס' שכתבו להדיא דאם קוראים בב"א שחייבים לברך. ויש לצרף דעת הרא"ה והריטב"א (שכתבו שיש חיוב הלל בביהכנ"ס בברכה מלבד ההלל שאומרים על הסדר) והריצב"א והר"ם מרוטנבורג והרמב"ן ורבינו דוד (שכולם כתבו שמברכים אפילו על הלל שאומרים על הסדר אם עדיין לא קראו הלל בביהכנ"ס). ואפילו אם מישהו ירצה לחשוש להא דמשמע בפשטות מדברי רב האי גאון שאין כלל מצוה בקריאת הלל רק בתורת אומר שירה, וע"ז אין מברכים, ונאמר דאיכא פלוגתא בזה בין הבבלי להירושלמי, ודלא ככל הראשונים הנ"ל, אז לא יאמר הלל כלל בביהכנ"ס וכמנהג האשכנזים שהביא הרמ"א, ובפרט שי"ל דלרב האי גאון אין כ"כ ענין לקרות הלל בביהכנ"ס, וצע"ג.

[בן פורת]

נ.ב. בספר הזיכרון 'משולחן מלכים' שיצא לע"נ ר' אליעזר פלצינסקי זצ"ל יש מאמר ארוך במיוחד של הרב ב"ש המבורגר בעניין הלל בבית הכנסת, ובו סקירה הלכתית וכן של המנהג עצמו בכל תפוצות ישראל.

[יבנה]

חיוב ברכה זה מתי שמתכוונים לצאת, וכאן הסוברים שעיקר תקנת הלל היא בסעודה אינם מתכוונים לצאת כלל בזמן התפלה ורק אומרים הלל אז שלא לפרוש מהציבור, וא"כ אין טעם לברך.

[געצל]

הציבור אינם רוצים לפרוש מהציבור?

[חכם באשי]

נ.ב. בספר הזיכרון 'משולחן מלכים' שיצא לע"נ ר' אליעזר פלצינסקי זצ"ל יש מאמר ארוך במיוחד של הרב ב"ש המבורגר בעניין הלל בבית הכנסת, ובו סקירה הלכתית וכן של המנהג עצמו בכל תפוצות ישראל.

המאמר הזה שב ונדפס באחד מספרי 'שרשי מנהג אשכנז'.

[יבנה]

נ.ב. בספר הזיכרון 'משולחן מלכים' שיצא לע"נ ר' אליעזר פלצינסקי זצ"ל יש מאמר ארוך במיוחד של הרב ב"ש המבורגר בעניין הלל בבית הכנסת, ובו סקירה הלכתית וכן של המנהג עצמו בכל תפוצות ישראל.

המאמר הזה שב ונדפס באחד מספרי 'שרשי מנהג אשכנז'.

נדפס בכרך ראשון בשנת תשנ"ה, ויצא בצורה מעודכנת במשלחן מלכים בשנת תשס"ח.

[יבנה]

הציבור אינם רוצים לפרוש מהציבור?

דבריי אמורים באופן שנמצאים יחידים שמנהגם לומר הלל רק בסדר, בתוך ציבור שמברכים על הלל שבתפלה. אבל אם כל הציבור נוהגים לברך על הלל שבסדר ברור שאין שום טעם שיאמרו הלל בלי ברכה בתפלה. ואם יש ציבור שעושים כן אינו מדין הלל של תקנת חז"ל, אלא עושים כן בגלל שאוהבים לשיר ביחד.
בשרשי מנהג אשכנז מביא שהגרי"ז לא אמר הלל בבית הכנסת גם לאחר שהגיע לירושלים, אלא יצא משם בזמן אמירת ההלל.

[געצל]

דבריי אמורים באופן שנמצאים יחידים שמנהגם לומר הלל רק בסדר, בתוך ציבור שמברכים על הלל שבתפלה.

כולם מכוונים שלא לצאת?

אבל אם כל הציבור נוהגים לברך על הלל שבסדר ברור שאין שום טעם שיאמרו הלל בלי ברכה בתפלה.

מי נוהג לברך על הלל שבסדר?
כוונתי היתה על קהלות שלמות בא"י שנוהגים לומר הלל בביהכנ"ס בלי ברכה. (ולא אוהבים לשיר.)

[ירח מלא]

נ.ב. בספר הזיכרון 'משולחן מלכים' שיצא לע"נ ר' אליעזר פלצינסקי זצ"ל יש מאמר ארוך במיוחד של הרב ב"ש המבורגר בעניין הלל בבית הכנסת, ובו סקירה הלכתית וכן של המנהג עצמו בכל תפוצות ישראל.

