הגאון ר' יצחק גולדשטיין זצ"ל איננו!

גביר · הודעהעל ידי **גביר** » א' נובמבר 20, 2016 3:32 pm

יענקלה המשיב כתב:האם מישהו יכול להעלות את הכתבה שהיתה שבוע שעבר ב"משפחה" לזכרו של ר' יצחק?

ג"א מצטרף לבקשה הנ"ל

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ג' נובמבר 22, 2016 5:53 pm

: 1 (1).jpg (512.1 KiB) נצפה 18630 פעמים

: 2 (1).jpg (443.18 KiB) נצפה 18630 פעמים

: 3 (1).jpg (797.51 KiB) נצפה 18630 פעמים

: 4 (1).jpg (794.34 KiB) נצפה 18630 פעמים

: 5 (1).jpg (880.31 KiB) נצפה 18630 פעמים

: 6.jpg (833.83 KiB) נצפה 18493 פעמים

אליעזר מארקס

יישר כח גדול!
תבוא עליך ברכה
נראה שחסר העמוד האחרון.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ד' נובמבר 23, 2016 1:12 am

אליעזר מארקס כתב:יישר כח גדול!
תבוא עליך ברכה
נראה שחסר העמוד האחרון.

הושלם.

והנה כמה תיקונים לכתבה שקבלתי מחד מבני המשפחה.

1. הריצ"ג לא נולד בפ"ת אלא בכפר סבא, ובגיל קטן עברו לבני ברק שם הוא גדל. הטעות על פ"ת השתרבבה מהפלס, ולא ברור לי מה הביאם לכך.

2. הוא לא למד ב"מוסדות" בפ"ת ובת"א, אלא בת"ת זכרון מאיר, ישיבת תל אביב וישיבת היישוב החדש...

3. משום מה הוצנע הקשר העמוק שלו עם הגר"ש פישר, שלמד עמו בחברותא שש שנים מאז שנכנס לישיבה. ר' יוסף שימל הי"ו אמר לי ששני אנשים בלבד עברו על בית ישי של הגרש"פ לפני הוצאתו, אחיו הגרי"י והריצ"ג.

4. מעולם לא נהג לשבת בספריית מוה"ק אלא בהיכל שלמה...

5. שבת האופרוף שלו היתה בחודש טבת ולא בערב שבועות.

נשר · הודעהעל ידי **נשר** » ד' נובמבר 23, 2016 1:28 am

איש_ספר כתב:5. שבת האופרוף שלו היתה בחודש טבת ולא בערב שבועות.

אולי לקחו את זה מכאן:

בן ירושלים כתב:שבת האפרוף שלו היתה בערב שבועות בישיבה. באותו שבוע הגיע לחדר אוכל ואמר שצריך להכין דרוש לאופרוף. הוא חיפש בזכרון איזו גמרא מתאימה. תוך כדי דבור נזכר בגמ' שבת פח " בריך רחמנא דיהיב אוריתא תליתאי לעם תליתאה וכו'. מה הענין בתליתאי, תהה. וכך החל לגלגל מהרש"א פה וחז"ל שם, כשזה נעשה תוך דיון עם חבריו לשלחן. בשבת נשא דרוש ארוך שהנוכחים התפעלו מהידיעות, הקישורים והברק. לך תספר להם שהכל נעשה בדרך אגב בארוחת בוקר

מה שנכון נכון

ואת זה

4. מעולם לא נהג לשבת בספריית מוה"ק אלא בהיכל שלמה...

אולי מכאן

בן ירושלים כתב:כשעבד באוצר מפרשי התלמוד(טרם עידן אוצר החכמה)היה נוסע לעיתים לספריית מוסד הרב קוק, מזמין את כל הספרים על המסכת פורש עשרות ספרים על השלחנות וכך היה עובר על כולם לפני שכתב את פירושיו.

לזה ירמזון ג' הנקודות?

גביר · הודעהעל ידי **גביר** » ד' נובמבר 23, 2016 9:01 am

יישר כח. לולא הייתי מכיר אותו מקרוב הייתי סבור שתיאורי גדולתו אינם אלא סופרלטיבים נדושים שהורגלנו בהם, ב"ה, זכיתי להכיר אותו, ואכן גדול היה האיש בתורה ובמידות לפחות כמתואר ברשימה אם לא למעלה מכך.

תוכן · הודעהעל ידי **תוכן** » ד' נובמבר 23, 2016 12:17 pm

הכובע שבתמונה הראשונה לבשו בעת הברמצוה של בנו, ובחתונת צאצאיו. עד כדי כך, שכשאנשים חיפשו אותו בחתונת ילדיו, לא מצאו אותו, כי היה עם כובע.

יענק'ל · הודעהעל ידי **יענק'ל** » ד' נובמבר 23, 2016 2:33 pm

איש_ספר כתב:
אליעזר מארקס כתב:יישר כח גדול!
תבוא עליך ברכה
נראה שחסר העמוד האחרון.

הושלם.

והנה כמה תיקונים לכתבה שקבלתי מחד מבני המשפחה.

1. הריצ"ג לא נולד בפ"ת אלא בכפר סבא, ובגיל קטן עברו לבני ברק שם הוא גדל. הטעות על פ"ת השתרבבה מהפלס, ולא ברור לי מה הביאם לכך.

לק"מ
ע' מש"כ ביתד על כפר סבא וממילא הכל א"ש למבינים בעם

נוטר הכרמים

יענק'ל כתב:
איש_ספר כתב:
אליעזר מארקס כתב:יישר כח גדול!
תבוא עליך ברכה
נראה שחסר העמוד האחרון.

הושלם.

והנה כמה תיקונים לכתבה שקבלתי מחד מבני המשפחה.

1. הריצ"ג לא נולד בפ"ת אלא בכפר סבא, ובגיל קטן עברו לבני ברק שם הוא גדל. הטעות על פ"ת השתרבבה מהפלס, ולא ברור לי מה הביאם לכך.

לק"מ
ע' מש"כ ביתד על כפר סבא וממילא הכל א"ש למבינים בעם

דוגמא עזה לקונספירציה פרועה במיוחד!!
הכתבה ב'הפלס' התפרסמה למחרת ההלויה, כמו שתחזינה עיני המעיין בתחילת האשכול, לעומת זאת הכתבה ב'יתד' באה לאחר למעלה משבוע מן הפטירה!!
כך שזה מופרך לגמרי.
ובר מן דין, לא נראה לך מוגזם ה'שטיקל תורה' הזה? אז מהמקרה הזה, בו לפחות ישנם כלים להתמודד עם התיאוריות ההזויות, תלמד על מקרים אחרים. יש גבול כמה כוונות זדון ניתן להעמיס.

