עושה חדשות כתב:בא' מקבצי העלונים של השבת האחרונה התפרסמו ד"ת מהגרר"ש בעניני באדל"ח, האם ראוי להיטיב "לשם מצוה", או כמוך ממש הטבה לשם הטבה. וכן דן שם בענין היסוד הידוע של אביו דבאדל"ח זה אש, ומעורר בזה כמה נקודות.
מישהו יכול להעלות?
מחולת המחנים כתב:אגב, בבנין נחום מתורת גיסו הגר"נ פרצוביץ זצ"ל נכתב שפ"א היה בחור אחד שהופקד לשמור על חולה ולסעדו, והלה התרשל במלאכתו, הגר"נ הוכיח אותו ואמר לו מישהו אחר מסוים עושה את הענין כראוי, הסיבה לכך שהוא מכוון להיטיב ולסעוד את החולה ואילו אתה מכוון לשם "המצוה".
נשר כתב:כעין זה שמעתי פעם על הגר"י הוטנר זצ"ל שהתקשר אליו אדם בעת חליו ואמר לו אני רוצה לבא לקיים מצוות ביקור חולים. ענה לו ר' יצחק "אני לא ה"חפצא" של המצוות שלך..
אוצר החכמה כתב:גם בזה יש גם צד אחר. לפעמים אנשים אומרים כן כדי לפייס את העושה. כמי שאומר אמנם טרחת הרבה והיה לך קשה לעזור לי, אבל תדע ששכרך הרבה מאד.
מתפעל כתב:האם הוזכר כאן שהוא התקרב למרן הבית ישראל מגור?
או שאני מתבלבל עם אחיו?
מחולת המחנים כתב:עושה חדשות כתב:בא' מקבצי העלונים של השבת האחרונה התפרסמו ד"ת מהגרר"ש בעניני באדל"ח, האם ראוי להיטיב "לשם מצוה", או כמוך ממש הטבה לשם הטבה. וכן דן שם בענין היסוד הידוע של אביו דבאדל"ח זה אש, ומעורר בזה כמה נקודות.
מישהו יכול להעלות?
אגב, בבנין נחום מתורת גיסו הגר"נ פרצוביץ זצ"ל נכתב שפ"א היה בחור אחד שהופקד לשמור על חולה ולסעדו, והלה התרשל במלאכתו, הגר"נ הוכיח אותו ואמר לו מישהו אחר מסוים עושה את הענין כראוי, הסיבה לכך שהוא מכוון להיטיב ולסעוד את החולה ואילו אתה מכוון לשם "המצוה".
איש_ספר כתב:ואיך מסבירים את הרש"י המפורסם לענין השבת אבידה לגוי?
עושה חדשות כתב:מה דעתכם על הנידון בקטע האחרון בשיחה הנ"ל?
אעתיקו בקצרה: ונסיים בדברי אאמו"ר זצ"ל בטעם שפנינה נענשה, אע"ג דלשם שמים כיעסה את חנה ונתכוונה לטובתה שתתפלל ותיושע, וצדקת גמורה היתה, מ"מ בין אדם לחבירו הוא כמו אש בוערת, והמכניס ידו לאש נכוונה לא משום עונש אלא כך היא המציאות, וזה בגדר של טבע, [ונראה דאין הכוונה ל"טבע" ממש, שהרי אנו רואים הרבה בנ"א פוגעים ואינם נענשים, אלא סוג עונש כעין טבע, דהיינו דכוונה לטובה אינו מצילה מעונש זה, ומ"מ עונש הוא, והביצוע תלוי בחשבונות שמים כמו שאר עונשים]. ושאלתי את אאמו"ר וכי רופא הקוטע רגלו של אדם כדי להצילו, נחשב שפגע בבין אדם לחבירו וייענש ע"ז, ואיני זוכר מה השיבני. אך נראה דחילוק גדול יש, דאין כוונת הרופא לצער את החולה, אלא דע"י קטיעת הרגל בהכרח הוא מצטער, וכיון דקטע את הרגל לטובתו, לא פגע בבין אדם לחבירו. אבל חנה עיקר מטרתה היה לצערה, אלא דצער זה לטובתה היה, ולכן יש כאן פגיעה בבין אדם לחבירו. ויותר מכך נראה, דחנה הוכרחה לצער את חנה באופן שלא תדע שלטובתה היא עושה כן, וע"כ היה שם פגיעה בבין אדם לחבירו, אבל באופן שצערו של אדם רפואה היא, אין המצערו פוגע בבין אדם לחבירו כל שהוא מתכוין לטובתו של חבירו, כיון שחבירו יודע שלטובתו הוא עושה, או שאינו יודע כלל מי עשה לו צער זה, והיינו דלא עצם הצער שהוא גורם לו היא הפגיעה בבין אדם לחבירו, כשהוא מתכוין לטובתו של חבירו, אלא מה שחבירו "מתעלל" בו.
