שיבר כתב:
פעם התייעצו איתו לגבי כולל הלכה, אילו הלכות ללמוד, והעלו הצעה ללמוד הל' ברכות. הגראי"ל (מרוב פרישותו כידוע) הביע סלידה לנוכח הרעיון שיעסקו בענינים כאלה בחבורה, ואמר: מה? יישבו בכולל וילמדו מה ברכה מברכים על שניצל? בסוף עלולים הם להביא שניצל ממש אל הכולל...
מענה איש כתב:סיפר הרב דיסקין פעם התקיימה אסיפה בביתו ואחד הנוכחים דיבר ובפתיחת דבריו אמר את ההתנצלות המוכרת 'כולם פה ת''ח אני אדם פשוט'
נענה הגראי''ל ואמר: אז למה אתה אומר את זה
שיבר כתב:אליסף כתב:עוד סיפר הנ"ל שראש כולל חסידי מאשדוד- גאון עצום שקשה לתפוס אותו על תשובות הרשב"א- הביא את ספרו החדש למרן, עיין מרן בספר, הרים את עיניו ושאל: תגיד לי, למה הוצאת לאור את הספר?
והעיד בעל המעשה שהשאלה הנוקבת ירדה לחדרי בטן..
מה הפשט בשאלה? וכי הגראי"ל בעצמו לא חיבר והדפיס ספרים?
פעם התייעצו איתו לגבי כולל הלכה, אילו הלכות ללמוד, והעלו הצעה ללמוד הל' ברכות. הגראי"ל (מרוב פרישותו כידוע) הביע סלידה לנוכח הרעיון שיעסקו בענינים כאלה בחבורה, ואמר: מה? יישבו בכולל וילמדו מה ברכה מברכים על שניצל? בסוף עלולים הם להביא שניצל ממש אל הכולל...
אחד הגיע להרב שטינמן ואמר לו: לוחצים עלי שאהיה ראש ישיבה ואני פוחד מהעול הכספי שיפול עלי. מה לעשות?
ענה לו הגראי"ל: לעזור לך בכסף איני יכול, אני כן יכול לדאוג שיפסיקו ללחוץ עליך...
בערל כתב:שמעתי מר' נחום ברנשטיין שליט"א משגיח גאון יעקב
בעת שהגיע למעונו אחד מראשי החינוך העצמאי, נכח שם אחד הנכדים ואמר למרן שלכתחילה הוא לא היה מבקש, אבל היות שהעסקן כבר נמצא כאן בבית הוא רוצא שהסבא יבקש ממנו שידאג לאיזה משרה לזוג', אמר לו מרן: למה לא תבקש זאת מהסבא השני שלך? והנכד מתמיה ואומר שהרי הוא כבר אינו בין החיים. עונה לו מרן: גם אני כבר לא הייתי צריך להיות בעוה"ז, ונראה לי שלא לצורך זה נשארתי כאן..
גביר כתב:בזמנו בישיבה"ק הכרתי אברכים, מהטובים שבעולם הישיבות [יעויין כאן https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f ... 7%9E%D7%9F] עידית שבעידית, שעסקו בלימוד הלכה. מטבע הדברים הם עסקו לא מעט בתיאור המציאות, לי, כבחור, היה נראה משונה לראות גדולי עולם דנים בבית המדרש בפרטי פרטים של מעשיות, סוגי מאכלים, עניינים פיננסיים וכיו"ב. כיום אני מבין שזו הדרך הנכונה בלימוד הלכה ודיונים אלה הם חלק בלתי נפרד מהלימוד - ברור לי שכשהרב יפרח זצ"ל ראה שניצל או חצילים מטוגנים הוא לא ראה ארוחת צהריים ותו לא, הוא ראה הלכות ברכות, עיקר וטפל, אלא לדבק וכו'. לענ"ד נראה פשוט, שגם אם הסיפור המסופר כאן נכון, הראי"ל לא פסל לימוד זה ולא העלה על דעתו לפסול אותו, אלא שסבר שאין הוא מתאים למסגרת המסוימת של הכולל המדובר ועלול לגרום שם ליציאה מהשקיעות בלימוד, כשם שאין הוא מתאים לבחורים ואף נראה להם זר ומשונה.
שייף נפיק כתב:היה רב'ה בחיידר שעשה מעשה חמור, ובאוו להתייעץ עם מרן, ופסק שצריך לסלקו, והמנהל אמר איך אפשר, הרי יש לו נסיון של עשרים שנה! אמר להם אין לו נסיון של עשרים שנה! אמר המנהל אבל הוא רב'ה כבר עשרים שנה?! אמר להם מרן, הוא עשה נסיון של שנה אחת וחזר על זה עשרים פעמים!....
המסר חזק מאוד, רב'ה בחיידר צריך להתקדם ולעשות שטייגען בחינוך!! אם לא אין לו שום נסיון, רק הוא כמתחיל כל הזמן!!
