לעומקו של דבר כתב:עתניאל בן קנז כתב:בהחלט לא נכון. אם כי בהרבה פעמים זה כך.
בהרבה פעמים הכוונה גם לצדיקים אחרים מדורות קודמים. (אם כי יתכן ששמע מרבו את מימרא זו בשם הצדיקים).
זה שבראדז'ין מקובל כך, עדיין לא הופך זאת לנכון.
אפשר יש לכבודו פירכא על כך?
בהחלט.
אעתיק למשל שני דוגמאות ממה שעסקתי בו כעת - ורשמתי לעצמי [מופיע באשכול על 'פרי צדיק' עם ביאורים ומובאות, בסוף קדושת שבת מאמר א'].
(כמובן שיש עוד דוגמאות רבות, וזה העומד לפני כעת)
ראה בדברי רבינו (ליקוטי מאמרים, עמו' מה) "וזה שבלב הוא הנקרא סוד, שזה אי אפשר לגלות לחבירו כלל. כמו ששמעתי דסוד אין נקרא מה שאפשר לגלותו בדיבור, שאם כן, אחר שיגלה גם האחר יודע כמוהו, ואינו סוד כלל. רק 'סוד' הוא מה שאי אפשר לגלותו כלל בשום אופן, שעל זה נאמר דסוד ה' ליראיו', שידיעת ה' יתברך סוד אצלם, שאין יכולים לגלותו. והיינו דהרגשת האור בלב אי אפשר כלל להטעים ולהסביר לחבירו שאינו מבין בלבו ומרגיש כך...".
ושמועת רבינו, הוא בספר מאור ושמש, המאריך ביסוד זה כמה פעמים. (וארא על הפסוק וידבר ה' אל משה) "דהנה כתיב 'סוד ה' ליראיו', יש לפרש כך. דהנה יש להבין מה זה סודות התורה, שקוראין כל ישראל 'סודות התורה', שאין לומר שהכוונה על חכמת הקבלה וכתבי האר"י ז"ל וזוהר הקדוש - דהנה לשון 'סוד' הוא דבר שאי אפשר לגלות לאחרים כלל, והלא כל הקבלה וכתבי האר"י והזוהר יכולין לגלות לאחרים ולפרשם ביתר שאת, ואם כן כיון שנתגלה - אין זה סוד. אבל מה הוא סוד שאי אפשר לגלות לשום אדם - הוא סוד ה'. רצה לומר, עצם אלקות, שהוא היה הוה ויהיה, והוא עיקרא ושרשא דכולי עלמין, זה אי אפשר לגלות לשום בריה, רק כל אדם משער לעצמו השגת אלקות לפי שכלו ולפום שיעורין דלביה. וכל מה שהאדם מזכך עצמו, ויגע עצמו יגיעות הרבה להשיג - כך ישיג בשכלו הזך יותר ויותר. ומה שמשיג שכלו באלקותו יתברך - זה אי אפשר לגלות לשום אדם מעמקי לבו, מה שהוא בלבו ושכלו; הגם שיכול לדבר לאחרים ולהכניס בלבם מציאת אלקות ויראתו יתברך שמו - אבל כל מצפוני לבו אי אפשר לגלות להם, כידוע לכל מי שנכנס לעבודה באמת. על כן זה נקרא 'סוד', כי הוא סוד באמת, שאי אפשר לגלות לשום אדם מה שהוא אצלו בנקודת הלב והמחשבה, רק כל אחד מבין לפי יגיעתו והזדככות חומרו".
וכן (כי תבא ד"ה או יאמר את ה' האמרת) "על פי מה שאמרנו על פסוק 'סוד ה' ליראיו'. שעיקר לשון 'סוד' פירוש דבר שאי אפשר לגלותו, ואין הכוונה על לימוד הקבלה שהוא דבר שהאדם רשאי ללמדו לזולתו, אמנם הדבר שהוא סוד באמת - הוא השגת מציאותו יתברך ויתעלה, כמבואר בזוהר הקדוש (ח"א קג.) פסוק (משלי לא, כג) 'נודע בשערים בעלה' - 'כל חד לפום שיעורין דיליה'. שזה הדבר המוטמן בלב כל איש לפי מדריגתו, ולפי זריחת אור השם יתברך ללב ההוא, ואי אפשר שיבין אדם לזולתו השגה זאת, שאף שיבינהו - לא יבין כלל, כי אם כל אחד משיג לפי מה שביקש את ה'. וזה פירוש 'סוד ה' ליראיו', שמציאות בוראינו יתברך הוא סוד כמוס אצל יראיו, שהם משיגים השגה גדולה ממציאותו יתברך".
דוגמא נוספת
ז"ל רבינו (קרח, טז) "ששמעתי בשם רב אחד שאמר מה שאומרים 'ובקרב קדושים תתהלל', דבישרים וצדיקים וחסידים אומרים 'בפי' 'ובשפתי' 'ובלשון', מה שאין כן בקדושים הוא רק 'בקרב קדושים', מחמת שהוא רז ואינו ניכר כלל". והכוונה לאמרת הרה"ק מרוז'ין זי"ע "... הענין דיש ד' בחינות, ישר, צדיק, חסיד, קדוש, וכל אחד גדול מחבירו, וידוע דכל הגדול מחבירות עבודתו יותר פנימית היא, וזה פירוש בפי ישרים תתרומם, היינו המוציאם בפה, ובשפתי צדיקים תתברך, רק בתוך השפתיים, ובלשון חסידים וכו' הוא יותר פנימית. ובקרב קדושים תתהלל הוא רק בתוך הלב, ולא יראה החוצה כלל". (אהל יצחק, תולדות הר"י מוורקא אות ל. ומעי"ז בעירין קדישין תנינא, ליקוטים, לח: [ובעוד מקורות שונים, ראה עירין קדישין השלם הפטרת וירא]).