עושה חדשות כתב:פרנקל תאומים כתב:ובהחלט תהיינה לכולנו הפתעות גדולות. עליונים למטה ותחתונים למעלה. אין לנו כל דרך לדעת.
פסחים נ. - כי הא דרב יוסף בריה דרבי יהושע בן לוי חלש ואיתנגיד כי הדר אמר ליה אבוה מאי חזית אמר ליה עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה אמר לו בני עולם ברור ראית ואנן היכי התם כי היכי דאיתו אנן הכא הכי איתינן התם. ודו"ק.
פרנקל תאומים כתב:עושה חדשות כתב:פרנקל תאומים כתב:ובהחלט תהיינה לכולנו הפתעות גדולות. עליונים למטה ותחתונים למעלה. אין לנו כל דרך לדעת.
פסחים נ. - כי הא דרב יוסף בריה דרבי יהושע בן לוי חלש ואיתנגיד כי הדר אמר ליה אבוה מאי חזית אמר ליה עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה אמר לו בני עולם ברור ראית ואנן היכי התם כי היכי דאיתו אנן הכא הכי איתינן התם. ודו"ק.
טוב, אתה מבין שכשכתבתי שאין לנו כל דרך לדעת, לא התכוונתי שגם לאמוראים לא היתה כל דרך לדעת...
רבי יהושע בן לוי ידע.
דרומי כתב:לא בדקתי אם הובא כבר באשכול זה - לכאורה ראיה חותכת היא מהמדרש (רש"י תצא כד, יט. וראה גם רש"י ויקרא ה, יז) האומר שאפילו אם נופלת לאדם פרוטה מתוך כיסו ובא העני ונתפרנס בה, הקב"ה קובע שכר למאבד (אף שלא התאמץ כלל לצורך זה, ואדרבה...).
לכאורה, בתוך מערכת שכר שכזאת התקיים הדיון עד עכשיו, מצדדי 'ההישגים' טוענים שההתעלות הרוחנית של האדם היא לא תמיד פונקציה של עמל אלא גם של כשרונות. אדם שהשכל שלו יותר בהיר מצליח להגיע להשגה רוחנית ולדביקות יותר ממי שכלו גס, וזאת למרות שהשני עמל הרבה יותר על כך. לעומת זאת טוענים חסידי העמל, כי ההתעלות היא גם תוצאה של עמל ושל עבודה פנימית שהאדם עושה עם עצמו. ובאמת הצגת שני הצדדים באופן כזה נראית מובילה בהכרח להבנה ששניהם צודקים.'וכן זה שאמרו: עטרותיהן בראשיהן, כלומר דעת שידעו שבגללה זכו לחיי העולם הבא, מצויה עמהן והיא העטרה שלהן, כענין שאמר שלמה: בעטרה שעטרה לו אמו והרי הוא אומר: ושמחת עולם על ראשם, ואין השמחה גוף כדי שתנוח על הראש כך עטרה שאמרו חכמים כאן, היא הדעה. ומהו זהו שאמרו נהנין מזיו שכינה? שיודעים ומשיגין מאמתת הקב"ה מה שאינם יודעים והם בגוף האפל השפל'.
אוהב תוכחה כתב:כלומר, היינו רוצים לחשוב, ששכר ועונש של הבורא ית' הם לא תגמול חיצוני, כפי שבני האדם מענישים או נותנים שכר, אלא הם דבר מהותי, האדם מתעלה ומתרומם על ידי המצוות שהוא עושה, וההתעלות הזאת, באה לידי ביטוי באופן מלא בעולם הבא, שבו תתבטא אותה התעלות גם בתחושת עונג עילאית וקרבת ה' ניצחית...
לעומת זאת כאשר מדובר על שכר שניתן לאדם על תוצאה חיצונית שהגיע מחמתו, כמו הדוגמא מעני שהבאת, או מישהו שהתחזק בהשפעתו, קידוש השם שנגרם ממעשה מסוים, וכן הלאה, כל זה מדבר לכאורה על שכר חיצוני הניתן כגמול על תוצאות טובות שהאדם הביא לעולם, ולא על התעלות פנימית שלו עצמו.