ר' יונה כתב:מספרים שאחד העסקנים שגם החזיק כולל הגיע אליו בטענה שהוא כבר לא יכול יותר, והניח את המפתחות על השולחן, רבנו זצקו"ל שאל אותו האם מפתחות הרכב גם בצרור שעל השולחן.
שייף נפיק כתב:היה רב'ה בחיידר שעשה מעשה חמור, ובאוו להתייעץ עם מרן, ופסק שצריך לסלקו, והמנהל אמר איך אפשר, הרי יש לו נסיון של עשרים שנה! אמר להם אין לו נסיון של עשרים שנה! אמר המנהל אבל הוא רב'ה כבר עשרים שנה?! אמר להם מרן, הוא עשה נסיון של שנה אחת וחזר על זה עשרים פעמים!....
המסר חזק מאוד, רב'ה בחיידר צריך להתקדם ולעשות שטייגען בחינוך!! אם לא אין לו שום נסיון, רק הוא כמתחיל כל הזמן!!
סיפר לי אדם שחברו הלך עם אשתו לקנות קרמיקה והתווכחו, הבעל אמר שזה מדי מפואר, מה הרב שטיינמן היה אומר ע"ז, המוכר החילוני צחק. שאלו אותו מה קרה, אז הוא אמר שבשבועיים האחרונים כל הזוגות החרדיים שואלים מה הרב שטיינמן היה אומר ע"ז, והוא לא מבין מי זה הרב שטיינמן הזה שלא מרשה לכם לקנות קרמיקות...
צופר הנעמתי כתב:שיבר כתב:אליסף כתב:עוד סיפר הנ"ל שראש כולל חסידי מאשדוד- גאון עצום שקשה לתפוס אותו על תשובות הרשב"א- הביא את ספרו החדש למרן, עיין מרן בספר, הרים את עיניו ושאל: תגיד לי, למה הוצאת לאור את הספר?
והעיד בעל המעשה שהשאלה הנוקבת ירדה לחדרי בטן..
מה הפשט בשאלה? וכי הגראי"ל בעצמו לא חיבר והדפיס ספרים?
פעם התייעצו איתו לגבי כולל הלכה, אילו הלכות ללמוד, והעלו הצעה ללמוד הל' ברכות. הגראי"ל (מרוב פרישותו כידוע) הביע סלידה לנוכח הרעיון שיעסקו בענינים כאלה בחבורה, ואמר: מה? יישבו בכולל וילמדו מה ברכה מברכים על שניצל? בסוף עלולים הם להביא שניצל ממש אל הכולל...
מי פתי ויאמין על הגראי"ל כאלה דברי הבל ושטות.
ומזל שאביי ורבא לא היו כ"כ פרושים ויכלו לדון על שניצל, אחרת לא היה לנו מסכת ברכות.
חיימשה כתב:ההוכחה שלך ממש לא ממין הטענה. יש הבדל בין הוויות דאביי ורבא ללימוד ענייני מוסר.
אבל ברכה על שניצל היא גופי תורה כמו יבמות ועוד יותר, כיוון שזה נוגע ללמוד ולקיים הלכה למעשה.
אבי עזרי כתב:אני כותב את זה מתוך הנסיון, למדתי בכולל מסוים, ובתקופה מסוימת החליטו ללמוד הלכה. השטייגען והשקיעות ירדו פלאים באותה תקופה. הכל היה יותר רדוד.
רק לדוגמה, כאשר מגיעים לסוגיית הברכה על השניצל המדובר, הדרך קלה מאד לגלוש ולשוחח על עניני שניצלים ומאכלים אחרים..
כמובן שלא בכל הכוללים זה כך, אבל ברור שיש כאן סכנה.
אגב, עוד לא שמעתי על כולל שמתעסקים שם בליבון סוגיות מוסר ומחשבה, אפילו ש"גם זה תורה".
אבי עזרי כתב:אף אחד לא מתווכח עם העובדה שזה גופי תורה.
אגב, הסיפור הזה ישן מאד, אני זוכר שאמרו את זה לפני עשרים שנה, ובשם מרן הרב שך, שלא ילמדו בכולל הלכה, שבבשר וחלב למשל, אברכים יכניסו את ראשם ורובם לתוככי הסיר והמטבח.
ליבא לתיובתא כתב:אבי עזרי כתב:אף אחד לא מתווכח עם העובדה שזה גופי תורה.
אגב, הסיפור הזה ישן מאד, אני זוכר שאמרו את זה לפני עשרים שנה, ובשם מרן הרב שך, שלא ילמדו בכולל הלכה, שבבשר וחלב למשל, אברכים יכניסו את ראשם ורובם לתוככי הסיר והמטבח.
שימו לב, שמשפטים כגון דא נאמרו רק על הכולל האמור, והמכיר את הנפשות הפועלות בין יבין.
שיבר כתב:סיפר הג"ר שרגא שטיינמן: בבחרותו נערך כינוס 'הכנסי' הגדולה' של אגו"י בירושלים וחפץ לנסוע לשם כשאר חבריו בישיבה. אבל היה צריך לכך את אישורו של אביו.
