דרשת 'היה' ללשון 'אחיה'

[חכם באשי]

מישהו מכיר דרשה למילת 'הְיֵה' כאילו היא 'אֶחְיֶה' (כנראה, בגלל חילוף ח-ע, שממוצא זהה).
אני מחפש כמובן מקור חז"ל או מהראשונים.

[הבונה]

מישהו מכיר דרשה למילת 'הְיֵה' כאילו היא 'אֶחְיֶה' (כנראה, בגלל חילוף ח-ע, שממוצא זהה).
אני מחפש כמובן מקור חז"ל או מהראשונים.

אין בידי מקור לדבריך, אך זה לא בגלל חילוף אחע"ה (זה כנראה התכונת ולא ח-ע כמו שכתבת), אלא כאן יש דבר מיוחד יותר כדברי הירו': לא מתמנעין רבנין בין ה"י לחי"ת, ב-3 מקומות: הילולים - חילולים (פאה פ"ז ה"ה ומע"ש פ"ה ה"ב), וכן דרשו "אלה" בגי' ל"ט מטעם זה (שבת פ"ז ה"ב).
הדרשה הילולים-חילולים ישנה גם בבבלי (ברכות לה,א ראה רש"י ד"ה והאי), וכן מצינו בבבלי(תענית י, א) שדרשו הנאמר "חשכת" ו"חשרת" למילה אחת "הכשרת", (כך ראיתי שצריך לגרוס בגמ' רש"י ותוס' וכפי שהם מפרשים לשון הכשרה, וגירסתנו "חכשרת" אין לה משמעות).

[חכם באשי]

תודה רבינו 'הבונה'. למרות שלא ענית לאשר שאלתי, עזרת לי ב'רקע' הדברים. יישר כוחך!

היש בידי מישהו לעזור לבירורי דלעיל?

[הבונה]

אולי יתאים לך המובא במנחות נג, א:
מצה תהיה - החייה

[חכם באשי]

תודה לך, מקור מעניין. יש רק לבדוק אם באמת יש כאן איזו דרשה על בסיס חילופי האותיות, ומפירוש רש"י שם לא משמע כן.

[חכם באשי]

בנוגע ל'תהיה' - החייה, במנחות שם. מרש"י משמע, שכל לשון 'יהיה' הוא קיום הדבר בלא שינוי.
וכן כותב מלבי"ם, ויקרא פרק א, אות קכג: "מצה תהיה". מלת תהיה מיותר, שהיה לו לומר בלולה בשמן מצה, כמו שאמר במנחת מאפה מצות בלולות בשמן, או יאמר בלולה בשמן מצה תקריב. או מצה תביא, כמ"ש ביתר קרבנות. וכלל בלשון, שמילת 'יהיה' מורה הקיום שלא ישונה בשום אופן. וכן פירשוהו בכ"מ כמ"ש באילת השחר (כלל ת"ר)".

אבל באמת מעניין לחשוב אם יתכן שדרשו 'תהיה-תחיה (=החייה).
כי מצאתי כזו דרשה (לא על הפסוק הזה כמובן) בשני פיוטים קדומים. אלא שפיוטים אלו הם ארצישראלים, שמקורותיהם יותר רגילים לדרוש אות ה בחילוף ל-ח.

[יאיר.]

נסה לחפש בתוכנה (באתר לא עובד כרגע חיפוש מורכב) +היה +אחיה --הש[י]לוני [רווח 3].

[הבונה]

ראה זה מצאתי, בעל התורה תמימה (בראשית יז ה הערה יג) מאריך בענין חילוף ה-ח ומביא גם תהיה-תחיה:
וכן מביא מהיות-מחיות שאולי גם כן מתאים.
דבריו נסובים על מאמר חז"ל (שבת קה.) ש-ה' של המון היא נוטריקון ח'ביב נתתיך באומות.

