סידור רפורמי

[שי אבי דוד]

הגיעה לידי כמות גדולה של סידורים רפורמיים (משעשעים, יש לומר). האם דרושים גניזה, או יושלכו כדומן על פני השדה או אל הצפרדע, כדין ס"ת שכתבו מין?

[חכם באשי]

מה הבעייה? תגנוז "גניזה רפורמית"...
אין לרפורמים שירותי גניזה משלהם?

[תוכן]

אני נוהג לזרוק לפח.

[ישיבה מאן דהו]

אני נוהג לזרוק לפח.

כיצד מגיעים לידך סידורי רפורמים באופן כה תדיר, עד שגיבשת מנהג?

[שטיינער]

אני נוהג לזרוק לפח.

זה נשמע כאילו כל יום שני וחמישי אתה מקבל משלוח של סידורים רפורמיים.

[לבב]

הוא מבקר במקומות בהם הם מצויים ומבער הרע

[הוגה]

או יושלכו כדומן על פני השדה או אל הצפרדע, כדין ס"ת שכתבו מין?

בס"ת שכתבו מין נחלקו רש"י והרמב"ם;
לדעת רש"י דוקא במין האדוק בע"ז דאמרינן דודאי לשם ע"ז כתבו, א"כ משא"כ כאן שאינם עע"ז.
אך לדעת הרמב"ם שכתב הטעם שמצוה לשורפו באפיקורוס שלא כתבו לשמו, כדי שלא להניח שם לאפיקורסים ולמעשיהם, א"כ כאן אולי ג"כ שייכת סברא זו.

[ארי במסתרים]

בזכרוני, שבספר הנעשה ע"י דפוס יש בו פחות דין ס"ת שכתבו מין.

[תוכן]

אני מסתובב בכל מיני מכירות ומדי פעם מזדמן לידי סידורים כאלו.

[שי אבי דוד]

למעיישה. האם יש לחשוש לביזוי שמות הקודש או לזרוק \ לשרוף במצפון נקי?

[הוגה]

לענ"ד: יגנז.
נימוק: אפילו למ"ד תפילין שכתבן אפיקורוס באו"ח סי' ל"ט סעי' ד' ישרפו, אף שתפילין בדר"כ לא כתובין לשם ע"ז, עי' ביה"ל שם שזה דוקא באדוק לע"ז, ואל"כ יגנז. רפורמים לא אדוקים בע"ז. ולא שונה סידורים. כ"ש למ"ד בתפילין יגנז. [ולכאו' הפו' לא נקטו סברת הרמב"ם].

[אחשדרפנטובסקי]

אני מסתובב בכל מיני מכירות ומדי פעם מזדמן לידי סידורים כאלו.

אה... זה אתה?

[שי אבי דוד]

לענ"ד: יגנז.
נימוק: אפילו למ"ד תפילין שכתבן אפיקורוס באו"ח סי' ל"ט סעי' ד' ישרפו, אף שתפילין בדר"כ לא כתובין לשם ע"ז, עי' ביה"ל שם שזה דוקא באדוק לע"ז, ואל"כ יגנז. רפורמים לא אדוקים בע"ז. ולא שונה סידורים. כ"ש למ"ד בתפילין יגנז. [ולכאו' הפו' לא נקטו סברת הרמב"ם].

יישר כח

[תוכן]

לענ"ד: יגנז.
נימוק: אפילו למ"ד תפילין שכתבן אפיקורוס באו"ח סי' ל"ט סעי' ד' ישרפו, אף שתפילין בדר"כ לא כתובין לשם ע"ז, עי' ביה"ל שם שזה דוקא באדוק לע"ז, ואל"כ יגנז. רפורמים לא אדוקים בע"ז. ולא שונה סידורים. כ"ש למ"ד בתפילין יגנז. [ולכאו' הפו' לא נקטו סברת הרמב"ם].

יישר כח

הריפורמים כתנועה כוללת גישות רבות, ומהן, כפירה בעיקר, פנייה לצלוב בעת צרה, וכדומה. מכיון שמדובר בחומר מודפס שלשיטות רבות אין בזה קדושה, על כן אני מחמיר וזורק לפח.

