מה גרם לאנטישמיות של היטלר ווגנר - הרב בן-פורת.

[אבא יודן]

קראתי פעם רעיון יפה, ששנאתו הנוראית של היטלר לכל יהודי באשר הוא, ולו יהיה מומר לחלוטין, היתה בעצם גילוי (בדרך הסתר) שאפילו המומר הכי רחוק עדיין קדוש בקדושת ישראל, והא ראייה שאותם שטנים לא יכלו שאת את עובדת היותו בעולם, עד שרדפו אחריו בכל דרך אפשרית להמיתו...

שמא ראית כן ב'EMPTY WAGEN [הספר הנפלא שיצא לאחרונה ומתקיף הציוניזם אחת ולתמיד].

[מקדש מלך]

קראתי פעם רעיון יפה, ששנאתו הנוראית של היטלר לכל יהודי באשר הוא, ולו יהיה מומר לחלוטין, היתה בעצם גילוי (בדרך הסתר) שאפילו המומר הכי רחוק עדיין קדוש בקדושת ישראל, והא ראייה שאותם שטנים לא יכלו שאת את עובדת היותו בעולם, עד שרדפו אחריו בכל דרך אפשרית להמיתו...

שמא ראית כן ב'EMPTY WAGEN [הספר הנפלא שיצא לאחרונה ומתקיף הציוניזם אחת ולתמיד].

שם ודאי לא . נראה לי שראיתי את זה בספר 'שנות ביכורים' לרבי ידידיה ברנדסדורפר.

[אבא יודן]

הנאצים הארורים ימ"ש הוציאו סרט אנטישמי בשם 'היהודי הנצחי'. הצפיה בו הייתה חלק מתהליך ההכשרה המנטלית שעבר כל איש גסטאפו. הם לא מראים שם את יהודי גרמניה, המודרנים המעונבים, אלא את יהודי פולין, עם הזקנים והפאות, הכובעים והקפוטות. ללמדך מה מעורר אצלם יותר את הגועל והשנאה.

האם שרד כיום?
ניתן לצפות בה?

[מקדש מלך]

עד שאתה הולך לסרט אחד, צא ולמד מכל קריקטורה אנטישמית ממוצעת בשטרימר וממשיכי דרכו. היאך מצויר שם היהודי? כמו קומוניסטי?!

[דן בן יעקב]

אסביר, הרב בן-פורת בכל דרשותיו בנושא השואה מסתובב סביב זה שהיא באה כעונש על פריקת העול והוא אומר, תראו זה כתוב במפורש ב"מיין קאמפף" (כמובן לא שבאמת היטלר עשה אותה מהכוונה הזו, אלא שרואים שזה מה שעורר את שנאת היהודים שלו).
ומי שרוצה לראות את זה (שעל זה הרב בן-פורת מדבר) יראה את ההרצאה הזו:
http://beinenu.com/lessons/%D7%90%D7%99 ... 7%90%D7%94

[אבא יודן]

לא מדהים אלא מזעזע. ואחר מחילת כבודו של הרב בן פורת הוא מצדיק רשע שלא היה כמוהו מעולם דבר שהוא תועבת ה'.
היטלר שנא יהודים כי הוא שנא יהודים וכל מי שמנסה למצוא תירוצים למעשיו הוא משתף איתו ועם שאר האנטישמים פעולה ומצדיק אותם.

דברי בן פורת לא משמש כהצדקה על היטלר, הלוא הוא רוצח מכל מקום, גם אם הנהרג הוא קומוניסט! דבריו אך משבשים היסטוריוספיה המקובלת בבתי הספר החילוניים.
ואם תאמר וכי למה זה משנה, כך או כך היטלר ממילא רוצח היה. אין הכי נמי! אך שמע דברי שלמה (משלי כא א): "פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד ה', עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ. ואם כך למד ברכות וקללות שבפרשת תוכחה ותו לא, ותדע למה הטה השי"ת את לבבו.
אגב ממש לאחרונה קרה כן באשכול הקרובה' וראה שם תגובת יעקבסון.
ואני עומד ומתמה, וכי חשיד הקב"ד דעביד דינא בלא דיינא.
הרוצח ההוא, רוצח מכל מקום, אך אם יש להתעורר בדברים גלויים למה לא להתעורר.
כמו כן בדברי בן פורת, היטלר הוא רוצח מכל מקום, אך למה לא להתעורר בדברים גלויים, אגב גם הרב מסטמר מדייק מדברי היטלר ימ"ש ב'מיין קאמפף' שלו היות והשתמש במילים הדומים לעונש הבאה בגמרא כעונש הבאה בעקבות העברת השבועות של 'אני מתיר את בשרכם בצבאות או כאילות השדה', וכי למה לא נתעורר לבנו לומר שרמז רמז לנו השי"ת בתוך הגלות האופל הזה, שהטה לבב היטלר הרוצח משום העברתינו על השבועות (סטמר) או משום החילוניות (בן פורת).

[זאב ערבות]

קראתי פעם רעיון יפה, ששנאתו הנוראית של היטלר לכל יהודי באשר הוא, ולו יהיה מומר לחלוטין, היתה בעצם גילוי (בדרך הסתר) שאפילו המומר הכי רחוק עדיין קדוש בקדושת ישראל, והא ראייה שאותם שטנים לא יכלו שאת את עובדת היותו בעולם, עד שרדפו אחריו בכל דרך אפשרית להמיתו...

שמא ראית כן ב'EMPTY WAGEN [הספר הנפלא שיצא לאחרונה ומתקיף הציוניזם אחת ולתמיד].

ספר מלא שנאת ישראל שנכתב ע"י נטור כרטא הנותן גושפנקא לערבים לסלק את היהודים מא"י. בשורה התחתונה לדבריו, עדיף היה למות ע"י גאזים מאשר לעלות לא"י! לזאת יקרא ספר נפלא? ד"א כדאי לקרוא את ספרו של ר' אברהם קורמן יהודי וארצו בכדי להבין את שנאתו התהומית של האדמור מסאטמאר לציונות וישוב א"י (וכן את הספר מענה חכם - העליתי באשכול הקבצים).
הנה שתי ביקורות באנגלית. הראשונה יותר לענין, השניה יותר תורנית. הביקורת הראשונה:
Imagine it’s 1941 and Hitler gives the remaining Jews an ultimatum: emigrate en masse to Israel immediately. If not, they’ll be sent to their deaths in the concentration camps.

For this reviewer and I think most people, the choice is eminently clear: go to Israel. But if one takes the approach detailed in The Empty Wagon: Zionism’s journey from identity crisis to identity theft by Rabbi Yakov Shapiro, the choice would be for the remaining millions of Jews to die in the gas chambers, rather than violate the oath of exile, which forbids mass emigration to Israel.

Shapiro is related through marriage to the Satmar Rebbe, Rav Yoel Teitelbaum. In Va’yoel Moshe, the Rebbe laid out the Satmar doctrine on Zionism. While Va’yoel Moshe is strictly a scholarly rabbinic text, Empty Wagon takes a very altered approach, and is a disingenuous religious and political polemic that blames nearly all of the failings in the Jewish world of the past 150 years, including the Holocaust, on Zionism. While Shapiro quotes extensively from Va’yoel Moshe, there’s no connection between these two works.

The Empty Wagon is a seriously flawed work and Shapiro’s approach is histrionic, rather than logical. A full disputation would take more space than I’m allotted, so I ‘ll focus on a few of the fundamental problems with this book.

Eretz Yisroel – The vilest aspect, and one that makes this book wastebasket worthy is the author’s minimization of the inherent and innate importance of Eretz Yisroel to the Jewish nation, and to disassociate it from Judaism. Attempting to separate the Jews and their land, is to separate the Jews from their heart and soul.

Shapiro rightfully notes the preeminence and centrality of Torah to the Jewish people, but continuously attempts to downgrade the importance of the Eretz Yisroel.

We live in a time where Torah is the central part of Jewish life. Yet that approach is akin to Judaism 2.0. Judaism 1.0 existed from the time the Jews entered Israel, until the destruction of the second temple. The 1,400 year period saw the central experience of Judaism not as just the Torah, but as the Temple and the land.

The survivors saw the destruction of the Second Temple as the theological equivalent of being mathematically eliminated in baseball. Judaism without a temple was incomprehensible and unfathomable to them. A people exiled from their homeland was perceived as the corpse of a once great nation. The survivors thought that without a Temple and land, their covenantal relationship with God was negated.

It was Yirmiyahu and Yechezkiel who corrected that mistaken belief. Haggai, Zechariah and Malachi later took the people out of their malaise, and preached to them of a future redemption.