גם זו לטובה כתב:שמעתי מנכדו- בני המשפחה מפחדים ממה יאמרו בב"ב ולכן השמיטו את כל עיסוקו בא"ת
השאלה שם שונה - מדובר על פגמים בתהליך ההגרלה שמכוחם טוען פלוני שקפחו את זכותו, במובן שלקחו לו את הסיכוי הא-פריורי לזכיה (ולכן אולי הוא יכול לתבוע את מחיר הכרטיס). בנידו"ד השאלה היא אם לאחר שנתברר שהכרטיס הניזוק זכה, יכול אלמוני לדרוש את מלא שווי הזכיה ולא רק את מחירו המקורי של הכרטיס.נשר כתב:כמדומני שיש נידון בחוות יאיר על הגרלה שהזוכה הוא הפתק היוצא ואחר ההגרלה התברר שאחד המשתתפים לא נמצא פתקו. ולכאורה זה אותו נידון
עושה חדשות כתב:לרגל השלושים, הוציאו בני המשפחה קובץ משיחותיו בעניני אגדה.
(אולי יש אפשרות להשיגו להעלאה כאן?)
ראיתי שם שדן על הידוע לומר כי "לא המספר זוכה בגורל אלא האדם", דא"כ השורף שטר לוטו של חבירו, (והלך חבירו וקנה אחר), והתברר בהגרלה שהמספר הראשון עלה בגורל, דלכאו' חייב לשלם (גרמא/גרמי, עכ"פ לציד"ש), אבל אם לא "המספר זוכה", א"כ יאמר לו המזיק מהיכ"ת שאם היה נשאר בידך גם היה עולה בגורל, ואין לומר שמנע ממנו את חובת ההשתדלות, כי סו"ס הניזק קנה כרטיס אחר. (ומה הדין אם קנה כרטיס של הגרלה אחרת?).
מה דעתכם? נידון כבר?
שיף כתב:בשבוע שעבר י"ל ספר 'דמות' ממחבר ה'דיוקנא'
ובו פרקי זכרון ועובדות מהג"ר רפאל זצ"ל, וכן ממרן הגרח"פ שיינברג והגר"ש וולבה.
עושה חדשות כתב:עושה חדשות כתב:לרגל השלושים, הוציאו בני המשפחה קובץ משיחותיו בעניני אגדה. (אולי יש אפשרות להשיגו להעלאה כאן?)
ראיתי שם שדן על הידוע לומר כי "לא המספר זוכה בגורל אלא האדם", דא"כ השורף שטר לוטו של חבירו, (והלך חבירו וקנה אחר), והתברר בהגרלה שהמספר הראשון עלה בגורל, דלכאו' חייב לשלם (גרמא/גרמי, עכ"פ לציד"ש), אבל אם לא "המספר זוכה", א"כ יאמר לו המזיק מהיכ"ת שאם היה נשאר בידך גם היה עולה בגורל, ואין לומר שמנע ממנו את חובת ההשתדלות, כי סו"ס הניזק קנה כרטיס אחר. (ומה הדין אם קנה כרטיס של הגרלה אחרת?).
מה דעתכם? נידון כבר?
הגרר"ש זצ"ל דן ע"ז מד' הגמ' ב"ב די"ב "ההוא דזבן ארעא אמצרא דבי נשיה כי קא פלגו א"ל פליגו לי אמצראי אמר רבה כגון זה כופין על מדת סדום מתקיף לה רב יוסף אמרי ליה אחי מעלינן ליה עלויא כי נכסי דבי בר מריון והלכתא כרב יוסף", וז"ל רש"י "ומסתברא הא דרב יוסף בשדה בעל שיכולין לומר פעמים שזו מתברכת משאר השדות", הרי שטענה זו שאין לה בסיס בדרכי האמונה וההשגחה מועילה לאפוקי מכפייה על מידת סדום. ודחה שם דאולי לענין מידת סדום סגי בדרכי בנ"א, כי הרי מ"מ אין בטענה זו ממש. אבל בענין הגורל הנ"ל אכתי י"ל דאולי אין כאן הפסד, ולא המספר זוכה אלא האדם.