המאמר הזה שב ונדפס באחד מספרי 'שרשי מנהג אשכנז'.

כמדומה שהדבר להיפך, לאחר שנדפס בקיצור ומיעוט יחסי של מקורות ש"שרשי" נדפס בצורה מורחבת (מידי) בספר הזכרון הנ"ל. דומני כי תיקוותו של הרב המבורגר לערוך כך בשנית את כל מאמריו ב"שרשי" הקודמים.

[יבנה]

דבריי אמורים באופן שנמצאים יחידים שמנהגם לומר הלל רק בסדר, בתוך ציבור שמברכים על הלל שבתפלה.

כולם מכוונים שלא לצאת?

אבל אם כל הציבור נוהגים לברך על הלל שבסדר ברור שאין שום טעם שיאמרו הלל בלי ברכה בתפלה.

מי נוהג לברך על הלל שבסדר?
כוונתי היתה על קהלות שלמות בא"י שנוהגים לומר הלל בביהכנ"ס בלי ברכה. (ולא אוהבים לשיר.)

אם יש ציבור שלם של סוברים שעיקר תקנת ההלל היתה בסעודה וכשיטת הרמ"א תפ"ז ד', א"כ אין טעם שיאמרו הלל בתפלה כלל, מפני שמבטלים בזה עיקר התקנה לסברתם.
ודבריי אמורים רק ביחידים הסוברים כרמ"א שהתפללו עם ציבור הסוברים כשו"ע לומר הלל בתפלה ולברך.
אמנם המבורגר מביא במאמרו שבמשלחן מלכים שהחזו"א התפלל בבתי כנסיות שאמרו הלל, ושלא לפרוש מהציבור אמר ג"כ הלל ולא התכוון לתקנת הלל, והנמשכים אחריו עשו בתי כנסיות שאומרים הלל בלי ברכה להדמות אליו. אלא שאין בזה טעם וכמבואר.
אתה צודק, אין מנהג לברך על ההלל שבסדר בזמנינו אף שיש הרבה ראשונים שסברו לברך וכמו הרמב"ן פסחים קטז: ע"פ הירו' ועוד.

[אפרקסתא דעניא]

למנהגנו האשכנזים לברך על המנהג, כגון הלל של ר"ח - האם עצם זה שמנהג רוב האשכנזים בא"י לקרוא הלל בביה"כ בליל הפסח (דלא כהרמ"א), אינה סיבה מספקת לברך על ההלל הזה?

[משולש]

למנהגנו האשכנזים לברך על המנהג, כגון הלל של ר"ח - האם עצם זה שמנהג רוב האשכנזים בא"י לקרוא הלל בביה"כ בליל הפסח (דלא כהרמ"א), אינה סיבה מספקת לברך על ההלל הזה?

ההלל בליל פסח (לפחות אצל אשכנזים) אינו מנהג אלא שינוי מנהג.
והרי כל מה שמברכים "וציוונו", רק בגלל "לא תסור" ו"שאל אביך ויגדך" וכאן ה"לא תסור" הוא הפוך, שהרמ"א ומשנ"ב פוסקים שלא לומר. ואיך נאמר "וציוונו" כשהמשנ"ב מצווה הפוך?

[געצל]

אם יש ציבור שלם של סוברים שעיקר תקנת ההלל היתה בסעודה וכשיטת הרמ"א תפ"ז ד', א"כ אין טעם שיאמרו הלל בתפלה כלל, מפני שמבטלים בזה עיקר התקנה לסברתם.
ודבריי אמורים רק ביחידים הסוברים כרמ"א שהתפללו עם ציבור הסוברים כשו"ע לומר הלל בתפלה ולברך.

א.מהיכי תיתי שנתבטל עיקר התקנה במה שאמר הלל בביהכנ"ס, כיון שעדיין מוטל עליו חיוב לאמרו על הסדר.
ב. כמדומה שיש הרבה אנשים שנוהגים כרמ"א, ומ"מ כשמתפללים בביהכנ"ס שאומרים הלל, אומרים עמהם ואינם מכוונים בדווקא שלא לצאת, ולפי התוס' וכל הראשונים שהבאתי למעלה (שאנחנו נמשכים אבתרייהו בכל דבר) מחוייבים לברך. והרמ"א אינו חולק עליהם בזה.

אמנם המבורגר מביא במאמרו שבמשלחן מלכים שהחזו"א התפלל בבתי כנסיות שאמרו הלל, ושלא לפרוש מהציבור אמר ג"כ הלל ולא התכוון לתקנת הלל, והנמשכים אחריו עשו בתי כנסיות שאומרים הלל בלי ברכה להדמות אליו. אלא שאין בזה טעם וכמבואר.