It was then, in the post-Temple people, when Torah became the surrogate for the Holy Temple. Yet during those 1,400 years, the Jews lived a Temple-based existence which was intrinsically connected to the land. It’s not that the land merely served as a place for the temple, it was that the land was intrinsically holy.

From very beginning to end, the Torah is the attempt to found a nation with the Torah and settle them in the land of Israel. Nothing states that more eloquently than the just released, The Israel Bible by Rabbbi Tuly Weisz.

Shapiro’s failed attempt to negate the inherent and fundamental importance of Eretz Yisroel to the Jewish people is a polemic device, and a horrendous and flawed one at that.

Condemning Zionism, but never defining it – By defining key terms, an author shows they know what they’re writing about. More importantly, it avoids misunderstandings by settling on a single understanding of the terms. But Shapiro never provides a cogent definition of what he considers Zionism. Zionism is not monolithic and any meaningful discussion requires a basic definition.

It’s not that he doesn’t define other terms. On page 919, he makes sure to define the term Nazi.

No context to the success of Zionism– At its most general level, Zionism is a secular movement, created by non-religious, and often anti-religious people. Such a movement undoubtably sets the stage for a culture clash with religious Jews, whose meaning in life is religious observance.

But Shapiro seems oblivious as to why Zionism was so successful. Notwithstanding the overabundance of great European Torah scholars and Hasidic leaders, the reality was Eastern Europe was an abominable environment. Extreme poverty, malnourishment, disease, rabid anti-Semitism and more, were the norm. The Age of Enlightenment, along with a Judaism that had lost its meaning to many people, created a perfect storm for Jews to leave the fold.

Be it any of the ism’s (communism, socialism, Zionism, etc.) Jews were fleeing religion and the Jewish ghettos in droves. The lifeless Judaism they experienced couldn’t compete with those ism’s. It was that context which the ism’s, and most specifically Zionism found great success. Judaism has significant meaning; but the masses failed to find it. Instead, they found that meaning in Zionism.

There’s inherent problems with secular Zionism from a religious perspective. But blanket condemnation of the movement, without understanding its historical, political and social contexts, is simply intellectual dishonesty.

Playing both side of the table – Shapiro often tries to sit on both side of the fence. He quotes halachic authorities who state that one must give up their life rather than making mass aliya. Yet he criticizes Zionist leaders for not doing enough during the war to get the Jews out of Europe.

This results in a bizarre Kierkegaardian logic that the Zionists were in fact beneficent in not taking these Torah true Jews out of Europe. As it would be better they die in Europe pure, rather than making mass aliya to Israel, and then be sinners in the hands of an angry God, whose sacred oath was violated.

Shapiro reiterates that in exile, Jews must take a quietest approach; be unassuming, and stay under the radar of the gentiles. But one of the most above the radar groups in America is Satmar. A stop at the Rebbe of Satmar (now Rebbe’s) has long been de rigueur for New York politicians.

The United States is a democracy and Satmar have every right to maximize that system of government. But in doing so, they have been anything but quiet and unassuming.

Quoting the Rav – Shapiro quotes often from The Rav Thinking Aloud: Transcripts of Personal Conversations with Rabbi Joseph B. Soloveitchik. The accuracy of that book has been called into question. A friend of mine, a close student of the Rav, a talmid chacham in his own right, says he considers that book muktze machmas mius. Rabbi Soloveitchik was speaking casually, and the discussions detailed in this work were meant to be private, and off the record.

Blaming Zionists for everything – in hundreds of pages after hundreds of pages, Shapiro blames the Zionists for nearly every evil that has befallen the Jewish people. The Zionist movement, like every movement, will have a reckoning to deal with. But the irrational approach to blame all of the ills of the Jewish world on Zionism is simply unsupported. But thus is the path of unrestrained polemic.

Not crediting Ben Gurion for creating the status quo – David Ben-Gurion didn’t like and openly distained religion. His relationship with the Rabbinate was certain to be strained.

But what Ben-Gurion understood was that the power of unity was needed for the fledging state to survive. The religious community was a small minority. Ben-Gurion didn’t need them, but needed them to be on board so as not to create disharmony.

With that, Ben-Gurion agreed to the status quo. Including provisions that the state agrees that Shabbos would be the Jewish state’s day of rest, kitchens of official institutions would be kosher, and that marriage and divorce would be in the hands of the rabbinate. That was a huge consolatory act, that goes entirely unnoticed in this book.

A world that was – Shapiro paints the picture of Jewish life in Europe as simpler times, where men and women wanted to live a simple Jewish life, straight out of the pages of Fiddler on the Roof. The reality was that Europe was hemorrhaging for the Jews. With or without the Zionists, it was an era of turmoil and strife.

When playing on Broadway, the village of Anatevka was a quaint and charming little hamlet. For those who had to live in the Pale of Settlement, it was anything but attractive.

Rav Kook – Those that blindly condemn Rav Kook generally lack the sophistication to understand his nuanced words. Shapiro uses the same diatribes against Rav Kook as his predecessors. The fact that he misconstrues Rav Kook’s Hebrew University invocation nearly 100 years after the fact is expected, as it simply furthers his agenda.

Writing style – The book is atrociously long at nearly 1,400 pages and screams out for a competent editor. Shapiro could have made his point in 300 pages with an additional 100 pages of appendixes. Combined with an overly pontificating writing style, far too many multi-page footnotes and often irrelevant quotes, this is a tedious read.

He also has collected what seems to be every rabbinic, academic and scholarly reference against Zionism. Yet without a bibliography or index, any practical benefit of this book has been negated.

Conclusion

The Empty Wagon is an illogical and histrionic attempt to blame the evils of the Jewish world on Zionism. Reading this book was like reading Nazi, Hamas or similar anti-Semitic propaganda. Zionists are treated as demons whose only goal is to destroy Judaism. Shapiro’s complete contempt for Zionism comes across as an immature rant. His narrow minded perspective comes across in every page, along with a sneering and anti-intellectual approach to the topic.
By Ben Rothke

הביקורת השניה:
By Rabbi Yair Hoffman

Yaakov Shapiro’s “Empty Wagon” is certainly one of the most controversial books to hit the Orthodox world in decades. Its 1373 pages of text deal with the reaction to the Zionist movement within the Orthodox Jewish world, as well as an attempt to negate much of what the Torah community believes about Israel’s modern history.

For example, Rabbi Shapiro claims throughout the book that the Six Day War was not “miraculous” at all and involved no nissim whatsoever. Rabbi Shapiro attempts to back this up through internet searches, citations of a few U.S intelligence reports, and some quotes of the Satmar Rov zt”l. The majority of those with firsthand knowledge of the Six Day War, both observant and non-observant, is that there were numerous nissim.

So here we have a bizarre scenario in which secular non-observant Israelis believe that we obtained the makom haMikdash miraculously, while an Orthodox rabbi does not.

Most people’s preference, however, is to believe the view of Rav Chaim Shmulevitz zt”l, the Mirrer Rosh Yeshiva.

Rav Chaim Shmulevitz writes that in Az Yashir we observe the reaction of the nations in the aftermath of the exodus from Egypt, “Then the chieftains of Edom were startled; as for the powerful men of Moas, trembling seized them..”

Rav Chaim Shmulevitz(Haggaddh of the Roshei Yeshiva of Mir, p. 226), asks that this posuk seems to be revealing some great chiddush or insight. Yet is this not obvious that when faced with open miracles people are startled and tremble?

Rav Chaim Shmulevitz answers that, in fact, it is not. It is the nature of people not to change themselves even after seeing open miracles. “This explains,” said Rav Chaim Shmulevitz, “why people around us now are not changing after seeing the open miracles of the Six Day War.” That’s right – the open miracles of the Six Day War. This shmuess was delivered in June of 1967 in the Mirrer Yeshiva in Yerushalayim. The Mir too experienced an open miracle when a bomb that crashed through the ceiling did not explode.

So there we have it. Rav Chaim Shmulevitz says straight out that there were open miracles. He also explains to us exactly why those like Rabbi Shapiro refuse to recognize the open miracles of the Six Day War.

So who do we go with, Rav Chaim Shmulevitz or the author of this book?

Reb Dan Waldman who had actually fought in 1967 recollects the following:

“We had 200 planes. They had three entire air forces. Rabim beyad me’atim – We had 2 and ½ million Jews – they had four entire nations. There were numerous, numerous miracles.

“There was no feeling like it in the world. I remember though soldiers saying that they will not liberate Yerushalayim from Shaar haAshpa – they went in through Shaar HaAriot – the Lions’ Gate. Everyone realized that these were open miracles. Chareidim in Bnei Brak, and even the most secular people.

