ובדבר שאלתכם אודות מר יצחק רוזנפלד נ"י שרכש בשעתו ב' מקומות לאחר אריכות ימים ושנים עבורו ועבור אשתו טובה, והוא בעלה השני. האשה נפטרה ונקברה במקום המיועד לה, ובניה מבעלה הראשון הקימו מצבה על קברה, וברצונם לחקוק על המצבה הנוסח: "פ"נ... מרת טאבע מינדל רוזנפלד לשעבר פריידנברג", הבעל מתנגד לחקיקת המלים "לשעבר פריידנברג", שזה שם בעלה הראשון. ובגלל זה התעכבה חקיקת הכתובת הנ"ל על המצבה. ונפשם בשאלתם, אם זכאי הבעל רוזנפלד אליבא דהלכתא להתנגד לכך.
הנה בזוהר הקדוש בראשית (דכ"א ע"ב) איתא: מכאן נוקבא דאתנסבת לתרין, בההוא עלמא דאתי אהדרת לקדמאה. וכן מבואר במעבר יבק. וכ"כ הגרי"ח בשו"ת רב פעלים ח"ב (סוד ישרים סי' ב), שבתחיית המתים חוזרת האשה לבעלה הראשון. ועל פי זה פסק בשו"ת זרע אמת ח"ב (סי' קמו), שאלמנה שנישאת לאחר, ומתה, תקבר אצל בעלה הראשון. וכן העלה במסגרת השלחן יו"ד (סי' שסו), מטעם שאין אשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי (סנהדרין כב ב), והוא זיווג ראשון שלה. וכן עשה מעשה לקוברה אצל בעלה הראשון. ע"ש. ואין להקשות ממ"ש החתם סופר (סי' שנה), שאשה שנתאלמנה ונישאת לאחר אינה צריכה להתאבל בליקוט עצמות של בעלה הראשון, שנישואיה השניים מפקיעים קרבת בעלה הראשון אליה לגמרי. ע"ש. דהתם מיירי שהיא עודנה קשורה עם בעלה השני בנישואין, משא"כ לאחר מיתה, שהופקעה ממנה זיקת נישואיה לשני, גם החתם סופר יודה שחוזרת לבעלה הראשון, כד' הזוה"ק. וכן חילק לנכון בדברי יוסף קנוויץ בתשובה (סי' יד). וכן הורה הלכה למעשה לקוברה אצל בעלה הראשון. וכן העיר המהרש"ם בגילוי דעת בסוה"ס (סי' רלד), עפ"ד הזוה"ק. וע"ע בדברי שאול על יו"ד (סי' שסו). ובספר אבן יעקב (סי' לד). ולכן גם לענין שם משפחת בעלה הראשון, שפיר דמי לכותבו על המצבה, ואין ביד בעלה השני לעכב. והרשות ביד הבנים לחקוק המצבה כנוסחתם הנ"ל.
מה שנכון נכון כתב:לענין אלמנה לא תענון?
מה שנכון נכון כתב: מ"מ ראה יבי"א ח"י יו"ד סימן מז
קראקובער כתב:גמרא בקידושין (עז:) באשה שהיתה אלמנת ראובן ושמעון ולוי שזה נקרא שמות מחולקים לגבי איסור כה"ג באלמנה.
מלפנא כתב:בספר מגד גבעות עולם א (שורקין) כותב ששאל להגרמ"פ אם יש איסור אלמנה לא תענון באלמנה שנישאה בזיו"ש.
וענה לו שאין לו ראיה מהג"מ. אבל היה מעשה בגאון ר יצחק אלחנן שנתאלמן והציעו לו אלמנה. והשיב שירא מהלאו של אלמנה לא תענון
הפשטן כתב:קראקובער כתב:גמרא בקידושין (עז:) באשה שהיתה אלמנת ראובן ושמעון ולוי שזה נקרא שמות מחולקים לגבי איסור כה"ג באלמנה.
