הגרב"ד לייבוביץ זצ"ל

[מתפעל]

אדרבה, קריינא דאיגרתא.

אמנם, לא תמיד המשפחה יודעת הכל. יש פעמים שאורחים מבחוץ היו עדים לסיפור והמשפחה לא ידעה עליו.

[רון]

לכבוד הרה"ג שליט"א
אחרי כל האריכות בדברים צדדיים ופיקנטיים הנוגעים למרן בעל הברכ"ש מתי ואיך וכמה ולמה, הנני לגשת לגופו של ענין.
ידוע שדבריו של הברכ"ש קשים להבנה כידוע לכל מעיין בספריו.

אך מי שרוצה להרגיש עריבות ומתיקות בדברי הגרב"ב, ליהוי ידוע כי יש יהודי גאון מופלא אשר כגודל גדלותו כן גודל אי פירסומו, הוא הגאון הרב נתן ויסקי שליט"א, אשר לשמוע ממנו חתיכת ברכת שמואל הוא עונג צרוף, הוא היה ראש ישיבת קמניץ לפני 40 שנה, וכבר עשרות בשנים מכהן כר"מ בישיבת אור ברוך בירושלים. למד חברותא עשרות שנים עם הגרח"ש ליבוביץ זצ"ל.

וכאחד שדבוק בתורת הגרב"ב, הרי שגם בחידושי ר' שלמה שהיה תלמיד מובהק לגרב"ב הוא דבוק להפליא, ולא יתכן סוגיא שיש שם דברים מר' שלמה היימן ולא ידון בהם ויביא אותם בשיעור.

ואם כבר אנו עוסקים בגאון הנ"ל, הרי שההבנה שיש לו בחידושי רבינו חיים הלוי פשוט מפעימים מחדש כל פעם, וכמה רבדים עמוקים מוצא הוא בחידושי הגר"ח, ואיזה חינוך יש לתלמידים איך ניגשים ללמוד ר' חיים וגרי"ז ואידך זיל גמור

[נשר]

הנה חסידישע מעשה על הגרב"ב זצ"ל, לא ציטוט, אלא מהזיכרון.

בישיבת קמניץ היה ידוע, כי כל בחור שלא טבל במקוה בערב שבת מכל סיבה שהיא, לא היה ניגש לומר גוט שבת להגאון רבי ברוך בער לייבוביץ זצ"ל ראש הישיבה, מחמת שברוב קדושתו הרגיש בזה. ואף אם הגיעו אורחים לישיבה, אמרו להם מראש שאם לא טבלו, שלא יגשו ליתן לו גוט שבת.
[מפי המשגיח ר' שלמה וולבה זצ"ל]

והנה עוד שניים אצל גדולי ליטא.

א. הגאון ר' ברוך שמעון סלומון זצ"ל סיפר שתמיד היה לוחץ את ידו של הגריש"א ופעם אחת סירב הגריש"א ללחוץ את ידו היה זה כאשר רצה לטבול ולא הספיק. [/size]

ֻיש מקור?...

נתקלתי כמה פעמים בסיפור. איני זוכר כעת, אולי מישהו אחר מכיר?

[מתפעל]

קראתי סיפור שבהיות מרן הגרב"ב זצ"ל באמריקה , היה אורח במקום אחד ולא ידע שהאור בשירותים נדלק ונכבה אוטומטית בפתיחת הדלת ובסגירתה. רק לאחר שנכנס והאור נדלק מאליו, הבין ואשר על כן לא רצה לצאת משם כדי שהאור לא יסגר בצאתו, ונשאר שם עד מוצאי שבת.

לאחר מכן אמר: שלא לאכול ולא לישון לא הפריע לי, אבל שלא להרהר בדברי תורה כל אותו הזמן, זה היה קשה מנשוא.


לכאורה, יש להתבונן, דאם היה פותח את הדלת לצאת בשינוי, והרי זה פסיק רישא דלא ניחא ליה, דמה איכפת לו אם החשמל נכבה, ומצד שני, הרי יוצא לדבר מצוה רבתי של עונג שבת, וסעודות שבת,
אמנם לא מבואר אימתי נכנס להתם האם בליל שבת, או אולי בשבת אחה"צ שהיה כבר אחרי סעודת שבת, אבל עדיין איכא סעודה שלישית.