בן ירושלים

לגבי מקום מושבו בספריה. - אני זוכר ששמעתי זאת מאחד מבאי הספריה במוה"ק בעת שר' יצחק עבד על אוצר מפרשי התלמוד, שהוא היה מזמין ספרים לתקופה ויושב שם. אאל"ט פעם אחת אף פגשתי אותו שם.
בענין האופרוף - אני הייתי נוכח , כתבתי גם על מה דיבר: "אוריתא תליתאי לעם תליתאי בחודש תליתאי" , ב"שבעה" הבן ר' יעקב טען שנדמה לו שהחתונה היתה בטבת, אבל בזכרוני מה שרשמתי. לבסוף גם הוא לא היה בטוח והבטיח לבדוק הענין.

ברור שמי שהכניס ל"משפחה" את הדברים נמנה על קוראי הפורום. ואחר כך כבר אפשר לצטט זאת כי כך כתוב בעיתון...

אליעזר מארקס

איש_ספר כתב:הושלם.

תבוא עליך ברכה שלמה
שנמנה אתה בין הצדיקים
ששלמה טובתם..

אליעזר מארקס

אשמח על כל בדל של מידע אודות האיש צדיק, גאון, צנוע ומעלי זה.
תודה מראש.

עושה חדשות

מומלץ במיוחד!
הספד מהגר"א עוזר על הגר"י גולדשטיין

אבקברד · הודעהעל ידי **אבקברד** » ד' נובמבר 23, 2016 9:06 pm

הספד של הרב יואל שוורץ
https://www.youtube.com/watch?v=TMSnEoi6OrY

אליעזר מארקס

יישר כחכם, אנשים יקרים.

יגל · הודעהעל ידי **יגל** » ה' נובמבר 24, 2016 9:02 am

בן ירושלים כתב:בענין האופרוף - אני הייתי נוכח , כתבתי גם על מה דיבר: "אוריתא תליתאי לעם תליתאי בחודש תליתאי" , ב"שבעה" הבן ר' יעקב טען שנדמה לו שהחתונה היתה בטבת, אבל בזכרוני מה שרשמתי. לבסוף גם הוא לא היה בטוח והבטיח לבדוק הענין.

החתונה היתה בכ"א שבט תשל"ח והאופרוף היה בשב"ק פ' יתרו, והכל א"ש.

גביר · הודעהעל ידי **גביר** » ה' נובמבר 24, 2016 4:03 pm

עושה חדשות כתב:מומלץ במיוחד!
הספד מהגר"א עוזר על הגר"י גולדשטיין

יישר כח עצום!

טעות סופר

http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/15565

1.

לפני למעלה מעשור, נכנסתי ללמוד בישיבת "איתרי" הנמצאת בשכונת בית-צפפא שבדרום ירושלים. הימים הראשונים בישיבה, באופן טבעי, חקוקים היטב בזיכרוני. אני זוכר ממה חששתי וזוכר היטב מה הרשים אותי – כבר בהתחלה.

בשעות הצהריים של היום הראשון נכנס לבית המדרש יהודי בשנות ה-50 שחזותו קצת שונה מהנוף הרגיל של הישיבה. הוא הרכיב משקפיים גדולים וישנים, והדבר היחיד שבלט אצלו היה הפשטות. אם היו מבקשים ממני לנחש במה משלח ידו, הייתי עונה: פקיד דואר וותיק. אבל הוא לא. הוא כאן, בבית המדרש, צועד במהירות נינוחה לספסל האחורי. כשהוא חלף ליד המקום בו ישבתי, חבריי לספסל הוותיקים ממני בישיבה, התרוממו מעט ממקומם – כמתחייב מדין כיבוד תלמיד חכם. "מי זה?", שאלתי בהפתעה.

– "ר' יצחק גולדשטיין. החברותא של הרב אריאב עוזר", ענה לי החברותא שלי שהכירו היטב.

– "נו, ואז?", שאלתי מתוך הערכה לרב אריאב שמקדיש מזמנו היקר ללימוד עם "בעלבת" פשוט שקובע עיתים לתורה.

החברותא שלי ענה לי תשובה עניינית, קצרה ונקייה מסופרלטיבים: "הוא יודע את כל התורה כולה. כל התורה כולה. ואני אומר לך, מעשיו מרובים מחכמתו – אני עדיין לא החלטתי מה הוא יותר, גאון או צנוע". לימים הבנתי כמה התשובה הזו מקפלת בתוכה את הכול.

הבטתי אחורה, התבוננתי בו מתקדם לעברו של ראש הישיבה – הרב אריאב עוזר ששקוע בלימודו במקום הקבוע שלו שבספסל האחרון של בית המדרש (הכי רחוק מ"קיר המזרח" והכי קרוב ל"אוצר הספרים"). ההליכה של האיש הפשוט הזה והקימה הקלה של הבחורים מפניו, נמשכה כמו גל ששטף את בית המדרש. כל ספסל שר' יצחק השאיר מאחוריו בהליכתו, הקים מעט את יושביו. זה לא בלט לעין וניכר שההקפדה על ההלכה בנוגע לכבודו, נעשית ללא ידיעתו. רק אחרי שהוא בטוח חלף. היהודי הפשוט מתיישב בסמוך לרב אריאב ומיד הם ממהרים לשתף איש את רעהו בחוויותיהם מאוצר הספרים שמאוחסן בלבם.

לא אחת יושבי בית המדרש נתקלו במראה של הצמד הענק הזה מחייך מאוזן לאוזן באמצע הלימוד, שלא לומר מתגלגל מצחוק. האמת, אינני יודע מה מצחיק בדברי הרשב"א או הריטב"א, אבל גם בעין גשמית ניתן היה להבחין ששיטת הלימוד העיקרית שלהם, היא "לוּלֵי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי".

2.
ביום שלישי הקרוב, כ"ח בתשרי, ימלאו שלושים יום לפטירתו של הרב יצחק גולדשטיין זצ"ל – מגדולי תלמידי החכמים שבדור. מסע הלווייתו של ר' יצחק נראה כמו מסע חייו. לא נחסמו כבישים ולא שכרו חברות הגברה למלווים שהתאספו בשכונת מעלות דפנה שבה התגורר. קהל המלווים הורכב מכמה מאות אנשים (מספר מצומצם יחסית) מהם לא הצליח להסתיר את גדלותו, וממספר רב של תלמידי חכמים שבדברי ההספד שלהם גילו מעט מהערצתם הגדולה לנפטר. ביניהם היו הרב שלמה פישר, הרב שמואל אוירבך, הרב זלמן נחמיה גולדברג והרב מיכל זילבר.

"הוא היה ראוי להנהיג את הדור", אמר ר' שלמה פישר בהספדו – ומי שמכיר, יודע שר' שלמה פישר לא מפליג בשבחים שאין בהם ממש.

אצל תלמידי ישיבת איתרי ובוגריה, התואר הרשמי והיוקרתי של הנפטר היה "החברותא של הרב אריאב". אבל ר' יצחק גודלשטיין היה נכס של כלל ישראל בדור האחרון (ובדורות הבאים מן הסתם) ולא רק דמות מופת בישיבה מסוימת. המשפט המוכר "לא מחזיק טיבותא לנפשיה" היה משנת חייו, אך במחילה מכבוד תורתו, אין במשנה הזו כדי לפטור אותנו מלהכיר לו טובה על תרומתו העצומה ללימוד התורה של כל אחד ואחד מאתנו.

