הערות והארות בפירוש רש"י למקרא (תנ"ך)

זאב ערבות · הודעהעל ידי **זאב ערבות** » ב' יולי 23, 2018 7:37 am

פירוש רש"י למקרא ולתלמוד אינו צריך הקדמות והוא אחד מפלאי תבל. פשוטו כמשמעו. קשה לדמיין בדור שלנו כיצד אדם אחד מסוגל ליצור כזו יצירת מופת שאין לה אח וריע מאז חתימת התלמוד (במחילת כבוד הרמב"ם). באשכול זה בכוונתי להעלות הערות הארות ותמיהות ברש"י מכל פירושיו, וכל אחד כמובן מוזמן להוסיף כהנה וכהנה משלו, וכך כולם יהיו במרוכז במקום אחד במקום לפתוח אשכול חדש על כל הערה ותמיה.

א. באיכה א כב נאמר: תבא כל רעתם לפניך ועולל למו כאשר עוללת לי על כל פשעי כי רבות אנחתי ולבי דוי. עולל הוא משרש עלל וברש"י ד"ה ועולל למו - ופעול למו, כמו (משלי כ יא) גם במעלליו יתנכר, (וכן ירמיה לב יט) וכפרי מעלליו.
וצ"ע מדוע מובא הפסוק מירמיה לב וכפרי מעלליו, כאשר יש פסוק הקודם לו בירמיה יז י: ולתת לאיש דרכו כפרי (חסר וי"ו) מעלליו, הלא אין שינוי במשמעות המילה ולכאורה ראוי להביא מהפסוק הקודם בסדר הופעתו. ואכן יש דפוסים (כמדומני וורשא) בהם מובא הפסוק מירמיה יז.

אישצפת · הודעהעל ידי **אישצפת** » ב' יולי 23, 2018 8:44 am

זאב ערבות כתב:א. באיכה א כב נאמר: תבא כל רעתם לפניך ועולל למו כאשר עוללת לי על כל פשעי כי רבות אנחתי ולבי דוי. עולל הוא משרש עלל וברש"י ד"ה ועולל למו - ופעול למו, כמו (משלי כ יא) גם במעלליו יתנכר, (וכן ירמיה לב יט) וכפרי מעלליו.
וצ"ע מדוע מובא הפסוק מירמיה לב וכפרי מעלליו, כאשר יש פסוק הקודם לו בירמיה יז י: ולתת לאיש דרכו כפרי (חסר וי"ו) מעלליו, הלא אין שינוי במשמעות המילה ולכאורה ראוי להביא מהפסוק הקודם בסדר הופעתו. ואכן יש דפוסים (כמדומני וורשא) בהם מובא הפסוק מירמיה יז.

אחר המחילה הרבה לא זכיתי להבין דברי כת"ר.
מנין לך שרש"י בחר בפסוק שבו מופיע בוא"ו? רש"י כתב את הוא"ו לשימוש בוא"ו החיבור בין ב' הדוגמאות שהביא. רש"י לא התכוין למקור שבו נכתב בוא"ו זו רק הוספת וטעות המדפיסים. תוכל לבדוק בדפוסים קדומים או בכתבי יד בהם לא נזכרו מקורות כלל.

זאב ערבות · הודעהעל ידי **זאב ערבות** » ב' יולי 23, 2018 9:32 am

לא כתבתי שרש"י בחר בפסוק אלא שכך מובא בפסוק והייתי צריך להוסיף במ"ג הכתר והמאור. דבר ידוע שבכתבי יד אין מראי מקומות אלא הם מהמדפיסים. אך כאן כנראה לא הסתכלת בפנים והוספתי בוי"ו בסוגריים בכוונה תחילה כי כך מופיע בפרק ל"ב "וכפרי" ואילו בפרק י"ז מופיע חסר וי"ו. אך התיבה מעלליו דומה בשניהם והיא נושא הפירוש, והלא ידוע שמ"ג הכתר משתמשים אף הם בכתבי יד לנוסח מהדורתם. לכן איני סבור שהוי"ו כאן היא וי"ו החיבור בין הפסוקים, ואם אכן כדבריך, דבר שמן הסתם פותר את קושיתי (אין לי גישה לכתבי יד ואין לי מיומנות בקריאתם) אז צ"ע על דפוסי המ"ג הנ"ל

זאב ערבות · הודעהעל ידי **זאב ערבות** » ג' יולי 24, 2018 2:26 am

בתהלים יב ז כתוב: אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מזקק שבעתים. וברש"י ד"ה בעליל - לשון גילוי הוא, בלשון המשנה (ר"ה פ"א מ"ה ובגמרא כא:): בין שנראה בעליל בין שלא נראה בעליל. ויש מפרשים (מכלול לרד"ק ערך עלל) בעליל - לשון מעלה וכן פירושו: כסף צרוף בעליל לארץ - כלומר הכסף הצרוף במשובח שבעפר ובעליון שבו, כי כורי המצרף יעשה אדם מן העפר המשובח. ל"א: בעליל - כמו עלי, (כמו משלי כז כב) בתוך הריפות בעלי, והוא שם כלי שכותשין בתוכו. וכן בעליל - הכור שמתיכין לתוכו הזהב והכסף. וזה אינו נראה לפי שאינו קורא עלי המכתש שכותשין לתוכו, אלא יד המכתש שכותשין בו, שקורין פילו"ן (עלי) בלעז. ל"א: בעליל - לשון בעל יד, כלומר אדון הארץ, ושבה המלה כנגד השם, וגם ת"י הוא לשון אדנות.

במבוא להיכל רש"י כותב אבינרי ש"עליל" היא מילה יחודית במקרא, והפירוש הראשון נראה העיקרי והנכון, ושאר הפירושים: לשון מעלה, כור ועלי, בעל ואדנות, לקוחים מספר השרשים לרד"ק. בנוסף, הפירוש השלישי בעל ואדנות, השתבש בהעתקה ומחוסר הבנה: לשון אחר, בעליל לשון בעל יד, כלומר אדון הארץ, ושבח המלה כנגד השם, וזה (ס"א וגם) ת"י הוא לשון אדנות, ואמר כי אמרותינו כסף צרוף מאדון הארץ, שהוא השם, שהוא צרף וזקק אותם. (ס"א אינו).

להבין דברים אלו ראוי לעיין בספר השרשים לרד"ק (ערך עלל) וז"ל: ופירוש בעליל אדון הארץ, ושבה המלה כנגד השם יתברך שאמר בתחלה אמרות ה' אמרות טהורות, אמר כי אמרותיו כסף צרוף מאדון הארץ שהוא השם יתברך שהוא צרף וזקק אותם. בהשוואת שני הפירושים נראה שמלת "יד" יתרה, במקום "ושבח" צ"ל "ושבה", והשם יתברך היה רשום "והי"ת" ופוענח "ויונתן תרגם" בטעות, כיון שהתרגום הוא לשון כור ולא לשון אדנות (וכבר הובא כמה פעמים שאין ת"י לתהלים).

בספר ישמיע כל תהלתו מציין שלא מופיע בתרגום שלנו פרוש זה, ומביא את הגרסא שבספר אמת קנה על תהלים (נאמ"ן ס"ט - ר' מאיר מאזוז): לשון בעל, כלומר אדון הארץ, ושבה המלה כנגד השם יתברך והוא לשון אדנות. מן הסתם הפירושים הנוספים הם הוספות ברש"י שנרשמו ע"י הלומדים בצד הגליון ואח"כ השתלבו בגוף הפירוש, וכעת קשה להבחין מה יצא מתחת עטו של רש"י ומה לא.

הערה צדדית: כל מקום שמובא ברש"י בתהלים "תרגום", צ"ע אם הפירוש הוא של רש"י או של תלמידים טועים שהמדפיסים הכניסו אח"כ לפירוש על דעת עצמם.

זאב ערבות · הודעהעל ידי **זאב ערבות** » ג' יולי 24, 2018 3:59 am

קבלתי הודעה מגזבר אוה"ח שאולי היה מן הראוי להפריד בין הדבקים ולשים את ההערות למקרא בפורום המיועד לכך והערות על התלמוד בפורום המיועד לכך. השבתי שפירש"י הוא יוצא דופן בהיקפו וכולל כמעט את כל המקרא והתלמוד והרבה פעמים מה שבא בזה משלים את זה. ויצא ספר בשם רש"י למקרא בפירושו לתלמוד (ירושלים תשמ"א ואיך בג' חלקים) מאת ר' יואל פלורסהיים. אז אביא משם קטע מפרשת דברים בענין הרפאים.