עושה חדשות כתב:הגר"א פילץ הזכיר בהספדו השבוע בישי' מיר, את אשר אמר לו פעם הגר"י רודרמן על הגר"א קוטלר, שבפגישתם הקבועה אחת לשנה (כנראה באיזו ועידה קבועה של אגודה או כיו"ב), הוא נדהם לפגוש כל פעם ר' אהרן חדש, הרבה יותר מר' אהרן של שנה שעברה. הסיפור הוזכר כמובן בהקשר של הנספד הדגול, אבל זה סיפור טוב גם בפנ"ע, על הדרך אשר יילכו בה והמעשה אשר יעשון.
עושה חדשות כתב:מחולת המחנים כתב:עושה חדשות כתב:בא' מקבצי העלונים של השבת האחרונה התפרסמו ד"ת מהגרר"ש בעניני באדל"ח, האם ראוי להיטיב "לשם מצוה", או כמוך ממש הטבה לשם הטבה. וכן דן שם בענין היסוד הידוע של אביו דבאדל"ח זה אש, ומעורר בזה כמה נקודות.
מישהו יכול להעלות?
- לכידה.JPG (176.9 KiB) נצפה 8043 פעמים
אגב, בבנין נחום מתורת גיסו הגר"נ פרצוביץ זצ"ל נכתב שפ"א היה בחור אחד שהופקד לשמור על חולה ולסעדו, והלה התרשל במלאכתו, הגר"נ הוכיח אותו ואמר לו מישהו אחר מסוים עושה את הענין כראוי, הסיבה לכך שהוא מכוון להיטיב ולסעוד את החולה ואילו אתה מכוון לשם "המצוה".
מה דעתכם על הנידון בקטע האחרון בשיחה הנ"ל?
אעתיקו בקצרה: ונסיים בדברי אאמו"ר זצ"ל בטעם שפנינה נענשה, אע"ג דלשם שמים כיעסה את חנה ונתכוונה לטובתה שתתפלל ותיושע, וצדקת גמורה היתה, מ"מ בין אדם לחבירו הוא כמו אש בוערת, והמכניס ידו לאש נכוונה לא משום עונש אלא כך היא המציאות, וזה בגדר של טבע, [ונראה דאין הכוונה ל"טבע" ממש, שהרי אנו רואים הרבה בנ"א פוגעים ואינם נענשים, אלא סוג עונש כעין טבע, דהיינו דכוונה לטובה אינו מצילה מעונש זה, ומ"מ עונש הוא, והביצוע תלוי בחשבונות שמים כמו שאר עונשים]. ושאלתי את אאמו"ר וכי רופא הקוטע רגלו של אדם כדי להצילו, נחשב שפגע בבין אדם לחבירו וייענש ע"ז, ואיני זוכר מה השיבני. אך נראה דחילוק גדול יש, דאין כוונת הרופא לצער את החולה, אלא דע"י קטיעת הרגל בהכרח הוא מצטער, וכיון דקטע את הרגל לטובתו, לא פגע בבין אדם לחבירו. אבל חנה עיקר מטרתה היה לצערה, אלא דצער זה לטובתה היה, ולכן יש כאן פגיעה בבין אדם לחבירו. ויותר מכך נראה, דחנה הוכרחה לצער את חנה באופן שלא תדע שלטובתה היא עושה כן, וע"כ היה שם פגיעה בבין אדם לחבירו, אבל באופן שצערו של אדם רפואה היא, אין המצערו פוגע בבין אדם לחבירו כל שהוא מתכוין לטובתו של חבירו, כיון שחבירו יודע שלטובתו הוא עושה, או שאינו יודע כלל מי עשה לו צער זה, והיינו דלא עצם הצער שהוא גורם לו היא הפגיעה בבין אדם לחבירו, כשהוא מתכוין לטובתו של חבירו, אלא מה שחבירו "מתעלל" בו.
צולניק כתב:עושה חדשות כתב:מחולת המחנים כתב:עושה חדשות כתב:בא' מקבצי העלונים של השבת האחרונה התפרסמו ד"ת מהגרר"ש בעניני באדל"ח, האם ראוי להיטיב "לשם מצוה", או כמוך ממש הטבה לשם הטבה. וכן דן שם בענין היסוד הידוע של אביו דבאדל"ח זה אש, ומעורר בזה כמה נקודות.