[תוכן]

אני מסתובב בכל מיני מכירות ומדי פעם מזדמן לידי סידורים כאלו.

אה... זה אתה?

על משקל "האתה זה בני עשו" או "האתה זה אדני אליהו"?

[שבטיישראל]

אסור להחזיק ספרים כאלה בבית ובוודאי שצריך לזורקם לפח או לשורפם

[גם זה הבל]

כמודמני שספרים שהודפסו כל זמן שלא השתמשו בהם י"א שאין להם קדושה.(שימוש רפורמי מסתמא לא נחשב שימוש וא"כ גם הזמנה לכך לא נחשבת הזמנה) [אשמח לשמוע מקורות].

[שי אבי דוד]

מדובר בסחורה שהודפסה עבור 'בר מצוה' של אמריקאים שנערכה כאן בארץ על ידי אמרגן אורתודכסי - שלא מוכרח כי נתן דעתו לעצם היתר הסיוע לכאלו ושכמותם. מסופקני עד כמה הם - הורי החתן דנן, באמת מודעים למשמעות של הענין. מבחינתם, זוהי הדרך 'הכי קלה להעביר את החיים בתור יהודי'. לא נראה לי שהעמיקו אי פעם משמעות הענין. השאלה אם יש בזה נפק"מ למעשה.

[הוגה]

ובוודאי שצריך לזורקם לפח או לשורפם

על סמך מה קבעת דבריך ?

כמדומני שספרים שהודפסו כל זמן שלא השתמשו בהם י"א שאין להם קדושה.(שימוש רפורמי מסתמא לא נחשב שימוש וא"כ גם הזמנה לכך לא נחשבת הזמנה) [אשמח לשמוע מקורות].

באגר"מ או"ח (ד' סי' ל"ט) דן להתיר מצד סברא דומה גבי משניות וכו' שבלו ואין סיכוי שישתמשו בהם, אך כמ"ש שם, לכ"ע בחומשים וספרים שיש בהם שמות שאינם נמחקים אין שום היתר לאבדם. [ולא גרע מחומשי עכו"ם ושימוש של עכו"ם וכו' שחשש בזה החו"י, כדלהלן].

הריפורמים כתנועה כוללת גישות רבות, ומהן, כפירה בעיקר, פנייה לצלוב בעת צרה, וכדומה. מכיון שמדובר בחומר מודפס שלשיטות רבות אין בזה קדושה, על כן אני מחמיר וזורק לפח.

"אין בזה קדושה" ? - אין בזה קדושה לענין זה שמותר לאבדם ? - גם בשמות קודש שאיסור איבודם מדאורייתא ?
"מחמיר" במה ? מצד אחד חשש "איסור" גמור של איבוד שמות קודש, מצד שני ספק ספק של "ענין" לאבד דברי מינין, זו לא קולא גדולה ?
-- הרי: דבר שדינו לשריפה והשלכתו לגניזה, נו, ההפסד אינו חמור כלל. משא"כ דבר שדינו לגניזה ואיבדתו, מלקות ולאו דאורייתא !
אאל"ט סתם רפורמי, לא נידון כעובד ע"ז.

ולעניינינו עיין מנח"י (ח"א סי' י"ז):
א' - לא מבעי' לדעת הט"ז שבספרים הנדפסים יש קדושה גמורה ככתב לענין כשרות כתבי הקודש, אלא אפי' לדעת החו"י והפוסקים שחלקו עליו, מ"מ כתב החו"י "ולא מצד העדר קדושת הכתב שהוא בדפוס, שכבר אסרוהו הפוסקים".
ב' - אף בנדפס ע"י עכו"ם, הסכים החו"י לענין גניזה שצריך לגנזם, ומדאיתא "אפילו כתבם גוי יגנז". והשבו"י מחמיר יותר (לענין תהמ"ש).
[דן שם גם בנדפס בלשונו אחרים ואי"ז מעניינינו].
ג' - בחומש הנדפס ע"י עכו"ם ולצורכם של העכו"ם, כתב החו"י שראה כמה חנונים ישראלים משתמשים בזה להיתר, "ולא רציתי למחות בהם שכבר נתפשט היתרו, ומ"מ אני בביתי נמנעתי לזרקם לאשפה, כ"ש תשמיש של גנאי, כי מזדעזע כולי גופאי בראותי בהם כמה שמות שאינם נמחקים..".
ספרי רפורמים לא יותר חמורים מספרי עכו"ם - לענין זה.
ד' - לענין ס"ת שכתבו רפורמי, מצאתי עכשיו רבבות אפרים ח"ד סי' קצ"ט עפ"ד הביה"ל הנ"ל שיש לגנזו.

