היום, בשעה שבע ורבע יתקיים הספד בבית מדרשנו, ישיבת פתחי עולם, על מורנו ורבנו, שהאיר אותנו באור תורה הבהיר ובדרכו דרך אמונה.
ישאו דברים: ר' אליהו מאיר פייבלזון, ר' משה מינצברג, ור' חיים קוק (לפי הסדר הזה).
הכתובת גבעת שאול, רח' אלקבץ 48 א. מעריב בשבע, סיום הערב בתשע.
יהיו הדברים לכבודו ולעילוי נשמתו,
וכדי שנלמד מדרכיו ומתורתו
ישנו כתב:התבקשתי לפרסם:היום, בשעה שבע ורבע יתקיים הספד בבית מדרשנו, ישיבת פתחי עולם, על מורנו ורבנו, שהאיר אותנו באור תורה הבהיר ובדרכו דרך אמונה.
ישאו דברים: ר' אליהו מאיר פייבלזון, ר' משה מינצברג, ור' חיים קוק (לפי הסדר הזה).
הכתובת גבעת שאול, רח' אלקבץ 48 א. מעריב בשבע, סיום הערב בתשע.
יהיו הדברים לכבודו ולעילוי נשמתו,
וכדי שנלמד מדרכיו ומתורתו
בינוני כתב:דורשי יחודך כתב:וכל כך למה?
הרי הוא נראה אדם כזה שלו, כזה רגוע, שקשה להאמין שיש כאן עבודה וחשיבה מאומצת. הכל זורם בטבעיות, אז כנראה שהוא נולד ככה...
אז הנה, חשוב לי לתקן את הרושם. הגר"ל מטבעו לא היה אדם רגוע. הוא נולד ככעסן, הוא היה ביקורתי להחריד. הוא עבד על עצמו!
כידוע הגר"ל היה יושב שעות רבות ביום עם הגרי"מ ורטהיימר (חברנו), היה איזה יום שהגר"ל העיר לו פעמיים קצת בחריפות. פתאום פונה אליו הגר"ל: אני רוצה להתנצל על מה שהערתי לך מקודם קצת בחריפות. תדע לך, אני מטבעי יש לי נטייה חזקה לכעס, אני משתדל בכל הכוחות להתחזק בביטחון ובאהבת ישראל ולהרגיע את עצמי, אבל לפעמים בימים קשים עם אנשים קרובים הטבע שלי מתפרץ, אז בבקשה אל תיקח את זה רציני. [גם לי הקטן הוא אמר כמה פעמיים שמטבעו הוא לא נולד רגוע ושליו כזה].
הסיפור הזה מפעים מהרבה היבטים (איזה מנהיג בישראל היה מעז לדבר ככה על עצמו?), אבל בעיקר זה מלמד אותנו עד כמה אפשר להתעלות במידות טובות ובעבודה עצמית.
ישבנו איתו פעם בשיחה לבבית וגלויה, תוך הדברים הוא סח ככה בטבעיות: אני לא מבין כ"כ את המהלך שנפוץ היום בבתי מדרש מסוימים שכל שבת אומרים: זו השבת הכי חשובה בשנה, כתוב בספרים הקדו' שהשבת הזאת היא כזאת וכזאת, כל יום הם מוצאים למה היום הזה יש לו ייחודיות גדולה ודווקא ביום הזה אפשר לפעול וכו' וכו'. ואם היום הזה היה יום פשוט, יבש, ואם השבת הייתה שבת רגילה בלי שום סממן מיוחד, אז מה? לא היינו מחויבים לעבוד את ה' בצורה הכי גבוהה שיש בידינו? ביום רגיל א"א להידבק בה' בצורה הכי עוצמתית? ובכלל, יש דבר כזה יום רגיל? כל יום שהקב"ה העניק לנו ברוב טובו זה מתנה הכי גדולה שקיימת! בכל יום צריך להתלהב אל הקב"ה ואפילו לצאת בריקוד על עצם זה שהקב"ה החיינו וקיימנו יום נוסף לעמוד לפניו ולעבדו!
הגר"ל סיים והשתתק, ואחרי דקה של שתיקה הוא מתנער פתאום ואומר: אבל הם כן צודקים, הדור שלנו צריך את זה! אשריהם ואשרי חלקם! (מי שזכה לשמוע אותו, באיזה ניגון ובאילו תנועות הוא היה אומר את זה, בעיניים ממוקדות ובידיים קמוצות מונפות אל על - "א ש ר י ה ם ו א ש ר י ח ל ק ם"), כל דרך רצויה ואהובה להקב"ה ובלבד שילהיב ליבו לשמים!
