צורת ההסיבה למעשה

[אפשר]

ברכי חבירו א"ש, באופן שחבירו קצת למעלה ממנו, או הרים רגלו.
ברכי עצמו דכתבו הפוסקים דאין יוצא משום דנראה כדואג, הא לא"ה הוי הסיבה, ק"ק לשיטתו, אא"כ מרים רגלו שמאלית באלכסון, וצריך להיות די גמיש.

[בכ"א ברכי עצמו הוא מהרי"ל, ואפשר דבזמן המהרי"ל כבר נשתכח הסיבת הרומיים...].

[מקורות]

אני, בתור בחור, לפני כחמישים שנה, זכיתי להיות אצל הסדר של מו"ר הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל. היינו שני בחורים ומשפחת ראש הישיבה (לילה אחד הגיע בנו הגאון הרב דוד שליט"א עם משפחתו, ובלילה השני חתנו הגאון הרב אליהו משה שיסגאל זצ"ל). אחרי שהתיישבנו אצל השלחן, אני והבחור השני התלחשנו בינינו מה עלינו לעשות לגבי הסיבה אצל שלחנו של פוסק הדור, האם עלינו להסב או לא. ראש הישיבה כנראה הבחין במבוכתנו, וניגש אלינו ואמר שהוא יראה לנו איך לעשות הסיבה (הוא בעצמו ישב בכסא עם משענות אב שלנו היו בלי משענות). אז הוא סיבב קצת את הכסא שלי ואמר לי לשים את היד על גב הכסא (שלא היה גבוה במיוחד) וכך להשען על גב הכסא.

[שלמה בן חיים]

מפורש ברמ"א שאין לשתות בקש, ראה סימן תעב סעיף טו 'ואין ליקח כוס שפיו צר מפני שלא יוכל לשתות רביעית כאחד'

שבות יצחק - שתיה ע''י קשית.GIF

חידוש עצום שקשה לומר שיצא מפי הגריש"א זצ"ל. האם גם בכדי אכילת פרס לגבי כזית הדין שאם אכל בלי להפסיק באמצע הוי כדי אכילת פרס, הרי מפורש בכל הפוסקים לא כן. ובמה חלוק שתייה מאכילה בזה.
לבד מה שלא שייך לשתות בלי הפסקים רביעית בקש, הנשימה אינה ארוכה מספיק בשביל זה, וודאי שיעשה יותר מהפסק אחד.

[מעט דבש]

בענין שתיה ע"י קש, ראה עוד:
http://forum.otzar.org/viewtopic.php?p=212578#p212578

[אפשר]

שמעתי מר' אליהו זילברמן שליט"א ואיני יודע על מה הסתמך (אולי ע"פ קבלה), שעיקר ההסיבה זה להרים את הרגליים.

בכתבי האריז"ל לא מוזזכר מאומה מזה.

הסיבה בהרמת הרגליים שכיבה איקרי ולא הסיבה האמור להיות בצורה של ישיבה רק בהסיבה דרך חירות

יש מקום להבין דברי הרב זילברמן, כי איתא בטור בבה"ג ושאילתות דנשים לאו דרכייהו למיזגא, רק נשים חשובות, וא"כ בלי הרמת רגלים אינו מובן כ"כ למה לאו דרכייהו, הלא בסה"כ יושבים על כסא ונשענים קצת לשמאל כנ"ל, אבל אם צריך להרים רגלים יותר מובן דלאו דרכייהו בהכי.
[אם יש נשים בתמונות דלעיל ל"ק, כי חשובות דרכייהו בהכי, כמבואר שם].

אמנם אני לכשלעצמי מתקשה בזה, כי איני מבין מה מוסיף הרמת הרגלים, ואולי אם כך היה מנהגם ע"כ דכך חירות. וגם דרכם של נשים בזמנים ההם איני יודע, אולי היו צריכים לעמוד ולרשת בכל עת, ולא היו יושבות כמעט, וא"כ אין ראיה.

