שו"ת שיבת ציון סי' עו כתב:...לא מצינו בש"ס דין חזקה דרך שלילה וכל חזקות הם דרך חיוב, דמה דאזלינן בתר חזקה נלמד מקרא דויצא הכהן מן הבית ודלמא אדנפיק ואתי בציר ליה שיעורא כדאיתא במסכת חולין דף י' ע"ב ושם הוא החזקה שהנגע עדיין הוא בכמות כמו שהיה בשעה שיצא הכהן והיינו דרך חיוב שעדיין הוא גדול בשיעורו כמו שהיה ומזה כל החזקות שמצינו בש"ס הם כחזקת הגוף דרך חיוב שהדבר הוא עכשיו כמו שהיה ולא נשתנה במקרה לא בתמונתו ולא בשמו כל דבר כפי הראוי לו, העמדת הבהמה בחזקת איסור אינה זבוחה דהיינו מצד החיוב שעדיין שם איסור על הבהמה כמו שהיתה אסורה עד עתה, וכן חזקת טבל הוא מצד החיוב שהכרי הזה עדיין בשם האיסור טבל כמו שהיה עד עתה, וכן חזקת הגוף גבי משארסתני נאנסתי הוא מצד החיוב שהיתה בתולה עד שנתארסה, וכן חזקת טמא אמרינן שהוא טמא כמו שהיה עד עתה, וכן העמד מקוה על חזקתה שלא חסרה והיה להמקוה שיעור מים שהיה בה מתחלה, וכן חזקת איסור א"א וחזקת חיים, וכן חזקת נערה אמרינן שעדיין היא נערה ולא בגרה, וכן במה שהעיר הח"צ בתשובה על ספיקו של הט"ז ביו"ד סי' שצ"ז דכתב שמעמידין הקרוב בחזקת שלא היה חייב להתאבל גם זה אינו דרך שלילה אלא דרך חיוב כמו שהקרוב היה מותר בתספורת ובגלוח וכיבוס ורחיצה כן הוא עדיין בחזקת היתר, וכן חזקת קטן שלא הביא שתי שערות אינן דרך שלילה כ"א דרך חיוב כמו דגוף זה היה בלי סימנים בלא שערות וזקן כן הוא הגוף גם עתה כמו שהיה, וכן חזקת שלא ילדה לענין בכור ג"כ הוא דרך חיוב ואמרינן כמו שהיה הגוף הזה ריקן בלי ולד כן היה עד עתה, וכמו כן חזקת היתר שהיה שם היתר נקרא על החפץ, וכן חזקה שאין אדם פורע תוך זמנו הוא ג"כ דרך חיוב שחזקת האדם להחזיק מה שיש בידו כל זמן שאינו מוכרח להוציא, וכן חזקת אין אדם מעיז פנים בפני ב"ח הוא ג"כ דרך חיוב שאדם יש לו בושה לכפור בפני ב"ח ולהעיז כנגדו (נלאיתי להביא כל עניני חזקות המפוזרים בש"ס ובפוסקים). עכ"פ לא עלה על זכרוני למצוא חזקה שאינה דרך חיוב ומצינו שאמרינן חזקה שהגוף או חפץ זה לא נשתנה במקרה ממה שהיה בו מצד החיוב מתחלתו אם מצד עצם תכונתו ותמונתו או מצד השם שהיה נקרא עליו עד עתה, גם מה שכתבו התוס' ריש מסכת נדה סוף ד"ה והלל דסוטה אית לה חזקה שאינה טמאה ודאי גם זה אינו דרך שלילה רק שחזקתה שהיה לה שהיא טהורה ודאי עדיין לא איתרע שהקנוי וסתירה הוא רק ספק ואינו עושה לודאי טמאה ואפ"ה אתי קרא וקא מטמא אותה ודאי וג"כ הוא חזקה דרך חיוב, אבל לא מצינו חזקה לומר שלא נשתנה הגוף או חפץ ממה שהיה בו דרך שלילה לומר כמו שלא היה באפשרי לעשות בגוף זה או בחפץ זה דבר פלוני גם עכשיו אינך רשאי לעשות בו דבר זה אין זה בכלל חזקה שאין זה מבחינת החפץ והגוף עצמו שאנו דנין עליו כ"א מצד משפטי הבחינה מה שחוצה לו (רצוני לומר פעולת אחרים על החפץ). ומעתה בחזקת האשה שלא היתה חייבת מיתה עד עתה אין חזקה זו הוא מתכונת גופה לא בעצם ולא בשם אלא מצד חוץ דרך שלילה שעד עכשיו לא היה רשאי להרוג אותה. וידעתי שסברא זו היא דקה מאוד אמנם אם יתבונן בו כבוד מעלתו יראה בשיקול דעתו הרחבה שהיא סברא נכונה, ובפרט שמוכח זה מכח סוגיא דקידושין שהבאתי דלא מצאתי סברא אחרת לחלק בין חזקת טהרת העיסה לחזקת הנידון שאינו חייב מיתה אם לא סברא הנ"ל כאשר יבחון מעלתו בכור הבחינה.
אשמח מאד להרחיב את הדיון, ולמצוא מקורות נוספים, האם מצינו "חזקת פטור ממיתה" וכדומה, ולמה חזקת היתר אינה נחשבת דרך שלילה, וכו'.