בחולין (ס ע"ב) מובא : אמר הקב"ה ליתו כפתורים ליפקו מעוים, דהיינו פלשתים וליתו ישראל ליפקו מכפתורים. רש"י במסכת חולין דף ס עמוד ב מפרש:
ליתו וליפקו - ארעא מפלשתים וליתו ישראל וליפקו מינייהו וקסבר ריש לקיש עוים מפלשתים היו ולמאן דאמר מתימן היו להך מילתא נמי אצטריך משום דאזהרינהו שלא להתגרות בבני עשו אמר רחמנא ליתו כפתורים וליפקו מעוים וניתנו ישראל וניפקו מינייהו ושאר מקראות הדומין לזה באלה הדברים כגון ובשעיר ישבו החורים ובמואבים ובעמונים כתיב רפאים ישבו בה כולהו טעמא אית בהו דבכולהו כתיב ארץ רפאים תחשב לפי שנאמר לאברהם אבינו בין הבתרים לזרעך נתתי וגו' וקחשיב ואת הרפאים וכשיצאו ממצרים ועברו דרך הר שעיר ועמון ומואב שנקראו כבר ארץ רפאים היה עולה על דעתם להתגרות בהם כסבורים זו היא שניתנה לאברהם ומנעם הקדוש ברוך הוא ואמר להם ארץ רפאים ודאי נחשבת שהרפאים ישבו בה מקדם אבל לא זו היא שנתתי לאברהם אלא לאלו נתתיה שגרשום משם וישבו תחתיהם בשכר אברהם שיצאו בני עשו הימנו ולוט היה קרוב לאברהם וכשהגיעו לחבל ארגוב כתיב (דברים ג) ההוא יקרא ארץ רפאים זו היא שנתתי לאביכם.
לכאורה דברי רש"י אינם צורך הסוגיה ואף על פי כן הביאם אגב הפירוש כיצד שטחי פלשתים הורשו לכיבוש למרות שבועתו של אברהם ליצחק.
בדברים (ב י) מפרש: האמים לפנים וגו' - אתה סבור שזו ארץ רפאים שנתתי לו לאברהםר לפי שהאמים שהם רפאים ישבו בה לפנים, אבל לא זו היא כי אותם רפאים הורשתי מפני בני לוט והושבתים תחתם:
בדברים (ב כ) מפרש: ארץ רפאים תחשב - ארץ רפאים נחשבת אף היא לפי שהרפאים ישבו בה לפנים, אבל לא זו היא שנתתי לאברהם:
בדברים (ג יג) מפרש: ההוא יקרא ארץ רפאים - היא אותהצ שנתתי לאברהם:
במקרא מפרש את מקומם של הפסוקים לענין הרפאים, אך בפירוש לתלמוד מוסיף שני יסודות: האחד שגם הר שעיר נקרא ארץ רפאים, ענין שקשה למצוא במקרא, וזאת משום שנראה הדבר כמרחיק לכת לומר שהחורים הם גם כן רפאים. והשני, שבני עשו ובני לוט זכו בנחלתם בשכר אברהם שממנו יצאו בני עשו ולוט היה קרובו, וע"כ נגד כולם היה אסור לישראל להתגרות במלחמה.
על ענין זה כותב רש"י בדברים (ב ה): ירושה לעשו - מאברהם, עשרה עממים נתתי לו, שבעה לכם וקיני וקנזי וקדמוני הן עמון ומואב ושעיר, אחד מהם לעשו והשנים לבני לוט, בשכר שהלך אתול למצרים ושתק על מה שהיה אומר על אשתו, אחותי היא, עשאו כבנו:
וכמו שהובא לעיל שאין דברים אלו מצורך הסוגיא.
עד כאן דוגמא מהספר ההוא בשינויים קטנים כיצד הם משלימים זה את זה. ספר מומלץ מאוד.

זאב ערבות · הודעהעל ידי **זאב ערבות** » ג' יולי 24, 2018 6:21 am

באיכה (ב ד) נאמר: דרך קשתו כאויב נצב ימינו כצר ויהרג כל מחמדי עין באהל בת ציון שפך כאש חמתו.
רש"י בד"ה שפך כאש חמתו מבאר: כך חבור המלה: שפך חמתו שהיא כאש, כי לא מצינו שפיכה של אש אלא אצל חמה, כדכתיב (תהלים עט ו) שפוך חמתך אל הגויים.
הפסוק מתהלים מובא במ"ג המאור שם כתוב "אל" הגויים באל"ף. אך במ"ג הכתר מציינים לפסוק מירמ' י כה: שפך חמתך על הגויים, ושם כתוב על הגויים בעי"ן.
כלומר צריך עיון לאיזה פסוק מתכוון רש"י כיון שיש שינוי משמעותי ביניהם.
כשכתבתי הערה זו עדיין לא היה מ"ג ארטסקרול, וכעת בדקתי ואף שם מובא הפסוק מירמיהו.

אישצפת · הודעהעל ידי **אישצפת** » ג' יולי 24, 2018 7:22 am

זאב ערבות כתב:בתהלים יב ז כתוב: אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מזקק שבעתים. וברש"י ד"ה בעליל - לשון גילוי הוא, בלשון המשנה (ר"ה פ"א מ"ה ובגמרא כא:): בין שנראה בעליל בין שלא נראה בעליל. ויש מפרשים (מכלול לרד"ק ערך עלל) בעליל - לשון מעלה וכן פירושו: כסף צרוף בעליל לארץ - כלומר הכסף הצרוף במשובח שבעפר ובעליון שבו, כי כורי המצרף יעשה אדם מן העפר המשובח. ל"א: בעליל - כמו עלי, (כמו משלי כז כב) בתוך הריפות בעלי, והוא שם כלי שכותשין בתוכו. וכן בעליל - הכור שמתיכין לתוכו הזהב והכסף. וזה אינו נראה לפי שאינו קורא עלי המכתש שכותשין לתוכו, אלא יד המכתש שכותשין בו, שקורין פילו"ן (עלי) בלעז. ל"א: בעליל - לשון בעל יד, כלומר אדון הארץ, ושבה המלה כנגד השם, וגם ת"י הוא לשון אדנות.

להבין דברים אלו ראוי לעיין בספר השרשים לרד"ק (ערך עלל) וז"ל: ופירוש בעליל אדון הארץ, ושבה המלה כנגד השם יתברך שאמר בתחלה אמרות ה' אמרות טהורות, אמר כי אמרותיו כסף צרוף מאדון הארץ שהוא השם יתברך שהוא צרף וזקק אותם. בהשוואת שני הפירושים נראה שמלת "יד" יתרה, במקום "ושבח" צ"ל "ושבה", והשם יתברך היה רשום "והי"ת" ופוענח "ויונתן תרגם" בטעות, כיון שהתרגום הוא לשון כור ולא לשון אדנות (וכבר הובא כמה פעמים שאין ת"י לתהלים).

לעניות דעתי לא שייך לציין את המקור של רש"י מספר המכלול לרד"ק שנולד כמעט ששים שנה אחר פטירת רש"י. צריך לבדוק בספר השרשים לרבינו יונה אבן ג'נאח אם כתב כן ולציין אותו.

זאב ערבות · הודעהעל ידי **זאב ערבות** » ג' יולי 24, 2018 4:19 pm

בדקתי בשרשים לאבן ג'נאח ואין שם שרש ע-ל-ל, אך בשרשים לרד"ק (עמ' תקכ"ח ) מופיע ממש מילה במילה כפי שמופיע ברש"י שלפנינו וזה מובא בהערה שנראה שמישהו העתיק מהרד"ק והכניס לכאן וכך מובא בהערה לתהלים מהדורת פרדס.

זאב ערבות · הודעהעל ידי **זאב ערבות** » ד' יולי 25, 2018 6:02 am

כפי שכתבתי בפתיחה כולכם מוזמנים להשאיר כאן הערות.
קבלתי מכתב באישי ממאן דהו שיש לו מה להעיר על דברי, אך אינו מעיר. נו, מה נאמר? אדרבא, מתלוננים שאני רק מחפש התגוששיות, אז מדוע לא להתגושש עמי בדברי תורה.

הוגה · הודעהעל ידי **הוגה** » ד' יולי 25, 2018 7:28 am

זאב ערבות כתב:א. באיכה א כב נאמר: תבא כל רעתם לפניך ועולל למו כאשר עוללת לי על כל פשעי כי רבות אנחתי ולבי דוי. עולל הוא משרש עלל וברש"י ד"ה ועולל למו - ופעול למו, כמו (משלי כ יא) גם במעלליו יתנכר, (וכן ירמיה לב יט) וכפרי מעלליו.
וצ"ע מדוע מובא הפסוק מירמיה לב וכפרי מעלליו, כאשר יש פסוק הקודם לו בירמיה יז י: ולתת לאיש דרכו כפרי (חסר וי"ו) מעלליו, הלא אין שינוי במשמעות המילה ולכאורה ראוי להביא מהפסוק הקודם בסדר הופעתו. ואכן יש דפוסים (כמדומני וורשא) בהם מובא הפסוק מירמיה יז.

ענה נכון הרב איש צפת שרש"י לא כתב מקורות לפרקים ופסוקים וא"כ שאלתך היא על אחד המדפיסים, נו תדפיס מתוקן.

זאב ערבות כתב:בתהלים יב ז כתוב: אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מזקק שבעתים. וברש"י ד"ה בעליל - לשון גילוי הוא, בלשון המשנה (ר"ה פ"א מ"ה ובגמרא כא:): בין שנראה בעליל בין שלא נראה בעליל. ויש מפרשים (מכלול לרד"ק ערך עלל) בעליל - לשון מעלה וכן פירושו: כסף צרוף בעליל לארץ - כלומר הכסף הצרוף במשובח שבעפר ובעליון שבו, כי כורי המצרף יעשה אדם מן העפר המשובח. ל"א: בעליל - כמו עלי, (כמו משלי כז כב) בתוך הריפות בעלי, והוא שם כלי שכותשין בתוכו. וכן בעליל - הכור שמתיכין לתוכו הזהב והכסף. וזה אינו נראה לפי שאינו קורא עלי המכתש שכותשין לתוכו, אלא יד המכתש שכותשין בו, שקורין פילו"ן (עלי) בלעז. ל"א: בעליל - לשון בעל יד, כלומר אדון הארץ, ושבה המלה כנגד השם, וגם ת"י הוא לשון אדנות.

