ר' נפתלי משכיל לאיתן כותב בתולדות חייו כדברים האלה:
(מוקלד במלואו כאן
http://buch-binder.blogspot.co.il/2013/ ... -post.html)
בהיותי בן חמש עשרה שנה החל מר אבא ז"ל לחנכני בהעתקת כתבי ידו. כי מנעורי נחנתי מהטבע בכתב נקי אשר ירוץ כל קורא בו גם לכתוב בלי שבושים, ולא הייתי מעתיק כגולם וכמכונה מבלי הבין את תכן הענין, כי אם כתבתי תמיד אחרי אשר בינותי כל חדוש וחדוש. ומה גם אחרי מות מאה"ג ז"ל (ח"י תמוז תר"ח) אשר נטל עלי להיות גם מסדר מניירות מפוזרים, מהכתוב בין השיטין ועל הגליונות, מכתבי יד נמחקים ומטושטשים, מאותיות דקים מן הדקים אשר לא תשלוט בהם גם עין סופרים בקיאים ורגילים. מקמחים כאלה לשתי לי בצק וסדרתי כמה מספרי מאה"ג ז"ל אשר נדפסו מאז ועד עתה ואשר אתי בכתובים עדנה. סדור כזה יוכיח כי היה נמנע בלתי אם ירדתי בכל ענין לעומקה של ההלכה. ההעתקות והסדורים האלה עוללו לנפשי יתר הרבה מכל הלמודים שלמדתי ומהם תוצאות למהלך רוחי. כי כבוד מר אבא ז"ל היה מצוין במצוינים בשכלו הזך ובהגיונו הישר, על כן התמידות והקביעות בחידושיו תרגלו לנפשי להגיון ישר, מהם פנה ומהם יתד לכל אשר חדשתי בימי חיי הבלי, ובשומי מעיני בחלק האגדה כי רבה העזובה בו באין ערוך לחלק ההלכה, כי מפרשי האגדה אין חולה מהם על הפשט הפשוט, רק מה שהוא יותר רחוק ויותר זר ותולה על בלימה הוא הטוב בעיניהם, ופניתי אני את לבי לחלק האגדה ביותר, נלוה עמי גם ההגיון הישר ב"ה והוא נחני ארח מישרים לרדת אל עמק הפשט או קרוב לו, ולבאר כמה מאות מאמרי חז"ל בש"ס ומדרשים. כבחינות מהם נדפסו בספר השנתי האסיף שנה שניה, וכנסת ישראל שנה ראשונה, ובעין יעקב דפוס ווילנא בחדושי אהבת איתן למר אבא ז"ל למסכת ברכות ושבת ובספר כוכב מיעקב, וביותר באורי "
מדרש הגדה" להגדה של פסח דפוס ווארשא תרמ"ג, אשר מבקשי הפשט האמתי יראו שם חדשות ונצורות בעז"ה ולא היה עוד כבשם הזה.
.