עושה חדשות כתב:אמנם הענין הזה של עליונים למטה וכו' ניתן להידרש גם על הנ"ל, כמו למשל מש"כ המבי"ט בהקדמת ספרו "כי אותם שהם גדולים בתורה ובמע"ט בעוה"ז והיה בכח וחק הכנתם לעשות יותר ולא עשו, הם בעוה"ב למטה מן מדרגת התחתונים ושפלים מהם שלא השיגו לעשות כל מה שעשו הם ולא נמנעו אלא מפני מיעוט הכנתם". ושוב, לא כתוב כאן שזהו המדד היחידי.
מחולת המחנים כתב:עיין תוס' ב"ב דף י' ע"ב "עליונים למטה ותחתונים למעלה. פי' ר"ח דאמרו הגאונים שקבלה בידם רב מפי רב דעולם הפוך היינו שראה שמואל דהוה יתיב קמיה דרב יהודה תלמידיה וכו'", וא"כ אינו ענין לכאן כלל.
סגי נהור כתב:אוהב תוכחה כתב:כלומר, היינו רוצים לחשוב, ששכר ועונש של הבורא ית' הם לא תגמול חיצוני, כפי שבני האדם מענישים או נותנים שכר, אלא הם דבר מהותי, האדם מתעלה ומתרומם על ידי המצוות שהוא עושה, וההתעלות הזאת, באה לידי ביטוי באופן מלא בעולם הבא, שבו תתבטא אותה התעלות גם בתחושת עונג עילאית וקרבת ה' ניצחית...
לעומת זאת כאשר מדובר על שכר שניתן לאדם על תוצאה חיצונית שהגיע מחמתו, כמו הדוגמא מעני שהבאת, או מישהו שהתחזק בהשפעתו, קידוש השם שנגרם ממעשה מסוים, וכן הלאה, כל זה מדבר לכאורה על שכר חיצוני הניתן כגמול על תוצאות טובות שהאדם הביא לעולם, ולא על התעלות פנימית שלו עצמו.
מה ש"היינו רוצים לחשוב" הוא האמת, והדוגמא שהביא הרב דרומי מהמאבד סלע אינה סתירה לכך. כאשר אדם מקיים מצוה (כגון כאן, שקיים מצות צדקה) נשמתו מתעלה, מתקדשת ומתדבקת בה' מעצם העבודה שעשה את רצונו יתברך, והתעלות והתקדשות זו היא היא השכר.
נפש החיים שער א פרק י"ב כתב:וזהו ענין שכר העה"ב שהוא מעשי ידי האדם עצמו שאחר פרידת נפשו מהגוף הוא העולה להתעדן ולהשביע נפשו בצחצחות האורות והכחות והעולמות הקדושים שנתוספו ונתרבו ממעש' הטובים וזשרז"ל כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב. ולא אמרו בעה"ב שמשמעו הי' שהעה"ב הוא מוכן מעת הבריאה ענין ודבר לעצמו ואם יצדק האדם יתנו לו בשכרו חלק ממנו. אבל האמת שהעה"ב הוא הוא מעשה ידי האדם עצמו שהרחיב והוסיף והתקין חלק לעצמו במעשיו לכ"א שכל ישראל יש להם לכל א' חלק הקדושה והאורות והצחצחות שהתקין והוסיף לעה"ב ממעשיו הטובים(*). וכן עונש הגיהנם ענינו גם כן שהחטא עצמו הוא עונשו. כמ"ש (משלי ה') עונותיו ילכדונו את הרשע ובחבלי חטאתו יתמך. תיסרך רעתך גו' (ירמי' ב') כמו שנתבאר שכאשר האדם עושה אחת ממצו' ה' אשר לא תעשנ' הפגם והחורבן נרשם ח"ו תיכף למעלה בשרשו ולעומת זה אמלאה החריבה הוא מקים ומגביר