הגאון ר' יהונתן דיוויד שליט"א

[נשר]

את הניגון על והביאותים חיבר ר' יצחק אולסטר שמתגורר כיום בהר נוף

אתה בטוח?

נדמה לי ששרים אותו גם המחוזות אחרים והיו שרים אותו לפני עשרות שנים בכל מיני תנועות נוער שלא בדיוק שייכים לדברי תורה בהלכות דעות וחובת בלבבות....

[מוישי]

.

[בני ברקי]

האם תלמידי רה"י שליט"א הם תלמידי ר' יצחק הוטנר שנשארו אצל חתנו שליט"א? או שתלמדי ר' יצחק הוטנר זצ"ל לא בהכרח נשארו אצלו והוא בעצמו יצר סביבו תלמידים (מה שלא בדיוק מאפיין חסידות או בית בריסק).
ומה הקשר עם ר' אהרון שכטר שליט"א ראש ישיבית רבינו חיים ברלין בחו"ל?

[מוישי]

.

[נשר]

אם אתה מדבר על הניגון שמושר בסוכה בכל שנה, אז כן, בוודאות. ואוסיף שהולחן לרגל מסיבת האירוסין של ראש הישיבה עם ביתו של ר' יצחק הוטנר.
ואגב, הוא גם הלחין את הניגון המפורסם על ידיד נפש שמושר בכל תפוצות ישראל

כן, על הניגון המושר בסוכה אני מדבר.

ואם אתה אומר שידיד נפש המפורסם זה שלו, אז אין מה להתפלא שגם והביאותים מושר במקומות רחוקים.

ואם כבר, של מי הלחן אחת שאלתי שלא מושר כל שנה?
ושל מי הלחן כי המלכות שמושר בפורים?

[אריך]

המנגינה של "כי המלכות" נשמעת כשיר אמריקאי, אולי ההמנון של הצי?

[מוישי]

את הלחן על אחת שאלתי חיבר ר' יצחק.
המנגינה של כי המלכות הוא. אכן מנגינה עתיקה. וכן המנגינה של ה' אחד. וכן הוא המארש בסוכות

[אריך]

אגב, ר' יהונתן נודע ומתייחד בפרשנותו ל"חומש", ומה יפה לראותו עם חומש פשוט ומשם מוצא את רעיונותיו, ולא סתם "מלביש" אותם, אלא פותח בשאלות של ממש פשט. זו נקודה שמבליטה אותו ביחס לחותנו.

דוגמה מן המאמר של סוכות השתא: הוא שאל על מה שאומרים בהלל "עיניים להם ולא יראו אף להם ולא יריחון וכו'" וממשיכים: "לא יהגו בגרונם", והיה ראוי לומר: "גרון להם ולא יהגו". אעלים בינתיים את תירוצו.

[מוישי]

.

[מוישי]

אגב, ר' יהונתן נודע ומתייחד בפרשנותו ל"חומש", ומה יפה לראותו עם חומש פשוט ומשם מוצא את רעיונותיו, ולא סתם "מלביש" אותם, אלא פותח בשאלות של ממש פשט. זו נקודה שמבליטה אותו ביחס לחותנו.

דוגמה מן המאמר של סוכות השתא: הוא שאל על מה שאומרים בהלל "עיניים להם ולא יראו אף להם ולא יריחון וכו'" וממשיכים: "לא יהגו בגרונם", והיה ראוי לומר: "גרון להם ולא יהגו". אעלים בינתיים את תירוצו.

.

[שומע ומשמיע]

ר' ראובן לויכטר מוסר עד היום חזרה אחרי כל מאמר יחד עם הרב קפלן והרב רכניצר.
מידת התבטלותו של האב וולבה עד כ"כ שביקשב מהגר"י מכתב הסכמה לספר עולם הידידות עם שהגר"י צעיר ממנו ב20 שנה לפחות

הוא כבר כמה שנים לא מוסר חזרה. בגלל מחלוקת [שהייתה תמיד] על צורת החזרה הראויה [האם צריך לחזור על דברי הרב, או להגיד מה שאתה הבנת].