ומעניין שבשנים אלו, הרי מדובר בתרפ"ט , כבר היו כאלו המצאות שהחשמל נדלק ונכבה אוטומטית ע"י הדלת?
נשמע קשה להאמין.

[לייטנר]

קראתי סיפור שבהיות מרן הגרב"ב זצ"ל באמריקה , היה אורח במקום אחד ולא ידע שהאור בשירותים נדלק ונכבה אוטומטית בפתיחת הדלת ובסגירתה. רק לאחר שנכנס והאור נדלק מאליו, הבין ואשר על כן לא רצה לצאת משם כדי שהאור לא יסגר בצאתו, ונשאר שם עד מוצאי שבת.

לאחר מכן אמר: שלא לאכול ולא לישון לא הפריע לי, אבל שלא להרהר בדברי תורה כל אותו הזמן, זה היה קשה מנשוא.


לכאורה, יש להתבונן, דאם היה פותח את הדלת לצאת בשינוי, והרי זה פסיק רישא דלא ניחא ליה, דמה איכפת לו אם החשמל נכבה, ומצד שני, הרי יוצא לדבר מצוה רבתי של עונג שבת, וסעודות שבת,
אמנם לא מבואר אימתי נכנס להתם האם בליל שבת, או אולי בשבת אחה"צ שהיה כבר אחרי סעודת שבת, אבל עדיין איכא סעודה שלישית.


ומעניין שבשנים אלו, הרי מדובר בתרפ"ט , כבר היו כאלו המצאות שהחשמל נדלק ונכבה אוטומטית ע"י הדלת?
נשמע קשה להאמין.

רוחמה שיין מספרת את הסיפור הזה על חתנו, ר' ראובן גרוזובסקי.
להלכה, ראה דבר חברון או"ח סי' תלב.

[מתפעל]

נו, מאיפה אני אשיג? לא תוכל במשפט או שניים לכתוב מה פוסק שם?

לגבי הסיפור, בין אם זה השווער או האיידים, עדיין מדובר בתרפ"ט. הלא כן?

או שמדובר בר' ראובן בשנים יותר מאוחרות לאחר המלחמה?

[לייטנר]

נו, מאיפה אני אשיג? לא תוכל במשפט או שניים לכתוב מה פוסק שם?

לגבי הסיפור, בין אם זה השווער או האיידים, עדיין מדובר בתרפ"ט. הלא כן?

או שמדובר בר' ראובן בשנים יותר מאוחרות לאחר המלחמה?

אם זכרוני אינו מטעני, מדובר בסיפור שסופר לה באותו ביקור על אירוע שקרה לרב גרוזובסקי בפריז.

מצרף חלק מהתשובה:

