ספר הישר לר"ת חלק החידושים לקראת מהדורה מחודשת

[איש_ספר]

מצבו העגום של ספר הישר לר"ת ידוע לכל, דוקא ר"ת שעמד על משמר נוסחאות הספרים, לקה ספרו כמו שלא לקו ספרים אחרים.

תחילה מילים מספר אודות מצב כתבי היד, והעקרון עליה מיוסדת מהדורת שלזינגר.

שני כתבי יד יש מהספר.

הראשון כת"י הנמצא כיום בביהס"ל [= כת"י ירושלים] ממנו נדפס הספר לראשונה בוינה בשנת תקע"א.
השני הוא כת"י אוקספורד שאינו כולל אלא עד סי' תרנג. וגם באמצעו חסרים בו כמה סימנים.
הרב ש. שלזינגר הדפיס את חלק החידושים מתוך כת"י אוקס', ובמקום שהוא מסתיים (סי' תרנג) חזר לכת"י ירושלים.
כתי"א אמנם נקטע באמצעו וכאמור, אבל בחלקו הנותר הוא עולה על כת"י ירושלים, בסימנים נוספים שיש בו, ובשיעור שגיאות פחות מכת"י ירושלים.
עובדה זו היא כנראה שגרמה לר"ש שלזינגר לדבוק בכי"א.
כ"כ אימץ הרש"ש את כתי"א, עד שהדפיסו עם שגיאותיו גם במקומות שנוסח כ"י ירושלים [היינו נוסח ד' וינה] אין בו את אותה שגיאה או הכפלה. כלומר, השאיר הרב ש' בתוך הפנים את השגיאות וההכפלות שבכי"א ורק הקיף אותן בסוגריים. וכן בנוגע להשמטות, באותן מקומות שנשמטה שורה באותו כ"י ואפשר להשלימה מכ"י ירושלים, השאיר את ההשמטה והדילוג כמות שהן ואילו את החסר הוסיף רק בהערה. ומדובר ב'עיקר' החסר מן הספר. כלומר בשגיאות ברורות.
אילו היה בונה את ה'פנים' עפ"י שני כתבי היד, - כשהבסיס הוא כי"א – היה חוסך מהמעיין אין ספור סדרות של סוגריים, עגולים ומרובעים; ומה שחשוב יותר - היה מגיש למעיין נוסח שלם יותר ולא מותיר חלקים עיקריים בההערות.

וכך פרוייקט השו"ת של בר אילן, שמנהגם שלא להביא את כל ה'אפראט' של הספר, חסר בנוסחם שורות שלמות הנמצאות אפילו במהדורת וינה המשובשת. עי' למשל בסי' תלז שורה שנשמטה באוקס' מחמת הדומות והיא הכרחית והדפיס אותה למטה בהערה. וכן בסי' תמב. וכהנה רבות.

[איש_ספר]

ת"ח חשוב שליט"א אשר כבר הוציא מתח"י כמה חיבורים מתורת חכמי אשכנז במהדורות דווקניות, שוקד זה זמן על עריכת חלק החידושים ככל הניתן: לפי מקורות מקבילים ובכל כלי ההגהה העומדים לרשותו של הלומד.
אמרתי ליחד אשכול זה לתיקוני טעויות שנפלו במהדורתו של הרש"ש. באופו שכל מי שיש בידו, הגהה קטנה כגדולה, בל ימנע טוב, יוציאם נא אלינו ונדעם.
בהמשך אעלה כמה דוגמאות.

[איש_ספר]

אגב, ומענין לענין, כפי הנשמע ר' אברהם (רמי) ריינר שוקד על הדפסת תשובות ר"ת חדשות (!) מכת"י. מן הסתם יהיה בהם גם לעזר לאוקמי גרסא בס' הישר.
(תקוותי תאמציני שהתשובות יופיעו באכסניא שעיני הלומדים ישלטו בה, למען לא ייגע המהדיר וכו' ולא יהיה פריו וכו''

[עדיאל ברויאר]

רשום אצלי מכבר:
סי' תקכט (סי' תלד בדפ' וינה): "שמקצצות אותן מעל(מ') מיני עשבים ומתמתק במיעייהו". בדפ': מעלמ'. וברור שצ"ל: מעל .
השיבוש נגרם, כנראה, עקב דרכם של סופרי כתה"י ליישר את השורות באמצעות האות הראשונה של המילה הראשונה בשורה הבאה. ישנם מעתיקים שמוסיפים לאות זו גם פסיק עליון, וכך נוסף: מ'.

[עדיאל ברויאר]

אגב, ומענין לענין, כפי הנשמע ר' אברהם (רמי) ריינר שוקד על הדפסת תשובות ר"ת חדשות (!) מכת"י. מן הסתם יהיה בהם גם לעזר לאוקמי גרסא בס' הישר.
(תקוותי תאמציני שהתשובות יופיעו באכסניא שעיני הלומדים ישלטו בה, למען לא ייגע המהדיר וכו' ולא יהיה פריו וכו''

עדות על תשובה חדשה של ר"ת, ציינתי כאן: viewtopic.php?f=17&t=9104&p=277326&hilit=%D7%A1%D7%A2%D7%95%D7%93%D7%94+%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%AA#p253956
ריינר עתיד לכלול גם אותה. אני הבנתי שהוא מתכוון להדפיס את כל תשובות ר"ת, חדשות גם ישנות.

[עדיאל ברויאר]

מצבו העגום של ספר הישר לר"ת ידוע לכל, דוקא ר"ת שעמד על משמר נוסחאות הספרים, לקה ספרו כמו שלא לקו ספרים אחרים.