וכאמור, אם נגנוז לא יקרה כלום. אם נאבד, חשש איסור דאורייתא.

[תוכן]

לכאורה יש טעם בדבריך, ואשר ע"כ אני חוזר בי ממה שאמרתי, והדבר צל"ע עדיין.

[הוגה]

אעפ"כ, מעולם לא פתחתי נושא זה יותר מידי, הייתי שמח אם מאן דהו כאן יש לו גישה למו"צ מובהק לשמוע דעתו. [באוצה"ח לא מצאתי יותר מידי].

[מרחביה]

ג' - בחומש הנדפס ע"י עכו"ם ולצורכם של העכו"ם, כתב החו"י שראה כמה חנונים ישראלים משתמשים בזה להיתר, "ולא רציתי למחות בהם שכבר נתפשט היתרו, ומ"מ אני בביתי נמנעתי לזרקם לאשפה, כ"ש תשמיש של גנאי, כי מזדעזע כולי גופאי בראותי בהם כמה שמות שאינם נמחקים..".

מלשונו של החו"י (קט) נראה שאינו מדבר על חומשים אלא על ספרי הברית החדשה ("...וראיתי תורה חדשה שלהם..."). ולפ"ז החידוש בדבריו גדול שבעתיים!

[הוגה]

שו"ר הודות ל"אוצר החכמה", שני צדדים להקל בזה (דהיינו להתיר להשליך):

באגרות משה (או"ח ב' סוף סימן נ'), תחילה כתב שלפי"ד רש"י בע"ז (הנ"ל) שס"ת שכתבו מין ישרף דודאי לשם ע"ז כתבו, זה לא שייך ברפורמים שאין מאמינים גם בע"ז, "ולדידיה ס"ת שכתבו אפיקורס כזה לא יהיה מחוייב לשרוף". אך אח"כ הוסיף: "אך אולי מודה להרמב"ם שיהיה מותר לשרוף מטעם דמעלה בדעתו שהוא כשאר הדברים, אבל אינו מחויב לשרוף מטעם שלא להניח להם שם ולמעשיהם דלא סבר טעם זה...".
ויצויין, שהטור והש"ע בסי' ל"ד וביה"ל הנ"ל, משמע שפסקו כרש"י, ודלא כהרמב"ם.
אמנם דבריו אמורים לגבי ס"ת שכתבו רפורמי, שגריעא טפי כי כוונתו בשמות כשאר דברים, משא"כ בנעשה ע"י דפוס, אולי יש מקום לחלק.

והחזו"א (יו"ד סי' קס"ד סק"ג ד"ה ואם) דן גבי קדושת ספרים הנדפסים, וחילק בין הנדפסים ע"י גרמת האדם או ללא גרמא (כמו הדפוס כיום),
ובספרים הנדפסים ללא גרמא כתב: "אפשר דכל שאין דעת אדם עליהן ללמוד בהן אין בהן קדושה כלל, ומותר לאבדן ביד" - ולפי"ז יש צד להקל בסידורים של רפורמים,
אך הוסיף אח"כ החזו"א: "ומ"מ אם כתובות אזכרות באותיותן ודאי קשה להקל איבוד ביד או גרם שריפה דיש בזה לאו גמור, אבל אם האזכרות נכתבו רק ברמז ולא במלואן יש מקום לצדד להקל...".

