ברים כתב:אני מודע לכך שרוב המבקרים כאן הם ליטאים
פעם הייתה לי תקוה שהפורום התבגר. תמים שכמותי.
ברים כתב:אני מודע לכך שרוב המבקרים כאן הם ליטאים
ברים כתב:אני מודע לכך שרוב המבקרים כאן הם ליטאים
סגי נהור כתב:חוסר ידיעת הלשון קגרים. הכוונה למבקרים מלשון ביקורת, כלומר אלו שכתבו באשכול זה ביקורת על הספר.
עתניאל בן קנז כתב:צורם לי כל הוויכוח פה.
נראה לי שחלק גדול מהנזעקים להגן על הספר - רואים את הבקורת, כאילו באה לתקוף את הסמכות החסידים לפסוק כמנהגיהם. וכן חלק מהמבקרים תלו את בקורתם על נקודה זו, ובהאשמה שלמרות שהחסידים רשאים לעשות כן, אבל כספר פסקי הלכה הניתן לציבור הרחב, אין לעשות כן, ובוודאי לא כקונטרה למשנה ברורה.
חבל, אכן אלה שני צדדים נכונים שצריכים להידון בפני עצמם בפורום אחר, עד לליבון הענין.
ביחס לפסקי תשובות אין זה שייך כלל.
הטענה העיקרית שצריכה להאמר שוב ושוב, ולהודיע בשער בת רבים - הספר כולו מלא טעויות, מתחילתו ועד סופו. כמעט לא ימצא עמוד, בלא 2-3 טעויות לכל הפחות.
המכירים אותי בפורום, יודעים שהנני שייך לא' הקהילות החסידיות החשובות אשר מנהגי ישראל נר לרגליהם, ואיני חשוד בזלזול במנהגי החסידים, או בהעדפת פסקי המשנה ברורה על גביהם. וגם חושבני שיש גם מקום ללקט את דברי הפוסקים החולקים על משנה ברורה - בהנחה שיש קהילות הנוהגות כן. -- אמנם הנני מעיד שהדבר חמורים הרבה יותר ממה שכתוב כאן. הן לגבי העתקת דברי הפוסקים - שטעיות רבות נובעות מהבנת הנקרא. והן בטעיות בשיקול הדעת, שהוא מצרף דעות שונות שלא פגעו ולא נגעו לאיזה צד מסוים. הן טעיות בסיכום הענינים להכרעת ההלכה. והרבה פעמים זה לא טעות, אלא מתוך אג'נדה מסוימת שהוא נוטה לצד מסוים, שבו נהג 'אא"ז מביאלה' ולכן הוא מנתב את כל הפוסקים לשיטתו. ולפעמים פשוט טעויות 'עם הארציות'. וסתם ציטוטים לא נכונים. ובכלל גיבוב מראה מקומות, זה אולי טוב לספר המפתח, אבל לא להכרעת הדין.
בתחילה ציינתי בגליונות ספרי את הטעיות, בכדי לשלוח למחבר לתקנם. אולם מאחר שראיתי שפשוט אין לדבר סוף, והדבר ממש נעשה בצורה שיטתית, פשוט התייאשתי. והודעתי - לכל מי שהיה מעוניין לשמוע דעתי (וישנם כאלו) - שאסור לסמוך על ספר זה בשום אופן.
איני שולל את המחבר ואת עבודתו. הספר נמצא על שולחני הרבה, והוא די משומש. אבל אך ורק למטרה אחת - כספר מפתח לחפש מראי מקומות העוסקים בנידון. וכאמור, לפעמים מופיע כמו שהוא כותב. לפעמים להיפך (וגם זה שירות, שאני מוצא את המראה מקום שעוסק בזה), ולפעמים זה פשוט טעות - הספר עוסק בענין דומה, והוא סתם תקע אותו. אבל בשום פנים ואופן אין לסמוך על הכרעתו כלל.
[כמובן יש גם מקרים רבים שהוא קולע לאמת, וכותב נכונה - כמובן לפי שיטתו. וכנראה כך הוא ברוב המקרים. אבל עדיין ספר 30% אחוז ממנו הוא מוטעה, אסור לסמוך עליו בשום אופן!!!].