תחילה מילים מספר אודות מצב כתבי היד, והעקרון עליה מיוסדת מהדורת שלזינגר.

שני כתבי יד יש מהספר.

הראשון כת"י הנמצא כיום בביהס"ל [= כת"י ירושלים] ממנו נדפס הספר לראשונה בוינה בשנת תקע"א.
השני הוא כת"י אוקספורד שאינו כולל אלא עד סי' תרנג. וגם באמצעו חסרים בו כמה סימנים.
הרב ש. שלזינגר הדפיס את חלק החידושים מתוך כת"י אוקס', ובמקום שהוא מסתיים (סי' תרנג) חזר לכת"י ירושלים.
כתי"א אמנם נקטע באמצעו וכאמור, אבל בחלקו הנותר הוא עולה על כת"י ירושלים, בסימנים נוספים שיש בו, ובשיעור שגיאות פחות מכת"י ירושלים.
עובדה זו היא כנראה שגרמה לר"ש שלזינגר לדבוק בכי"א.
כ"כ אימץ הרש"ש את כתי"א, עד שהדפיסו עם שגיאותיו גם במקומות שנוסח כ"י ירושלים [היינו נוסח ד' וינה] אין בו את אותה שגיאה או הכפלה. כלומר, השאיר הרב ש' בתוך הפנים את השגיאות וההכפלות שבכי"א ורק הקיף אותן בסוגריים. וכן בנוגע להשמטות, באותן מקומות שנשמטה שורה באותו כ"י ואפשר להשלימה מכ"י ירושלים, השאיר את ההשמטה והדילוג כמות שהן ואילו את החסר הוסיף רק בהערה. ומדובר ב'עיקר' החסר מן הספר. כלומר בשגיאות ברורות.
אילו היה בונה את ה'פנים' עפ"י שני כתבי היד, - כשהבסיס הוא כי"א – היה חוסך מהמעיין אין ספור סדרות של סוגריים, עגולים ומרובעים; ומה שחשוב יותר - היה מגיש למעיין נוסח שלם יותר ולא מותיר חלקים עיקריים בההערות.

וכך פרוייקט השו"ת של בר אילן, שמנהגם שלא להביא את כל ה'אפראט' של הספר, חסר בנוסחם שורות שלמות הנמצאות אפילו במהדורת וינה המשובשת. עי' למשל בסי' תלז שורה שנשמטה באוקס' מחמת הדומות והיא הכרחית והדפיס אותה למטה בהערה. וכן בסי' תמב. וכהנה רבות.

1. כת"י ירושלים נסרק. קישור לסריקה תמצא כאן: http://aleph.nli.org.il:80/F/?func=dire ... ase=NNLMSS
2. גם כת"י אוקספורד נסרק: http://digital.bodleian.ox.ac.uk/inquir ... 70958eb451
ניתן להוריד את כל הכת"י כך:
תיכנס לסריקה הנ"ל. בצד ימין למעלה יש log on. תלחץ על זה, ותלחץ על register או משהו דומה. אז תירשם בתהליך פשוט וקצר. תחזור לסריקה, תקליד בתבנית החיפוש את הסיגנטורה שאוקספורד נתנו לכת"י. תסמן את הכת"י (כשאתה לוחץ על התמונה שלו והוא מסומן בירוק) ותלחץ בצד ימין למעלה (מעל תמונות הכת"י, לא בקצה העמוד) על סמל עם חץ למטה, ותדאג ששלושת המשבצות יהיו מסומנות. הוא יוריד לך קובץ zip עם כל התמונות. ועם עוד שלושה קבצים נלווים. בלחיצה על הקובץ iNQUIRE_export שיש בו ציור של עולם אבל אין צורה של גלגל שיניים, הוא יפתח לך את כל התמונות מסודרות אחת אחרי השנייה בתוך הדפדפן (גם בלי חיבור לאינטרנט).
3. מלבד אלו יש גם דפים אחדים מכת"י:
http://aleph.nli.org.il:80/F/?func=dire ... ase=NNLMSS
http://aleph.nli.org.il:80/F/?func=dire ... ase=NNLMSS
שים לב שבקישור האחרון יש ציון לקטעים נוספים מאותו טופס. בקישור הראשון תמצא קישור לסריקה שנגיש נכון לעכשיו רק בבניין הספה"ל, והקטעים הנוספים שמצוינים בקישור השני נסרקו באתר הגניזה. בקטלוג הספה"ל כתוב שהקטעים מהטופס שבקישור השני נתלשו מכת"י אוקספורד, אך כשעיינתי בהם בעיון ראשוני, היה נראה לי שזו טעות מהסיבות הבאות:
ראשית, יש הבדלים בצורת הכתב, ראה לדוגמא את צורת המ"ם (במיוחד בעמוד האחרון של כת"י אוקספורד, אך גם קודם לכן).
שנית, צבע הדיו שונה.
שלישית, נראה שרוחב הגליונות שונה בין הכת"י. אמנם יש לציין ששמחה עמנואל, במבוא לתשובות מהר"ם מרוטנבורג וחבריו, עומד על כת"י של תשובות מהר"ם שהגיע כנראה מהגניזה לאוסף הרגיל של ספריית קמברידג', ויש הבדל בין רוחב הגליונות של הכת"י הגדול ובין רוחב הגליונות של קטעים מאותו טופס שנשארו בגניזה, והוא משער שמישהו קיצר את הדפים של הכת"י לאחר שנתלשו ממנו הקטעים שנותרו בגניזה. יש מקום לבדוק עם הספרנים באוקספורד מהו רוחב השטח הכתוב, ולבדוק אם הוא תואם לקטעי הגניזה (מן הסתם לגבי הקטעים בני"ו יש כבר מדידה בקטלוג דנציג שנסרק באתר הגניזה).