במבוא להיכל רש"י כותב אבינרי ש"עליל" היא מילה יחודית במקרא, והפירוש הראשון נראה העיקרי והנכון, ושאר הפירושים: לשון מעלה, כור ועלי, בעל ואדנות, לקוחים מספר השרשים לרד"ק. בנוסף, הפירוש השלישי בעל ואדנות, השתבש בהעתקה ומחוסר הבנה: לשון אחר, בעליל לשון בעל יד, כלומר אדון הארץ, ושבח המלה כנגד השם, וזה (ס"א וגם) ת"י הוא לשון אדנות, ואמר כי אמרותינו כסף צרוף מאדון הארץ, שהוא השם, שהוא צרף וזקק אותם. (ס"א אינו).

להבין דברים אלו ראוי לעיין בספר השרשים לרד"ק (ערך עלל) וז"ל: ופירוש בעליל אדון הארץ, ושבה המלה כנגד השם יתברך שאמר בתחלה אמרות ה' אמרות טהורות, אמר כי אמרותיו כסף צרוף מאדון הארץ שהוא השם יתברך שהוא צרף וזקק אותם. בהשוואת שני הפירושים נראה שמלת "יד" יתרה, במקום "ושבח" צ"ל "ושבה", והשם יתברך היה רשום "והי"ת" ופוענח "ויונתן תרגם" בטעות, כיון שהתרגום הוא לשון כור ולא לשון אדנות (וכבר הובא כמה פעמים שאין ת"י לתהלים).

בספר ישמיע כל תהלתו מציין שלא מופיע בתרגום שלנו פרוש זה, ומביא את הגרסא שבספר אמת קנה על תהלים (נאמ"ן ס"ט - ר' מאיר מאזוז): לשון בעל, כלומר אדון הארץ, ושבה המלה כנגד השם יתברך והוא לשון אדנות. מן הסתם הפירושים הנוספים הם הוספות ברש"י שנרשמו ע"י הלומדים בצד הגליון ואח"כ השתלבו בגוף הפירוש, וכעת קשה להבחין מה יצא מתחת עטו של רש"י ומה לא.

הערה צדדית: כל מקום שמובא ברש"י בתהלים "תרגום", צ"ע אם הפירוש הוא של רש"י או של תלמידים טועים שהמדפיסים הכניסו אח"כ לפירוש על דעת עצמם.

פתרת הכל נכון שרש"י קדם לרד"ק וזהו גיליון שנכנס (ויעיד על כך תיבות "ס"א אינו" שבסוף הדיבור ברש"י).

ובאמת בכת"י פירוש רש"י לתהלים פריס 111 דף 14-א חסירות תיבות אלו, ומסיים הדיבור בתיבות "בין שלא נראה בעליל" ועובר לדיבור הבא "תשמרם - לאותם עניים וכו'.

: פריס 111.JPG (40.81 KiB) נצפה 23061 פעמים

הוגה · הודעהעל ידי **הוגה** » ד' יולי 25, 2018 7:39 am

זאב ערבות כתב:באיכה (ב ד) נאמר: דרך קשתו כאויב נצב ימינו כצר ויהרג כל מחמדי עין באהל בת ציון שפך כאש חמתו.
רש"י בד"ה שפך כאש חמתו מבאר: כך חבור המלה: שפך חמתו שהיא כאש, כי לא מצינו שפיכה של אש אלא אצל חמה, כדכתיב (תהלים עט ו) שפוך חמתך אל הגויים.
הפסוק מתהלים מובא במ"ג המאור שם כתוב "אל" הגויים באל"ף. אך במ"ג הכתר מציינים לפסוק מירמ' י כה: שפך חמתך על הגויים, ושם כתוב על הגויים בעי"ן.
כלומר צריך עיון לאיזה פסוק מתכוון רש"י כיון שיש שינוי משמעותי ביניהם.

איזה שינוי משמעותי יש בין שפוך 'על' לבין 'אל', ומי אמר שרש"י התכוין דוקא לאחד מהם אולי גם לדידו לאו דוקא.
ומצאתי מאמר חמץ להרשב"ץ,

מאמר חמץ לרשב"ץ
והשם ישפוך חמתו על הגוים. לא עלינו. ולזה הוא נקשר. לא לנו ה' לא לנו. שפוך928 חמתך על הגוים. ושני פסוקים הם אחד בתלים (עט, ו) ואחד בירמיה (ירמיה י, כה). בתלים הוא אל הגוים ובירמיה [הוא] על הגוים והסימן929 [ו]אל על יקראוהו (הושע יא, ז). ובתלים ועל ממלכות ובירמיה ועל משפחות והסימן מלך וכהן (איכה ב, ו). דוד מלך וירמיה ממשפחות כהונה.

הערות על מאמר חמץ לרשב"ץ הערה 929
929 כנראה שלפני רבינו היתה הערת מסורה בדומה לזה: "דירמיה על הגוים, דתהלים אל הגוים וסימן ואל על יקראוהו". כלומר המסורה מוסרת על חילוק בין נוסח שני הספרים, ונותן סימן לזכור בפסוק "ואל על יקראוהו" - שהאחד ב"אל" והאחר ב"על". ובדומה בענין ממלכות ומשפחות שבסמוך.

הוגה · הודעהעל ידי **הוגה** » ד' יולי 25, 2018 1:47 pm

זאב ערבות כתב:באיכה (ב ד) נאמר: דרך קשתו כאויב נצב ימינו כצר ויהרג כל מחמדי עין באהל בת ציון שפך כאש חמתו.

אגב איכה, השנה בתשעה באב שמתי לב שבפרקים א' ב' וד' הפסוקים מיוסדים על סדר א' ב', פסוק ראשון 'איכה ישבה' פסוק שני 'בלע ה' ולא חמל' שלישי 'גדע בחרי אף' וכן על זה הדרך.
ואילו בפרק ג' שלושה פסוקים לאות א', ואח"כ שלושה פסוקים לאות ב', וכן ע"ז הדרך.
ובפרק ה' האחרון לא מצאתי סדר לפסוקים. וצ"ע להבין הטעם. (ומסתמא כבר העירו על כל זה וצריך לחפש).

זאב ערבות · הודעהעל ידי **זאב ערבות** » ד' יולי 25, 2018 5:10 pm

הוגה כתב:
זאב ערבות כתב:באיכה (ב ד) נאמר: דרך קשתו כאויב נצב ימינו כצר ויהרג כל מחמדי עין באהל בת ציון שפך כאש חמתו.
רש"י בד"ה שפך כאש חמתו מבאר: כך חבור המלה: שפך חמתו שהיא כאש, כי לא מצינו שפיכה של אש אלא אצל חמה, כדכתיב (תהלים עט ו) שפוך חמתך אל הגויים.
הפסוק מתהלים מובא במ"ג המאור שם כתוב "אל" הגויים באל"ף. אך במ"ג הכתר מציינים לפסוק מירמ' י כה: שפך חמתך על הגויים, ושם כתוב על הגויים בעי"ן.
כלומר צריך עיון לאיזה פסוק מתכוון רש"י כיון שיש שינוי משמעותי ביניהם.

איזה שינוי משמעותי יש בין שפוך 'על' לבין 'אל', ומי אמר שרש"י התכוין דוקא לאחד מהם אולי גם לדידו לאו דוקא.
ומצאתי מאמר חמץ להרשב"ץ,
מאמר חמץ לרשב"ץ
והשם ישפוך חמתו על הגוים. לא עלינו. ולזה הוא נקשר. לא לנו ה' לא לנו. שפוך928 חמתך על הגוים. ושני פסוקים הם אחד בתלים (עט, ו) ואחד בירמיה (ירמיה י, כה). בתלים הוא אל הגוים ובירמיה [הוא] על הגוים והסימן929 [ו]אל על יקראוהו (הושע יא, ז). ובתלים ועל ממלכות ובירמיה ועל משפחות והסימן מלך וכהן (איכה ב, ו). דוד מלך וירמיה ממשפחות כהונה.

הערות על מאמר חמץ לרשב"ץ הערה 929
929 כנראה שלפני רבינו היתה הערת מסורה בדומה לזה: "דירמיה על הגוים, דתהלים אל הגוים וסימן ואל על יקראוהו". כלומר המסורה מוסרת על חילוק בין נוסח שני הספרים, ונותן סימן לזכור בפסוק "ואל על יקראוהו" - שהאחד ב"אל" והאחר ב"על". ובדומה בענין ממלכות ומשפחות שבסמוך.

ל"אל" ו"על" יש משמעויות שונות וכמה מהמשמעויות של שתיהן חופפות. לגבי הפסוק המובא כדוגמא ברש"י אין נפ"מ המשמעות של אל ועל אלא "שפך" שהוא נושא הד"ה. ניתן לומר בפשיטות שלא משנה לאיזה משני הפסוקים רש"י מתכוין, אך יש להעיר על כך שכידוע ומקובל שאין דבר מיותר בפירוש רש"י, ומן הסתם רש"י לא מצטט סתם פסוק. כך שאם יש שני פסוקים דומים ורוצה להביא רק אחד מהם, מן הסתם יש להביא את הפסוק הקודם המופיע במקרא, ואם מביא פסוק מאוחר יותר לכאורה צ"ע מדוע. כיון שאין לנו את כ"י רש"י המקורי, כמו בכל פירושיו התערבה יד המעתיקים והמדפיסים שמבחינתם אין הבדל בין אל לעל וכל אחד הכניס את הפסוק שהיה לפניו או שצץ בראשו אם היה בקי במקרא כפי שכמה מהמדפיסים הראשונים היו או כותבי כתבי היד שכתבו מזכרון. גם ידוע שבמקרא עצמו אל ועל מתחלפים כמה פעמים וידועים כחריגים במקרא.
אני מצרף מאמר נפלא של הרב יעקב חיים סופר מספרו מנוחת שלום ח"ד סימן ט' ובפרט "הערה" בעמ' נ"ט כיצד לאות אחת ברש"י יש נפקא מינה גדולה.
והערה ביבליוגרפית קטנה בענין הספר שלהוי ידוע שהרה"ג רי"ח סופר בקי נפלא בכל התורה כולה והספר הנ"ל הוא י"ב חלקים כאשר בכל חודש מחדשי שנת האבל על אביו יצחק שלום הוציא לאור חלק. משמע בי"ב חדשים י"ב ספרים ובהם למעלה מאלפיים עמודים! וכנ"ל עשה כשנפטרה אמו שולמית סופר ונקראים שובי השולמית וזאת בנוסף לעשרות ספרים רבים שיצאו מתחת ידו ובינהם תורת יעקב על החומש שהוא כרך עב כרס עם למעלה מ1200 עמ'. ממש הפלא ופלא.
דרך אגב בנוגע להערתך "ענה נכון הרב איש צפת שרש"י לא כתב מקורות לפרקים ופסוקים וא"כ שאלתך היא על אחד המדפיסים, נו תדפיס מתוקן" זה דבר ידוע ומפורסם ואני מוכן לאמץ את הרעיון שלך להדפיס מתוקן אם אתה מוכן לממן!