מה שנכון נכון כתב:זו אכן מצוה חשובה וגדולה לסלק מכשול וטעות בהלכה מרבים הנמשכים אחר הסדור הנאה ולשון הלמודים [הפסקנית] של המחבר, ואינם יודעים במה המדובר. [ואף רבנים ומוצי"ם הנמשכים אחריו כסומא בארובה, כמו שניכר מבין השיטין בשיעוריהם בהלכה ובמו"מ עמהם].
הטעויות בספר רבות מספור, כבדות מנשוא ולא יאמנו ממש, לא ראיתי כהנה לרוע בשום ספר ממחברי זמנינו!
אפשר להשתמש בו כמראה מקום, אך חובה לבדוק בגוף המקורות לפני שמסתמכים עליו.
[אני מדבר רק על הבעיה של צטוט ספרים בצורה מסולפת, יש גם את הבעיות הנכונות והחשובות שכתבו הרבנים אריך ואפרקסתא לעיל].
עדיאל ברויאר כתב:פעם שמעתי ת"ח חשוב מאוד, שיש לו בקיאות גדולה מאוד, והוא אמר בשיעור שצריך להזהר מאי-דיוקים בפסקי תשובות.
אבןטובה כתב:שגיאות מי יבין שייך במקרים מיוחדים אבל לא כשבכל עמוד יש בו דברים שמביא מספרים שכשמעיינים שם נראה ההיפוך ממש מה שכתב זה נקרא זדון ולא שוגג
שלמה בן חיים כתב:הספר פסקי תשובות ספר מראה מקומות נפלא ונותן אפשרות ללמוד את המשנה ברורה עד פסק ההלכה בנושאים אקטואליים, ולכך כל כך מגינים ומשבחים אותו, הוא באמת עשה עבודה נפלאה וחייבים אנו למחבר זה טובה כפולה ומכופלת.
אך דא עקא, ספר זה היה טוב אילו היה כתוב בכל עמוד באותיות קידוש לבנה 'לא להלכה', ולא רק בהקדמה בקצרה. ההצעה שניתנה כאן בפורום להוציא קונטרס של תיקוני טעויות של הספר, היא אינה הצעה מעשית. גם הרצון להביא כאן כמה מהטעויות שבספר זה ממש מצחיק. כי כל מי שלומד בספר הזה ובודק את המקורות שהביא ולמד את הסוגיא בעיון יודע שיש בספר הזה טעות בכל עמוד ממש, ואינני מגזים. ביניהם טעויות חמורות ממש של הכשלה באיסורים דאורייתא. ולכן כל המצטדקים וטוענים שאין לכתוב על הספר טעות בידם, מצוה לפרסם שהספר הזה הוא לא מדוייק ויש בו טעויות לרוב. ואכתוב את סוג הטעויות שיש בו לפי סדר החומר שלהם.
א. חוסר הבנה של העניין ההלכתי אשר מחמתו כותב נפקא מינות לא נכונות.
ב. מגמתיות של פסק נגד מרן המשנה ברורה, ואף שסומך עצמו על שו"ע הגר"ז ועוד. כל ספר שיש לו מגמתיות הוא ספר פסול, לא יתכן שספר יכתב לכלל ישראל ויש בו מגמתיות של פסק, המגמתיות הזו קיימת גם בדברים שממש אין להם שחר ואף שנפוצו בכמה קהילות באותם קהלות גופא התלמידי חכמים שבהם מנסים לבער מנהגים אלו ולא לחזקם.
ג. הבאת מקורות לא נכונים, פעמים וכתוב שבספר זה וזה כתוב כך וכך וכשתפתח הספר תמצא שלא מיניה ולא מקצתיה.
ד. החלפת שמות הפוסקים, לדוגמא החזון איש התיר, ובספר שלום עלי נפשי [ובכוונה המצאתי שם של ספר בכדי לא לתת ציונים כאן מי גדול ממי] אסר, הרואה אומר אם החזון איש התיר והשלום על נפשי אסר ודאי שמותר כי מי הוא השלום עלי נפשי כנגד החזון איש, אך מה לעשות שהתהפכו היוצרות והחזון איש אסר והשלום עלי נפשי התיר...
ה. טעויות רבות בציון המקורות.