קטע נוסף שאולי קשור, אבל איני יודע לעמוד על כוונת תיאורו בקטלוג: http://aleph.nli.org.il:80/F/?func=dire ... ase=NNLMSS

[עמקן]

החסרון במהדורה טוב יותר של ספר הישר הורגש מזמן והיה לי חלום להוציא זה בעצמי אילו הייתי מוציא הזמן. טוב שיש אחרים.
מסתמא הוא עלה על זה מעצמו אבל אני מעתיק המעט שרשמתי בגליון ספר הישר שלי.
סי' תמג: הובא באור זרוע סי' שע"ח. בב' המקומות לקוי ביותר, אבל לא ראי זה כראי זה וע"פ ב' עדים יקום דבר. יש עוד בראבי"ה סי' לה.
סי' תעג: הובא בבעל המאור ואפשר לתקן ע"פ.

[איש_ספר]

תודה לכל העונים.

והנה מגליון א"מ שליט"א
לפנינו סו"ס תרצ"ד ותחילת ס' תרצ"ה במהדורת הרש"ש

ספר הישר.jpg (102.55 KiB) נצפה 16415 פעמים

כך הגיה ר"ת. והמתבונן יראה דמאי דסליק מיניה אינו הגהה אלא חשבון מסויים, ופשוט שהערה זו שייכת לשלפני פניו, שתי שורות לעיל, שם מסתיימת הגהת ר"ת הפותחת: ונראה לי דהכי גרסינן, והובאה בתוס' ובשא"ר. ע"ז העיר מאן דהו בגליון: 'כך הגיה ר"ת'.
ולא רק הערה זו נשתרבבה שלא במקומה אלא גם מספר הסימן 'תרצה' והמילה 'השוכר' שאחריו – כל אלו הן זמורת זר; אין כאן פיסוק סימן, אלא הסימן – יותר נכון המשפט – נקטע באיבו ויש להמשיכו עם מה שנראה כפתיחת הסימן הבא. וכך הלשון אומרת: ונראה לי דלריש לקיש וכו' דבליע בפת, דאמר ר"ל הפיגול וכו'.
ויש עוד להוסיף: סימן תרצד מסתיים לא בסוף סימן תרצה אלא קרוב לסופו: עמ' 406 שו' 4 מלמטה, 'וכדאמרינן מין במינו בס' מדרבנן'. כאן מסתיים הנושא של טעם כעיקר דעסיק ביה. ומכאן ואילך 'וכל קבוע כמחצה על מחצה' הוא סימן חדש ואותו ראוי להכתיר סימן תרצה.


ואמנם בס' מעשה רוקח [מהד' בת הגר עמ' 92. במהדורה הישנה אין] הועתק כנוסח הדפוס ולא עוד אלא שהוסיף: 'זהו סיום של הלכה על טעמו ולא ממשו', אבל פשוט שאין אלו דבריו של בעל הרוקח, וכל הקטע שם הוא הוספת מעתיק שהרי הוא זר וקטוע שם ואין לו קיום בפני עצמו.

[הגהמ]

ב"ה כי לא השבית גואל!

כפי הנשמע גם מכון אופק עומד להוציא לאור חידושים מרבנו תם ובית מדרשו על סדר הפרשיות, מהם שלא נודעו מעולם, ומהם שהם פנים חדשות לד"ת בתוספות ובספר הישר. נזכה ונחיה ונראה.

והנה קצת הערות שרשמתי בגליון ספרי משכבר הימים (מקופיא ובלי עיון כראוי):

א. עמ' 163 סי' רס"ה - המילים "חורי שמריחין..." מתחילים דיבור חדש שהמשכו נדפס אחריו בסי' רס"ו. בסוגריים רשום בשני הסימנים (סי' רי"א), ולא בדקתי מי חילק אותם כמו שהם לפנינו, אבל נראה שיש לחלקם כמש"כ.

ב. עמ' 233 סי' שפ"ג - נראה בכוונתו דדרשינן 'אפו' שבפסוק "את אשר תאפו אפו" כאילו נאמר 'אָפו' לשון עבר ולשון רבים נסתר. לכאורה נראה מזה שסובר ר"ת דדרך מדרשם ז"ל הוא שלא משגחינן במה שתחילת הביטוי "את אשר תאפו" היא לשון רבים נוכח. וא"כ יש לומר שזוהי נמי כוונת מדרשם ז"ל בסנהדרין (קד:) 'אמר רבה אמר רבי יוחנן אותו (היום) [הלילה] ליל תשעה באב היה אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל אתם בכיתם בכיה של חנם ואני אקבע לכם בכיה לדורות', ראה פירוש הרמב"ן עה"ת פר' שלח שכ' דלא ידע על מה סמכו רז"ל לומר כן (ועי' מש"כ בזה בס' תו"ח שם). וע"פ האמור נראה דיתכן לומר שדרשו מקרא האמור באיכה (א:ב) "בכו תבכה בלילה" כאילו נאמר "בכוּ (לשון עבר) תבכה בלילה', ור"ל 'כיון שהם בכו, תבכה בלילה'.