תיאור המקרה:
מדריכים ישנו בתוך חדר בליל שבת, וגילו לפתע שבכל פינות החדר מוצבים גלאי-נפח שתפקידם לזהות כניסת גנבים לבנין ולהפעיל אוטומטית אזעקה, את האזעקה כמובן דאגו לכבות מבעוד מועד, אולם שכחו שנדלק אור בגלל גלאי הנפח בחדר, הילכך חשבו המדריכים שעדיף להם לעבור על איסור אחד ביציאה מהירה מהחדר ולא להישאר בו, שאז כל תזוזה מועטה גורמת הדלקת אור.
לאחר מכן, אחרי ליל שבת ברחוב העיר, זימנו המדריכים "גוי של שבת" שהיה במקום כדי שינתק את הגלאים המדוברים, אולם משנכנס הגוי, נתברר שלא דולק שום אור בהם וחשבו המדריכים שטעו ושעון שבת הוא שכיבה את האור. לכן, נכנסו שוב כל המדריכים לחדר ע"מ להתלבש, אך אז נתברר שאכן נדלק עדיין אור, רק שלא רואים את זה באופן בולט משום שאור היום הפריע לראות את האור של הגלאים, ואז החליטו המדריכים שם (אחרי דיון הלכתי ע"פ מיטב ידיעתם), שיש לצאת מהחדר בשינוי, דהיינו בהליכה לאחור מכמה סיבות:
א. מדובר ממילא בגרמא בעלמא, דהא גלאי נפח שמדליקים אור ודאי לא הוי מלאכה ישירה, ואם נוסיף לכך שינוי, אולי יש מקום להקל.
ב. בדין טלית פסולה פוסקים שאם האדם יתבייש מכך שאין לו טלית בשבת, מותר לו לבטל עשה דאורייתא וללכת עם ציצית פסולה לבית הכנסת, ואולי י"ל ק"ו לפה, דודאי יתביישו המדריכים בלבוש בלתי הולם לכשיבואו בשבת לסניף, ולכן גם פה יש להתיר מה עוד שזה גרמא ושינוי.
אח"כ יצאו המדריכים וקראו שוב לאותו גוי, אך הורו לו באופן ישיר ללא רמז לכבות את כל הגלאים, ע"מ שלא יבחינו בגופים הסובבים בחדר וידליקו אור.
שאלות:
האם המדריכים נהגו כשורה כאשר יצאו מיד בתחילה?
ב. האם נהגו כשורה כשיצאו בשינוי בפעם השניה, האם טיעוניהם לכך צודקים?
ג. אם הוי גרמא כה"ג של גלאי נפח, האם הוי שינוי הליכה אחורה, האם טעו כשהורו לגוי לכסות את הגלאים באופן ישיר ללא רמז?
תשובה:
...נראה שהמדריכים פעלו באופן כללי נכונה. ראשית יש כאן פסיק רישא דלא ניחא ליה, שהאיסור הוא רק מדרבנן. היינו שאין רצון המדריכים היה להדליק את הנורה בגלאי, אלא היה רצונם להיכנס לחדר. ואם הנורות שנדלקו לא מתלהטות, גם אין איסור תורה של מבעיר.
יציאתם לחוץ עדיפה מאשר להדליק ולכבות כמה פעמים, והקריאה לגוי שיכבה היתה מותרת, היות שאמירה לגוי באיסור דרבנן לצורך מצוה מותרת . מה שיצאו לאחור נראה שזה לא תורם משהו. רק בכניסה לבית המקדש או לבית המנוגע ישנו דין של ביאה כדרכה, אבל בשבת בכל צורה שהוא מסתובב ומדליק נראה שיש איסור, כי כאן לא שייך שלא כדרכה של מלאכה.

[מתפעל]

יישר כח

[פרי יהושע]

וכך אמרו בשמו, בבואו להגדיר מתרומת מידותיהם של שלשה מגדולי תלמידי אביו הגר"ח זצ"ל:
רבי שמעון שקאפ .....

טעות נושנה שהתאזרחה בלב רבים, ר' שמעון שקופ-לא היה תלמיד של הגר"ח!!

[פרי יהושע]

.

[דוד העיתונאי]

וכך אמרו בשמו, בבואו להגדיר מתרומת מידותיהם של שלשה מגדולי תלמידי אביו הגר"ח זצ"ל:
רבי שמעון שקאפ .....

טעות נושנה שהתאזרחה בלב רבים, ר' שמעון שקופ-לא היה תלמיד של הגר"ח!!

הוא כן קיבל ממנו קצת, אולי אי אפשר לקרוא לזה "תלמיד".

[פרי יהושע]

וכך אמרו בשמו, בבואו להגדיר מתרומת מידותיהם של שלשה מגדולי תלמידי אביו הגר"ח זצ"ל:
רבי שמעון שקאפ .....

טעות נושנה שהתאזרחה בלב רבים, ר' שמעון שקופ-לא היה תלמיד של הגר"ח!!

הוא כן קיבל ממנו קצת, אולי אי אפשר לקרוא לזה "תלמיד".

על אף שהיה בחור בזמן שהגר"ח החל לשמש כר"מ בישיבת ולאז'ין, הוא בעצמו לא ראה א"ע כתלמיד שלו, והיה אומר ע"ע בדרך צחות, שרבותיו בלימוד הן הקצות החושן והאבני מלואים, זה שיש בסך הכל קירבה בשיטת הלימוד זה בגלל רוח התקופה.

