ולא כל המקראות מתרגמינן בצבור, מעשה ראובן וברכת כהנים ומעשה העגל מן ויאמר משה אל אהרן עד וירא משה את העם וגו' ועוד פסוק אחד ויגף ה' את העם, כולם נקראין ולא מתרגמין,
ובמעשה אמנון במקום שנאמר אמנון בן דוד לא נקרא ולא מתרגם.
אלי_ש כתב:זכור לי במעורפל שצנזרו ב'מכתב מאליהו' גם משהו שקשור לחסידות (ואולי אני טועה??)
חושיאל כתב:מאחר שאין שום שינוי בתוכן אלא בסגנון איני רואה מה שייך צנזורה, וכמו שהעיר המעיר בעצמו. הגה בעצמך, אם היו לוקחים ספר הנכתב בסגנון של פעם והיו כותבים אותו בעברית מורדני האם גם אז היו מעירים השומרים מצנזורה שזה גובל בצנזורה, או שרק ציבור הקבועה להיות נאשם בצנזורה צריכים לזהר בזה?
לייטנר כתב:כל עיבוד (ולו סגנוני), בהנחה שלא התבקש ע"י המחבר עצמו, הוא סוג של צנזורה.
איך היית מגיב לעיבוד לשוני לשפה העכשווית של הרשב"א, למשל?
לייטנר כתב:כל עיבוד (ולו סגנוני), בהנחה שלא התבקש ע"י המחבר עצמו, הוא סוג של צנזורה.
חושיאל כתב:לייטנר כתב:כל עיבוד (ולו סגנוני), בהנחה שלא התבקש ע"י המחבר עצמו, הוא סוג של צנזורה.
איך היית מגיב לעיבוד לשוני לשפה העכשווית של הרשב"א, למשל?
אני לא חושב שאף אחד היה טוען שעיבור לשוני של הרשב"א נקרא צנזורה. היו טוענים בצדק שאין אנחנו יכולים לרדת לסוף דעתו של הרשב"א לכתוב דבריו בסגנון אחר, אבל לא היו קוראים לזה צנזורה.
י. אברהם כתב:לייטנר כתב:כל עיבוד (ולו סגנוני), בהנחה שלא התבקש ע"י המחבר עצמו, הוא סוג של צנזורה.
כלומר יש חטא שנקרא "צנזורה", מהו הגדרתו?
א. לדעתך עיבוד שלא נתבקש ע"י המחבר.
ב. לדעת הרב ויקיפדיה "פיקוח ושליטה על הפצת מידע ודעות"
ג.
סגי נהור כתב:אלי_ש כתב:זכור לי במעורפל שצנזרו ב'מכתב מאליהו' גם משהו שקשור לחסידות (ואולי אני טועה??)
אתה לא טועה, ושם בוודאי מדובר בצנזורה עם כל המשמעויות השליליות שבמונח זה.
איש_ספר כתב:הם רואים בכך רק מעלה, משום שלא מדובר בכתבי הרב דסלר עצמו אלא ברשימות שומעים ובטעם של עורכים.
איש_ספר כתב:סגי נהור כתב:אלי_ש כתב:זכור לי במעורפל שצנזרו ב'מכתב מאליהו' גם משהו שקשור לחסידות (ואולי אני טועה??)
אתה לא טועה, ושם בוודאי מדובר בצנזורה עם כל המשמעויות השליליות שבמונח זה.
האם כוונתך למכתבו של הרב דסלר לר' איצ'ה מתמיד? האם באחת המהדורות הוא פורסם במלואו?
סגי נהור כתב:
ההוצאה הראשונה אינה לפניי, אבל בכמה מקומות מצוטטות משם שורות שהושמטו בהוצאות המאוחרות יותר, וז"ל: ולכאורה בדבר* זה אשר יש בו צורך לאיחוד ודיבוק בין החרדים לדבר ה' היה ראוי לפרסם הדבר שאין חילוקי דעות בעצם העניינים אלא איך להשתמש בהם בעבודה [ושם מובאת גם הערה מעניינת מאת העורך בשם המחבר].
כנראה דברי אפיקורסות כה חמורים, שיש צורך באיחוד ודיבוק בין החרדים לדבר ה' ר"ל, לא היה המהדיר יכול להשאיר בספר.