ג. עמ' 332 סי' תקס"ז (רשום בצדו בבא קמא ע"א ב') "כשעמד בדין. פי' שעמד בדין וברח אחר שבועה..." - העיר רש"ש בהערותיו 'נוס' דיבור זה לקוי ומשובש, ואיני יודע לא לפרשו ולא לתקנו'. נראה לי שהציון לב"ק עא: משובש ואישתמיטתיה דברי התוס' שם דף קד: ד"ה מלוה בסופו, וע"ש ותראה שהן הן הדברים, אלא שיש לתקן בס' הישר ולסגור תיבת "וברח" ולקרוא כך: 'כשעמד בדין - פי' כשעמד בדין אחר שבועה', דוק ותשכח.

[חד ברנש]

ואמנם בס' מעשה רוקח [מהד' בת הגר עמ' 92. במהדורה הישנה אין] הועתק כנוסח הדפוס ולא עוד אלא שהוסיף

כינוי נחמד מצא מור אביך...

[בברכה המשולשת]

תודה לכל העונים.

והנה מגליון א"מ שליט"א
לפנינו סו"ס תרצ"ד ותחילת ס' תרצ"ה במהדורת הרש"ש

ספר הישר.jpg

כך הגיה ר"ת. והמתבונן יראה דמאי דסליק מיניה אינו הגהה אלא חשבון מסויים, ופשוט שהערה זו שייכת לשלפני פניו, שתי שורות לעיל, שם מסתיימת הגהת ר"ת הפותחת: ונראה לי דהכי גרסינן, והובאה בתוס' ובשא"ר. ע"ז העיר מאן דהו בגליון: 'כך הגיה ר"ת'.
ולא רק הערה זו נשתרבבה שלא במקומה אלא גם מספר הסימן 'תרצה' והמילה 'השוכר' שאחריו – כל אלו הן זמורת זר; אין כאן פיסוק סימן, אלא הסימן – יותר נכון המשפט – נקטע באיבו ויש להמשיכו עם מה שנראה כפתיחת הסימן הבא. וכך הלשון אומרת: ונראה לי דלריש לקיש וכו' דבליע בפת, דאמר ר"ל הפיגול וכו'.
ויש עוד להוסיף: סימן תרצד מסתיים לא בסוף סימן תרצה אלא קרוב לסופו: עמ' 406 שו' 4 מלמטה, 'וכדאמרינן מין במינו בס' מדרבנן'. כאן מסתיים הנושא של טעם כעיקר דעסיק ביה. ומכאן ואילך 'וכל קבוע כמחצה על מחצה' הוא סימן חדש ואותו ראוי להכתיר סימן תרצה.


ואמנם בס' מעשה רוקח [מהד' בת הגר עמ' 92. במהדורה הישנה אין] הועתק כנוסח הדפוס ולא עוד אלא שהוסיף: 'זהו סיום של הלכה על טעמו ולא ממשו', אבל פשוט שאין אלו דבריו של בעל הרוקח, וכל הקטע שם הוא הוספת מעתיק שהרי הוא זר וקטוע שם ואין לו קיום בפני עצמו.

לא כ"כ הבנתי. הרי ספר מעש"ר אינו אלא ספר הליקוטים של רבינו הרקח, ויש בכך ראיה מסויימת שהשיבוש היה כבר לפניו, והעתיק כך מספר הישר.

[איש_ספר]

לא כ"כ הבנתי. הרי ספר מעש"ר אינו אלא ספר הליקוטים של רבינו הרקח, ויש בכך ראיה מסויימת שהשיבוש היה כבר לפניו, והעתיק כך מספר הישר.

ואמנם בס' מעשה רוקח [מהד' בת הגר עמ' 92. במהדורה הישנה אין] הועתק כנוסח הדפוס ולא עוד אלא שהוסיף: 'זהו סיום של הלכה על טעמו ולא ממשו', אבל פשוט שאין אלו דבריו של בעל הרוקח, וכל הקטע שם הוא הוספת מעתיק שהרי הוא זר וקטוע שם ואין לו קיום בפני עצמו.

ועי' במהדורה ההיא, שכ"ז בא באותיות שונות וקטנות ואולי משום שהוא גליון.

ואמנם בס' מעשה רוקח [מהד' בת הגר עמ' 92. במהדורה הישנה אין] הועתק כנוסח הדפוס ולא עוד אלא שהוסיף

כינוי נחמד מצא מור אביך...

לא היה לי ספק שמעינך לא ימלט... חתיכת ברנש אתה.

[עדיאל ברויאר]

לא כ"כ הבנתי. הרי ספר מעש"ר אינו אלא ספר הליקוטים של רבינו הרקח, ויש בכך ראיה מסויימת שהשיבוש היה כבר לפניו, והעתיק כך מספר הישר.

ואמנם בס' מעשה רוקח [מהד' בת הגר עמ' 92. במהדורה הישנה אין] הועתק כנוסח הדפוס ולא עוד אלא שהוסיף: 'זהו סיום של הלכה על טעמו ולא ממשו', אבל פשוט שאין אלו דבריו של בעל הרוקח, וכל הקטע שם הוא הוספת מעתיק שהרי הוא זר וקטוע שם ואין לו קיום בפני עצמו.

ועי' במהדורה ההיא, שכ"ז בא באותיות שונות וקטנות ואולי משום שהוא גליון.

ואמנם בס' מעשה רוקח [מהד' בת הגר עמ' 92. במהדורה הישנה אין] הועתק כנוסח הדפוס ולא עוד אלא שהוסיף

כינוי נחמד מצא מור אביך...

לא היה לי ספק שמעינך לא ימלט... חתיכת ברנש אתה.