כחות וחיילי הטומאה והקליפות. הרחמן ית"ש יצילנו. ומשם ממשיך גם על עצמו רוח הטומאה שמלפפתו בעת עשיי' העון ואחר עשותו הרוח טומאה מסתלק למקומו והוא בחייו בגיהנם ממש המקיפו בעת עשיית החטא רק שאינו מרגיש עדיין עד אחר פטירתו שנלכד אז ברשת אשר הכין הן כחות הטומאה והמזיקין שנבראו ממעשיו וזשרז"ל רשעים מעמיקים להם גיהנם ר"ל שהן עצמם המעמיקים לעצמם הגיהנ' ומרחיבין אותו ומבעירין אותו בחטאי' וכמ"ש (ישעי' נ') הן כלכם קודחי אש גו' לכו באור אשכם ובזקות בערתם מידי היתה זאת לכם וגו'. לכן כשתפסו אנשי כנה"ג להיצה"ר נכבה אז גם הגיה' מעצמו כמ"ש בזוהר תרומה ק"נ ריש ע"ב כגוונא דחייביא מתחממן בנורא דיצה"ר כו' בכל חמומא וחמומא כו' הכי אתוקד נורא דגיהנם זמנא חדא לא אשתכח יצה"ר בעלמא כו' וכל ההוא זמנא כבה נורא דגיהנם ולא אתוקד כלל אהדר יצה"ר לאתריה שארו חייבי עלמא לאתחממא ביה שארי נורא דגיהנם לאתוקדא דהא גיהנם לא אתוקד אלא בחמימו דתוקפא דיצר הרע דחייביא. זש"ה כי פועל אדם ישלם לו שהפעולה עצמה הטובה היא אם רעה ח"ו היא היא עצמה התשלומין שלו כנ"ל ועיין זוהר קרח קע"ז א'. וז"ש באבות ששכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה ז"ש כי את כל מעשה וגו' ר"ל המעשה עצמה העומדת ונרשמת כמות שהיא כמש"ל
אוהב תוכחה כתב:סגי נהור כתב:אוהב תוכחה כתב:כלומר, היינו רוצים לחשוב, ששכר ועונש של הבורא ית' הם לא תגמול חיצוני, כפי שבני האדם מענישים או נותנים שכר, אלא הם דבר מהותי, האדם מתעלה ומתרומם על ידי המצוות שהוא עושה, וההתעלות הזאת, באה לידי ביטוי באופן מלא בעולם הבא, שבו תתבטא אותה התעלות גם בתחושת עונג עילאית וקרבת ה' ניצחית...
לעומת זאת כאשר מדובר על שכר שניתן לאדם על תוצאה חיצונית שהגיע מחמתו, כמו הדוגמא מעני שהבאת, או מישהו שהתחזק בהשפעתו, קידוש השם שנגרם ממעשה מסוים, וכן הלאה, כל זה מדבר לכאורה על שכר חיצוני הניתן כגמול על תוצאות טובות שהאדם הביא לעולם, ולא על התעלות פנימית שלו עצמו.
מה ש"היינו רוצים לחשוב" הוא האמת, והדוגמא שהביא הרב דרומי מהמאבד סלע אינה סתירה לכך. כאשר אדם מקיים מצוה (כגון כאן, שקיים מצות צדקה) נשמתו מתעלה, מתקדשת ומתדבקת בה' מעצם העבודה שעשה את רצונו יתברך, והתעלות והתקדשות זו היא היא השכר.
אתה טוען שקיום מצוה לכשעצמו מרומם את האדם, למרות שלפי מהלך הדברים בעולם שלנו לא נעשה שום דבר בנשמתו של האדם.
גם אם נקבל את זה, אינני מוצא נפקא מינה בניסוח הזה. בסופו של דבר יש מערכת שמנותקת מהתהליכים שהאדם עושה עם עצמו כאן בעולם כדי להתרומם.