*אולי צ"ל: בדור.
איש_ספר כתב:סגי נהור כתב:
ההוצאה הראשונה אינה לפניי, אבל בכמה מקומות מצוטטות משם שורות שהושמטו בהוצאות המאוחרות יותר, וז"ל: ולכאורה בדבר* זה אשר יש בו צורך לאיחוד ודיבוק בין החרדים לדבר ה' היה ראוי לפרסם הדבר שאין חילוקי דעות בעצם העניינים אלא איך להשתמש בהם בעבודה [ושם מובאת גם הערה מעניינת מאת העורך בשם המחבר].
כנראה דברי אפיקורסות כה חמורים, שיש צורך באיחוד ודיבוק בין החרדים לדבר ה' ר"ל, לא היה המהדיר יכול להשאיר בספר.
*אולי צ"ל: בדור.
לא הבנתי, זה מהמכתב לר' איצה מתמיד?
שלמה בן חיים כתב:אמנם לא צנזורה מהספר, אך בהחלט החלטה של צינזור מכתב שכתב סבם. אני בעיני ראיתי את המכתב שכתב הרב דסלר להגאון ר' גדליה הערץ זצ"ל ראש ישיבת חידושי הרי"ם. הרב דסלר רצה אחר השואה להקים ישיבה כללית בכותבו להרב הנ"ל שאחר השואה צריך שכולם יהיו ביחד ולהפסיק את הפילוג בין חסידים לליטאיים וכה כתב לו [בערך אין לי את המכתב לפני]: וכיון שצריך לישיבה כללית ראש ישיבה כללי, מי ראוי יותר ממך שהנך תלמיד הגרש"ש זצ"ל ותלמיד ישיבת שפת אמת, ובקיא גדול בתורת חב"ד שהיא השיטה הקרובה ביותר לשיטה הליטאית..........
בני משפחת הרב דסלר התחננו למכתבים ממשפחת הרב הערץ, אבל משקיבלום לא הכניסו את המכתב לספר אלא רק את תשובת הרב גדליה הערץ ששם לא היה כתוב שום דבר 'בעייתי', גם בספר על הרב דסלר שינו את הדבר וכתבו שדעתו היתה להקים ישיבה לחסידים......
ב"ה יום א' לפ' עקב תשי"ג מאנסי
כבוד ידידי עוז הרה"ג המצויין ברב מעלה בתו"י וחסד למכבירי מוהר"ג הרץ הי"ו.
שלו' וברכה ויהי ה' עמו בכל אשר יפנה
תודה עבור מכתבו, אמנם כן הנני עומד בדבורי יש צורך גדול לישיבה גדולה בדרך החסידות והלומדות יחד באיירופא, ושתהי' מסודרת כראוי ברוחניות, עבודה באמת במרץ ולא בבטלנות, תורה באמת ולא בפשטלעך, כת"ר מבין אותי היטב, כי ח"ו איני בא לבקר ולבטל, אבל מגמתי שיהי' דבר שיעשה פירות הרבה מאד לגדל דור דעה ומעשה, פה במאנסי אני רואה ממהלך כזה, ונהנה אני מאד.
ידידי! לדעתי כי יוכל לעשות כזאת ואינני רואה לפי מיעוט ידיעתי אחר במקומו, ח"ו לא אומר לבטל את ישיבתו, אבל הרי ישיבתו קיימת, ואין ספק לי כי בהשתדלות של סידור תוכל להתקיים גם בלעדי מר וכש"כ אם כת"ר נ"י יבא לפרקים לסייע, אבל באנגליא צריך לבנות דבר ... עבור כל איירופא, ולא יבָנה בנין כזה כראוי אם לא יעמוד כת"ר בראש, וידע נא כת"ר אם כי אינני יודע את ישיבתו, אבל עכ"פ היא ישיבה בין מרבית ישיבות אה"ק, משא"כ אם בגולה יעמוד ישיבה גדולה, אשר תאיר לגולה בתורה ובחסידות כדבעי, ובודאי יצליח אם יצרף את הלומדות והמוסר של ליטא עם החסידות המצורפת של חסידות הליטאית (חב"ד) עם הפולנית, לזה עיני נשואות שיתקרבו הדרכים יחד אשר בדור אשר כזה יפעול הרבה מאד.