אולי תהיה תועלת מבדיקה של הקטע המקביל במעשה רוקח שנדפס בהוצ' זכרון אהרן. אמנם כבר ידועים הדברים לגבי ספר זה במהדורתם, אבל האמת שגם על המהדורה האחרת דרשו הליצנים: די לההדרת הנשים...

[עדיאל ברויאר]

ב"ה כי לא השבית גואל!

כפי הנשמע גם מכון אופק עומד להוציא לאור חידושים מרבנו תם ובית מדרשו על סדר הפרשיות, מהם שלא נודעו מעולם, ומהם שהם פנים חדשות לד"ת בתוספות ובספר הישר. נזכה ונחיה ונראה.

המעתיקים מייחסים אותו לר"ת, אבל בפועל מוזכרים בו ר"ת ותלמידיו. אז - או שמדובר בר"ת אחר (ניתן למצוא שר' יעקב אחר מכונה בכינוי זה), או שקובץ זה שייך לר"ת בבסיסו וכדו', או שהייחוס מוטעה.
אני מקווה שהעניין יבורר ויוכח כראוי ולנכון במבוא שלהם.
ההערכה היא שיראה אור בעוד כחודש.

[מה שנכון נכון]

קטע מהחיבור עה"ת העתיד לצאת ע"י אופק נדפס בסה"ז ברכת מנחם - ברכות.

[עדיאל ברויאר]

קטע מהחיבור עה"ת העתיד לצאת ע"י אופק נדפס בסה"ז ברכת מנחם - ברכות.

וכן בישורון בגליון אחד או שניים, וגם בספר זכרון שירתא דפסחא.
בקובץ חצי גבורים-פליטת סופרים, ו, כתב רי"י מיללער דברים קצרים על חיבור זה (לחלוק על הרב שושנה המייחסו לר"ת), כמדומני שכתב כן מכיוון שהדפיס בו תשובה אחת משם.

[בברכה המשולשת]

ועי' במהדורה ההיא, שכ"ז בא באותיות שונות וקטנות ואולי משום שהוא גליון

בכתב היד עצמו זה לא גליון.

[בברכה המשולשת]

אולי תהיה תועלת מבדיקה של הקטע המקביל במעשה רוקח שנדפס בהוצ' זכרון אהרן. אמנם כבר ידועים הדברים לגבי ספר זה במהדורתם, אבל האמת שגם על המהדורה האחרת דרשו הליצנים: די לההדרת הנשים...

כידוע, על חלק מהספר יש ההדרה יותר טובה משתי המהדורות הנ"ל ...

[עדיאל ברויאר]

קטעים נוספים באתר הגניזה שמקוטלגים כשייכים לחלק החידושים:
Cambridge, CUL: T-S F3.149 מכיל עמוד 1 סוף סי' תע"א, תחלת סי' תרפ"ו עד אמצעה, עמוד 2 סוף סי' תרפ"ו ותחלת סי' תרפ"ב שבנדפס,* עמוד 3 נראה המשך לדפים הקומדים, עמוד 4 עוסק בהסבר הפסוקים "לא תשה כל מלאכה" המופיעים בחגים השונים.** *בכת"י סדר שונה מהנדפס, וכן שינויים קלב ובלתי משמעותיים, **עמוד רביעי ג"כ לא מופיע בנדפס, יתכן שאינו לר"ת. קטע זה מכיל רק את חלקם העליון של הדפים. החלק התחתון שלהם: קמברידג', T-S F 5.124
Cambridge, CUL: T-S F5.124 יעקב בן מאיר, ספר הישר (רבנו תם): תרפו; תרפב; תנ

New York, JTS: ENA 2572.23a-23b ספר הישר, הקדמה (סוף) וסי' ג-ד-ה (=סי' א, תרצו-תרצז, במהד' שלזינגר)

[עדיאל ברויאר]

אולי תהיה תועלת מבדיקה של הקטע המקביל במעשה רוקח שנדפס בהוצ' זכרון אהרן. אמנם כבר ידועים הדברים לגבי ספר זה במהדורתם, אבל האמת שגם על המהדורה האחרת דרשו הליצנים: די לההדרת הנשים...

כידוע, על חלק מהספר יש ההדרה יותר טובה משתי המהדורות הנ"ל ...

http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?171802&

החל מעמוד 29 בדפי האוצר. הפיסקה שלנו בעמ' 35

[יבנה]

עמ' 283 שורה 15 'ודווקא'- צ"ל 'דדווקא', שורה 22 'חיה' לו לומר- צ"ל 'היה'.

[מאיר חכמים]

בספר המכריע לרי"ד ציטוטים רבים מספר הישר לר"ת. יעויין במפתח אישים שבסוף מהד' ורטהיימר.

[איש_ספר]

סימן תסו

תסו.png (110.01 KiB) נצפה 16093 פעמים

המסומן באדם אין לו מובן!
וכך פתרון הדברים
ראשית "הגהת רבינו תם" היינו הגהה בדברי רבינו תם. (ויהיה התיקון באופן שיהיה).
"שמגדל צמחים עד כאן". זה מורה מקום שרשם אותו מגיה היכן לשבץ את ההגהה...!
כוונתו בקטע המסיים בתיבות שמגדל צמחים.
והנה הוא בסי' שלפניו, סי' תסה:

תסה.jpg (133.61 KiB) נצפה 16093 פעמים

בקיצור את כל הקטע הראשון בסי' תסו, מבקש המגיה להוסיף אחרי המסומן בסי' תסה. ואכן דבריו משלימים ומבארים את חילוקו של ר"ת שם בסי' תסה בין אפר לאפר. דוק ותשכח.