[זנב לאריות]

מימרא זו, מטו בה בשמיה דהגרי"ז דווקא. ואם כי כמובן לאו מר בריה דרב אשי חתים עליה אבל הרבה מן ההבנה הדקיקה והנחמדה.
וכך אמרו בשמו, בבואו להגדיר מתרומת מידותיהם של שלשה מגדולי תלמידי אביו הגר"ח זצ"ל:
אם אבא מארי היה אומר בשיעורו, נניח, ששלחן הוא כמו בהמה.
אני הייתי חוזר על הדברים כהוייתן: שלחן הוא כמו בהמה.
רבי שמעון שקאפ היה מוצא את ההשוואות למה שלחן הוא כמו בהמה: שניהם שייכים לגדר של 'דבר המטלטל וגופו ממון', לשניהם יש גוף וארבע רגלים, וכו' וכו'.
אבל רבי ברוך בער, הוא באמונתו ברבי היה לוקח כלי והולך לחלוב את השולחן...

נפלא ומרגש! לא שמעתי בלתי היום.
יישר כח עצום.

שמעתי מאבי מתלמידיו המובהקים של הגר"נ פרצוביץ זצוק"ל שהיה מספר מעשה זה והיה מוסיף שמהשולחן הזה שר' חיים אמר שהוא פרה והגרב"ד הלך וחלב אותו יצא חלב . . . .
ונראה כוונתו שגם במקומות שדברי הגר"ח לא היו מובנים כ"כ במושכל ראשון בא הגרב"ד ושידד מערכות עמוקות [אבל זה תוספת שלי הקטן והדל]

[גביר]

שמעתי את הדברים מתלמיד רבי ברוך בער בישיבת קמיניץ, ר' שמואל גרוסברד מפ"ת, בנוסח זה - בקמיניץ היו אומרים - מה בין רבי ברוך בער לבין רבי יצחק זאב סולובצי'ק? נניח ורבי חיים יאמר על שולחן שהוא פרה, ידון רבי יצחק זאב ויאמר - אכן כך הוא, מה השולחן חום, אף הפרה חומה, מה פרה יש לה ארבע רגליים, אף שולחן כך, וכן על זה הדרך. רבי ברוך בער, לעומתו, יקום ויחלוב את השולחן.

[מתפעל]

ראיתי באיזהו מקומן, איני זוכר היכן, המספר של הסיפור כותב כי קיבלו מהגאון ר' ברוך בער שסיפר על עצמו כשנסע לאמריקה עבור ישיבתו.
כאשר נתמנה לרב בקרמנצ'וג, שאל מקודם את רבו הגר"ח מבריסק אם לקבל המינוי, ואמר לו שיקבל ולא צריך לפסוק הלכות כי יש שם מורי צדק אבל בענייני אישות ופסח, שיפסוק בעצמו. כאשר הגיע הגרב"ב לשם, היה זה מעט לפני פסח ולמד היטב ענייני פסח שיוכל לפסוק. והנה הגיע אליו סנדלר עני ושאל כך: אשתי הרה ללדת והרופאים קבעו שהיא מסוכנת האם מותר להוציא את הוולד. היות וזו שאלה בהלכות אישות, היה הגרב"ב מחוייב לעיין בדבר שזו שאלה לא פשוטה והעלה להיתר ושלח מכתב לרבו הגר"ח, וכתב אליו בחזרה שהתיר כראוי, ושיקריא את מכתבו אל האשה למען תדע שזה אמנם חמור אבל על פי דין הדבר מותר. הלך אליהם הגרב"ב והם גרו במרתף והקריא להם המכתב. אמרה האשה: אני לא מוכנה לזה ולא תעשה כן. אף שנפסק לה שמותר. אח"כ באמת נולד הבן למזל טוב וכיבד את הגרב"ב בסנדקאות וסיים הגרב"ב: אז הבנתי מדוע ציווה לי מו"ר הגר"ח שאקרא המכתב לפניה כדי שתקבל על עצמה הדבר במסירות נפש. והוסיף הגרב"ב, הנה אני מעולם לא השתכרתי, אבל באותה סעודת ברית האב איך זיך אנגעשיכערט. עד כאן.