[נשר]

בתור בחור צעיר הייתי משתתף בחזרה וזה אכן היה חויה לראות את הויכוח ביניהם על צורת החזרה.

כמובן דהגרח"י קפלן היה חוזר מילה במילה מהמחברת (של ר' מנשה איזבי)
והגר"ר לויכטר היה מתחיל ישר לדבר על איזה יסוד שזה היה החידוש של המאמר שלפעמים בכלל לא שמת לב במאמר לנקודה הזאת.

הניגונים הם מיוחדים ונפלאים, והוד קדומים נסוך עליהם.
בדורינו בו רבים מבני ישראל איבדו את צורת החג הראויה, ותחת פתיחת הלב בשירה וזמרה ושמחת הלב מתוך ידיעת ה' באהבה, חוגגים במחולות קצביים חסרי שמחה ותוכן, מהווה מקום זה פינת יקרת לשמחה אמיתית.

נכון מאד!!

אני סבור להוסיף נקודה אחת: השירה והריקודים בישיבה הינם סביב דמות אחת נערצת שהוא בלבד מחליט מה שרים איך כמה ומתי.
אין את החופשיות לעשות מה שרוצים. וזה כשלעצמו נותן את הטון. אבל עיקר הנקודה היא שבאים אל רה"י לשמוע אותו ולשמוח בחג. באים מתוך נקודת הכנעה ומוכנות לקבל. יש את הרפטואר ואת סדר מהלך הדברים שקבוע מזה שנים.
וזה נותן רצינות למעמד ולא כל הרוצה לבוא ליטול לעצמו תשומת לב על ריקוד כזה או שירה אחרת יבוא ויטול.
מקוה שהצלחתי להבהיר את עצמי

הצלחת להבהיר את עצמך, אם כי חסר את ר' יצחק הוטנר שיכתוב תיאור על המעמד....

אגב, ר' יהונתן נודע ומתייחד בפרשנותו ל"חומש", ומה יפה לראותו עם חומש פשוט ומשם מוצא את רעיונותיו, ולא סתם "מלביש" אותם, אלא פותח בשאלות של ממש פשט. זו נקודה שמבליטה אותו ביחס לחותנו.

דוגמה מן המאמר של סוכות השתא: הוא שאל על מה שאומרים בהלל "עיניים להם ולא יראו אף להם ולא יריחון וכו'" וממשיכים: "לא יהגו בגרונם", והיה ראוי לומר: "גרון להם ולא יהגו". אעלים בינתיים את תירוצו.

לא הבנתי מה אתה מתכוון מבליטה אותו ביחס לחותנו, אולי תפרט יותר, וכי חותנו היה "מלביש את הרעיונות"

אגב, הדוגמא שהבאת היא דוגמא מאד יפה לסגנון הדיוקים שלו, אבל זה כמובן לא מאפיין עיקרי, זה באמת דבר מבהיל ביותר, בן משפחתי זכה להיות מהמקורבים אליו ביותר, והוא היה שואל אותו שאלות רבות מאד בסגנון זה, על נוסח התפילות ועל סדר התפילות בכל חלקי התפילות ובכל חלקי התנ"ך ותמיד תמיד ר' יהונתן עונה לו תשובה מבריקה ומאירה ששופכת אור על המילים ומיישבת באופן נפלא את הקושיא.

[נשר]

את הלחן על אחת שאלתי חיבר ר' יצחק.
המנגינה של כי המלכות הוא. אכן מנגינה עתיקה. וכן המנגינה של ה' אחד. וכן הוא המארש בסוכות

ישר כח.

המארש בסוכות אתה מתכוון למארש בהמשך, כי המארש הפותח הוא כמדומני ניגון של חסידות באבוב.