[אפשר]

אוסיף מש"כ באשכול אחר בענין זה.

לענ"ד, שבכל הסיבת שמאל יוצאים ולא משנה איך, וכמש"כ לעיל, ולכן הוצרכו למעט פרקדן, דאילו היה הגבלות לענין שמאל היו צריכים לפרש, וכמו שמיעטו פרקדן, ולכן גם כתבו הראשונים הובא בד"מ, דעני שאין לו כרים וכסתות יוצא הסיבה על הספסל דהיינו שכיבה כפשוטו, ולכן גם יוצא על ברכי חבירו, [ואפילו ברכי עצמו אי לאו דהוי כדואג].

יש מקום להעיר על אופן הסיבת הרב בעלסקי, דמהו זה שכתב הטור ושו"ע דיכין מקום מושבו שישב בהסיבה, איזו הכנה צריך, הרי לדבריו צריך כסא ושלחן ותו לא. גם מבואר בראשונים לרוב לישנא דכרים וכסתות, ואולי זה ב' דינים, יש צורת הסיבה כמו שעשה, וגם צריך בנוסף כרים וכסתות.

[אפשר]

אני לא חושב שיש במה להסתפק, שההסיבה שאנו עושים היום אינה הסיבה כלל, אלא הוא זכר להסיבה. ונפק"מ דמי שלא שתה בהסיבה אינו חייב לשתות שוב.

פשששששששששששששש. מענין שלכל גדולי הפוסקים לא היה את כושר ההכרעה שלך, וד"ל.

הביקורת שלך צודקת. אבל מה לעשות שהשכל הישר חזקה יותר מהכל. ושוב אני אומר, ההסיבה שרוב העולם נוהגים בו, דהיינו להשען על צד שמאל ולשתות או לאכול תוך כדי, היא כל כך לא נוחה, שאין מקום בעולם להסתפק שאין זו ההסיבה שחז"ל התכוונו לה.

לענ"ד, שבכל הסיבת שמאל יוצאים ולא משנה איך, וכמש"כ לעיל, ולכן הוצרכו למעט פרקדן, דאילו היה הגבלות לענין שמאל היו צריכים לפרש, וכמו שמיעטו פרקדן, ולכן גם כתבו הראשונים הובא בד"מ, דעני שאין לו כרים וכסתות יוצא הסיבה על הספסל דהיינו שכיבה כפשוטו, ולכן גם יוצא על ברכי חבירו, [ואפילו ברכי עצמו אי לאו דהוי כדואג].

[א' זעירא]

צורת ההסבה הנ"ל מופיעה גם ב"הגדת ראשי הצפורים" שנכתבה בגרמניה במפנה המאות הי"ג-הי"ד (סביבות שנת ה' ס').
ויש לשים לב גם לנוסח "שבכל הלילות אנו שותין בין יושבין ובין מסובין"

[רעואל המדייני]

הרב 'הרואה' שליט"א כתב:
"שמעתי מר' אליהו זילברמן שליט"א ואיני יודע על מה הסתמך (אולי ע"פ קבלה), שעיקר ההסיבה זה להרים את הרגליים".

ככל הידוע לי, דרך לימוד זו של חידוש גדרי דינים על פי קבלה ללא מקור בנגלה הינה מנוגדת לחלוטין לדרך הגר"א ותלמידיו שמייצג הרב זילברמן שליט"א, ואיני מאמין שהוא היה מסכים שיפרשו את דבריו שכוונתו 'על פי קבלה'.
אמנם יש מקום גדול לומר שעל פי הלכה צריך להסב גם עם הרגלים כפי שהובא למעלה מתמונות עתיקות. כפי הנראה אכן בזמן חז"ל הסיבו גם עם הרגלים, אלא שיש לדון האם פרט זה מעכב את ההסיבה. על כל פנים, אם אכן כך היא ההלכה - נוכל לשמוע ביאורים על פי קבלה, אך לא לחדש את עצם הדין על פי קבלה.
פסח כשר ושמח.

