צעיר_התלמידים כתב:אגב, האם בגדול אפשר לסמוך על בניהו? ראיתי בכתביו כל מיני סנסציות מוזרות כגון על חזרתו בתשובה של ישמעאל צבי בנו של ש"ץ והיותו רב בסרייבו בשם ר' יצחק צבי, או עלהגעתו של רי"י אלגאזי לאחר מותו, ועוד כהנה.
כי זה כמה ימים ושנים עלה במחשבה לחבר את האהל, אהלי אפדנו, ע"י איש משרי המלך, מלכו של עולם, זקן ויושב בישיבה של מעלה, ה"ה הרב הכולל, תהלה לכל חסידיו, בן לאותו צדיק הרב המחבר ז"ל, כמה"ר חיים הכהן פרחייא ז"ל, ולא עלתה בידו, עד כי העיר רוח המורה צדק, וזרח השמש, גבר בכולא, כליל לאישי"ם, ה"ה החכם הגביר המרומם רודף צדקה וחסד, הוא אברהם סידיס נר"ו, היום יוסיפו לו תוספת דרבנן. ויהי מידי עוברו פה העירה יע"א, דברתי על לבו דברים המתיישבים על הלב, ונדר גדול נדר לאלקי ישראל, לתת נחת רוח לנפש הרב המחבר ז"ל, וישנס מתניו להוציא לאור תעלומות חכמה...
הביאו לבית הדפוס והזיל זהב מכיסו ומממונו, הגביר המרומם נבון ותחכמון אברהם סידיס נר"ו מתושבי עיר לארסו יע"א, הנה שכרו אתו אשר זכה וזיכה את הרבים, זכות הרבים תלוי בו אכי"ר.
אורח כתב:יש"כ על המאמר המעניין. אבל מן הראוי להפסיק לזלזל בציבור. אין כאן שום דבר שיכול להכלל תחת הכותרת חשיפה. ובטח לא חידוש מסעיר.
.
אורח כתב:לנידון האם הרב המשומד הוא הדורש משפט הוא חכם אחר מאותו בית אב, אין טעם לפלפל מבלי לעיין קודם אצל בניהו בספונות שם הרחיב בענין.
א. חיים כתב:אורח כתב:לנידון האם הרב המשומד הוא הדורש משפט הוא חכם אחר מאותו בית אב, אין טעם לפלפל מבלי לעיין קודם אצל בניהו בספונות שם הרחיב בענין.
כשנותנים לך מאמר לקרא, עוברים על לפני עור. אין גבול לאי אמירת אמת שאתה מוכן לה, העיקר לקעקע את מה שהשני עושה.
בתחילה המצאת שר"ש פרימו השתמד, אחר כך כשתפסו אותך - המצאת שהוא הצדיק את ההמרה של ש"צ (איפה ראית א"ז ? אולי הוא אמר שהיא נעשתה באונס מפחד השולטן, ושזה היה רק משפה ולחוץ, ואם כן, אין בכך שום סרך של דעות מגונות, אלא כסילות ותו לא). וכשלא ענו לך - המצאת שבניהו הרחיב בענין ספר דורש משפט, ויש לעיין שם דוקא ולא מספיק מאמרי. בזמן שבניהו כמעט ולא כתב על ספר דורש משפט.
תמשיך, תמשיכו אתה ורעיך, דבריכם רק מעודדים אותי לכתוב עוד ועוד. כבר עשית דבר ושנים בחיים, ואני יודע איך העולם עובד. אני מתבונן בדבריכם וחושב לעצמי, ב"ה שאני במקום שלי ולא במקום שלכם.
קיץ בריא לכולכם.
א. חיים כתב:אורח כתב:לנידון האם הרב המשומד הוא הדורש משפט הוא חכם אחר מאותו בית אב, אין טעם לפלפל מבלי לעיין קודם אצל בניהו בספונות שם הרחיב בענין.
כשנותנים לך מאמר לקרא, עוברים על לפני עור. אין גבול לאי אמירת אמת שאתה מוכן לה, העיקר לקעקע את מה שהשני עושה.
בתחילה המצאת שר"ש פרימו השתמד, אחר כך כשתפסו אותך - המצאת שהוא הצדיק את ההמרה של ש"צ (איפה ראית א"ז ? אולי הוא אמר שהיא נעשתה באונס מפחד השולטן, ושזה היה רק משפה ולחוץ, ואם כן, אין בכך שום סרך של דעות מגונות, אלא כסילות ותו לא). וכשלא ענו לך - המצאת שבניהו הרחיב בענין ספר דורש משפט, ויש לעיין שם דוקא ולא מספיק מאמרי. בזמן שבניהו כמעט ולא כתב על ספר דורש משפט.