[אריך]

אגב, ר' יהונתן נודע ומתייחד בפרשנותו ל"חומש", ומה יפה לראותו עם חומש פשוט ומשם מוצא את רעיונותיו, ולא סתם "מלביש" אותם, אלא פותח בשאלות של ממש פשט. זו נקודה שמבליטה אותו ביחס לחותנו.

דוגמה מן המאמר של סוכות השתא: הוא שאל על מה שאומרים בהלל "עיניים להם ולא יראו אף להם ולא יריחון וכו'" וממשיכים: "לא יהגו בגרונם", והיה ראוי לומר: "גרון להם ולא יהגו". אעלים בינתיים את תירוצו.

לא הבנתי מה אתה מתכוון מבליטה אותו ביחס לחותנו, אולי תפרט יותר, וכי חותנו היה "מלביש את הרעיונות"

ההנגדה לחמיו לא היתה בענין הלבשה כלשהי, אלא עצם הצמידות ל'חומש' והדקדוקים בפשטיות הכתובים היא נקודה מיוחדת להגרי"ד.

[מה שנכון נכון]

דוגמה מן המאמר של סוכות השתא: הוא שאל על מה שאומרים בהלל "עיניים להם ולא יראו אף להם ולא יריחון וכו'" וממשיכים: "לא יהגו בגרונם", והיה ראוי לומר: "גרון להם ולא יהגו". אעלים בינתיים את תירוצו.

זה סגנון הלשון הרגיל בתנ"ך ובחז"ל, ראה באריכות בספרו של מירסקי הפיסוק של הסגנון העברי.
והדרוש ידרש.

[נשר]

אגב, ר' יהונתן נודע ומתייחד בפרשנותו ל"חומש", ומה יפה לראותו עם חומש פשוט ומשם מוצא את רעיונותיו, ולא סתם "מלביש" אותם, אלא פותח בשאלות של ממש פשט. זו נקודה שמבליטה אותו ביחס לחותנו.

דוגמה מן המאמר של סוכות השתא: הוא שאל על מה שאומרים בהלל "עיניים להם ולא יראו אף להם ולא יריחון וכו'" וממשיכים: "לא יהגו בגרונם", והיה ראוי לומר: "גרון להם ולא יהגו". אעלים בינתיים את תירוצו.

לא הבנתי מה אתה מתכוון מבליטה אותו ביחס לחותנו, אולי תפרט יותר, וכי חותנו היה "מלביש את הרעיונות"

ההנגדה לחמיו לא היתה בענין הלבשה כלשהי, אלא עצם הצמידות ל'חומש' והדקדוקים בפשטיות הכתובים היא נקודה מיוחדת להגרי"ד.

יש בזה משהו, אם כי זה ניכר בעיקר במאמרים הקצרים בסוכה אך לא במאמרים של ראש השנה ויום הכיפורים ושבועות.

נ.ב. למה באמת תעלים את תירוצו?

[בני ברקי]

השאלות המקוריות בפשט בפסוקים וכו.. זה המשך ישיר לבית מדרשו של הפחד יצחק זצוק"ל,פגשתי כמה מתלמידי הפחד יצחק ותמיד יש להם שאלות מקוריות בתנ"ך ובתפילות (ואין להם כיום שום קשר עם רה"י שליט"א).
אגב, כולם אמרו לי שרה"י היה בחיר הבחורים בזמנו בישיבה והיה ברור לכולם שהוא יהיה חתנו של הפחד יצחק זצוק"ל,אולם הם הוסיפו שהפחד יצחק היה כל כולו חידוש והוא פיתח שיטה יש מאין שלא היתה לפניו הוא עשה לומדע'ס בתנ"ך ובדברי אגדה(את"ל "מחשבה") וכיום יש רק המשך וחיקוי ללא שום חידוש...