זאב ערבות · הודעהעל ידי **זאב ערבות** » ה' יולי 26, 2018 4:55 pm

בעקבות הערה שקבלתי באישי, מן הראוי להבהיר שבהערות שהבאתי לעיל המטרה אינה לפלפל ברש"י ולשאול מדוע הבא פסוק זה או אחר ומה היה הפסוק הראוי להביא, אלא אך ורק להעיר שיש שינוי בין הדפוסים השונים. יבואו אחרים ויתפלפלו בדברי רש"י וינסו לתרץ איזה פסוק הוא הנכון או שמא אין נק"מ בינהם וכל אחד יבחר את הפסוק הנראה לו.

זאב ערבות · הודעהעל ידי **זאב ערבות** » ב' אוגוסט 06, 2018 9:41 pm

באשכול הזה viewtopic.php?f=7&t=41415 מדובר בשינוי אות ו' בפירוש רש"י לגמרא שמשנה את משמעות הדברים. לעומת זאת יש מקומות רבים בהם מופיע בד"ה ברש"י נוסח שונה מהמובא במקור ולא ברור אם זה משקף את הנוסח שהיה לפני רש"י או טעות המעתיקים. בד"כ אין להתייחס לכך כיון שמדובר בחסר ויתר ותו לא, אך בשמות (כה כב) יש בעיה עם המסורה שכן מובא בד"ה ברש"י כך: ואת (בניגוד לפסוק בו כתוב "את" חסר ו') - הרי וי"ו זו יתרה וטפלה, וכמוהו הרבה במקרא...
השפתי חכמים מבאר שאע"פ שלא כתוב בחומשים שלנו ואת בוא"ו, בס"ת של רש"י (וכן של הראב"ע והחזקוני) היה כנראה כן כתוב בוא"ו. לעומתו במנחת שי כותב שבספרים שלנו "את" בלא וי"ו וכן הוא במסורת ללא שום חולק. בספר יוסף לקח (רב יוסף משאש) כותב שדבר זה קשה לשמוע שיש הבדל בין הספרים, ונראה לע"ד שבחומש שהיה ביד רש"י בשעת כתיבת פירושו היה ט"ס והיה כתוב בו עם וא"ו... ונמשך אחריו, ולא כן בס"ת של צבור (שבו קוראים בציבור). בקונטרס "ואת כל אשר אצוה אותך" (שנייר ז. ליימן, ניו יורק תשס"ג) מציין שלאחר בדיקת 9 דפוסים ראשונים (וכן 31 כתבי יד) הגיע למסקנה שהנוסח המקורי ברש"י כנראה היה "ואם" בניגוד למובא בחומש שלנו (איני טורח להעתיקו כיון שכתוב אנגלית). ועוד יש לעיין בספר רש"י, דמותו ויצירתו ח"א (ירושלים תשס"ט, עמ' 99, מצורף בקובץ).

זאב ערבות · הודעהעל ידי **זאב ערבות** » ד' אוגוסט 08, 2018 6:07 am

באיכה ב ה ד"ה וירב (במ"ג המאור) מפרש רש"י:
וַיֶּרֶב (שרש רבה) - נקוד יו"ד קמ"ץ קטן (כלומר סגול) שהוא לשון הרבה את אחרים, (ואילו) וַיִרֶב העם (שמות א כ) נקוד חיר"ק שהוא לשון רבה הוא עצמו, וכן כל תיבה שפועל שלה בה"א, כגון פנה, זכה, בכה, כן דרכה לשמש כשהוא מחסר ממנה ה"א, כשהוא מדבר על עצמו נקוד חיר"ק, כגון (שמות ז כג) ויפן פרעה, וכשהוא מדבר על אחרים נקוד קמ"ץ, כגון (שופטים טו ד) ויפן זנב אל זנב, (מ"ב כה כא) ויגל יהודה מעל אדמתו, (מ"ב יח יא) ויגל מלך אשור את ישראל אשורה. ע"כ
יש כאן שני דברים הצריכים עיון הבאים בשינויים במ"ג הכתר, האחד - כשרש"י מביא את הדוגמאות לתיבה שפועל שלה ה"א: פנה, זכה, בכה, במ"ג הכתר מובא: פנה, בנה, זנה. ויש דפוסים (רש"י המובא במגילת איכה דמעת המלך) בהם כתוב: פנה, זנה, בכה. כלומר בכל דפוס באה דוגמא שאינה בשניה ובסדר אחר.
השני - בפסוק המובא ממ"ב במ"ג המאור מובא "ויגל מלך אשור" כפי שמופיע במ"ג שלנו, ואילו במ"ג הכתר מובא "ויגל מלך בבל" ובסוגריים לפנינו: אשור.
כעת (חשון תשפ"ג) אני מצרף צילום ממ"ג ארטסקרול

זאב ערבות

באשכול בדידי סיפרתי על אותו רב שאמר שהיום כבר לא צריכים ספרי עזר כגון מילונים, קונקורדנציה, אנציקלופדיה וכדומה כיון שיש את המחשב והאינטרנט וניתן לעשות חיפוש מהיר.
נניח מחפשים את המשמעויות השונות של המילים "דבר" או "יד", זוג מלים שבמבט שטחי לא נראה שיש בהם קושי לשוני כלשהו המצריך עיון, אך רש"י כנראה סבר אחרת, שאם לא כן מדוע טרח לבאר ולפרש מלים פשוטות אלו מאות פעמים? חיפוש באוצרות הדיגיטליים צריך לכלול את כל הנטיות הדקדוקיות, כתיב מלא וחסר, זכר ונקבה, יחיד ורבים, עם מלות קישור לפניהם כגון ב, ד, ה, ו, כ, ל, מ, ש, כתיב וקרי וכו'. יתקבלו מן הסתם עשרות אלפי מ"מ. אך מה עושים עם כל המראי מקום האלו? צריך לסווג את התוצאות לפי המשמעויות השונות... ועד כמה שידוע, אין תוכנה המסוגלת לעשות זאת, ולו תהיה "החכמה" ביותר.
והנה דוגמא מרש"י: בגמרא יומא (כג ע"א) נאמר: "אמר רב פפא מטרקא דטייעי"... רש"י מפרש: מטרקא דטייעי - רצועות ישמעאלים (לשון רבים) העשויה שוט (לשון יחיד) לסוסים. מטרקא מופיע בגמרא פעם נוספת ביומא (ע"ז ע"א) שם נאמר: "ודילמא מסוסיא ומרטקא" (בחילוף אותיות בין הרי"ש והטי"ת, ואכן הב"ח על אתר אכן מגיה שזו ט"ס בגמרא וצ"ל "ומטרקא"), אך למרבה הפלא, הדיבור המתחיל ברש"י הוא ג"כ "מרטקא" כפי שמופיע בגמרא, ומפרש: "שוט הסוס", שזה אכן הפירוש הנכון ל"מטרקא", אך לא ל"מרטקא", שכן מרטקא אף היא מילה המופיעה בתלמוד, אך רק פעם אחת בחולין (קכא ע"א) ומובנה גיד השדרה והצואר (מה שנקרא אלל). כלומר הנדפס ביומא (ע"ז) "מרטקא" זו טעות סופרים וצ"ל "מטרקא" (ומפליא ביותר שבגמרות החדשות כגון עוז והדר, לובלין וכו' לא תיקנו את הדבר). לסיכום, חיפוש במחשב למטרקא, לא רק שלא יניב את התוצאה הנכונה (אלא אם כן עושים חיפוש הפוך, כלומר מחפשים פירוש ל"שוט", דבר שלא היה עולה על דעת המחפש), אלא חיפוש למרטקא מביא מראה מקום שגוי.
קטע זה לקוח מההקדמה לספר אוצר רש"י (אך נערך מחדש) שבזמנו עדיין לא גיליתי את דבר קיומו

זאב ערבות · הודעהעל ידי **זאב ערבות** » ד' אוגוסט 22, 2018 7:10 pm

ביחזקאל מב ג ד"ה אתיק יש תוספת ארוכה ובסופה כתוב: "כך מצאתי בשם אשל גדול"! האם ידוע למי הכוונה?