כמש"כ זרע אברהם אוהבי, ורגילים חז"ל לדרוש ה' כמו ח', מפני שהם ממוצא אחד, ולכן דרשו מן ה' דהמון המלה חביב, וכן דרשו בברכות ל' ב' בהדרת קודש, אל תקרא בהדרת אלא בחרדת, ושם ל"ה א' קודש הלולים דרשו קודש חלולים, ובשבת ל"ב ב' אל תקרא בהלה אלא בחלה, ושם נ"ה ב' פחז כמים דרשו הח' דפחז כמו ה', ובעירובין י"ט א' דרשו גיהנם - גי שיורדין לה על עסקי חנם [עריות, עיי"ש במהרש"א], והמפרשים לא בארו זה, ובפסחים פ"ט א' דרשו מהיות משה - מחיותי' דשה, ובריש מו"ק ב' א' משקין בית השלחין, ומפרש בגמרא בית השלחין לישנא דצחותא הוא דכתיב ואתה עיף ויגע ומתרגמינן ואת משלהי, ופירש"י ה' מתחלף בח', ובמנחות נ"ג א' מצה תהיה - תחיה, ובכריתות י"א א' וממאי דהאי נחרפת לישנא דשנויי הוא דכתיב ותשטח עליו הריפות (ש"ב י"ז), ובירושלמי פאה פ"א ה"א דרשו כבד את ה', מהונך מחונך [ממה שחננך ה'], ובירושלמי שבת פ"ז ה"ב סימן לל"ט מלאכות אלה הדברים (ר"פ ויקהל) א' חד, ל' תלתין, ח' תמניא, הרי ל"ט, וסיים על זה לא מתמנעין רבנן לדרוש בין ה' לח', ובפסיקתא רבתי פ' מ"א דרשו הפסוק דתהלים ע"ג הצמת כל זונה ממך - כמו כל זונח ממך. [ועפ"י כלל חילוף אותיות אלו זב"ז נראה לפרש מ"ש בברכות נ"ז א' הרואה הספד בחלום (כלומר מלת הספד), מן השמים חסו עליו ופדאוהו, ולא נתבאר שייכות זה הפתרון לחלום זה, ולפי המבואר י"ל דדרשו נוטריקון חס פד, הה' לח', ודרשו לשתי תיבות חס פד, חסו ופדאו], ואין להאריך עוד:

רק לא הביא מה שהבאתי, "הכשרת" וכפי שכתבתי שראיתי שכך צריך לגרוס ואכן כן הגי' ביל"ש, וכך הביאו בתענית שם בש"ס עו"ה בשם דק"ס שכן הוא בד"ר.
ולאחר כל הרשימה הארוכה הזו עליך לשקול מחדש את דבריך דלעיל:
שפיוטים אלו הם ארצישראלים, שמקורותיהם יותר רגילים לדרוש אות ה בחילוף ל-ח.

[חכם באשי]

שוב תודה רבה לך, רבינו הבונה!

[הבונה]

לבל יחסר המזג, אביא עוד חילופי ה-ח בבבלי:
סנהדרין קח. (ציין לו הדק"ס בערובין יט.) דרשו וְלֹא נֹהַּ בָּהֶם (יחזקאל ז יא) נה=נח, שאף על נח נגזר הדין אלא שמצא חן בעיני הקב"ה.
ושם לט,ב הזונות=חזיונות (ע"פ המהרש"א)
ועוד אחד ממנחות קיא. ההרס-החרס

[עמרם]

עוד כמה דוגמאות לכבוד פורים, מגילה י"ב ע"א בהט אמר רב אסי אבנים שמחוטטות על בעליהן (ועוד שם על ו"סוחרת" שמאירה להם כצהרים וברש"י "כצהרים" והאי וסוחרת לשון סהרא הוא".
ושם ט"ו ע"א אמר רב התך זה דניאל ולמה נקרא שמו התך שחתכהו מגדולתו, ושמואל אמר שכל דברי מלכות נחתכין על פיו.

[מיללער]

האריך בזה הגאון רבי יוסף ענגיל בגליוני הש"ס עמ"ס ברכות דף לה. עם המון ציונים ומ"מ כדרכו

[אהרן תאומים]

הנקי - חנקי קידושין סב

[אפרקסתא דעניא]

יומא עו:

ויין ישמח נדרש ל' ישמה - שממה. (ע"פ רש"י שם)

[מיללער]

הנקי - חנקי קידושין סב

רבי יוסף ענגיל מציין לזה, אולם ברש"י שם נראה שאין הדרש מלשון חילוף הה"א להחי"ת