דרומי כתב:הגר"א לנדא שליט"א (אחיו של הגרמי"ל שליט"א) כתב על זה פעם פלפול ארוך. בערך לפני כ-20 שנה, בקובץ שנקרא 'פלפול התמימים' או משהו כזה.
דרומי כתב:אם משלוח הפקס הוא לצורך האדם שנמצא כעת במקום שאצלו כבר שבת - יש צד שזה אסור, מצד שאומרים שלוחו של אדם כמותו (לחומרא), וידו של השולח כידו של זה שמקבל את הפקס. למסקנה כפי הזכור לי התירו את זה (אין לי הספרים לפניי).
דרומי כתב:אם משלוח הפקס הוא לצורך האדם שנמצא כעת במקום שאצלו כבר שבת - יש צד שזה אסור, מצד שאומרים שלוחו של אדם כמותו (לחומרא), וידו של השולח כידו של זה שמקבל את הפקס. למסקנה כפי הזכור לי התירו את זה (אין לי הספרים לפניי).
ביקורת תהיה כתב:העושה מלאכה באופן שהמעשה נעשֶׂה במקום שהזמן חול אך התוצאה יוצאת במקום שהזמן קודש, כגון המשדר מסמך במכשיר פקס מארץ לארץ, שבפועל ידיו כאן נעשית מלאכה שם – כלום יש בכך נדנוד עבירה?
הורודנאי כתב:דרומי כתב:אם משלוח הפקס הוא לצורך האדם שנמצא כעת במקום שאצלו כבר שבת - יש צד שזה אסור, מצד שאומרים שלוחו של אדם כמותו (לחומרא), וידו של השולח כידו של זה שמקבל את הפקס. למסקנה כפי הזכור לי התירו את זה (אין לי הספרים לפניי).
א. לדבריך זר ששלח כהן להקריב ייחשב כאילו הזר הקריב והוי איסור זר, וכן להפך כהן ששלח זר להקריב לא יהיה איסור, והדבר פשוט דשליחות מעשה אין משמעותה שהפעולה הפיזית שעשה השליח תחשב שעשה המשלח, אלא שהפעולה שעשה השליח מיוחסת למשלח, היינו כהן ששלח זר להקריב, ודאי נעשתה עבירה של הקרבת זר, אלא שאם יש שליח לדבר עבירה העבירה מיוחסת לכהן שמחשבים שהכהן עשה הקרבת זר.
ועיין בשערי ישר שכתב דבשליחות לקנין אם משך השליח לרשותו אינו יכול עי"ז לקנות למשלח, דמייחס למשלח הכנסה לרשות השליח, וצריך הכנסה לרשות הקונה, וכן אם משך השליח לרשות המשלח לא קונה, דאין פה מעשה שראוי לקנות למשלח, וכל היסוד של שליחות מעשה לא לשנות את משמעות העשיה אלא משמעויות שקיימות לולי השליחות נתן לייחס למשלח.
ב. מה המקור שלחומרא אמרינן שליחות לדבר עבירה.
ובנוגע לנידון דידן פשיטא שאפי' ריח קל של איסור אין בו.
ביקורת תהיה כתב:מן הענין לצטט מתוך דברי הרדב"ז בתשובותיו (ח"א סימן עו):
שאלת ממני אודיעך דעתי בענין השבת, כי יש חילוק גדול בין השוכנים במזרח לשוכנים במערב, ונמצא שמה שהוא לאלו שבת הוי לאלו חול.
תשובה: דע כי שאלה זו נבוכו בה רבים ונכבדים, אבל אודיעך דעתי בה. דע כי השבת נמסרה לכל אחד מישראל, שנאמר כי אות הוא ביני וביניכם, וכמו שאות הברית הוא לכל אחד ואחד כן השבת נמסר לכל אחד ואחד; וכיון שהשבת נמסר לכל אחד, בכל מקום שהוא – מונה ששה ימים ובסוף הששה עושה שבת, שהוא זכר למעשה בראשית, שנאמר כי ששת ימים עשה ה' וגו'; שאם אין אתה אומר כן, אפילו בארץ ישראל יש חילוק קצת, ואפילו בעירות הסמוכות יש חילוק בזה בין טבריה לציפורי. אלא מאי אית לך למימר, כי השבת ניתן לכל אחד כפי מקומו אשר הוא דר בו, לפי שכבר נשלמו במקומו ששה הקפים שלמים, ונכנס השביעי לקודם קודם ולמאוחר מאוחר...
למדנו מדחייבוהו (למהלך במדבר) לקדש שביעי, משמע דלכל אחד נמסר לעשות זכר למעשה בראשית, כל חד וחד כי אתריה...
ולדעת כולם, השוכנים בקצה המזרח השבת להם קודם לשוכנים במערב, ונמצאו אלו מותרים במלאכה בזמן שאלו אסורים. אלא צריכים אנו לומר, כי השבת ניתן לכל אחד מישראל כפי מקומו, שימנה ששה ימים שלמים וישבות בשביעי, ובזה יש זכר למעשה בראשית.