[אויבער חכמניק]

מדברי רש"י שהובאו בספר 'שבות יצחק' שהובא לעיל - משמע להדיא שגם עם רגליו לארץ יצא ידי חובת הסיבה ושזו היתה צורת ההסיבה בימי קדם, אולם אין זה סותר לכאורה לכך שההסיבה המקורית היתה בשכיבה מוחלטת כפי שמוכח מתוך כל התבליטים שהתגלו עד עתה מהתקופה הפרסית הרומיית והאשורית, כי בהחלט יתכן לומר שהתבליטים הללו משקפים את צורת ההסיבה המלכותית, בעוד שסתם בני אדם היו מסיבים בשכיבה מוחלטת אך גם בצורת שהזכיר רש"י (לי אין דרך אחרת ליישב את הדברים עם דברי רש"י, אם למישהו כאן יש דרך אחרת אשמח מאד אם יוכל לשתף אותנו בה).

ראיה ברורה וחדה לצורת ההסיבה שהועלה כאן מצאתי בספר 'כהלכות הפסח' מהג"ר מיכאל אריה ראנד נכדו של מרן הפני מנחם מגור זי"ע, כידוע היה גם מרן ה'אמרי אמת' מגור זי"ע מיסב בשכיבה מוחלטת כמובא בספר 'ויגד משה' (ושם כתב, שכל מנהגי האמרי אמת שמע מנכדו של בעל האמרי אמת, כך שהדברים מדוייקים ומאומתים, מה גם שידוע דיוקו המופלג של מחבר הספר הנ"ל כידוע לכל מי שמתמצא בספרו).

ומביא בספר הנ"ל בשם אדמו"ר הגה"ק בעל הפני מנחם מגור זי"ע, שדיבר מענין זה שבזמן חז"ל היה כל מאכלם בהסיבה והיו שוכבים באכילתם, ואמר שבזה מובן ביותר מה שקבעו חז"ל שיעור סוכה עשרה טפחים, ואמרו שבפחות מעשרה הוי 'דירה סרוחה' (סוכה ד, א), והנה לעינינו אין נראה כל חילוק בין גובה עשרה טפחים לפחות מכאן, שהרי גם בגובה עשרה אי אפשר להכנס ולעמוד, ולמה בעשרה טפחים כבר יצא מגדר 'דירה סרוחה' (ועי' ערוך לנר סוכה ד, ב תוד"ה עשרה טפחים). אולם מכיון שבימיהם היה כל מאכלם בשכיבה, אם כן גובה הסוכה לא היה מעלה ומוריד, מניחים להם איזה כר וכסת, או קש ותבן, ושוכבים ואוכלים סעודתם (כלשון רש"י ביצה י, א ד"ה למזגא: "כן היתה ישיבתם שוטחין בגדים על גבי הקרקע ונסמכין..."), וכשרוצים לישן היו נכנסים לשם וישנים, וכיון שיסוד הסוכה היא לאכילה ושתייה - ואותם היה אפשר לקיים אף בגבוהה עשרה, לפיכך שפיר קבעו חז"ל שרק בנמוכה פחות מעשרה טפחים, שאי אפשר להשתמש בה אף בשכיבה, היא הויא 'דירה סרוחה'. עכדה"ק.

[חיימשה]

ההסבר על סוכה נפלא ביותר! כל ימי הייתי מתחבט בהבנת השיעור הזה בגובה. אך השיעור במשך הסוכה עדיין צריך הסבר

[אברהם]

השיעור על משך הסוכה כלל אינו קשה, כי על זה כתב רש"י להדיא שהוא לפי חשבון צורת ההסיבה ששוכבים ולכן שיעורו בראשו ורובו, עי' רש"י סוכה ב,ב
כל השאלה היתה על גובה הסוכה וע"ז השיב שפיר שהיו יושבים על הארץ כדרכם, ות"ל שגם אני כיוונתי זה כמה שנים לזה.