מגליון א"מ.

(ויש עוד כמה הגהות נחוצות בסי' תסו, ולא הבאתי בדוגמא זו אלא להראות את גודל הבלבול שבספר).

[איש_ספר]

רבי שמחה עמנואל הקדיש מאמר מיוחד לטעויות סופר שנפלו עקב קריאה שגויה של שני טורים, במאוזן, כשהטור השמאלי התחבר לראשון!
הדוגמא השלישית היא מספר הישר דידן.

והרי המאמר המאלף (המצוי באוצר) לפניכם.

טעות סופר.PDF

(1.18 MiB) הורד 485 פעמים

[הגהמ]

קילורין לעינים!

אעיר שבשינו"ס בסימן תס"ו הביא שבכת"י נוסף 'מדבר', ונראה שהיא גירסא מקורית וכך יש לקרוא: הגהת ר"ת מ'דבר שמגדל צמחים' עד כאן. ואמנם לא הבנתי אם מ"מ גרידא הוא מה זאת אומרת 'משם ועד כאן', היה לו לומר בפשיטות: 'אחר המילים 'שמגדל צמחים'' וכדו'. ויש לי תחושה שהגהה זו - שלפי האמור בסופה היא 'מפי ר"ת' - היא מהדורה תניינא, והיינו שהורה ר"ת למחוקקים מבין רגליו לכתוב סיום קל וקולע במקום הסיום המפולפל המופיע "מ'דבר שמגדל צמחים' עד כאן".

[איש_ספר]

"עד כאן" זו לשון מורגלת בכל הקדמונים כשבאים לציין מיקום מדויק של פסקה אותה הם באים להגיה/לפרש/להשיג.

[עדיאל ברויאר]

"עד כאן" זו לשון מורגלת בכל הקדמונים כשבאים לציין מיקום מדויק של פסקה אותה הם באים להגיה/לפרש/להשיג.

לא בדקתי אם יש כזאת צורה, אבל נראה לי שיותר רווח ציון שבנוי כך: "אבג דהו זחטי וכו' עד כלמנס עפצק".

[איש_ספר]

סה"י סי' תמח

תניא ר' שמעון אומר פרה מטמא טומאת אוכלין הואיל והיתה לה שעת הכושר (פא ע"ב). וקשיא ליה לרבינו שלמה היא עצמה והלא היא מטמאה טומאה חמורה אדם וכלים. ונראית הקושיא מפני ששנינו בזבחים (קה ע"א) ובכמה מקומות השורף פרה ופרים הנשרפים מטמאין בגדים פרה ופרים עצמן אינן מטמאין בגדים. וכן במסכת פרה פר"ח הלכה ומסיים בה הכי הרי זה מטמאין ולא טמאוני ואתה טמאתני.
ואחרי כן הוקשיתי בה ממה ששנינו בזבחים (קה ע"א) ובמסכת פרה כל שסופו לטמא טומאה חמורה כגון פרה ופרים הנשרפים ואינן צריכין הכשר שרץ. ואם כן מאי דקאמר מיטמאין טומאת אוכלין. והילכך עדיין אנו צריכין לתירוץ רבינו שלמה, שמתרץ כגון שצירפו לפחות מכביצה אוכלין.
ואם לא בשביל שאין להגיה ספרים הייתי אומר דהכי גרסינן פרה מטמאה טומאת אוכלין. דהכי אמר ר' שמעון בהדיא בתוספתא דפרה בפרק יחיד שמילא (פ"ז ה"ט) ומייתינן לרישא במסכת זבחים פרק טבול יום סוף גמרא (קה ע"א) השורף פרה ופרים הנשרפין והמשלח את השעיר מטמאין בגדים פרה ופרים ושעיר המשתלח עצמן אינן מטמאים בגדים אלא אוכלין ומשקין דברי ר' מאיר וחכמים אומרים פרה ופרים הנשרפין מטמאין אוכלין ומשקין ושעיר המשתלח אינו מטמא אוכלין ומשקין מפני שהוא חי ואין חי מטמא אוכלין ומשקין ר' שמעון אומר פרה מטמאה אוכלין ומשקין שהיתה לה שעת הכושר ר' יהודה אומר פרה כיון ששחטה מטמאה במשא כאפרה. והכא ודאי מטמאה לא קאמר אלא מיטמאה, דהא דקתני אוכלין ומשקין. וכן השטה מוכחת. ושמא ברייתא אחרת היא.
וממה שאמר ר' שמעון במקום אחר נוכל ללמוד דסבירא ליה דפרה מיטמאה טומאת אוכלין. דתניא בתוספתא בשילהי מסכת עוקצין (פ"ג ה"ז) ומייתינן לה בפ"א דבכורות (ט ע"ב) ערלה וכלאי הכרם ועגלה ערופה ושור הנסקל וציפורי מצורע ובשר בחלב ופטר חמור כולן מיטמאין טומאת אוכלין ר' שמעון אומר כו' אין מטמאין טומאת אוכלין וכן היה ר' שמעון אומר יש נותר שהוא מטמא טומאת אוכלין ויש נותר שאינו מטמא כיצד לן לפני זריקת דמים אין מטמאין טומאת אוכלין. אלמא אף על גב דסבירא ליה לר' שמעון דאוכל שאי אתה יכול להאכילו אינו קרוי אוכל, דהיכא דהיתה שעת הכושר מודי, פרה נמי אע"ג דאוכל שאי אתה יכול להאכילו הוא, הואיל והיתה לה שעת הכושר מיטמאה טומאת אוכלין.
דמי לא תנן (עוקצין פ"ג מ"ג וש"נ) נבלת בהמה טמאה בכל מקום צריכה [מחשבה] ליטמא טומאת אוכלין, ואף על גב דהיא מטמאה טומאה חמורה אדם וכלים, נמי כמו כן נהי דפרה מטמאה אוכלים ומשקין . ופירכא דנבלת בהמה טמאה במסקנא בכריתות בפרק דם שחיטה (כא ע"א), ודכוותה נתרץ הך מילתא דפרה. וכן תירץ רבינו .
ולפי תירוץ ראשון יש לומר דהאי דמטמאה טומאה חמורה היינו לעוסקין בה. שאינה מטמאה אלא מעסיקיה, אבל אחריני לא מטמיא .
ולר' שמעון בעי הכשר שרץ ופליג אדר' מאיר דאמר דמטמא אוכלין ומשקין בלא הכשר שרץ. תדע דכמה דוכתי מייתי לה ולא פריך דסופה לטמא טומאה חמורה. אלא טעמא כדפרישית.
חלב בהמה טמאה הרי זה טמא חלב חיה בין טמאה בין טהורה היא כגופה חלב נבילה וחלב טריפה הרי זה טהור שנאמר חלב נבילה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה וגו', בסוף עוקצין בתוספתא (פ"ג ה"ב).

