כנס אחוות התורה - רשמים

תוכן · הודעהעל ידי **תוכן** » ו' יוני 01, 2018 3:35 pm

אתמול, חמישי בערב, התקיים בבנייני האומה כנס אחוות התורה. בכנס השתתפו אלפי חברי רשת הכוללים של אחוות התורה בראשות ר' דוד לייבל. ר' דוד לייבל הוא ת"ח, נראה בגילאי הששים, שיושב ולומד שלשה שבועות בחודש פה בארץ. בשבוע הרביעי הוא חוזר לצרפת ועובד כיהלומן. כפי מה ששמעתי הקב"ה בירך אותו, והצליח דרכו מאד. מהכסף שהוא מרויח הוא פתח רשת כוללים בשם כולל ר' עקיבא איגר. בכוללים אלו הוא מוסר שיעורים בעיון על החומר הנלמד. הוא פתח רשת כוללים נוסף, שנקרא בשם אחוות התורה, המונה כיום מעל 80 סניפים! באחוות התורה לומדים יוצאי ישיבות חרדים שהיום עמלים לפרנסתם במשך היום, ומגיעים בערב לשעתיים כדי ללמוד באווירה ישיבתית. הרבה מאד כוח הושקע בארגון הכנס, והתוצאות היו בהתאם. אחרי שכל חבר נרשם בכניסה וקיבל מקום לשבת, עלו למעלה, שם נפרסה סעודה כיד המלך. חלק ניכר מהמשתתפים היו חסידים, אולי כ-40%, והשאר התחלקו בין הציבור הליטאי והספרדי. היו גם כמה כיפות סרוגות, אולי מנין. אפשר היה לראות שהציבור החסידי מצליח לשמור על עצמו בצורה יותר טובה מהציבור הליטאי והספרדי. רוב החסידים הגיעו בכובע וחליפה וחוט של חן ועדינות נסוכה על פניהם. לעומתם הליטאים והספרדים, רבים מהם הגיעו ללא כובע וחליפה, חלק בלבוש יותר מודרני, חלק עם אייפונים וכיוצא. הרוח היה נפלא, רוח חברות, רוח שאיפה ורוח תקוה. ההרגשה היתה שיש כאן מהפך של ממש. במשך הערב עלו תהיות על אופי המהפך, וכמו שיבוא.

בשעה שמונה התכנסו כל המשתתפים באולם הגדול, והתפללו שם ערבית במתיקות ובדביקות. אחר כך דיבר ר' שלום כהן ולאחריו ר' יצחק אזרחי. בין לבין הקרינו ברכה מר' חיים קנייבסקי ור' יצחק זילברשטיין. (אני לא מפרט פה שאר הסרטים והמצגות שהוקרנו והועלו.) שניהם דיברו על חשיבות התורה, ואיך שכל אחד יש לו לנסות ללמוד כמה שיותר, ושלא לשכוח שהעולם עומד על לימוד התורה וכיוצא. ר' שלום כהן גיליתי שיש לו חוש הומור, כשאמר שהלימוד יהיה שנים שהם ארבע בפנים, ולא שנים שהם ארבע בחוץ. ר' יצחק אזרחי דיבר עם הרבה רגש כדרכו, ודבריו השאירו רושם רב.

חוץ משני הדוברים החשובים האלו, ואולי עוד שנים שלשה רבנים, למעשה, במזרח לא הופיעו יותר מדי אנשים מוכרים. הרבנים שהגיעו, איש איש לפי מהללו, אינם אלה שנמצאים בחזית הנהגת הציבור החרדי היום. לא המנהיגים הגיעו וגם לא הגיעו ת"ח ששמם יוצא לפניהם. (לפחות אני הקטן לא זיהיתי, אבל אין אני מכיר יותר מדי, ואולי באמת היו כאלה.) דבר זה על פניו מפליא הוא! הרי יש כאן מהפך של ממש, החזרת אלפי יוצאי ישיבות לתלמודם, וזה דבר שכולם צריכים לשמוח בו, ליטול חלק ולהטות שכם. ועוד נחזור לנקודה זו.

אחריהם דיבר ר' דוד לייבל, ודבריו השאירו מקום להרבה מחשבה. קודם דיבר במעלת האחדות, ואיך שכלל ישראל תמיד היה מאוחד. אח"כ אמר משפט זה: 'סטמר צריכה את חב"ד, חב"ד צריכה את פונוביז', ופונוביז' צריכה את ברסלב'. משפט זה גרם לי הרבה אי נוחות. הרי הביקורת של סטמר על חב"ד ושל חב"ד על פונוביז ולהיפך, זו לא ביקורת שנאמרה על ידי קטלא קניא, אלא היא נאמרה על ידי גדולי עולם, ומה לו לבוא עכשיו ולטשטש את הביקורת. ומה שאמר קודם, שכלל ישראל תמיד היו באחדות, הרי זה מצג שוא, והוא ר' דוד לייבל מספיק ת"ח כדי לדעת את זה! הרי בכל דוד ודור, היו המון ויכוחים בין קהילות, רבנים וגישות שונות. וויכוחים אלו לא התנהלו ברוגע ובנוחות, אלא בסערת רוחות עם הרבה מאד ביקורת אישית, על כל המשתמע מכך. אז מה הוא אומר שכולם צריכים זה את זה, כאילו שאין מקום לביקורת, יש מקום ועוד איך!

אלא שר' דוד לייבל הוא יהודי מוכשר ב"ה, ויש לו השקפת עולם מגובשת מאד! הוא בטוח מאד בדעתו, ולא מהסס לפרסמה ולפעול על פיה! דרשה זו בעצם מבטאת השקפת עולם, והדברים הנ"ל שימשו הקדמה למה שבא אח"כ.

המשיך ר' דוד ואמר כך, יש יהודים שרוצים לחיות על פי השו"ע, והשו"ע אומר (אורח חיים קנ"ו א'): 'אח"כ ילך לעסקיו, דכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון, כי העוני יעבירנו ע"ד קונו. ומ"מ לא יעשה מלאכתו עיקר, אלא עראי, ותורתו קבע, וזה וזה יתקיים בידו'. אומר ר' דוד שיהודים אלו חיים לפי השו"ע וכך יש לנהוג, והוא חזר על כך כמה פעמים. גם פה הרגשתי חוסר נוחות. הרי אלו האברכים שבוחרים להשאר ללמוד, אינם עושים כן על דעת עצמם, אלא על דעת רבותיהם, שגם הם הכירו את השו"ע לא פחות טוב מר' דוד. להציג את הדברים בצורה כזאת, שכך ראוי לנהוג בלי להתחשב במורכבות הניסיון שקיים היום בלצאת לעבוד, שוב יש כאן חטא לאמת.

המשיך ר' דוד ואמר, שמכיון שבעלי בתים אלו הם לכתחילה שבלכתחילה, על כן אין מקום להפליה, לא בבית ספר, לא בישיבות ולא בשידוכים. אין להם לפתוח בתי ספר חדשים משלהם, אלא יש להם ללכת לבתי הספר הקיימים ולהשתלב עם מה שקיים, וכאן חזר למה שהתחיל בו, שכולנו צריכים להיות באחדות. גם פה הרגשתי חוסר נוחות. הרי הטענה על האברכים שעובדים, זה לא בגלל שהם עובדים, אלא משום שבדרך כלל זה בא ביחד עם התפרקות נוספת, ואורח חייהם פחות מתאים לזה של בן תורה. אפשר לטעון, שאף על פי כן ראוי לשלב את שני הציבורים ביחד, וזה נושא בפני עצמו. אבל ר' דוד הציג את הנושא שלא בצורה הנכונה. הוא התעלם מהנקודה העיקרית של אורח חיים שונה, וצייר את ההתנגדות של בני התורה לציבור העובדים כלא מוצדקת, בעוד שההתנגדות היא במקומה, אלא שיש לדון מה התגובה הנכונה.

בנוסף, בין כל המחמאות שהרעיף על ציבור העובדים שיושבים ולומדים, מחמאות שמגיעות להם בהחלט, הוא לא הזכיר כלל שעדיין בראש הפירמידה נמצאים אלו שממיתים עצמם באהלה של תורה. בעוד שר' שלום כהן ור' יצחק אזרחי הדגישו נקודה זו שוב ושוב, ר' דוד בחר להתעלם ממנו. אני בפירוש הרגשתי בדבריו שיש כאן שחיקה במעמדם של הבני תורה לעומת הבעלי בתים.

אני לא יודע למה ר' דוד בחר להציג את דבריו בצורה כזו, האם הוא באמת מתכוין לדברים האלו כפשוטם, או שהוא חושב שיש צורך לבנות את הבעלי בתים ולהרים אותם, ועל כן הרשה לעצמו להגזים ולהקצין קצת.

וזה מחזיר אותנו להתחלה, למה באמת לא השתתפו גדולי ישראל וחכמיהם בהמוניהם. ובהקדם, סיפור קצר מהבריסקר רב. אמר הבריסקר רב שיש שני סוגי אנשים שבאים לשאול שאלות. אחד מהם זה איצ'ה מאיר לוין, שאחרי שהוא קונה כרטיס הוא בא בבהילו לבריסקר רב, ושואל אם יש לו לנסוע לחו"ל אם לאו, המטוס ממריא בעוד כמה שעות, והוא בא ליטול עצה ולבקש ברכה. מאידך יש את ר' שלום שוודרון, שבא מתיישב ושואל האם לנסוע לחו"ל אם לאו, ומעלה את הצדדים לכאן ולכאן, ואם לנסוע מתי לנסוע, ולאיפה לנסוע וכיוצא.

אני לא מכיר את ר' דוד כלל, וזה פעם ראשונה שראיתי אותו, וכפי מיעוט הבנתי והתרשמותי אין ספק כלל שהוא יהודי ירא"ש ומבקש לקדש שמו יתברך בכל הכלים שעומדים לרשותו. ואין ספק כלל וכלל, שפה בארץ יש בעיה חמורה ביותר של עשרות אלפי אברכים שיוצאים לעבוד, ומנותקים אם מעט ואם רב מחיי תורה. זו בעיה רצינית ביותר, ובחו"ל המצב טוב בהרבה. אבל הרושם שמתקבל הוא, שהוא כבר קנה כרטיס, ויצא לדרך, ואף על פי שהוא כביכול כופף ראשו בפני גדולי ישראל, אין זה אלא לבקש ברכה ולא ממש ליטול עצה. הוא סיפר סיפור אחד ויחיד על ר' שטיינמאן, ואולי סימן יש בדבר שהפועל יוצא מהסיפור היה, שהוא צדק ור' שטיינמאן טעה.

אנחנו זקוקים מאד ליהודים דוגמת ר' דוד לייבל, אבל הוא צריך לקיים בעצמו את מה שהוא דורש! הדברים צריכים להעשות מתוך קונצנזוס ומתוך שיתוף פעולה רחבה ככל האפשר. אי אפשר שבכנס כל כך חשוב וכל כך גורלי, שהוא באמת אמור לחולל מהפך עצום במבנה של הציבור החרדי, ובע"ה המהפך יקרה, אי אפשר שבכנס כזה לא יופיעו גדולי ישראל בהמוניהם!!

אני בטוח שיש צד שני בסיפור. אני בטוח שמן הסתם ר' דוד עצמו או שלוחיו ניסה לרתום את מי שרק יכול למאמץ זה. ואני מניח שכמו שאנו רגילים כאן בארצנו הקדושה, יש הרבה ארחי פרחי, זבובי מות, שניסו להכשיל יוזמה זו. בתיאור זה כתבתי התרשמותי, ללא שום מידע נוסף וללא שום ניסיון לברר מה שבאמת קרה. אולי אחרים יכולים לבוא לכאן ולהשלים את הדברים. אפשר גם, שאני מייחס יותר מדי משמעות להעדרותם של גדולי ישראל, ובאמת ר' דוד לייבל פועל מתוך קונצנזוס רחב. אני לא מתעניין יותר מדי בפוליטיקה הפנים חרדית, ואני לא יודע מה נכון ומה לא נכון. אני את ההתרשמות שלי כתבתי.