החזו"א היה מתפלל בביה"מ שבביתו.

[יבנה]

אם יש ציבור שלם של סוברים שעיקר תקנת ההלל היתה בסעודה וכשיטת הרמ"א תפ"ז ד', א"כ אין טעם שיאמרו הלל בתפלה כלל, מפני שמבטלים בזה עיקר התקנה לסברתם.
ודבריי אמורים רק ביחידים הסוברים כרמ"א שהתפללו עם ציבור הסוברים כשו"ע לומר הלל בתפלה ולברך.

א.מהיכי תיתי שנתבטל עיקר התקנה במה שאמר הלל בביהכנ"ס, כיון שעדיין מוטל עליו חיוב לאמרו על הסדר.
ב. כמדומה שיש הרבה אנשים שנוהגים כרמ"א, ומ"מ כשמתפללים בביהכנ"ס שאומרים הלל, אומרים עמהם ואינם מכוונים בדווקא שלא לצאת, ולפי התוס' וכל הראשונים שהבאתי למעלה (שאנחנו נמשכים אבתרייהו בכל דבר) מחוייבים לברך. והרמ"א אינו חולק עליהם בזה.

אמנם המבורגר מביא במאמרו שבמשלחן מלכים שהחזו"א התפלל בבתי כנסיות שאמרו הלל, ושלא לפרוש מהציבור אמר ג"כ הלל ולא התכוון לתקנת הלל, והנמשכים אחריו עשו בתי כנסיות שאומרים הלל בלי ברכה להדמות אליו. אלא שאין בזה טעם וכמבואר.

החזו"א היה מתפלל בביה"מ שבביתו.

1. חיוב אפשר לקיים פעם א' בלבד, אחרי שקיימו מצוה אין אפשרות לקיימו פעם נוספת. הקורא ק"ש או הפריש תרומה או שאר המצוות, האם אפשרי לחזור לעשותם כמה פעמים? ואף בהלל אם יצא חובתו בבית הכנסת, אין שום מצוה באמירתו בסעודה, ונמצא שלא קיים המצוה כצורתו שזה בזמן הסעודה. ולירו' בברכות משמע שהאומר הלל בבית הכנסת נפטר מההלל שבסעודה, וכן פירשו תוס' בברכות יד. אליבא דירו' בפסחים שהאומר הלל בבית הכנסת שותה לד' כוסות בבת א', ופירשו דשותין לכוסות שלהן בלא שום סדר ובלא הלל. ועי' בהעמק שאלה [אות ח'] שצירפתי שהביא ראיות לדבר.
ומה שעיקר תקנת הלל היתה בסעודה, כמבואר במשניות וגמ' פסחים בכמה מקומות אמירת הלל בסעודה, ולא רמזו כלל שנאמר בבית כנסת. ובירו' ברכות ובתוספ' פסחים ג"כ מפורש שהלל בבית כנסת היא בשביל מי שאינו בקי ובדיעבד. ורק במסכת סופרים סברו שמצוה מן המובחר לומר ההלל בבית הכנסת, ושברכתו שם פוטרת ההלל שבבית, אבל שאר המקורות חלקו עליו.
2. אם חושבים לצאת אז צריכים לברך. אבל אין להם לכוון לצאת בגלל שאז מבטלים עיקר התקנה.
3. לא הייתי שמה ואני מסתמך על המבורגר. אולי היו תקופות שהתפלל בבית כנסת שנהגו לומר הלל בברכה. ואף בביתו שמא רוב הציבור היו מאנשים שנהגו לומר הלל בתפלה בברכה, או שמא בשביל יחידים בציבור שנהגו כן הצטרף כל הציבור באמירת ההלל, כדי לכבדם ושלא יחושו שהפסידו חלק חשוב מהתפילה.

[משולש]

נ.ב. בספר הזיכרון 'משולחן מלכים' שיצא לע"נ ר' אליעזר פלצינסקי זצ"ל יש מאמר ארוך במיוחד של הרב ב"ש המבורגר בעניין הלל בבית הכנסת, ובו סקירה הלכתית וכן של המנהג עצמו בכל תפוצות ישראל.

המאמר הזה שב ונדפס באחד מספרי 'שרשי מנהג אשכנז'.

כמדומה שהדבר להיפך, לאחר שנדפס בקיצור ומיעוט יחסי של מקורות ש"שרשי" נדפס בצורה מורחבת (מידי) בספר הזכרון הנ"ל. דומני כי תיקוותו של הרב המבורגר לערוך כך בשנית את כל מאמריו ב"שרשי" הקודמים.