זאב ערבות · הודעהעל ידי **זאב ערבות** » ד' אוגוסט 22, 2018 7:39 pm

בדברים א יג ד"ה ואשמם (כך הד"ה, אך בפסוק מלא יו"ד: וַאֲשִׂימֵם) מפרש רש"י: - (ואשמם) חסר יו"ד, למד שאשמותיהם (לשון אשם) של ישראל תלויות בראשי דייניהם (דברים רבה א י), שהיה להם למחות ולכוון אותם לדרך הישרה.
בספר מנחת שי מציין שרש"י הולך בדרכו של המדרש בדברים רבה, המציין שהכתיב חסר והוא מלשון אשם. האם יתכן שזה באמת הנוסח בחומש שעמד לפני בעל המדרש ורש"י? או שמא המדרש רק דורש כך את המילה בלבד ורש"י הולך בעקבותיו, שכן לפי הכתיב המלא המובא בפסוק הוא משרש "שום" או "שים" ולא משרש אשם.
דרך אגב בספר הזכרון (ר' אברהם בקראט, מהדורת פיליפ פ"ת תשמ"ה) על הפסוק "ולבני הפילגשים" (ברא' כה ו) מציין לשו"ת הרדב"ז (ח"ד סימן אלף קע"ב) המדבר בענין טעויות בספרים.

זאב ערבות

פליאה: בדב"א ה ו נזכר בארה בן בעל (בדה"א ז לז וכן פסוק מ נזכר בארא (באל"ף) בן צופח מראשי אבות שבט אשר), נשיא הראובני שהוגלה ע"י תגלת פלאסר (או פלנאסר).
בברא' כו לד נזכר בארי החתי, אבי יהודית אשת עשו. בהושע א א נזכר בארי (והוא נחשב אחד ממ"ח נביאים), הוא אביו של הושע הנביא ככתוב במפורש: הושע בן בארי. עד כאן הדמויות וכעת לפליאה:
בישעיהו ח יט ד"ה וכי יאמרו אליכם כותב רש"י את הדברים האלו (לפי מ"ג הכתר): אמר רבי סימון (ויקרא רבה ו ו) בארה אביו של הושע בן בארי ניבא שני מקראות הללו (הכוונה לישע' ח יט-כ) ולא היה בהם כדי ספר ונטפלו בישעיה, ונבא אותם לגלות עשרת השבטים, כשהגלם סנחריב לראובני ולגדי והגלהו עמהם (במ"ג המאור מובאת נ"א: והגלוהו עמהם), כמו שנאמר (דה"א ה ו) בארה בנו אשר הגלה תגלת פלנאסר מלך אשור הוא נשיא לראובני. ע"כ!
במדרש רבה כתוב כך: אמר רבי סימון: בארי לא נתנבא אלא שני פסוקים... אך מהמשך פירוש רש"י: כמו שנאמר בארה בנו אשר הגלה... נראה שסובר שבארה אף הוא שמו של אביו של הושע ואם כך היו לו שני שמות: בארה ובארי. ואכן בספר תורה שבעל פה על הנ"ך (דה"א ה ו) מובא בפירוש ברמז במלוא הערה י"ז שכך מפרש הרד"ל בפסיקתא רבתי ל"ד ט'.

הערה קטנה נוספת שלא קשורה כלל להנ"ל: בישע' ה ב נאמר בפסוק "ויעש באושים", והנה הד"ה בבמ"ג המאור והכתר הוא "ויעש לו באושים" כאשר המלה "לו" לא מופיעה בפסוק, אך במ"ג ארטסקרול (מהדורת צוקער) מובא : ויעש (באותיות מרובעות), לו (באותיות רש"י), באושים (באותיות מרובעות)! וצ"ע אם ה"לו" הוא מרש"י, שכן לקמן באותו פרק פסוק ז חוזר על כל הפסוקים ושם הד"ה "ויעש באושים" כפי שמופיע בפסוק (בלי "לו").

זאב ערבות · הודעהעל ידי **זאב ערבות** » א' ספטמבר 02, 2018 7:07 am

זאב ערבות כתב:פליאה: בדב"א ה ו נזכר בארה בן בעל (בדה"א ז לז וכן פסוק מ נזכר בארא (באל"ף) בן צופח מראשי אבות שבט אשר), נשיא הראובני שהוגלה ע"י תגלת פלאסר (או פלנאסר).
בברא' כו לד נזכר בארי החתי, אבי יהודית אשת עשו. בהושע א א נזכר בארי (והוא נחשב אחד ממ"ח נביאים), הוא אביו של הושע הנביא ככתוב במפורש: הושע בן בארי. עד כאן הדמויות וכעת לפליאה:
בישעיהו ח יט ד"ה וכי יאמרו אליכם כותב רש"י את הדברים האלו (לפי מ"ג הכתר): אמר רבי סימון (ויקרא רבה ו ו) בארה אביו של הושע בן בארי ניבא שני מקראות הללו (הכוונה לישע' ח יט-כ) ולא היה בהם כדי ספר ונטפלו בישעיה, ונבא אותם לגלות עשרת השבטים, כשהגלם סנחריב לראובני ולגדי והגלהו עמהם (במ"ג המאור מובאת נ"א: והגלוהו עמהם), כמו שנאמר (דה"א ה ו) בארה בנו אשר הגלה תגלת פלנאסר מלך אשור הוא נשיא לראובני. ע"כ!
במדרש רבה כתוב כך: אמר רבי סימון: בארי לא נתנבא אלא שני פסוקים... אך מהמשך פירוש רש"י: כמו שנאמר בארה בנו אשר הגלה... נראה שסובר שבארה אף הוא שמו של אביו של הושע ואם כך היו לו שני שמות: בארה ובארי. ואכן בספר תורה שבעל פה על הנ"ך (דה"א ה ו) מובא בפירוש ברמז במלוא הערה י"ז שכך מפרש הרד"ל בפסיקתא רבתי ל"ד ט'.

לאחר כתיבת הדברים קבלתי הערה מצוות עורכי מהדורת ארטסקרול ותיקנתי כבר בגוף הדברים והנה תקציר הדברים שכתבו:
מה שמביא מויק"ר, קודם כל המילים "אביו של הושע בן בארי" אין נמצאות כלל שם, אלא כנראה רש"י הוסיפן בדרך ביאור או שמא (וזה נראה יותר) היה לו נוסח כזה. ומה שכתב שבמדרש כתוב "בארי", במהדורה של מרגליות איתא באמת "בארה", וכן היה בכל הנוסחאות עד ששינו בדפוס קראקא (ויתכן ששינו כן ע"פ מ"כ שכתב "בארי", עיי"ש). ולפי"ז היה נראה לומר שמדובר בבארה הראובני, בלי קשר להושע, אלא שהרי רש"י מזהה אותו כאביו של הושע בן בארי. [ובאמת ברוב כתבי היד שבסינופסיס של בר אילן לא כתוב שם כלל אלא "ב' פסוקים נתנבאו".] והנה לשון רש"י "בארה אביו של הושע בן בארי" (ולשון זה בדיוק נמצא כבר בכתבי יד ישנים) סותר את עצמו מיניה וביה, וע"כ צ"ל שלפי המדרש (שרש"י מצטט, ושאין לפנינו) בארי היינו בארה, וכן דרך חז"ל במקומות הרבה לנקוט ששני אנשים בעלי שמות דומים הינם אדם אחד. בכל אופן נראה שלשון זה של רש"י הוא מה שגרם לבעל מ"כ לשנות את הגרסא במדרש ל"בארי".

זאב ערבות

ברצוני להתיחס להודעה הזו, שכן היא מעוררת בעיה כללית במהדורות הנ"ך החדשות כגון מ"ג המאור, מ"ג הכתר ומ"ג ארטסקרול הטוענות שהם בדקו את הנוסח שלהם עפ"י כת"י מדוייקים והשוואות והוספות מדפוסים אחרים (כך טוענים לפחות במ"ג ארטסקרול והמאור, איני זוכר אם במ"ג הכתר השוו עם דפוסים קיימים או רק עפ"י כת"י)
הבעיה עם המהדורות האלו היא שאינם מציינים מה המקור לנוסח שלהם והקורא מגשש באפילה. אמנם עורכי הכתר הבטיחו שהמקורות יופיעו האתר, לא בדקתי אך אפילו אם כבר נמצאים באתר, זה לא פרקטי כל פעם כשיש איזה נוסח תמוה או שנראה בעייתי לגשת למחשב ולהתחיל לחפש באתר שלהם את המקור.
אז לדוגמא במקרה הספציפי שלנו יש בעיה במבט ראשון שרש"י כותב שבארה הוא אביו של הושע בן בארי וכך מופיע בכל הדפוסים הנ"ל והמקור מובא מויקרא רבה, ועיון שם מראה שכתוב "בארי"! אז מה המסקנה הראשונה, שיש כאן איזו שהיא טעות סופרים ברש"י ועורכי המהדורות לא טרחו לבדוק את המקור! וזה אכן מה שכתבתי בהודעה הראשונה. אך עורכי ארטסקרול ראו זאת כלגלוג עליהם כאילו לא טרחו לבדוק וטענו שאכן בדקו בכת"י ושם מופיע בארה וכן בויקרא רבה מהדורת מרגליות! וברצוני לשאול אותם: מנין לי לדעת זאת? שיכתבו בסוגרים (כך בכ"י) ושיוסיפו במ"מ לו"ר עפ"י מהדורת מרגליות וכך יחסכו מעצמם לגלוג. ללומד הרגיל אין סבלנות ללכת לחפש כל מראה מקום והנה כאן טרחתי לחפש ונראה היה שיש ט"ס והאם עלי כעת לחפש במהדורת מרגליות ובכתבי יד מדוייקים? שיקחו זאת לתשומת לבם, זה לא לגלוג עליהם אלא חסרון מצדם.
הערה נוספת, אני נוהג להשוות את שלשלת הדפוסים ולעתים קרובות כפי שאני מציין יש שינויים ביניהם, כולם כאמור טוענים שהם מדוייקים עפ"י כת"י, באיזה נוסח עלי לבחור? אם היו כותבים את המקור, לפחות הייתי יכול לברר בעצמי ולהגיע למסקנה, אך כעת הקורא הממוצע כמגשש באפילה.