דבר אחד אין לי ספק בו, שברגע שאכן כל ציבור יראי השם ישתתפו באופן פעיל ובריש גלי ובאחדות גלויה בניסיון זה להחזיר את הבעלי בתים לבתי מדרשים, שם שמים יתגדל ויתעלה, וכולנו נרויח!

דרומי · הודעהעל ידי **דרומי** » ו' יוני 01, 2018 3:58 pm

הרב תוכן, אתה כתבת דברים אלה או שהעתקת מאיזה מקום?

תוכן · הודעהעל ידי **תוכן** » ו' יוני 01, 2018 4:02 pm

דרומי כתב:הרב תוכן, אתה כתבת דברים אלה או שהעתקת מאיזה מקום?

מה זה משנה? קבל את האמת ממי שאמרו!

סגי נהור · הודעהעל ידי **סגי נהור** » ו' יוני 01, 2018 4:47 pm

תוכן כתב:
דרומי כתב:הרב תוכן, אתה כתבת דברים אלה או שהעתקת מאיזה מקום?

מה זה משנה? קבל את האמת ממי שאמרו!

זה בהנחה שמדובר באמת. אבל אם זו לא אמת, אזי צריך לדעת מי השקרן...

פלגינן · הודעהעל ידי **פלגינן** » ו' יוני 01, 2018 5:42 pm

תוכן כתב:בנוסף, בין כל המחמאות שהרעיף על ציבור העובדים שיושבים ולומדים, מחמאות שמגיעות להם בהחלט, הוא לא הזכיר כלל שעדיין בראש הפירמידה נמצאים אלו שממיתים עצמם באהלה של תורה. בעוד שר' שלום כהן ור' יצחק אזרחי הדגישו נקודה זו שוב ושוב, ר' דוד בחר להתעלם ממנו. אני בפירוש הרגשתי בדבריו שיש כאן שחיקה במעמדם של הבני תורה לעומת הבעלי בתים.

ר' דוד התעלם מנקודה זו, א. משום שהוא בונה על האחרים שעושים את זה כל היום מבוקר ועד לילה [כולל הרבנים שנאמו]. חרדי עובד מרגיש בתחתית של תחתית הפירמידה, אבל צריך טיפה'לה להעלות אותו, אולי לאמצע, זה מספיק. ב. קשור גם לא', צריך לדעת מה להגיד למי. הכנס מיועד לעובדים, לא ללומדים.
ר' דוד עובד לבד, ואין מי שיוצא לטובתו בפומבי, כי הציבור לא מסוגל להכיל מורכבויות. אנחנו כ"כ רדודים שאם מישהו יעזור לאלו שעובדים או לומדים מקצוע, ילמדו מכך שהוא נותן לזה לגיטימציה. מקווה שנתבגר ומהר.
[די דומה למה שקרה השבוע בנתב"ג עם הפרופ' שצעקה על יהודי יקר שזיכה את הרבים בהנחת תפילין, וכל התקשורת געשה, אבל בעיתון הליטאי כתבו שהיא צעקה על יהודי שהניח תפילין [לעצמו], כדי שחלילה לא יבין בחור צעיר שמדובר בחבדני"ק ואולי יש בזה חשש ספק דספק דלגיטימציה רח"ל. רחמנות.]

פלגינן · הודעהעל ידי **פלגינן** » ו' יוני 01, 2018 5:44 pm

לכל המעוניין, קיבלתי במייל את תמלול הנאום של רד"ל:

אנחנו כאן הערב – ספרדים, אשכנזים, חסידים, ליטאים, קנאים, אקדמאים, נטורי קרתא, חיילים, כלל ישראל. כולם מתאגדים היום בנקודה עצמה המכוונת את עם ישראל – התורה! התורה וקיום המצוות. הקדוש ברוך הוא, אורייתא וישראל חד הוא. באף תקופה לא היה רק צבע אחד לכל חלקי עם ישראל. אצל החסידים יש ויז'ניץ, בויאן, סערט ויז'ניץ, גור, בעלזא, נהרא נהרא ופשטיה. אצל הלא חסידים היו מאז ומעולם סוגים מסוגים שונים. יהדות הונגריה, יהדות עדות המזרח, יהדות אשכנז, יהדות ליטא. למרות הוויכוחים, למרות השוני היה תמיד כבוד הדדי. השוני לא הפריע להיפגש עם הרבי מחב"ד, השוני לא הפריע לחזון איש ללכת לבקר את ר' עמרם בלוי בכלא, השוני לא הפריע לר' חיים זוננפלד ללכת עם הרב קוק, ולר' איסר זלמן למסע בין הקיבוצים.
הגמרא במכות (כג ע"ב) מדברת על תרי"ג מצוות כנגד אבריו של אדם. פרוש הדבר שכל קיום מצוה מאפשר לתקן תכונה בנפש האדם. עד שבסוף ייווצר האדם השלם. הבעיה היא שאין אפשרות לקיים את כל המצוות, לא טכנית, לא הלכתית. מיהו אם כן האדם השלם אם צריך לקיים את כל המצוות בשביל להיות האדם השלם? הרי ישראל לא יכול לעבוד בבית המקדש ולהקריב קרבנות, הכהן לא יכול לעשות מצוות מסוימות, הסוחר במכולת לא פוגש את ..., אברך כולל לא פוגש "מרבה צדק...". אם כן איך אפשר להיות אדם השלם?
התירוץ הוא שאם עם ישראל אחד, אזי כל אחד משפיע את התכונה שהוא קיבל בעשיית המצווה הספציפית על השני. איני מדבר על השפעה מיסטית אלא על השפעה פשוטה וממשית. אם בעל המכולת שלי מתנהל בשיא היושר, מקפיד על כל אגורה, לא מרמה ולא משקר, אני בהחלט מושפע ממנו ומנסה לתקן את מידת היושר שלי. אם החסיד או בעל המוסר עומד לידי בבית הכנסת ומצטיין בתפילה בהתלהבות וב'ברען', אני מושפע ורוצה להתפלל יותר טוב. אם השכן שלי – אברך כולל – מתמסר בכל כוחו על "והגית בו..." גם אני – העורך דין השכן שלו – מושפע ומעריך לימוד תורה. ההשפעה מגיעה דרך החיכוך עם כל חלקי עם ישראל.
כל זה כאשר אין מקימים חומות בין הקבוצות, או אז יכולה להיות השפעה הדדית, אך כאשר חוסמים, כאשר אין כבוד הדדי, אזי ממילא אין השפעה הדדית; כל אחד וכל קבוצה נשארת ב... כולם צריכים את כולם, העובד צריך את האברך והאברך צריך את העובד. ואני לא מדבר מבחינה כספית אלא מבחינה ערכית. סאטמר צריכה את חב"ד, פוניבז' צריכה את חב"ד, חב"ד צריכה את פוניבז', פוניבז' צריכה את ברסלב.
לכן קראנו לארגון הזה "אחות תורה". אחוה. כאשר ישנה אחווה מתעלים מעל השוני הלגיטימי, כשיש כבוד הדדי אזי יש השפעה הדדית.
ב"ה זכינו אחרי השואה ע"י החזו"א והרב שך לבנין החדש של שבט לוי. שבט מפואר, ענק, שהוא השבט שצריך להתמסר כולו לעבודת השם, השם הוא נחלתו, וממנו יצאו הרבנים המכבדים את עם ישראל שלא יסטה ימין ושמאל. גם אני הקטן משתתף ומחזיק בשבט לוי במאות אברכים בכולל ר' עקיבא אייגר. אבל, יש שבטים אחרים, והשבטים האחרים קיימים וזאת עובדה. יש מעל 60 אלף עובדים חרדים, יש מעל 11 אלף בוגרי ישיבות באקדמיה וזאת עובדה. אפשר להחליט להתעלם מהם, לא להסתכל עליהם. אבל יש אפשרות להחליט אחרת. גדולי הדור באו כאן היום להתייחס אליהם, איך צריכים להיראות שבטיים בתפארתם, איך צריך להיראות שבט יהודה ושבט בנימין החדש, איך צריך להיראות ראש עיר, איך צריך להיראות מנכ"ל ועובדי שלטון. איך צריך להיראות רופא, איש הייטק ושמאי בן תורה. איך בונים מחדש שבט זבולון, סוחרים המחזיקים בעולם התורה. איך צריך להיראות שבט יששכר המלמדים. כל השבטים, השבטים זה אתם, עם ישראל זה אתם, איך עם ישראל על כל שבטיו צריך להיראות. זו המטרה של 'אחוות תורה', המאפשרת ועוזרת ל-12 השבטים ועם ישראל להיראות כמו בני תורה.
ארגון 'אחוות תורה' הוא המקום המאגד את העובדים הרוצים לקיים את השולחן ערוך בשלמות. שמקיימים את השולחן ערוך אורח חיים (סי' קנו סעיף א) – הכותב: ואחר כך ילך לעסוק בו "וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון, כי העוני יעבירנו על דעת קונה...". – זה שולחן ערוך! כך גם לקיים את השולחן ערוך (סי' קנה סעיף א): "אחר שיצא מביהכנ"ס ילך לבית המדרש ויקבע עת ללמוד וצריך שאותה עת יהיה עת קבוע". מי שמקיים סימני שולחן ערוך אלה צריך ללכת בראש מורם, כי מי שלא מכבד את עצמו לא יכול להתקדם בחיים שלו ובאידישקייט שלו. צריך להתאמץ לקום כל יום קבוע (כדברי השו"ע – קבוע). מי שבא כל יום הוא נראה אחרת, החיים שלו אחרת, הוא מתנהל אחרת, הוא מחנך את הילדים שלו אחרת, הוא מקפיד על הכשרים טובים ואשתו מתלבשת בצורה נאותה.
הגמרא אומרת שכשאדם נפטר מן העולם שואלים אותו שאלות. מהי השאלה הראשונה – האם העסקים שלך ביושר? האם אתה ישר למעביד שלך? האם אין מלאכתך רמיה? ואם אתה מגיד שיעור ומלמד האם אתה מכין את השיעורים שלך? השאלה השניה היא – "קבעת עתים לתורה?", ואם השאלה הראשונה נשאלת לפני השנייה, הווי אומר שהתכלית היא צורת האדם. האם לבסוף אתה בן תורה, האם לבסוף אתה אדם ישר ואדם טוב? האם לבסוף אתה מכבד את הבריות? אפשר להגיע לזה עוד לפני שקבעת עיתים, ע"י זה שאתה מגיע ושייך לחבורה.
'אחוות תורה' זה המקום שעוזר לך להיות בן תורה, זה המקום שמעריכים אותך, זה המקום שמכבדים אותך, זה המקום שנותן לך שיעור במעמד שלך. זה המקום שמעריכים אותך שאחרי השעות של העבודה שאתה עייף ויגע, אתה עוזב את הכל והולך ללמוד. לא כסף, לא כבוד ולא "שטעלע". בתחילת הדרך הרב שטיינמן תמך במיזם הזה, הוא חשש מאד שזה לא יעבוד בלי כסף, והנה, אתם פה, אלפים הלומדים תורה לשמה, שבטי קה. זה המקום שמכבדים אותך במה שאתה, כמפרנס משפחתך, כמקיים השולחן ערוך ובהתחייבותך בתורה. כגוף המאחד והמאגד את כל העובדים והלומדים תורה, הרוצים לקיים את השולחן ערוך ככתבו וכלשונו. אנחנו עם ישראל , וכיון שכן מגיע לנו וללומדי 'אחוות תורה' המקפידים על שולחן ערוך להיכנס בלי שום אפליה לכל תלמוד תורה, לכל ישיבה, לכל סמינר. הרב שטינמן אמר שצריך להכניס את כולם. לדעתי לא צריך ולא נכון לפתוח מוסדות לילדים של העובדים בנפרד, אלא צריך את האיזון המבורך לכולנו יחד.
לסיום, אני רוצה להגיד – 'אחוות תורה' אינו הארגון שלי, לא התנועה שלי. 'אחוות תורה' זה לא הארגון של אף אחד. זה הארגון שלכם. שמטרתו אחת ויחידה, שכל אחד יחזיק את ידו של השני ויאמר ויקום ויכריז – אני עובד בן תורה. אני יהודי של השולחן ערוך. הערב באו גדולי ישראל מכל הגוונים, מכל הסוגים, מכל המועצות, פוסקים, ראשי ישיבות, משגיחים, רבני קהילות חשובים, כולם באו להגיד לכם – אתם העובדים החרדים הלומדים תורה, אנחנו מעריכים ומכבדים אתכם, חזקו ואמצו שבטי קה, חזקו ואמצו עם ישראל, חזקו ואמצו לומדי 'אחוות תורה'.

