בן ירושלים כתב:נוטר הכרמים כתב:.
הינך רשאי לשבח את תוצרת ה'ישוב', ויתכן מאוד כי הישוב היה כר פורה לגידול השורשים של אותה חבורה, אך 'שתילים שנזרעו' ותו לא. דווקא מסקרן היה לשמוע על קבוצות דומות של בוגרי הישוב באיתרי לאחר עידן הגר"ש או במקומות אחרים.
העובדה שר' יידל החדיר הרגלי למידה, הקפדה על זמנים וניצול הזמן ושאיפה להתגדל, היא נכונה לכל בוגר. רבים מבני זמני צמחו והיו לת"ח ראשי ישיבות וכוללים, דיינים וכו', וזה מכל הישיבות שהלכו אליהם מהישוב (חברון, עטרת, בית התלמוד, כפר חסידים), אבל בשום מקום לא היתה קבוצה כ"כ איכותית שבלטה במעלותיה , צדקותה, ברמתה, ובעיקר השארותה בתוך בית המדרש כלומדים ולאו דוקא כתופשי משרות כמו אותה חבורה שצמחה באיתרי. זה ברור שזו תוספת גדולה ועיקרית על הנטיעה שנטע ר' יידל
יתכן שאתה צודק(שבשום מקום לא היתה קבוצה כ"כ איכותית וכו'), אבל אם כן הוא, חושבני שיש בזה נקודה מהותית נוספת, והיא העובדא שבישיבת איתרי, הישובניקים היו ה'שולטים'. היו תקופות(אולי בזמנך) שגם למדו שם קבוצות של בוגרי ישיבות קטנות, אבל גם אז הישובניקים היו הרוב, או לפחות רוב יחסי(כלו' הקבוצה הגדולה ביותר ביחס לבוגרי מוסדות אחרים), ובוודאי ברבות השנים היתה איתרי ממש ישיבת המשך לישובניקים, שכמעט אין בה בנמצא בחורים מרקע חרדי קלאסי.
לכאו' זהו חיסרון, היות שקשה 'להשתפשף' בחרדיות הקלאסית, ולקנות את השקפת העולם המקובלת עליה,כשכל החברה סביבך מגיעה מאותו רקע כשלך דהיינו מרקע של הישוב או ישיבות תיכוניות, ממשפחות של פא"י ולפעמים קרובות להמזרחי וכדו'. אומנם ישנן ישיבות גדולות כאופקים וקרית מלאכי שגם בהן כמעט כל התלמידים מרקע כזה, אבל ישיבות אלו הינן "משרפות" בהגדרה, והצוות שם פועל בהתאם, ומשקיע רבות בהכנסתם של התלמידים לעולם התורה החרדי, משא"כ איתרי, שהינה ישיבה רגילה בהגדרה, ועיסוקה עם התלמידים הוא באותו אופן שבכל הישיבות עוסקים עם התלמידים: הרבצת תורה וירא"ש. ובאמת אני מכיר בוגרים של איתרי, שאת המכה בפטיש של ה'השתפשפות' שלהם, עשו רק ב'כולל', שם למדו עם בוגרי ישי"ג אחרות.
ובאמת, אלה מן הישובניקים(לפחות בתקופתי) שהרגישו עצמם כבר משופשפים כדבעי, בדר"כ העדיפו לכתחילה שלא ללכת לאיתרי ולא "להמשיך להיות ישובניק" אלא ללכת לישי"ג "רגילה".
אלא שהחיסרון הנ"ל הוא באמת גם יתרון לא מבוטל עבור החושקים בתורה באמת, היות שכשבחור מהישוב מגיע לישי"ג, לעיתים התמימות הטהורה שלו נפגמת, הלא אם הוא נמצא באיתרי ורואה פעם חברים ישובניקים המתעניינים בדברים אחרים חוץ מתורה, או אפי' בדברים לא ראויים לבן ישיבה, הוא לא מתרגש, שהרי אלו הם ישובניקים ויודע צדיק וכו'(בחיוך כמובן...). אבל כשהוא בישי"ג סטנדרטית, וחבריו שם ממשפחות חרדיות לעילא ולעילא, והוא רואה לעיתים תופעות מאכזבות, בהתחלה תמימותו נסדקת, ובהמשך הוא מושפע בעצמו...והכמיהה הכנה שלו ל"שבתי" "כל ימי חיי!", ולדבקות מוחלטת בתורה ובנותנה, ולקנין גדלות של ממש ולירא"ש ללא כחל ושרק, לפעמים, הבנין הטהור הזה הולך בהדרגה ופוחת. חד משמעית, ראיתי בחורים שאחרי שנה בישי"ג ירדו בירא"ש ובשאיפות שלהם פלאים, הם נסקו גבוה ופתאום נחתו כביכול אל קרקע המציאות...
לעומת זאת, באיתרי, בחורים שבחרו בתורה באמת, יכלו להמשיך עם התמימות הטהורה שלהם מבלי שתתערער. הם יכלו להמשיך לחפש אמת טהורה ולהתעלם מהעולם השוקק שמבחוץ-גם בתוך הישיבות פנימה.
חשוב לי להדגיש כי אין כוונתי בזאת ללמד חובה על שאר הישיבות הגדולות, חלילה לי, אני אוהב את עולם הישיבות בכל נפשי. אלא שאנו נמצאים בעולם ההתמודדות, וממילא לא נפלא בעיניי כלל שלא תמיד כולנו בבחינת "בלתי לה' לבדו", זו דרכו של עולמינו.
כוונתי רק לומר שכשבחור מגיע מרקע שאינו תורני-חרדי קלאסי, והוא מקבל על עצמו עול תורה באמת (לעיתים תו"כ התמודדות עם משפחתו), אזי הוא מצפה לטוב ביותר(מבחינה תורנית) מעולם הישיבות, בדומה לבעלי תשובה שמצפים בהתחלה לטוב ביותר מהעולם החרדי, וגם אם הוא לא עד כ"כ תמים, בכ"ז בנפשו פנימה הוא מצפה למשהו גדול, והמציאות בה נוחתות רגליו בהחלט משפיעה עליו.
מההיבט הזה, יש לניתוק של 'איתרי' מהישיבות הקלאסיות יתרון גדול וכנ"ל, ולענ"ד יש לזה קשר הדוק לתופעה של קבוצה מתגבשת של "בלתי לה' לבדו". כמובן מבלי לגרוע חלקם של משפיעים נוספים.
כמו"כ, ראוי להוסיף שאני מכיר אישית בוגרי הישוב מתקופות שונות שלמדו בישי"ג אחרות, שהם "בלתי לה' לבדו" במלוא המובן של המושג, וישנם עוד רבים רבים כאלו שאיני מכירם מקרוב. כמובן שאני בהחלט מקבל ומאמין שב'איתרי' היו וגם ישנן קבוצות מיוחדות כאלו, ואשרי חלקם.