א. לענ"ד אין משם ראייה לכך שהיא יכולה להיקרא אלמנת הראשון, דהילך לשון הגמ' שם: "מהו דתימא הרי שמות מוחלקים" (כלומר שלושה בעלים קודמים שהיא אלמנתם) ויתחייב שלוש פעמים, קמ"ל דאינו חייב אלא אחת. אבל עדין לא למדתי מהגמ' שם, האם גם למסקנה חשיבי שמות מוחלקים ואעפ"כ אינו חייב אלא אחת, או דילמא למסקנה לא חשיב שמות מוחלקים כלל, ואינו חייב אלא אחת (משום ד"גופים מוחלקים בעינן", היינו בעינן שלוש נשים, ונ"מ בכהן גדול שבא על שלוש-אלמנותיו של אותו איש, דחייב על כל אחת ואחת, משום דבתר גופים אזלינן, אע"ג דהכא הוי שם אחד היינו בעל קודם יחיד).
ב. ואדרבא משם ראייה הפוכה, שאשה זו אינה יכולה להיקרא "אלמנת הראשון", דהילך לשון הגמ' שם: "אלמנת ראובן שהיתה אלמנת שמעון שהיתה אלמנת לוי", ולא "אלמנת ראובן שהיא אלמנת שמעון שהיא אלמנת לוי". וכבר כתבתי בתגובתי אל מה שנכון נכון: "פשיטא לי שגם עכשיו אפשר לומר עליה בלשון עבר, שהיא 'התאלמנה' מהראשון", עד כאן לשוני שם, ופשיטא דה"ה שאפשר לומר שהיא "הייתה אלמנת הראשון", אך עדין שאלתי האם אפשר לומר עליה "שהיא אלמנת הראשון".
ג. ושו"ר ראייה ברורה לדבריי, מדברי המ"מ אישות יח א שכתב, דהא דקי"ל ברמב"ם שם שמשנתארסה לאיש אחר כבר אינה זכאית למזונות מנכסי בעלה הקודם שמת, ה"ט משום שמשנתארסה כבר אינה אלמנה.
קראקובער כתב: פעם שמעתי מח"א שיש מהרי"ל שהיה זהיר ביותר באשתו בגלל שהיא היתה אלמנה.
עושה חדשות כתב: viewtopic.php?t=27908&start=40#p298304
קראקובער כתב: כתוב "שהיתה" כי ככה מדברים והרי שאלת לדינא ואיה"נ בנדרים היית צודק.
הפשטן כתב:אם כי בעיקר התכוונתי לשאול באופן כללי (לאו דווקא עם נ"מ לדינא), האם מקובל לכנותה "אלמנה", או לפחות "אלמנת הראשון", או שמא עכשיו כבר לא שייך להזכיר בה שם "אלמנה" כלל, בשום צד ואופן שיהיה, מאחר שעכשיו היא נשואה (אם כי פשיטא לי שגם עכשיו אפשר לומר עליה בלשון עבר, שהיא "התאלמנה" מהראשון).
הפשטן כתב:מה שנכון נכון כתב:לענין אלמנה לא תענון?
למשל.
קראקובער כתב:למה לדחות פשטות הגמרא ששמות מחולקים אינו למסקנה?!
קראקובער כתב:כתוב "שהיתה" כי ככה מדברים, והרי שאלת לדינא.
קראקובער כתב:אין הוכחה מהמגיד משנה כי זה תנאי כתובה.
קראקובער כתב:ובר מין דין יש אמוראים שגם בתבעוה להינשא אינה מקבלת ובוודאי יש לה עדיין שם אלמנה גם לשיטתך.
הפשטן כתב:קראקובער כתב:למה לדחות פשטות הגמרא ששמות מחולקים אינו למסקנה?!ראשית, לא דחיתי, אלא כתבתי בדרך "דילמא" (כלשוני שם). וכנודע דהרוצה להביא ראייה, מביא בכוח, אבל הדוחה את הראייה, דוחה בקש ובדרך דילמא.
שנית, וזה העיקר: הרי הגמ' עצמה אומרת "מהו דתימא", כלומר מראש היא מסייגת שהכל רק לפי ההוה אמינא, ולכן כתבתי, דהשתא דאתינא להכי שהכול רק לפי ההוה אמינא, א"כ כבר אין זה מן הנמנע, שגם האפשרות דחשיב כשמות מחולקים, היא רק לפי ההוה אמינא הנ"ל.