“The truth is that Hashem won us this war, not in six days, but in six hours. There were such nissim. The Jordanians new that our plains were bombing those of the Egyptians. They sent a message to Egypt. Hashem made it that they changed the codes the previous day and did not inform the Jordanians. This was yad Hashem. The complete destruction of the Egyptian air force in hours. This was Yad Hashem.”

On a personal note, I and my entire family were in Yerushalayim at the time, and my parents aleihem hashalom had never stopped talking about what happened in Yerushalayim that week. My mother and uncle had both been hit by shrapnel on their way to the bunker that we stayed in while being shelled. There were nissim and niflaos that the entire nation, religious and irreligious experienced and completely recognized by all – from the soldiers that liberated the Kosel to the Jewish families within the bunkers.

Thus, the author’s abnegation of 1] the opinions of gedolei olam, 2] the bomb in the Mir miraculously not exploding, 3] the experiences of soldiers, 4] run of the mill citizens, 5] those of my parents’ personal experience leaves this reviewer with an unpleasant taste in the mouth.

Throughout the book, the author attempts to demonstrate a premise which, in this reviewer’s opinion, is fundamentally flawed. His premise is that the strongly anti-Zionistic view of the Satmar Rov was, in fact, the exact same view of the gedolim of the past and of the Torah world.

To say that this premise is grossly inaccurate would be a serious understatement.

There were, historically, five major reactions [which we can label as categories] in the observant Jewish world to Zionism. There was the reaction of the Satmar Rov that Zionism was essentially a movement that ran counter to Torah-true Judaism and came from the Sitra Achra. This category was the position espoused mostly by rabbis in the Austro-Hungarian Empire. It is associated with both the Neturei Karta and Satmar, although many in this movement have tempered this position.

The second category was also an Anti-Zionist position, but not to the extent of category one. This position rather reflects a “hold our nose and deal with them” attitude. Primarily, the espousers of this category belonged to many in the Agudas Yisroel camp in its earlier stages. After the Holocaust and the rise of the state of Israel, many in this group modified their pre-war, pre state stance.

A third category is comprised of people who identify with categories #1 and #2 socially, but look at Zionism and the state of Israel much as Orthodox religious Jews look at a hospital or a volunteer ambulance company. Many observant Jews in the United States identify with this third category. They bear no ill will toward the state of Israel and often show a desire to help it. They also have a sense of appreciation toward it. Many gedolim and roshei yeshiva hold to this view, but only voice it to their close talmidim.

Category Four is comprised of people who are chareidi in their halachic observance and Torah study, but who identify with something called religious Zionism. They look at the development of the state of Israel as part of G-d’s Divine plan of redemption. The year 1948 played a key role in G-d’s Master plan of redemption.

Category Five is comprised of people who are religiously observant but markedly more secular and modern in their observance. They are more likely to have television sets and partake in cultural activities of secular society. Their outlook on the State of Israel is also that it is part of a Divine plan of redemption.

What Rabbi Shapiro does in his book is to run roughshod through the subtle and nuanced views of gedolei Torah and misrepresent those views as being in full agreement with that of the Satmar Rov. They are decidedly not.

Rav Yosef Shlomo Kahaneman, the Ponovezher Rav, told Rabbi Berel Wein that he flew the Israeli flag from the roof of the Ponovezh Yeshivah building in Bnei Brak on Yom Ha’atzmaut. When faced with complaints, Rav Kahaneman responded, “I flew the Lithuanian flag on the roof of my yeshiva in Ponovezh on Lithuanian Independence Day. My friends, it is no worse here.”

Rav Binyomin Kamenetsky attested to his talmidim that his father, Rav Yaakov, recited shehecheyanu when the UN adopted resolution 181 on November 29, 1947. Rav Aharon Kotler, when told of the passing of resolution 181 said, “Boruch Hashem..”

Let us also not forget that Agudas Yisroel signed Israel’s Declaration of Independence. It is disingenuous and deceptive to lump these divergent views together in one category. Yet this is what the author does throughout the book.

Let us also recall that both Rav Yosef Shalom Elyashiv and Rav Shlomo Zalman Auerbach, among numerous other gedolim, signed a Kol Koreh that stated, “Nodeh Lashem al shezachinu b’rov rachamav v’chasadav liros es haNitzagim harishonim shel kibutz galuios im hakamasa shel medinas Yisroel… kedai sh’artzeinu umedinasainu tivne vetischonen al taharas hakodesh..” published in El Am Hashem B’tzion 5708.

It is inconceivable that our gedolei Torah would write such things if they shared the Satmar Rov’s position on Zionism.

Rather, it is clear that these gedolim were in the second or third category, or somewhere in between.

The book is filled with fascinating information and vignettes of leading gedolim. Much of the material is accurately researched. The material, however, is combined with conjecture as to motivations of people in an entire movement. Yes, many Zionists were atheists and tried to replace Torah true Judaism with nationalism. But it is inaccurate and deceptive to claim that all Zionists shared this agenda.

Shockingly, the author deals with great gedolim in a very disrespectful manner.

There are also errors of attribution in the book (p. 539). The Chofetz Chaim never said the words, “Kook Shmook” – no matter what Rabbi Shapiro says. His source confused the Chofetz Chaim with someone else (someone else did, in fact, say this and the author’s source had confused the two).

The truth of the matter is that Rav Yitzchok Hutner was a talmid of Rav Kook, and for a former student of Yeshiva Chaim Berlin to deal with Rav Kook in such a disparaging manner also is unnerving.

The author’s attack on Rav Teichtal, the author of Eim HaBanim Smeicha, and his disparagement of him is also most unbecoming. Rav Teichtal’s sefer has a haskama from Rav Zalman Nechemia Goldberg that states:

“I was happy to hear from my dear friend, R. Chayim Menachem Teichtal shlita, that the wonderful book written by his brilliant, righteous, and saintly father, R. Yisachar Shlomo Teichtal ztvk”l… author of Responsa Mishneh Sachir, [was being published in English]. This book, which is completely holy, arouses the hearts of Israel to their Father in Heaven and inspires them to cherish the great mitzvah of settling the Land of Israel.

For some time now, this book, entitled Eim HaBanim Semeichah, has been renowned throughout the Jewish world. Recently, R. Moshe Lichtman shlita took the initiative to translate this book into English, so that the Jewish masses who do not understand the Holy Tongue (Hebrew) can benefit [from it]. The translator has expertise in this field and, undoubtedly, will produce a proper work for the benefit of Klal Yisrael.

Written in honor of the Torah and in honor of the brilliant tzaddik zt”l, Zalman Nechemyah Goldberg

Rav Teichtal was murdered in the Holocaust. He had an extraordinary reputation, even greater than that of the Satmar Rebbe when they were both in Europe. His responsum are world class Teshuvos. The Sefer does have haskamos, but two of those that wrote it do not read English and it is almost certain that the third did not read the work in its entirety. There is no question that there were and still are numerous secular Zionists who can be characterized as anti-Torah, but is it not better to adopt the attitude of those that hope to bring them around to a Torah lifestyle rather than to harp on the negative issues of long ago?

I consider the author a friend (who will probably not reciprocate after he reads this review). It is true that the author felt close to the Satmar Rov and felt the need to bring out his thoughts to the world. But let’s not forget that the Satmar Rov himself did not want his views on the matter espoused to the gentile world in English. The author instead should have spent the four years he took to write it to instead spread the brilliance of the Satmar Rov’s other Torah.

There is no question that the Satmar Rov was a tzaddik who built a broken nation after the war. But one’s time and effort should be placed upon building Torah and Klal Yisroel through chessed, more Torah and genuine Ahavas Yisroel rather than sowing further discord in Klal Yisroel. It is disheartening that this book is being sold in some Yeshivos – even forgetting about the sinas chinan that the book will certainly engender, what about all the bitul Torah that it is causing – above all in the Yeshivos themselves.

[דן בן יעקב]

לא מדהים אלא מזעזע. ואחר מחילת כבודו של הרב בן פורת הוא מצדיק רשע שלא היה כמוהו מעולם דבר שהוא תועבת ה'.
היטלר שנא יהודים כי הוא שנא יהודים וכל מי שמנסה למצוא תירוצים למעשיו הוא משתף איתו ועם שאר האנטישמים פעולה ומצדיק אותם.