[נשר]

אז מי שקורא את האשכול הנוכחי, יוצא עם הרושם ש50% מהווייתו היה הראי"ה, ועוד חלק הגון מהווייתו היה חב"ד, כך שרוב רובו של הווייתו של הגר"י הוטנר היה בכלל הראי"ה וחב"ד.

למי שזה מפריע יש ליישב כך.

כשאתה שומע שהרב הוטנר הושפע וקיבל מהראי"ה, יש לך שתי דרכים לקבל את זה.

או לחפש את הגוון של הראי"ה ברב הוטנר, או לחפש בראי"ה את הגוון שמתאים לרב הוטנר. וברור שאם ניקח את האופן השני, ברור שבאישיותו רבת הגוונים של הראי"ה היו חלקים שבאמת מתאימים עם אישיותו של הרב הוטנר, ולא צריך ישר לחפש את גאולת הארץ במאמרי פחד יצחק

וכנ"ל לגבי חב"ד, לא צריך לבדוק אם ברב הוטנר יש ניצוצות חב"ד אלא האם בחב"ד יש חלקים בסיסיים שמתאימים לר' יצחק הוטנר.

[נשר]

השאלות המקוריות בפשט בפסוקים וכו.. זה המשך ישיר לבית מדרשו של הפחד יצחק זצוק"ל,פגשתי כמה מתלמידי הפחד יצחק ותמיד יש להם שאלות מקוריות בתנ"ך ובתפילות (ואין להם כיום שום קשר עם רה"י שליט"א).
אגב, כולם אמרו לי שרה"י היה בחיר הבחורים בזמנו בישיבה והיה ברור לכולם שהוא יהיה חתנו של הפחד יצחק זצוק"ל,אולם הם הוסיפו שהפחד יצחק היה כל כולו חידוש והוא פיתח שיטה יש מאין שלא היתה לפניו הוא עשה לומדע'ס בתנ"ך ובדברי אגדה(את"ל "מחשבה") וכיום יש רק המשך וחיקוי ללא שום חידוש...

אני שמעתי שראש ישיבה מפורסם רצה אותו ור' יצחק "חטף" אותו (לא זוכר את הפרטים)

כשאומרים שמה שיש היום זה חיקוי בלי שום חידוש זה קצת צורם.
כי הרי מדובר פה בדברי תורה, והרי דברי תורה אין להם סוף וכל יום ויום מתחדשים חידושי תורה המשמחים כנתינתם בסיני, וזה שהסגנון הוא לא סגנון מקורי אלא דרך לימוד שכבר הועמדה על ידי מישהו קודם, אינו מגרע מאומה ממעלת הדברים ואינם מוגדרים כ"חיקוי". אלא כהליכה בדרכו.

[אריך]

נ.ב. למה באמת תעלים את תירוצו?

תירוצו היה שכל האברים תבניתם מורה על עניין פעולתם, משא"כ הגרון אינו אלא צינור אויר, וכל עניינו של אבר זה מתחדש בהפעולה עצמה. (יצויין שאת הוורט הזה הוא אמר בתור דוגמא בעלמא לענין המרכזי שנאמר שם).

[נשר]

הערת אגב, שמו הוא ר' יונתן ולא יהונתן כפי הכותרת. (ע"פ חתימתו בהסכמה למהר"ל בהוצאת מכון ירושלים)

[אביגדור]

נ.ב. למה באמת תעלים את תירוצו?

תירוצו היה שכל האברים תבניתם מורה על עניין פעולתם, משא"כ הגרון אינו אלא צינור אויר, וכל עניינו של אבר זה מתחדש בהפעולה עצמה. (יצויין שאת הוורט הזה הוא אמר בתור דוגמא בעלמא לענין המרכזי שנאמר שם).