זאב ערבות · הודעהעל ידי **זאב ערבות** » א' ספטמבר 16, 2018 8:27 pm

בשמות טז לג כתוב בפסוק: ויאמר משה אל אהרן קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העמר מן והנח אתו לפני ה' למשמרת לדרתיכם.
רש"י בד"ה צנצנת מפרש: צלוחית של חרס (מכילתא), כתרגומו.
בספר תפארת שלמה (מרב שלמה שניידער, ירושלים תש"ע. ספר יוצא מן הכלל ומעניין שאינו נמצא באוצר!) מציין שדברי רש"י "כתרגומו" מכוונים לתיוב"ע "צלוחית דפחר חדא", שכן אונקלוס מתרגם "צלוחית חדא" בלבד ואין בו את התיבות "של חרס" המובאות ברש"י.
והוא מקשה שדבר זה צ"ע כיוון שרש"י אינו מביא אף פעם בפירושו לחומש את תיוב"ע! ומציין שבספר זכרון לאברהם (ברלינר) מביא שברש"י כת"י הגירסא "למשמעו" (במקום כתרגומו), וכן בספר נחלת יעקב (על רש"י) מבאר שהתיבות "של חרס" הם דברי רש"י, הסובר שסתם צלוחית היא של חרס, ומה שכותב כתרגומו מתיחס רק לתרגום של צנצנת - צלוחית, ועוד מציין שם שיתכן שבת"א שהיה לפני רש"י היה כתוב "דפחר" כמו בתיב"ע.
מצורף קובץ מהספר הנוגע לפסוק.

זאב ערבות · הודעהעל ידי **זאב ערבות** » ב' ספטמבר 17, 2018 7:21 am

לשרש "בוש" יש שתי משמעויות, האחת לשון בושה והשניה לשון עכוב. נתעכב כאן על המשמעות השניה.
במ"ב ח יא מפרש רש"י עד בּוש (בפסוק: בֹּש) - כמו (שמות לב א) בושש.
בשמות לב א מפרש: כי בֹּשֵש משה - כתרגומו, לשון (ברכות מ.) איחוּר, וכן (שופטים ה כח) בושש רכבו, (שופטים ג כה) ויחילו עד בוש.
בשופטים ג כה מפרש: עד בוש - עד עכוב, כלומר זמן ארוך [שופטים ג כה].
עד כאן פירושיו במקרא. בברכות מ ע"א מובא בגמרא: אמר רבא בר שמואל משום רבי חייא: אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיביאו מלח או לפתן לפני כל אחד ואחד. רבא בר שמואל אקלע לבי ריש גלותא, אפיקו ליה ריפתא ובצע להדיא. אמרו ליה: הדר מר משמעתיה? אמר להו: לית דין צריך בשש. בד"ה ובצע לה להדיא מפרש רש"י: כלומר מיד ולא המתין למלח ולפתן. ובד"ה "בשש" רש"י מפרש: עכוב, כמו (שופטים ה כח) בושש רכבו, כלומר פת נקיה היא זו ואין צריכה לפתן.
המפרשים מקשים מדוע בגמרא רש"י אינו מביא את הפסוק משמות לב שהוא קודם, ובנוסף מה השייכות של פת נקיה לכאן? בערוך ערך בשש מפרש שכל דבר שיאכל עם הפת הוא בשש - לפתן בלשון משנה ובלישנא דרבנן שמו בשש. ועוד, בא"י נותנין חמאה בקדרה וביצים ופלפלין ומבשלין אותו וקורין אותו תבשיל בשש. פ"א: אין צריך המברך להתבושש ולחזור על לפתן אלא מברך לאלתר מפני שיש בו מלח...
כלומר בלשון המקרא שרש בשש הוא בוש ומשמעו עכוב, ואילו בגמרא משמעו תבשיל כמין לפתן. והנה אבינרי בהיכל רש"י אכן מחלק מילה זו לשתיים לפי משמעה המקראי עכוב בערך בוש, ולפי משמעה הארמית לפתן - בערך בשש. אך זה אכן נכון לפי פירושי הערוך, אך מפירוש רש"י משמע שאף בושש בגמרא משמעו עכוב ורק מביא דוגמא מפת נקיה שאינה צריכה להמתין ללפתן, אם כך הערך בשש הוא מיותר.

זאב ערבות

הערה זו היא בגמרא (ולא בדקתי אם יש מי שמעיר על כך).
בד' מקומות בגמרא מובא המאמר הריני כבן עזאי בשוקי טבריא: בקידושין כ ע"א, סוטה מה ע"א וערכין ל ע"ב מובא בשם אביי, ואילו בערובין כט ע"א מובא בשם רבא.

ביקורת תהיה

זאב ערבות כתב:לשרש "בוש" יש שתי משמעויות, האחת לשון בושה והשניה לשון עכוב.

לכאורה הדבר אומר דרשני: מה ראו המדקדקים לומר כי הפועל 'בּוֹשׁ' (נכלם) והפועל 'בּוֹשֵׁשׁ' (איחר) משורש אחד יצאו ('בוש')? הלוא אין כלימה ואיחור ענינים קרובים זה לזה, ועל פניו נראה, כי הראשון שרשו 'בוש', והשני שרשו 'בשש'.

זאב ערבות

ביקורת תהיה כתב:
זאב ערבות כתב:לשרש "בוש" יש שתי משמעויות, האחת לשון בושה והשניה לשון עכוב.

לכאורה הדבר אומר דרשני: מה ראו המדקדקים לומר כי הפועל 'בּוֹשׁ' (נכלם) והפועל 'בּוֹשֵׁשׁ' (איחר) משורש אחד יצאו ('בוש')? הלוא אין כלימה ואיחור ענינים קרובים זה לזה, ועל פניו נראה, כי הראשון שרשו 'בוש', והשני שרשו 'בשש'.

בספר אמרי מדריך על החומש חלק השרשים (שהעליתי בפורום לשון) מציין לעיין במלבים לשופטים ה כח ובהערותיו לשמות לב א מציין לקונקורדנציה שבי"ל ששם מביאה בשרש בשש בבנין קל. דרך אגב בסוף ספר אמרי מדריך על תהלים יש תולדות של מחבר הקונקורדנציה הזו ששמו המלא אינו מופיע בספר והוא ר' שלמה בן ר' יהודה ליב למשפחת געלבלאם. מובא בקובץ.

ביקורת תהיה

זאב ערבות כתב:בהערותיו לשמות לב א מציין לקונקורדנציה שבי"ל ששם מביאה בשרש בשש בבנין קל.

כלומר, שמפרש כי 'בושש' הוא לשון הווה: העם ראה כי משה מתמהמה (שכן בעבר אומרים 'בָּשַׁשׁ'). ואינו נכון.
א) אונקלוס מתרגם 'אֲרֵי אוֹחַר משֶׁה'.
ב) לשון הכתוב בשופטים: 'מַדּוּעַ בּשֵׁשׁ רִכְבּוֹ לָבוֹא, מַדּוּעַ אֶחֱרוּ פַּעֲמֵי מַרְכְּבוֹתָיו', מורה כי הוא לשון עבר ('בּשֵׁשׁ' - 'אֶחֱרוּ').
והנכון שהוא עבר מבנין פיעל.

זאב ערבות

ביקורת תהיה כתב:
זאב ערבות כתב:בהערותיו לשמות לב א מציין לקונקורדנציה שבי"ל ששם מביאה בשרש בשש בבנין קל.

כלומר, שמפרש כי 'בושש' הוא לשון הווה: העם ראה כי משה מתמהמה (שכן בעבר אומרים 'בָּשַׁשׁ'). ואינו נכון.
א) אונקלוס מתרגם 'אֲרֵי אוֹחַר משֶׁה'.
ב) לשון הכתוב בשופטים: 'מַדּוּעַ בּשֵׁשׁ רִכְבּוֹ לָבוֹא, מַדּוּעַ אֶחֱרוּ פַּעֲמֵי מַרְכְּבוֹתָיו', מורה כי הוא לשון עבר ('בּשֵׁשׁ' - 'אֶחֱרוּ').
והנכון שהוא עבר מבנין פיעל.

שוב, בספר אמרי מדריך כותב שהוא שרש בוש, ובהערה מציין שבקונקורדנציה שבי"ל מביאה בשרש בשש. הוא רק מביא מ"מ למי שסובר כך בלי להתיחס עם דבריו נכונים או לא..