מלבד התוכן של שיחה נאה זו, העובדה הזאת מבטאת את הביקורתיות העצומה של הגר"ל, ואת העבודה העצמית העצומה שלו, הוא כאילו תפס את עצמו ומיד חיפש ומצא והדגיש את הטובה שבתופעה שהוא עצמו היה רחוק ממנה כמטחווי קשת. וכאמור, זו לא הייתה שיחה לציבור, אלא שיחה מצומצמת לקרובים אליו. [מי שמכיר אותו תקופה ארוכה בוודאי יודע עד כמה הוא היה בעיקרו ביקורתי בצורה מפחידה. מדהים עד כמה הוא הצליח לשרש את זה מעצמו, כמעט בבחינת וליבי חלל בקרבי בנקודה זו].
שייף נפיק כתב:עד שאפרסם אני חיחב לספר ספור מופלא על גודל ענוותנותו, בפעם האחרונה שהיינו אצלו או אחת לפניה סיפר לנו בשמחה על בן מלך חדש שהולך לצאת (שמות) ואמר אם חלילה לא יבוא משיח יצא לאור, כמובן שכולנו תמהנו מה ענין משיח לכאן ולמה שלא יצא עם הסכמתו..
ואמר שכשיבוא משיח יגנזו את כל ספרי בן מלך כי לא יצטרכו אותם, כי זה בעצם דברים פשוטים, רק שלא כולם מגיעים אליהם לבד, לכן הוא כותב אותם, ואז כבר תמלא הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים וכל אחד יגיע לזה לבד!! (אולי ישאירו את זה לזכרון איך היה קודם משיח..!) מי שיודע כמה עמל וטרחה הוא השקיע בליבון חדושיו יודע איזה גדלות וענוה יש כאן באמירת משפט כזה!!
(אחר כך הוא אמר שמסתמא עוד ספרים יגנזו אז)
דורשי יחודך כתב:לעילוי נשמתו הטהורה אעלה כאן שוב מה שהעלו בעבר באשכול אחר (ייש"כ להרב שש ושמח):
"עשרת היסודות בחיי היהודי".
עושה חיל כתב:בינוני כתב:מה שכתבתם כי הוא לא נולד ככה, וכך התבטא על עצמו. זה מאוד מעניין.
משום שאני הצעיר, ישבתי אצלו לפני כמו שש שנים ודיברתי עמו בנושא של שלוות הנפש. ובתוך הדברים המשכנעים שלו הוא אמר "טוב, אני אדיש, באמת לאחרים קשה יותר, הם ממש לא מבינים אותי", שאלתי אותו אם הוא עבד על זה, הוא ענה לי "לא, אצלי זה פשוט מתנת אלוקים". אבל הוא מיד סייג - "אפשר לעבוד על זה..." "אתה תראה, לאט לאט, עכשיו אתה בן עשרים, בעוד שנתיים תראה שאתה תיעשה אדיש יותר לחיים, וזה טוב..." שאלתי אותו - האם זה לא סותר לחוות את העולם ולהתרגש מדברים טובים? אז הוא ענה - "זה ממש לא סותר". והוא היה דוגמא אמיתית של השילוב הזה. מצד אחד - אדיש למכאובים, ומצד שני בעל רגש מאין כמוהו.
הוא השווה לי את הטירדות של החיים לטרדן שמושך לך בשרוול החולצה כל הזמן, "אפשר להתעצבן יותר ויותר ולהגיד לו להפסיק ולצעוק ולכעוס.... אבל אפשר פשוט לא להתייחס... - שיימשוך, אותי זה לא מעניין", וכך הוא משך לעצמו בחולצה והמשיך לדבר - "אתה רואה זה לא מפריע בכלל".
דורשי יחודך כתב:לעילוי נשמתו הטהורה אעלה כאן שוב מה שהעלו בעבר באשכול אחר (ייש"כ להרב שש ושמח):
"עשרת היסודות בחיי היהודי".
אברך כתב:שאלת תם, האם רוב תלמידיו היו מה שמכונים 'ירושלמים'?
או שהכותבים כאן ואחרים היו מהציבור הליטאי או החסידי?
מן הדרום כתב:האם מישהו יכול לומר איזה גדולים ואיזה ספרים היו מרכזיים בבניית עולמו והשקפתו של ר' לייב , או שלפי שיטתו לקח מכל אחד מה שחשב לנכון ואין עקר ונספחים?
דורשי יחודך כתב:מצד שני תלמידו המובהק הרב ורטייהימר, עורך הספרים, הוא זה שהצליח "לתפוס" בנשמתו ולהביע במלים שלו את תמצית משנתו של ר' לייב משרשי הדברים ועד לפרטי פרטים, וגם לפתח גישה משלו על פי יסוד דרכו של ר' לייב. וכן הבנתי שיש עוד תלמידים גדולים ומובהקים גם בתוך הקהילה.
