"אגב, מעניין לדעת אם ר' לייב כבר התקדם עוד והגדיר את הפרשיות בתורה לפי תוכן מסוים. (למשל, בראשית, נח, ניתן להבין שאלו שני ענינים, אבל למה הסיפור של אברהם אבינו נחלק לשני פרשיות, לך לך - וירא, הלוא עוסקים באותו אדם, וכן על זה הדרך)."
רעואל המדייני כתב:השיטה בהחלט מתאימה לכיוון הפרשנות של הרמב"ן והספורנו, רשר"ה והנצי"ב, הגרי"ז ותלמידיו.
יתכן שפחות מתאימה לראב"ע ורשב"ם אשר בדרך כלל פירושיהם מתמקדים בבירור הפשט בטהרתו.
לגבי חז"ל, כרגיל, קשה מאד לדעת כיצד חז"ל למדו פשוטו של מקרא, אולם דברי חז"ל מתפרשים הפלא ופלא לפי חלוקת הפרשיות לבחינות, כפי שהראו הגר"ל והנשקה.
מעניין, תוכל להביא דוגמא ברמב"ן או הספורנו לגישה הזו?
חשוב לציין ששיטתו של הגר"ל מעבר ל'פרשה שנשנית' ("בחינות") מבוססת על הנחה קדומה, שהתורה שבכתב מביעה את היסודות העקרוניים של המסר האלוקי, הסיפורים והמצוות.
והתורה שבעל פה באה להשלים את הפרטים המעשיים והרקע הסיפורי המסתעף.
ומכאן גם נובע יסוד הפרשה שנשנית, שכן ברובד המעשי זה מתקיים ביחד, אבל היסוד העקרוני נובע מהבחינות השונות.
וכפי שתוכלו לראות בקונטרס המלונקק כאן.
viewtopic.php?f=7&t=15406&p=297609&hilit=%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%90%D7%95+%D7%91%D7%A1%D7%A4%D7%A8#p297613
שומע ומשמיע כתב:מה אתה אומר על חלוקת העליות?
לייטנר כתב:שומע ומשמיע כתב:מה אתה אומר על חלוקת העליות?
הכוונה לקטיעת ברכת יצחק ליעקב, רק כדי לחתום עליה בדבר טוב, למשל?
רעואל המדייני כתב:ישא ברכה כתב:רעואל המדייני כתב:השיטה בהחלט מתאימה לכיוון הפרשנות של הרמב"ן והספורנו, רשר"ה והנצי"ב, הגרי"ז ותלמידיו.
יתכן שפחות מתאימה לראב"ע ורשב"ם אשר בדרך כלל פירושיהם מתמקדים בבירור הפשט בטהרתו.
לגבי חז"ל, כרגיל, קשה מאד לדעת כיצד חז"ל למדו פשוטו של מקרא, אולם דברי חז"ל מתפרשים הפלא ופלא לפי חלוקת הפרשיות לבחינות, כפי שהראו הגר"ל והנשקה.
מעניין, תוכל להביא דוגמא ברמב"ן או הספורנו לגישה הזו?
ובכן, לא התכוונתי שבכל אחד מן המפרשים תמצא רעיונות זהים לגישה שתיארתי, אלא שהגישה המדוברת הינה המשך מכח כל השיטות הנזכרות.
די בכך שניקח את דרכו הפשטנית - רעיונית של הספורנו, ונצרף את יחסו של הרמב"ן לסדר ומבנה בתורה, ויעלה בידינו כשיטת הגר"ל לייסד את הבנת הסדר והמבנה על פי המשמעות הרעיונית של ביטויי התורה.
ישא ברכה כתב:
דוקא אני חושב שר' לייב לא קשור כל כך לדרך של הרמב"ן האב"ע הספורנו וכו'.
ר' לייב הרבה פחות מרשה לעצמו בביאור המקרא. רק פרשנות שממש מונחת (לדעתו) בכתוב, הוא יפרש. הראשונים יש להם מרחב הרבה יותר גדול של פרשנות, לדוגמא פסוק כמו ויתרוצצו הבנים, - הראשונים יסבירו שהיו לה כאבים וחשבה שעומדת להפיל.
לדעתי, ר' לייב עוסק יותר בעומק הפשט, ופחות ברובד הפשט עצמו. להגדיר את תוכן החומשים וכו' זה כבר עומק הפשט. הראשונים עוסקים יותר בפשט עצמו.
כמו למשל:
יט, ג ויפצר בם מאד ויסורו אליו ויבואו אל ביתו ויעש להם משתה ומצות אפה ויאכלו. ברש"י '-ומצות אפה - פסח היה.' וכן איתא במדרש על מה שנאמר לעיל באברהם אבינו' - לושי ועשי עוגות - הדא אמרת פרוס הפסח הוה' [ב"ר מח, יב. ומובא בתוספות ראש השנה יא. ד"ה אלא]. והנה זה מדרשו,
אבל בפשוטו של מקרא נראה שכיון שבאו לעת ערב היה צריך לאפות בחפזון, אולם אצל אברהם לא נאמר שאפה מצות, כיון שבאו אליו בעוד היום גדול, ואכן אמר להם להמתין עד שיאפה לחם', ואקחה פת לחם וכו ''ואמר לשרה 'מהרי שלש סאים וכו 'לושי ועשי עוגות. 'אבל לוט לא היה סיפק בידו לאפות לחם בשעת ערב זו ואפה מצות.
אבל הרב פירש לפי פשוטו:
"שהוא לשון גוזמא והבאי שמרוב עייפות ורעב הרי הוא כמי שהולך למות..."