לכאורה למה דוקא הלכות אישות? וגם, הרי ידוע שהגר"ח עצמו לא פסק רק בהלכות פיקוח נפש, וגם שהמעשה הזה לדחות את העובר מפני האם זו שאלה של פיקוח נפש ולא אישות,
לכן מסתמא נפלה טעות והגר"ח הורה לו לפסוק בהלכות פיקוח נפש.

לגבי פסח, אולי גם בעניייני פסח היה הגר"ח מקפיד לענות, איני יודע.

[אליסף]

בספר חדש שי"ל זה עתה על הרבי מחב"ד (באנגלית, שכחתי שמו) מספר חב"דניק בשם קרופניק ששמע מהגאון ר' שעיה שמעונוביץ (ר"מ בר' יעקב יוסף מח"ס עמודי שש )
שהיה עם הגרב"ד אצל ר' חיים עוזר בשנת צ"ז כשהגיע הרמ"מ בשליחות חותנו הריי"ץ לרח"ע. הבחורים בחדר ההמתנה המטירו עליו קושיות בלימוד והוא שתק, אך כשרח"ע פתח את הדלת ושמע מה שקורה, או אז הראה רמ"מ את כוחו ואת גבורתו. ר' ברוך בר כה התפעל ממנו, שהציע לו "בוא למד אצלי בקמניץ ותהיה גדול בישראל".
ספור יפה. אם כי שמעתי מחתנו של ר' שעיה שהיחיד ששמע סיפור זה מרש"ש הוא קרופניק הנ"ל- ליטאי שלמד בישיבת רי"י שנהיה חב"דניק..
עוד מעיד הנ"ל שראה את ר' נחום פרצוביץ מחכה להיכנס לרבי. וצע"ג.

[בן ראובן]

הרב יוסף קרופניק (יו"ר מחלקת הכשרות שע"י ועד הרבנים בדטרויט) אינו חסיד חב"ד כלל וכלל.

[בור ריק]

עוד מעיד הנ"ל שראה את ר' נחום פרצוביץ מחכה להיכנס לרבי. וצע"ג.[/quo
משפחת הגר"נ מספרים את זה וכמדו' שהרבי אמר לו אז שידפיס חידושיו והי' מתחרט על מה שלא הדפיס

[משוש דורים]

נקבר ליד אביו שקבור ג"כ בווילנא, אבל בגלל מצב המלחמה לא הוקמה מצבה על קברו.

זכותו יגן עלינו

לא צויין בהמשך האשכול את הידוע לכל, (אחר פתיחת האשכול), כי אותר מקום קבורתו והוקמה מציבה על קברו.

[בקרו טלה]

לא צויין בהמשך האשכול את הידוע לכל, (אחר פתיחת האשכול), כי אותר מקום קבורתו והוקמה מציבה על קברו.

קברו של הגרב"ד ליבוביץ - ר' ברוך בער

[אליסף]

על כוחו בהעמדת תלמידים.
שמעתי שהגרי"ז התבטא על עלוי עצום בירושלים- הוא היה צריך ר' ברוך בער להעמיד אותו על הרגלים...

[ארופאי]

וכך אמרו בשמו, בבואו להגדיר מתרומת מידותיהם של שלשה מגדולי תלמידי אביו הגר"ח זצ"ל:
רבי שמעון שקאפ .....

טעות נושנה שהתאזרחה בלב רבים, ר' שמעון שקופ-לא היה תלמיד של הגר"ח!!

פשוט שכך. וראה בחי' הגרש"ש גטין ד: 'נזכרתי שע"פ אופן זה אמר לי כבר ידי"נ הגר"ח דק"ק בריסק וכו''. 'ידיד נפשי' אינו תואר שכותב תלמיד על רבו.

[איש חסידות והלכה]

[quote="ירושלמי"]יש"כ על העלאת שמו של רב רבנן, רבן של עמלי התורה ואוהבן של ישראל.