הרב יצחק גולדשטיין היה העורך הראשי של תלמוד בבלי וירושלמי מהדורת שוטנשטיין, ונמנה עם עורכי האנציקלופדיה התלמודית ואוצר מפרשי התלמוד. מגידי שיעורים מנוסים, אברכים, בחורים, בעלי בתים ובעלי תשובה שהחלו את דרכם בבית המדרש, חייבים לו הכרת הטוב עצומה על המפעלים הגדולים שבנה לטובת הציבור (והאמינו לי, די בהיכרות שטחית עמו כדי לדעת שחוץ מ"טובת הציבור", לא היה שום אינטרס אחר שהניע אותו להתמסר לפרויקטים הגדולים האלו).

מי שזכה להכירו מעט מקרוב, יודע שללא שום קשר ליצירות התורניות המופלאות עליהן הוא חתום, בראש ובראשונה הכרת הטוב לה הוא ראוי, היא על עצם לימוד התורה שלו. הרב יצחק גולדשטיין למד תורה לשמה בפרמטרים הכי תובעניים של "לימוד תורה לשמה". לפני כ-15 שנה הוא חלה במחלה קשה ועל אף מצבו הרפואי שהלך והידרדר, הוא המשיך להתמיד בסדר יומו הגדוש בלימוד תורה ובהנחלתה לכלל ישראל.

על אף גאונותו היוצאת דופן, הקפיד לדבר עם בן שיחו – יהיה מי שיהיה – בגובה העיניים. אני חושב שהתכונה הנפלאה הזו באה לידי ביטוי בסגנון העריכה שלו: כל מי שנתקל בהערות הלמדניות שבתחתית דף הגמרא שבש"ס שוטנשטיין, לא יכול שלא להתפעל מההנגשה, מהניסוח הקולח והידידותי למשתמש. מסתבר שר' יצחק גודלשטיין, במשקפיים המיושנים שלו, ראה היטב את נימי הנפש של הדור החדש והמודרני. את הישן הוא חידש ואת החדש הוא קידש.

בישיבת איתרי בשנים האחרונות, השם "יצחק בן שרה הינדא" הופיע שוב ושוב על לוח המודעות עם תוספת המילים: "זקוק לרחמי שמים מרובים". אך כל פעם הוא הפתיע מחדש כשלאחר היעדרות קצרה היה שב לתלמודו כאילו לא הוא האיש המוכר מה"מי שברך לחולים". הנה הוא שוב צועד בנינוחות ובצניעות לספסל האחורי שליד אוצר הספרים כדי "להחליף חוויות" עם הרב אריאב עוזר על עוד דיוק נפלא בדברי הראשונים. נראה שאחד מהראשונים, רבנו בחיי (בספרו "חובות הלבבות"), כתב הגדרה מדויקת המשקפת את דמותו: "החסיד, צהלתו בפניו ודאגתו בלבו".

זכות תורתו וצניעותו תגן עלינו.

אויצר_ניק

מישהו יכול להרחיב על דמותו של הגאון רבי אריאב עוזר שליט''א

עושה חדשות

בדבר מה שהביא הגר"א עוזר לפרש בד' הגמ' בב"ק, אעתיק מש"כ שם בס' דף על הדף:

בגמ': מאי לא אבה דוד לשתותם, דלא אמרינהו משמייהן, אמר, כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי כל המוסר עצמו למות על דברי תורה אין אומרים דבר הלכה משמו וכו', מאי ויסך אותם לה' דאמרינהו משמא דגמרא.
בשפתי צדיק (פרשת במדבר) הביא בשם החידושי הרי"ם זצוק"ל ובאמרי אמת (ליקוטים) הביא כן בשם הרה"ק הרר"ב מפרשיסחא ז"ל שדבר זה שאין אומרים דבר הלכה משמו של המוסר עצמו למות על דברי תורה, אינו לגריעותא אלא להיפך זה למעליותא. ושבח הוי, דהיות ומוסר עצמו למות על דברי תורה, אז הוא והתורה אינם שני דברים נפרדים אלא הוא נכלל בתורה ממש, וע"כ אין אומרים זאת משמו - אלא משמא דגמרא, כי הוא עצמו הוי התורה ואין לו שֵׁם בפני עצמו, עיין שם.
והגאון ר' יצחק פלקסר ז"ל בהספדו על אאמו"ר ז"ל (שנדפס בספר "אור משה" על הש"ס - כרך נזיקין) מביא דברי המדרש:
מהיכן זכה משרע"ה לקרני הוד מטיפת דיו שנשתיירה בקולמוס כשכתב הס"ת וקנחה בראשו. ויש להבין איזה דיו נשתייר ומה טיבו של דיו זה שנהפך לקרני הוד. ואמנם מבואר בס' "בעל הטורים" ובס' "חנוכת התורה", שמרע"ה אמר ואם אין מחני נא מספרך, ובגלל כך לא נזכר שמו בפ' תצוה, דקללת צדיק אפילו על תנאי היא באה, א"כ נשתייר קצת דיו וכו'. אך עדיין לא מבואר איך זכה לקרני הוד. והנה בס' "שפתי צדיק" הקשה, למה באמת נענש, דאף את"ל קללת צדיק וכו', איך יכולים להעלות על הדעת דבר כזה במשרע"ה שהוא מוסר את נפשו בעד כלל ישראל, ולבסוף עוד נענש על כך.
ואולי הביאור ע"פ מאמרם ז"ל (בבא קמא ס"א) שאמר דהמע"ה כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי כל המוסר עצמו למות על דברי תורה אין אומרים דבר הלכה משמו וכו', ותמה החידושי הרי"מ זי"ע מה טעם, הלא כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, ותירץ שאמנם כל תנא ואמורא למעלה מהשגתנו, אך בכ"ז שייך המושג שפלוני אמר דבר תורה פלוני, אולם זה שמוסר נפשו למות על דב"ת נעשה הוא עצמו "א שטיק תורה" וא"א בכלל להפריד בין הדבקים ולומר יש במציאות פלוני ויש במציאת דב"ת ופלוני זה הוא שאמר דב"ת זה, כי הוא גוף אורייתא ממש. וכך הוא הענין במשרע"ה שהיה כל ימיו גדול ורם בענקים, בחי' ותחסרהו מעט מאלקים, אך בכ"ז היה שייך בו המושג "משה קיבל תורה" "משה אמר תורה", ואילו כשמסר את נפשו בעד כלל ישראל כמ"ש מחני נא וגו', נהפך להיות חלק מגופא דאורייתא ואין מקום להזכרת שמו בפ' תצוה, לא בתורת עונש אלא בתורת מציאות ומהות חדשה שלו.
ואפשר זוהי כוונת המדרש במ"ש טיפת דיו נשתיירה בקולמוס וממנה זכה לקרני הוד, הכוונה למסירות נפשו בעד כלל ישראל, שכל המוסר את נפשו בעד כלל ישראל זוכה לקרן אור פניו.
והאריך הרבה בענין זה ודפח"ח.
ואולי יש להוסיף שכיון שמסר נפשו עבור כלל ישראל, ונעשה בטל אל הכלל, אז נתקיים אצלו אתפשטותא דמשה בכל אחד ואחד מישראל לדורות עולם, שניצוץ של מרע"ה נמצא בכלל, בכל א' מישראל.
והגה"ח ר' נתן לוברט ז"ל הוסיף על זה, דאיתא בשם הרבי יהונתן אייבשיץ ז"ל בהמעלה של שפתותיו דובבות בקבר (עיין יבמות צ"ו ע"ב), שהאדם יכול לחיות או בעוה"ז או בעוה"ב, אבל לא בשניהם יחד. אמנם אם אומרים דברי תורה בשמו, ושפתותיו דובבות כאן בקבר, ה"ז כעין דוגמת תחית המתים, שהעיקר של האדם הוא הדיבור שלו, כמו דאיתא בתרגום על הפסוק ויהי האדם לנפש חיה "לרוח ממללא", נמצא שעי"ז הוא חי בשני העולמות - עולם הבא ועולם הזה יחד, וזהו מה שביקש דהמע"ה אגורה באהלך עולמים.
והנה אחז"ל (פסחים נ' ע"א) שהרוגי לוד אין כל ברי' יכול לעמוד במחיצתם, שמי שמוסר נפשו על קידוש השם, נעשה דבוק להקב"ה, ולכן כיון שמוסר נפשו נדבקת נשמתו להשי"ת, ממילא הוא גם כן חי בשני עולמות, שהרי הקדוש ברוך הוא הוא ממלא כל עלמין. ממילא אין צורך להזכיר דברי תורה משמו.
בפרי צדיק (תצוה, ד) הקשה, למה יענש המוסר עצמו למות על דברי תורה, הלא אמרו (ברכות סג, ב) שאין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה, והיינו מסירת נפש בפועל מכך שהגמרא במסכת גיטין (נז, ב) הסמיכה לכך את הפסוק, 'כי עליך הורגנו כל היום'.
וביאר כעין הנ"ל שאין הכוונה לעונש, אלא כיון שמוסר עצמו למיתה על דברי תורה, תורתו כלולים במקור העליון, ואין להם שייכות לנפשו בפרטות רק הם דבר ה' ממש, ועל כן אין אומרים דבר הלכה משמו רק משמא דגמרא כמו שהיא הלכה למשה מסיני.