[לענין]

מאד נהניתי מהמאר שבהודעה הקודמת.
עם הקריאה שאלתי את עצמי (בצחוק כמובן) למה לא צירף המחבר גם תמונות - בכדי שיהיה קל להבין את המכוון...
והנה, אמש ראיתי אור גדול, קונטרס נפלא ונעים (שנכנס לאוצר זה עתה) 'ויסב שמואל' שמו, לאחד המיוחד שבחבורה שליט"א, ובו ביאורים נפלאים ונכונים בענייני הסיבה, וראה זה פלא - אף תמונות צבעוניות ומאירות עיניים באו בו!
יישר חיליה דהמחבר היקר, שזוכה בס''ד להאהיב ולחבב את התורה על הילדים הקטנים, חזק ואמץ!
כמה נפלא שמשתפים את הילדים בפועל ממש בעצם לימוד התורה וקיום המצוות, אין לך חינוך למעלה מזה. ניכרת חכמת הילד מהארת פניו!

2 הערות קטנטנות. יפלא בעיני מה שהביא תמונה שהתפרסמה כאן בתחילת האשכול (ובה דבר פריצות. מן הנכון היה למוחקה גם מכאן), ועוד צריך תלמוד מה שמכניסים לאוצה"ח תמונות של ילדות גדולות, ולא באתי אלא להעיר בקרקע ולא לפגו חלילה מטעמו הטוב של הקונטרס הנפלא והמאיר.
גם כדאי לדעת שהמקום היחיד בתנ"ך בו מוזכר 'ויסב שמואל', הוא בהקשר שלילי [ומעין מה שהעירו המדפיסים לבית הלוי על קריאת שם ספרו 'יד הלוי'].

[מענה איש]

רש''י שבת מג.
על דברי הגמ' פורסין מחצלות על גבי לבנים בשבת דאישתיור מבנינא דחזיין למיזגא עלייהו

למיזגא: להישען שכל הסבתן כך היתה יושב קצת ונשען קצת על שמאלו

[עובר ושב]

נראה לחדש כי כך היא צורת ההסיבה הנכונה: רגליו של האדם שוכבות על גבי המיטה, פלג גופו העליון של האדם [מהחזה ולמעלה] זקוף, וידו השמאלית מונחת על גבי מסעד המיטה [כגון שיש בספות, וכן בכסאות עם משענות לידים] באופן שהמרפק מונח על המסעד, הזרוע [שבין המרפק לכתף] זקופה, והקנה [שבין המרפק לכף היד] שוכב על המסעד. בצורה זאת ההסיבה נוחה מאד וניתן להרגיש שהיא דרך חירות

פשוט, ואין בזה שום חידוש... (חוץ מרגליים ע"ג המיטה, דבזמננו לא יושבים ע"ג מטות). יש להישען על מסעד הכסא השמאלי, ותו לא. ולכן יש להכין כסא עם מסעד, מבעוד מועד.

יש המסובבים בטעות את כל פלג גופם לצד השמאלי ואין זו הסיבה, והדבר דומה לכסא מסתובב שמסובבים אותו קמעא. אלא יש להישען על הצד השמאלי כמובא בתמונות לאורך האשכול. ומי שאין לו מסעד, יסובב את הכסא וישתמש בגב הכסא כמסעד, או ישען על חבירו היושב לידו. לשים לב שאם לא נוח לכם - אין זו הסיבה, שמטרתה להרבות נוחות וחירות.

[אוצר החכמה]

אני לא חושב שיש במה להסתפק, שההסיבה שאנו עושים היום אינה הסיבה כלל, אלא הוא זכר להסיבה. ונפק"מ דמי שלא שתה בהסיבה אינו חייב לשתות שוב.

כמדומני שאחד מגדולי הראשונים הוא ניהו המהרי"ל לא חשב כמוכם כי איני יכול לדמיין איך לשיטתכם אדם יכול להסב על ברכי עצמו. והמהרי"ל אומר שהסיבה על ברכי עצמו פסולה משום שנראה כדואג.

את ציור הגמרא של זגינן אברכי אפשר איכשהו לדחוק אבל את דברי המהרי"ל איני יודע איך אפשר לדחוק.