טעויות אלו אינם ענין של אחד או שניים בספר, טעויות אלו שזורות בכל הספר כמעט בכל עמוד. חלקם יותר וחלקם פחות, כך שכל המגינים על הספר כנראה לא עיינו בדברים שהוא מביא.
אילו הספר היה מתתקבל כמראה מרומות מה טוב, אך מה אעשה שעיני ראו ולא זר, שמורה הוראה פסק פסק הלכה, והשומעים אחר שיעורו ביטלו את דבריו כי דבריו הם נגד הפסק שראו בפסקי תשובות...
דרך אגב יש לי הצעה לשעשוע נחמד מאד, כשמוצאים בו טעות בציון המראה מקום אפשר לפעמים לבדוק הלאה והלאה ולמצוא מי הראשון שטעה בזה כך לפעמים יש תאונת שרשרת, ספר אחד הביא בשם ספר אחר דבר לא נכון וממנו העתיק לעוד ספר וממנו לעוד ספר וכו' וכו'. זה שעשוע נחמד לחקור זאת אבל דבר ברור שההלכה נרמסת על ידי ספרים כאלו.
שש ושמח כתב:ראשית ברצוני להדגיש שאני משתמש מפעם לפעם בס' פסקי תשובות למצוא מ"מ וכדו', ויש לי תועלת ממנו ואני מכיר למחבר טובה ע"כ.
מ"מ, מנו כאן כמה חסרונות בס' הנ"ל, א. טעויות סתם. ב. חוסר הבחנה בחשיבות המקורות. ג. שמוטה לפי "אג'נדה" מסויימת [היינו לא רק שפוסק כך, שזה אולי זכותו אם מבהיר את שיטתו לכל קורא, אלא שמציג זאת כמנהג כל ישראל, או שמביא רק את הפוסקים הסוברים כשיטתו]. - אך יש להוסיף חסרון אחר ולדעתי הוא מהותי מאד, והוא חוסר הירידה לשרשי הדברים ולמקורותיהם הראשונים. ולמשל כשיש מחלוקת בראשונים ונחלקו כמה שותי"ם לפני מאה שנה איך לפסוק, לא יציין כלל לראשונים, אלא רק לשותי"ם הנדחים הנ"ל. כמובן שזה משפיע גם על המשקל המיוחס לכל דעה, וכנ"ל. ואביא כמה דוגמאות לדברי.
ליטוואק פון בודאפעסט כתב:א. אם היה כותב את דעתו כשאר ספרי הלכה שבמדף, אין עליו טענה. הוא יכול לפסוק כדעתו. אבל כאן הוא התיימר להיות הליקוט בה"א הידיעה של הספרים על הנושא, וחצי דבריו הם לענין. לכן בחצי השני, שיש בה הרבה טעיות וסילופים, הוא מרמה את הציבור שאינם יודעים ההבדל בין החצי הזה להאחר. וזהו טענת רוב המגיבים פה. ומה גם שאינו מתיימר להיות פוסק שבכוחו להכריע בשום דבר.
י. אברהם כתב:בעיני ראיתי את הספר אצל אברך (חסידי) א' בר אוריין
אשר מחשש החזקת ספר שאינו מוגה בביתו
הדביק עליו פתק, עליו כתב שאפשר להשתמש בס' רק למראי מקומות בלבד.
לעומקו של דבר כתב:ראיתי הספר באיזה עניין אחרי שלמדתי העניין, היה ממש מתחת לכל ביקורת.
אינני רואה טעם כבר בלטרוח ולציין הגרייזין, ולעבור על מה שאמר התנ"א רשב"י "אין אומר בקרו גמל".
רק לזרז למזורזין, שספר פס"ת הוא טעות. ודי בזה. והקובץ שהביאו לעיל ממש"כ ת"ח אחד, זה לא מקומי באותו הסימן, אלא ששם מישהו טרח לעבור ולבדוק לציין (וצ"ע מדברי רשב"י, ואולי י"ל שס"ל שהוכרע כהחולקים שם בחגיגה עיי"ש).
אולי אפשר להבטיח פרס למי שימצא שם עמוד שכתוב כהלכתו?...
מתישהוא כתב:גם אצלי יש את הפסקי תשובות, ואני משתמש בו הרבה לצורך ליקוט מראי מקומות, ובכל זאת אני מסכים עם כל מה שנכתב לעיל אודות השגיאות בספר זה, שרבו מספור.