ללא ספק, אחת הנקודות המרכזיות שאיפיינו את רב"ד היה התבטלותו המוחלטת לרבו, מרן הגר"ח מבריסק, וקבלת דבריו ללא עוררין. ופוק חזי כמה סימנים ב'ברכת שמואל' מבוססים על משפט אחד או שנים ששמע מהגר"ח.

זאת הנקודה הידועה בציבור אך עוד נקודה יש מאפיינת לא םחות והיא הירא"ש שלו הוא לא ראה אישה כל חייו כל חשש קל שבקלים ברח ממנו כמו מאש וכו'

[מתפעל]

כעת ראיתי בספרו של הרב רוזנטל,

סיפור שפעם בא אליו בעל הבית אחד עם בנו לברכה, ובירך אותו הגרב"ב שיהיה גאון וצדיק.
האבא האויבער חוכעם אמר לגרב"ב, צדיק זה מצויין, אבל גאון אני לא מחפש שיהיה.
ענה לו הגאון ר' ברוך בער: אתה טועה, כדי להיות צדיק, צריך להיות גאון.

אינו מביא שם מקור מנין לקח את הסיפור הזה.

אמנם איני מבין פשט בזה. צריך להיות גאון כדי להיות צדיק? וכי לא מצינו צדיקים גדולים שלא היו גאונים?
זה כנראה מתבסס על אין עם הארץ חסיד אבל עדיין מרחק רב יש בין לא עם הארץ ולבין גאון.

[מה שנכון נכון]

מזכיר את האמרה החסידית על תמים תהיה: אמנם תהיה תמים, אך כמה פקחות צריך בשביל להיות תמים.

[מתפעל]

אגב
בעמוד ראשון הובאה תמונה זו
ונשאלה השאלה מי הבחור שנראה בין שני האריות הגרב"ב ורבי ירוחם
והתשובה היא שזהו רבי זלמן דרורי.

תמונה.jpg (48.71 KiB) נצפה 12465 פעמים

[מתפעל]

מי כאן עם הגרב"ב?

רבי ברוך בער.jpg (121.13 KiB) נצפה 12455 פעמים

[אליסף]

ר' משה שצקס?

[אישנמ]

לצד רבי ברוך בער יושב אחיו רבי ישראל, עומד חתנו רבי מרדכי רוגוב (התמונה והכיתוב נמצא בספר "הרב הדומה למלאך" על הגרב"ב עמוד 138)

[מתפעל]

יישר כח, האח ר' ישראל, היה לו איזה שטעלע?

ר' מרדכי רוגוב, היה חתנו של הגרב"ב?

נהרג בשואה? לא שמעתי עליו.

[אישנמ]

מה שכתבתי שרבי מרדכי רוגוב היה חתן הגרב"ב הוא מהספר "הרב הדומה למלאך", אבל כפי מה שאיתא במצורף כאן הערה 15 הוא היה חתן גיסו של הגרב"ב (וחותנו של רבי נחום פרצוביץ ממיר), והיה גר באמריקא ועיין באוצר הקדמתו לספרו "עטרת מרדכי"

[אישנמ]

הנה הצירוף

[מלאעולם]

אגב
בעמוד ראשון הובאה תמונה זו
ונשאלה השאלה מי הבחור שנראה בין שני האריות הגרב"ב ורבי ירוחם
והתשובה היא שזהו רבי זלמן דרורי.

תמונה.jpg

זה לא ר' ירוחם!
מדובר ברב בורינשטיין הרב של העיירה קמניץ.
הנה תמונה נוספת שלו מהנחת אבן הפינה לבנין הישיבה:

[חיים שמעון]

מה שכתבתי שרבי מרדכי רוגוב היה חתן הגרב"ב הוא מהספר "הרב הדומה למלאך", אבל כפי מה שאיתא במצורף כאן הערה 15 הוא היה חתן גיסו של הגרב"ב (וחותנו של רבי נחום פרצוביץ ממיר), והיה גר באמריקא ועיין באוצר הקדמתו לספרו "עטרת מרדכי"

חותנו של ר' נחום היה ר' חיים שמואלביץ
מסופקני אם טעויות מעין אלו עוברות את סף הכניסה במקום זה

[מתפעל]

מלאעולם, מנין לך הביטחון? בכמה ספרים זה מופיע עם הכיתוב שזהו המשגיח וגם די דומה לו.