שומע ומשמיע כתב:מכמה ת"ח העוסקים בלימוד המקרא שמעתי שקשה להם לקבל את המהלך של המלבי"ם. כמה ציינו בעיקר את דברי הגר"א שתושבע"פ היא כ'חותם המתהפך'.
רעואל המדייני כתב:יהודי טבעי כתב:חשוב לציין ששיטתו של הגר"ל מעבר ל'פרשה שנשנית' ("בחינות") מבוססת על הנחה קדומה, שהתורה שבכתב מביעה את היסודות העקרוניים של המסר האלוקי, הסיפורים והמצוות.
והתורה שבעל פה באה להשלים את הפרטים המעשיים והרקע הסיפורי המסתעף.
ומכאן גם נובע יסוד הפרשה שנשנית, שכן ברובד המעשי זה מתקיים ביחד, אבל היסוד העקרוני נובע מהבחינות השונות.
וכפי שתוכלו לראות בקונטרס המלונקק כאן.
viewtopic.php?f=7&t=15406&p=297609&hilit=%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%90%D7%95+%D7%91%D7%A1%D7%A4%D7%A8#p297613
קונטרס נפלא מאד מאד, יישר כח.
יש להוסיף עקרון חשוב מאד, שפעמים רבות [ואולי תמיד] הדרשות עצמן בנויות בצורה זו של יישום מעשי ליסודות העקרוניים שנאמרו בתורה שבכתב.
לדוגמה...
דרך זו למדנו מבית מדרשו של המלבי"ם זצ"ל, ולאפוקי ממשמעות הקונטרס שהדרשות הינן דבר נוסף ושונה, שאינו שייך להגדרות הרעיוניות [היסודות העקרוניים] שנאמרו בפשטיה דקרא.
רעואל המדייני כתב:ובכן, הבה ונסקור את כל סוגי החלוקה שיש לפנינו בתורה:
שכניה בן יחיאל כתב:רוב פשטני הפשט התעלמו בלימוד הפשט מחלוקת הפרשיות, אך הרש"ר הירש ביארם ולמד על פיהם את הפשט. פרשני הדרוש למדו רבות מחלוקת הפרשיות אך לא כפשט.
רעואל המדייני כתב:שכניה בן יחיאל כתב:רוב פשטני הפשט התעלמו בלימוד הפשט מחלוקת הפרשיות, אך הרש"ר הירש ביארם ולמד על פיהם את הפשט. פרשני הדרוש למדו רבות מחלוקת הפרשיות אך לא כפשט.
אשמח לקבל דוגמאות מפירוש הרש"ר. על פי דברי כ"ת ידידי הרב שכניה חיפשתי כעת בפירוש הרש"ר בכל המקומות שחלוקת הפרשות נוגדת את הפשט [בא, בחוקותי, נשא, פנחס, ואתחנן, נצבים, וזאת הברכה] ולא מצאתי שהתייחס לעניין.
חרסון כתב:נכון. (ובשפתי אני קראתי לזה 'שרירותית', כי באופן עקרוני את אותה סברא היית יכול לומר לו פרשת מקץ הייתה מסתיימת בפרק מד פס' ג' (הבוקר אור והאנשים שולחו), או בתחילת פרק מג (והרעב כבד וגו').)
הפרשה בלא תהיה משכלה זו הראיה הכי חזקה?? איני רואה שם אפילו תחילת סימוכין לטענה הזו.רעואל המדייני כתב:הספר אינו לפני. כמדומני שהראיה הקיצונית ביותר הינה מהפסוק הנ"ל.
שאר הדוגמאות הינן בהפסק שלפני שלב חדש בסיפור ולא ממש באמצע עניין.
לכללים שציינתי למעלה ניתן להביא עוד דוגמאות אם תבקש.
ייש"כ.רעואל המדייני כתב:סוף סוף התפרסם ספר בן מלך שמות חלק ב בגירסת PDF, ותוכל לראות בעצמך את דבריו בעניין, במאמר האחרון ממאמרי המבוא:
viewtopic.php?f=17&t=28760&start=40#p519435
איני רואה כאן קושי תחבירי ולא אכפת לי לומר שרש"י הוכיח מהפסק הפרשה בלבד שיש כאן עניין חדש שהרי הפסקי הפרשיות נמסרו מסיני.רעואל המדייני כתב:איני מבין מה בין הפסוק הקודם 'ועבדתם... וברך... והסרותי...' לבין הפסוק 'לא תהיה משכלה'.
מאחר הערתך מדברי רש"י שמתי לב שמלבד הפסק הפרשיה יש כאן קושי תחבירי של חוסר מילת קישור בין התנאי להתחייבות.
כעת אתה נוגע בשאלה אחרת. האם תפקיד הפרשיות לחלק את התורה למקטעים או ליתן רווח במקום שנחוץ להבדילו מהעניין שלפניו?רעואל המדייני כתב:בפרשת קדושים יש רשימת מצוות אשר באמצעה יש שני הפסקי פרשיות, אחת פתוחה והאחת סתומה.
הפתוחה הינה לפני 'וכי תבואו אל הארץ' הרי שהתורה נוקטת בהפסק פתוחה לפני עניין הכניסה לארץ.
המצוות שלאחר הפסוק הנ"ל אינן דווקא בארץ, ולכאורה מוכח שהפסק הפרשיה כאן אינו 'חלוקה' אלא 'הדגשה' של הפסוק שאחריו.
איני יודע מה אתה סח.לענין כתב:הפסק פרשה מחמת 'דרמטיות' [או איך שתרצו] היא ברורה כשמש.
ואציין הרגע שני מקומות - שעלו בעלעול קל-
מלכים א'-
י"ג כ'.
י"ז י"ד.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 115 אורחים