דברי הרב בן פורת לא משמש כהצדקה על היטלר, הלוא הוא רוצח מכל מקום, גם אם הנהרג הוא קומוניסט! דבריו אך משבשים היסטוריוספיה המקובלת בבתי הספר החילוניים.
ואם תאמר וכי למה זה משנה, כך או כך היטלר ממילא רוצח היה. אין הכי נמי! אך שמע דברי שלמה (משלי כא א): "פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד ה', עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ. ואם כך למד ברכות וקללות שבפרשת תוכחה ותו לא, ותדע למה הטה השי"ת את לבבו.
אגב ממש לאחרונה קרה כן באשכול הקרובה' וראה שם תגובת יעקבסון.
ואני עומד ומתמה, וכי חשיד הקב"ד דעביד דינא בלא דיינא.
הרוצח ההוא, רוצח מכל מקום, אך אם יש להתעורר בדברים גלויים למה לא להתעורר.
כמו כן בדברי בן פורת, היטלר הוא רוצח מכל מקום, אך למה לא להתעורר בדברים גלויים, אגב גם הרב מסטמר מדייק מדברי היטלר ימ"ש ב'מיין קאמפף' שלו היות והשתמש במילים הדומים לעונש הבאה בגמרא כעונש הבאה בעקבות העברת השבועות של 'אני מתיר את בשרכם בצבאות או כאילות השדה', וכי למה לא נתעורר לבנו לומר שרמז רמז לנו השי"ת בתוך הגלות האופל הזה, שהטה לבב היטלר הרוצח משום העברתינו על השבועות (סטמר) או משום החילוניות (הרב בן פורת).

היזהרו בגחלתן שלא תיכוו

[זאב ערבות]

כיוון שמזכירים כאן את דברי הויואל משה, הנה שתי דפים מישורון כרך כ"ז עמ' תתס"ה מתוך מאמרו של ר' אליעזר כצמאן לדמותו של הג"ר אהרן חיים צימרמן זצ"ל.

[זאב ערבות]

כיוון שהשם וגנר (בוורייציות שונות) נזכר כאן הרבה פעמים אעיר שהרבה שאלו את אבי ז"ל מדוע אינו משנה את שמו? וענה: מדוע שאשנה את שמי שהציל אותי בשואה!
לגופם של דברים הנושא של מדוע ארעה השואה נטחן עד דק, וכמו שאחרי כל טרגדיה הדרשנים נותנים סיבות, אך בלי נביא אמת לא ניתן לדעת זאת בוודאות והכל סתם השערות. יתכן שצודקות ויתכן שלא ויתכן שזו קומבינציה של כמה דברים. איני מבין מדוע לא ניתן לומר בפשיטות שבידוע עשו שונא ליעקב וארמי אובד אבי והשנאה היא תהומית בלי הסבר רציונלי והסיבות הן סתם תירוצים. אם היתה סתם שנאה - ניחא, אך זו שנאה המלווה באכזריות ברברית ע"י עמים הנחשבים נאורים. האם לא קראנו ביום כיפור את תיאור הריגתם של עשרת הרוגי מלכות? מה עם פרעות מסעות הצלב, ת"ח וט"ט, האינקוויזיציה בספרד, ועוד ועוד, בכל המקרים האלו לא סתם הרגו בנו שזה היה חצי נחמה, אלא ברציחות משונות ועינויים בלתי נסבלים. לכן כל ההסברים האלה על היטלר (ימ"ש, דרך אגב ברוסית היטלר זה גיטלר) שהרג ביהודים בגלל סיבה זו או אחרת הם סתם ברבורים (ובפרט לתלות זאת בציונים שהצילו את האדמו"ר מסאטמאר ולולא הם הרבה מהיהודים שעלו לארץ לפני השואה וניצלו היו אף הם מן הסתם נהרגים), אלא פשוט שנאה תהומית בלתי רציונלית ובלתי ניתנת להסבר של אנשים חולי רוח, אחרת כיצד ניתן להבין את כל מראות ותיאורי הזוועה מהשואה. והנה קם לנו שונא חדש שרוצה לעלות על כולם ולהשמיד את כל יושבי א"י ע"י פצצות אטום ולא ינום ולא יישן עד שישיג את מטרתו (לולא לא ינום ולא ישן שומר ישראל) ואומות העולם הנאורות מסייעות בידו (ואף נטורי כרטא שמחבר הספר הנזכר לעיל נמנה בינהם מנשקים אותו בכל הזדמנות)! השמעתם כזה דבר, כאילו שכחו שלפני 80 שנה אמרו שלא יתנו לכזה דבר לקרות שנית. אז את מי נאשים כעת? את הקונסרבטיבים, הרפורמים ואנשי הבוהמה של ת"א?
קישור למוזאון השואה על כמה אנשים נהרגו ונרצחו בשואה
https://encyclopedia.ushmm.org/content/ ... ersecution

[עקביה]

הנאצים הארורים ימ"ש הוציאו סרט אנטישמי בשם 'היהודי הנצחי'. הצפיה בו הייתה חלק מתהליך ההכשרה המנטלית שעבר כל איש גסטאפו. הם לא מראים שם את יהודי גרמניה, המודרנים המעונבים, אלא את יהודי פולין, עם הזקנים והפאות, הכובעים והקפוטות. ללמדך מה מעורר אצלם יותר את הגועל והשנאה.

האם שרד כיום?
ניתן לצפות בה?

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7 ... 7%98,_1940)

[משולש]

הנאצים הארורים ימ"ש הוציאו סרט אנטישמי בשם 'היהודי הנצחי'. הצפיה בו הייתה חלק מתהליך ההכשרה המנטלית שעבר כל איש גסטאפו. הם לא מראים שם את יהודי גרמניה, המודרנים המעונבים, אלא את יהודי פולין, עם הזקנים והפאות, הכובעים והקפוטות. ללמדך מה מעורר אצלם יותר את הגועל והשנאה.

האם שרד כיום?
ניתן לצפות בה?

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7 ... 7%98,_1940)

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7 ... 7%98,_1940)

[משולש]

יש פה נקודה חשובה שלא עמדו עליה, שבעשרות השנים שקדמו לשואה, הדעה הרווחת ביהודים היתה שההתבוללות תפתור את האנטישמיות.
(ומזה נשמעה גם תלונה על שומרי התו"מ שכאילו הם אשמים בשנאת הדורות), ולכן חשוב להדגיש ולהראות ששונאי ישראל בעצמם מתלוננים דווקא על המתבוללים.

[פרנקל תאומים]

גם לי הקטן נראה שזה מאוד שטחי וחלקי, ולא מתאים לאיש הגות נכבד. אגב, לרב בן פורת ישנו בן ת"ח בבני ברק, שחיבר ספרים נפלאים ממש על המסכתות הקשות, ובכל נושא שהוא נוגע הוא מצליח להעמיק ולגעת בנקודות חדשות, הפלא ופלא. 'אתה יצרת' על מלאכות שבת, ויש לו גם על ריבית ועוד.

הגאון רבי אליעזר בן-פורת שליט"א.

מחשובי גידוליה של 'בית מתתיהו'. חתנו של הגר"כ קולודצקי שליט"א ראש ישיבת 'הישוב החדש'. לפני שנים, כאשר חמיו-זקנו הג"ר יידל זצ"ל ישב שבעה, הוא מילא את המקום במשך כשבוע במסירת השיעורים לבני שיעורי באחת הסוגיות החמורות, וזכורני שהתפעלנו ממנו מאד (אמנם היינו בסה"כ בחורים צעירים, אבל גם הוא היה אז בסה"כ אברך צעיר...). השיעורים הנ"ל נרשמו על ידי והם תחת אמתחתי. רפרפתי בהם כעת קלות.


לעצם העניין:
כרגיל, דבריו של מוה"ר אוצה"ח שליט"א הם לי לעיניים ואינם צריכים לפנים, ואעפ"כ הערה קלה:
גם במגזר הכללי יש שמפרשנים את תופעת האנטישמיות בכלל והנאצית בפרט ככזו היושבת על הזרות כביכול של היהודים החרדים. כמדומני שלפני כמה שנים התפרסמה התבטאות של אחד מגדולי "אנשי הרוח" של השמאל הרדיקלי שכשהוא רואה את החרדים "הוא מבין מהיכן התפתחה האנטישמיות או הנאציזם". הוא כמובן ספג ביקורת על כך, אבל דומני שעדיין ישנם לא מעט אנשים חילוניים שבסתר ליבם (כי זה לא פוליטקלי קורקט) או באמירה מרומזת ולפעמים אף מפורשת הינם רואים קשר בין התפתחות האנטישמיות ובין ההופעה וההתנהגות של יהודים אדוקים שכביכול הצמיחה אותה, או ליבתה אותה.
ולכן, יש בנותן טעם, להראות מתוך כתביו המבולבלים של הרשע הטמא והמטורף ימש"ו, שכשם שהוא תיעב את היהודים עם הפאות והקפוטות, באותה מידה, ואולי אף יותר, הוא תיעב את היהודים הליברליים המשכילים והחילוניים.

