גאולה בקרוב כתב:תרי דרבנן: האם מהווה קולא להלכה?
כגון:
תרו"מ בזמננו (לרוב השיטות) אם לא דגן תירוש ויצהר, או ירקות (לרוב השיטות).
או מי שגוזז ציפורניים בידו בשבת (אצל"ג פטור לרוב שיטות, וידו הוא שינוי לרוב השיטות)
ברור שתרי דרבנן לכשעצמו אינו מתיר כלום, והשאלה היא האם מצאנו שזוהי סברא לקולא, כגון בספקות, שעת הדחק/ מצוה, או שיש מחלוקות פוסקים.
ומה שמצאנו:
א. "שבות דשבות" במקום מצוה מותר, שו"ע סי' שז סע' ה, אבל שם רק לגבי אמירה לגוי שהיא דרבנן יותר קל משאר דרבנן כמבואר בפוסקים.
ב. פס"ר דלא ני"ל שהוא איסור דרבנן לרוב השיטות (ולא כערוך שהתיר), י"א שבתרי דרבנן מותר (וי"א שגם בחד דרבנן מותר), ראה שש"כ מבוא להלכות שבת פרק א הלכה יד ובהערה שם.
אודה אם יציינו לי מקורות ומקרים נוספים לשאלה האם יש קולא מיוחדת בתרי דרבנן, ולא דוקא באיסורי שבת.
גבי תרי דרבנן באמירה לנכרי, יתכן שאפי' לישראל מותר במקום מצוה עי' בביה"ל סי' שטז סי"ב ד"ה לצוד ובחזו"א קג יט.
תרי דרבנן במעשר יעו' חזו"א סי' ז סקט"ז שאין להקל בספיקן משום שעיקרו דאו' וכן משום דאתחזק איסורא לפי הש"ך.
אגב ס"ס בדמאי אסור לרמב"ם ועוד, עי' רמב"ם פי"א מהל' מעשר הלי"ג שכ' דהמוסר חיטים לטוחן נכרי צריך לעשר מה שמחזיר שמא החליפם בשל ע"ה. והק' הראב"ד דהוי ס"ס שמא לא החליף ושמא הע"ה עישר עיי"ש. ותי' הכס"מ ורדב"ז ומהר"י קורקוס דגזרו גם כשיש ס"ס. וגם בחזו"א דמאי סי' ח סק"ח הסכים לכס"מ. ויעו' במשנה דמאי פ"ג מ"ד קושיית הגרע"א בתוספ' מדמאי פ"א מ"א ופיה"מ ורע"ב. [
מכאן סמך גדול לאלו שמעשרים שוב כל מה שאוכלים - שהרי ס"ס באיסור כרת מותר עי' חכ"א בנאבד אודם שהיה על עד אמרי' ס"ס שמא לאו מגופא ושמא לא היה נימוח בציפורן. ואילו בדמאי אסור - וכן משום דאתחזק איסורא כמש"כ החזו"א שלכן אין מקילין בו כמו כל ספק דרבנן ועי']