עפר אני תחת כפות רגליו אבל התירוץ אינו נשמע משכנע לענ"ד. והנ"ל הצעיר על פי מ"ש המפרשים ש'יהגו' הוא השמעת קול בעלמא וקאמר קרא דלא זו בלבד שלא ידברו בפיהם אלא אפילו קול בעלמא אין משמיעים ולפ"ז מתפרש בפשיטות שאין הגרון עשוי כלל להגות אלא לדיבור של ממש (או נשימה ואכילה) ולכן לא שייך לומר גרון להם ולא יהגו.

[תולדות]

אענה אף אני ואתרום גם משלי מעט אודות הראש ישיבה והנהגתו, והנהגת השמחת תורה שהוזכרה לעיל.

פעם אחת שאני זוכר שחתימתו התנוססה על מכתב ציבורי, היתה לפני כעשרים שנה, כאשר פורסם מכתב של כל ראשי הישיבות גדולות דאז, שבחורי הישיבות לא יקנו דירות במחיר יותר גבוה מ70 [או 75] אלף דולר.
בספרים המעטים שהסכמתו מתנוססת, ישנם תנאים ברורים לפני נתינת ההסכמה, אחד מן התנאים הוא שההסכמה תהיה הראשונה בראש הספר.

כיוון שהזכירו את ענין ההיצמדות לחומש, יש בנותן טעם להזכיר, בכל סעודה שלישית, בחורי הישיבה המבוגרים אוכלים בביתו, ומצטרפים אליהם גם כמה אברכים מקורבים, וכל החפץ בכך, מעלה שאלה על פרשת השבוע מכל ענין שהוא, ואחר איזה שירים, פותח ראש הישיבה בשיחה על הפרשה, ובתוך דבריו מתרץ את כל השאלות שנשאלו.

ועוד שאל הבני ברקי, בענין השיעורים בישיבה.
למיטב זכרוני, ראש הישיבה מוסר שלשה שיעורים בשבוע במסכת הנלמדת, שנים בחדרו לשיעור ג' ומעלה, כולל גם אברכים כנ"ל. ושיעור שלישי הוא שיעור כללי, שאז יש לציין, הבית מדרש ננעל, וגם זה הוא סעיף מהנהגת הרב ותלמיד. כל זה חוץ מועד מוסרי שבועי, והשיחה בסעודה שלישית כנ"ל.
ואגב, גם רבי חיים יצחק, עיקר גדלותו בישיבת פחד יצחק, היה בלימוד, ולאו דווקא באגדה. ושנים רבות מסר שיעור יומי לבחורי שיעור ב' בישיבה. אומנם כמובן, שבעידנא דחדוותא, בחגים וכדומה, ניכר כוחו גם באגדה.

עוד יש לציין בענין הנהגת רב ותלמיד, בעבר, היתה ההנהגה בבית מדרש, שהרוצה לגשת לדבר עם הראש ישיבה, היה צריך ללבוש כובע וחליפה, על כן, הכסאות בבית המדרש, היה להם מעין מתקן שיוכלו לתלות עליו החליפה והכובע, על מנת שיוכלו בקלות ללובשם בעת הצורך. אומנם, כיום ענין זה בטל. אך עדיין, הנכנס לחדרו של הראש ישיבה, צריך ללבוש כובע וחליפה.

ובענין שמחת תורה, אציין עוד כמה מילים.
לפני תחילת ההקפות בלילה, יושבים מסביב לראש ישיבה, שרים איזה מרשים, שותים מעט בירה, והראש ישיבה אומר כמה דברים קצרים, [לא מאמר], ורק אז מתחיל ההקפות.
השירים בהקפות, כפי שהזכיר מוישי, הם קבועים, וכל הקפה שיר אחד. חלקם מוכרים וחלקם פחות.

על התלמידים הותיקים, שעוד הגיעו מרבי חיים ברלין, אפשר להזכיר שניים מהם, רבי אהרן לסקר מזכיר הישיבה [תפקיד שנשמע זוטר, אך זה אינו מגרע מנכבדותו של ר' אהרן, שגם משמש כבעל תפילה במוסף בימים נוראים], ורבי לייביש בורק.