[עקביה]

יש פה נקודה חשובה שלא עמדו עליה, שבעשרות השנים שקדמו לשואה, הדעה הרווחת ביהודים היתה שההתבוללות תפתור את האנטישמיות.
(ומזה נשמעה גם תלונה על שומרי התו"מ שכאילו הם אשמים בשנאת הדורות), ולכן חשוב להדגיש ולהראות ששונאי ישראל בעצמם מתלוננים דווקא על המתבוללים.

הרצל, כידוע, התפכח מההשקפה הזאת בעקבות משפט דרייפוס. הרבה לפני השואה.

[משולש]

יש פה נקודה חשובה שלא עמדו עליה, שבעשרות השנים שקדמו לשואה, הדעה הרווחת ביהודים היתה שההתבוללות תפתור את האנטישמיות.
(ומזה נשמעה גם תלונה על שומרי התו"מ שכאילו הם אשמים בשנאת הדורות), ולכן חשוב להדגיש ולהראות ששונאי ישראל בעצמם מתלוננים דווקא על המתבוללים.

הרצל, כידוע, התפכח מההשקפה הזאת בעקבות משפט דרייפוס. הרבה לפני השואה.

ואז? האם הלך לשים כיפה וציצית? (הוא רק "התחיל" לגדל זקן...) אז הוא המציא סוג אחר של התבוללות: להפוך את ישראל לאומה עם שפה וטריטורה כמו כל העמים, ולא לחיות כטפילים בארצות הגוים. ואז משמים שלחו את נאצר וערפאת ושאר חבריהם שילמדו את תלמידיו של הרצל שגם פתרון זה לא פותר את הבעיה היהודית ולהיפך: עכשיו שונאים אותנו דווקא כי אנחנו יושבים בארץ ישראל, (ושאר האומות לא מתלוננות על היהודים שהם "טפילים" בארצותיהם).

[זאב ערבות]

יש פה נקודה חשובה שלא עמדו עליה, שבעשרות השנים שקדמו לשואה, הדעה הרווחת ביהודים היתה שההתבוללות תפתור את האנטישמיות.
(ומזה נשמעה גם תלונה על שומרי התו"מ שכאילו הם אשמים בשנאת הדורות), ולכן חשוב להדגיש ולהראות ששונאי ישראל בעצמם מתלוננים דווקא על המתבוללים.

הרצל, כידוע, התפכח מההשקפה הזאת בעקבות משפט דרייפוס. הרבה לפני השואה.

ואז? האם הלך לשים כיפה וציצית? (הוא רק "התחיל" לגדל זקן...) אז הוא המציא סוג אחר של התבוללות: להפוך את ישראל לאומה עם שפה וטריטורה כמו כל העמים, ולא לחיות כטפילים בארצות הגוים. ואז משמים שלחו את נאצר וערפאת ושאר חבריהם שילמדו את תלמידיו של הרצל שגם פתרון זה לא פותר את הבעיה היהודית ולהיפך: עכשיו שונאים אותנו דווקא כי אנחנו יושבים בארץ ישראל, (ושאר האומות לא מתלוננות על היהודים שהם "טפילים" בארצותיהם).

אז לו היית במקום הרצל, איזה פתרון היית מציע? לפחות בארץ ישראל יש שכר קיום מצוות התלויות בארץ עבור הקשיים וכן אוירה דא"י מחכים ועוד, אך איזה שכר היה לו היו מקימים מדינה באוגנדה?

[משולש]

הפתרון כנראה לא פשוט ולא קל, אבל הכיוון הוא בוודאי שככל שמתקרבים לקב"ה ומקיימים מצוותיו כך יש לנו יותר הגנה ושמירה.
וכמובן שעם זאת אסור לנסות את הקב"ה.

[זאב ערבות]

הפתרון כנראה לא פשוט ולא קל, אבל הכיוון הוא בוודאי שככל שמתקרבים לקב"ה ומקיימים מצוותיו כך יש לנו יותר הגנה ושמירה.
וכמובן שעם זאת אסור לנסות את הקב"ה.

אם אני מבין נכון את כוונתך, אז אתה אומר שעדיף הגנה ושמירה באוגנדה מאשר לנסות את הקב"ה בא"י! אתמהה.

[לבי במערב]

אם אני מבין נכון את כוונתך, אז אתה אומר שעדיף הגנה ושמירה באוגנדה מאשר לנסות את הקב"ה בא"י! אתמהה.

הדבר ודאי - שעדיף הי' שלא תהי' עלי' המונית כ"כ לאה"ק, שעי"ז מזלזלים בקדושת הארץ [ורוב תושבי' היהודים אינם שותומ"צ לע"ע, וכמה תועבות ופריצות יש בה. מה שלא עשו בני-דודינו הישמעאלים - "השלימו" מלאכתם אחינו (שונאינו ומנדינו) היהודים האוחזים בשיטת הציוניזם, ובתוספת המרובה על העיקר].
ואכן, גם אם מדובר בפיקו"נ - כל עוד יש דרכא אחרינא (אוגנדא) ואי"צ בדוקא לחלל קדושת ארצנו, עדיף הוא.

[זאב ערבות]

אם אני מבין נכון את כוונתך, אז אתה אומר שעדיף הגנה ושמירה באוגנדה מאשר לנסות את הקב"ה בא"י! אתמהה.

הדבר ודאי - שעדיף הי' שלא תהי' עלי' המונית כ"כ לאה"ק, שעי"ז מזלזלים בקדושת הארץ [ורוב תושבי' היהודים אינם שותומ"צ לע"ע, וכמה תועבות ופריצות יש בה. מה שלא עשו בני-דודינו הישמעאלים - "השלימו" מלאכתם אחינו (שונאינו ומנדינו) היהודים האוחזים בשיטת הציוניזם, ובתוספת המרובה על העיקר].
ואכן, גם אם מדובר בפיקו"נ - כל עוד יש דרכא אחרינא (אוגנדא) ואי"צ בדוקא לחלל קדושת ארצנו, עדיף הוא.

קשה לקרוא דברים אלו שאתה כותב. אם אני יכול להבין את דבריך כראוי, אתה מציע להפריד בין היהודים שומרי תורה ומצוות לחילונים. במצב כזה החרדים יעלו לארץ והחילונים ילכו לאוגנדה או לאן שתקח אותם הרוח. או שמא אתה מציע שכולם ילכו לאוגנדה העיקר שלא תחולל הארץ? אתה רציני? או שמא שכל קבוצה תמצא לה מקום אחר (כמו שלב טהור מצאו את ניקאראגווה) וכך לא יהיו מריבות ביניהם? או שמא כל החרדים יעזבו את הארץ ל770 ווויליאמסבורג ולא יראו בחילול ה? איזה אופציה עדיפה בעינך? האם נכון בעיניך מה שעשו הבריטים שלא נתנו לעלות לארץ? או מה שעשה רבין עם האלטלנה? האם החזון איש טעה כשבחר לעלות לארץ והיה צריך להצטרף לגרמ"פ בניו יורק?
אשאל שאלה אחרת, האם זה היה רצון ה' שתהיה שואה? בוודאי! מדוע? את זה נשאיר לאוטיסטים בני השלש לומר לנו. האם זה היה רצון ה' שתהיה עליה לארץ (ולא משנה כרגע מי עומד מאחריה)? בוודאי. מדוע הוא עשה זאת דרך הרצל וחביריו? נשאל שוב את האוטיסטים. האם זה היה רצון ה' שגם הערב רב יעזבו את מצרים ושהחילונים יעלו לארץ? בוודאי. מדוע? איפה האוטיסטים?
בקיצור אם אנו מאמינים בני מאמינים שכל הקורות אותנו זה רצון ה' ומקבלים זאת כעובדה, אז חבל על כל השאלות ושכל אחד יעשה את תפקידו וישתדל לתקן מה שניתן לתקן.
הרה"ג שלמה ברעוודה אמר לי פעם בשם החזון איש, שכאשר אדם מחליט לגור במקום מסויים, זה משהו בשרש נשמתו שקורא לו לעשות זאת ואין להתערב בהחלטתו! באופן זה אם רוב מנין ובנין המוני בני ישראל ציונים וחרדים ותימנים וספרדים החליטו לעלות לא"י משמע שזה בא משרש נשמתם.

[אוצר החכמה]

ולכן, יש בנותן טעם, להראות מתוך כתביו המבולבלים של הרשע הטמא והמטורף ימש"ו, שכשם שהוא תיעב את היהודים עם הפאות והקפוטות, באותה מידה, ואולי אף יותר, הוא תיעב את היהודים הליברליים המשכילים והחילוניים.

זה כמובן דבר נכון וראוי. ואם לזה התכוון הרב בן פורת חבל שלא אמרם כך.

