אני מבקשת להוסיף עוד דוגמה לגבי "שני אליהו", הלא הם אליהו בית צורי ואליהו חכים, מעולי הגרדום, שגזר דינם הוצא במצרים. כאשר הביאו את גופותיהם ארצה בשנת תשל"ה, ביוזמתו של ח"כ יצחק שמיר, בטקס קבלת הארונות נתבקש שמיר לזהות את הגופות, "ולאחר פתיחת הארונות העיד כי הן נותרו שלמות עד כדי שמירת סלסול השערות שבשפם, למרות השנים הרבות שעברו מאז מותם".
מקור אחד לסיפור הזה:
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/235884זוכרים את אליהו חכים ואליהו בית צורי
בהר הרצל תתקיים היום אזכרה לאליהו בית צורי ואליהו חכים, לוחמי הלח"י שהתנקשו בחיי הלורד מוין, נועל שערי הארץ בפני יהודי אירופה.
שיתוף שמעון כהן, ו' בניסן תשע"ב 29/03/12 13:16
אליהו חכים ואליהו בית צורי
אליהו חכים ואליהו בית צוריארכיון.
היום אחר הצהריים יתקיים בהר הרצל שבירושלים אירוע הזיכרון ל'שני אליהו', לוחמי הלח"י אליהו חכים ואליהו בית צורי, שהועלו לגרדום בידי המנדט הבריטי לאחר ההתנקשות בלורד מוין בקהיר, התנקשות שבוצעה בהוראתו של יצחק שמיר בשל היות הלורד מוין האדם העומד מאחורי מדיניות סגירת שערי הארץ ומניעת הצלתם של יהודי אירופה מהצורר הנאצי.
ב'שני אליהו' נכרך גם הסיפור הפלאי של הבאת גופותיהם ארצה שלושים שנה לאחר שהועלו לגרדום. בטקס קבלת הארונות נכחו אישים רבים ובהם שמיר עצמו שהתבקש לזהות את הגופות, ולאחר פתיחת הארונות העיד כי הן נותרו שלמות עד כדי שמירת סלסול השערות שבשפם, למרות השנים הרבות שעברו מאז מותם.
נזכיר כאן את דבריה של גאולה כהן שנכחה גם היא במעמד המרגש וסיפרה לערוץ 7: "הגענו לשדה התעופה כמשלחת הלח"י בראשות יצחק שמיר. הארונות התקבלו בטקס צבאי מרשים על ידי הרבנות הראשית בניצוחו של הרב הצבאי הראשי באותם ימים, הרב גד נבון. יצחק שמיר, שהכיר את השניים והיה זה ששלח אותם למשימה הוזמן להיות נוכח ברגע פתיחת הארונות. קיוו שאולי יזהה את השניים, אולי על פי בגדיהם או חפצים שיהיו בארון, אבל ההתרחשות הייתה אחרת לחלוטין. הארונות נפתחו, לא אשכח את ה"ואו" ששמעתי מפיו של יצחק שמיר, כך גם מפיותיהם של אנשי יחידת הרבנות הצבאית. הגופות היו שלמות לגמרי. כלום בהם לא היה רקוב, אפילו הבעת פניהם נותרה כשהייתה. לא היה צריך כל מאמץ בזיהוי, הם פשוט נותרו כפי שהיו. מישהו מאנשי הרבנות הצבאית הזכיר אז את מאמר חז"ל שרימה אינה שלטת בהרוגי מלכות. כולם היו המומים".
חכים ובית צורי הי"ד הועלו לגרדום בשנת 45 לאחר הפעולה שהתרחשה ביום 6 בנובמבר 44. השניים ירו בלורד מוין כששהה ברכבו והרגוהו. הם ניסו להימלט מזירת האירוע באופניים אך נלכדו כעבור מרדף קצר. הם הועמדו לדין בפני בית דין צבאי מצרי,
הופעתם במשפט נותרה חקוקה זמן רב בזיכרון היהודי. השניים סירבו לדבר ערבית, כמצוות בית המשפט, ומשהושת עליהם גזר דין מוות סירבו לבקש חנינה. בית צורי הכריז אז "לחיות חיים קצרים ולעשות מעשה למען המולדת, זהו ניצחון".
השניים נדונו לעונש מוות והוצאו להורג בקהיר ב-22 במרץ 1945 בעודם שרים את "התקווה".
על הלורד מוין נזכיר כי הוא הונח על כוונת ארגון הלח"י לאחר שהוגדר בכרוז של הארגון כאויב מושבע לשאיפת החופש של העם העברי בארצו. מוין הגדיר את העם היהודי כ"ערב רב של גזעים לעומת שבטי ערב שהם גזע שמי טהור". דברים אלה הביאו אותו למסקנה כי אין לו לעם היהודי כל זכות על ארץ ישראל. מוין סירב בין השאר גם להצעה להציל מיליון מיהודי הונגריה בתואנה "מה אעשה באותם יהודים?", טענה אותה שמע יואל ברנד, מפעילי ועד העזרה והצלה של יהודי הונגריה.
כאמור, היום אחר הצהריים (16:00) יתקיים בהר הרצל טקס האזכרה לעילוי נשמתם.