ועוד אזכיר, את נשיא הישיבה, רבי מנחם פרבר. ואציין שהוא חותנו של רבי דוד כהן.
ואסתפק בזה לבנתיים.

[נשר]

עוד יש לציין בענין הנהגת רב ותלמיד, בעבר, היתה ההנהגה בבית מדרש, שהרוצה לגשת לדבר עם הראש ישיבה, היה צריך ללבוש כובע וחליפה, על כן, הכסאות בבית המדרש, היה להם מעין מתקן שיוכלו לתלות עליו החליפה והכובע, על מנת שיוכלו בקלות ללובשם בעת הצורך. אומנם, כיום ענין זה בטל. אך עדיין, הנכנס לחדרו של הראש ישיבה, צריך ללבוש כובע וחליפה.

וכמובן כשיוצאים מחדרו יוצאים עם הגב אל הדלת.

אגב זה נדמה לי הישיבה הליטאית היחידה שיושבים עם שולחנות ולא עם סטנדרים.

אגב אני נזכר שכל תלמידי הגר"י הוטנר מר' חיים ברלין הולכים בשבת עם פראק ועם גרטל האם זה נכון?

[תולדות]

נכון.
הצעירים כבר הולכים עם קפוטות למיניהם.
אבל המבוגרים הולכים [ברובם], עם פראק.

[לוי]

פראק כן.
גרטל לא.

[מוישי]

.

[מוישי]

אגב, כולם אמרו לי שרה"י היה בחיר הבחורים בזמנו בישיבה והיה ברור לכולם שהוא יהיה חתנו של הפחד יצחק זצוק"ל,אולם הם הוסיפו שהפחד יצחק היה כל כולו חידוש והוא פיתח שיטה יש מאין שלא היתה לפניו הוא עשה לומדע'ס בתנ"ך ובדברי אגדה(את"ל "מחשבה") וכיום יש רק המשך וחיקוי ללא שום חידוש...

ידוע שרה"י נשלח בבחרותו לשמש כר"מ באנטוורפן. וכשיצא מהישיבה, הלחין לכבודו שלמה קרליבך את השיר צאתכם לשלום המפורסם שלו.

[ישא ברכה]

העילוי הגאון ר' דוב זופניק הוא תלמיד של רה"י זצלל"ה או של רה"י שליט"א?

[שומע ומשמיע]

העילוי הגאון ר' דוב זופניק הוא תלמיד של רה"י זצלל"ה או של רה"י שליט"א?

היה שומע מר' יצחק, והיום הוא בקשר מסויים עם ר' יונתן.

[מוישי]

מיהו ר' דב זופניק? היכן מתגורר?

[מחולת המחנים]

מיהו ר' דב זופניק? היכן מתגורר?

רבי בערל הכהן זופניק, מגדולי העילויים דישיבת מיר, חברותא של העילוי רבי יחזקאל כהן, ניתן לראותם במשך היום בביהמ"ד בעלזא, מח"ס כתב יד (נמצא באוצר), מתגורר כמדומני בשכונת הר-נוף.

[מחולת המחנים]

הוזכר כאן שהרב וולבה זצ"ל היה מסתופף במאמרים של רבי יונתן דיוויד, למרות הפרשי הגילאים הגדול ביניהם, וזאת בהיות הרב וולבה כל ימיו במעלת 'מקבל'.
סח לי ת"ח אחד בשמחת תורה העעל"ט שלאחר שהחל הרב וולבה לשמוע את מאמריו של הגר"י דיוויד חל שינוי גם בשיחות שהיה מוסר, והיה מוסיף בהן נופך ממשנת ביהמ"ד זה.