א. "ונראית הקושיא". ביטוי חריג.
ב. "והלכך עדין צריכים אנו לתירוץ רבינו שלמה". לא מובן. משמע מזה שלעיל הובא איזה תירוץ של רבינו שלמה או תי' אחר. ולפנינו אין כלום.
ג. "ולפי תירוץ ראשון". היכן יש כאן שני תירוצים?

אלא מחוורתא שצ"ל בתחילה: ואין נראית הקושיא! וכך הוא במקו"א בשם ר"ת. וכוונתו להק' מסיפא דמתניתין שרק העוסקים טמאים.
ועתה נקראים הדברים כהוגן.

מגליון א"מ שליט"א

[איש_ספר]

בכתובות כז אמרו שבולשת הבאה לעיר, כל נשי הכהנים אסורות, ושאלו ממה שאמרו בע"ז שבולשת שבאה לעיר אין חביות היין אסורות אא"כ היו פתוחות.

ותירצו

א. לבעול יש להם פנאי לנסך לא.
ב. חילוק בין בולשת של אותה מדינה לבולשת של מדנה אחרת.

בע"ז שאלו אותה שאלה מנשים על חביות ותירוצו רק תירוץ א: לנסך אין פנאי לבעול יש.

ואלו ד' ר"ת בסה"י:

הישר.jpg (134.51 KiB) נצפה 15929 פעמים

אולי צריך לגרוס ואת שאין נראה לו מתרץ במקום אחר וכו'.
חשוב למצוא מקבילות כמובן.

[מה שנכון נכון]

[כ"כ לענין כללי התוספות כשבמקו"א כתבו ב' תירוצים ובמקום אחר הביאו רק תירוץ אחר, ראה שד"ח כללי הפוסקים ט,ג. ובאמת יש לדון הרבה על הנחה זו בנוגע לתוס'].

[עדיאל ברויאר]

אשמח אם תסביר לי למה צריך להגיה.
המשפט האחרון אומר שאם אנו מוצאים במקום אחד שני תירוצים ובמקום אחר רק אחד מהם, אז זה אומר שאותו אחד הוא העיקר.
איני רואה צורך להתאים בין המשפט הזה לבין קודמו.

[איש_ספר]

אלו דר"ת: ובכתובות איכא תירוצי אחרינא ש"מ דהאי נראין [נראה] לתלמוד משום הכי אינו מתרץ תירוץ אחר

עד כאן הכל ברור.

בכתובות יש שני תירוצים ובע"ז אחד. אומר ר"ת, נראה שהתלמוד סבר שהחילוק האחד (אותו שנקבע בע"ז) הוא העיקר ולכן לא הזכירו את החילוק השני.

ממשיך ר"ת: וכיו"ב מצינו בהרבה מקומות את הנראה לו מתרץ במקום אחר.

המשפט הזה אין לו הבנה. הרי השתא במס' ע"ז קיימינן, (והוא הרי שולח לכתובות: ובכתובות איכא תירוצי אחרינא וכו'), ואם כן, את הנראה לו הוא תירץ כאן ולא במקום אחר.

ואולי צ"ל, את הנראה לו מתרץ במקום אחד.

אכן המשפט כמו שהוא לפנינו אינו מובן.

[צופר הנעמתי]

אלו דר"ת: ובכתובות איכא תירוצי אחרינא ש"מ דהאי נראין [נראה] לתלמוד משום הכי אינו מתרץ תירוץ אחר

עד כאן הכל ברור.

בכתובות יש שני תירוצים ובע"ז אחד. אומר ר"ת, נראה שהתלמוד סבר שהחילוק האחד (אותו שנקבע בע"ז) הוא העיקר ולכן לא הזכירו את החילוק השני.

ממשיך ר"ת: וכיו"ב מצינו בהרבה מקומות את הנראה לו מתרץ במקום אחר.

המשפט הזה אין לו הבנה. הרי השתא במס' ע"ז קיימינן, (והוא הרי שולח לכתובות: ובכתובות איכא תירוצי אחרינא וכו'), ואם כן, את הנראה לו הוא תירץ כאן ולא במקום אחר.

ואולי צ"ל, את הנראה לו מתרץ במקום אחד.