יש מישהו שיכול להשיג את המאמר הזה מ׳שולחן מלכים׳? תודה מראש

[געצל]

אם יש ציבור שלם של סוברים שעיקר תקנת ההלל היתה בסעודה וכשיטת הרמ"א תפ"ז ד', א"כ אין טעם שיאמרו הלל בתפלה כלל, מפני שמבטלים בזה עיקר התקנה לסברתם.
ודבריי אמורים רק ביחידים הסוברים כרמ"א שהתפללו עם ציבור הסוברים כשו"ע לומר הלל בתפלה ולברך.

א.מהיכי תיתי שנתבטל עיקר התקנה במה שאמר הלל בביהכנ"ס, כיון שעדיין מוטל עליו חיוב לאמרו על הסדר.
ב. כמדומה שיש הרבה אנשים שנוהגים כרמ"א, ומ"מ כשמתפללים בביהכנ"ס שאומרים הלל, אומרים עמהם ואינם מכוונים בדווקא שלא לצאת, ולפי התוס' וכל הראשונים שהבאתי למעלה (שאנחנו נמשכים אבתרייהו בכל דבר) מחוייבים לברך. והרמ"א אינו חולק עליהם בזה.

אמנם המבורגר מביא במאמרו שבמשלחן מלכים שהחזו"א התפלל בבתי כנסיות שאמרו הלל, ושלא לפרוש מהציבור אמר ג"כ הלל ולא התכוון לתקנת הלל, והנמשכים אחריו עשו בתי כנסיות שאומרים הלל בלי ברכה להדמות אליו. אלא שאין בזה טעם וכמבואר.

החזו"א היה מתפלל בביה"מ שבביתו.

1. חיוב אפשר לקיים פעם א' בלבד, אחרי שקיימו מצוה אין אפשרות לקיימו פעם נוספת. הקורא ק"ש או הפריש תרומה או שאר המצוות, האם אפשרי לחזור לעשותם כמה פעמים? ואף בהלל אם יצא חובתו בבית הכנסת, אין שום מצוה באמירתו בסעודה, ונמצא שלא קיים המצוה כצורתו שזה בזמן הסעודה. ולירו' בברכות משמע שהאומר הלל בבית הכנסת נפטר מההלל שבסעודה, וכן פירשו תוס' בברכות יד. אליבא דירו' בפסחים שהאומר הלל בבית הכנסת שותה לד' כוסות בבת א', ופירשו דשותין לכוסות שלהן בלא שום סדר ובלא הלל. ועי' בהעמק שאלה [אות ח'] שצירפתי שהביא ראיות לדבר.
ומה שעיקר תקנת הלל היתה בסעודה, כמבואר במשניות וגמ' פסחים בכמה מקומות אמירת הלל בסעודה, ולא רמזו כלל שנאמר בבית כנסת. ובירו' ברכות ובתוספ' פסחים ג"כ מפורש שהלל בבית כנסת היא בשביל מי שאינו בקי ובדיעבד. ורק במסכת סופרים סברו שמצוה מן המובחר לומר ההלל בבית הכנסת, ושברכתו שם פוטרת ההלל שבבית, אבל שאר המקורות חלקו עליו.
2. אם חושבים לצאת אז צריכים לברך. אבל אין להם לכוון לצאת בגלל שאז מבטלים עיקר התקנה.
3. לא הייתי שמה ואני מסתמך על המבורגר. אולי היו תקופות שהתפלל בבית כנסת שנהגו לומר הלל בברכה. ואף בביתו שמא רוב הציבור היו מאנשים שנהגו לומר הלל בתפלה בברכה, או שמא בשביל יחידים בציבור שנהגו כן הצטרף כל הציבור באמירת ההלל, כדי לכבדם ושלא יחושו שהפסידו חלק חשוב מהתפילה.

1. עדיין מוטל עליו החיוב (עכ"פ לכתחילה, ולהפר"ח אפי' בדיעבד לא יצא) לאמרו על הכוס, ולשיטת הבבלי אם שתאן בב"א לא יצא (פסחים ק"ח עמ' ב' וכן נפסק בשו"ע סי' תע"ב ס"ח, ועיין בביאוה"ל שם).
2. לכאורה בסתמא נחשב ככוונה לצאת, ומדברי הטור ושאר הראשונים שהביאו דברי המסכת סופרים משמע שאין שום חשש בזה.