אמנם הוא הביא כן להדיא ממד"ר רות, "ולא אבה דויד לשתותם, ולא אבה שתקבע הלכה לשמן עשאה מסכתא וקבעה הלכה לדורות", אלא שעדיין אין בזה הכרח דל"ה מטעם עונש וכיו"ב אלא מטעם מעלה ושבח.

פרי יהושע · הודעהעל ידי **פרי יהושע** » ו' נובמבר 25, 2016 2:23 pm

עי' בזה עוד בספר מאמרי "פחד יצחק" סוכות.

טעות סופר · הודעהעל ידי **טעות סופר** » ו' נובמבר 25, 2016 3:34 pm

ישיבע בוחער כתב:מישהו יכול להרחיב על דמותו של הגאון רבי אריאב עוזר שליט''א

אני גם אשמח למידע אמין ומפורט.
אני כשלעצמי שומע את שיעוריו בשבתות למעלה מחמש שנים ואני רק יכול לומר שמדובר בתלמיד חכם מופלג ובבעל מידות תרומיות נדירות.
מאיר פניו לכל אדם ונוהג בצניעות (יושב בירכתי בית המדרש ולובש חליפה קצרה), בשיעוריו ניכר ממטבעות לשונו שתלמידו המובהק של הגר"ש פישר הוא. גם חלק מתורתו הוא בבחינת דולה ומשקה מתורת רבו. רק שלפלא שבישיבה הוא מזכירו הרבה בהערצה ובהר נוף אף שמזכיר מחכמי דורנו לא שמעתי שהזכירו ולו פעם אחת. בעז"ה יום אחד אאזור אומץ ואשאל אותו על כך.

בן ירושלים

טעות סופר כתב:
ישיבע בוחער כתב:מישהו יכול להרחיב על דמותו של הגאון רבי אריאב עוזר שליט''א

אני גם אשמח למידע אמין ומפורט.
אני כשלעצמי שומע את שיעוריו בשבתות למעלה מחמש שנים ואני רק יכול לומר שמדובר בתלמיד חכם מופלג ובבעל מידות תרומיות נדירות.
מאיר פניו לכל אדם ונוהג בצניעות (יושב בירכתי בית המדרש ולובש חליפה קצרה), בשיעוריו ניכר ממטבעות לשונו שתלמידו המובהק של הגר"ש פישר הוא. גם חלק מתורתו הוא בבחינת דולה ומשקה מתורת רבו. רק שלפלא שבישיבה הוא מזכירו הרבה בהערצה ובהר נוף אף שמזכיר מחכמי דורנו לא שמעתי שהזכירו ולו פעם אחת. בעז"ה יום אחד אאזור אומץ ואשאל אותו על כך.

לטעמי ר' אריאב צעיר מדי מכדי ל"הספידו" ולנתחו, למרות שיש המון מה לומר בשבחו הן בלימוד והן במידותיו המיוחדות.
אציין רק דבר כללי שמשקף: אמר לי דודו הגאון ר' אליעזר עוזר ר"י וכולל לומז'ה(לאוי"ט): פעם כשהגעתי לאמריקה והצגתי עצמי הוספתי שאני ראש כולל לומז'ה . היום מיד שואלים אותי האם אני קרוב של ר' אריאב...

שיבר · הודעהעל ידי **שיבר** » א' נובמבר 27, 2016 12:20 am

סופר פה בתחילה וגם הרב עזור התייחס לכך בהספדו, על שהיה הרב המנוח עמל שעות ע"ג שעות בדקדוקי מלים בהערות לאנצ"ת. ציינו כי יכול היה להיות פרי עמל של חמש שעות - מחיקה של שלוש שורות. או דוגמה אחרת שציין הרב עזור, שהגאון המנוח היה משקיע מחשבה מעמיקה ורבה בשאלה האם תוס' הרא"ש בענין מסויים נוקט אף הוא כהרשב"א, ואז יש לכתוב וכ"כ תוהרא"ש, ומחליט בסופו של דבר שזה לא ממש אותו דבר רק דומה, ומוחק וכותב ועי' תוהרא"ש.

הדבר מפליא, משום שהאנצ"ת כשמה, אינו ספר לימוד לשמו בודאי שאינו בא לפסיקת הלכה, ואינו אלא ספר עזר בריכוז ידע ומקורות - האם עולה בדעת קורא כל שהוא לדקדק במלים עד כדי כך. אין זה אלא התאמצות נוראה רק עבור עצמו, שלא יצא מתחת ידיו דבר שאינו מתוקן ואע"פ שאין שמו עליו.