זאב ערבות

באחד האשכולות בפורום כתב מאן דהו שעדיין אין לנו מהדורה בקורתית של רש"י על החומש. לדוגמא אני מביא את הפירוש לבראשית לג יא: קח נא את ברכתי:
במ"ג המאור הנוסח הוא: ברכתי - מנחתי, מנחה זו הבאה על ראיית פנים ולפרקים, אינה באה אלא לשאילת שלום, וכל ברכה שהיא לראיית פנים, כגון (ברא' מז ז) ויברך יעקב את פרעה, (מ"ב יח לא) עשו אתי ברכה דסנחריב, וכן (ש"ב ח י) לשאל לו לשלום ולברכו דתועי מלך חמת, כולם לשון ברכת שלום הן שקורין בלעז שלודי"ר (לשאול בשלום), אף זו ברכתי - מו"ן שלו"ד (שאילת שלומי) [ברא' לג יא].
כעת נביא מספר נוסחאות של התחלת הפירוש לפסוק זה. בדפוסים השונים ניתן להבחין בשלש גרסאות עקריות (עזר לי בליקוט הנוסחאות ומיונם ר' פנחס קריעגר, מחבר ספר פרשנ-דתא):
1. ברכתי - מנחתי, כל ברכה הבאה על ראיית פנים לפרקים... כך הנוסח בכת"י מינכן. בדפוס אלקבץ ודפוס אישאר - חסר התיבות "מנחה זו" (או "מנחתי זו") ובמקום "ולא לפרקים" מובא "לפרקים".
2. ברכתי - מנחתי. מנחה זו... לפרקים. בנוסח זה יש "מנחה זו", ו"לפרקים" חסר וי"ו. כך מופיע בכת"י ויימר, דפוס ראשון רל"ה, דפוס רומא, דפוס סאמורה, דפוס שונצין, דפוס ליסבון, דפוס נאפולי, דפוס רימיני רפ"ה, דפוס אויגשפורג רצ"ד, דפוס ויניציאה ש"ח.
3. ברכתי - מנחתי. מנחה זו... ולפרקים. ולפרקים מופיע עם וי"ו. כך הנוסח בכת"י וינה ומ"ג ויניציאה רפ"ד.
בספר הזכרון (בקראט) וכן בספר שם אפרים (ר' זלמן מרגליות) מובא שהנוסח צ"ל: ברכתי - מנחה הבאה על ראיית פנים לפרקים אינה באה אלא לשאילת שלום.
בספר שם אפרים מוסיף שתיבת "זו" וכן הוי"ו ב"ולפרקים" הם ט"ס.
בספר דעת יששכר כותב שצ"ל לפרקים בלי וי"ו.
בקיצור, יש בלגן שלם בין הנוסחאות, ולעשות מהדורה מדעית של רש"י ידרשו משאבים מרובים, והשאלה האם ניתן יהיה להגיע לידי הכרעה בין הנוסחאות. במ"ג הכתר נעשה נסיון למהדורה מדעית, אך יש שם בעיות ואינם כותבים מקורות, שכן אין זה רעיון טוב לפרסם את המקורות באתר אינטרנט בנפרד מהספר. כאשר לומדים רוצים גישה מהירה לחומר ולא להזקק להכנס לאתר בכל פעם. בחומש הוצאת שי למורה עם כתר תורה מציינים בשולי הדף נוסחאות מכ"י ודפוסים קדמונים עם באורים קצרים פה ושם.

זאב ערבות · הודעהעל ידי **זאב ערבות** » ב' דצמבר 17, 2018 11:11 pm

בספר במדבר כג כבד"ה וברך ולא אשיבנה מפרש רש"י כך:
(הנה) בָרֵךְ - כמו (במד' כד א) לברך... וּבֵרֵךְ ולא אשיבנה - הוא ברך אותם... וּבֵרֵךְ - כמו (שמות כג כה) וּבֵרַךְ (כך במ"ג הכתר. במ"ג המאור, ארטסקרול, עוז והדר, תורת חיים וחומש איש מצליח: וּבִרֵך. בחומש שי למורה: וּבִרֵּךְ), וכן הוא (נ"א: היא) גזרת רי"ש, כמו (תהלים עד יח) אויב חֵרֵף כמו חֵרַף (כך בספר הזכרון ובמ"ג הכתר. במ"ג המאור וכו' מנוקד חִרֵף), וכן (תהלים י ג) ובוצע בֵּרֵךְ - המהלל ומברך... ואין לומר "ברך" שם דבר, שאם כן היה נקוד בפת"ח קטן (סגול תחת הרי"ש) וטעמו למעלה, אבל לפי שהוא לשון פִֹּעֵל (במ"ג המאור: פָּעַל) הוא נקוד קמ"ץ קטן (צירה) וטעמו למטה
בתהלים י ג מפרש רש"י:
ובוצע בֵּרֵךְ נאץ ה'... בֵּרֵךְ - כמו בֵּרַךְ, לשון פִּעֵל. ותדע שאילו היה שם דבר היה הטעם למעלה באות הראשונה והיה נקוד פת"ח (סגו"ל), וזה נקוד קמ"ץ קטן (צירי) וטעמו למטה ברי"ש. ואל תתמה על "בֵּרֵךְ" שלא אמר "בֵּרַךְ", שהרבה תיבות של רי"ש משמשות כך, כגון (להלן עד יח) אויב חֵרֵף, ולא נאמר חֵרַף.

את הפירוש בתהלים הבאתי לשלמות הענין אך כאן נתרכז בביאורו לבמדבר, יש כאן שתי נוסאות ברש"י: במ"ג הכתר מובא וּבֵרֵךְ - כמו (שמות כג כה) וּבֵרַךְ. נוסחא שניה המובאת בשאר החומשים אותם בדקתי: וּבֵרֵךְ - כמו וּבִרֵך.
איזה נוסח נראה עיקר?

ביקורת תהיה

הנוסחה השניה היא הנראית.
שכן רש"י כותב 'וְכֵן הִיא גִּזְרַת רֵישׁ', כלומר, זהו המשפט בגזרת ריש, ולשון זה מתאים לנוסחא השניה, לאמר: מפני מה אין הבית חרוקה? כי זה משפט הריש שמשפיעה בבנין פיעל על האות שלפניה להנקד בצירה תחת חירק.
לעומת זאת לנוסחא הראשונה, הלשון המתאים הוא 'וכן מצאנו בגזרת ריש', כלומר, אף על פי שבדרך כלל הריש פתוחה בבנין פיעל, מכל מקום מצאנוה גם כן צרויה. (השווה לשונו בתהלים: 'שֶׁהַרְבֵּה תֵּבוֹת שֶׁל רֵישׁ מְשַׁמְּשׁוֹת כָּךְ'.)

זאב ערבות · הודעהעל ידי **זאב ערבות** » ג' דצמבר 18, 2018 2:41 am

ביקורת תהיה כתב:איזו כתיבה מרושלת!

שתי הנוסחאות הן כדלהלן:
א. 'וּבֵרֵךְ' – כמו 'וּבֵרַךְ', והדיון הוא על אודות צַרְיוּת הריש (כמו בתהלים);
ב. 'וּבֵרֵךְ' – כמו 'וּבִרֵךְ', והדיון הוא על אודות צריות הבית.
הנוסחה השניה היא הנראית.

אכן התרשלתי וכעת תקנתי (התירוץ: מהרתי למנחה וכיוון שסברתי שכולם ישנים יש לי זמן להגיה, אך לא ינום ולא יישן...).

ביקורת תהיה

ביקורת תהיה כתב:הנוסחה השניה היא הנראית.

אמנם בשיקול נוסף הכף מכריעה לטובת הנוסחה הראשונה:
א. כל עצמו של הדיון נתעורר עקב הניקוד החריג של הריש (צירה תחת פתח), ומסתבר כי הרצאת דבריו של רש"י מתמקדת בניקודה המיוחד של הריש, ולא בניקודה של הבית.
ב. אין מסתבר שרש"י יְיַחֵס מלה כלשהי אל מלה בלתי קיימת, דהיינו שיאמר: 'בֵּרֵךְ' היא כמו 'בִּרֵךְ', או 'חֵרֵף' היא כמו 'חִרֵף', בזמן שמלים אלו - 'בִּרֵךְ' ו'חִרֵף' - אינן קיימות כלל בלשון הקודש.
ג. יגיד עליו רעו – הפירוש בתהלים, שבו ברור שהנוסח הוא: 'בֵּרֵךְ' – כמו 'בֵּרַךְ'.

לאור האמור, בהכרח נפרש: 'וכן היא גזרת ריש', שלפעמים היא נקודה בפתח ולפעמים בצירה.

זאב ערבות · הודעהעל ידי **זאב ערבות** » ג' דצמבר 18, 2018 10:16 pm

ייש"כ על טרחתך להבהיר את הדבר ומעז יצא מתוק.
ראוי לציין שהמהדורה היחידה ממהדורות הדפוס הרגילות שמדייקת כך ברש"י היא מהדורת מ"ג הכתר וכן נאמר לי שבנוסף להרבה מעלות נוספות במהדורתם נוסח תרגום אונקלוס שלהם הוא המדוייק ביותר.
השאלה התעוררה כיון שבספרי הגהתי עפ"י הכתר אך בני המגיה ציין שבעוז והדר בחיריק ומשם התגלגל לשאלתי כאן שכן אין לי את הידע להכריע בשאלות דקדוקיות מעין אלו.
כעת אני מצרף עמ' מהספר אשל אברהם המבאר כדבריך.

זאב ערבות · הודעהעל ידי **זאב ערבות** » ו' דצמבר 21, 2018 11:02 pm

ביקורת תהיה כתב:
ביקורת תהיה כתב:הנוסחה השניה היא הנראית.

אמנם בשיקול נוסף הכף מכריעה לטובת הנוסחה הראשונה:
א. כל עצמו של הדיון נתעורר עקב הניקוד החריג של הריש (צירה תחת פתח), ומסתבר כי הרצאת דבריו של רש"י מתמקדת בניקודה המיוחד של הריש, ולא בניקודה של הבית.
ב. אין מסתבר שרש"י יְיַחֵס מלה כלשהי אל מלה בלתי קיימת, דהיינו שיאמר: 'בֵּרֵךְ' היא כמו 'בִּרֵךְ', או 'חֵרֵף' היא כמו 'חִרֵף', בזמן שמלים אלו - 'בִּרֵךְ' ו'חִרֵף' - אינן קיימות כלל בלשון הקודש.
ג. יגיד עליו רעו – הפירוש בתהלים, שבו ברור שהנוסח הוא: 'בֵּרֵךְ' – כמו 'בֵּרַךְ'.

