לעומקו של דבר כתב:עוד כעי"ז נכתב כאן פעם, שתמה הגאון ר"ח קורנברג (?) על טעם שמצא הרב שך בסיפור חסידי, משום שיצא מפי הטשעבינער רב.
נוטר הכרמים כתב:
הסגנון וההווי ה"בעלבית'י" הטביע את חותמו גם על החלק ההלכתי, כאשר נדרש לדבר על דין שימור במצה, היה מבאר לפרטי פרטים את אופן ההתהוות של הבצק, והשלבים השונים בהפיכת החיטים למצה. כל כך ניחוחה ופשטנית היתה האוירה, עד שאירע שאחד השומעים שעסק למחייתו בטחינת קמח השתתף בתיאורים בצורה מוגזמת והתערב בדבריו ללא הרף, עד שהרב הפטיר בהברקה חריפה 'נו, נו. הכל צריכין למרי חטיא' (הוריות יד, א).
אפשר כתב:הדיבורים שלך הם ממש נופת צופים וכל טעם, געוואלדיג.
מאיר סובל כתב:בהמשך לדברי הנ"ל, ברור שיש באלו הדברים ממש ואינם שטויות.
אלא מאי? זו לא דרך הישיבות = כלומר ישנם הרבה דרכים בעבודת ה', ויוצאי וחניכי הישיבות קיבלנו מרבותינו רק תורה, שזו דרך סלולה וידועה, ושאר הדרכים איננו יודעים אותם, ויש אחרים שקבלו מרבותיהם דברים אחרים.
נוסף גם זאת:
גם בדרך שאנו קיבלנו, המקובלת אנשים מפי אנשים עד הגר"א ז"ל, זה רק חלק מדרכו של הגר"א.
אין לנו את קבלת הגר"א, ולא את מוסר הגר"א, ומסתמא אלו שיש להם גם פרטים אלו = תמצא אצלם דברים שהם אצלנו דברים בטלים לכאורה, לחוסר ידיעותינו אותם.
אולם הגר"י אדלשטיין היה חוקר ודורש ומבקש ולומד ומבין בכל הדעות והשיטות והדרכים ולא ביטל אותם.
נכון שכלפי בניו ונכדיו וכו' לא נהג כמו "באבא", אלא בדרך המקובלת בישיבות, אבל כשבאו כ"כ הרבה בעיות וצרות השתמש או הפנה גם לדברים אלו בברכותיו ובעצותיו.
נוטר הכרמים כתב:א) רבות ידובר אודות הקשר האמיץ וחזק בין האחים שהיו כרוכים בעבותות אהבה כל הימים. לא לפלא הוא הדבר לאור נסיבות לימודם והקורות אותם בימי בחורותם. הלימוד המשותף באותם המקומות, בבית אצל האב הדגול, בלומזא, ובעיקר ביסודה של פוניבז'. היתמות הקודרת מן האם ואח"כ מן האב, ועוד. הגר"י מכנה את הגרי"ג במכתביו 'אחי וראש'.
ב) אולם כל המתבונן יבחין על נקלה כמה שונים הם באופיים זה מזה:
הגרי"ג שליט"א הוא אדם פרטי במהותו, לא איש של כלל. מעודו כמעט אינו יוצא מתוך ד' אמותיו. ממעט מאוד לבוא בחברת בני אדם, מקצר מאוד בדיבורו עמם. מסוגר ומופנם בתוך עצמו, ומשתף אך מתי מעט, אם בכלל, בתחושותיו ובדעותיו. התענינותו מעבר לגמרתו ולספרי תלמודו מזערית, אם בכלל. רשותו רשות היחיד היא, דעתו מוצקה וחזקה כברזל, ואינו נתון להשפעת הסביבה.
ולעומתו להבחל"ח, ר' יענק'ב זצ"ל, כ"כ שונה, איש מדיני ביסודו, איש רעים להתרועע, שמוצא שפה משותפת ורבת ענין עם כל אדם. נער כזקן חילוני כחרד. מוצא מסילות ללבם של רחוקים, מהלך כנגד רוחו של יחיד ויחיד באומנות מדהימה, והכל נעשה ברוח עלומים רעננה ובעליצות שובבה.