לסיכום:
א. "חיוב" או "צורך" לאבד ס"ת של רפורמים, משמע באגר"מ שאכן זה יכול להיות לדעת הרמב"ם הנ"ל. אבל הטוש"ע עד ביה"ל סימן ל"ד, נקטו כרש"י ותוס' שאין היתר אלא צריך גניזה. וכך הבין "רבבות אפרים". אך חידש האגר"מ, שאולי לדעת רש"י יהיה מותר לשרוף.
ב. ספרי דפוס של רפורמים כגון חומשים וסידורים, עפ"ד החזו"א יש לחלק בין אם כתובות האזכרות באותיותן שאז "קשה להקל איבוד ביד או גרם שריפה", לבין אם נכתבו רק ברמז שאז "יש מקום לצדד להקל". [איך כתובים השמות בסידורים הנ"ל ?].
ג. אמנם יתכן שכל הנ"ל (א-ב) זהו מדינא, אך כבר נז"ל שלכאו' מדברי החו"י והשבו"י והמנח"י נראה (וללא עיון כראוי) שגם בספר שנדפס ע"י עכו"ם יש לימנע מלהשליכו לאשפה.
שו"ר במנח"י (ח"ו סי' קי"א) הב"ד "בית יוסף חדש" להרע"י שלזינגר, בדין ספרים הנדפסים ע"י מינין וכופרים, שכתב הרב שלזינגר "דרוב הפוסקים ס"ל דצריך גניזה, ואיזה מהם סוברים לדונם בשריפה".

וכאמור כמה פעמים למעלה (לענ"ד): אם נשליך לגניזה לא יקרה כלום. אם נשליך לפח נכנסנו לסיכונים.

[שי אבי דוד]

אינני מלומד בניסים ואין לי עסק בנסתרות. ובכל זאת, השגחה פרטית עדיין מסוגל אני לזהות. אמש, בעקבות דברי המתירים, העמסתי את הסחורה הרפורמית על עגלה בדרכה אל הפח הקרוב. רצתה ההשגחה והתכולה התהפכה והתפזרה. מפאת החשש שמא יש בכך איתות עבורי, ובצירוף החשש שקינן בליבי בלאו הכי. חזרתי על עקבותיי, ולעת עתה הנחתי את החומר המסוכן בעמדת המתנה. דברי בעל הניק האחרון הם שעומדים מול עיני. אכן קשה לראות את כל שמות הקודש הללו נזרקים לאשפה ושוכנים שם לצד שאר המרעין הבישין. חוששני כי אאלץ להכריע כדעת המצדדים בעד גניזה. וכשאדרש לעתיד לבוא, ארתום לטובתי את תוכן האשכול. והוא רחום יכפר "עוון".

[גם זה הבל]

השגחה פרטית? כידוע בכל מקרה שכזה יל"ע האם זה השגחה פרטית או מעשה שטן שהפריע לך לבדוק אם אתה באמת חושב שצריך לזורקם לאשפה ולא עמדת בניסיון. [כמובן שאיני מביע דעה לעצם הנושא].

[מרחביה]

מלבד שני הצדדים האמורים, של השגחה פרטית ומעשה שטן, אולי ישנו צד שלישי, הא דהאומר 'מקלו נפלה מידו, צבי הפסיקו בדרך' (סנהדרין סה ב).

[שי אבי דוד]

מלבד שני הצדדים האמורים, של השגחה פרטית ומעשה שטן, אולי ישנו צד שלישי, הא דהאומר 'מקלו נפלה מידו, צבי הפסיקו בדרך' (סנהדרין סה ב).

זאת אומרת שאין לי כל דרך "לממש" את ההשגחה הפרטית???

לעצם הענין. שאלתי מו"ץ ת"ח שציטט בשם הגריש"א (הופיע בקובץ כל שהוא, אינו זוכר היכן):שאף אם כתבו מין, אם לא הדפיסו הוא עצמו, כיון שאין אנו יודעים כוונת המדפיס. יש לגנוז את שמות הקודש. וממילא אין לחוש כלל למעשה שטן. ודו"ק.

[הוגה]

שאלתי מו"ץ ת"ח שציטט בשם הגריש"א (הופיע בקובץ כל שהוא, אינו זוכר היכן): שאף אם כתבו מין, אם לא הדפיסו הוא עצמו, כיון שאין אנו יודעים כוונת המדפיס, יש לגנוז את שמות הקודש.

אם נדייק בלשונך (בלשונו), לפי"ז אם הרפורמי הדפיסו בעצמו ואנו יודעים כוונתו, יש לזה דין ס"ת שכתבו מין (אא"כ נאמר כדברי הביה"ל שדוקא מין הדבוק בע"ז).