אקוה לשוב בעהשי"ת לארץ הק' ביום ב' ער"ח אלול הבע"ל בבוקר, ועוד נוכל לדבר ולברר בענין הנ"ל העומד ברומו של עולם לענ"ד.
והי' שלו' מאדון השלו' כנפש ידידו מו"מ מאד, א"א דסלר
סגי נהור כתב:שלמה בן חיים כתב:אמנם לא צנזורה מהספר, אך בהחלט החלטה של צינזור מכתב שכתב סבם. אני בעיני ראיתי את המכתב שכתב הרב דסלר להגאון ר' גדליה הערץ זצ"ל ראש ישיבת חידושי הרי"ם. הרב דסלר רצה אחר השואה להקים ישיבה כללית בכותבו להרב הנ"ל שאחר השואה צריך שכולם יהיו ביחד ולהפסיק את הפילוג בין חסידים לליטאיים וכה כתב לו [בערך אין לי את המכתב לפני]: וכיון שצריך לישיבה כללית ראש ישיבה כללי, מי ראוי יותר ממך שהנך תלמיד הגרש"ש זצ"ל ותלמיד ישיבת שפת אמת, ובקיא גדול בתורת חב"ד שהיא השיטה הקרובה ביותר לשיטה הליטאית..........
בני משפחת הרב דסלר התחננו למכתבים ממשפחת הרב הערץ, אבל משקיבלום לא הכניסו את המכתב לספר אלא רק את תשובת הרב גדליה הערץ ששם לא היה כתוב שום דבר 'בעייתי', גם בספר על הרב דסלר שינו את הדבר וכתבו שדעתו היתה להקים ישיבה לחסידים......
הנה המכתב בשלימותו:ב"ה יום א' לפ' עקב תשי"ג מאנסי
כבוד ידידי עוז הרה"ג המצויין ברב מעלה בתו"י וחסד למכבירי מוהר"ג הרץ הי"ו.
שלו' וברכה ויהי ה' עמו בכל אשר יפנה
תודה עבור מכתבו, אמנם כן הנני עומד בדבורי יש צורך גדול לישיבה גדולה בדרך החסידות והלומדות יחד באיירופא, ושתהי' מסודרת כראוי ברוחניות, עבודה באמת במרץ ולא בבטלנות, תורה באמת ולא בפשטלעך, כת"ר מבין אותי היטב, כי ח"ו איני בא לבקר ולבטל, אבל מגמתי שיהי' דבר שיעשה פירות הרבה מאד לגדל דור דעה ומעשה, פה במאנסי אני רואה ממהלך כזה, ונהנה אני מאד.
ידידי! לדעתי כי יוכל לעשות כזאת ואינני רואה לפי מיעוט ידיעתי אחר במקומו, ח"ו לא אומר לבטל את ישיבתו, אבל הרי ישיבתו קיימת, ואין ספק לי כי בהשתדלות של סידור תוכל להתקיים גם בלעדי מר וכש"כ אם כת"ר נ"י יבא לפרקים לסייע, אבל באנגליא צריך לבנות דבר ... עבור כל איירופא, ולא יבָנה בנין כזה כראוי אם לא יעמוד כת"ר בראש, וידע נא כת"ר אם כי אינני יודע את ישיבתו, אבל עכ"פ היא ישיבה בין מרבית ישיבות אה"ק, משא"כ אם בגולה יעמוד ישיבה גדולה, אשר תאיר לגולה בתורה ובחסידות כדבעי, ובודאי יצליח אם יצרף את הלומדות והמוסר של ליטא עם החסידות המצורפת של חסידות הליטאית (חב"ד) עם הפולנית, לזה עיני נשואות שיתקרבו הדרכים יחד אשר בדור אשר כזה יפעול הרבה מאד.
אקוה לשוב בעהשי"ת לארץ הק' ביום ב' ער"ח אלול הבע"ל בבוקר, ועוד נוכל לדבר ולברר בענין הנ"ל העומד ברומו של עולם לענ"ד.
והי' שלו' מאדון השלו' כנפש ידידו מו"מ מאד, א"א דסלר
בן ראובן כתב:צנזורה הוא השמטת דברים שאינם לרוח המצנזר.