אכן המשפט כמו שהוא לפנינו אינו מובן.

מה הפירוש "את הנראה לו מתרץ במקום אחד"? אדרבא, את הנראה לו תירץ בשני המקומות, ואת שאין נראה לו תירץ רק במקום אחד. ושמא כוונתך לפרש שבמקום אחד תירץ רק את הנראה לו, ובמקום השני תירץ גם תירוץ אחר. ובכל מקרה הוא דחוק, ועדיפה לע"ד הגהתך הקודמת.

[מה שנכון נכון]

ממשיך ר"ת: וכיו"ב מצינו בהרבה מקומות את הנראה לו מתרץ במקום אחר.
המשפט הזה אין לו הבנה. הרי השתא במס' ע"ז קיימינן, (והוא הרי שולח לכתובות: ובכתובות איכא תירוצי אחרינא וכו'), ואם כן, את הנראה לו הוא תירץ כאן ולא במקום אחר.

גם לענ"ד אי"צ כלל להגיה.
ר"ת בא כאן לומר באופן כללי שכך דרך התלמוד בהרבה מקומות, שבמקום אחד אומר כמה תירוצים, ובמקום אחר את הנראה לו (בלבד, ואין כאן שום דוחק). ואינו מדבר על הסוגיא דכתובות וע"ז בלבד.

[סגי נהור]

לענ"ד נראה לפרש הלשון בלי להגיה, שכוונתו שמצינו בכמה מקומות שכאשר יש כמה תירוצים לפנינו (במקום אחד), אזי את הנראה לו (מתוך תירוצים אלו) מתרץ במקום אחר (ללא התירוצים האחרים), ומזה נלמד שתירוץ זה הוא העיקר.

ו"במקום אחר" קאי כאן על ע"ז, אבל אין בזה קושיא, כי מדבר על הכלל, שכשיש כמה תירוצים במקום אחד יש לבחור מביניהם מה שבחר הש"ס במקום אחר.

[סגי נהור]

הקדימני הרב משנ"נ.

[איש_ספר]

יש"כ של כל המשיבים.

[איש_ספר]

בספה"י סי' רפו, הובאה דעת ר"ת הידועה שמברכים "להכניסו" אחר המילה, אלא ששם התחדש שלר"ת אף משמעות הברכה היא ברכה שלאחר מעשה.

הישר.jpg (37.75 KiB) נצפה 15591 פעמים

אלא שדבריו לא מובנים (כמו שהעיר כבר המהדיר רש"ש ז"ל שם).
מה מצא שם בפסוק? לכאורה נראה שרוצה לומר ש"בריתו" אינה הסרת הערלה, אלא הברית שבין ישראל לקב"ה.
ולא מובן, ואם כך אז מה? למה אי אפשר לברך לפני כמו שמברכים לפני המצווה?

(ראיתי באוצר הגהה של חכם אחד, שהוסיף תיבת "עד" ול"מ נחת)

נשמח מאד למי שיש בידו להאיר דר"ת.

(דוקא קטע זה יש לו הרבה מקבילות והעתקות אבל אין בהם פתרון)

[סעדיה]

בספה"י סי' רפו, הובאה דעת ר"ת הידועה שמברכים "להכניסו" אחר המילה, אלא ששם התחדש שלר"ת אף משמעות הברכה היא ברכה שלאחר מעשה.

הישר.jpg

אלא שדבריו לא מובנים (כמו שהעיר כבר המהדיר רש"ש ז"ל שם).
מה מצא שם בפסוק? לכאורה נראה שרוצה לומר ש"בריתו" אינה הסרת הערלה, אלא הברית שבין ישראל לקב"ה.
ולא מובן, ואם כך אז מה? למה אי אפשר לברך לפני כמו שמברכים לפני המצווה?

(ראיתי באוצר הגהה של חכם אחד, שהוסיף תיבת "עד" ול"מ נחת)

נשמח מאד למי שיש בידו להאיר דר"ת.

(דוקא קטע זה יש לו הרבה מקבילות והעתקות אבל אין בהם פתרון)

ברכת 'להכניסו' אחר המילה היא כמו אמירת 'הנה דם הברית' אחרי זריקת הדם על העם.

[הגהמ]

אם ניתן להשתמש בסכינא חריפא למיפסק פיסקא דנן ארשה לעצמי לשער שהמילים "דלהכניסו הוי משמע אחר שנימול" מקומם אחרי "דהכי תניא בברייתא", ובמקום "דלהכניסו הוי משמע אחר שנימול" צ"ל "דכשם שהכניסו הוי משמע אחר שנימול" . ואז זה מקביל בדיוק למה שנאמר בתוס' למס' שבת (קלז:) בהביאם שיטת ר"ת:

וכן מוכח כולה סוגיא מדקאמר העומדים שם אומרים כשם שהכניסו לברית מכלל שכבר הכניסו

לכאורה גם יש להוסיף לפי"ז "ועוד דכשם שהכניסו..." שהרי ראייה זו מוסיף על הראשונות - הראייה מסדר השנוי' בברייתא לפני שהגיהו הקונטרס (לפי תוס' הנ"ל היה זה רבנו שמואל, אבל נראה לי שלא אליו כיוון ר"ת ורשב"ם רק תמך בגירסת הקונטרס הקדום). ואולי יתכן לפרש שכל כוונתו באומרו "דהכי תניא בברייתא" היא לראייה זו אלא שנשמט ציטוט לשון הברייתא שאליה כיוון ר"ת - "העומדים שם אומרים כשם שהכניסו לברית".