סגי נהור כתב:אוהב תוכחה כתב:סגי נהור כתב:אוהב תוכחה כתב:כלומר, היינו רוצים לחשוב, ששכר ועונש של הבורא ית' הם לא תגמול חיצוני, כפי שבני האדם מענישים או נותנים שכר, אלא הם דבר מהותי, האדם מתעלה ומתרומם על ידי המצוות שהוא עושה, וההתעלות הזאת, באה לידי ביטוי באופן מלא בעולם הבא, שבו תתבטא אותה התעלות גם בתחושת עונג עילאית וקרבת ה' ניצחית...
לעומת זאת כאשר מדובר על שכר שניתן לאדם על תוצאה חיצונית שהגיע מחמתו, כמו הדוגמא מעני שהבאת, או מישהו שהתחזק בהשפעתו, קידוש השם שנגרם ממעשה מסוים, וכן הלאה, כל זה מדבר לכאורה על שכר חיצוני הניתן כגמול על תוצאות טובות שהאדם הביא לעולם, ולא על התעלות פנימית שלו עצמו.
מה ש"היינו רוצים לחשוב" הוא האמת, והדוגמא שהביא הרב דרומי מהמאבד סלע אינה סתירה לכך. כאשר אדם מקיים מצוה (כגון כאן, שקיים מצות צדקה) נשמתו מתעלה, מתקדשת ומתדבקת בה' מעצם העבודה שעשה את רצונו יתברך, והתעלות והתקדשות זו היא היא השכר.
אתה טוען שקיום מצוה לכשעצמו מרומם את האדם, למרות שלפי מהלך הדברים בעולם שלנו לא נעשה שום דבר בנשמתו של האדם.
גם אם נקבל את זה, אינני מוצא נפקא מינה בניסוח הזה. בסופו של דבר יש מערכת שמנותקת מהתהליכים שהאדם עושה עם עצמו כאן בעולם כדי להתרומם.
אני מתפלא מאוד על דבריך. לפני מ"ת התעלות האדם היתה ע"י תהליכים שהאדם עושה וכו'. אחרי מ"ת אדם מתעלה ומתקדש ע"י התורה והמצוות.
הרואה כתב:ריב"ז שלפני מיתתו לא ידע באיזו דרך מוליכים אותו, כל אחד שקורא את זה אומר בליבו, נו באמת, אני הרי כן יודע שהוא בוודאי בגן עדן וכו' וכו'.
אתה יותר חכם מרבן יוחנן בן זכאי?!
אלא שמצד נקודת הבחירה שלו, אף אחד לא יכול לדעת האם בחר בטוב כל חייו, או שנסיונותיו היו קלים בגלל כשרונות ויכולות אחרות.
ובעולם הזה כמובן שאנחנו דנים רק לפי הכללים ולא לפי נקודת הבחירה, ולכן אין כבוד צדיקים אלא כבוד חכמים ינחלו.
וזה יסוד גדול, שהרי אחת השאלות הנשאלות ביותר בדורנו האינדבדואליסטי, מה אני, צדיק או רשע?
הרי ממה נפשך: אם אני צדיק, אני יכול לנוח על זרי הדפנה, מה לי לעמול בתורה, ומה לי לעשות תשובה.
ואם אני רשע, כמה הרבה אני צריך לעמול כדי להטהר מחטאי, וכמה עבירות אני עובר כל רגע, ואין לי סיכוי.
ויש כיום דרכים לכאן ולכאן. והתשובה בדברי חז"ל, לעולם יראה אדם את עצמו חציו חייב וחציו זכאי. אין הכוונה שיחשוב משום מה שהוא באמצע, אלא כהמשך המאמר עשה מצוה אחת הכריע וכו', שלא להתייחס למעשיו הקודמים כהשלכה על מה הוא צדיק או רשע, אלא תמיד להסתכל מה הקב"ה דורש מאתו באותו רגע ואת זה לעשות.
