בקשה לאחר קיום מצווה

[שייף נפיק]

בשיחות הח"ח מובא שאחר קיום מצווה הוא עת רצון, והתפילה והבקשה מקובלת אז, ולכן בברכת המזון אחר שברכנו מבקשים 'הרחמן'.
ויל"ע היכן עוד מצינו כן. (וביהי רצון שלאחר שנפרדים מהסוכה מבקשים שיחשב לנו כאילו הרחקנו נדוד, ובמודים דרבנן 'על שאנחנו מודים לך' והיינו בזכות ההודאה. וצריך חיפוש מחיפוש היכן מצינו עוד כן)
ובכלל, לפי דבריו אלו, האם מאחרי אל יחסרנו הוא רשות? מי שאינו רוצה כעת לנצל עת רצון זו רשאי?

[אוצר החכמה]

אני חשבתי שהרחמן הוא הרחבה של ברכת בעל הבית. בנוסח הספרדים זה ממש חלק מהרחמן. ובנוסח אשכנז זה נראה שהוא נוסח חליפי. כלומר כשאינו אומר ברכת בעל הבית (ביחיד כשהוא על שולחנו וכדומה) אז אומר אותי ואת אשתי או את בעה"ב. וכל השאר הרחבה.

[שייף נפיק]

לא הבנתי.
מה ענין של בקשות פרטיות לברכת האורח?

[כדכד]

בשיחות הח"ח מובא שאחר קיום מצווה הוא עת רצון, והתפילה והבקשה מקובלת אז, ולכן בברכת המזון אחר שברכנו מבקשים 'הרחמן'.
ויל"ע היכן עוד מצינו כן. (וביהי רצון שלאחר שנפרדים מהסוכה מבקשים שיחשב לנו כאילו הרחקנו נדוד, ובמודים דרבנן 'על שאנחנו מודים לך' והיינו בזכות ההודאה. וצריך חיפוש מחיפוש היכן מצינו עוד כן)
ובכלל, לפי דבריו אלו, האם מאחרי אל יחסרנו הוא רשות? מי שאינו רוצה כעת לנצל עת רצון זו רשאי?

לכאורה מודים דרבנן אינה בקשבה בזכות ההודאה אלא הודאה לקב"ה על כך שאנו זוכים להודות לו.
לגבי השאלה אם אמירת "הרחמן" בברכת המזון אינה חובה - פשוט שאינה חובה (חוץ מברכת האורח שהיא מדינא)

[אוצר החכמה]

לא הבנתי.
מה ענין של בקשות פרטיות לברכת האורח?

אני כתבתי שסברתי שמה שאומרים הרחמן הוא כי נהגו לומר נוסח בקשות במקום או בנוסף לתפילת האורח ולא כמו שכתבת בשם הח"ח כי אחרי ברכת המזון הוא עת רצון.

[ביליצר]

בנוסח ספרד רבוש"ע דספירת העומר

[מטעים]

האם תוכל להפנות למקור מדויק בדברי הח"ח?

[יהודה בן יעקב]

כן מצינו לענין הדלקת נרות שבת, כמש"כ בקיצור שו"ע עה, ב.
כמדומני שיש מקור קדום לזה ברבינו בחיי, לענין הדה"נ או חלה, אך אינני מוצא זאת כעת.

[ישראל אליהו]

כן מצינו לענין הדלקת נרות שבת, כמש"כ בקיצור שו"ע עה, ב.
כמדומני שיש מקור קדום לזה ברבינו בחיי, לענין הדה"נ או חלה, אך אינני מוצא זאת כעת.

זה הגהמ"י סוף זרעים, אות ל'.

[יהודה בן יעקב]

כן מצינו לענין הדלקת נרות שבת, כמש"כ בקיצור שו"ע עה, ב.
כמדומני שיש מקור קדום לזה ברבינו בחיי, לענין הדה"נ או חלה, אך אינני מוצא זאת כעת.

זה הגהמ"י סוף זרעים, אות ל'.

יישר כח. יל"ע בלשונו אם קאי גם על הדלה"נ

ובכן תתפלל אשה תמיד בשעה שהמצוה בידה ומקיימת אותם בהלכותיה שיתן לה הרחמן בנים צדיקים ויראי השם ויודעין שמו יתברך.

דפתח בלשון רבים וסיים ביחיד.

[לב חכם]

במגילה כ: תוד"ה כל הלילה (לענין ספירת העומר), מוזכר שמתפללין לבנין ביהמ"ק, כיון 'שאין אלא הזכרה עתה לבנין ביהמ"ק אבל לשופר ולולב יש עשיה', וכזאת בשו"ע או"ח קכ"ג ס"א ברמ"א 'ונהגו לומר אחר כך יהי רצון שיבנה בית המקדש כו' כי התפלה במקום העבודה ולכן מבקשים על המקדש שנוכל לעשות עבודה ממש'.

לכאורה משמע מזה, א) שבמצוה שאין בה עשיה, ב) יש מקום להתפלל אחריו על דבר השייך להמצוה.
כנלע"ד.

[איש_ספר]

העילוי הגרב"צ שפירא שליט"א הפנה לתוספתא בסוף מע"ש, ותמה: דבר שתשב"ר יודעים נתעלם מעיני הלומדים?! עכד"ק.

[חברא]

תוספתא מסכת מעשר שני (ליברמן) פרק ה, הלכה כד

כל העסוקין במצות פיהם פתוח בתפילה לפני (מקום) [המקום] שנ' ותגזר אומר ויקם לך ואומ' ויסב חזקיהו פניו וגו' ויאמר אנא ה' זכר נא וגו'