דורשי יחודך כתב:הרב ישא ברכה שליט"א
דבריך וניתוחך נפלאים כמו תמיד.
א. הגרא"ו זצ"ל בא לבאר את דברי הרמב"ם, יע"ש. ולכן השאילה כרגע האם אפשר לפרש כדבריו ברמב"ם.
ב. יעוי"ש בפנים שהגרא"ו כותב שעל ידי ההכרה בבורא צריך ממילא לבא להכרה בכל עיקרי האמונה, ושכל אחד יכול וצריך להגיע לזה לבד, אם אין לו תאווות, וזה הרי נסתר במפורש מדברי הרמב"ם.
ג. זה נכון שהרמב"ם ואחרים סוברים שאפשר להוכיח מתוך ההגיון, אבל אני דן על שאילה אחרת, האם כל אדם יכול ומסוגל להגיע לזה או לא.
למשל האם אפשר להגיע לתורת ההתייחסות על פי הגיון? התשובה היא באופן עקרוני כן, אבל צריך להיות איינשטיין בשביל זה...
לכן מה שמצאנו מקורות שאפשר להוכיח את זה בשכל, זה לא אומר שזה נדרש מכל אחד ואחד, מה שטוען ר' אלחנן.
דורשי יחודך כתב:הרב ישא ברכה שליט"א
אודה ולא אבוש שהפעם לא הבנתי את רוב דבריך.
א. לא השוויתי ח"ו בין תורת היחסיות לבין ההוכחה שיש בורא לעולם, חלילה וחס, תעיין נא שוב בדבריי.
ב. עי' בד' ר' אלחנן זי"ע ותשווה אותם עם ד' הרמב"ם, ר' אלחנן כותב שפשוט מסברא שיש תכלית בבריאה כו' כו' ואילו אצל הרמב"ם יש אנשים שיכולים מחמת חולשת שכלם לחשוב שמא אין יחוד ח"ו שמא ע"ז הוא הנכון, וכהנה דברים.
ג. בכלל מה עם העניין שר' אלחנן מפרש לאו ברמב"ם בניגוד גמור לאיך שהרמב"ם עצמו מיניה וביה מפרש את עצמו?
ד. שאילה כללית: האם אסור שתהיה קושיא על ד' ר' אלחנן זצ"ל הי"ד?
ספרן כתב:[ לכל הנושא, ר' מאמרו של מנחם קלנר 'רבי אלחנן וסרמן על רמב'ם ורמב'ם על רבי אלחנן' שב'על דעת הקהל' (סה'י לרביצקי) עמ' 595 - 629 ]
דורשי יחודך כתב:ספרן כתב:[ לכל הנושא, ר' מאמרו של מנחם קלנר 'רבי אלחנן וסרמן על רמב'ם ורמב'ם על רבי אלחנן' שב'על דעת הקהל' (סה'י לרביצקי) עמ' 595 - 629 ]
יישר כוח.
את הספר אין לי, כמדומה שראיתי אצלו דברים שכתב בתגובה לדבר אחר שכתב ר' אלחנן זצ"ל שהרמב"ם כשמפליג במעלת לימוד "מעשה בראשית" ומבאר שהוא חכמת הטבע, לא מתכוין לחכמת הטבע ממש אלא לדברים הפנימיים שבה וכו'. ועל זה מגיב הפרופסור הנ"ל. ואולי זה נמצא במאמר שציינת.
יוזכר שאותו פרוספור קלנר משתייך לקבוצת ה"מלומדים" המייחסים, באופן שרירותי ומעורר גיחוך, דעות של כפירה ממש, אבל כפירה ממש, לא בלשון מושאל, להרמב"ם.
ספרן כתב:דורשי יחודך כתב:ספרן כתב:[ לכל הנושא, ר' מאמרו של מנחם קלנר 'רבי אלחנן וסרמן על רמב'ם ורמב'ם על רבי אלחנן' שב'על דעת הקהל' (סה'י לרביצקי) עמ' 595 - 629 ]
יישר כוח.
את הספר אין לי, כמדומה שראיתי אצלו דברים שכתב בתגובה לדבר אחר שכתב ר' אלחנן זצ"ל שהרמב"ם כשמפליג במעלת לימוד "מעשה בראשית" ומבאר שהוא חכמת הטבע, לא מתכוין לחכמת הטבע ממש אלא לדברים הפנימיים שבה וכו'. ועל זה מגיב הפרופסור הנ"ל. ואולי זה נמצא במאמר שציינת.
יוזכר שאותו פרוספור קלנר משתייך לקבוצת ה"מלומדים" המייחסים, באופן שרירותי ומעורר גיחוך, דעות של כפירה ממש, אבל כפירה ממש, לא בלשון מושאל, להרמב"ם.
כדאי לנסות להשיג ולעיין מפני שהמאמר של הגרא'ו הי'ד על האמונה זוכה שם לפירושים ועיונים כמעט לכל משפט שלו.
אגב, כותב המאמר הנזכר עוסק כבר שנים רבות במשנת הרמב'ם בכלל ובנושאי העיקרים ואמונה וכפירה בפרט ואף כתב עליהם כמה ספרים. אם מבקשים לחלוק עליו, הרשות נתונה, אולם יש לערוך עמו ויכוח כדרכה ש'ת, לגופם של דברים ולא לגופו של אדם.