תוכן · הודעהעל ידי **תוכן** » ו' יוני 01, 2018 7:09 pm

פלגינן כתב:
תוכן כתב:בנוסף, בין כל המחמאות שהרעיף על ציבור העובדים שיושבים ולומדים, מחמאות שמגיעות להם בהחלט, הוא לא הזכיר כלל שעדיין בראש הפירמידה נמצאים אלו שממיתים עצמם באהלה של תורה. בעוד שר' שלום כהן ור' יצחק אזרחי הדגישו נקודה זו שוב ושוב, ר' דוד בחר להתעלם ממנו. אני בפירוש הרגשתי בדבריו שיש כאן שחיקה במעמדם של הבני תורה לעומת הבעלי בתים.

ר' דוד התעלם מנקודה זו, א. משום שהוא בונה על האחרים שעושים את זה כל היום מבוקר ועד לילה [כולל הרבנים שנאמו]. חרדי עובד מרגיש בתחתית של תחתית הפירמידה, אבל צריך טיפה'לה להעלות אותו, אולי לאמצע, זה מספיק. ב. קשור גם לא', צריך לדעת מה להגיד למי. הכנס מיועד לעובדים, לא ללומדים.
ר' דוד עובד לבד, ואין מי שיוצא לטובתו בפומבי, כי הציבור לא מסוגל להכיל מורכבויות. אנחנו כ"כ רדודים שאם מישהו יעזור לאלו שעובדים או לומדים מקצוע, ילמדו מכך שהוא נותן לזה לגיטימציה. מקווה שנתבגר ומהר.

יש כאן שיקול הדעת, פירוש, מכיון שמשפילים את העובדים, אז צריך לרומם אותם. יכול להיות שהוא צודק ויכול להיות שלא. עצם זה, שהוא כנראה, דן יחידי, אין זה למעליותא. אם האחדות כל כך חשובה לו כמו שהוא טוען, שהוא עצמו יתן דוגמא, יכופף את עצמו ויתייעץ עם ת"ח אחרים, ויצור קונצנזוס, וכך כולם ירויחו, כולל ר' דוד לייבל וכולל אחוות התורה.

פלגינן כתב:[די דומה למה שקרה השבוע בנתב"ג עם הפרופ' שצעקה על יהודי יקר שזיכה את הרבים בהנחת תפילין, וכל התקשורת געשה, אבל בעיתון הליטאי כתבו שהיא צעקה על יהודי שהניח תפילין [לעצמו], כדי שחלילה לא יבין בחור צעיר שמדובר בחבדני"ק ואולי יש בזה חשש ספק דספק דלגיטימציה רח"ל. רחמנות.]

לא מבין את הביקורת שלך. יתד נאמן מתנגד לפעולות מסויימות של חב"ד. חלק ממלחמה זו זה לא לתת להם שום פרסומת. אתה סבור שיש להנהיג את המלחמה בצורה אחרת. אולי אתה צודק. אולי הם צודקים. לא מבין למה הם צריכים לחשוב כמוך.

ברוז · הודעהעל ידי **ברוז** » ו' יוני 01, 2018 7:16 pm

פלגינן כתב:לר' איסר זלמן למסע בין הקיבוצים.

[/quote]
במה מדובר ?

יונת אלם · הודעהעל ידי **יונת אלם** » ש' יוני 02, 2018 10:45 pm

שבוע טוב
הלוואי שר"ד לייבל היה מצליח לשנות את הגישה אל הבעלי בתים העובדים, הבעיה כפי שכתב פותח האשכול שמלבד החסידים, שאר המגזרים הגיעו ללא מלבוש עליון ובלבוש מודרני, דהיינו מתעקשים להבליט את שונותם ואת ה'אחר' מהישיבה לייט המצוי, זה נכון שלבושתנו גם אברכים רבים הולכים ברחובה של עיר ללא כובע וחליפה אבל לארועים הם לא יגיעו כך בדרך כלל, למרות שכבר ראינו הרבה יוצאים מן הכלל.
הבעיה היא כפולה, הם רוצים להתלבש איך שהם רוצים (ולא רק הם אלא גם בני ביתיהם וד"ל) ורוצים שיתייחסו אליהם כבני תורה רגילים? באחדות ובאחווה? מה מפריע להם ללכת כמו כולם?
זה שהוא לא מקבל גיבוי שמעתי שזה בגלל יזמת השעטנז 'אברטק' שמרן הגראי"ל זיע"א התנגד אליה נחרצות

פלגינן · הודעהעל ידי **פלגינן** » ש' יוני 02, 2018 10:58 pm

תוכן כתב:
פלגינן כתב:
תוכן כתב:בנוסף, בין כל המחמאות שהרעיף על ציבור העובדים שיושבים ולומדים, מחמאות שמגיעות להם בהחלט, הוא לא הזכיר כלל שעדיין בראש הפירמידה נמצאים אלו שממיתים עצמם באהלה של תורה. בעוד שר' שלום כהן ור' יצחק אזרחי הדגישו נקודה זו שוב ושוב, ר' דוד בחר להתעלם ממנו. אני בפירוש הרגשתי בדבריו שיש כאן שחיקה במעמדם של הבני תורה לעומת הבעלי בתים.

ר' דוד התעלם מנקודה זו, א. משום שהוא בונה על האחרים שעושים את זה כל היום מבוקר ועד לילה [כולל הרבנים שנאמו]. חרדי עובד מרגיש בתחתית של תחתית הפירמידה, אבל צריך טיפה'לה להעלות אותו, אולי לאמצע, זה מספיק. ב. קשור גם לא', צריך לדעת מה להגיד למי. הכנס מיועד לעובדים, לא ללומדים.
ר' דוד עובד לבד, ואין מי שיוצא לטובתו בפומבי, כי הציבור לא מסוגל להכיל מורכבויות. אנחנו כ"כ רדודים שאם מישהו יעזור לאלו שעובדים או לומדים מקצוע, ילמדו מכך שהוא נותן לזה לגיטימציה. מקווה שנתבגר ומהר.

יש כאן שיקול הדעת, פירוש, מכיון שמשפילים את העובדים, אז צריך לרומם אותם. יכול להיות שהוא צודק ויכול להיות שלא. עצם זה, שהוא כנראה, דן יחידי, אין זה למעליותא. אם האחדות כל כך חשובה לו כמו שהוא טוען, שהוא עצמו יתן דוגמא, יכופף את עצמו ויתייעץ עם ת"ח אחרים, ויצור קונצנזוס, וכך כולם ירויחו, כולל ר' דוד לייבל וכולל אחוות התורה.

פלגינן כתב:[די דומה למה שקרה השבוע בנתב"ג עם הפרופ' שצעקה על יהודי יקר שזיכה את הרבים בהנחת תפילין, וכל התקשורת געשה, אבל בעיתון הליטאי כתבו שהיא צעקה על יהודי שהניח תפילין [לעצמו], כדי שחלילה לא יבין בחור צעיר שמדובר בחבדני"ק ואולי יש בזה חשש ספק דספק דלגיטימציה רח"ל. רחמנות.]

לא מבין את הביקורת שלך. יתד נאמן מתנגד לפעולות מסויימות של חב"ד. חלק ממלחמה זו זה לא לתת להם שום פרסומת. אתה סבור שיש להנהיג את המלחמה בצורה אחרת. אולי אתה צודק. אולי הם צודקים. לא מבין למה הם צריכים לחשוב כמוך.

לגבי החלק הראשון, אני ממש מתפלא עליך, תוכן, ובכלל על עצם העלאת הנושא. במחשבה שנייה, כמעט ברור שרצונך לעורר דיון ולכן הנך מקצין בעמדה ההפוכה.
בכל מקרה, לא באתי אלא להציג את העמדה השנייה ואיני רואה שום צורך להמשיך ולדוש בהגנה על דבריי.
לגבי החלק השני, לא כתבתי שיתד צריכים לחשוב כמוני. בסך הכל הצבעתי על הבעיה ועל גרורותיה, חשיבת ה"שחור לבן" שמתאימה לילדים אך מלווה אנשים מסוימים עד זקנה ושיבה. [לא מדובר כאן על פרסומת אלא על עיוות כל הסיפור, ויותר משזה נפ"מ בין שני סוגי אנטישמיות, הנפ"מ הגדולה היא חוסר היכולת להבחין בין הזדהות עם העמדה לבין הזדהות עם המקרה החריג].

ונתנו ידידים

אני לא מבין, אם הציטוט פה מהדרשה הוא נכון אין פה כלום מההערות של פותח האשכול, הוא מדבר מאד לעניין, ויש כאן סתם הוצאת שם רע.
הוא בהחלט נותן את הכבוד הראוי להלומדים בקביעות, הגם שהוא לא מאריך על זה כי אין זה המטרה כאן. הוא סך הכל אומר שמי שעובד לפרנסתו צריך שיהי' ג"כ 'בן תורה', ודבר זה ברור הוא האם הי' פעם בעולם מי שהתנגד לזה, והוא מוסיף שאם יהיו בני תורה אז הם חלק א' מהכלל של בני תורה לענין הישיבו והמוסדות וכו', האם מישהו מתנגד לזה ודאי שלא, בן תורה אינו הכמות של שעות שהוא לומד אלא אם הוא במהותו בן תורה, ומה זה קשור להכבוד שראוי ליתן למי שמוסר את חייו למען התורה ללמוד יותר שעות ולחיות חיי צמצום עבור זה. ס"ה איני יודע למה פותח האשכול מתכון.
ואיני יודע מה הסיפור בנוגע להשתתפותם של גדו"י, אם יש בזה איזה פוליטיקה כמו שא' רמז לזה אואולי מכיון שבן חו"ל הוא אינו רגיש להנושא והצורך להשתתפותם של הרבה גדו"י או אולי פי' אחר. ומה שהעובדים אינם מתנהגים כבני צורה הוא אותו בעי' כי אינם מרגישים עצמם בני תורה, ולפי הדרשא ההיא נראה כי זהו מטרת הכנס שיהיו באמת בני תורה וא"כ אין טוב יותר מזה

נוטר הכרמים

בס"ד, תמוז תשע"ח

לכבוד הסופר והמחנך הדגול, ברוך הכשרונות ורב הפעלים הרב חיים ולדר הי"ו.
שלום וברכה.

אנכי קורא ותיק ומושבע של כלל ספריך למבוגרים ולנוער, ובפרט סידרת הספרים "אנשים מספרים על עצמם". בכל פעם מחדש אני מתאמץ ונהנה מן החוויה העמוקה להכיר את האנשים שבתוך הסיפור. בכשרון מיוחד, מתנת שמים נדירה, הינך משכיל להכיר לנו בתמציתיות עוד אישיות מרתקת המוצאת את ביטויה בסיפור בלתי שגרתי, התרחשות של פעם בחיים. בכל הזדמנות, עם סיום הקריאה, הייתי שואל, "מתי אבוא לידי ואקיימנו"? האם אשתף את רבבות הקוראים שלך בסיפורי האישי המעניין?