[קראקובער]

אני לא חושב שיש במה להסתפק, שההסיבה שאנו עושים היום אינה הסיבה כלל, אלא הוא זכר להסיבה. ונפק"מ דמי שלא שתה בהסיבה אינו חייב לשתות שוב.

לדבריך זה פשיטא ומה שכן נפק"מ למי שכן שתה 'זכר להסיבה' יתכן שלפי הראבי"ה צריך שוב לשתות באופן רגיל או הסיבה אמיתית כי אחרת זה לא דרך חירות.

[קראקובער]

דברים מחודשים מאד מערוך השולחן סימן תעב סעיף ג:

ויסדר שולחנו בכלים נאים כפי כוחו. דאף על גב דבכל ימות השנה טוב למעט בכלים נאים זכר לחורבן, מכל מקום בליל פסח עושין כל סימני חירות. ואף אם יש לו כלי כסף במשכנות, אם אין הבעלים מקפידין ראוי להעמידן על השולחן בליל פסח.

וזהו הטעם שהצריכו חכמינו ז"ל הסיבה, מפני שכך היה בימיהם שבני חורין היו אוכלין דרך הסיבה, על כרים וכסתות, דרך גדלות. ולכן יכין מושבו מבעוד יום, ומקום המושב שיהיה בהסיבה דרך חירות.

ודע שהטור כתב בשם ראבי"ה, דבזמן הזה במדינתינו שאין רגילין לאכול בהסיבה – אינו צריך להסב, עיין שם. אבל כל רבותינו לא סבירא להו כן. ואדרבא נראה לעניות דעתי דכיון שמצוה לעשות שינויים בליל זה, כמו שכתב הרמב"ם בפרק שביעי שצריך לעשות שינויים בליל זה כדי שיראו הבנים וישאלו, אם כן אין לך שינוי טוב מהסיבה, שאין אנו רגילים בזה ועכשיו עושין אותו.

וראיה לזה: שהרי במשנה (קטז א) בשאלת "מה נשתנה" – לא הוזכרה שאלת ההסיבה, ובנוסחא שלנו ישנה. והטעם דבזמן המשנה לא היתה שינוי, ולא היה לבן מה לשאול על זה. אבל עכשיו שואל על השינוי, ולכן העיקר כדברי רוב הפוסקים שחיוב יש בהסיבה.

[רעואל המדייני]

כתבתי למחבר הקונטרס על מצוות ההסיבה:
עצה למי שיושב בכסא עם משענות ידים, שישב על החלק הקדמי של הכסא וישען באלכסון לאחור ולצידו באופן שכתיפו השמאלית נשענת על משען הגב ומרפיקו השמאלי נשען על משענת היד. הסיבה זו הינה הסיבה לאחור הפסולה, ולכן יצדד גופו לצד שמאל. צידוד זה אינו כל כך נח ואף קשה לצדד כל גופו, ולכן כדאי להשים 'רגל על רגל' - רגלו הימנית על השמאלית. נסה ותראה שזוהי דרך די נוחה להסיבה על פי כללי כ"ת ובדרך שנקל להרבה בני אדם לקיימה.

על כך השיב לי:
אכן כדבריכם ישנה אפשרות להסתדר על הכסא שיושב עליו, אבל
נצרכים לכך תרתי: האחד שיהיה מספיק אורך מקדמת המושב עד למקום
משענת הגב ע"מ לאפשר את ההרכנה הגדולה, והשני שצריך להטות גם את
סיבוב גופו ממצב פרקדן למצב צד, וזה קשה ממש לעשות על כסא שיושב
עליו שכן גם עצת כבודו לשים רגל על רגל מרויחה לנו רק סיבוב חלקי לצד
]ואי"ז לגמרי על הצד[ והרי צריך לפחות שיהיה רוב סיבוב דליחשב יותר על
צדו מאשר על גבו שזה לעיכובא. ואחרי שאופן זה אינו שווה לכל נפש והטעות
בו מצויה נמנענו מלהביאו.