מישהו יכול להעלות?
אגב, בבנין נחום מתורת גיסו הגר"נ פרצוביץ זצ"ל נכתב שפ"א היה בחור אחד שהופקד לשמור על חולה ולסעדו, והלה התרשל במלאכתו, הגר"נ הוכיח אותו ואמר לו מישהו אחר מסוים עושה את הענין כראוי, הסיבה לכך שהוא מכוון להיטיב ולסעוד את החולה ואילו אתה מכוון לשם "המצוה".
מה דעתכם על הנידון בקטע האחרון בשיחה הנ"ל?
אעתיקו בקצרה: ונסיים בדברי אאמו"ר זצ"ל בטעם שפנינה נענשה, אע"ג דלשם שמים כיעסה את חנה ונתכוונה לטובתה שתתפלל ותיושע, וצדקת גמורה היתה, מ"מ בין אדם לחבירו הוא כמו אש בוערת, והמכניס ידו לאש נכוונה לא משום עונש אלא כך היא המציאות, וזה בגדר של טבע, [ונראה דאין הכוונה ל"טבע" ממש, שהרי אנו רואים הרבה בנ"א פוגעים ואינם נענשים, אלא סוג עונש כעין טבע, דהיינו דכוונה לטובה אינו מצילה מעונש זה, ומ"מ עונש הוא, והביצוע תלוי בחשבונות שמים כמו שאר עונשים]. ושאלתי את אאמו"ר וכי רופא הקוטע רגלו של אדם כדי להצילו, נחשב שפגע בבין אדם לחבירו וייענש ע"ז, ואיני זוכר מה השיבני. אך נראה דחילוק גדול יש, דאין כוונת הרופא לצער את החולה, אלא דע"י קטיעת הרגל בהכרח הוא מצטער, וכיון דקטע את הרגל לטובתו, לא פגע בבין אדם לחבירו. אבל חנה עיקר מטרתה היה לצערה, אלא דצער זה לטובתה היה, ולכן יש כאן פגיעה בבין אדם לחבירו. ויותר מכך נראה, דחנה הוכרחה לצער את חנה באופן שלא תדע שלטובתה היא עושה כן, וע"כ היה שם פגיעה בבין אדם לחבירו, אבל באופן שצערו של אדם רפואה היא, אין המצערו פוגע בבין אדם לחבירו כל שהוא מתכוין לטובתו של חבירו, כיון שחבירו יודע שלטובתו הוא עושה, או שאינו יודע כלל מי עשה לו צער זה, והיינו דלא עצם הצער שהוא גורם לו היא הפגיעה בבין אדם לחבירו, כשהוא מתכוין לטובתו של חבירו, אלא מה שחבירו "מתעלל" בו.
מתוך 'לקראת שבת'
פרנקל תאומים כתב:עושה חדשות כתב:הגר"א פילץ הזכיר בהספדו השבוע בישי' מיר, את אשר אמר לו פעם הגר"י רודרמן על הגר"א קוטלר, שבפגישתם הקבועה אחת לשנה (כנראה באיזו ועידה קבועה של אגודה או כיו"ב), הוא נדהם לפגוש כל פעם ר' אהרן חדש, הרבה יותר מר' אהרן של שנה שעברה. הסיפור הוזכר כמובן בהקשר של הנספד הדגול, אבל זה סיפור טוב גם בפנ"ע, על הדרך אשר יילכו בה והמעשה אשר יעשון.
אני שמעתי ממו"ר שליט"א שאמר כן הגר"י קמנצקי על בן דודו הגר"א קוטלר זי"ע.
מעט דבש כתב:יש חלק נוסף לקונטרס זה.
נשמח אם יעלו אותו.
עושה חדשות כתב:הגר"א פילץ הזכיר בהספדו השבוע בישי' מיר, את אשר אמר לו פעם הגר"י רודרמן על הגר"א קוטלר, שבפגישתם הקבועה אחת לשנה (כנראה באיזו ועידה קבועה של אגודה או כיו"ב), הוא נדהם לפגוש כל פעם ר' אהרן חדש, הרבה יותר מר' אהרן של שנה שעברה. הסיפור הוזכר כמובן בהקשר של הנספד הדגול, אבל זה סיפור טוב גם בפנ"ע, על הדרך אשר יילכו בה והמעשה אשר יעשון.
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 43 אורחים