דיחויים כאלו בלי תמיכה של סוגיא אחרת בש"ס נשאיר לחכמי התלמוד.קראקובער כתב:כתוב "שהיתה" כי ככה מדברים, והרי שאלת לדינא.בקיצור, זה רק הו"א שלך ולא המסקנה, קבלתי.תסתכל בתגובתי מיום שישי אל מה שנכון נכון, ותראה, שלא כפי הנחתך. אמנם אחרי שהוא נתן דוגמה עם נ"מ, זרמתי איתו, אבל מייד הוספתי שם להבהיר לו, שעיקר מה ששאלתי נשאל "באופן כללי (לאו דווקא עם נ"מ)", אלא כדי לדעת איך "מקובל לכנותה".קראקובער כתב:אין הוכחה מהמגיד משנה כי זה תנאי כתובה.אילו הייתי מביא ראייה מהרמב"ם שם, שפסק שאחרי שהתארסה היא כבר אינה ניזונית, הייתי יכול להבין את טענתך, דדילמא מה שפסק הרמב"ם הוא כדבריך בגלל שזה תנאי כתובה.
אבל הרי נזהרתי להביא את הראייה, לא מהרמב"ם, אלא מהמגיד משנה, שלא כתב שטעמו של הרמב"ם הוא כדבריך בגלל שזה תנאי כתובה, אלא כתב שזה בגלל שמשנתארסה, היא כבר אינה אלמנה. לענ"ד, יותר ברור מזה לא יכול להיות.
הן הן הדברים.קראקובער כתב:ובר מין דין יש אמוראים שגם בתבעוה להינשא אינה מקבלת ובוודאי יש לה עדיין שם אלמנה גם לשיטתך.אה"נ לפי אותם אמוראים נצטרך לומר שהטעם הוא כדבריך שזה תנאי כתובה, אבל אני דנתי, לא אליבא דאמוראים דלא איפסקא הילכתא כוותייהו, אלא אליבא דהמגיד משנה שדן הלכה למעשה אליבא דמה שפסק הרמב"ם.
קראקובער כתב:דיחויים כאלו בלי תמיכה של סוגיא אחרת בש"ס נשאיר לחכמי התלמוד.
קראקובער כתב:בקיצור, זה רק הו"א שלך ולא המסקנה, קבלתי.
קראקובער כתב:הן הן הדברים.
קראקובער כתב:מהיכ"ת לאפושי במחלוקת וכאילו נחלקו האמוראים בחקירה שלך גופא?!
קראקובער כתב:השאלה מה הכוונה של תנאי כתובה.
קראקובער כתב:אשה שהתחתנה מחדש מתפרנסת מבעלה השני (יש ויכוח אם תבעוה להינשא בכלל זה) ואין סיבה שהיא תקבלי מזונות מבעלה הראשון בלי קשר אם יש לה עדיין "דין אלמנה" לגבי לא תענון, כל כך פשוט ודי בזה.
מלפנא כתב:בספר מגד גבעות עולם א (שורקין) כותב ששאל להגרמ"פ אם יש איסור אלמנה לא תענון באלמנה שנישאה בזיו"ש.
וענה לו שאין לו ראיה מהג"מ. אבל היה מעשה בגאון ר יצחק אלחנן שנתאלמן והציעו לו אלמנה. והשיב שירא מהלאו של אלמנה לא תענון
עד אימתי נקראים יתומים לענין זה עד שלא יהיו צריכין לאדם גדול להסמך עליו ולאמנן ולהטפל בהן אלא יהיה עושה כל צרכי עצמו לעצמו כשאר כל הגדולים
שערי חכמה כתב:ולא דמי לאיסור אלמנה לכה"ג דאיסורו מחמת שהיתה נשואה פעם.
הפשטן כתב:שערי חכמה כתב:ולא דמי לאיסור אלמנה לכה"ג דאיסורו מחמת שהיתה נשואה פעם.
מלכתחילה לא קשה כלום על איסור אלמנה לכה"ג, שהרי אותו כה"ג בא לשאת את מי שהיא עדין אינה נשואה, כלומר בא לשאת את מי שהיא עדין אלמנה, ולכן עובר בלאו.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 385 אורחים