עיבוד ושינוי לשון המחבר, מבלי להבהיר זאת במפורש כך שנוצר הרושם שהנדפס הוא לשון המחבר המקורית, הוא שקר ו/או גניבת דעת. זה הרבה יותר חמור מצנזורה.
איש_ספר כתב:בן ראובן כתב:צנזורה הוא השמטת דברים שאינם לרוח המצנזר.
עיבוד ושינוי לשון המחבר, מבלי להבהיר זאת במפורש כך שנוצר הרושם שהנדפס הוא לשון המחבר המקורית, הוא שקר ו/או גניבת דעת. זה הרבה יותר חמור מצנזורה.
כבר הובהר שרוב ככל המכתב מאליהו אינו לשון המחבר.
הקיק כתב:מדובר על דברים שנדפסו מכתב ידו של הרב דסלר ולא מכתבים של תלמידיו. הק' יואל
לייטנר כתב:איש_ספר כתב:בן ראובן כתב:צנזורה הוא השמטת דברים שאינם לרוח המצנזר.
עיבוד ושינוי לשון המחבר, מבלי להבהיר זאת במפורש כך שנוצר הרושם שהנדפס הוא לשון המחבר המקורית, הוא שקר ו/או גניבת דעת. זה הרבה יותר חמור מצנזורה.
כבר הובהר שרוב ככל המכתב מאליהו אינו לשון המחבר.
אבל לפחות במקרה שגרם לפתיחת האשכול:הקיק כתב:מדובר על דברים שנדפסו מכתב ידו של הרב דסלר ולא מכתבים של תלמידיו. הק' יואל
בן ירושלים כתב:הקיק כתב:מדובר על דברים שנדפסו מכתב ידו של הרב דסלר ולא מכתבים של תלמידיו. הק' יואל
הנוסח הראשון מוקשה, כי הוא מחלק בין אהבת המין לתאוה. לכן נראה שהוא ט''ס והנוסח האחרון הוא הגהה מסתברת.הקיק כתב:בחלק הראשון של קונטרס החסד (כרך ראשון עמ' 38) כתב הרב דסלר זצ"ל:
פרק ו – באהבת המין
אהבת המין היא דבר פלא בכוחות הנפש. לכאורה היה נראה כי באמת אין תוכן ממשי באהבה זו, אלא שהיא עצה עמוקה של הבורא יתברך למען קיום העולם – כמו שנתנו בנו את הרעבון למען קיום הגוף. אבל זה רחוק מלהבינו: הן כבר התאוה נתונה בלב האדם, וכן הכוסף לבנים, ואלה יספיקו לתכלית הנ"ל. אם כן למה נוספה אהבה זו? ושמעתי אומרים כי אהבה זו היא תולדת הכרת הטוב, אשר יודו הודאה הדדית על דבר עזרם זה אל זה למלא את חוק טבעם. אבל טועים המה האומרים כן. כי כל כך ירבו כפויי הטובה בין בני האדם, ולא ראינום שתחסר להם אהבת המין. על כן נאמר כי אהבה זו באה על ידי השלימם זה את זה וכו'
...במהדורה שאצלו, ושם זה שונה: הכותרת: פרק ו – באהבת איש ואישה. והתוכן: אהבה זאת היא דבר פלא בכוחות הנפש וכו'
והארכנו בזה בס''דוכאשר תקרא אחי את ספרי זה ותעמוד על ענינו... ואם תראה בו שום טעות, תקנהו, או חסרון, השלימהו... ודונני לזכות במה שתשקיף עליו מטעות או משגיאה, ובמה שיראה מקוצר ידי בעניניו ובמיליו... ותדע כי הכח הבשרי קצר מהשיג, והטבע האנושי חסר מהשלים, כמו שאמר הכתוב- אך הבל בני אדם כזב בני איש במאזנים לעלות המה מהבל יחד. וכבר הקדמתי להתודות על קוצר כחי במה שיש בו כופר לטעות ולשגיאה שתהיינה בו
כאשר הרב דסלר הוציא את ספרו, כתב כותרת בסוף קונטרס החסד: 'אהבת המין'.
אח"כ קמו אנשים שחשבו שאין זה נאה לכתוב כך, ותקנו הלשון: 'אהבת איש ואשתו'.