אלא שתמיד השתלטה עלי תחושה, שסיפורי אינו סיפור של איש, אלא סיפור של תפקיד, או אולי תפקיד שהוא סיפור. לפני כחודש אירעה לי במסגרת עבודתי, תקרית יוצאת דופן בכל קנה מידה, סיפור בתוך סיפור, משהו גדול באמת שהביא למכתב הזה.

מפני כמה טעמים, הנני מעדיף שלא לחשוף את זהותי ואת פרטיי. כך נהגתי גם ביחס לפרטי שאר הדמויות שיוזכרו להלן, החלפתי שמות, טשטשתי סימנים ועקבות נוספים, אך לא ויתרתי במאום על נכונות התיאורים, כמות שהן, אוטנטיים ומדוייקים. את התובנות, אני משאיר לך, הרב ולדר וללקוחותיך האינטלגנטיים.

---

פרק ראשון

זה קרוב לעשור נעשיתי שותף ל'יהלום' הפקת אירועים בע"מ. ארגון ענק המופקד על עריכת כנסים ואירועים גדולים במגזר החרדי. לחברה זרועות רבים של יוזמות, ניהול וביצוע. היא חובקת תחומים מגוונים ועניפים, וזכתה עם הזמן למוניטין וליוקרה. אתמקד בתפקיד המרכזי והצנוע שלי.

אני איש התוכן והרוח. גם אירועים מושקעים וגרנדיוזיים, "דינר" מפואר או מסיבת הוקרה, בתוך כל ההדר והתפאורה, כשהכל מסביב נוצץ וטעים, מזמין ומוחצן, זקוקים לקורטוב ויותר של תוכן אמיתי – רוחני, שיעניק את ה'פנים'. על הפינה המרכזית הזאת אני מופקד, מאחורי הקלעים, בהצנע.

ב'בין לבין' של התוכנית, הנאומים, התשבחות, המוזיקה וכל השאר, על האורחים להפנים לשם מה התכנסו, מהי הייחודיות באירוע זה, במוסד או באישיות שעומדת מאחוריו. דרך מילים קולעות ומבטאות, מלוות בניחוחות מוטעמות ומותאמות במיוחד לאירוע, וכל זאת כאילו 'כלאחר יד'. כך הדברים מתיישבים על הלבבות, ופועלים את פעולתם לעומק.
לעבודתי אין כללים ודפוסים קבועים. השיטות, המינונים, והאופי משתנים לפי הזמנה וביקוש, אלא שבאופן כללי אוכל לאפיין את הלקוחות לשני סוגים, וכתוצאה מכך גם את הפעילות שלי.

ישנם מנהלי מוסדות וארגונים שמגיעים אלינו עם תוכנית ברורה ומגובשת. הם נעולים מלכתחילה על הצורה והסגנון בהם הם מעונינים להיות מוצגים לפני קהל המוזמנים. הם דורשים את עזרתי רק באשר לעריכה ולניסוח. המסרים נבחרים ומוכתבים על ידם, כמו גם הסיפורים וכל התוכן. תפקידי הוא לעבד את המשפטים ולקצרם במידת הצורך שיהיו קליטים, ברורים, ונעימים לאוזן. לתת את השילוב הנכון בין התוכן לתוכנית כולה.

במקרים כגון אלו אני שותף פסיבי. עבודתי מתמקדת בעיקר בהאזנה, בשמיעה. אני מצטייד בהמון סבלנות ומקדיש זמן רב לשמוע שוב ושוב את משאלות לבו וחלומותיו של המנכ"ל. אני מגיע לפגישות מכונס ומכווץ במקומי, כביכול מבטל את אישיותי, את דעותיי ואת חושי הריח והטעם שלי, ומתרכז בהפנמה מדוייקת של הנאמר. ראש המוסד פורס את הגיגיו, שוטח את משנתו, ובעצם – את עצמו. אני מקשיב ללא סייג, ממתין לסיום הדברים, מוודא כי אכן הבנתי נכון.

בהמשך, אני מאזין שוב ושוב להקלטה, מתמצת ומהקצע את הדיבורים, מדריך ומייעץ כיצד לשלבם בתוכנית, אם באמצעות המנחה או אחד הדוברים. ובכך תם ונשלם חלקי.
אין לי מעורבות רגשית באירוע, ואף אינני טורח להשתתף בו פיזית. העבודה היא אצל הלקוח, ומולו בלבד.

שונה הוא התפקיד לגמרי, כאשר המנהל אינו בעל אג'נדה יצוקה. ישנם רבים כאלו מבין ראשי המוסדות, אנשי חזון ומעש ולא בעלי הגות ודברים. במקרים כאלו התפקיד הוא מאתגר ומרתק בהרבה, ותובעני פי כמה.

תחילה אני פוגש בו פגישת נימוסין קצרה, ויוצא כמעט כלעומת שבאתי. אני מתרשם קצת מהסוג והסגנון, ואזי מתפנה לשוחח עם בני המשפחה, האנשים הקרובים, ולפעמים גם תלמידים, כשישנם.

כאן אני לא רק מציג, אני 'מייצג'. אני מוכרח להיכנס לתוך הנעליים של האיש או המוסד, ללמוד את כל הנתונים לעומק, לנתח את המיוחדות ואת היתרונות, ולבטא אותם הכי טוב שאפשר. בכגון דא, העבודה היא לא מול המוסד, אלא עמו יחד מול כל הקהל.

עול כזה כשהוא נופל עלי, הוא משתלט על כל כולי. לא רק שזה נוטל מזמני פי כמה וכמה, שיחות וביקורים אין ספור, זה גוזל את אישיותי. אינני יכול להצליח בלי להתחבר לענין ולנשום אותו. כמובן שאינני מוותר על השתתפות באירוע, לעקוב מקרוב כיצד זה מתנהל בשטח, האומנם מצאתי מסילות ללב המשתתפים.

פרק שני

כעת אני מגיע, ברשותך הרב ולדר, לסיפור האמיתי.

לפני חודשים מספר הפגישה אותי החברה עם יהודי תלמיד חכם משכמו ומעלה, אישיות מרתקת ויוצאת דופן. מדובר בר' יונתן אריאל. אדם מוכשר ומלא תוכן, שדומה כאילו ניתן לחלקו לכמה דמויות. מחד, הוא 'למדן' במלוא המובן, מזה כשני עשורים הוא מוסר שיעורים מבריקים בפני מאות שומעי לקחו בכוללי 'קצות החושן' שיסד והקים בעשרת אצבעותיו.

תלמידיו הכרוכים אחריו, אברכים מופלגים ממש, מתענגים בכל שיעור מחדש כאשר הוא מגלה בפניהם כי עליהם להתחיל מא"ב של הסוגיא, ולא נגעו בנקודות קושי בסיסיות בפשט הגמרא. הפתרונות שהוא מציע הינם נועזים ולא ברורים דים, הינם מושתתים על הלך מחשבה מקורי שקיבל מאת רבו ר' שמעיה, מענקי הדור הקודם, שלא ירדו חבריו לסוף דעתו, עד שהמליצו אודותיו 'שביליך במים רבים ועקבותיך לא נודעו'.

ומאידך, מאז ומקדם שולח ר' יונתן הנערץ את ידיו במסחר, ועושה חיל. להחזקת האברכים הרבים שמתווספים בכל עת לרשת הכוללים שבראשותו הוא אינו מגייס כספים, כנהוג, אלא הינם סמוכים על שולחנו. הינו ידוע ומפורסם בטוב לבו ובצדקת פזרונו. אישיות אהודה שאינה כובלת את עצמה לחוג או למגזר מסוים, ואינה נוטלת חלק בשום פילוג או חילוקי דעות. מכובד המכבד את הבריות.

המיזם החדש יחסית, הינו רשת של כוללים 'תורה אחת', המונה כיום למעלה משמונים סניפים בכל רחבי הארץ. ברשת הוגים על תלמודם יוצאי ישיבות חרדיות שעמלים לפרנסתם במשך שעות היום, ובשעות הערב באים לקבוע עיתים ברצינות ובקביעות. אופי הלימוד מותאם לפי המשתתפים, כאשר המגמה היא עליית מדרגה בכל הקשור לעיון והעמקה, תוך שאיפה לשוב לאוירת הלימוד הישיבתית ממנה פרשו החברים זה לא מכבר.

האירוע המכונן המיועד, כנס אדיר ומושקע ברמות בלתי מוכרות, אינו בא לדברר או ליחצ"ן איש או מוסד. הוא בא להציג חזון ובשורה חדשה. מזה שנים ארוכות נושא בתוכו ר' יונתן את הכאב העז לנוכח המצב הקיים ובמקביל, את התקוה הגדולה לשינוי. הוא זועק מקרב לבו, "למה נגרע"? התורה מוטלת היא בקרן זוית, וכל הרוצה יבוא ויטלנה. היא שייכת לכולם ואינה נחלת מגזר או בעלי עיסוק מסוים.

ר' יונתן אינו מרבה דברים. מטבעו הוא איש צנוע המתרחק מן הזרקורים ומן הפרסום. לזרא עליו כל ההיחשפות והעמידה ב'פרונט' שנכפתה עליו בעקבות המיזם הגדול. הוא חש כי 'במקום שאין אנשים השתדל להיות איש', וכפי שכבר נוכח שאין מי שיעשה זאת במקומו. כך נרתם במלוא הכח והעוצמה להגשמת החזון הגדול, ולא נרתע ממפריעים שונים שקמו בדרכו.

בשיחות מעמיקות שנערכו בעיקר עם הקרובים שלו, התאמצתי לנסח עבור ר' יונתן מסמך תמציתי שירכז את הבשורה הגדולה. כפי שהסבירו לי כל הנוגעים בדבר, ר' יונתן אינו מהפכן. הוא לא מעוניין לעודד מאן דהו להפחית במאום את תלמודו, חלילה. כל חפצו הוא להנגיש את התורה לכל שבטי ישראל. לרומם את קרנה בקרב ההמון שלא זכו להימנות בין יושבי האוהל.

לאט לאט הפנמתי את גודל המשימה. דברי ר' יונתן יעמדו במוקד ההתעניינות הציבורית. רבנים אחרים ידברו גבוהה אודות לימוד תורה או אחדות העם, דברים מקובלים ופשוטים. החזון והדרך להגשמה יימצאו רק בדברי ראש הכוללים. כתבתי שורה ומחקתי שנים תחתיה, גרעתי והוספתי, ליטשתי והחלקתי. היה לכולנו חשוב, בהירות המסר וחדות התובנה, ועם זאת, שיהיה קצר וקולע, קליט וברור, עממי ונוגע בלבבות. בתום ההשקעה האינסופית שגזלה את כל עיסוקיי בימים ואת שנתי בלילות, נותר הנוסח הבא, אותו כבר ידעתי על פה.

ברוכים הבאים בשם ד'.

הנני העני ממעש העומד לפניכם היום, צעיר באלפי ישראל, נרעש ונפחד מגודל וקדושת השעה. אין צורך לומר, שאינני בא לחדש או לשנות דבר ממסורת הדורות, לא בי הוא, עד ביאת משיח צדקנו במהרה בימינו נרעה את גדיותינו על משכנות הרועים, גדולי וצדיקי הדור, ד' יאריך ימיהם ושנותיהם בנעימים, את אשר זכינו שישנו עמנו פה, ואת שבירכונו ועודדונו במלאכת הקודש, ברכותיהם ותפילותיהם מלוות אותנו, ונקווה שיכבדונו בהשתתפותם ויאצילו עלינו מרוחם במעמדות הבאים אי"ה.

באנו רק לחזק ולהתחזק בידוע ובמוסכם על הכל, אלא שלדאבון לב ברבות העיתים ומצוקת הזמנים לאורך הגלויות, נשתכחו מעט, וכפי פרסומם ופשטותם של הדברים ההעלם מצוי, ובאנו כולנו להחזיר עטרה ליושנה בסיעתא דשמיא.