מרבה לשתף ולספר חויות מן העבר העשיר ומן ההווה המרתק, מכתת רגליו משמחה משפחתית לאירוע קהילתי, כמובן תוך ניצול הזמן המצומצם היקר מפז, אבל 'מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות'.
פרנקל תאומים כתב:בתמונה הראשונה שהביא נוטר לעיל מופיעות דמויותיהם של אב ושלושת ילדיו. האב מן הסתם הג"ר צבי יהודא זצ"ל, ושני הבנים הגדולים הלא המה מרנן הגר"י ויבל"ח רבינו הגר"ג.
מי הוא הילד השלישי? הלא (אאל"ט) לא יתכן שמדובר באחיהם הצעיר ר' שלמה שליט"א, שהרי הוא צעיר מהם בשנים רבות.
.
נוטר הכרמים כתב:רבות ידובר אודות הקשר האמיץ וחזק בין האחים שהיו כרוכים בעבותות אהבה כל הימים. לא לפלא הוא הדבר לאור נסיבות לימודם והקורות אותם בימי בחורותם. הלימוד המשותף באותם המקומות, בבית אצל האב הדגול, בלומזא, ובעיקר ביסודה של פוניבז'. היתמות הקודרת מן האם ואח"כ מן האב, ועוד. הגר"י מכנה את הגרי"ג במכתביו 'אחי וראש'.
איש_ספר כתב:פרנקל תאומים כתב:בתמונה הראשונה שהביא נוטר לעיל מופיעות דמויותיהם של אב ושלושת ילדיו. האב מן הסתם הג"ר צבי יהודא זצ"ל, ושני הבנים הגדולים הלא המה מרנן הגר"י ויבל"ח רבינו הגר"ג.
מי הוא הילד השלישי? הלא (אאל"ט) לא יתכן שמדובר באחיהם הצעיר ר' שלמה שליט"א, שהרי הוא צעיר מהם בשנים רבות.
.
התמונה הובאה כאן לפורום על ידי בעבר ושם רשמתי את פרטי המצולמים
ראה כאן ואילך
viewtopic.php?t=3405&start=960#p126876
ממללא כתב:ו. הכל רחשו לו כבוד ואהבה, גם אנשים הרחוקים מתורה. אחד הרגעים המרגשים בהלוויה היה הספדו של ראש העיר - אדם חילוני, מחוספס וקשוח - נחנק מדמעות כשקרא את הספדו. הייתי לא אחת בטקסים כאלו בהם פוליטיקאי חילוני משלם "מס שפתיים" ואומר כמה מילים שמישהו כתב לו על רב כזה או אחר. מעולם לא ראיתי אדם מסוג זה נחנק מדמעות משל לא היה מדובר ברבה הישיש של העיר אלא באחד מקרוביו.
ממללא כתב:ז. מסירות נפשו לעיר הייתה לשם דבר. דובר מקודם על כך שהיו שסברו שבהגיעו לגיל פנסיה יעזוב את רמת השרון ויעבור לבני ברק, כפי שקרה עם כמה רבני ערים. ואולם לבני רמת השרון לא הייתה הווה אמינא שהוא יעזוב את העיר. בה גידל את ילדיו שאף הם באים כיום במסירות נפש כמעט מדי יום למסור שיעורים ולדאוג לחיי התורה בעיר ולא מתיראים מהמחיר החינוכי שעלול אדם לשלם בעיר כזאת.
לעומקו של דבר כתב:
אני בחלומי זכור משהו שבצעירות ילדיו הוא עבר לבני ברק. וכך אמר לו הגרמ"ש שפירא ששמע מהחזו"א. וכך עשה גם הגרמ"ש. צריך לבדוק.