[יבנה]

1. עדיין מוטל עליו החיוב (עכ"פ לכתחילה, ולהפר"ח אפי' בדיעבד לא יצא) לאמרו על הכוס, ולשיטת הבבלי אם שתאן בב"א לא יצא (פסחים ק"ח עמ' ב' וכן נפסק בשו"ע סי' תע"ב ס"ח, ועיין בביאוה"ל שם).
2. לכאורה בסתמא נחשב ככוונה לצאת, ומדברי הטור ושאר הראשונים שהביאו דברי המסכת סופרים משמע שאין שום חשש בזה.

1. יש מח' בחז"ל בענין.
לדברי הירו' ברכות פ"א ה"ה יש חיוב הלל א' בליל פסח, עיקר התקנה זה לומר אותו בסעודה, אך בדיעבד אם אמרו אותו בביהכ"נ יצאו ושוב לא אומרים הלל בסעודה. וכן משמעות תוספ' פסחים פ"י ה"ח.
לעומת זאת שיטת המסכת סופרים פ"כ ה"ז שמצוה מן המובחר לקרות הלל בביהכ"נ ואפ"ה עדיין חייב לקרותו בסעודה. זאת אומרת שאף למסכת סופרים הלל שבסעודה הוא העיקר ואינו נפטר בהלל שבתפלה, אך סברו שיש הידור לומר הלל אף בביהכ"נ ואמירה זאת היא רשות.
לשיטת תוס' שתאן בבת א' ר"ל בלי הלל, והביאו בירו' ראיה דיצאו מדאמרו שיוצא בדיעבד בהלל של ביהכ"נ. א"כ כשאמרו בפסחים קח: ששתאן בבת א' לא יצא, נצטרך לומר שחלקו בזה על הירו' וסברו שהלל של ביהכ"נ לא מועיל לפטור הלל שבסעודה.
נמצא שרק לשיטת מסכת סופרים יש מקום לומר הלל בברכה בתפלה ולחזור שנית לומר הלל בסעודה, אבל לשיטת הבבלי אפ' בדיעבד אינו יוצא בהלל שבתפלה והוא ברכה לבטלה, ואילו לירו' ותוספ' אף שאפשר לומר הלל בברכה בתפלה, בכ"ז אינו כפי שתקנו חז"ל ואינו חוזר לומר הלל בסעודה. ופשוט שאין לעשות כמסכת סופרים נגד בבלי ירו' ותוספ' ואין בדבר שום הידור אלא צד ברכה לבטלה וביטול תקנת חז"ל.
ואין לומר שהבבלי סברו שיש ב' הלל בליל פסח מאחר שלא נרמז כזה חיוב בשום מקור קודם למסכת סופרים, ורק הוזכר הלל שבסעודה. ועוד שלא מצינו בשאר ימים הלל בלילה. וגם בערכין י. הזכירו ימים שאומרים בהם הלל, ולא הוזכר ליל פסח, לעומת זאת במסכת סופרים יש נוסחא אחרת שגרסו בו ליל פסח.
בנוסף אם נפטר מאמירת הלל שבסעודה, א"כ ברכת השיר שבסוף אמירת הלל הוי לבטלה.
2. מי שאינו מפרש שמתכוון לא לצאת, בעצם מתכוון לצאת, וא"כ לשיטת מסכת סופרים אומרו בברכה. אך כבר כתבתי שאין ראוי להתכוון לצאת וכנ"ל.

[געצל]

הרב יבנה
אתה רוצה לחלוק על הטור והרשב"א והר"ן ורבינו דוד שכולם כתבו שאם אומרו בביהכנ"ס מברך אע"פ שחייב לחזור ולאמרו על הכוס?

[יבנה]

הרב יבנה
אתה רוצה לחלוק על הטור והרשב"א והר"ן ורבינו דוד שכולם כתבו שאם אומרו בביהכנ"ס מברך אע"פ שחייב לחזור ולאמרו על הכוס?

הם סוברים כמסכת סופרים וחלקו עם תוס' בהבנת דברי הירו' וכו'. אבל הרי ראשונים רבים חלקו עליהם ולא קיבלו את דעתם לומר הלל בתפלה, ולא סברו שיש בכך הידור מצוה. ופירשתי לפי ראשונים אלו למה לא סברו כשיטת הרשב"א וטור כו'. וממילא אין ללמוד מסברת הטור להסוברים כשיטת התוס' ורמ"א כו'.
וכיון שיש לכל צד מקום בהלכה, אין לצד א' לשנות מנהגם בגלל צד השני אלא ימשיכו לנהוג כפי שנהגו אבותיהם.

[געצל]

התוס' והרמ"א מעולם לא חלקו על שאר הראשונים בזה שאם אומרים הלל שלם קודם הסדר שמברכים עליו. והרמ"א לא כתב אלא איך היו נוהגים בארצות אשכנז.