אנחנו כאן במעמד מרומם זה, אנשים מכל החוגים והעדות, יחד שבטי ישראל. במהלך כל הדורות מאז ומעולם היו חילוקי דעות והשקפות בין גדולי ישראל ומנהיגיו השונים, חילוקים שנבעו מהבדלי שיטות ודרכים בעבודת השם, וכתוצאה מכך נגרמו גם פילוגים והתבדלויות בין שכבות העם, נהרא נהרא ופשטיה. אולם כולם כולל כולם, כל אשר בשם ישראל יכונה, התאחדו סביב אותו דף גמרא, 'דף של ספינה' שפילס נתיב בטוח בים העמוק של התלמוד.

"תורה אחת היא" אותה תורה קדושה - לשבט לוי של דורינו, אברכי הכוללים לרבבותיהם כן ירבו, שזכו להימנות בין נושאי ארון הברית ולהקדיש את כל חייהם לעמלה של תורה, לעיתים מתוך מצבי עוני ודחק, אשריהם ואשרי חלקם, הן כך היא דרכה של תורה.

ואותה תורה קדושה לשאר שבטי ישראל, אלו היושבים על המחיה ועל הכלכלה, העמלים להביא טרף לביתם, ומגדלים צאצאיהם באותה שאיפה קדושה ומרוממת 'כי הם חיינו'.
הבנה בסיסית זו, מחייבת את כל המשתתפים בכינוס המיוחד הזה בהרבה מישורים, אפרט את שני העיקריים שבהם, שעליהם השתתנו את הארגון החשוב הזה שכולנו שותפים בו.

האחד, כיון שהתורה אחת היא, אין שום סיבה שלא נשאף לרומם את ההשגה ואת איכות הלימוד. נלמד כולנו כמו אברכים צעירים, באיכות ובעומק, בהבנה ובחיות. מוגבלויות הזמן אינם אמורות להשליך בהכרח על אופי הלימוד. נלמד 'לכתחילה לכתחילה', ולא לצאת ידי חובה.

כך גם נמחיש לצאצאינו, הבנים והבנות זרע ברך ד', כי התורה הקדושה נשארה מרכז הוייתינו. תורתנו קבע ומלאכתנו עראי. איננו רואים חלילה במשלוח ידינו את עיקר עיסוקנו גם אם בינתיים הוא גוזל את רוב זמנינו. נקדיש ללימוד התורה את המירב ואת המיטב, את המח ואת הכח, את הלב ואת הנשמה.

והשני, 'זאת התורה לא תהא מוחלפת'. גם את בצוק העיתים נטשנו חלקית את ספסלי בתי המדרש והכוללים, 'אנשי בית המדרש' נותרנו בכל ארחות והליכות חיינו. לא נשתנה לא בחיצוניות ולא בפנימיות. נשמור על התוכן ועל הצורה, על ההופעה ועל השפה המתאימה לבני תורה עליה חונכנו בישיבות הקדושות – נשמת האומה כולה.

חזקו ואמצו גבורי החיל שנענו ובאו לקול הקריאה הגדולה של שבט לוי, מי לד' אלינו! כלל שבטי ישראל יטלו חלק בספר התורה. אנשים אחים אנחנו בני קל חי.

הפעם, מחמת הרגישות וההתרגשות הגדולה, כל אלו שהיו קשורים איכשהו לענין, באו בסוד המסמך. הנוסח המדוקדק הזה עבר את הגהתם ואת ביקורתם וקיבל את אישורם.

פרק שלישי

בלילה שקדם לערב המעמד לא עצמתי עין מרוב דריכות וחרדה. לא בכל יום אני זוכה להיות שותף כה משמעותי לדבר גדול והיסטורי כל כך.

והנה הגיע הרגע המיוחל. תפסתי מקום בירכתי האולם הגדוש להתפקע, רואה וכמעט אינו נראה, ועיני נשואות לר' יונתן שנעמד על רגליו למשא המרכזי לקול תשואות הקהל כולו שחלק כבוד למחולל הגדול.

הבחנתי כי לפני הנואם אין גליון כתוב, וכי ר' יונתן מדבר מלבו. המתח בתוכי גבר, ואימצתי את עיני ואזניי לבלי החמיץ כל הגה או תנועה.

הס הושלך בכל שדרות הקהל. דריכות וציפיה מילאו את החלל. ר' יונתן נרגש מעט, מסמיק, אך קולו בטוח. משמיע את דבריו היישר מלבו.

והנה, דברים שונים בתכלית....

בקושי החזקתי את עצמי על המקום. התמלאתי בתחושות קשות של אכזבה ופיספוס.
מה קורה כאן? אני לא מאמין למשמע אזניי.

הדקות נדמו כנצח. הנאום המהפכני והמתסיס הסתיים. ההמונים מחו את כפיהם בהתלהבות יתירה. ניכר היה כי אלו הם הדברים שתכננו לשמוע. ר' יונתן השכיל לבטא את רחשי לבם, והיטיב להגדיר את תחושות מצוקתם.

מצאתי את עצמי קטנטן ומיותר, פגוע וממורמר, מרומה ולא שייך.

אולם לפתע הכתה בי ההכרה שאינני לבד. אני בחברה טובה.

ידעתי שעם המסמך שלי הם הביאו את התמיכה החלקית ואת השתיקה הכללית, את הגיבוי השקט ואת הדימוי התמים.

הפנמתי כי לפעמים יש לחשוד ולא רק לכבד. לשים לב גם לרחשים ולצלילים הצורמים שמסביב ולא רק לדיבורים היפים.

החכמתי בערב הזה יותר מבכל שנות עבודתי. עשו לי בית ספר. הרב ולדר, איך אתה נוהג לקרות לזה, 'בית ספר של החיים'.
-----

איש ימיני · הודעהעל ידי **איש ימיני** » א' יוני 03, 2018 12:59 am

כאחד שהיה שותף תקופה מסויימת ללימוד בכוללים של אחוות תורה. הוזמנתי בהזמנה מפוארת למעמד זה, ולא הגעתי. כבר זמן רב קיימת בי תחושה שיש פה מטרות שונות שאינן על טהרת לשם שמים... לא ברור לי מספיק... שמחתי על העלאת הנושא, ולא הופתעתי מהתיאור של תוכן. האם למישהו ידוע על כוונה פוליטית כלשהי שעומדת מאחורי מיזם יקר זה???

תוכן · הודעהעל ידי **תוכן** » א' יוני 03, 2018 1:01 am

פלגינן כתב:לגבי החלק הראשון, אני ממש מתפלא עליך, תוכן, ובכלל על עצם העלאת הנושא. במחשבה שנייה, כמעט ברור שרצונך לעורר דיון ולכן הנך מקצין בעמדה ההפוכה.
בכל מקרה, לא באתי אלא להציג את העמדה השנייה ואיני רואה שום צורך להמשיך ולדוש בהגנה על דבריי.

כל מה שאני עושה זה שלא לשמה, ורק לעורר דיון, וכל מה שאני אומר זה כפירה, וכל מי שמתווכח איתי הוא המנצח, וכו' וכו' וכו' וכו' וכו'. אני כבר מתעייף ממסירת מודעות האלו, אבל כנראה שיש צורך לחזור על הידוע לכולם.

ונחזור לענייננו. אין שום ויכוח שיש לעודד כמה שיותר את ציבור העובדים, זה פשוט בתכלית הפשיטות. ואין שום ספק שר' דוד לייבל עשה דבר מדהים בזה שהחזיר אלפי בעלי בתים לבית המדרש. יש לו זיכוי הרבים נפלא, ואפשר רק לקנאות בזכות גדולה שכזו שנפלה בחלקו... הצבעתי על נקודה אחת בדרשתו שלי אישית גרמה לאי נוחות, והוא שתיאר את היציאה לעבודה כלכתחילה ממש, ושאלו שיצאו הם שוי ערך עם אלו שממיתים עצמם באהלה של תורה. חלק מהדברים הוא אמר במפורש, וחלק אני שמעתי מבין השורות.

אפשר לעודד ולרומם את קהל העובדים עד לשמי שמיא, ועדיין להשאיר במקומו את הכבוד הראוי לאלו שממיתים עצמם באהלה של תורה. אפשר לשבח ולפאר את העובד שמקדיש זמן ללימוד, בלי להכנס לשאלה אם בדורנו יש להשאר בלימוד או שיש לצאת לעבוד.

הצבעתי בנוסף על נקודה שהציקה לי, והוא חוסר הנוכחות של רבנים שאליהם נשואות עיני כל ישראל. במפעל עצום ומדהים שכזה, הרי כולם אמורים לקחת בו חלק, ואם האחדות כל כך חשובה לר' דוד כמו שהוא טוען, ואין ספק שגם כאן הוא צודק, ושבאמת אנו זקוקים מאד לאחדות, אז יש לו לכופף עצמו ולהשפיל עצמו כמה שדרוש, כדי שהאחדות הזו תתגשם בפועל. זה לא חכמה גדולה לדרוש על אחדות, ולצפות שכולם יכופו את עצמם אליך. קריינא דאיגרתא איהו ליהוו פרוונקא, אם הוא דורש את האחדות, שידאג שזה יקרה למעשה.

פלגינן כתב:לגבי החלק השני, לא כתבתי שיתד צריכים לחשוב כמוני. בסך הכל הצבעתי על הבעיה ועל גרורותיה, חשיבת ה"שחור לבן" שמתאימה לילדים אך מלווה אנשים מסוימים עד זקנה ושיבה. [לא מדובר כאן על פרסומת אלא על עיוות כל הסיפור, ויותר משזה נפ"מ בין שני סוגי אנטישמיות, הנפ"מ הגדולה היא חוסר היכולת להבחין בין הזדהות עם העמדה לבין הזדהות עם המקרה החריג].

אין פה עיוות של כל הסיפור, יש פה השמטה של פרט שאינו מהותי. זה לא באמת משנה אם האשה צעקה עליו בגלל שהוא הניח תפילין מעצמו או בגלל שהחבדניק הניח עליו תפילין. אין פה חשיבת "שחור לבן", אלא שיטה שאתה לא מסכים אליה. הם סבורים שבמלחמה אין להזכיר את שם היריב, ואילו אתה סבור שבמלחמה אפשר להזכיר את שם היריב. אין פה צודק או לא צודק, יש פה שתי דעות, ושתיהן לגיטימיות באותה מידה.

פלגינן · הודעהעל ידי **פלגינן** » א' יוני 03, 2018 8:45 am

נוטר הכרמים כתב:
בס"ד, תמוז תשע"ח

לכבוד הסופר והמחנך הדגול, ברוך הכשרונות ורב הפעלים הרב חיים ולדר הי"ו.
שלום וברכה.
...

אדון נוטר, אני משתדל לכבד את דעותיך בד"כ. אבל במקרה הזה מדובר בזיוף שפל ומרושע (וגם עלוב, למי שמכיר את סגנון ולדר). איני יודע אם בתם לבך העתקת או עשית זאת, אבל מי שאחראי לכך הוא רשע גדול.

נוטר הכרמים · הודעהעל ידי **נוטר הכרמים** » א' יוני 03, 2018 8:47 am

בהודעתי האחרונה בחרתי לשון ערומים, בנסיון לבטא את התרשמותי בסגנון חדש של משלים וחידות. כנראה שמחמת שלא מורגלים בכך, והרמזים דקים מדי, הסיפור אינו מחדד את התובנות אלא רק מעמעם ומבלבל.

(ובכל זאת, למי שלא הבין, ר' יונתן – ר' דוד, אריאל - לייבל, ר' שמעיה - ר' גדליה, קצוה"ח - רע"א, אחוות תורה - תורה אחת, וכן על זה הדרך).

לבקשת ידידיי מחברי הפורום, אשתדל למקד את הפוקוס על הנאום המכונן של הרב לייבל. הדרישה שלי היא, בואו ניגש לנאום, שאין ספק שהוא אמור לבטא יותר מכל את הארגון ואת המטרה, ומלמד גם על הכוונות הנסתרות, בלי דעות קדומות!