לאור האמור, בהכרח נפרש: 'וכן היא גזרת ריש', שלפעמים היא נקודה בפתח ולפעמים בצירה.

ביררתי את הדבר עם יועצי ומסקנתם שיש צדדים לכאן ולכאן ולכן שב ואל תעשה עדיף ולהשאיר את הדברים כמות שהם כמובן בהבאת שתי צורות הניקוד.

זאב ערבות · הודעהעל ידי **זאב ערבות** » ג' ינואר 08, 2019 7:58 pm

כעת אני עוסק בהגהת אות ת' ובערך תמם מתהלים סד ז יש בעיה מענינת עם המסורה והרי היא לפניכם (ומרבית הדברים לקוחים מתהלים מהדורת פרדס).
תָּמַם
(יחפשו עולת) תַּמְנוּ (חפש מחפש) - (במ"ג הכתר אין ד"ה אלא מובא טָמְנוּ, במ"ג המאור מובא כך: (טמנו) ואילו "תמנו" מופיע בסוגרים מרובעים, במהדורת מאהרשען ופרדס: טמנו) בלבם ולא גילו דעתם... כל אחד טמן מחשבתו [תהלים סד ז].
*בפסוק כתוב "תַּמְנוּ" שהוא משרש תמם, רש"י אינו מפרש את משמעות המילה, אך בהמשך פירוש הענין מפרש את המילה במשמעות טמנו (בטי"ת) משרש "טמן". אחת ממטרות המסורה היא למנות מלים דומות במקרא, כאן המסורה מציינת "ג'", כלומר ג' פעמים מופיע "תמנו" במקרא. אך הציון במסורה צ"ע שכן תמנו מופיע ד' פעמים (כאן בפסוק, במד' יז כח, ירמ' מד יח, איכה ג כב), לכן אחת משתי אפשרויות: או שיש ט"ס במסורה, או שיש ט"ס באחד מהציונים. לכאורה זה כנראה הדבר שרש"י במכוון בא ליישב בכתבו "טמנו" בטי"ת (וזאת כמובן בהתחשב שאין ט"ס ברש"י עצמו, ואכן בדעת סופרים מובא שכך הנוסח בפסוק במקצת ספרים עתיקים). בספר תהלים מהדורת פרדס (ת"א תשנ"ח, המבוססת על מהדורת מאהרשען) מובא ההסבר הבא: בספר שם אפרים כתב שצריך להיות "טמנו בלבם", ואפשר שכן היה גירסתו (של רש"י בפסוק): "טמנו" בטי"ת, ואפשר שסובר שהתי"ו מתחלפת בטי"ת לפרשו מלשון הטמנה (למרות שבפסוק כתוב תמנו בתי"ו) וצ"ע (וידוע שיש מספר שינויים בכתיב בנוסח שרש"י מביא בד"ה פירושו). במנחת שי כתוב: תמנו. בדפוס קדמון וגם במקרא כ"י ספרדית כתוב טמנו בטי"ת קמוצה, וכן הוא לפירש"י ז"ל. ולראב"ע ורד"ק "תמנו" בתי"ו פתוחה. ובמסורת הגדול (כתבו): תמנו ג', וסימן האם תמנו לגוע (במד' יז כח), חסדי ה' כי לא תמנו (איכה ג כב), תמנו חפש מחופש (כאן בפסוק). ע"כ. וקשה בעיני למה לא נמנה עמהם (גם מה שנאמר) "וברעב תמנו" (ירמ' מד יח)? עכ"ל. ואילו הרד"ק שנוסחו היה כאמור "תמנו", פירש את הכתוב: תמנו כמו תממו וכו'. פירושו: כולו חפש מחופש. ויתכן לומר כדי לישב המסורה כי אמנם שלשה "תמנו" יש במקרא (ולא מחשיב את הפסוק כאן בתהלים), וכולל הכתוב בירמ', ואילו לפנינו כאן הגירסא כרש"י "טמנו" בטי"ת, ולכן נשארו שלשה בלבד, ומה שכתוב במסורה לפנינו (נראה) שהוא טעות סופר. ע"כ ההערה במהדורת פרדס. היוצא מדבריו שנראה שהפסוק בירמ' התחלף עם הפסוק בתהלים ברשימת המסורה, ולפי גירסת רש"י ש"טמנו" צ"ל בטי"ת, הפסוק השלישי הנמנה במסורה הוא זה מירמ'.

זאב ערבות · הודעהעל ידי **זאב ערבות** » ו' ינואר 25, 2019 5:48 pm

ישעיה ג יח - בַּיּוֹם הַהוּא יָסִיר אֲדֹנָי אֵת תִּפְאֶרֶת הָעֲכָסִים וְהַשְּׁבִיסִים וְהַשַהֲרֹנִים: שם פסוק כג - הַגִּלְיֹנִים וְהַסְּדִינִים וְהַצְּנִיפוֹת וְהָרְדִידִים:

בעיה מעניינת בנוסח המקרא בין הדפוסים ובין רש"י
ברש"י ד"ה וְהַגִּלְיוֹנִים (מ"ג המאור, במ"ג הכתר הגיליונים, במ"ג ארטסקרול והגלינים) - הן המראות כתרגומו מחזייתא, מירידויר"ש (מראה) בלעז, ועל שם שמגלות צורת הפנים קרויין גליונים, או שמא מראות שלהם נגללות היו.

כמה הערות:
א. בכל הדפוסים כתוב בפסוק "הגלינים" פרט למ"ג הכתר שם מובא "והגלינים" בתוספת וי"ו בראש המילה כפי שמופיע בנוסח הכתר.
ב. הד"ה ברש"י במ"ג המאור ובשאר דפוסי המ"ג הרגילים הוא וְהַגִּלְיוֹנִים למרות שבפסוק עצמו כתוב "הגלינים" חסר וי"ו, ובמ"ג הכתר ממש הפוך הד"ה הגיליונים למרות שבפסוק כתוב והגלינים חסר וי"ו!
ג. בתרגום יונתן במ"ג המאור ומחזיתא עם וי"ו (למרות שבפסוק חסר וי"ו, ואילו במ"ג הכתר ובכ"י לנינגרד ההיפך שבפסוק כתוב "והגלינים" ובת"י מחזיאתא בלי וי"ו!
ד. הפסוק הזה נזכר ברש"י פעם נוספת בסוף הפירוש לשמות (לח ח ד"ה במראות הצובאות) שם כותב (כמובא במ"ג המאור): "וכן מצינו בישע' "והגליונים מתרגמינן ומחזיתא"! והוא פלא שכן במהדורתם כתוב הגלינים חסר וי"ו!
ה. במ"ג הכתר לספר שמות לח ח: וכן מצינו בישעיה "והגליונים" ומתרגמינן "ומחזייתא". והוא פלא שכן במהדורתם בפסוק בישע' כתוב בתרגום מחזייתא חסר וי"ו!.
ו. בחומש אריאל מיסודו של מכון האר"י פישל לשמות כתוב: והגליונים מתרגמינן מחזייתא חסר וי"ו! (כך מובא בדפוס אלקבץ המופיע בסוף מהדורתם, אך בדפוס רומא ומחזייתא ובדפוס ראשון לא מופיע כלל).

קיצורו של דבר, אין אחידות בין הדפוסים השונים ואפילו בינם לבין עצמן והדבר צ"ע.
להשלמת הענין בספר אמרי מדריך מבאר שלפירוש הראשון של רש"י גלינים הוא משרש גלה, ואילו לפירוש השני הוא משרש גלל. הרד"ק בשרשים מפרש שהם החלוקים הדקים... ונקראו כן לפי שנגלה הבשר מתחתיהן מרוב דקותם.

זאב ערבות · הודעהעל ידי **זאב ערבות** » ג' ינואר 29, 2019 7:37 pm

המלה "חושלא" מופיעה בגמרא מספר פעמים ומשמעותה לפי רש"י שעורין קלופין (נדרים מא ע"ב ב"ק ל ע"ב, ב"מ קטז ע"א, ב"ב לו ע"ב, סנהדרין כז ע"א, חולין נא ע"א).
מלה זו נזכרת בדרך אגב לפירוש של חיטי מנית ביחזקאל כז יז (במ"ג המאור) שרש"י מצא בשם רבי שמעון שמביא תרגום ירושלמי למקרא (כידוע רש"י אינו מביא ת"י וצ"ע כיוון שכידוע אין לנו ת"י לנביאים ואכן במ"ג הכתר מובאים הדברים בשם רב שמעיה תלמיד רש"י) דחושלא וקילויא ומציינים לנדרים מא ע"ב.
אך מעניין שבמ"ג הכתר מציינים ליומא עט ע"א ושם הגירסא בגמרא "אושלא" באל"ף ורק בצד יש הערה בצד שהערוך גורס חושלא, וכן רש"י בדיבור המתחיל גורס אושלא! והדבר תמוה שכן המלה מופיעה כמה פעמים בגמרא ומדוע כאן מופיע באל"ף ומדוע רש"י אוחז בגרסת הגמרא ולא כותב ה"ג?

ביקורת תהיה

זאב ערבות כתב:הדבר תמוה, שכן המלה מופיעה כמה פעמים בגמרא ומדוע כאן מופיע באל"ף, ומדוע רש"י אוחז בגרסת הגמרא ולא כותב ה"ג?

הספרות התלמודית מלאה בחילופי האותיות אלף וחית (בגלל הדמיון ביניהם), אין ספורות למו.

פורום אוצר החכמה

מי מחובר