נדמה לי שהרב בורינשטיין רבה של קמניץ היה יותר גבוה

[מתפעל]

חיים שמעון, לאט לך, אישנמ הוא מהידענים הבקיאים הכי גדולים כאן. הלואי על כולנו הידע שלו.

הוא סך הכל מביא ציטוט מספר. והטעות שלהם, לא שלו.

אמנם אישנמ,

אתה מביא הערה 15 אבל לא רואים 15 בעמוד, ולא מובן על מי מעירים.

[מלאעולם]

מלאעולם, מנין לך הביטחון? בכמה ספרים זה מופיע עם הכיתוב שזהו המשגיח וגם די דומה לו.

נדמה לי שהרב בורינשטיין רבה של קמניץ היה יותר גבוה

שמעתי כן לפני כמה שנים בשם אדם גדול זצ"ל שזכה להסתופף בקמניץ אצל הגרב"ב וזכר היטב את הרב דמתא.
אגב, לא צריך להיות בעל עין טובה מדי בשביל לראות שאין מדובר בהמשגיח ר' ירוחם ממיר.

אכן, ידוע לי שבכמה ספרים טעו בזיהויו ועדיין אין בזה משום ראיה. מספיק שבספר הראשון המחבר טעה וכולם בהמשך הולכים בעקבותיו..

אתה מכיר תמונות נוספות מהרב בורנשטיין?

[מחולת המחנים]

מלאעולם, מנין לך הביטחון? בכמה ספרים זה מופיע עם הכיתוב שזהו המשגיח וגם די דומה לו.

נדמה לי שהרב בורינשטיין רבה של קמניץ היה יותר גבוה

שמעתי כן לפני כמה שנים בשם אדם גדול זצ"ל שזכה להסתופף בקמניץ אצל הגרב"ב וזכר היטב את הרב דמתא.
אגב, לא צריך להיות בעל עין טובה מדי בשביל לראות שאין מדובר בהמשגיח ר' ירוחם ממיר.

לענ"ד זהו רבי ירוחם עם משקפיים, הנה כמה תמונות דומות של רבי ירוחם.

רבי ירוחם.jpg (78.64 KiB) נצפה 12322 פעמים

רבי ירוחם ורבי חיים שמואלביץ.jpg (56.35 KiB) נצפה 12322 פעמים

יש גם תמונה מוכרת של רבי ירוחם על גבי עגלה, והוא ג"כ דומה לתמונה עם רבי ברוך בער.

אתה מכיר תמונות נוספות מהרב בורנשטיין?

כאן הובאה תמונתו של הרב דקמניץ, (הרב בורנשטיין מימין, ולא כמו שכתבתי שם, הכיתוב 'גאב"ד דלאמזע' טעות הוא).
viewtopic.php?p=129459#p129459

תמונה (2).jpg (48.07 KiB) נצפה 12322 פעמים

[מחולת המחנים]

חיים שמעון, לאט לך, אישנמ הוא מהידענים הבקיאים הכי גדולים כאן. הלואי על כולנו הידע שלו.

הוא סך הכל מביא ציטוט מספר. והטעות שלהם, לא שלו.

אמנם אישנמ,

אתה מביא הערה 15 אבל לא רואים 15 בעמוד, ולא מובן על מי מעירים.

זה קטע ממכתב של רבי נחום פרצוביץ לרבי אריה ליב באקשט, רא"ל באקשט היה חתנו של הרב גרבר גיסו של הגרב"ד.

כאן על הישיש רבי ישראל גרבר לאיוט"א בן אחותו ותלמידו של הגרב"ד
viewtopic.php?p=254947#p254947

ואגב הכי, פניה למנהלי האוצר, מדוע ספריו הנפלאים של רא"ל באקשט לא נמצאים באוצר?

[אישנמ]

תודה מתפעל אבל טעיתי, מחולת המחנים צודק, זה אכן קטע ממכתב של רבי נחום פרצוביץ לרבי אריה ליב באקשט, אבל ההערה שם מתיחס לרא"ל באקשט שהוא חתנו של הרב גרבר גיסו של הגרב"ד