וכאמור, זו לא רק עצה מעשית להתמודד עם יצר הצדיק ויצר הרשע, אלא גם מבט אמיתי שאין לי כלל אפשרות לדעת מה אני, ולא זו בלבד, אלא זה גם לא רלוונטי.
ויתרה מכך, כל המבט מי אני לטוב או לרע, מעצים את האגו שהכל מסתובב סביבי, ואני רואה את העולם דרך המשקפיים שלי.
אנחנו צריכים לראות את העולם לפי מה שהקב"ה מראה, לא לפי התחושה שלי שמושפעת ממצבי וממצב רוחי.
עוד נקודה,
אי אפשר באמת להיות אובייקטיבי לגבי נקודת הבחירה שלי. ברגע של הצלחה נראה לי כך, וברגע של כשלון נראה לי אחרת.
אוהב תוכחה כתב:סגי נהור כתב:אוהב תוכחה כתב: אתה טוען שקיום מצוה לכשעצמו מרומם את האדם, למרות שלפי מהלך הדברים בעולם שלנו לא נעשה שום דבר בנשמתו של האדם.
גם אם נקבל את זה, אינני מוצא נפקא מינה בניסוח הזה. בסופו של דבר יש מערכת שמנותקת מהתהליכים שהאדם עושה עם עצמו כאן בעולם כדי להתרומם.
אני מתפלא מאוד על דבריך. לפני מ"ת התעלות האדם היתה ע"י תהליכים שהאדם עושה וכו'. אחרי מ"ת אדם מתעלה ומתקדש ע"י התורה והמצוות.
אשריך שהדברים מאירים לך כל כך, שאתה כותב בלי הוכחות או נימוקים, ועוד מתפלא על שאין זה פשוט אצלו...
אוהב תוכחה כתב:מכל מקום, גם לפי דבריך, אנו מגיעים לאותה תוצאה, ביחס לנידון דידן.
אוהב תוכחה כתב:סגי נהור כתב:אוהב תוכחה כתב:כלומר, היינו רוצים לחשוב, ששכר ועונש של הבורא ית' הם לא תגמול חיצוני, כפי שבני האדם מענישים או נותנים שכר, אלא הם דבר מהותי, האדם מתעלה ומתרומם על ידי המצוות שהוא עושה, וההתעלות הזאת, באה לידי ביטוי באופן מלא בעולם הבא, שבו תתבטא אותה התעלות גם בתחושת עונג עילאית וקרבת ה' ניצחית...
לעומת זאת כאשר מדובר על שכר שניתן לאדם על תוצאה חיצונית שהגיע מחמתו, כמו הדוגמא מעני שהבאת, או מישהו שהתחזק בהשפעתו, קידוש השם שנגרם ממעשה מסוים, וכן הלאה, כל זה מדבר לכאורה על שכר חיצוני הניתן כגמול על תוצאות טובות שהאדם הביא לעולם, ולא על התעלות פנימית שלו עצמו.
מה ש"היינו רוצים לחשוב" הוא האמת, והדוגמא שהביא הרב דרומי מהמאבד סלע אינה סתירה לכך. כאשר אדם מקיים מצוה (כגון כאן, שקיים מצות צדקה) נשמתו מתעלה, מתקדשת ומתדבקת בה' מעצם העבודה שעשה את רצונו יתברך, והתעלות והתקדשות זו היא היא השכר.
אתה טוען שקיום מצוה לכשעצמו מרומם את האדם, למרות שלפי מהלך הדברים בעולם שלנו לא נעשה שום דבר בנשמתו של האדם.
גם אם נקבל את זה, אינני מוצא נפקא מינה בניסוח הזה. בסופו של דבר יש מערכת שמנותקת מהתהליכים שהאדם עושה עם עצמו כאן בעולם כדי להתרומם.