אלא שעל השגיאות כבר כתבו כאן הרבה, ואין מה להוסיף.
רצוני רק להוסיף נקודה שלא התייחסו אליה עדיין: הרבה פעמים ניתן להבחין שבעל הפסקי תשובות מחמיר סתם, היינו גם כאשר ניתן להקל בפשטות, בכל זאת קשה לו ללכת נגד דעת איזה פוסק, גם כשרבים חולקים עליו וכאשר הסברא נותנת שהצדק עם הרבים. הבעיה היא שאילו היה כותב בצורה פושרת, שיש שכתבו כך וכך ויש שכתבו כך וכך, ולציין את שמם, אזי היה הכל בסדר, אבל כאשר הוא מכריע בעצמו, וכך דרכו בדרך כלל לתת משקל חזק יותר לצד אחד על ידי ביטוי חזק יותר וכיו"ב, אזי אנו נדרשים לכוחו של בעל המחבר הפסקי תשובות, וכנראה שהוא חשש בעצמו מלהקל, כנראה מחמת שלא עיין היטב בעומק הסוגיא, לכן החמיר הרבה, גם במקומות שלא היה צריך להחמיר. וחבל.
נקדש את שמך בעולם כתב:לדעתי, לא כדאי לקחת את הדיון על הספר הנ"ל למקום של מגמתיות המחבר ועל האג'נדה שהוא מייצג, כי כפי שצפוי זה גורר ויכוח אידאולוגי על עצם הלגיטימציה שלו לחבר כזה חיבור,
לדעתי עדיף למקד את הביקורת בשיבושים הנוראים כמעט בכל עמוד במקורות המוטעים והמטעים אשר כל אחד שיפתח כמעט כל סוגיא יתקל בשיבוש של לפחות אחד מהמקורות, (אני כותב זאת כאחד שנכווה בעבר, ולקח לי זמן לקלוט מניין באו אלי הטעויות) .
דיון כזה אני חושב שיהיה יותר תועלתי כי ככה כולם מסכימים עם הביקורת ויוכלו לקבץ פה הערות ותיקונים לתועלת הכלל.
לעומקו של דבר כתב:(אגב דאגב: כאשר כתבתי ביקורת, והוספתי שמלבד העיקר של הטעויות והסתירות בלי סוף וכו', יש כאן א. גם ספר שהוא לא תוספת של שאלות שנתעוררו אחרי המ"ב או דברים שלא התייחס אליהם המ"ב, אלא ספר של תחליף למ"ב למי שאצלו המ"ב אינו מכריע, שזה דבר שאולי לגיטימי לעשות אבל בשו"א לא בתחפושת של "השלמות למ"ב". ב. וכן שמביא מנהגי קהילות חסידיות מסויימות (לא כל החסידים) כמנהג כלל ישראל ואף פעם לא מציין למנהג אף קהילה אחרת. וזה כנ"ל בספר שמיועד לכלל ישראל ולא בנטעי גבריאל. (אגב בנט"ג פירוט מנהגי החסידים הרבה יותר מפורט ואובייקטיבי. והוא עוד תלמיד של גאונים כהגה"צ מפאפא והגה"צ מקלויזנבורג ולא של "אא"ז" (עם כל הכבוד) ואעפ"כ אינו מוטה.)
ולפני שכתבתי את הביקורת ידעתי שכל מיני יתחילו לדחוף לכאן חסו"מ ויד החסידים על וכו' וכו'. אבל לסוף החלטתי שהאמת אינה פחדנית ואינה ביישנית, לכן אכתוב את הביקורת, שהיא ביקורת עניינית שעיקרה על התחפושת של הספר, וכמובן לא בעיקר על התחפושת אלא על כך שהתחפושת מצליחה, ורבים אשר רוצים לנהוג כהמ"ב, וכן שאבותיהם לא שמעו ולא ידעו מנהגים אלו, קורים בספר זה כתורה מסיני.