מי מתנדב להצטלם ולהעלות צילומים מעשיים?

[רעואל המדייני]

מישהו עשה או מוכן לעשות מחקר על ציורי ההסיבה בכל ההגדות העתיקות?
מהמעט שראיתי נראה כי המנהג היה לשבת כרגיל ולהשען עם מרפק שמאל על מסעד היד או על השלחן.
מעניין מאד מה היה מנהג ישראל בארצות השונות, אם כי עודני משוכנע שהתקנה המקורית הייתה על הסיבה כמתואר בתמונות הנכרים שבפתיחת האשכול.

[אברהם]

אני הקטן באמצע לעשות 'מחקר' כזה
אני עובר על ההגדות העתיקות שבספריה הלאומית, בתכנון להו"ל בעז"ה קונטרס על זה לקראת פסח הבעל"ט בל"נ.
ואכן כדבריך, רוב ההסיבות הינם בהנחת המרפק על השולחן, אלא שצריך להוסיף שגם הם מצודדים לצד שמאל. כלומר, שהשולחן נמצא לצד שמאלם, ולא מול פניהם.

[אשר177]

שמעתי מר' אליהו זילברמן שליט"א ואיני יודע על מה הסתמך (אולי ע"פ קבלה), שעיקר ההסיבה זה להרים את הרגליים.

למה אתה שם דברים בפיו? בפשטות נראה שאמר שצורת ההסיבה היא שהגוף במצב מאוזן. וכמו בתמונות שהובאו לעיל....

[עובר ושב]

אלא שצריך להוסיף שגם הם מצודדים לצד שמאל. כלומר, שהשולחן נמצא לצד שמאלם, ולא מול פניהם.

אז המאייר טעה. זו לא נקראת הסבה.

[רעואל המדייני]

ימחל כבודו, לא מדובר במאייר אחד אלא בעשרות ומאות מאיירים מתקופות שונות וארצות שונות, ואם כולם מאיירים באופן דומה - אין לך הוכחה גדולה מזו על המנהג.
אם כי כאמור וודאי עיקר הסיבה הינו באופן שונה.
מייחלים למאמרו של רבי אברהם, כמעט הגענו לליל התקדש חג, ובערב פסח ספק אם נספיק לפתוח מחשב...

[אברהם]

את הקונטרס המקיף אקווה לה' להוציא לקראת פסח תש"פ (לזה התכוונתי "הבעל"ט"... הרגשתי שפסח תשע"ט כבר ממש כאן...) ואני בדו"ד עם רבי יונתן גרשטיין שגם יאייר בעז"ה כל מיני תנוחות-הסיבה שונות ומשונות.

לגבי עניין השולחן בצד שמאל, כבר כתבתי על זה קצת בקונטרס ויסב שמואל אות יא ואילך
https://tablet.otzar.org/he/pages/?&res ... ook=616439

[שום בעל בכי]

מהגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א

הסיבה.rar

(3.36 MiB) הורד 635 פעמים

[אפרקסתא דעניא]

תמוה מאוד צורת ההסיבה שמדגים הגר"מ שליט"א.

[לענין]

הסיבה.rar

לא נפתח לי. אפשר בפורמט אחר?

[רעואל המדייני]

באיזה תוכנה המאמר הזה?
איני מצליח לפתחו.

[לבי במערב]

לא נפתח לי. אפשר בפורמט אחר?

באיזה תוכנה המאמר הזה? איני מצליח לפתחו.

מעט באיחור... אבל טוב מאוחר מלא כלום.
מוסג"פ.

[רעואל המדייני]

את הקונטרס המקיף אקווה לה' להוציא לקראת פסח תש"פ (לזה התכוונתי "הבעל"ט"... הרגשתי שפסח תשע"ט כבר ממש כאן...) ואני בדו"ד עם רבי יונתן גרשטיין שגם יאייר בעז"ה כל מיני תנוחות-הסיבה שונות ומשונות.