כשם שאני מתעלם מההתנגדות של גדו"י מקיר לקיר למיזמים אחרים של הרב לייבל, כך נהיה מוכרחים בהקשר הזה, לפסוח על המעלות האדירות של האישיות הזאת ותרומתה הרבה ללימוד התורה בכמה וכמה מישורים.

מעבר לנקודות תורפה וניואנסים בשוליים שכבר הוצגו כאן: היחס הנכון לגדולי ישראל ולמרכזיות דעתם; טשטוש הבדלי ההשקפות והדרכים השונות שבין החוגים והקהילות (לא ברור מה המטרה) ועוד כיוצא בזה, השאלה המרכזית היא מה בעצם הרב לייבל רוצה.

שתי אפשרויות לפנינו,

1. לרומם את ציבור בעלי הבתים, להשיב אותם ללימוד התורה בעיון ובחשק, תוך שימת הלימוד בראש סדר העדיפויות ובמוקד ההויה והחויה. להחדיר בבעלי בתים כי מעבר לעיסוקם הספציפי במשך חלק משעות היום, נשארו אנשי בית המדרש בכל הרמ"ח והשס"ה, גם מבחינת הפנימיות = הערכים ועבודת השם, ואפילו בחיצוניות, משמרים את דמות ה'בן תורה' שלאורו חונכו על כל המשתמע מכך באורחות והליכות. כך נגלה בעלי בתים מזן משובח ואיכותי יותר, המדקדק על קלה כבחמורה, בני תורה אמיתיים שמעבר לסכום השעות, וגם זה הרבה, אין ביניהם לאברכי כולל ולא כלום.

2. ליטול את הבעלי בתים כמות שהם, ולהלחם על מעמדם הראוי. לנפח להם את האגו, לעודד ולרומם את מצב רוחם, שלא יחושו כי הם נופלים במשהו מחבריהם האברכים, ושלא יחששו מקיפוח מתמשך.

אם ניצמד לתיאורים מן המעמד, בתקוה שהינם משקפים איכשהו את מה שהיה. לפחות חמישים אחוז מן המשתתפים באירוע האדיר, אינם זקוקים לשום עידוד או מאבק מהסוג השני. בציבור החסידי כולו וגם ברוב חלקי הציבור הספרדי, בעיקר זה העממי – ציבור מצביעי ש"ס ביסודו, אין כמעט שום יחס של אפליה או תחושות נחיתות לציבור העובדים ועמלים לפרנסתם. בציבור החסידי לא בהכרח שיהיו הבדלים בחזות החיצונית ובאורח החיים הכללי בינם לבין האברכים.

לכאורה כלפי הציבורים הללו – המטרה השנית לא קיימת בכלל.

הבעיה בולטת וחריפה, עם המון כאב והתמודדות, בציבור הליטאי. שם, לפי המתואר, בעלי הבתים, לפחות רוב אלו שהגיעו לכינוס, מאופיינים לא רק בשעות הלימוד אותם מקדישים דבר יום ביומו, אלא בכל ארחות חייהם, ההופעה והשיח, החינוך וההקפדה על הלכות, ואם כך, הרי שבאמת השיח אינו רק סביב הכמות והאיכות של לימוד התורה, אלא ההתייחסות הכוללת. ז"א כשאנו דורשים להשוות את מעמדם, יש כאן דיון רחב בהרבה, שאינו קשור בדווקא לנושא של לימוד תורה מול עיסוק בפרנסה.

לאור הניתוח הפשוט הנ"ל, נגש כעת לדברי הרב לייבל בנאומו. מה יש שם?

למעט מספר משפטי חיזוק לכוין ולהדריך את היוצא לפרנסתו שיחיה ע"פ שולחן ערוך בהנהגה ביושר ולפי ההלכה - כמו בן תורה, רוב המלל מוקדש למלחמה על המעמד של החרדי העובד. מגיעים לו כבוד והערכה, ילדיו אמורים להתקבל למוסדות ללא קושי כמו כולם וכו' וכו', תוך טשטוש מוחלט של ההבדלים וההשקפות, וגם השיטות החינוכיות.

יתירה מזו, בדברי הרב לייבל נראה כאילו דווקא אלו היוצאים למלאכתם מקיימים את פשטות דברי השולחן ערוך, משל בנו במה לעצמם, גבוהה לא פחות. ההטפה ליושר וההדגשה כי המשא ומתן באמונה קודם בחשיבותו לקביעות עתים לתורה מחשידים ונותנים פתח רחב לכך שבעצם יש כאן נסיון ברור לחולל שינוי אמיתי בסולם הערכים עליו התחנך הציבור הליטאי.

יש בכך יומרה גדולה, הזקוקה לאישור מפורש של גדולי ישראל. דבר שלא קרה עדיין, וכנראה גם לא יקרה.
עם כל הכבוד הראוי, הרב לייבל אינו מכיר את מקומו, ומעמיד את עצמו כמנהיג ומורה דרך עצמאית וחדשה, ללא כל צידוק לכך.

כמובן אין בכל הדברים האמורים שום התייחסות לפעלים מבורכים של הרב לייבל, כמו גם ליוזמות שליליות המיוחסות אליו, וכאמור.

אש משמים · הודעהעל ידי **אש משמים** » א' יוני 03, 2018 10:13 am

לענ"ד אין להתפס לשמות או ארגונים מסויימים אלא הדיון צריך להיות על הדרך ועל עצם הרעיון.

המעיין · הודעהעל ידי **המעיין** » א' יוני 03, 2018 11:22 am

נוטר הכרמים כתב:בהודעתי האחרונה בחרתי לשון ערומים, בנסיון לבטא את התרשמותי בסגנון חדש של משלים וחידות. כנראה שמחמת שלא מורגלים בכך, והרמזים דקים מדי, הסיפור אינו מחדד את התובנות אלא רק מעמעם ומבלבל.

[/b]

לא לשון ערומים בחרת אלא אינו ראוי לכתוב כך.

יונת אלם · הודעהעל ידי **יונת אלם** » א' יוני 03, 2018 11:44 am

הנה ציטוט ממה שסיפר מנהל הסמינר הדגול הרב זאב וולף שליט"א אחרי פטירת מרן הרב שך זצ"ל וממנו ניקח לדית מה היחס הנכון הראוי לעובדים ולמה אין לשלול מכל מחיר את היזמות של הרב לייבל:

תקופה מסויימת היתה יזמה של הורים לפתוח סמינר עם ציבור יותר מנופה מרן הרב שך זצ"ל לא הסכים לכך תקופה שונות ובכל ענין נכנסתי לשאול את מרן זצ"ל באחד המקרים כאשר הגעתי לבית המתינו בחוץ שתי אמהות מקבוצה זו נכנסתי למרן זצ"ל וסיפרתי לו שממתינות בחוץ שתי אמהות הוא השיב לי שייכנסו אבל אתה תשאר בפנים הם התחילו להסביר מדוע צריך לפתוח סמינר נפרד עבור בנותיהם הם הביאו ספר ילדותנו שמלמדים בבתי הספר של החינוך העצמאי שם מופיע סיפור על אבא שעובד וכיצד ייתכן שיהיו כתוב דבר כזה אבא צריך ללמוד ולא לעבוד הרב שך זצ"ל אמר להם האם לא יכול להיות יהודי ירא שמים שעובד איזה פסול יש בכך

עקביה · הודעהעל ידי **עקביה** » א' יוני 03, 2018 12:02 pm

יונת אלם כתב:תקופה מסויימת היתה יזמה של הורים לפתוח סמינר עם ציבור יותר מנופה מרן הרב שך זצ"ל לא הסכים לכך תקופה שונות ובכל ענין נכנסתי לשאול את מרן זצ"ל באחד המקרים כאשר הגעתי לבית המתינו בחוץ שתי אמהות מקבוצה זו נכנסתי למרן זצ"ל וסיפרתי לו שממתינות בחוץ שתי אמהות הוא השיב לי שייכנסו אבל אתה תשאר בפנים הם התחילו להסביר מדוע צריך לפתוח סמינר נפרד עבור בנותיהם הם הביאו ספר ילדותנו שמלמדים בבתי הספר של החינוך העצמאי שם מופיע סיפור על אבא שעובד וכיצד ייתכן שיהיו כתוב דבר כזה אבא צריך ללמוד ולא לעבוד הרב שך זצ"ל אמר להם האם לא יכול להיות יהודי ירא שמים שעובד איזה פסול יש בכך

קשה לדמיין את הטירוף, השיגעון וצמצום המוחין אליו יכולים להגיע יהודים טובים.

תוכן · הודעהעל ידי **תוכן** » א' יוני 03, 2018 12:17 pm

יונת אלם כתב:הנה ציטוט ממה שסיפר מנהל הסמינר הדגול הרב זאב וולף שליט"א אחרי פטירת מרן הרב שך זצ"ל וממנו ניקח לדית מה היחס הנכון הראוי לעובדים ולמה אין לשלול מכל מחיר את היזמות של הרב לייבל: ...

לרגע לא חשבתי לשלול את פעולתו המבורכת של הר' לייבל. אדרבה ואדרבה, כן ירבה וכן יוסיף להרבות פעלים לכבוד התורה. אני הצבעתי אך על שורש דק, שנניח ששורש זה אינו מבטא שיטה, אלא טעות היתה בידו, ונניח גם שטעות זו אינה טעות בדבר משנה אלא טעות בשיקול הדעת, עדיין, ככל שיגדל המפעל הזה, ואנו מקוים מאד שיגדל ויתרחב עד אין קץ, שורש זה יכול לגרום לסדק, ואח"כ לחייץ ואח"כ לתהום פעור, ובמקום להרבות כבוד שמים, יצא ההיפך חס ושלום. הוספתי גם, שההכרח הוא לשתף עמו במפעלו עוד רבנים דגולים ת"ח בעלי סברא ישרה, שמתוך שיתוף פעולה מלאה, יחדדו זה את זה, ולא תצא תקלה מתחת ידם. וכן אמרינן בסנהדרין ובהוריות, שאפילו גדולי הדור ביקשו מאנשים קטנים מהם בהרבה לשבת איתם בדין. ועאכו"כ, שיש לו לבקש מאלו שגדולים ממנו בחכמה ובמנין לשבת עמו.

והיה אם יחליט שאין עוד מלבדו, וכולם צריכים לכופך את עצמם אליו, הרי תקלתו קרובה ותקנתו רחוקה. ובעינינו ראינו גדולי עולם שהכריעו הכרעות ציבוריות על פי דעת יחיד, והשאירו אחריהם חורבן והרס. ואפילו אם לדעתו הוא צודק וכולם טועים, הרי אמרינן שר' מאיר היה יחיד בדורו, ומכל מקום לא קבעו הלכה כמותו מפני שלא יכלו חכמים לעמוד על סוף דעתו.

סוף דבר, יש פה מפעל אדיר ומבורך, עם פוטנציאל לשנות לטובה את פני כל הציבור החרדי, עד בלי היכר! חבל מאד מאד יהיה, שמפני טעות קטנה דקה, זה לא יקרה.

חבר פורום אוצר החכמה

במקום לכתוב כאן ולעורר מהומות אפשר לכתוב לו מכתב או לדבר אתו כך יש יותר סיכוי למנוע בפועל את ה"תהום פעור".

תוכן · הודעהעל ידי **תוכן** » א' יוני 03, 2018 1:05 pm

חבר פורום אוצר החכמה כתב:במקום לכתוב כאן ולעורר מהומות אפשר לכתוב לו מכתב או לדבר אתו כך יש יותר סיכוי למנוע בפועל את ה"תהום פעור".

מה הסיכוי שת"ח ועשיר כמו רד"ל יקח ברצינות מכתב של דלפון ועם הארץ כמוני? הרי הוא מוקף מכתבים, טלפונים ופניות כל יום כל היום, למה בכלל שיקח ברצינות כל אפס אפסים שפונה אליו?