ספרן כתב:ועדיין צל'ע, אם כזאת היא הבנתו בדברי הרמב'ם (וכמדומני שאיננו הראשון בכך) והוא גם נוהג להביא את מקורותיו ועורך מו'מ פרשני רחב עליהם, הרי שאם מגיע למסקנות חריגות בעינינו, בהן הוא גם מאמין בעצמו, הריהו לכל היותר 'טועה בעיונו' ולא אפיקורס, שהרי לדעתו כך יש לפרש את דברי הרמב'ם. (וחלוק מעניין 'נעבך אפיקורס' בכמה פרטים ואכמ'ל)
הייתי מציע לסכם: יש לעשות שימוש זהיר, אם בכלל, בכתבי מלומדים ואפילו מומחים, שאינם נטועים בבית המדרש, ובפרט כשמדובר בעניינים העומדים ברומו של עולמנו התורני.
דורשי יחודך כתב:איתא בגמרא ברכות יב: על הפסוק "ולא תתורו אחרי לבבכם", שאחרי לבבכם היינו מינות, ועל פי זה כתב הרמב"ם בפרק ב' מהלכות עבודה זרה שיש לאו שלא להעלות על הלב מחשבות של עבודה זרה, מינות או כל מחשבה שנוגדת את אמונת התורה.
והנה ידועים דברי הגאון הקדוש ר' אלחנן וסרמן זצ"ל הי"ד בקובץ מאמרים בענין אמונה וכפירה, שחידש מהלך מסויים בהבנת המצוה. ומפני שלא הבנתי את דבריו הקדושים, הנני מציע את הדברים כאן, אבל אני מביא מן המאוחר אל המוקדם, כלומר שהגרא"ו הציע כמה קושיות, ומכוח הקושיות הגיע למסקנא מסויימת, ונציע את המסנקא תחילה ורק לאחר מכן נפנה לקושיות וראיות שעליהם התבסס.
הנה יסוד דבריו של הגרא"ו זצ"ל הוא כידוע שכל האיסור של ולא תתורו הוא להיזהר שלא להכנע לתאוות ורצונות של האדם, ועל ידי זה ממילא תהיו לו האמונות האמיתית.
ונעתיק את לשונו ז"ל:
כי יסודי האמונה מצד עצמם הם פשוטים ומוכרחים לכל אדם שאיננו בכלל שוטה, אשר אי אפשר להסתפק באמיתתם, אמנם רק בתנאי, שלא יהא האדם משוחד, היינו שיהא חפשי מתאוות עוה"ז ומרצונותיו. וא"כ סיבת המינות והכפירה אין מקורה בקלקול השכל מצד עצמו, כי אם מפני רצונו לתאוותיו, המטה ומעוור את שכלו, ומעתה מובן היטב מה שהזהירה תורה ולא תתורו אחרי לבבכם, זו מינות, היינו שהאדם מוזהר להכניע ולשעבד את רצונותיו, כדי שיהא השכל חפשי מנטיות הרצון, וממילא יכיר את האמת המוכרחת לכל בן דעת, שהקב"ה ברא את העולם,....ואין צורך להשתדל להשיג אמונה, אלא להסיר את הגורמים להפסידה, והיא תבוא מאליה.
וגם בן נח גס השכל, מ"מ יש בכח דעתו להכיר, כי העולם מעיד על הקב"ה שבראו. וזה פשוט מאד, כי כל פעולה הנעשית על ידי בן דעת, יש לה איזו תכלית, וכיון שהבריאה נמצאת על ידי ממציא ית"ש, בודאי יש לה תכלית, ולא יוכל השיכור להטצדק ולומר שהיה סבור כי תכלית בריאת שמים וארץ היתה כדי לשתות יי"ש ולהשתכר, וע"כ דבר פשוט כי תכלית כל הנבראים כולם היא לעשות רצון קונם, וא"כ שהיה להכיר שזו היא תכלית ביאתו לעולם לעשות רצון קונו, היה חייב לחקור ולדרוש מהו רצון ה', ועל זה ראוי לעינש, כמאמרם בן נח נהרג שהיה לו ללמוד ולא למד..."
הרי שמייסד הגרא"ו שכל המשא ומתן של המצוות על אמונה הוא להתגבר על הנגיעות של תאוות ורצונות ולילך לפי מה שמורה השכל הפשוט והישר.
וּבְכָל זֹאת הָרָשָׁע אֵינוֹ מַבִּיט לְשׁוּם דָּבָר מִזֶּה, אֲבָל חוֹקֵר אַחַר הָעִדּוּנִים וְהוֹלֵךְ אַחֲרֵיהֶם, בִּרְאוֹתוֹ שֶׁהַשָּׁעָה מְשַׂחֶקֶת לוֹ, חוֹשֵׁב שֶׁאֵין שָׂטָן וְאֵין פֶּגַע רַע לְפָנָיו וְהוּא מְלֻכְלָךְ בְּקִנְאָה וּבְתַאֲוָה וּבְהַשָּׂגַת כָּבוֹד, לְפִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִרְאוֹת אוֹר הָאֲמִתִּי בִּהְיוֹתוֹ מֻכֶּה מֵעִוָּרוֹן וּמִתִּמְהוֹן לֵבָב. וְעַל זֶה, חֹשֶׁךְ הָעוֹלָם הַזֶּה שָׂמִים לְאוֹר וְאוֹר הָעוֹלָם הַבָּא שָׂמִים לְחֹשֶׁךְ. וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר: 'הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ וגו' (ישעיה ה, כ).