[משולש]

התוס' והרמ"א מעולם לא חלקו על שאר הראשונים בזה שאם אומרים הלל שלם קודם הסדר שמברכים עליו. והרמ"א לא כתב אלא איך היו נוהגים בארצות אשכנז.

זאת מניין לנו? שמא לדעתם בלי מצה וד' כוסות אין חיוב הלל, והוי כאומר הלל שלם בלג בעומר שאינו חייב ברכה?

[יבנה]

התוס' והרמ"א מעולם לא חלקו על שאר הראשונים בזה שאם אומרים הלל שלם קודם הסדר שמברכים עליו. והרמ"א לא כתב אלא איך היו נוהגים בארצות אשכנז.

אף אם יש היתר לומר הלל בברכה בביהכ"נ, סברת החולקים על הרשב"א שאין לומרו אז מדאינו עושה כתקנת חז"ל לומרו על הסדר. ולסברתם וכפי פשטות הירו' והתוספ' רק עמי הארץ אומרים הלל בביהכ"נ מפני שאינם יכולים לומרו על הסדר, אבל מקומו הראוי זה על הסדר. והרבה שמעו מדברי הרשב"א שחידש שאמירה בביהכ"נ הוא לכתחילה וחלקו עליו.
דברי הרמ"א לא נאמרו ללמד היסטוריה אלא לומר איך יש לעשות. ועי' בהקדמתו [לפני חו"מ] שכתב, "ומי שלא הגיע למדרגה זו [להכריע בעצמו] לא יזוז מן המנהג כו' ". ולכן כתב המנהגים כמבואר שם, ופשוט.

בירו' שבת פ"ח הל' א' ונכפל בפסחים פ"י הל' א' כתוב-
"מהו לשתותן בכרך א' מן מה דא"ר יוחנן בהלל אם שמעה בבה"כ יצא הדא אמרה אפי' שתיין בכרך א' יצא."
ופירש קרבן העדה-
"מהו לשתותן. כל הד' כוסות בכרך אחד בזה אחר זה בלי הפסק בנתיים:
בהלל. של לילי פסחים אם שמעה בבה"כ שכך היה מנהגם לומר הלל בלילי פסחים זכר למקדש שאמרו הלל בליל עשיית פסח וקאמר ר"י אם כיון לבו לצאת בקריאה זו יצא וא"צ לאומרו עוד בביתו:
הדא אמרה. זאת אומרת שאם שתאן בבת אחת יצא שהרי אין דבר מפסיק בין שלישי לרביעי:"
וכעין זה פירשו פני משה ותוס' בברכות יד.. הרי מבואר שלדעת הירו' האומר הלל בביהכ"נ אינו חוזר לומרו בביתו אפ' בלי ברכה ודלא כמסכת סופרים. ודברי הירו' עיקר כנגד מסכת סופרים. האם מצאת בהסוברים כרשב"א התייחסות לירו' הזה.
בנוסף איני מבין איך חוזרים לומר ברכת שיר [יהללוך ונשמת כו'] אחרי ההלל שבסעודה, שהרי זה ברכת ההלל. ואילו במסכת סופרים רמב"ן ורשב"א כו' מבואר שהמברך בביהכ"נ אינו מברך בביתו על ההלל.

[משולש]

דרך אגב, ידוע המעשה על איזה ת"ח מאומרי ההלל ששאלוהו 'הרי הרמ"א כותב שאנו לא אומרים', אז הוא ענה 'מי אמר לכם באיזה מנגינה הוא אמר את זה? הוא התכווין לומר בנימת עצב שאנחנו - נעבאך - לא זכינו לזה'...

[לעומקו של דבר]

דרך אגב, ידוע המעשה על איזה ת"ח מאומרי ההלל ששאלוהו 'הרי הרמ"א כותב שאנו לא אומרים', אז הוא ענה 'מי אמר לכם באיזה מנגינה הוא אמר את זה? הוא התכווין לומר בנימת עצב שאנחנו - נעבאך - לא זכינו לזה'...

בשם בעל התניא

[עושה חדשות]

מה מנהג בריסק בענין, הגר"ח הגרי"ז וכו'?
ראיתי בזה סתירה בספרי הליקוטים למיניהם...

[עמקן]

מה מנהג בריסק בענין, הגר"ח הגרי"ז וכו'?
ראיתי בזה סתירה בספרי הליקוטים למיניהם...

הגרי"ז לא אמר הלל, וכן נוהגים בניו ונכדיו עד היום. אבל במנין שלהם הציבור אומרים הלל והם יוצאים בשעת ההלל.