אברהם · הודעהעל ידי **אברהם** » א' יוני 03, 2018 1:52 pm

תתפלא
רבי דוד אמנם עשיר, ויותר מכך ת"ח גדול וצדיק, אבל כאיש אמת הוא עונה בחפץ לב לכל מי שמעוניין להתפלמס אתו.

הייתי פעם בכינוס של ראשי כוללי אחוות תורה, וטרם התחילו לדבר אמר 'איפוא הרב נוביק? תקראו לו קרוב שיוכל להקשות ולהתווכח...' [הרב נוביק הוא אחיו של המשגיח דחדרה שליט"א, והוא משמש בקודש כאחד מראשי הכוללים דאחוות תורה, אך דעותיו לגבי השקפתו של רבי דוד ברורות מאד...]

כך שאם תכתוב לו הוא בודאי ישיב, ומסתמא אם תבקש רשות הוא גם יסכים שתפרסם את המשא ומתן שביניכם.

[זאת הסיבה שאינני מגיב לע"ע באשכול זה, מפני שכאחד מתלמידיו אינני יכול לדבר 'עליו' בטעם דיברתי 'איתו' בעצמו, ולזאת עדיין לא התפניתי בזמן הקצר שעבר מאז הכנס].

איש ימיני · הודעהעל ידי **איש ימיני** » א' יוני 03, 2018 1:54 pm

אני מעלה שוב את תגובתי לעיל. האם מישהו יודע על כוונה פוליטית המסתתרת מאחרי יוזמת "אחוות תורה"?

אום אני חומה

מאמר מפרי עטו של ר"ד לייבל כבר הועלה לכאן (viewtopic.php?f=51&t=38748#p435127. המאמר השני) ושם הוא פורס את משנתו ביתר ביאור.

(ולענ"ד צודק מאוד הרב תוכן וייש"כ)

נשר · הודעהעל ידי **נשר** » א' יוני 03, 2018 2:25 pm

אני רק מזכיר שהגאון ר דוד לייבל שליט"א ידוע כתלמיד חכם מחזיק תורה ובעל צדקה ענק וגם כשמותחים ביקורת לא באים למט מחשיבותו וחשיבות מפעלי הצדקה שלו.

כשראיתי את העלון של הרב לייבל שיצא להסביר את הרעיון של אחוות התורה כהכנה לכנס הסתפקתי מאד האם מדובר בתמימות או בהיתממות.

כלומר, ברור שהרב לייבל עצמו הוא אדם מקורי מאד, ובהרבה דברים הוא חולק על רוב רובו של עולם הישיבות וזו זכותו. בין אם זה בדרך הלימוד במקורית ובין אם זה בתפיסת עולמו לגבי המצב בו אברך מוגדר חייב לצאת לעבוד.

אבל, כשבאים להקים את אחוות התורה צריך לחפש את החלק בו אנו כולנו מאוחדים, וכמו שלימד אותנו הרב לייבל בעצמו. לחפש את השווה ולא את השונה. את המאחד ולא את המפריד.

יש נקודה אחת שהיא מוסכמת על כולם!!!

ואם הוא היה מתמקד רק בה הוא היה מצליח ובגדול.

אברך שיצא לעבוד ולא משנה מאיזו סיבה, צריך לתת לו את האפשרות לקבוע עתים לתורה ואותה צורת לימוד בה הורגל קודם, קרי: לימוד סוגיות בעיון, ובעומק. כל עוד האפשרות היחידה שלו היא להצטרף לשיעור דף היומי של אנשים בגיל של סבא שלו, קשה מאד לתבוע ממנו להישאר במסגרת לימודית.

עד כאן מוסכם ורצוי. זה לא קשור לקבלה למוסדות, לא קשור לנידון האם עבודה זה לכתחילה או לא, לא קשור למי צריך את מי. פשוט לא קשור.

נכון שיש המון בעיות נוספות - אבל זו טעות להיכנס אליהם כי זה דברים שיגרמו ליוזמה לרדת לטמיון. ולא משנה מי צודק, צריך להיות חכם.

לא צריך לרוממם את העובדים ולא צריך להשפיל את האברכים - זה פשוט לא הנושא,

הנושא הוא יצירת מסגרת לימוד עיונית ברמה גבוהה לאדם עובד.

לגופו של נאום, האמירה "אנחנו לא סוג ב' אנחנו סוג א'" לא מוסיפה כלום אלא רק מבדלת.

כשאני כאברך רואה אדם שעובד ושומר על צורת בן תורה - אין לי שום בעיה עם זה.

הבעיה מתחילה כשאני לא מוצא איתו שום שפה משותפת, כשאני מחפש דירת נופש בנתניה, הוא טס לחו"ל, כשאני מחפש את הרב קו שלי, הוא כבר שועט ברכבו המפואר, כשאני שואל אותו על משנת יוסף הוא חושב שזה חיבור הלכתי...

ואחרי כל זה הוא עוד אומר אני לא פחות ממך!! מה שאתה עושה לא עדיף על מה שאני עושה!! זה לא הגיוני.

ברור שלא צריך להפלות, ולא להתגאות, אבל אי אפשר לדרוש מאברך לזלזל במה שהוא עושה.

למה כשאני רואה אברך שיודע ש"ס אני מרגיש לידו סוג ב'? וטוב לי עם זה. למה כשאני אברך שמתפלל יותר טוב ממני אני מרגיש סוג ב'?
כי כך העולם בנוי, שמי שהגיע להישגים גבוהים יותר מקנאים בו!!! כך זה היה וכך זה ישאר.

אלא אם כן נזלזל בהישגים. וזה כבר שנוי במחלוקת.

ועם כל הכבוד לרב לייבל, כל עוד ב"מזרח" של אחוות התורה יושבים תלמידי חכמים, ובקהל אנשים עובדים, וכל עוד חתנים לבנותיו הוא לקוח מפוניבז ולא מהאוניברסיטה הפתוחה, כנראה גם הוא מבין שיש סוג א' ויש סוג א' א'....

אני מכיר כמה בבני משפחתי שעמלים לפרנסתם, בני תורה אמיתיים, ששייכים לדור קודם, ורק ההתבטלות שלהם לתלמידי חכמים ולאברכים, עמדה להם בהעמדת בתים מפוארים של תלמידי חכמים.

דרומי · הודעהעל ידי **דרומי** » א' יוני 03, 2018 2:58 pm

כצופה מהצד נראה ששני הצדדים צודקים. אולם לפעמים משתררבבים מלים רגשיות (אולי נראים לקורא מהצד כילדותי).

לדוגמא (מאחת התגובות כאן)

הבעיה מתחילה כשאני לא מוצא איתו שום שפה משותפת, כשאני מחפש דירת נופש בנתניה, הוא טס לחו"ל, כשאני מחפש את הרב קו שלי, הוא כבר שועט ברכבו המפואר, כשאני שואל אותו על משנת יוסף הוא חושב שזה חיבור הלכתי...

הבעיה בטיסה לחו"ל - הבנתי איכשהו; אולם מה הבעיה שלך עם 'רכבו המפואר'?

נשר · הודעהעל ידי **נשר** » א' יוני 03, 2018 3:10 pm

טוב ששאלת,

לא מדובר בקנאה מגעילה. ממש לא.

כשאני פוגש אדם שהצליח ויכול להרשות לעצמו מה שאני לא מרשה לעצמי, אני ממש לא מקנא בו. וגם אם אכשל לא אעלה זאת על הכתב. חלילה. אני ממש מפרגן לו.

אני מדבר על מצב אחר. שני חברים צועדים באותו מסלול פחות או יותר. בשלב מסויים בוחר אחד מהם לפרוש לעסקים, ללימודים בטענה שברצונו להעלות את רמת החיים. (זה המקרה עליו דיברתי. אני יודע שיש מקרים אחרים)
השני נשאר ללמוד, ויודע, שהוא ממשיך לחיות את רמת החיים הנמוכה והפשוטה, וממותר על השדרוג (הכולל בין היתר רכב מפואר...) אך זה שוווה לו, כי הוא משוכנע בכל ליבו שעדיף להיות תלמיד חכם, לעסוק בתורה, ולהסתפק במועט.
כשהוא פוגש את חברו, הוא בהחלט לא מקנא בו, אך כאשר הוא שומע מהחבר (ולא משנה אם זה מהחבר או מהמי שמדברר אותו) שאין הבדל ערכי או מהותי בין הדרך שאני בחרתי לבין הדרך שאתה בחרת, מה נשאר? שאני סתם שליימזל!!

לזה אתה קורא קנאה?

דרומי · הודעהעל ידי **דרומי** » א' יוני 03, 2018 3:11 pm

אבקש סליחה אם נכשלתי בביטוי חריף יתר על המידה.

חבר פורום אוצר החכמה

דרומי כתב:אבקש סליחה אם נכשלתי בביטוי חריף יתר על המידה.

אפשר למחוק, וכן ימחוק ה' לך ככל שתבקש

נוטר הכרמים · הודעהעל ידי **נוטר הכרמים** » א' יוני 03, 2018 6:37 pm

ראשית, אינני מקבל בכלל את העמדה לפיה עלינו לפנות תחילה לרב לייבל לצורך בירור הדברים. הדיון כאן, לבינתיים, מכבד ומכובד, ובעיקר ענייני לגמרי. התעקשתי שלא לדון לגופו של איש, ועוד העתרתי בשבחו, הדיון לגופו של דברי נאומו שנאמרו ברבים בפני למעלה מאלפיים איש (!), וכך היא דרכה של תורה. בפרט כשמדובר כאן בנושאים משמעותיים מאוד לכלל הציבור, ולא איזה משהו מקומי.

שנית, שוב נזדמן לי לשמוע בעצמי את הקלטת נאומו של הר' לייבל, הדברים נשמעים חמורים בהרבה מהתימלול, וגם בתימלול יש דקויות נוספות שרק עכשיו שמתי לב אליהם.

בתוך הדברים הוא משבח מאוד את בעלי הבתים על כך שהם לומדים תורה לשמה ולא לשם פרנסה, כבוד או קבלת משרה. זה נראה כאילו בא לתת להם יתרון בנקודה זו על פני אברכי הכוללים שנוטלים מילגה, ויש שלומדים גם למטרת 'שטעלע', ואילו הבעלי בתים 'בלתי לד' לבדו'. מלבד שהעדפת השפחה על פני גבירתה, ולו בדברים נכונים ואמיתיים אינה הנהגה חכמה, יש בתשבחות אלו משום גיחוך.

אברכים נוטלים מילגה על כל מסגרת לימוד נוספת, בעיקר מחמת שכולי האי ואולי יהיה להם כדי צרכי ביתם, ולא מפני שהינם לומדים למטרת קבלת ממון. יוכיחו על כך המוני אברכים שלומדים כמעט ללא משכורת, או בזמני ביניים ובין הזמנים וכו' ללא שום מילגה. בעלי הבתים, שרובם אמורים להשתכר יפה, אמורים אף הם להתחלק בעוגת התמיכה בלומדי התורה, וליטול שכר על לימודם?!

הודעהעל ידי **אוצר החכמה** » א' יוני 03, 2018 6:45 pm

את האמת אני לא מבין את הנחיתיות שעולה כאן על ידי האברכים.

אז מצאו איזה צד מעלה להגיד לבעלי בתים שתורתם לשמה מייד אתם קופצים "הנה הוא מתכוון להפחית בערכם של אבכים מפני שמילגה עושה את הלימוד לא לשמה" (נו באמת, מילא כבוד יש כאלה שרודפים אחריו אבל הכמה גרושים שאברכים מקבלים עושה את הלימוד שלהם שלא לשמה?)
הלא תמיד בכל הדורות מהגמרא ועד אחרוני המגידים שבחו כל מיני תכונות ומעלות האם זה מפחית ממעלת הת"ח שבמקום לעסוק בזה עוסקים בתורה?