גביר · הודעהעל ידי **גביר** » א' נובמבר 27, 2016 8:34 am

בן ירושלים כתב:
טעות סופר כתב:
ישיבע בוחער כתב:מישהו יכול להרחיב על דמותו של הגאון רבי אריאב עוזר שליט''א

אני גם אשמח למידע אמין ומפורט.
אני כשלעצמי שומע את שיעוריו בשבתות למעלה מחמש שנים ואני רק יכול לומר שמדובר בתלמיד חכם מופלג ובבעל מידות תרומיות נדירות.
מאיר פניו לכל אדם ונוהג בצניעות (יושב בירכתי בית המדרש ולובש חליפה קצרה), בשיעוריו ניכר ממטבעות לשונו שתלמידו המובהק של הגר"ש פישר הוא. גם חלק מתורתו הוא בבחינת דולה ומשקה מתורת רבו. רק שלפלא שבישיבה הוא מזכירו הרבה בהערצה ובהר נוף אף שמזכיר מחכמי דורנו לא שמעתי שהזכירו ולו פעם אחת. בעז"ה יום אחד אאזור אומץ ואשאל אותו על כך.

לטעמי ר' אריאב צעיר מדי מכדי ל"הספידו" ולנתחו, למרות שיש המון מה לומר בשבחו הן בלימוד והן במידותיו המיוחדות.
אציין רק דבר כללי שמשקף: אמר לי דודו הגאון ר' אליעזר עוזר ר"י וכולל לומז'ה(לאוי"ט): פעם כשהגעתי לאמריקה והצגתי עצמי הוספתי שאני ראש כולל לומז'ה . היום מיד שואלים אותי האם אני קרוב של ר' אריאב...

הערה אחת לדרכו של מו"ר הרב אריאב שליט"א - ישנם למדנים פורצי דרך וישנם ממשיכי דרך, לא זה כהרי זה ויש בזה מה שאין בזה. והממשיך - אף שדרכו לכאורה קלה ובטוחה יותר, שתי סכנות אורבות לפתחו מחד גיסא, עלול הוא לקפוא ולהיקבע, לדלות ולהשקות מדברי קודמי ללעוס אותם ותו לא, מאידך גיסא, מתוך רצון לחדש ולהוסיף, מועד הוא לעקמימות, ממשיך הוא את דרכם של קודמיו, אולם מתוך שסלולה היא מכבר, מבקש הוא להוסיף בה שבילים מפותלים וסופו שמגבב עליה גלי הבל, משבשה ומעוותה. מו"ר שליט"א, משתייך, כמדומה, לממשיכי הדרך, ומתוך כך, נזהר הוא ומזהיר את תלמידיו מפני שתי סכנות אלה. מורה הוא באצבע - זו הדרך לכו בה, והנה - אלה המהמורות שבצדיה, הישמרו לבל תפלו בהן. צועד הוא בדרך ראשי הישיבות, הסלולה זה מכבר, רבי חיים מבריסק מצד אחד, ורבי שמעון שקאפ מצד שני, ועמם שאר מרביצי תורה וראשי ישיבות, ובייחוד רבו הגדול, רבי שלמה פישר שליט"א. סולל הוא בדרך זו נתיבות חדשות, ונתיבות אלה - ישרות ומאירות, לא חזרה על הקיים יש כאן, ולא עקמימות יש כאן, אלא צעידה ישרה ובטוחה בדרך שכבשוה גדולי ראשי הישיבות מדורות שלפנינו.

סגי נהור · הודעהעל ידי **סגי נהור** » א' נובמבר 27, 2016 8:45 am

שיבר כתב:סופר פה בתחילה וגם הרב עזור התייחס לכך בהספדו, על שהיה הרב המנוח עמל שעות ע"ג שעות בדקדוקי מלים בהערות לאנצ"ת. ציינו כי יכול היה להיות פרי עמל של חמש שעות - מחיקה של שלוש שורות. או דוגמה אחרת שציין הרב עזור, שהגאון המנוח היה משקיע מחשבה מעמיקה ורבה בשאלה האם תוס' הרא"ש בענין מסויים נוקט אף הוא כהרשב"א, ואז יש לכתוב וכ"כ תוהרא"ש, ומחליט בסופו של דבר שזה לא ממש אותו דבר רק דומה, ומוחק וכותב ועי' תוהרא"ש.

הדבר מפליא, משום שהאנצ"ת כשמה, אינו ספר לימוד לשמו בודאי שאינו בא לפסיקת הלכה, ואינו אלא ספר עזר בריכוז ידע ומקורות - האם עולה בדעת קורא כל שהוא לדקדק במלים עד כדי כך. אין זה אלא התאמצות נוראה רק עבור עצמו, שלא יצא מתחת ידיו דבר שאינו מתוקן ואע"פ שאין שמו עליו.

בלי להכיר כלל את המנוח הנני מעיר - מן הסתם לא היתה זו התאמצות עבור עצמו כלל וכלל, אלא עבור האמת, שהדברים שנכתבים יהיו אמיתיים ונכונים בתכלית.
עד שבאים ומדברים על אדם שלא עסק בעצמו, באים והופכים גם את זאת "להתאמצות נוראה רק עבור עצמו".

פלוריש · הודעהעל ידי **פלוריש** » א' נובמבר 27, 2016 11:03 am

ישיבע בוחער כתב:מישהו יכול להרחיב על דמותו של הגאון רבי אריאב עוזר שליט''א

אינני מכיר אותו אישית, אך פעם הייתי בשיעורו בחוה"מ בהר נוף בפני כ200 איש - שעתיים וחצי בהלכה, ערבית, ואז שעה וחצי באגדה - וכולם היו מרותקים.
ופעם אחד דיברתי אתו, כשביקשתי ממנו לפרסם מאמר בספר זיכרון שערכתי. הרב ענה "אני עדיין לא בשלב של לפרסם ספרים, יש לי עוד הרבה מה להתקדם בידיעת התורה"...

שיבר · הודעהעל ידי **שיבר** » א' נובמבר 27, 2016 8:15 pm

סגי נהור כתב:
שיבר כתב:סופר פה בתחילה וגם הרב עזור התייחס לכך בהספדו, על שהיה הרב המנוח עמל שעות ע"ג שעות בדקדוקי מלים בהערות לאנצ"ת. ציינו כי יכול היה להיות פרי עמל של חמש שעות - מחיקה של שלוש שורות. או דוגמה אחרת שציין הרב עזור, שהגאון המנוח היה משקיע מחשבה מעמיקה ורבה בשאלה האם תוס' הרא"ש בענין מסויים נוקט אף הוא כהרשב"א, ואז יש לכתוב וכ"כ תוהרא"ש, ומחליט בסופו של דבר שזה לא ממש אותו דבר רק דומה, ומוחק וכותב ועי' תוהרא"ש.