[משולש]

ידידי רבי זאב:
א. איני בטוח שהבנת את כוונתי. התכוונתי שעיקר המאמצים צריכים להיות בכיוון של חיזוק בתורה ומצוות, ואז הקב"ה יביא את עזרתו עם אלף ואחת אפשרויות שיש לו ואינו צריך שיעזרו לו בזה. (וכל זה לא סותר שצריך גם לעשות השתדלות, ולזכור שהשם נותן כוח לעשות חיל, ולא השתדלותנו הביאה את הישועה).

ב. לא מדויק לומר שכל מה שקורה הוא רצון השם כפשוטו, וכי עבודה זרה שעבדו ישראל היה ברצון השם כי זה קרה במציאות? רצון השם הוא מה שציוונו בתורתו, וכל מה שנעשה היפך מזה הוא היפך רצון השם גם אם הצליח.

ג. בא נעזוב רגע את החילונים שהם תינוקות שנשבו ונדבר על אלו שנחשבים מומרים (לתיאבון או להכעיס), האם יש לך צד שמותר להעלותם לארץ? הרי אפילו גר תושב שמקיים שש מצוות בני נח אסור להשאירו בארץ עד שיקבל עליו שבע מצוות במלואן! אם יהודי עולה לארץ ע"מ לקיים 612 מצוות עדיף שישאר באוגנדה, ואם ידינו היתה תקיפה היינו "עוזרים" לו להגיע לשם.

[מקדש מלך]

כן. אבל אם היינו יודעים שבאוגנדה הוא יקיים 611 מצוות, אז היינו מעלים אותו לארץ.
המציאות היא שבארץ יש אחוז שומרי תורה הכי גבוה ביחס לכמות היהודים (באיזור 20 25 אחוז, וזה עוד בלי המסורתיים. איפה יש עוד מקום שמתקרב לזה?).
וגם הדתיים כאן הכי פרומערס' מכל מקום.
וגם החילוניים, הם לא רפורמיים. מתחתנים כדת משה וישראל. מתבוללים באחוז נמוך פי כמה וכמה מכל מקום אחר. ורובם אוכלים כשר, וקובעים מזוזות בבתיהם, ועוד מצוות.
אז בכל מקרה, עדיף שיהיו כאן ולא יאבדו בנכר.
להאשים את הציוניות בחילוניות של העם היהודי זה נראה לי סילוף עובדות, כי הרי בכל ארץ אחרת המצב גרוע פי כמה.
אז יש בעיית חילוניות כואבת מאוד. אבל היא לא קשורה לציונות.

[משולש]

כן. אבל אם היינו יודעים שבאוגנדה הוא יקיים 611 מצוות, אז היינו מעלים אותו לארץ.
המציאות היא שבארץ יש אחוז שומרי תורה הכי גבוה ביחס לכמות היהודים (באיזור 20 25 אחוז, וזה עוד בלי המסורתיים. איפה יש עוד מקום שמתקרב לזה?).
וגם הדתיים כאן הכי פרומערס' מכל מקום.
וגם החילוניים, הם לא רפורמיים. מתחתנים כדת משה וישראל. מתבוללים באחוז נמוך פי כמה וכמה מכל מקום אחר. ורובם אוכלים כשר, וקובעים מזוזות בבתיהם, ועוד מצוות.
אז בכל מקרה, עדיף שיהיו כאן ולא יאבדו בנכר.
להאשים את הציוניות בחילוניות של העם היהודי זה נראה לי סילוף עובדות, כי הרי בכל ארץ אחרת המצב גרוע פי כמה.
אז יש בעיית חילוניות כואבת מאוד. אבל היא לא קשורה לציונות.

א. אינני יודע האם מותר לנו לעבור עבירה (להושיב מומר בא"י) בשביל לזכות את אותו מומר בעוד מצווה (מה גם שצריך לדעת שכיון שאינו מתכוין לשם מצוה אין לו מצווה).
ב. הציונות אשמה בהעברה על הדת של הרבה יהודים כמו ילדי טהרן ועולי תימן מרוקו ועוד מדינות שהגיעו לכאן כשומרי תו"מ והוכרחו להמיר את דתם לדת החילוניות.
ג. זה שפה יש יותר יהדות מבחו"ל זה לא בזכות הציונות אלא בגלל שיש כאן חרדים שנלחמים על האופי היהודי של המדינה(למשל בחוקי האישות, הגרות, הכשרות, השבת, וכו').

[דן בן יעקב]

כן. אבל אם היינו יודעים שבאוגנדה הוא יקיים 611 מצוות, אז היינו מעלים אותו לארץ.
המציאות היא שבארץ יש אחוז שומרי תורה הכי גבוה ביחס לכמות היהודים (באיזור 20 25 אחוז, וזה עוד בלי המסורתיים. איפה יש עוד מקום שמתקרב לזה?).
וגם הדתיים כאן הכי פרומערס' מכל מקום.
וגם החילוניים, הם לא רפורמיים. מתחתנים כדת משה וישראל. מתבוללים באחוז נמוך פי כמה וכמה מכל מקום אחר. ורובם אוכלים כשר, וקובעים מזוזות בבתיהם, ועוד מצוות.
אז בכל מקרה, עדיף שיהיו כאן ולא יאבדו בנכר.
להאשים את הציוניות בחילוניות של העם היהודי זה נראה לי סילוף עובדות, כי הרי בכל ארץ אחרת המצב גרוע פי כמה.
אז יש בעיית חילוניות כואבת מאוד. אבל היא לא קשורה לציונות.

א. אינני יודע האם מותר לנו לעבור עבירה (להושיב מומר בא"י) בשביל לזכות את אותו מומר בעוד מצווה (מה גם שצריך לדעת שכיון שאינו מתכוין לשם מצוה אין לו מצווה).
ב. הציונות אשמה בהעברה על הדת של הרבה יהודים כמו ילדי טהרן ועולי תימן מרוקו ועוד מדינות שהגיעו לכאן כשומרי תו"מ והוכרחו להמיר את דתם לדת החילוניות.
ג. זה שפה יש יותר יהדות מבחו"ל זה לא בזכות הציונות אלא בגלל שיש כאן חרדים שנלחמים על האופי היהודי של המדינה(למשל בחוקי האישות, הגרות, הכשרות, השבת, וכו').

כלומר למרות הציונות ולא בגללה.

[מקדש מלך]

כן. אבל אם היינו יודעים שבאוגנדה הוא יקיים 611 מצוות, אז היינו מעלים אותו לארץ.
המציאות היא שבארץ יש אחוז שומרי תורה הכי גבוה ביחס לכמות היהודים (באיזור 20 25 אחוז, וזה עוד בלי המסורתיים. איפה יש עוד מקום שמתקרב לזה?).
וגם הדתיים כאן הכי פרומערס' מכל מקום.
וגם החילוניים, הם לא רפורמיים. מתחתנים כדת משה וישראל. מתבוללים באחוז נמוך פי כמה וכמה מכל מקום אחר. ורובם אוכלים כשר, וקובעים מזוזות בבתיהם, ועוד מצוות.
אז בכל מקרה, עדיף שיהיו כאן ולא יאבדו בנכר.
להאשים את הציוניות בחילוניות של העם היהודי זה נראה לי סילוף עובדות, כי הרי בכל ארץ אחרת המצב גרוע פי כמה.
אז יש בעיית חילוניות כואבת מאוד. אבל היא לא קשורה לציונות.

א. אינני יודע האם מותר לנו לעבור עבירה (להושיב מומר בא"י) בשביל לזכות את אותו מומר בעוד מצווה (מה גם שצריך לדעת שכיון שאינו מתכוין לשם מצוה אין לו מצווה).
ב. הציונות אשמה בהעברה על הדת של הרבה יהודים כמו ילדי טהרן ועולי תימן מרוקו ועוד מדינות שהגיעו לכאן כשומרי תו"מ והוכרחו להמיר את דתם לדת החילוניות.
ג. זה שפה יש יותר יהדות מבחו"ל זה לא בזכות הציונות אלא בגלל שיש כאן חרדים שנלחמים על האופי היהודי של המדינה(למשל בחוקי האישות, הגרות, הכשרות, השבת, וכו').

א. מי אמר 'מומר', אולי 'תינוק שנשבה'?
ב. ג. 'הציונות', איני יודע מי זה היצור הזה. יש אנשים טובים ואנשים רעים, יש מעשים טובים ומעשים רעים. בשקלול הכללי בארץ הכי טוב.

[משולש]

א. מי אמר 'מומר', אולי 'תינוק שנשבה'?
ב. ג. 'הציונות', איני יודע מי זה היצור הזה. יש אנשים טובים ואנשים רעים, יש מעשים טובים ומעשים רעים. בשקלול הכללי בארץ הכי טוב.