אמנם בעקבות הנ"ל מצאתי באוצה"ח ספר "גנזי הקודש", שם כתב בעמוד קנ"ה ששמע מהגריש"א שליט"א לרפו"ש, שאם יש דברי תורה בעיתונים חילוניים "יש לגזור את הדברי תורה ולגונזם", והוסיף בשמו: "דליכא בזה משום ס"ת שכתבו מין ישרף, כי המדפיס עושה מעשה קוף בעלמא, ולכן הד"ת יגזרם ויגנזם, וכן כתב לי הגר"ח קנייבסקי שליט"א", עכ"ל.
לכאו' סברת הגריש"א "שהמדפיס עושה מעשה קוף בעלמא", היא כסברת החזו"א לעיל, שכתב שבדפוסים הנדפסים ללא גרמת האדם, כדפוסי ימינו, (בשונה מדפוסי העבר שנעשו ישירות מכח האדם), לא נחשב כפעולת האדם אלא כמעשה קוף, ולכן אין לזה דין של ס"ת שכתבו מין.

אך לפי"ז גם אם המדפיס בעצמו שהפעיל המכונה היה רפורמי, מה אכפ"ל, סו"ס זה לא נחשב כפעולתו אלא כפעולת המכונה.

[לייטנר]

שאלתי פעם את אחד מגדולי הדור לגבי גניזת דף שעליו מצולמת מצבת מישע (הכתובה בכתב העברי) שבה כתב עובד ע"ז את שם ה' המפורש.
וענה שרצויה גניזה.

[אוצר החכמה]

זאת אומרת שאין לי כל דרך "לממש" את ההשגחה הפרטית???

כמובן שלא, השגחה פרטית היא מעשיו של הקב"ה, ואנו צריכים להודות לו על השגחתו, אבל אין אנו יכולים לנחש את רצונו ואת ההלכה על פי מה שקורה לנו הדרך היחידה לדעת את רצון הבורא, בזמנינו שאין לנו נביא וחוזה, היא מהתורה הקדושה.

לפעמים בדבר שיש בו שני צדדים, (ואינו מחויב חיוב גמור באף צד ע"פ דין) אם יש עיכוב בדבר יכול אדם לומר, אני יצאתי ידי ההשתדלות, ולא להמשיך במעשה, אבל אי אפשר להוציא מזה מסקנות על מה הדין.

[ההוא תלמידא]

זאת אומרת שאין לי כל דרך "לממש" את ההשגחה הפרטית???


כמובן שלא, השגחה פרטית היא מעשיו של הקב"ה, ואנו צריכים להודות לו על השגחתו, אבל אין אנו יכולים לנחש את רצונו ואת ההלכה על פי מה שקורה לנו

וקצ"ע מברכות (ז.) כי מטא ההיא שעתא ניים, אמר ש''מ לאו אורח ארעא למעבד הכי. ע"ש.

[לייבל]

לעצם הענין. שאלתי מו"ץ ת"ח שציטט בשם הגריש"א (הופיע בקובץ כל שהוא, אינו זוכר היכן):שאף אם כתבו מין, אם לא הדפיסו הוא עצמו, כיון שאין אנו יודעים כוונת המדפיס. יש לגנוז את שמות הקודש. וממילא אין לחוש כלל למעשה שטן. ודו"ק.

בהערות עמ"ס גיטין (כמדומני בסביבות דף מ) מביא מעשה רב מהגרז"ר בנגיס שהשאיר אצלו תנ"ך שנדפס ע"י נוצרים.

[ההוא תלמידא]

זאת אומרת שאין לי כל דרך "לממש" את ההשגחה הפרטית???


כמובן שלא, השגחה פרטית היא מעשיו של הקב"ה, ואנו צריכים להודות לו על השגחתו, אבל אין אנו יכולים לנחש את רצונו ואת ההלכה על פי מה שקורה לנו

וקצ"ע מברכות (ז.) כי מטא ההיא שעתא ניים, אמר ש''מ לאו אורח ארעא למעבד הכי. ע"ש.