הדבר מפליא, משום שהאנצ"ת כשמה, אינו ספר לימוד לשמו בודאי שאינו בא לפסיקת הלכה, ואינו אלא ספר עזר בריכוז ידע ומקורות - האם עולה בדעת קורא כל שהוא לדקדק במלים עד כדי כך. אין זה אלא התאמצות נוראה רק עבור עצמו, שלא יצא מתחת ידיו דבר שאינו מתוקן ואע"פ שאין שמו עליו.

בלי להכיר כלל את המנוח הנני מעיר - מן הסתם לא היתה זו התאמצות עבור עצמו כלל וכלל, אלא עבור האמת, שהדברים שנכתבים יהיו אמיתיים ונכונים בתכלית.
עד שבאים ומדברים על אדם שלא עסק בעצמו, באים והופכים גם את זאת "להתאמצות נוראה רק עבור עצמו".

לא הייתה הכוונה שעסק בעצמו, אלא שהתאמצותו בדקדוק הפרטים אין הרבים יודעים ליהנות ממנה אלא הוא עצמו.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » א' נובמבר 27, 2016 8:23 pm

שיבר כתב:
סגי נהור כתב:
שיבר כתב:סופר פה בתחילה וגם הרב עזור התייחס לכך בהספדו, על שהיה הרב המנוח עמל שעות ע"ג שעות בדקדוקי מלים בהערות לאנצ"ת. ציינו כי יכול היה להיות פרי עמל של חמש שעות - מחיקה של שלוש שורות. או דוגמה אחרת שציין הרב עזור, שהגאון המנוח היה משקיע מחשבה מעמיקה ורבה בשאלה האם תוס' הרא"ש בענין מסויים נוקט אף הוא כהרשב"א, ואז יש לכתוב וכ"כ תוהרא"ש, ומחליט בסופו של דבר שזה לא ממש אותו דבר רק דומה, ומוחק וכותב ועי' תוהרא"ש.

הדבר מפליא, משום שהאנצ"ת כשמה, אינו ספר לימוד לשמו בודאי שאינו בא לפסיקת הלכה, ואינו אלא ספר עזר בריכוז ידע ומקורות - האם עולה בדעת קורא כל שהוא לדקדק במלים עד כדי כך. אין זה אלא התאמצות נוראה רק עבור עצמו, שלא יצא מתחת ידיו דבר שאינו מתוקן ואע"פ שאין שמו עליו.

בלי להכיר כלל את המנוח הנני מעיר - מן הסתם לא היתה זו התאמצות עבור עצמו כלל וכלל, אלא עבור האמת, שהדברים שנכתבים יהיו אמיתיים ונכונים בתכלית.
עד שבאים ומדברים על אדם שלא עסק בעצמו, באים והופכים גם את זאת "להתאמצות נוראה רק עבור עצמו".

לא הייתה הכוונה שעסק בעצמו, אלא שהתאמצותו בדקדוק הפרטים אין הרבים יודעים ליהנות ממנה אלא הוא עצמו.

דברי הרב שיבר נהירים וברורים ותגובת הרב סגי נהור בלתי מובנת.
דוגמא מפליאה לעבודה הכבירה המושקעת בלשון האנצ"ת, ראו ברצ"ב.

הרב סער מייזל.PDF: (1.23 MiB) הורד 712 פעמים

ברור שמועטים המודעים לגודל העבודה, וע"כ הערת שיבר נכונה מאד.

סגי נהור · הודעהעל ידי **סגי נהור** » א' נובמבר 27, 2016 10:08 pm

איש_ספר כתב:
שיבר כתב:
סגי נהור כתב:בלי להכיר כלל את המנוח הנני מעיר - מן הסתם לא היתה זו התאמצות עבור עצמו כלל וכלל, אלא עבור האמת, שהדברים שנכתבים יהיו אמיתיים ונכונים בתכלית.
עד שבאים ומדברים על אדם שלא עסק בעצמו, באים והופכים גם את זאת "להתאמצות נוראה רק עבור עצמו".

לא הייתה הכוונה שעסק בעצמו, אלא שהתאמצותו בדקדוק הפרטים אין הרבים יודעים ליהנות ממנה אלא הוא עצמו.

דברי הרב שיבר נהירים וברורים ותגובת הרב סגי נהור בלתי מובנת.

אם היו דבריי בלתי מובנים אשתדל להבהירם. הבנתי כוונת הכותב שרצונו לומר שהדקדוק של הנפטר בכל תיבה היה מתוך מוטיבציה של "לא ייתכן שאוציא מתחת ידי דבר שאינו מתוקן!", ולא, כפי שהסתבר לי יותר, מתוך אכפתיות כלפי התוכן הנכתב, שיהיו כל פרטיו מכוונים ומדוקדקים.
אמנם אחר הבהרת הכותב אפשר שלא חלקנו בדבר.

בן ירושלים

אמר לי ידיד שהמחותן שלו, ת"ח חשוב, שלא הכיר את ר' יצחק רק שמע על גדלותו , הלך להספד ב"שבעה" כדי שלא יהיה בבחינת ת"ח שלא נספד כראוי.
אמש, התקיים מספד גדול בישיבה לזכרו. זה כבר היה , בעיני, בגדר ת"ח שנספד . מלבד בני הישיבה נוכחו רבים מידידיו וכן בני המשפחה.
דברו רבות, על ה"אומן מוצנע", כליל המידות ובעל ההיקף הבלתי יתואר בתורה בעומק העיון, על דקדוקו בכל תג שיצא מעטו, על כמה קולמוסין השתברו עד שברר דבריו בשבע נפות ובקורת עצמית.
רבו המובהק ר' שלמה פישר דבר ארוכות על הת"ח שבא"י ועל גדלותו. סיכם שחוץ מגדלותו בתורה היה מל"ו צדיקים שבדור. (אלמלא הנסיבות, היה תענוג לשמוע שוב דא"ח בכל תקפם ועוזם כפי שזכרנו מימי קדם. "ת"ח שבבבל ואלו שבארץ ישראל" "דג טהור ודג טמא" "ארץ ישראל לא סובלת מלומדה" ועוד ועוד)
הרב שלום גלבר דבר על גדלותו בתורה שבכל מקום היה אפשר לדבר איתו בעומק העיון, הענווה ועוד.
ידיד נעוריו הרב איזנטל דבר על הגדר של ת"ח שהוא נזר הבריאה. הדגיש שהיתה לו אפשרות (מצד הסביבה) לפנות לעולם האקדמי שבו הוא היה מן הסתם מצליח להיות בשורה הראשונה של עולם המדע, והוא ביכר ללמוד תורה בעמלה יומם ולילה