א. אני הדגשתי מהתחלה שאני לא דן על התינוקות שנשבו אלא על המומרים (ולא בגלל שברור לי על התינוקות אלא בגלל סיבות אחרות).
ב.ג. הציונות זה מקימי המדינה ושליטיה. הם היו אנשים רעים. ועשו מעשים רעים. (ברור שלא ימלט שהם גם היו "מלאים מצוות כרימון" כמו כל פושעי ישראל, אבל במהותם הם רעים). ואני מסכים אתך שבארץ הכי טוב אבל לא בזכות מדינת ישראל אלא בזכות שיש בתוכה ציבור חרדי שנלחם על הצביון היהודי שלה. לו מפלגת מפא"י היתה נמצאת כאן לבדה ומקימה מדינה, התוצאות היו לגמרי אחרות.

[גלעד]

אחת מהתעמולות הארסיות של הנאצים ימ"ש כוונה נגד ה"אוסט יודן" - יהודי מזרח אירופה, שם פשתה ההשכלה פחות מאשר במערב אירופה, האוסט יודן נתפשו בעיני הנאצים בתור היהודי האותנטי.

קראתי פעם מאמר של ר' יוסף פרידנזון ז"ל שבו הוא כותב שעיקר שנאתו החולנית של היטלר ימ"ש הופנתה נגד האוסט יודן, מכיון שהם היו בעיניו יהודי התלמוד ונשאו את דגל התורה, ובעוד שאת יהודי גרמניה ומערב אירופה שברובם כבר היו מתבוללים ורחוקים מאד מהדת, הוא רדף קצת פחות ונתן להם אפשרות להמלט משנת תרצ"ג,ושבסופו של דבר כמחצית מיהודי גרמניה ניצלו מצפורני הנאצים, הרי שאת יהדות פולין וליטא, שם נותרו קהילות ישראל גדולות הנאמנים לה' ולתורתו, רדף הצורר הנאצי ימ"ש בחרי אף, ורובם ככולם נספו על ידי הנאצים.

[בן מיכאל]

אחת מהתעמולות הארסיות של הנאצים ימ"ש כוונה נגד ה"אוסט יודן" - יהודי מזרח אירופה, שם פשתה ההשכלה פחות מאשר במערב אירופה, האוסט יודן נתפשו בעיני הנאצים בתור היהודי האותנטי.

קראתי פעם מאמר של ר' יוסף פרידנזון ז"ל שבו הוא כותב שעיקר שנאתו החולנית של היטלר ימ"ש הופנתה נגד האוסט יודן, מכיון שהם היו בעיניו יהודי התלמוד ונשאו את דגל התורה, ובעוד שאת יהודי גרמניה ומערב אירופה שברובם כבר היו מתבוללים ורחוקים מאד מהדת, הוא רדף קצת פחות ונתן להם אפשרות להמלט משנת תרצ"ג,ושבסופו של דבר כמחצית מיהודי גרמניה ניצלו מצפורני הנאצים, הרי שאת יהדות פולין וליטא, שם נותרו קהילות ישראל גדולות הנאמנים לה' ולתורתו, רדף הצורר הנאצי ימ"ש בחרי אף, ורובם ככולם נספו על ידי הנאצים.

אכן, אף בהונגריה הנאצים הקדימו להרוג את יהודי מרמרוש וכו' החסידיים והחרדיים, והותירו לשלב ב' (שב"ה לא הוספק להתממש) את יהודי בודפסט המתבוללים.

[משולש]

אחת מהתעמולות הארסיות של הנאצים ימ"ש כוונה נגד ה"אוסט יודן" - יהודי מזרח אירופה, שם פשתה ההשכלה פחות מאשר במערב אירופה, האוסט יודן נתפשו בעיני הנאצים בתור היהודי האותנטי.

קראתי פעם מאמר של ר' יוסף פרידנזון ז"ל שבו הוא כותב שעיקר שנאתו החולנית של היטלר ימ"ש הופנתה נגד האוסט יודן, מכיון שהם היו בעיניו יהודי התלמוד ונשאו את דגל התורה, ובעוד שאת יהודי גרמניה ומערב אירופה שברובם כבר היו מתבוללים ורחוקים מאד מהדת, הוא רדף קצת פחות ונתן להם אפשרות להמלט משנת תרצ"ג,ושבסופו של דבר כמחצית מיהודי גרמניה ניצלו מצפורני הנאצים, הרי שאת יהדות פולין וליטא, שם נותרו קהילות ישראל גדולות הנאמנים לה' ולתורתו, רדף הצורר הנאצי ימ"ש בחרי אף, ורובם ככולם נספו על ידי הנאצים.

אכן, אך בהונגריה הנאצים הקדימו להרוג את יהודי מרמרוש וכו' החסידיים והחרדיים, והותירו לשלב ב' (שב"ה לא הוספק להתממש) את יהודי בודפסט המתבוללים.

יותר נכון לגרוס בהודעתך "אף בהונגריה" ולא "אך בהונגריה".
אכן, כל הסרט של היהודי הנצחי עוסקת בעיקר ביהודי פולין וזוהמתם כביכול, ובנסיון לשכנע את הגרמנים שגם היהודים בגרמניה מזוהמים באותה מידה רק שהם בתחפושת.

[הרואה]

הרי אפילו גר תושב שמקיים שש מצוות בני נח אסור להשאירו בארץ עד שיקבל עליו שבע מצוות במלואן!

יצא המרצע מן השק ולימד על כלל שיטתו.
"אפילו גר תושב" אתה שם לב למה שאתה כותב?
יש לי חדשות בשבילך: הקב"ה נתן לעם ישראל את הארץ.
דמגוגיה לא תתקבל בברכה.

[סגי נהור]

ב. הציונות אשמה בהעברה על הדת של הרבה יהודים כמו ילדי טהרן ועולי תימן מרוקו ועוד מדינות שהגיעו לכאן כשומרי תו"מ והוכרחו להמיר את דתם לדת החילוניות.

לגבי עולי מרוקו וכו', כדאי להשוות עם מצבם הרוחני של אלו שהיגרו משם לצרפת, קנדה ועוד.

[דן בן יעקב]

שוב, גם אם המצב בארץ הרבה יותר טוב ממקומות אחרים זה לא בגלל הרצל, אלא למרות הרצל, והרצל ודאי שלא החליט על הארץ משיקולים טהורים, דכידוע ויתר על אוגנדה רק בגלל שהגיע למסקנה שהוא לא יצליח למשוך יהודים לשם, וודאי דתכניתו היתה לחלן את העם היהודי, והציונות היתה הדרך לעשות את זה, כמו שאמר הגר"י אייכנשטיין שליט"א מה ההבדל בין הימין (ז'בוטינסקי והרביזיוניסטים) לבין השמאל (הרצל, ב"ג, ויצמן וכו'), שהימין רצה מדינה ועל הדרך ירד מדרך התורה, ואילו השמאל רצה לחלן את העם היהודי ועשה את זה דרך המדינה.

[בן מיכאל]

אחת מהתעמולות הארסיות של הנאצים ימ"ש כוונה נגד ה"אוסט יודן" - יהודי מזרח אירופה, שם פשתה ההשכלה פחות מאשר במערב אירופה, האוסט יודן נתפשו בעיני הנאצים בתור היהודי האותנטי.

קראתי פעם מאמר של ר' יוסף פרידנזון ז"ל שבו הוא כותב שעיקר שנאתו החולנית של היטלר ימ"ש הופנתה נגד האוסט יודן, מכיון שהם היו בעיניו יהודי התלמוד ונשאו את דגל התורה, ובעוד שאת יהודי גרמניה ומערב אירופה שברובם כבר היו מתבוללים ורחוקים מאד מהדת, הוא רדף קצת פחות ונתן להם אפשרות להמלט משנת תרצ"ג,ושבסופו של דבר כמחצית מיהודי גרמניה ניצלו מצפורני הנאצים, הרי שאת יהדות פולין וליטא, שם נותרו קהילות ישראל גדולות הנאמנים לה' ולתורתו, רדף הצורר הנאצי ימ"ש בחרי אף, ורובם ככולם נספו על ידי הנאצים.

אכן, אך בהונגריה הנאצים הקדימו להרוג את יהודי מרמרוש וכו' החסידיים והחרדיים, והותירו לשלב ב' (שב"ה לא הוספק להתממש) את יהודי בודפסט המתבוללים.

יותר נכון לגרוס בהודעתך "אף בהונגריה" ולא "אך בהונגריה".
אכן, כל הסרט של היהודי הנצחי עוסקת בעיקר ביהודי פולין וזוהמתם כביכול, ובנסיון לשכנע את הגרמנים שגם היהודים בגרמניה מזוהמים באותה מידה רק שהם בתחפושת.