וע"ע בשו"ת חת"ס (חאה"ע ח"א סי' פ) אחר שפלפל בחכמה, כתב בסוף תשובתו:
אך היות כי ככל הדברים האלה וכל החזיון הזה כבר עלה על רעיוני משעה ראשונה, ומשמים עכבוני בכתיבת תשובה זו יותר מערך עשר שבועות, וכתבתי מעט שוב הקיפוני טרדין ונתעכב יום וימים ועשרה ימים וכן כמה פעמים, עד שאמרתי הלא דבר הוא דלא מסתייעא מילתא, ע"כ קבלתי עלי בקבלה גמורה שלא לסמוך בענין זה עלי דידי וכאלו לא נאמרו הדברים הנ"ל מפי כלל. ואינני מונע דברי תורה ואני שולח למעלתכם יראו ויעיין ודרוש וקבל שכר, אבל למעשה יעשו הם לפי הכרעתם או מטעמא דידי או משארי טעמא, אך לא יסמכו עלי כלל ואפילו שיבא מכשורי לא בעינא.

[אוצר החכמה]

על מעשים כגון אלה כתבתי
לפעמים בדבר שיש בו שני צדדים, (ואינו מחויב חיוב גמור באף צד ע"פ דין) אם יש עיכוב בדבר יכול אדם לומר, אני יצאתי ידי ההשתדלות, ולא להמשיך במעשה, אבל אי אפשר להוציא מזה מסקנות על מה הדין, וכן רואים גם בדברי החת"ס שלא עלה בדעתו לומר שכנראה הדין היפך מחשבתו.


והגמרא בברכות פשוט שאינו שייך לעניין בכלל, ששם לא עשה מה שהתורה חייבתו, אלא אדרבה רצה שמן השמים יעשו רצונו, וראה שמעכבים בדבר.

[ההוא תלמידא]

לא ידענא מאי קאמר.
מעולם לא אמר אדם שמעשים כגון אלו הינם סימן מובהק, אבל למיחש מיהו מיבעי. ולא נגע ולא פגע כלל בגדר השתדלות.
עין רואה בתשובת החת"ס שלאחר דהכי הוה עובדא, אע"ג דבעלמא היה תורה יוצאה ממנו להתיר ההיא איתתא, משך ידו לאחוריו ומסתפי להתיר משום דסימנא מילתא.

ואשר לההיא דברכות - שם ריב"ל עצמו (ולא שמים) רצה לקלל, וכיוון דלא סייעו בידיו הסיק מכך ד"לאו אורח ארעא למיעבד הכי" (וידוע דיש כמה "לאו אורח ארעא" בש"ס
דאיסורא נמי איכא). ש"מ דשפיר ילפינן מעיכובא דשמיא. וז"פ מאוד. ול"י מה עניין התורה חייבתו או לא לנידון דידן, הלא אנו דנים בעלמא אם צריך לייחס לזה משמעות, ומוכח
מכאן שכן.

[אוצר החכמה]

לא הבנתי שום דבר, השאלה היא פשוטה, במקום שאדם מסתפק מה הדין אם יכול להוכיחו מאירועים שקרו לו, והתשובה פשוטה שלא.
(והחת"ס ראייה שלא אמר להם אלא שלא יסמכו עליו אבל אם דבריו נראים להם יעשו כן ואע"פ שעכבו בעדו.)

[שכניה בן יחיאל]

ג' - בחומש הנדפס ע"י עכו"ם ולצורכם של העכו"ם, כתב החו"י שראה כמה חנונים ישראלים משתמשים בזה להיתר, "ולא רציתי למחות בהם שכבר נתפשט היתרו, ומ"מ אני בביתי נמנעתי לזרקם לאשפה, כ"ש תשמיש של גנאי, כי מזדעזע כולי גופאי בראותי בהם כמה שמות שאינם נמחקים..".

מלשונו של החו"י (קט) נראה שאינו מדבר על חומשים אלא על ספרי הברית החדשה ("...וראיתי תורה חדשה שלהם..."). ולפ"ז החידוש בדבריו גדול שבעתיים!

החות יאיר מדבר על חומש שהודפס אז ע"י נוצרים עם פרושים רבים שכמעט כולם של חכמים יהודים.