דורשי יחודך כתב:
(שאלתי אותו, מתוך כל הספרים שעבר, לאיזה ספר הוא הכי התחבר, וקיבלתי תשובה מיידית. אלא שהתשובה היא כבר נושא בפני עצמו, ועוד חזון למועד אי"ה. ואולי מישהו ינחש?)
דודי צח כתב:דנו לעיל אם נולד כך וכך או שעבד על עצמו.
התשובה ברורה, שבוודאי עבד על עצמו, ורבים מחבריו הצעירים מציינים כמה וכמה דברים שלא הכירוהו ככל שגדל והתבגר, והכוונה בתכונות ובסגנון החשיבה ועוד ועוד.
___
___
עכ"פ מן המעשה הנ"ל אפשר להסיק רבות על מהותו הפנימית של הגר"ל, שהיה איש העובד על עצמו ואף 'מתאמן' בחלקים מסויימים כדבריו, מלבד מה שאתה לומד על עצם גדלות איש 'המחשבה' שאכן נבע מחשיבה מרובה. כמו שסיפר לי פעם תלמיד עץ חיים וותיק בן גילו, שזוכר אותו בשנות אברכותו הראשונות, מתהלך אנה ואנה בפרוזדור החיצוני של עץ חיים, וחושב וחושב, פעם העיז לשאול לו על מה אתה חושב, ענה לו: מהו אמת ומהו שקר. נורא למבין, ולא לחנם היתה לו עמדה ברורה והשקפתית בכל שאלה ששאלו אותו, כולל כמובן בעניין הזה של אמת ושקר. הוא לא שלף כנראה מהשרוול, אלא פשוט שאלוהו דברים שכבר חשב על הצדדים והפרטים הרבים והמסועפים בהיותו בונה את עצמו בגיל צעיר.
והחי יתן אל לבו!!
איש בער כתב:מהדורת דוגמא מסידור 'בן מלך' המצוי בשלבי עריכה.
באדיבות מכון 'בן מלך'.
דורשי יחודך כתב:האמת היא, אם אני לא טועה, באחת השיחות (אולי מה שציינתי למעלה);
הוא אכן מתבטא שהספר שיעורי דעת (טלז) היווה ספר מרכזי עבורו; וכפי שכתבו כאן מלמעלה.
אך כשאני שאלתי אותו, הוא ענה על אתר:
"החומש".
וזה לא היה סיסמה. הוא אכן העמיק בתורה שבכתב, ומצא במקרא עצמו עניין רב ודלה משם אין סוף יסודות, כידוע ומפורסם.
מן הדרום כתב:האם מישהו יכול לומר איזה גדולים ואיזה ספרים היו מרכזיים בבניית עולמו והשקפתו של ר' לייב , או שלפי שיטתו לקח מכל אחד מה שחשב לנכון ואין עקר ונספחים?
אברך כתב:שאלת תם, האם רוב תלמידיו היו מה שמכונים 'ירושלמים'?
או שהכותבים כאן ואחרים היו מהציבור הליטאי או החסידי?
מתבונן מהצד כתב:מן הדרום כתב:האם מישהו יכול לומר איזה גדולים ואיזה ספרים היו מרכזיים בבניית עולמו והשקפתו של ר' לייב , או שלפי שיטתו לקח מכל אחד מה שחשב לנכון ואין עקר ונספחים?
שמעתי ממנו בעצמי שהושפע הרבה ואולי רוב השפעתו מהחזון איש, ,הוא ראה את עצמו כתלמידו בהרבה מובנים
הוא ידע לצטט את מספר הפעמים שכתוב בחזו"א "ונראה" (למעלה מארבעת אלפים) הוא הוסיף שהושפע גם מגיסו ר' שלמה פישר - קיבל ממנו את האומץ לומר מה שהוא חושב....
אבל היה מביא הרבה סיפורים מהחזו"א וגם בדרכי הבנת התורה...
שייף נפיק כתב: בבעלז
שייף נפיק כתב:פעם הוא התחיל לספר ואז הוא התלבט, וכמובן שאמרנו לו ודאי שיספר... אז הוא סיפר...
הראי"ה קוק אמר, ששני פורקי עול היו, אחה"ע וח.נ.ב, האחרון שהיה משורר היה בוולוזי'ן שם לא בדיוק התענינו בשירה... אחה"ע שהיה פילוסוף והתענין בחכמה, היה בבעלז ושם לא בדיוק התענינו בפילוסופיה וחכמה.. והראי"ה אמר מי יודע אם זה היה הפוך מה היה יכול לצאת מהם..!