הפליא לעשות רעו והחברותא שלו במשך כ35 שנה רה"י ר' אריאב עוזר. במשך כשעתיים! עמד ללא ספר וניירות, וגלגל את התורה כולה בבנין לתפארת על כל המהות של "באהבתה ישגה תמיד", את שלשת הענינים בפועל ש.ג.ה. או מלשון התמדה או מלשון שגגה או מלשון "שגיון לדוד- שירה. בלשון עשירה ומרוממת תוך שימוש במאות ציטוטים מדויקים מלשונות חז"ל ,ראשונים ואחרונים, מדרשים ומפרשיהם הרב עוזר דבר וחרז את דבריו מעשה אומן נפלא. ממש לית דין ברנש! ואת כל זה (עמל התורה, שירת התורה, סיני שבא אחרי העוקר הרים, מעלת תושבע"פ מתוך הצנע כלוחות אחרונות, וזו רק טיפה מן הים )הכל בכל בהגדרת ר' יצחק זצ"ל.
לא יאומן -כל סגנון הדברים וצורת העמדתם הברורה והקולחת היתה בבואה של רבם הגדול ר' שלמה פישר. יכולת לעצום העיניים ולשמוע את ר' שלמה מדבר. הברירות וההגדרות המיוחדות בכל דבר- ממש הפלא ופלא.
נקודה חשובה שעמד עליה -בדרך כלל בעלי הכשרון תופסים כל דבר במהירות וזה נוגד את עמלם בתורה וכפי שכתב החזו"א בקונטרס י"ח שעות. אבל ר' יצחק היה עמל בכל מהותו ("אמר פעם שאם לא מבינים רש"י מצד האמת צריך לעמול עליו עד שמבינים, אפילו כל החיים"
ביציאה, התלונן תלמיד חכם מופלג שיש ללמד את ר' אריאב את כח הצמצום כי בארוע כזה אי אפשר להעמיס על הציבור כ"כ הרבה. ת"ח אחר הוסיף בחיוך, שזה תלמיד המחכים את רבותיו.- ר' שלמה מדבר במשך שעה והוא כשעתיים.
אבל כחויה מרוממת חד פעמית זה היה "שווה" לשמוע ולהתעלות, ואולי נזכה ללמוד משהו מקצות דרכיו של אותו גאון זצ"ל .

הסריטו והקליטו את כל ההספדים. אולי מי שקרוב לענין יוכל להעלות הדברים

אנא עבדא · הודעהעל ידי **אנא עבדא** » ד' נובמבר 30, 2016 12:41 am

יישר כוחך בן-ירושלים על התיאור העדכני.
אכן מחכה שמאן דהו יואיל בטובו לזכותינו בהעלאת הדברים והבאתם כאן לטובת יקרא דשכבי ויקרא דחיי

ספרן · הודעהעל ידי **ספרן** » ד' נובמבר 30, 2016 10:42 am

: מצבת הרב גולדשטיין זצל.jpg (130.34 KiB) נצפה 16793 פעמים

טוב לי · הודעהעל ידי **טוב לי** » ד' נובמבר 30, 2016 11:27 pm

ההספד של ר' אריאב עוזר נמצא בקול הלשון. קחנו משם. (בטעות מופיע שם התאריך ו' חשון)

http://www.kolhalashon.com/New/Media/Pl ... hiurNum=16

מה שנכון נכון

מצורף בזה מכתב תנחומין מרומם שכתב אחד ממכרי, ת"ח חשוב מרבני מרכז הרב, ויהיו הדברים לע"נ הגר"י זצ"ל. עמיחי כנרתי

מכתב על מותו של הגאון הרב יצחק גולדשטיין זצ"ל

אמש, ליל ששי, ג' בחשון, נודע לי על הסתלקותו של הגאון, הרב יצחק גולדשטיין זצ"ל, והוא בן ס"ג שנים בלבד.
איני אומר סתם כך את הביטוי "הגאון", כפי שאפרט בהמשך.
אמנם לא זכיתי לפגשו כבר קרוב לארבעים שנה, אבל כמו חי עומדת לפני דמותו הכבירה בתורה ובמידות, מהזמן הקצר שזכיתי להכירו.
היה זה בשנת הלימודים תשל"ח. כלומר: בין חדש אלול תשל"ז לחדש אייר תשל"ח.
למדתי אז בישיבת איתרי בירושלים, בשיעור א', וישבתי בסמוך לו בזמן סדר צהרים, ושאלתי אותו מדי פעם שאלות, והוא תמיד ענה לי בבהירות ובענוה.
כמו כן ישבתי בשולחן שליד השולחן שלו בארוחת הצהרים ושמעתי אותו מידי פעם, כפי שיפורט בסמוך.
אספר מספר דברים ששאלתיו והוא לימדני.
כאשר שאלתי אותו באיזה ענין בגמרא [כמדומני היה זה בענין חזקת שלש שנים בפרק שלישי במסכת בבא בתרא] הוא מיד ענה לי שיש בענין זה חמש שיטות בראשונים, ופרש אותן בפני. שאלתיו מתי הוא למד זאת לאחרונה וכיצד הוא זוכר אותן. והוא בענותנותו אמר לי שזה קל מאד לזכור, והוא עשה לו סימן שיש שתי שיטות קיצוניות משני הצדדים, ושיטה אחת באמצע, ועוד שתי שיטות פחות קיצוניות, קרובות לשיטה האמצעית.
עוד שאלתיו באחת הפעמים: יסלח לי כבודו, אבל תורה היא וללמוד אני צריך: אני רואה ושומע את כבודו בארוחות הצהרים שעוסק עם חבריו במילי דעלמא, וצוחקים. האם לא צריך להיות באימה וביראה כל הזמן?
וענה לי במשל, בערך בלשון זאת: תראה, החיים הם כמו ריצת מרתון. אתה יודע מה זו ריצת מרתון? ריצה של ארבעים ושנים קילומטר! מי שירוץ את מאה המטרים הראשונים של המרתון בקצב של מי שרץ רק מאה מטרים, לא ינצח בריצת המרתון. צריך לדעת כיצד לחלק את הכוחות כדי להצליח בכל ארבעים ושנים הקילומטר. כך גם בחיים: מי שיהיה באימה וביראה יותר מידי לא ינצח בחיים.

אחרי חג הפסח בשנת תשל"ח הוא התחיל למסור שיעורים על סדר המצוות בישיבה, כמדומני בליל ששי. השיעורים היו מקיפים ממש את כל התורה כולה. והוא היה אז כבן עשרים וארבע שנים בלבד.