[נתן]

לא הבנתי שום דבר, השאלה היא פשוטה, במקום שאדם מסתפק מה הדין אם יכול להוכיחו מאירועים שקרו לו, והתשובה פשוטה שלא.
(והחת"ס ראייה שלא אמר להם אלא שלא יסמכו עליו אבל אם דבריו נראים להם יעשו כן ואע"פ שעכבו בעדו.)

מי מדבר על להוכיח הדין, הרי הוא רצה להקל עד שלא ידע את דברי הוגה ומשמים עכבוהו שלא יכשל בחשש בזיון שמות ולמה אין כאן השגחה פרטית, ומאי שנא מהא דהחת"ס דאם רואה שמשמים עכבוהו משוך ידך ממנו, וודאי דאם ילך וישאל למורה הוראה מובהק או יעיין בדבר ויצא לו הדין להקל יכול להקל "ע"פ דין", ומ"מ יתכן דבדבר שאינו ברור יש בזה סימן שימשוך ידו ממנו.
[והצד השני של מעשה שטן אינם אלא דברי הבל]
אולם מעולם יש לדעת בדברים אלו אם השגחה הוא או יסורים הן, ומעשה דהחת"ס שאני שחזר על עצמו כמה פעמים בענין א' ואם ליסורין יכול להיות באופן אחר, ובדרך כלל ההוראה הוא דאם ברור לך בצדקתך אל תמשוך ידך, אבל יתכן דתלוי הוא בהרגשת הלב ואם מרגיש כי סימן הוא מן השמים הרי הוא כך ולפעמים צריך לשאול דעת תורה.

[שטייגעניסט]

אינני מלומד בניסים ואין לי עסק בנסתרות. ובכל זאת, השגחה פרטית עדיין מסוגל אני לזהות. אמש, בעקבות דברי המתירים, העמסתי את הסחורה הרפורמית על עגלה בדרכה אל הפח הקרוב. רצתה ההשגחה והתכולה התהפכה והתפזרה. מפאת החשש שמא יש בכך איתות עבורי, ובצירוף החשש שקינן בליבי בלאו הכי. חזרתי על עקבותיי, ולעת עתה הנחתי את החומר המסוכן בעמדת המתנה. דברי בעל הניק האחרון הם שעומדים מול עיני. אכן קשה לראות את כל שמות הקודש הללו נזרקים לאשפה ושוכנים שם לצד שאר המרעין הבישין. חוששני כי אאלץ להכריע כדעת המצדדים בעד גניזה. וכשאדרש לעתיד לבוא, ארתום לטובתי את תוכן האשכול. והוא רחום יכפר "עוון".

ההודעה הזאת הזכירה לי את מה שנשא הרב אמנון יצחק כראיה שאין עליה עוררים על אי-אמינות כשרות מסיומת מחד, ועל העיקר החמישי של הרמב"ם שהקב"ה מנהיג את כל העול בהשגחה פרטים מאידך גיסא.
וגופא דעובדא הכי הוי: יהודי אחד קנה ארגז עופות של כשרות פלונית, כי היה מבצע וזה היה מאוד זול וכו'. הביא את העופות הביתה ושם אותם במקפיא. לא עברו כמה ימים והחלו להריח ריח רע מאוד בבית, הוא בדק וראה שמקור הריח במקפיא. או אז היא נזכר שהוא שכח לחבר את המקפיא לחשמל, וכל העופות הסריחו.
אז אמר: איזו השגחה פרטית! הצילו אותי משמים שלא אוכל נבלות וטרפות, שהרי הרב אמינון אמר שהכשרות ההיא זה כמו לאכול בשר חזיר, שהם מאכילים את לקוחותיהם נבילות במזיד! ושמח מאוד, והיה בטוח שאם היה מרדכי ואסתר קיימים היום היו מוסיפים למגילתם את הסיפור הזה, להודיע שכל קוויך לא יכשלו ולא יכלמו לנצח.

[עקביה]

אמינון

נכתב בכוונה כך?
(ע"פ שמואל ב' יג כ ודברי הרד"ק שם).

ומ"מ איך שיהיה, זו ראיה למשהו מסוים, ולעיקר החמישי של הרמב"ם...