נכון, תיקנתי את הטעות סופר.

[בן מיכאל]

ידידי רבי זאב:
א. איני בטוח שהבנת את כוונתי. התכוונתי שעיקר המאמצים צריכים להיות בכיוון של חיזוק בתורה ומצוות, ואז הקב"ה יביא את עזרתו עם אלף ואחת אפשרויות שיש לו ואינו צריך שיעזרו לו בזה. (וכל זה לא סותר שצריך גם לעשות השתדלות, ולזכור שהשם נותן כוח לעשות חיל, ולא השתדלותנו הביאה את הישועה).

ב. לא מדויק לומר שכל מה שקורה הוא רצון השם כפשוטו, וכי עבודה זרה שעבדו ישראל היה ברצון השם כי זה קרה במציאות? רצון השם הוא מה שציוונו בתורתו, וכל מה שנעשה היפך מזה הוא היפך רצון השם גם אם הצליח.

ג. בא נעזוב רגע את החילונים שהם תינוקות שנשבו ונדבר על אלו שנחשבים מומרים (לתיאבון או להכעיס), האם יש לך צד שמותר להעלותם לארץ? הרי אפילו גר תושב שמקיים שש מצוות בני נח אסור להשאירו בארץ עד שיקבל עליו שבע מצוות במלואן! אם יהודי עולה לארץ ע"מ לקיים 612 מצוות עדיף שישאר באוגנדה, ואם ידינו היתה תקיפה היינו "עוזרים" לו להגיע לשם.

אז אתה תומך בכך שגירשו מכאן את ערביי הארץ?

[משולש]

אז אתה תומך בכך שגירשו מכאן את ערביי הארץ?

אם היתה ידינו תקיפה כן. (אבל היא לא)

יצא המרצע מן השק ולימד על כלל שיטתו.
"אפילו גר תושב" אתה שם לב למה שאתה כותב?
יש לי חדשות בשבילך: הקב"ה נתן לעם ישראל את הארץ.
דמגוגיה לא תתקבל בברכה.

פשוט שהארץ לא ניתנה לעוברי עבירה, ולהיפך, הארץ מקיאה עוברי עבירה.
וכתב הרב מוהליבר: "על כן עלינו לעשות כל מה שאפשר להשיב את בני גדרה לדרך התורה והמצוה, ואם לא יאבו לשמוע לקול הורים, אזי אין אופן אחר כי אם שילכו למדינות שבחו"ל ויעשו מה שליבם חפץ"! (המכתבים מתוך "כתבים לתולדות חיבת ציון" של דרויאנוב, חלק ב', עמודים 377/425, פורסם ב"יתד השבוע" ח' בכסלו תשנ"ב, 15.11.91).

[הרואה]

אז אתה תומך בכך שגירשו מכאן את ערביי הארץ?

אם היתה ידינו תקיפה כן. (אבל היא לא)

יצא המרצע מן השק ולימד על כלל שיטתו.
"אפילו גר תושב" אתה שם לב למה שאתה כותב?
יש לי חדשות בשבילך: הקב"ה נתן לעם ישראל את הארץ.
דמגוגיה לא תתקבל בברכה.

פשוט שהארץ לא ניתנה לעוברי עבירה, ולהיפך, הארץ מקיאה עוברי עבירה.
וכתב הרב מוהליבר: "על כן עלינו לעשות כל מה שאפשר להשיב את בני גדרה לדרך התורה והמצוה, ואם לא יאבו לשמוע לקול הורים, אזי אין אופן אחר כי אם שילכו למדינות שבחו"ל ויעשו מה שליבם חפץ"! (המכתבים מתוך "כתבים לתולדות חיבת ציון" של דרויאנוב, חלק ב', עמודים 377/425, פורסם ב"יתד השבוע" ח' בכסלו תשנ"ב, 15.11.91).

א. על ההנחה שהארץ לא ניתנה לעוברי עבירה, מעולם לא היה דיבור של הנביאים לרשעים שירדו מהארץ, אלא שייאלצו לרדת כעונש, ההיקש בין עונש לבין מה צריך לעשות הוא לא נכון, כי אין מצווה להענש. היקש כזה מזכיר את הנטו"ק שמקבלים עליהם בשמחה עול גלות.
ב. עדיין יש מקום לומר שעל כל פנים לא לבוא ולשכנע יהודים טועים לעלות לארץ ישראל, נניח שמצד הנידון הזה אתה צודק (גם זה אני לא חושב), אני לא מסכים אתך מהסיבה הפשוטה שהמציאות הוכיחה שארץ ישראל מגנא ומצלא מהתבוללות, ורוב היהודים מלים בניהם וכו'.
ג. לו יצוייר ובהנחה שאכן דבר פשוט שמצווה על יהודים חוטאים להגלות עצמם לנכר או להשאר בנכר. זה יותר פשוט שמקומם לא בארץ ישראל ששייכת להם, מאשר גויים בא"י שאינם שייכים וחייבים מיתה?!?!?!

[זאב ערבות]

א. מי אמר 'מומר', אולי 'תינוק שנשבה'?
ב. ג. 'הציונות', איני יודע מי זה היצור הזה. יש אנשים טובים ואנשים רעים, יש מעשים טובים ומעשים רעים. בשקלול הכללי בארץ הכי טוב.

א. אני הדגשתי מהתחלה שאני לא דן על התינוקות שנשבו אלא על המומרים (ולא בגלל שברור לי על התינוקות אלא בגלל סיבות אחרות).
ב.ג. הציונות זה מקימי המדינה ושליטיה. הם היו אנשים רעים. ועשו מעשים רעים. (ברור שלא ימלט שהם גם היו "מלאים מצוות כרימון" כמו כל פושעי ישראל, אבל במהותם הם רעים). ואני מסכים אתך שבארץ הכי טוב אבל לא בזכות מדינת ישראל אלא בזכות שיש בתוכה ציבור חרדי שנלחם על הצביון היהודי שלה. לו מפלגת מפא"י היתה נמצאת כאן לבדה ומקימה מדינה, התוצאות היו לגמרי אחרות.

אז אתה תומך בכך שגירשו מכאן את ערביי הארץ?

אם היתה ידינו תקיפה כן. (אבל היא לא)

יצא המרצע מן השק ולימד על כלל שיטתו.
"אפילו גר תושב" אתה שם לב למה שאתה כותב?
יש לי חדשות בשבילך: הקב"ה נתן לעם ישראל את הארץ.
דמגוגיה לא תתקבל בברכה.

פשוט שהארץ לא ניתנה לעוברי עבירה, ולהיפך, הארץ מקיאה עוברי עבירה.
וכתב הרב מוהליבר: "על כן עלינו לעשות כל מה שאפשר להשיב את בני גדרה לדרך התורה והמצוה, ואם לא יאבו לשמוע לקול הורים, אזי אין אופן אחר כי אם שילכו למדינות שבחו"ל ויעשו מה שליבם חפץ"! (המכתבים מתוך "כתבים לתולדות חיבת ציון" של דרויאנוב, חלק ב', עמודים 377/425, פורסם ב"יתד השבוע" ח' בכסלו תשנ"ב, 15.11.91).

צריך להזהר באשכול זה כיון שהוא שדה מוקשים (בטירונות נתנו לנו לפרק שדה מוקשים מדומה והפתגם היה: תן לאצבעות ללכת במקומך!).
כמדומה שהיום כל החילונים נחשבים תינוקות שנשבו (פרט אולי לכמה יוצאי דופן יחידים).
בין מקימי המדינה היו גם אנשי דת ולומר ש"כל" מקימי המדינה ושליטיה היו "אנשים רעים" לא מראה על ידע רב בנושא. העובדה שאדם חילוני מתנגד לדת לא הופך אותו מהותית לרע! רע זה דבר יחסי, האם אדם חרדי שעבר עבירה חמורה הוא באופן אוטומטי רע? או אולי היצר תקף אותו?
אתה אומר שמטרת הציוניים היתה להעביר את כל היהודים על דתם בכדי שתהיה להם מדינה חילונית טהורה, אקבל את דבריך אך בהודעה האחרת אתה כותב שעלינו לעשות את אותו דבר להם ולכפות עליהם את הדת ובאם לא ירצו לגרשם מהארץ, הלא כן? טוב שאשכול זה באספקלריא שלא יגיע לעתונות. שריד ומרץ כבר ידעו לעשות ממנו מטעמים.

[משולש]

טוב היו כבר הרבה דיונים בנושא הציונות. רק אציין ששריד כבר מת מזמן.