[צעיר_התלמידים]

כידוע יש מחלוקת הראשונים אם מברכים על ההלל שאומרים בליל פסח על הסדר. עיין בטור בסי' תע"ג. וסיים בזה"ל ויש מקומות שנוהגין לקרות ההלל בביהכנ"ס בציבור כדי שלא יצטרכו לברך עליו בשעת ההגדה ומה טוב ומה נעים ההוא מנהגא עכ"ל. והראשונים הביאו ראיה מדברי הירושלמי שמברכים, עיין מה שהאריכו בזה הרמב"ן ורבינו דוד במס' פסחים. ובחידושי הרשב"א (ברכות י"א.) הביא דברי רב צמח גאון ורב האי גאון שפסקו שלא לברך. וכדי שלא לשנות מהמנהג כתב שאין ראיה מדברי הירושלמי לברך על הסדר, עיי"ש. ומ"מ כתב "ובודאי אלו רצה לקרות כלו בבת אחת בביהכנ"ס או בביתו חייב לברך עליו כההיא דמסכת סופרים וירושלמי עכ"ל. והר"ן בפרק ע"פ הביא דבריו. ובתוס' (ברכות י"ד.) הביאו ג"כ בשם הירושלמי דאם קוראו בב"א שחייב לברך. ומכ"ז יש לתמוה על מה שרבים נוהגים (וכן מטו משמיה דהחזו"א) דקוראים הלל בביהכנ"ס בלי ברכה, היפוך ממש"כ הטור דכדי שלא ליכנס לספק חיוב ברכה על הסדר קוראים בביהכנ"ס בברכה, ודלא כהרשב"א והר"ן והתוס' שכתבו להדיא דאם קוראים בב"א שחייבים לברך. ויש לצרף דעת הרא"ה והריטב"א (שכתבו שיש חיוב הלל בביהכנ"ס בברכה מלבד ההלל שאומרים על הסדר) והריצב"א והר"ם מרוטנבורג והרמב"ן ורבינו דוד (שכולם כתבו שמברכים אפילו על הלל שאומרים על הסדר אם עדיין לא קראו הלל בביהכנ"ס). ואפילו אם מישהו ירצה לחשוש להא דמשמע בפשטות מדברי רב האי גאון שאין כלל מצוה בקריאת הלל רק בתורת אומר שירה, וע"ז אין מברכים, ונאמר דאיכא פלוגתא בזה בין הבבלי להירושלמי, ודלא ככל הראשונים הנ"ל, אז לא יאמר הלל כלל בביהכנ"ס וכמנהג האשכנזים שהביא הרמ"א, ובפרט שי"ל דלרב האי גאון אין כ"כ ענין לקרות הלל בביהכנ"ס, וצע"ג.

כבר הקשה כן מורינו הגאון הגדול רמ"מ קארפ שליט"א בספריו משמרת ליל שימורים וכפל דבריו הלכות חג בחג על פסח.

[יניק וחכים]

דרך אגב,
במעשה רב הגר"א במהדורה החדשה של הרב זלושינסקי בהערות בסוה"ס. יש הבדל חד בין המהדורה משנת תשס"ט לתשע"א?
כנראה שספרו של הגרב"ש מתשס"ח הגיע אליו רק בין תשס"ט לתשע"א.

[געצל]

התוס' והרמ"א מעולם לא חלקו על שאר הראשונים בזה שאם אומרים הלל שלם קודם הסדר שמברכים עליו. והרמ"א לא כתב אלא איך היו נוהגים בארצות אשכנז.

זאת מניין לנו? שמא לדעתם בלי מצה וד' כוסות אין חיוב הלל, והוי כאומר הלל שלם בלג בעומר שאינו חייב ברכה?

בתוספתא שהביאו התוס' מפורש שיש מצוה בביהכנ"ס גם בלי כוסות.

[געצל]

בנוסף איני מבין איך חוזרים לומר ברכת שיר [יהללוך ונשמת כו'] אחרי ההלל שבסעודה, שהרי זה ברכת ההלל. ואילו במסכת סופרים רמב"ן ורשב"א כו' מבואר שהמברך בביהכ"נ אינו מברך בביתו על ההלל.

כבר העיר בזה החק יעקב, ובאמת לפי דברי הרמב"ן אין חוזרים ואומרים ברכת השיר על הכוס, אבל רבינו דוד תלמידו חולק עליו בפרט הזה עיי"ש. וע"ע בחידושי רבינו דוד שהביא הירושלמי שציטטת. ובכלל אי אפשר לומר על המסכת סופרים דלא הוי כהבבלי והירושלמי.

[משולש]

התוס' והרמ"א מעולם לא חלקו על שאר הראשונים בזה שאם אומרים הלל שלם קודם הסדר שמברכים עליו. והרמ"א לא כתב אלא איך היו נוהגים בארצות אשכנז.