תמשיך, תמשיכו אתה ורעיך, דבריכם רק מעודדים אותי לכתוב עוד ועוד. כבר עשית דבר ושנים בחיים, ואני יודע איך העולם עובד. אני מתבונן בדבריכם וחושב לעצמי, ב"ה שאני במקום שלי ולא במקום שלכם.
קיץ בריא לכולכם.
באופן אישי אני סולד מהתהדרות בעמלם של אחרים.
ואיני יודע כיצד מוכיחים מהשמטת שם הגדולים שהכיר את המחבר וכו'
יותר נראה שהשמיט משום שמועה, שלא היה בידו לבררה
ואולי גם לדעתו, כשכבר נאמרה בשמו (כמו כשנדפס בספר ומצוי לכל) - שאני.אדם ששומע טעם טוב או קושיא טובה או תירוץ טוב ממין או ממומר או מאדם שמחטיא את הרבים אל יאמר דבר משמו... וזהו שנאמר 'הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי', אם אינם הגונים - ולבך תשית לדעתי, לדעתם לא נאמר אלא לדעתי, כאלו לא יצא מפיהם.
ובהפלאה כתובות קד ב:מאי 'ושם רשעים ירקב', אמר רבי אלעזר רקביבות תעלה בשמותן, דלא מסקינן בשמייהו. וברש"י: דלא מסקי בשמייהו - לא יקרא אדם לבנו שם אדם רשע.
ויותר נראה דס"ל לר"ת דודאי בשם הרגיל כמו שם מנשה שכתבנו אין לפסול השם בשביל שנמצא אדם רשע ששמו מנשה וכמ"ש התוס' בשבת דף י"ב [בד"ה שבנא] דאין חשש בשם אברהם אפי' נקרא ג"כ אדם רשע וכו', אבל בשם פלאי שאין רגילין בו אפי' נמצא ג"כ צדיק שנקרא בשם זה אין לקרות בשמו כיון דאין הכל יודעין. דוגמא לזה מצינו ביו"ד סי' רמ"ב סעיף ט"ו בשם רבו דאסור לקרות לאחרים ששמם כשמו אם הוא שם פלאי שאין הכל רגילין לקרות בשמו, וכה"ג מצינו בשמות המלאכים דכל שם שאין רגילין הרבה בני אדם לקרות בשמם אין להזכירו. ולדעתי נראה דיש לפרש דזהו שאמר המלאך למנוח למה זה תשאל לשמי והוא פלאי, רצ"ל דאין לך להזכיר שם מלאך כיון שהוא פלאי שאין בני אדם רגילין לקרות כן. א"כ יש לומר דס"ל לר"ת דשם אבשלום ושם שבנא וכיוצא בו אף אם נמצא אדם שהי' שמו כן אפ"ה אין לקרות בשם זה וק"ל.
מה שנכון נכון כתב:אין כל משמעות מדברי הס"ח לאופן שבזמן שנאמרו הדברים היה כשר.
א. חיים כתב:מה שנכון נכון כתב:אין כל משמעות מדברי הס"ח לאופן שבזמן שנאמרו הדברים היה כשר.
כשמדובר לענין אם מותר ללמוד דברים שחידש רשע - בודאי שישנו חילוק בין אם כשאמרם היה כשר לבין כו'. אבל כשמדובר לענין אם מותר להזכיר אותם בשמו (שהרי שם רשעים ירקב וימחה שמם) - איזה סברא יש להקל אם כשאמרם היה כשר ?
בברכה המשולשת כתב:זכורני שבאשכול אחר הובא מאמר על הנושא העקרוני (אולי של שפיגל?)
והקושיא שלך עלי, במחילה ...
מה שנכון נכון כתב:היכן ראה מר ששניתי משהו?
ס"ח לא מדבר על הזכרת אדם רשע, אלא על אמירת ד"ת מרשע בשמו. ואם כשאמרם לא היה רשע אין בעיה לאומרם בשמו.
ההיתר הוא משום שנחשב לדעתי ולא לדעתם, אבל זה לא מסביר למה כותב הס"ח להקפיד שלא לומר בשמם, ואיזה חסרון יהיה אם יאמר מי אמרם. וע"כ כתבתי שכנראה טעמו כדי שלא ילמדו מזה היתר לילך ולשמוע ממנו.
ונקודה זו הוא מוסיף על התלמוד בחגיגה. [הוא מביא את הדרשה שעיקרה בחגיגה, ומוציא ממנה מדעתו פרט נוסף של הגבלה בהיתר].
והבנתי שדיברת על הספר חסידים, שמדבר אפילו כשהאומר היה רשע. ותתקן אותי אם טעיתי בדבריך. ועכשיו אתה שוב חוזר לדעתך הראשונה.ומיירי או בגדול [אם שייך אצלנו] או בשאר אדם שמשום מה יצא ששמע.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 285 אורחים