כאשר ראיתי את שמו בין חברי המערכת גם באנציקלופדיה התלמודית וגם במכון ירושלים אמרתי לעצמי מיד שודאי זהו הרב יצחק גולדשטיין מאיתרי, שאכן מתאים שעם ישראל יזכה לאכול מפירותיו הברוכים. ואף על פי ששם זה אינו כל כך נדיר, יבדלו לחיים ארוכים כל הנושאים בשם זה, הייתי משוכנע שהכוונה אליו.
כאשר בשנים האחרונות הסתכלתי מידי פעם בש"ס שוטנשטיין, וראיתי שם גם בהירות גדולה ונפלאה, וגם היקף גדול בהערות, הסתכלתי מי הם העורכים, וכאשר ראיתי את שמו גם שם, שמחתי שמחה גדולה שגם למפעל ענק זה של הפצת התורה הוא הצטרף, והרגשתי כאילו אני שומע את הדברים שלמדתי יוצאים מפיו, וודאי הם יצאו מעטו, לפי צורת הבהירות שלהם.
גם תכננתי לשלוח מכתב למערכת שוטנשטיין ובו מספר שאלות על הכתוב בש"ס שלהם, שלפי הבנתי לא הוא כתב אותם, כיון שהם אינם נכונים לעניות דעתי, אבל תכננתי שאשלח אותם ישירות אליו, ולהזכיר לו שלמדתי לידו לפני קרוב לארבעים שנה, ולהעיר על הצריך תיקון לעניות דעתי.
תנוחם משפחתו היקרה בהפצת התורה העצומה שכבר זכה לה, ושעוד יזכה לה גם אחרי הסתלקותו מהעולם הזה.
בירושלמי במסכת ברכות פרק ב ה"ח נאמר: "יגע רבי בון בתורה לעשרים ושמונה שנה מה שאין תלמיד וותיק יכול ללמוד למאה שנה". כך נמליץ על הגאון הגדול הרב יצחק זצ"ל יגע זה בששים ושלש שנה מה שלא יגעים רבים במאה שנה.
הוא ודאי נמצא בצל צח תחת כסא הכבוד אבל הדור איבד את אחד מגדוליו בתורה ובמידות.

בן ירושלים

מה שנכון נכון כתב:
מצורף בזה מכתב תנחומין מרומם שכתב אחד ממכרי, ת"ח חשוב מרבני מרכז הרב, ויהיו הדברים לע"נ הגר"י זצ"ל. עמיחי כנרתי

מכתב על מותו של הגאון הרב יצחק גולדשטיין זצ"ל

עוד שאלתיו באחת הפעמים: יסלח לי כבודו, אבל תורה היא וללמוד אני צריך: אני רואה ושומע את כבודו בארוחות הצהרים שעוסק עם חבריו במילי דעלמא, וצוחקים. האם לא צריך להיות באימה וביראה כל הזמן?
וענה לי במשל, בערך בלשון זאת: תראה, החיים הם כמו ריצת מרתון. אתה יודע מה זו ריצת מרתון? ריצה של ארבעים ושנים קילומטר! מי שירוץ את מאה המטרים הראשונים של המרתון בקצב של מי שרץ רק מאה מטרים, לא ינצח בריצת המרתון. צריך לדעת כיצד לחלק את הכוחות כדי להצליח בכל ארבעים ושנים הקילומטר. כך גם בחיים: מי שיהיה באימה וביראה יותר מידי לא ינצח בחיים.

התלבטתי אם לכתוב את הדברים להלן אבל הדברים דלעיל הכריעו בעד.
ר' יצחק בשנות בחרותו היה מרבה כאחרים להגיע בשבתות רגלי לביתו של הגר"ש אויערבאך (ברחוב גשר החיים) לקראת מנחה, ולסעודה שלישית. בסעודות בדר"כ שררה אוירה מרוממת אבל לא כבדה מדי. הגר"ש היה אומר וורטים על הפרשה (הרבה משך חכמה), היו מדברים בשאלות בהלכה וכדומה. רק אחרי ערבית היו מדברים בלימוד בסוגיות שהבחורים עסקו בהם. באחת הפעמים שרתה רוח עליצות על ר' יצחק והוא זרק בדיחות כל הזמן . כשכבר הגזים ר' שמואל גער בו שיפסיק אבל זה לא עזר לזמן ממושך. בסוף ר' שמואל אמר לו בחצי צחוק וחצי רצינות "אם אתה לא מפסיק אז תצא" "לא רוצה" השיב ר' יצחק. אז ר' שמואל בחיוך מוסתר הזהיר אותו ש"יתנהג יפה". ואז אמר לו שהחת"ס אומר על "שמחים בצאתם וששים בבואם" שבצאתם ובבואם הם שמחים אבל באמצע צ"ל "עושים באימה רצון קונם"
למותר לציין שכל המו"מ המשעשע הזה הראה על החביבות היתירה שהגר"ש חיבב אותו.

פלגינן · הודעהעל ידי **פלגינן** » ה' דצמבר 01, 2016 3:39 pm

בן ירושלים כתב:הפליא לעשות רעו והחברותא שלו במשך כ35 שנה רה"י ר' אריאב עוזר. במשך כשעתיים! עמד ללא ספר וניירות, וגלגל את התורה כולה בבנין לתפארת על כל המהות של "באהבתה ישגה תמיד", את שלשת הענינים בפועל ש.ג.ה. או מלשון התמדה או מלשון שגגה או מלשון "שגיון לדוד- שירה. בלשון עשירה ומרוממת תוך שימוש במאות ציטוטים מדויקים מלשונות חז"ל ,ראשונים ואחרונים, מדרשים ומפרשיהם הרב עוזר דבר וחרז את דבריו מעשה אומן נפלא. ממש לית דין ברנש! ואת כל זה (עמל התורה, שירת התורה, סיני שבא אחרי העוקר הרים, מעלת תושבע"פ מתוך הצנע כלוחות אחרונות, וזו רק טיפה מן הים )הכל בכל בהגדרת ר' יצחק זצ"ל.

אני מניח שהוא הספיד פעמיים, כי הורדתי מ'קול הלשון' הספד של 1:10 שעה, וכמעט ולא מצאתי שם דבר ממה שמנית.
מכל מקום ההספד נפלא ביותר.

גביר · הודעהעל ידי **גביר** » ה' דצמבר 01, 2016 3:47 pm

אודה למי מחו"ר הפורום שליט"א שיעלה את שאר ההספדים.

בן ירושלים · הודעהעל ידי **בן ירושלים** » ה' דצמבר 01, 2016 3:49 pm

פלגינן כתב:
בן ירושלים כתב:הפליא לעשות רעו והחברותא שלו במשך כ35 שנה רה"י ר' אריאב עוזר. במשך כשעתיים! עמד ללא ספר וניירות, וגלגל את התורה כולה בבנין לתפארת על כל המהות של "באהבתה ישגה תמיד", את שלשת הענינים בפועל ש.ג.ה. או מלשון התמדה או מלשון שגגה או מלשון "שגיון לדוד- שירה. בלשון עשירה ומרוממת תוך שימוש במאות ציטוטים מדויקים מלשונות חז"ל ,ראשונים ואחרונים, מדרשים ומפרשיהם הרב עוזר דבר וחרז את דבריו מעשה אומן נפלא. ממש לית דין ברנש! ואת כל זה (עמל התורה, שירת התורה, סיני שבא אחרי העוקר הרים, מעלת תושבע"פ מתוך הצנע כלוחות אחרונות, וזו רק טיפה מן הים )הכל בכל בהגדרת ר' יצחק זצ"ל.

אני מניח שהוא הספיד פעמיים, כי הורדתי מ'קול הלשון' הספד של 1:10 שעה, וכמעט ולא מצאתי שם דבר ממה שמנית.
מכל מקום ההספד נפלא ביותר.

ההספד ששמעת נאמר ב"שבעה" כנראה בבית הכנסת במעלות דפנה.

פורום אוצר החכמה

מי מחובר