המסר היה כמדומה שאדם לא מקבל את המגיע לו ולא מוציא לאור את מה שיש בו זה יכול להביא לדברים לא טובים. ע"כ מה ששמעתי לפני כמה וכמה שנים.
מן הדרום כתב:האם ידוע אם ר' לייב עיין ברב קוק? [אגב, גיסו הגרש"פ מביא בדרשות בית ישי מספר אדר היקר של הרב קוק]
שלום שטיין כתב:התנגדות לשיטות אחרות
עד לשני העשורים האחרונים בחייו היה מתבטא רבות נגד התנהגויות של קהילות חסידיות שונות או אדמו"רים שונים, לא אפרט כאן את כולם, אבל צריך להדגיש את חב"ד וברסלב. הוא היה אלרגי למשיחיות החב"דית שהתפרצה בשנות ה80 וה90 בעיקר כי סבר שזה מייצר הנהגה משונה ואמונות קיצוניות בעם ישראל וזה היה מנוגד תכלית הניגוד לדעתו הבסיסית שהתורה אינה דורשת הנהגות משונות, ואם זה משונה וקיצוני זה בוודאי לא דרכה של תורה. כך גם התנגד מאוד לברסלב (לא לרבי נחמן) אלא לתנועה העממית הברסלבית. הוא ראה בהם קהילה המקדשת את הבערות והשיגעון או דוגלת בהשתטויות והתנהגויות משונות כאידיאולוגיה. גם כאן סבר שהסם הממכר הזה אינו תואם את דרכה של תורה. התורה נורמטיבית והתנהגויות אנטי נורמטיביות הנן ממילא אנטי תורניות. היו לו ביקורות רבות על מנהגים שונים בחצרות החסידים ועל הנהגות של חלק מהמתנגדים. לא אפרט כל דבר, אבל הכל סובב סביב זה. סביב ההבנה הבסיסית שהקב"ה אורייתא וישראל חד הם. חד הם כי הם תואמים זה לזה, החיבור ביניהם טבעי ונורמלי. ההפרדה בין עולם החומר לעולם הרוח, חסימת ההיגיון או חסימת הרגשות, שניהם זרים הם לרוחה של תורה עפ"י רבי ליב.
בינוני כתב:ישבנו איתו פעם בשיחה לבבית וגלויה, תוך הדברים הוא סח ככה בטבעיות: אני לא מבין כ"כ את המהלך שנפוץ היום בבתי מדרש מסוימים שכל שבת אומרים: זו השבת הכי חשובה בשנה, כתוב בספרים הקדו' שהשבת הזאת היא כזאת וכזאת, כל יום הם מוצאים למה היום הזה יש לו ייחודיות גדולה ודווקא ביום הזה אפשר לפעול וכו' וכו'. ואם היום הזה היה יום פשוט, יבש, ואם השבת הייתה שבת רגילה בלי שום סממן מיוחד, אז מה? לא היינו מחויבים לעבוד את ה' בצורה הכי גבוהה שיש בידינו? ביום רגיל א"א להידבק בה' בצורה הכי עוצמתית? ובכלל, יש דבר כזה יום רגיל? כל יום שהקב"ה העניק לנו ברוב טובו זה מתנה הכי גדולה שקיימת! בכל יום צריך להתלהב אל הקב"ה ואפילו לצאת בריקוד על עצם זה שהקב"ה החיינו וקיימנו יום נוסף לעמוד לפניו ולעבדו!
הגר"ל סיים והשתתק, ואחרי דקה של שתיקה הוא מתנער פתאום ואומר: אבל הם כן צודקים, הדור שלנו צריך את זה! אשריהם ואשרי חלקם! (מי שזכה לשמוע אותו, באיזה ניגון ובאילו תנועות הוא היה אומר את זה, בעיניים ממוקדות ובידיים קמוצות מונפות אל על - "א ש ר י ה ם ו א ש ר י ח ל ק ם"), כל דרך רצויה ואהובה להקב"ה ובלבד שילהיב ליבו לשמים!
מלבד התוכן של שיחה נאה זו, העובדה הזאת מבטאת את הביקורתיות העצומה של הגר"ל, ואת העבודה העצמית העצומה שלו, הוא כאילו תפס את עצמו ומיד חיפש ומצא והדגיש את הטובה שבתופעה שהוא עצמו היה רחוק ממנה כמטחווי קשת. וכאמור, זו לא הייתה שיחה לציבור, אלא שיחה מצומצמת לקרובים אליו. [מי שמכיר אותו תקופה ארוכה בוודאי יודע עד כמה הוא היה בעיקרו ביקורתי בצורה מפחידה. מדהים עד כמה הוא הצליח לשרש את זה מעצמו, כמעט בבחינת וליבי חלל בקרבי בנקודה זו].
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 19 אורחים