[נשר]

הוזכר כאן שהרב וולבה זצ"ל היה מסתופף במאמרים של רבי יונתן דיוויד, למרות הפרשי הגילאים הגדול ביניהם, וזאת בהיות הרב וולבה כל ימיו במעלת 'מקבל'.
סח לי ת"ח אחד בשמחת תורה העעל"ט שלאחר שהחל הרב וולבה לשמוע את מאמריו של הגר"י דיוויד חל שינוי גם בשיחות שהיה מוסר, והיה מוסיף בהן נופך ממשנת ביהמ"ד זה.

הרב וולבה בעצמו כותב זאת על ההבדל בין ב' חלקי עלי שור שאת החלק השני כתה אחרי שקיבל מרבו ר' יצחק הוטנר ומן הסתם זה מה ששמעת , חידוש גדול לומר שחל שינוי נוסף כאשר התחיל לשמוע את דברי חתנו.

[עושה חדשות]

מצורף בזה מאמר של הגר"י דיוויד משנים עברו שישנו תחת ידי

ד. בגמ' אמרי', דבה' חטאות המתות לכאורה לא הו"ל לחדש דלמיתה אזלו, דהא פשיטא, דמכיון דלא נתקיים ייעודן, דהרי מתו או אבדו וכדו', א"כ על דעת כן לא הקדישן, והו"ל הקדש בטעות. ומשני', דהלכתא גמירי לה. ולכאורה צ"ב דהיאך נתיישבה הקושיא בכך, דאכתי למה הוצרכנו לההלכתא.
ה. ושמעתי לתרץ בשם ר' ברוך בער זצ"ל, דאין פי' הגמ' "הלכתא גמירי לה" – דהוי הלל"מ, אלא כוונת הגמ' היא, דזו גופא היא צורת קיום דין בהמה זו - דלמיתה אזלא. והיינו, דאינה הולכת למיתה מכיון דא"א לקיים את דינה להקרבה, ולכן ממיתים אותה מחמת חוסר אפשרות לקיים דינה. אלא הפי' הוא, דבמצב כזה, אז דין הבהמה הוא, שיתקיים עכשיו דינה במיתה זו. ו"הלכתא" - הלכות בהמות אלו שימותו, "גמירי לה" - ילפי' דכן הוא קיום דינם עכשיו. ולכן א"ש תי' הגמ' דאינו הקדש בטעות, דהא הקדש בטעות נחשב כשאין מתקיים דינה, אבל הכא מתקיים שפיר דין הבהמה במיתה זו.
...
ח. ונראה דמדוייק כן להדיא בלשון הרמב"ם, דבכ"מ שכותב על דינים מסויימים שהם הלל"מ, כותב זאת בלשון "וכן נאמרה הלכה", וכדו'. ואילו כאן גבי חטאות המתות כתב הרמב"ם בפ"ד מהל' פסולי המוקדשין ה"א "ודברים אלו כולן מפי משה רבינו נשמעו". דלא בא לומר בזה דהוי הלכה, אלא דנשמעו מפי משה, אולם אינן הלכה בעלמא, אלא זה גופא דינם ותכליתם של חטאות אלו - שילכו למיתה.

מכירים את השמועה מהגרב"ב?

[מרחביה]

כל זה חוץ מועד מוסרי שבועי

שניים (אחד לאברכים, במהר"ל). ובאלול גם מוסר בבוקר, בחלק מהימים, ועד בשערי תשובה.

[מה שנכון נכון]

ע"פ מה ששמעתי ר"ש וולבה גם נהג לשמשו ממש כתלמיד לרב - בסיוע בלבישת המעיל.

[ארזי ביתר]

במיוחד בולט השיר 'האומר שובה הרוצה בתשובה', אשר ארבעת מילים אלו מושרים במשך למעלה מרבע שעה.

מה מקור ניגון זה, והאם יש הקלטה כלשהי של הניגון?

[נשר]

נראה לי ששמעתי ניגון זה אצל חסידי סלונים.

[ארזי ביתר]

ואיך הוא התגלגל לבית מדרשו של הגר"י שליט"א?