אך האמת היא, שהרב דסלר לא התכוון לבאר בזאת את מעלת האהבה של איש ואשתו, שזו הדרגה הגבוהה ביותר, אלא הוא התכוון לסוג אהבה זו שבנויה על תאוה. לפעמים היא כל כך נמוכה עד שהופכת לגמרי לתאוה, אך אין זה מחייב - יתכן שזהו גדר של רצון להתחבר, והוא ג"כ כלול בתוך גדרי האהבה. לזה קורא הרב דסלר 'אהבת המין'
לפעמים כאשר אדם מתבונן הוא שם לב שיש מאכל מסוים שלא רק שהוא תאב אליו, אלא באמת הוא אוהב אותו... אין זו סתם תאוה גרידא אלא אהבה, יש לו רצון להתחבר אל הדבר, רק צורת ההתחברות היא האכילה. כך האוכל נהיה חלק מן האדם. ואמנם זו אהבה נמוכה ביותר, אבל אהבה.
אהבת איש ואשתו היא כולה 'אהבת מעלה' (=עיין פיהמ"ש לרמב"ם אבות א, ו), אהבה שאינה תלויה בדבר, משום שרוצים את עצם הקשר. זוהי דרגת האהבה הגדולה ביותר שיש בין בני אדם, ומצד שני גם האהבה הפשוטה והטבעית ביותר
מעט דבש כתב:לעיל כתב על המשל הידוע על 'אוהב דגים':לפעמים כאשר אדם מתבונן הוא שם לב שיש מאכל מסוים שלא רק שהוא תאב אליו, אלא באמת הוא אוהב אותו... אין זו סתם תאוה גרידא אלא אהבה, יש לו רצון להתחבר אל הדבר, רק צורת ההתחברות היא האכילה. כך האוכל נהיה חלק מן האדם. ואמנם זו אהבה נמוכה ביותר, אבל אהבה.
בנין הבית כתב:לפעמים כאשר אדם מתבונן הוא שם לב שיש מאכל מסוים שלא רק שהוא תאב אליו, אלא באמת הוא אוהב אותו... אין זו סתם תאוה גרידא אלא אהבה, יש לו רצון להתחבר אל הדבר, רק צורת ההתחברות היא האכילה. כך האוכל נהיה חלק מן האדם. ואמנם זו אהבה נמוכה ביותר, אבל אהבה.
כי תאות המאכל הוא משני בחינות האחד מתאות הגופנית, והאחד הוא מתאות הנפש להעלות את המאכל מבחינת חי לבחינת מדבר, כמ"ש בפרשת ויצא [בראשית כח, כ] ונתן לי לחם לאכול, כי זהו סדר התיקון מבחינת דומם לבחינת צומח ומצומח לחי ומחי למדבר, וזה תאות הנפש להעלות מבחינת חי למדבר
בקשר לחוה''ל- יש רמות ביניים בין הגהה לעצמו לבין הטעיית הציבור. תלוי כמה ההגהה מוכרחת- יש הגהה שאדם מציע (אף לרבים) בלשון זהירה [לולי דמסתפינא ה''א דיש להגיה וכו'], ויש הגהות שמגיהים בפנים ומציינים גם את הנוסח הקודם, ויש הגהות שמגיהים בלי לציין- הכל לפי הענין.הקיק כתב:הרב ניים, דברי בעל חוה"ל נאמרו על האדם וספריו הפרטיים שנמצאים בספרייתו, שאם הוא מוצא טעות שלא יחשוש להגיה בספרו לצורך לימודיו ועיוניו לפי הבנתו. פשוט שלא התכוון בעל חוה"ל שכל אחד יגיה כאוות נפשו דברי גדולים וקדמונים וידפיסם ויפיצם לציבור בהטעיה כאילו זהו הנוסח שיצא מתחת יד המחבר, הרי באמת אין לדבר סוף. לגופו של עניין נקודתית יש מקום לדון, ואולי צדקו המו"לים שהגיהו את המהדורות הבאות של מכתב מאליהו במקום הנ"ל מהסיבות הנ"ל, אבל אי אפשר להיתלות לענ"ד בדברי חוה"ל הנ"ל לעניין זה. הק' יואל
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 45 אורחים