הגרח כתב:אפתח במשל פי, ידוע שאחד החידושים המבריקים של עולם האמנות המודרנית הוא ,שהציור של הציירים איננו קופי ,למה שהצייר ראה, אלא גם הרגש והחוויתיות שליוו אותו בשעת הציור, (בהמשך הפסיכולוגיה עשתה בזה שימוש בקלפי רוצאס )ועכשיו לנמשל ,כל גדול שנפטר זה פוגע בנו בכל אדם באופן שונה, למשל ר'משה שפירא היתה בו איזשהוא מקוריות ואלגנטיות שכל אחד הרגיש צורך לתת ביטוי לשייכות הזאת ,כיון שזה מאד מחמיא לאגו הפרטי והציבורי, שיש לכותב איזשהוא קירבה רעיונית עם אישיות כל כך נחשבת ,ולכך ר'משה זכה בפורום המכובד הזה ל900תגובות, לעומת זאת ר'יעקב שניתן לומר עליו, שהיה ממש מתלמידיו של אהרן , אוהב שלום אוהב הבריות וכו',אין הבריות מרגישות צורך לבטא את החויה והרגש שהסתלקותו יצרו אצלם ,כי זה פשוט לא מורגש אצלם ,באופן מוחשי שיביא אותם לידי ביטוי מוחשי של כתיבה ,ועל דא ודאי קא בכינא:
הרב אדלשטיין, הרב של רמת השרון, נפטר אתמול.
הייתה לי הזכות לפגוש אותו באופן אישי.
אני מגיע ממשפחה ערכית, ציונית, עמוקה, מלאה ברוח ובזהות חזקה של יהדות לאומית ותרבותית, אבל הדת מעולם לא הייתה מרכיב דומיננטי אצלנו.
ברמת השרון בה גדלתי, אפילו לא היה כל כך מקובל שכולם יחגגו בר מצווה במובן האורתודוכסי.
בגיל שש עשרה, החלטתי לגשת לביתו של הרב אדלשטיין, אשר באותו זמן היה בית קרקע קטן וישן במרחק הליכה קצרה מבית הוריי. היום כנראה שלא הייתי מרגיש בנוח אפילו לעשות זאת, אבל באותה תקופה מתוך תמימות פשוט ניגשתי אל ביתו, דפקתי על הדלת ואמרתי: "שלום, אני רן. אתה יכול להסביר לי מה יהודי נוהג לעשות? מבחינה דתית?".
הרב, בלי להסס או להתבלבל מהסיטואציה, הכניס אותי לביתו. ביתו השאיר אותי פעור פה יותר מכל בית אחר בו ביקרתי, ויצא לי לראות בחיי בתים גדולים ומרשימים.
ביתו של הרב, היה קטן, ישן, צנוע – ומלא ספרים. מעולם לא ראיתי כל כך הרבה ספרים. מהרצפה, עד התקרה, בלי מילימטר מיותר. לקח לי כמה דקות לספוג את האווירה. זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי "ארון ספרים יהודי", רק שמאותו מפגש ועד היום לא ראיתי כזה "ארון ספרים" בשום מקום.
הרב אדלשטיין הראה לי מה עושים בסבלנות ובצורה פשוטה, אך נראה שיותר היה אכפת לו מההתנהגות הבינאישית. ברור לי שלרב אדלשטיין היה חשוב קיום תורה ומצוות אצל כל יהודי, אבל מה שהוא שידר לי זה שחשוב להיות בן אדם טוב. קלישאתי ככל שיהיה, זו הייתה התחושה שלי. בצורה ברורה.
לאחר שסיים ללמד אותי כיצד מניחים תפילין, איך נוטלים ידיים וכדומה, הרב אדלשטיין דאג שבשבת אעלה לתורה בפעם הראשונה.
באופן אישי אני פחות מתחבר לרבנים, למגזרים ול"דתיות" בכלל. אבל האמת שהפטירה שלו מעציבה אותי. הוא מצא שלווה, אבל חבל על כל מי שלא מצא אותו.
יהי זכרו ברוך.
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 92 אורחים