נדרים כט. - קדושת הגוף פקעה בכדי

[אבןטובה]

לאביי דסובר בנדרים כט. קדה"ג פקעה בכדי במקדיש בהמה לל' יום והקריבה בתוך ל' יום ונשאר הבשר לאחר ל' יום אי נפקע הקדושה מהבשר ונעשה חולין, והוא חולין שנשחטו בעזרה ואסור באכילה, או כיון דבעת ששחטו היה קודש והיה מותר לשוחטו בעזרה שוב גם אחר שפקעה קדושתה לא הוי בכלל איסור אכילת חולין שנשחטו בעזרה או שבכלל לא נפקע הקדושה מהבשר אפילו לאחר ל' יום כיון ששחטוהו בתוך ל'???

[מן השורה]

הלא הפקיעה היא רק מכאן ולהבא, א"כ ודאי אי"ז חולין בעזרה.
אמנם באמת יל"ד שלא פוקע הקדושה אחר שהקריבה, דהרי ע"י ההקרבה איכא סיבה לקדושה גם מלבד נדרו, דהא גם אם לא הקדישו מ"מ איכא קדושה ממילא כעין הדין דסכין מושכתן למה שהן, עי' חזו"א סוף נגעים, וא"כ על זה אין הגבלה של זמן ולא נפקע בסוף ל'.

ויל"ע באוכל פיגול שחייב כרת, אם שייך להשאל על ההקדש וממילא אין להאוכלו איסור כרת [רק איסוה"נ דחולין בעזרה], ומועיל שאלה כמו בב"ב ק"כ: לגבי קדשים בחוץ, ובזה אולי לא נוכל לומר את הסברא הנ"ל, דאפשר שאם פיגל כבר בשחיטה לא יהיה סברא דהשחיטה מקדשתו, אבל ייתכן שכן, הואיל ומרצה לפיגולו ואם עלה לא יירד.

[אבןטובה]

א] למעשה הוא אוכל עכשיו חולין והיכן נשחט החולין הזה ? בעזרה
ב] אחר זריקה לא שייך שאלה כדאיתא כריתות יג: תוד"ה ארבע.
ומה אתה רוצה
הרב איש טלז שליט"א איזה רייד יש על על כך??????

[איש טלז]

יל"ע היטב בדברי האבן האזל פ"ה מאישות הכ"ד בתו"ד מה שטען על הר"ן באופן שהקריבו

[אבןטובה]

יישר חילך לאורייתא
וידעתי למי לפנות שאלה זו

[אבןטובה]

האבן האזל לא ידע מדברי הקרבן עדה קדושין פ"ג הלכה א דאם הקריבה לא פקע הקדושה
ואילו ראהו היה שמח
אבל רבינו אדמו"ר גאון ישראל רבי יוסף ענגיל זצ"ל בגבורות שמונים אות נו ס"ל דגם אחר שהקריבו אותה נפקע הקדושה מהבשר וזהו חידוש

[מן השורה]

א] למעשה הוא אוכל עכשיו חולין והיכן נשחט החולין הזה ? בעזרה
ב] אחר זריקה לא שייך שאלה כדאיתא כריתות יג: תוד"ה ארבע.

אישתמיט ממני ד' התוס', וייש"כ.
[אבל לסברתי עפ"ד החזו"א, כבר משעת שחיטה ל"ש שאלה, ולכאו' נסתרת מד' התוס' דמשמע דבעי זריקה ג"כ - ויל"ע למה כתבו התוס' "שנשחטו ונזרקו דמן"]

הלא סיבת האיסור הנאה דחולין בעזרה הוא בשחיטתו בעזרה, ואם בשעת שחיטתו הוא היה קדוש לקרבן, ודאי שלא חל איסור. א"כ גם אם אח"ז הוא ייהפך לחולין, לא ייאסר עוד בהנאה. וזה פשוט מאד.

אם נימא דבקדושת בדה"ב שנשחטה בעזרה ליכא איסור חולין בעזרה, [כמ"ש הרמב"ן בב"ב פ"א:, אולם התוס' שם לכאו' חולקים ואכ"מ], ושחט בדה"ב בעזרה ואח"כ פדאה [ואע"פ דקי"ל בדה"ב בעי העמדה והערכה, מ"מ איכא מ"ד בתמורה ל"ב. קדשי בדה"ב א"צ העמדה והערכה, או אפילו אי בעינן העמדה והערכה, שיטת התוס' במעילה ט"ו. דמהני העמדה והערכה מחיים], האם גם בזה תגיד שייאסר בהנאה, כי הוא אוכל חולין שלשעבר נשחטו בעזרה ?

[אבןטובה]

שאלה שלך הוא דומה בדומה לשאלה שלי

[מן השורה]

אבל תסביר לי איזה שאלה יש כאן,
איך שייך שדבר שהיה קדוש ונשחט כדינו בעזרה, ייאסר משום חולין שנחטו בעזרה אם אח"כ הוא נעשה חולין ?
הלא יסוד איסור חולין בעזרה הוא ששלך בשלי אי אתה זובח (קידושין נ"ז:, רמב"ם שחיטה פ"ב ה"ב), וכי שחיטת בהמה זו נחשבת שלך בשלי?

[אבןטובה]

עכשיו הוא חולין
ושחיטתו היתה בעזרה
אה"נ שלא היתה באיסור אבל המציאות הוא שנשחט בעזרה
ועתה בהיותו חולין משתמשים עם שחיטה שהיתה בעזרה א"כ אפשר שיחשב חוב"ע בלא העברת האיסור

[מן השורה]

מחווסר ראיות [שיחול איסור חב"ע לאחר זמן, ועל דבר שהיה קודש בשעת שחיטה],
אין טעם לזוז מהמושכל הראשון, של"ש בכה"ג איסור זה.

החזו"א הנ"ל נמצא בנגעים סי' יא סק"ה, שחל בקרבן קדושה גם ללא ההקדש, ע"י ההקרבה בפועל, ויסודו מד' תוס' חולין ק"מ., ע"ש. לפ"ז יש לדון שמשעת שחיטה כבר ל"ש שאלה, ודלא כתוס' כריתות הנ"ל, דס"ל רק משעת זריקה.

ולעיקר שאלתך, הדעת נוטה לומר, שלדעת שני התוס' הנזכרים, אם הקדיש לל' יום, והקריבו, גם אביי מודה שלא ייפקע אחר ל', כי יש כאן סיבה לקדושה, שאיננה תלויה בזמן. מ"מ בדעת התוס' בכריתות עדיין מסופקני בזה, כי יש לדון בטעם הדבר שא"א להשאל אחר זריקה.

[עזריאל ברגר]

עכשיו הוא חולין
ושחיטתו היתה בעזרה
אה"נ שלא היתה באיסור אבל המציאות הוא שנשחט בעזרה
ועתה בהיותו חולין משתמשים עם שחיטה שהיתה בעזרה א"כ אפשר שיחשב חוב"ע בלא העברת האיסור

וכי גרע מבהמת קדשים שעוברה חולין ששוחטין אותה לכתחילה בעזרה ובשרו מותר באכילה?!

[אבןטובה]

שם השחיטה היא באם אלא ששחיטת האם פועל העובר וחוב"ע ממילא הוויין
אבל כאן השחיטה היא בבהמה זו