עזריאל ברגר כתב:ביקורת תהיה כתב:מן הענין לצטט מתוך דברי הרדב"ז בתשובותיו (ח"א סימן עו):
שאלת ממני אודיעך דעתי בענין השבת, כי יש חילוק גדול בין השוכנים במזרח לשוכנים במערב, ונמצא שמה שהוא לאלו שבת הוי לאלו חול.
תשובה: דע כי שאלה זו נבוכו בה רבים ונכבדים, אבל אודיעך דעתי בה. דע כי השבת נמסרה לכל אחד מישראל, שנאמר כי אות הוא ביני וביניכם, וכמו שאות הברית הוא לכל אחד ואחד כן השבת נמסר לכל אחד ואחד; וכיון שהשבת נמסר לכל אחד, בכל מקום שהוא – מונה ששה ימים ובסוף הששה עושה שבת, שהוא זכר למעשה בראשית, שנאמר כי ששת ימים עשה ה' וגו'; שאם אין אתה אומר כן, אפילו בארץ ישראל יש חילוק קצת, ואפילו בעירות הסמוכות יש חילוק בזה בין טבריה לציפורי. אלא מאי אית לך למימר, כי השבת ניתן לכל אחד כפי מקומו אשר הוא דר בו, לפי שכבר נשלמו במקומו ששה הקפים שלמים, ונכנס השביעי לקודם קודם ולמאוחר מאוחר...
למדנו מדחייבוהו (למהלך במדבר) לקדש שביעי, משמע דלכל אחד נמסר לעשות זכר למעשה בראשית, כל חד וחד כי אתריה...
ולדעת כולם, השוכנים בקצה המזרח השבת להם קודם לשוכנים במערב, ונמצאו אלו מותרים במלאכה בזמן שאלו אסורים. אלא צריכים אנו לומר, כי השבת ניתן לכל אחד מישראל כפי מקומו, שימנה ששה ימים שלמים וישבות בשביעי, ובזה יש זכר למעשה בראשית.
ובסגנון "קבלי" יותר נכתבו דברים דומים בשו"ע אדה"ז מהדו"ת (סימן א סעיף ח אם אינני טועה).
אבל מה אפשר ללמוד מזה לעניננו - אינני יודע.
עזריאל ברגר כתב:ביקורת תהיה כתב:מן הענין לצטט מתוך דברי הרדב"ז בתשובותיו (ח"א סימן עו).
ובסגנון "קבלי" יותר נכתבו דברים דומים בשו"ע אדה"ז מהדו"ת (סימן א סעיף ח).
אבל מה אפשר ללמוד מזה לעניננו - אינני יודע.
אוצר החכמה כתב:אינני יודע מה מצאתם בקטע הזה ברדב"ז. הוא כותב את מה שפשוט כביעתא בכותחא לכל אחד מאיתנו, אבל לא היה פשוט בזמנו. שכששבת בארה"ב כאן חול, וכשכאן שבת יכול להיות חול שם. בזמנו ההבנה הפשוטה היתה ששבת נכנסת ברגע אחד בכל מקום בעולם, וההבנה שזה לא כך שלנו היא ברורה לא היתה פשוטה בכלל (אנשים שאלו מתי שבת בשמים?).
ביקורת תהיה כתב:יש לו חמץ בארבעה עשר לאחר חצות באזור שעדיין לא הגיע חצות היום, האם יכול להשביתו?
ביקורת תהיה כתב:כמדומה ששני הנביאים לא נתנבאו בסגנון אחד, כי זה לשון אדמוה"ז שם:
קדושת שבת ויום טוב הוא למעלה מגדר המקום והזמן, רק שמאיר למטה לכל מקום ומקום בזמנו הראוי לו. וזהו גם כן הטעם ששורה קדושה עליונה בחוץ לארץ ביום טוב שני של גליות. ולכן גם בני ארץ ישראל הבאים לחוץ לארץ חייבים בקדושת היום אף שדעתם לחזור.
לעומת זאת לשון הרדב"ז הוא: השבת נמסר לכל אחד ואחד, וכיון שהשבת נמסר לכל אחד, בכל מקום שהוא – מונה ששה ימים ובסוף הששה עושה שבת.
ונראה כי שתי שיטות לפנינו, שיתכן ויש להן השפעה על הנידון שלנו.
שיטת הרדב"ז: קדושת השבת שורה על כל אחד ואחד מישראל באופן אישי על פי מקומו. הנגזר מכך, אם קדושת השבת אינו שורה עליו מפאת מקומו – אין שום מניעה שיעשה מלאכה במקום אחר אע"פ ששם הוא יום שבת.
שיטת אדמוה"ז: קדושת היום שורה בכל מקום ומקום על פי זמנו. הנגזר מכך, גם בן מקום אחר מחויב בקדושת היום השורה במקום ההוא, ויתכן כי אסור לו לעשות בו מלאכה אף שהוא אישית נמצא במקום אחר.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 141 אורחים