ואגב, דווקא מצדדי הספר באשכול זה, למעשה אישרו את הביקורת, למשל "בני ברקי" ו"סגי נהור", שכתבו שאדרבא בשורתו של הספר היא לכל אלו אשר מסיבות מסויימות רוצים במקרים רבים לפסוק דלא כהמ"ב, אלא כאחרונים אחרים (סגי נהור: "ובראשם הגר"ז") או במנהגים אחרים אשר המ"ב לא התייחס אליהם, כדרכו של המ"ב לא לרוץ אחר מנהגים, והנה יש להם ספר פסק לפי דרכם, כי המ"ב אינו מתאים להם.
וזה בעצם האישור הגדול לביקורת, שכן 80% מקוראי הספר, אם היו יודעים שזה מהותו, לא היו פותחים אותו כלל וגם אם כן היו קוראים בו בהסתייגות גדולה.
סגי נהור כתב:אלא שבהוספת ביקורת זו אתה בעצם מחליש את תוקף הביקורת, שכן בעוד על בעיית הטעויות (באם היקפה הוא כמתואר) קשה להשיב, על ביקורת זו ניתן לחלוק בקלות. וכך במו ידיך הפכת חלק מהמשתתפים ל"מצדדי הספר" (הרי בשום שלב לא הגנתי על הטעויות, ואדרבה הסכמתי שאם היקף התופעה הוא כמתואר מדובר בדבר חמור).
דרומי כתב:אכן זו דרכו של ה'ליטוואק', לחשוב כי רצון ה' הוא רק בתלמידי החכמים האיכותיים, ומה איכפת לו מהמון העם, תן לו את כוס הקפה שלו ביחד עם גמרא נדרים והכל בסדר, הוא עוסק במצוה אחת ופטור מכל שאר תרי"ב המצוות, ואונס רחמנא פטריה, ומצות הוכח תוכיח מאן דכר שמיה. ה' יכפר בעדו.
קראקובער כתב:דרומי כתב:אכן זו דרכו של ה'ליטוואק', לחשוב כי רצון ה' הוא רק בתלמידי החכמים האיכותיים, ומה איכפת לו מהמון העם, תן לו את כוס הקפה שלו ביחד עם גמרא נדרים והכל בסדר, הוא עוסק במצוה אחת ופטור מכל שאר תרי"ב המצוות, ואונס רחמנא פטריה, ומצות הוכח תוכיח מאן דכר שמיה. ה' יכפר בעדו.
לזה התכוונת מצות תוכחה?!
זמן קצר לאחר הסערה שחולל שופט בית-המשפט העליון חיים כהן ז"ל כשהתחתן עם גרושה, הוא השתתף ב'הקפות' בבית-חיינו ואף כובד על-ידי הרבי ב'הקפה'
לעומקו של דבר כתב:עניין המקורות לכאורה לאיסור שהחיינו בעומר נכב"ב כאן
http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f= ... 7%A0%D7%95
בברכה המשולשת כתב:ז"ל??
ליטוואק פון בודאפעסט כתב:אפה מדברים על פסקי תשובות שלא נכתבה, למיטב ידיעתי, ע"י האדמו"ר מחב"ד ולא צאצאיו.
גם זו לטובה כתב:הגרממ"ק בהקדמת ספרו על הלכות נט"י - משבח את הספר פסק"ת.
לעומקו של דבר כתב:גם זו לטובה כתב:הגרממ"ק בהקדמת ספרו על הלכות נט"י - משבח את הספר פסק"ת.
איזה ספר?
גם זו לטובה כתב:הגרממ"ק בהקדמת ספרו על הלכות נט"י - משבח את הספר פסק"ת.
קראקובער כתב:טוב, לא באמת חשבתי אחרת...
בכל אופן זה די הגיוני מה שהוא אמר שילד שאוחז ברמה של לימוד רציני לא יבזבז זמן עם משחקים.
שומע ומשמיע כתב:קראקובער כתב:טוב, לא באמת חשבתי אחרת...
בכל אופן זה די הגיוני מה שהוא אמר שילד שאוחז ברמה של לימוד רציני לא יבזבז זמן עם משחקים.
אינני רואה בזה שום הגיון. הנושא הוא צורך ובשלות רגשית, ומה זה קשור ליכולתו השכלית.
אם יהיה ילד שפיתח כבר מספיק רצינות בגיל קטן, אז הוא יוכל גם ללמוד חומש כל היום.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 479 אורחים