לגבי עניין השולחן בצד שמאל, כבר כתבתי על זה קצת בקונטרס ויסב שמואל אות יא ואילך
https://tablet.otzar.org/he/pages/?&res ... ook=616439

ממתינים ומצפים!

[מוטוש]

https://he.m.wikipedia.org/wiki/%D7%94% ... prov=sfla1

[מוטוש]

מעניין שבתמונות הנפוצות של ליל הסדר (לדוגמא) התימני.
לא מצאתי תנוחת הסיבה!
מישהו יודע איך זה במציאות בליל הסדר איך ההסבה אצלהם?!

[יוסף חיים אוהב ציון]

ע"ג מזרונים.

[צביב]

ןכיצג תנוחת הכתפיים?

[מצליח]

את הקונטרס המקיף אקווה לה' להוציא לקראת פסח תש"פ (לזה התכוונתי "הבעל"ט"... הרגשתי שפסח תשע"ט כבר ממש כאן...) ואני בדו"ד עם רבי יונתן גרשטיין שגם יאייר בעז"ה כל מיני תנוחות-הסיבה שונות ומשונות.

לגבי עניין השולחן בצד שמאל, כבר כתבתי על זה קצת בקונטרס ויסב שמואל אות יא ואילך
https://tablet.otzar.org/he/pages/?&res ... ook=616439

ממתינים ומצפים!

ועינינו כלות

[עושה חדשות]

עוד על צורת ההסיבה, בתוך שיעורי הכנה לליל הסדר כאן, בסביבות שעה וארבעים וחמש דק' מתחילת השיעור.

[ולמדתם אותם]

[quote="אברהם"]את הקונטרס המקיף אקווה לה' להוציא לקראת פסח תש"פ (לזה התכוונתי "הבעל"ט"... הרגשתי שפסח תשע"ט כבר ממש כאן...) ואני בדו"ד עם רבי יונתן גרשטיין שגם יאייר בעז"ה כל מיני תנוחות-הסיבה שונות ומשונות.

האם כבר יצא לאור?

[עושה חדשות]

העירני חכ"א;
שיעור העיקום הנצרך בהסיבה לא נתבאר, ולכאו' יש להוכיח ממש"כ מג"א תרלד סק"א דהקשה מ"ט שיעור סוכה זע"ז הא גברא באמתא יתיב ושלחן טפח, וא"כ הו"ל ו על ז [עי' פמ"ג] ותי' דלזה כתב רש"י סוכה ב ע"ב דדרך ישיבתן בהסיבה משופעין, ומבואר לכאורה דשיעור השיפוע בהסיבה סגי לו בטפח, [מראש עד רוב לא כולל רגליו].

[יושב_ודורש]

לאחרונה הועלו לאתר ״על התורה״ (כאן https://haggadah.alhatorah.org/Full/Nirtzah/1.1#e0n6) פרקי זיכרון מה״סדר״ של הנצי״ב

ובאחד מהתיאורים (נכתב ע״י זלמן הלר, ׳העברי׳, ניו-יורק, שנה שביעית, גליון ח׳, ראש-חודש אדר תרע״ז, עמ׳ 8) כתב:

הבית הגדול בעל שמונה חדרים מרווחים – מעון הר״מ – היה מואר במנורות רבות. על השולחנות מוצעות מפות לבנות כשלג ועליהן בקבוקי יין וכוסות לעשרות. מטת ההסבה של הר״מ עומדת בקצה השולחן הראשון סמוך לחדר המיטות ששם יושבת הרבנית לבושה הדר. כמאתיים תלמידים יושבים מסביב לשולחנות ופניהם פני חג. כולם עליזים ושמחים, מדברים ומשוחחים בדברי תורה ובשיחות חולין. פתאום נכנס הר״מ כשהוא לבוש מעיל האטלס שלו ועליו ה׳קיטל׳ הלבן כשלג, על ראשו מצנפת לבנה וזר כסף סביב לה. מברך הוא את התלמידים בברכת החג ומסב על מטתו.