הודעהעל ידי **אוצר החכמה** » א' יוני 03, 2018 6:48 pm

בעלי הבתים, שרובם אמורים להשתכר יפה, אמורים אף הם להתחלק בעוגת התמיכה בלומדי התורה, וליטול שכר על לימודם?!

אם הבנתי נכון בכוללים לבעלי בתים של המערכת הזאת אין הבעלי בתים מקבלים מילגה העלות היא של החזקת האברכים הקשורים לזה או ראשי הכוללים. אבל לא ביררתי היטב.

נוטר הכרמים · הודעהעל ידי **נוטר הכרמים** » א' יוני 03, 2018 7:02 pm

אוצר החכמה כתב:
בעלי הבתים, שרובם אמורים להשתכר יפה, אמורים אף הם להתחלק בעוגת התמיכה בלומדי התורה, וליטול שכר על לימודם?!

אם הבנתי נכון בכוללים לבעלי בתים של המערכת הזאת אין הבעלי בתים מקבלים מילגה העלות היא של החזקת האברכים הקשורים לזה או ראשי הכוללים. אבל לא ביררתי היטב.

נכון מאוד. אבל כל מה שאני שואל, מה הרבותא בזה, וכי ישנו צד אחר??

אוצר החכמה כתב:את האמת אני לא מבין את הנחיתיות שעולה כאן על ידי האברכים.

אז מצאו איזה צד מעלה להגיד לבעלי בתים שתורתם לשמה מייד אתם קופצים "הנה הוא מתכוון להפחית בערכם של אבכים מפני שמילגה עושה את הלימוד לא לשמה" (נו באמת, מילא כבוד יש כאלה שרודפים אחריו אבל הכמה גרושים שאברכים מקבלים עושה את הלימוד שלהם שלא לשמה?)
הלא תמיד בכל הדורות מהגמרא ועד אחרוני המגידים שבחו כל מיני תכונות ומעלות האם זה מפחית ממעלת הת"ח שבמקום לעסוק בזה עוסקים בתורה?

אני מסכים עמך שזה בכלל דקויות, ואין זה עיקר הנקודה, כפי שהדגשתי. לענ"ד, כל הנאום הזה אין בו מתום כמעט, אם לא לכיוון שלילי, לפחות לכיוון של 'לא מה שהיה מקובל', ונקטתי דוגמא זו אגב גררא.

אין צורך לדייק דיוקים במה שנאמר ובמה שלא נאמר, יש את הכיוון והניחוח הכללי של הדברים, שכפי שניתחתי לעיל, ולא השיבו על כך עדיין, לא ברור מהי התועלת שבהצגת והצפת הנקודות הללו, בזמן שעצם היוזמה היא פשוטה וברורה, להרבות תורה ולהעמיקה בקרב ציבור העובדים. גם את הלגיטימציה לצאת לעבוד, שאולי אחוז מאוד מסוים מבין המשתתפים היה זקוק לו בכלל, היה ניתן להעניק בצורה יותר עדינה, וככל שנתבאר.

מוישה · הודעהעל ידי **מוישה** » א' יוני 03, 2018 7:32 pm

התבקשתי להעלות:

בלתי נתפס איך ריקים שיושבים על האינטרנט מבוקר ועד אישון ליל ומבלים את חייהם לריק, בניגוד להוראת רבותיהם, ובוודאי רחוקים מאוד מכל ריח של לימוד, מוצאים בעצם העזה להתנגד להתאגדות של בעלי בתים שכל כוונתם להרבות תורה וכבוד שמים, מעין התאגדויות של חברות ש"ס באירופה לפני השואה. האם המבקר גם מחטט בקרביים העצמיים שלו ובודק את מניעיו לפני כל מעשה, או שהוא מגלה מיומנות רבה בנטילת קיסמים מבין עיני אחרים?
עוד בלתי נתפס איך מי שרוקן מכל תוכן את מושג "היחס הנכון לגדולי ישראל ולמרכזיות דעתם" ממניעים פוליטיים מעז עתה לרתום לצרכיו את המושג הזה דווקא.
כמובן אין בכל הדברים האמורים שום התייחסות לפעלים מבורכים שלו, כמו גם ליוזמות שליליות המיוחסות אליו, וכאמור.

הודעהעל ידי **אוצר החכמה** » א' יוני 03, 2018 8:04 pm

נכון שאני ריקני ואין בי ריח תורה. אבל למה צריך להעליב אותי בלהגיד את זה...

אש משמים · הודעהעל ידי **אש משמים** » א' יוני 03, 2018 8:16 pm

מוישה כתב:התבקשתי להעלות:
בלתי נתפס איך ריקים שיושבים על האינטרנט מבוקר ועד אישון ליל ומבלים את חייהם לריק, בניגוד להוראת רבותיהם, ובוודאי רחוקים מאוד מכל ריח של לימוד, מוצאים בעצם העזה להתנגד להתאגדות של בעלי בתים שכל כוונתם להרבות תורה וכבוד שמים, מעין התאגדויות של חברות ש"ס באירופה לפני השואה. האם המבקר גם מחטט בקרביים העצמיים שלו ובודק את מניעיו לפני כל מעשה, או שהוא מגלה מיומנות רבה בנטילת קיסמים מבין עיני אחרים?
עוד בלתי נתפס איך מי שרוקן מכל תוכן את מושג "היחס הנכון לגדולי ישראל ולמרכזיות דעתם" ממניעים פוליטיים מעז עתה לרתום לצרכיו את המושג הזה דווקא.
כמובן אין בכל הדברים האמורים שום התייחסות לפעלים מבורכים שלו, כמו גם ליוזמות שליליות המיוחסות אליו, וכאמור.

אין זו הודעה לגופו של עניין ואין מקומה כאן.
אותו כותב עלום הרי יושב כאן כאחד העם וכלשונו "ריק ופוחז מבלה את זמנו לריק" ועוד מעיז להוכיח אחרים שלדעתו יושבים מבוקר ועד ליל לשוטט באתרים לכלות את זמנם כשאין בהם ריח של לימוד?????
מדבריו הרי אתה למד מי הוא ואין צורך להוסיף.
לא זו דרכה של תורה ואין זו צורה להגיב וק"ו מי שיש בו ריח לימוד תורה..

בעל קורא · הודעהעל ידי **בעל קורא** » א' יוני 03, 2018 8:31 pm

סליחה שאני לא מצליח להתחבר לדברי הכותבים שמעלי.
במצב הנתון כיום ישנה בעיה עמוקה, בעיקר בציבור הליטאי, והיא, שאין מצב בכלל המאפשר יציאה לעבודה בלי שיסתכלו עליך בעין עקומה, וממילא זה גורם שמי שכן יוצא לעבוד, בין אם זה מטעמי מצוקה כספית ובין אם זה מטעמי שאיפה לרווחה כלכלית, כמעט תמיד ממילא מוציא עצמו מן הכלל, וממילא יוצא ויוצא עוד ועוד גם בתחומים נוספים, אם זה במראה ובלבוש ובסוג הפלאפון וכו' וכו'.
אך בציבורים אחרים בדרך כלל זה ממש לא כך, אם זה בציבור החסידי, ואם זה בציבור הכללי בחו"ל, וזה משום שמראש אין אווירה שכולם ממשיכים ללמוד, וממילא מי שהולך לעבוד נשאר במסגרת רוחנית נאותה.
וברור שמצב זה מחייב שינוי שהיחס לעובדים יהיה שווה לאחרים, וממילא הם לא ירגישו שצריכים לעזוב ולשנות את כל דרכם כיון שיצאו לעבוד, וברור ללא ספק שחייבים לחולל שינוי בזה, כי אחרת אנחנו גוזרים כליה רוחנית על כל מי שיוצא לעבוד (כמעט).
אמנם אי אפשר גם לתת למי שאכן פורש מן הכלל את אותו היחס כמו לאברך, אך כיון שאחד גורם את השני חייבים לחולל שינוי בדיוק כדי שלא ימשיך מצב זה בו כל מי שיוצא לעבוד לפרנסתו ממילא נהיה ונראה אחרת.

בענין הרכב והמשנת יוסף, לא הבנתי את הטענה, וכי מי שיצא לעבוד לפרנסתו והצליח ב"ה וקנה רכב כפי השגת ידו, וכן אינו קונה במכירות שכונתיות, בשל כך בלבד יש עליו טענה כלשהיא??

נוטר הכרמים · הודעהעל ידי **נוטר הכרמים** » א' יוני 03, 2018 8:51 pm

בעל קורא כתב:סליחה שאני לא מצליח להתחבר לדברי הכותבים שמעלי.
במצב הנתון כיום ישנה בעיה עמוקה, בעיקר בציבור הליטאי, והיא, שאין מצב בכלל המאפשר יציאה לעבודה בלי שיסתכלו עליך בעין עקומה, וממילא זה גורם שמי שכן יוצא לעבוד, בין אם זה מטעמי מצוקה כספית ובין אם זה מטעמי שאיפה לרווחה כלכלית, כמעט תמיד ממילא מוציא עצמו מן הכלל, וממילא יוצא ויוצא עוד ועוד גם בתחומים נוספים, אם זה במראה ובלבוש ובסוג הפלאפון וכו' וכו'.
אך בציבורים אחרים בדרך כלל זה ממש לא כך, אם זה בציבור החסידי, ואם זה בציבור הכללי בחו"ל, וזה משום שמראש אין אווירה שכולם ממשיכים ללמוד, וממילא מי שהולך לעבוד נשאר במסגרת רוחנית נאותה.
וברור שמצב זה מחייב שינוי שהיחס לעובדים יהיה שווה לאחרים, וממילא הם לא ירגישו שצריכים לעזוב ולשנות את כל דרכם כיון שיצאו לעבוד, וברור ללא ספק שחייבים לחולל שינוי בזה, כי אחרת אנחנו גוזרים כליה רוחנית על כל מי שיוצא לעבוד (כמעט).
אמנם אי אפשר גם לתת למי שאכן פורש מן הכלל את אותו היחס כמו לאברך, אך כיון שאחד גורם את השני חייבים לחולל שינוי בדיוק כדי שלא ימשיך מצב זה בו כל מי שיוצא לעבוד לפרנסתו ממילא נהיה ונראה אחרת.

בענין הרכב והמשנת יוסף, לא הבנתי את הטענה, וכי מי שיצא לעבוד לפרנסתו והצליח ב"ה וקנה רכב כפי השגת ידו, וכן אינו קונה במכירות שכונתיות, בשל כך בלבד יש עליו טענה כלשהיא??

הכותבים לעיל, איש איש בתורו, ואנכי בכללם, הסכמנו לגמרי עם הבעיה. הדיון כאן הוא

1. על הצבת בעיות נוספות שישנם הן בעידוד ליציאה לעבודה, הן ביציאה לעבודה עצמה (תלוי היכן וכיצד), והן בהשוואת מעמד העובדים לאברכים שתגרום לתהליך של שחיקה ונשירה גבוהים יותר בכוללים.

2. דרך הצגת הדברים, כאילו כל הביקורת על העובדים, במצב הנוכחי כאן בארצינו הק', הינה רק ביחס לעובדה שעזבו את הכולל לעסוק לפרנסתם, ולא גם ובעיקר בשל השינוי הבולט שחל בהם ובכל אורחות חייהם וניהול ביתם.

3. בשל מורכבות הענין והסיכונים שכל שינוי דפוסי חשיבה והנהגה מביא בכנפיו, השינוי אמור לבוא מגובה יותר ע"י הנהגת הדור לחוגיו ולקהילותיו (הליטאיות, בעיקר. בהם מצוי הקונפליקט), מאוזן יותר, ובזהירות יתירה.

----

אין בעיה ברכב כשלעצמו, וכן במי שלא קונה ב'משנת יוסף', הענין הוא שהדרישה לצאת נשכר מכל העולמות יחד היא קצת מוגזמת. (הנקודה הזו נילושה עד דק באשכול שכבר צויין לעיל).

פורום אוצר החכמה

מי מחובר