וְכָל זֶה אֵרַע לָהֶם בִּהְיוֹתָם שְׁטוּפִים בְּחֶמְדָּה, שֶׁהִיא שֹׁרֶשׁ כָּל הַקִּנְאוֹת וְהַתַּאֲווֹת וְהָעֲבֵרוֹת וּסְתִירַת כָּל הַמִּצְוֹת. לְפִיכָךְ אָמְרוּ ז''ל: דִּבּוּר לֹא תַחְמֹד, שָׁקוּל כְּנֶגֶד עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת וּבִכְלָלָם כָּל הַתּוֹרָה. שֶׁאִם לֹא תַחְמֹד, תַּכִּיר וְתֵדַע שֶׁה' אֶחָד הוּא אֱלֹהֶיךָ וְלֹא תָּרוּץ לְדָבָר אַחֵר. וְאִם לֹא תַחְמֹד לֹא תִתְאַוֶּה לַעֲבֹד זוּלָתוֹ וְכָל הַדְּבָרִים הַדּוֹמִים לַעֲבוֹדָה זָרָה וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ. וְאִם לֹא תַחְמֹד לֹא תִשָּׁבַע בִּשְׁמוֹ לַשֶּׁקֶר עַל מָמוֹן חֲבֵרְךָ. וְאִם לֹא תַחְמֹד תִּשְׁמֹר שַׁבָּתוֹת וּמוֹעֲדִים וְלֹא תַעֲשֶׂה בָהֶם מְלָאכָה. וְאִם לֹא תַחְמֹד תְּכַבֵּד לְאָבִיךָ וּלְאִמֶּךָ וְרַבּוֹתֶיךָ וְתִירָא מֵהֶם. וְאִם לֹא תַחְמֹד לֹא תַהֲרֹג נָקִי וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ וְלֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ וְלֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר, שֶׁכָּל אֵלּוּ וְהַדּוֹמִים לָהֶם הֵם סִבָּה לְהָרַע. וְאִם לֹא תַחְמֹד אִשָּׁה, לֹא תִנְאַף אִשָּׁה אֲסוּרָה. וְאִם לֹא תַחְמֹד לֹא תִגְנֹב וְלֹא תִגְזֹל וְלֹא תִתְאַוֶּה וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד וְרִבִּית וְשׁוּם דָּבָר אָסוּר. וְאִם לֹא תַחְמֹד לֹא תַעֲנֶה בְּרֵעֲךָ עֵד שֶׁקֶר, לֹא תֵלֵךְ רָכִיל וְלֹא תְדַבֵּר לָשׁוֹן הָרַע כְּדֵי לְהַשִּׂיג מָמוֹן אַחֵר וְתִשְׁמֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׁפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה. וְכָל הַמִּצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה הֵם תּוֹלָדוֹת וַעֲנָפִים לְאֵלּוּ הַדְּבָרִים.
עַל כֵּן הֶחָפֵץ בַּחַיִּים, חַיֵּי הַזְּמַן וְחַיֵּי הָעוֹלָם, יָסִיר מִלִּבּוֹ כָּל חֶמְדָה הַמְסַבֶּבֶת לוֹ קִנְאָה וְתַאֲוָה וּכְבוֹד הָעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁאַחֲרִיתוֹ הוּא קָלוֹן, וְיֶאֱזֹר מָתְנָיו וְיִתְגַּבֵּר כְּנֶגֶד יִצְרוֹ הָרַע הָעוֹמֵד לְשִׂטְנוֹ בְּכָל שָׁעָה וּמְקַנֵּא בְּכָל רֶשַׁע וְחָמָס וּמְסַבֵּב לָאָדָם חֳלָיִים רָעִים וְנֶאֱמָנִים וְיִירָא תָמִיד מֵעָנְשֵׁי הָעֲבֵרוֹת הַבָּאִים לָעוֹסְקִים בָּהֶם קְצָתָם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּקְצָתָם בָּעוֹלָם הַבָּא. כְּמוֹ שֶׁאֶכְתֹּב בְּחֶלְקֵי הַכְּלָל הָרִאשׁוֹן, כְּדֵי שֶׁיִּבְרַח כָּל אָדָם מֵהֶם. אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא יְהֵא בוֹ דַּעַת אֶלָּא כַּבְּהֵמָה שֶׁבּוֹרַחַת מִן הַהֶזֵּק שֶׁרוֹאָה, וְקַל וָחֹמֶר לָאָדָם הַנִּבְרָא בְּצֶלֶם אֱלֹהִים.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 156 אורחים