שאלו אביו: למה אתה רוצה לנסוע? השיב הבן את האמת: שעוד שנים רבות אוכל לספר כי השתתפתי במעמד חשוב זה עם גדולי הדור.
אמר לו הגראי"ל זצ"ל: אז תישאר בישיבה ותספר ברבות הימים כי בעוד כולם נסעו לכינוס אתה נשארת ללמוד...
ב. סיד כתב:שיבר כתב:סיפר הג"ר שרגא שטיינמן: בבחרותו נערך כינוס 'הכנסי' הגדולה' של אגו"י בירושלים וחפץ לנסוע לשם כשאר חבריו בישיבה. אבל היה צריך לכך את אישורו של אביו.
שאלו אביו: למה אתה רוצה לנסוע? השיב הבן את האמת: שעוד שנים רבות אוכל לספר כי השתתפתי במעמד חשוב זה עם גדולי הדור.
אמר לו הגראי"ל זצ"ל: אז תישאר בישיבה ותספר ברבות הימים כי בעוד כולם נסעו לכינוס אתה נשארת ללמוד...
ואכן, כך עשה.
אבי עזרי כתב:אני כותב את זה מתוך הנסיון, למדתי בכולל מסוים, ובתקופה מסוימת החליטו ללמוד הלכה. השטייגען והשקיעות ירדו פלאים באותה תקופה. הכל היה יותר רדוד.
רק לדוגמה, כאשר מגיעים לסוגיית הברכה על השניצל המדובר, הדרך קלה מאד לגלוש ולשוחח על עניני שניצלים ומאכלים אחרים..
כמובן שלא בכל הכוללים זה כך, אבל ברור שיש כאן סכנה.
אגב, עוד לא שמעתי על כולל שמתעסקים שם בליבון סוגיות מוסר ומחשבה, אפילו ש"גם זה תורה".
אש משמים כתב:נראה שראוי להעביר את נושא ה'שניצל' על כל ההודעות שלו למקום אחר או למחקו.
אש משמים כתב:נראה שראוי להעביר את נושא ה'שניצל' על כל ההודעות שלו למקום אחר או למחקו.
שבת פב. -
אמר ליה רב הונא לרבה בריה: מאי טעמא לא שכיחת קמיה דרב חסדא דמחדדן שמעתיה?
אמר ליה: מאי איזיל לגביה?
דכי אזילנא לגביה מותיב לי במילי דעלמא.
אמר לי: מאן דעייל לבית הכסא לא ליתיב בהדיא, ולא ליטרח טפי. דהאי כרכשתא אתלת שיני יתיב, דילמא משתמטא שיני דכרכשתא ואתי לידי סכנה.
אמר ליה: הוא עסיק בחיי דברייתא ואת אמרת במילי דעלמא? כל שכן, זיל לגביה.
גביר כתב:מן הראוי לציין שהאתגר שבלימוד נושאים מעשיים תואר בידי הראי"ה קוק בספרו אורות הקודש:
"עינוי גדול יש לנכנס מתוך הרחבה גדולה של עיונים טהורים, ממוזגים ברגש ושירה כלילת תפארת, אל תוך הקצובות ההלכותיות, שהן שחורות כעורב. אע"פ שזהו יפיו ועזוז קדשו, למשול בעולם המלא מחשכים, זוהמות, ותסיסות מהומיות. אבל בעל הנשמה, המפוארת בהדר קדשה, הוא מרגיש את ענותו הנוראה, את כל חבלי המאסר, בעת יציאה מתלמוד אל תלמוד. והוא צריך תמיד עצה והדרכה נכונה, איך לרפד את היצוע של התוכנים המעשיים לפרטיהם הקשים ברפידות רכות, מלאות יפעה של עדינות החיים. והדר הקודש הנוצץ בהוד החופש והטוהר השמימי, כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר" [אורות הקודש, כרך א. ב יט].
עיקרי ההלכה אצילות ורק ע"י צמצום אחר צמצום הם משמשים גם בעולם המעשה
שייף נפיק כתב:אמר אחד מההנהלה שמרן בחכמתו הציל אותם מהאחריות ומהמצפון, שהם מצידם עשו מה שאפשר
שייף נפיק כתב:מעשה בחינוך.
היה בחיידר המסורה בירושלים ילד חצוף במיוחד עד שההנהלה אמרה נואש, ובאו להתייעץ עם מרן שרוצים להוציא אותו מהת"ת. ושאל את הרב'ה האם הוא מוכן ללמוד עשר דקות מוסר לפני תחילת שיעור שהילד נמצא והסכים, ולא הוציאו את הילד, וגדל לתפארת.
בן ירושלים כתב:
לא חושב שזה סיפור לכבודו של האומר, ומסופקני אם הגראי"ל אכן אמר זאת.
כשיש תלמיד שמפריע ומתחצף ולא נותן לנהל שיעור, וכל החברים חוגגים על חוצפתו גם אם הוא בעיניהם משוגינער, הפתרון הוא שהרב'ה ילמד מוסר? תמהני!
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 24 אורחים