זאת מניין לנו? שמא לדעתם בלי מצה וד' כוסות אין חיוב הלל, והוי כאומר הלל שלם בלג בעומר שאינו חייב ברכה?

בתוספתא שהביאו התוס' מפורש שיש מצוה בביהכנ"ס גם בלי כוסות.

ושמא התוספתא אינה להלכה? (כמו שהמ"ס אינה להלכה).

[יבנה]

בנוסף איני מבין איך חוזרים לומר ברכת שיר [יהללוך ונשמת כו'] אחרי ההלל שבסעודה, שהרי זה ברכת ההלל. ואילו במסכת סופרים רמב"ן ורשב"א כו' מבואר שהמברך בביהכ"נ אינו מברך בביתו על ההלל.

כבר העיר בזה החק יעקב, ובאמת לפי דברי הרמב"ן אין חוזרים ואומרים ברכת השיר על הכוס, אבל רבינו דוד תלמידו חולק עליו בפרט הזה עיי"ש. וע"ע בחידושי רבינו דוד שהביא הירושלמי שציטטת. ובכלל אי אפשר לומר על המסכת סופרים דלא הוי כהבבלי והירושלמי.

החק יעקב סי' תפ"ז ס"ק ח' הקשה כעין קושייתי איך חוזר לומר ברכת שיר, ומסיים ויש ליישב בדוחק. ולא כתב איך ליישב.
ר' דוד בקח: הביא הירו' של לשתותן בכרך א', וכתב ע"ז דנראה בירו' שמי שאמר הלל בביהכ"נ לא היה חוזר לומרו על שולחנו, ושאינו כדמשמע בבבלי שצריך לומר הלל על הסדר ומעכב. ומפרש דלבבלי לא היו אומרים הלל בביהכ"נ ולכן היו אומרים הלל בשולחנו, משא"כ לירו' אמרו הלל בביהכ"נ. ומ"מ למד מהירו' לבבלי ששתאן בבת א' בדיעבד יצא.
נמצא שכאן כתב משנה ראשונה שלו בענין כשנמשך עדיין אחרי הרמב"ן, ואף מבואר שלבבלי לא אומרים הלל בביהכ"נ ודלא כירו'. אך בקיח. חלק על הרמב"ן ולא פירש איך יתיישב ירו' הזה עם שיטתו האחרונה.
נמצא שלא שמענו תירוץ על קושייתי מהירו'. ואפ' אם היינו מוצאים הסבר לירו' לפי שיטת הרשב"א ודעימיה, עדיין רואים שהתוס' וסיעתם ורמב"ן כו' לא פירשו כן.
א"כ לשיטתם אין היתר לומר ברכת שיר אם אמרו הלל בביהכ"נ. ולכן אין לומר הלל בביהכ"נ מאחר שעיקר ההלל הוא על הסדר.
בקשר לטענה שמסכת סופרים אינו חולק על הבבלי וירו', במציאות כאן זה חולק.

[עושה חדשות]

אגב.

בגמ' בערכין ד"י אי' ...אמר רבי יצחק לפי שאין אומרים שירה על נס שבחוצה לארץ מתקיף לה רב נחמן בר יצחק והרי יציאת מצרים דנס שבחוצה לארץ הוא ואמרינן הלל...

ויש להבין מהי קו' הגמ', והרי בכל יו"ט אמרי' הלל ואינו שייך דוקא ל"נס", וכמו שלפני כן הגמ' דנה למה לא אומרים הלל בר"ח ור"ה ויוהכ"פ, הגם שאין שם ענין של נס, וא"כ בפסח הרי אמרי' הלל ככל יו"ט, ואיזה טענה יש במה שאין אומרים הלל על נס שבחו"ל.

ושמעתי מג"א שליט"א לפרש דכוונת הגמ' להק' על הלל שבליל פסח, (אם בשעת ההגדה אם בביהכנ"ס), והלל זה הרי אינו כדין שאר יו"ט, אלא הוי מצד הנס, וע"ז מקשי' דהא הוי נס שבחו"ל.

והנה היראים בסי' רסב גרס שם לעיל מינה להדיא דמני' את ליל הפסח כזמן של אמירת הלל, (והיינו דגרס בבבלי שם כמו דאי' בתוספתא ובירו' ומ"ס), ולפ"ז ודאי הדברים נפלאים.

שו"ר בטורי אבן מגילה יד.
וע"ע ברכי יוסף סי' תפז ויוסף אומץ סי' עט ובאגרות משה או"ח ח"א סי טו.