מקדש מלך כתב:אוהב תוכחה כתב:סגי נהור כתב:אוהב תוכחה כתב:כלומר, היינו רוצים לחשוב, ששכר ועונש של הבורא ית' הם לא תגמול חיצוני, כפי שבני האדם מענישים או נותנים שכר, אלא הם דבר מהותי, האדם מתעלה ומתרומם על ידי המצוות שהוא עושה, וההתעלות הזאת, באה לידי ביטוי באופן מלא בעולם הבא, שבו תתבטא אותה התעלות גם בתחושת עונג עילאית וקרבת ה' ניצחית...
לעומת זאת כאשר מדובר על שכר שניתן לאדם על תוצאה חיצונית שהגיע מחמתו, כמו הדוגמא מעני שהבאת, או מישהו שהתחזק בהשפעתו, קידוש השם שנגרם ממעשה מסוים, וכן הלאה, כל זה מדבר לכאורה על שכר חיצוני הניתן כגמול על תוצאות טובות שהאדם הביא לעולם, ולא על התעלות פנימית שלו עצמו.
מה ש"היינו רוצים לחשוב" הוא האמת, והדוגמא שהביא הרב דרומי מהמאבד סלע אינה סתירה לכך. כאשר אדם מקיים מצוה (כגון כאן, שקיים מצות צדקה) נשמתו מתעלה, מתקדשת ומתדבקת בה' מעצם העבודה שעשה את רצונו יתברך, והתעלות והתקדשות זו היא היא השכר.
אתה טוען שקיום מצוה לכשעצמו מרומם את האדם, למרות שלפי מהלך הדברים בעולם שלנו לא נעשה שום דבר בנשמתו של האדם.
גם אם נקבל את זה, אינני מוצא נפקא מינה בניסוח הזה. בסופו של דבר יש מערכת שמנותקת מהתהליכים שהאדם עושה עם עצמו כאן בעולם כדי להתרומם.
הרב סגי נהור ואוהב תוכחה.
בתורת החסידות מתבאר שהמחלוקת שביניכם היא בבחינת 'אלו ואלו דברי אלוקים חיים'...
שכן על פי תורת החסידות השכר מושפע הן מהמצוה עצמה והן מהתעלות האדם.
הא כיצד?
המצוה היא רצון הקב"ה והוא מתאחד בה, כי הוא ורצונו אחד.
ובעולם הבא האדם מתענג מזיו התורה והמצווה שעשה בחייו, כי על ידי עשיית רצונו יתברך הרי הוא מתאחד עם רצונו יתברך.
אבל רצונו יתברך מכוסה בשני סוגי העלמות.
העלם הראשון הוא 'מלבושי הסתר' והעלם השני הוא 'צמצום האור'.
ו'מלבושי הסתר' לא שייך במצוות, כי הם רצונו יתברך בלי כיסוי.
אבל 'צמצום האור' שייך גם בתורה ובמצוות.
וככל שיעשה את המצווה ברגשי אהבה ויראה נעלים יותר, הרי הלב החומרי שנתעלה על ידי רגשי האהבה ויראה לה' האלוקיים, יוכל 'להעלות' את התורה והמצווה, למקום שבו יתגלה אורו יתברך בלי צמצום, ולכן טיב העולם הבא שיזכה בו האדם תלוי ברגשות שהביאו אותו לעשות את המצווה.
כי אם עשה את המצוות ברגשות נעלים יותר, הרי הקליש את הצמצום שבהם, והם נמצאים במקום עליון יותר, ולעתיד לבוא יזכה להתענג מהם במקומם העליון.
והכל כאשר לכל נתבאר בהרחבה בלקוטי אמרים תניא פרקים לח-מ
וחזקה על הרב סגי נהור שמכיר פרקים אלו הדק היטב, אלא שסתם מקורו, ועל כן לא נתבארו שני הגורמים הקובעים את השכר.
והארכתי למען הרב אוהב תוכחה. עיין שם ותמצא נחת.
אוצר החכמה כתב:אני לא מבין מה אתה אומר.
לפי הנגלה והנחווה לעינים אין נשמה ואין עולם הבא. אבל יש ככתוב בתורתינו וזה הוא הרובד האמיתי של המציאות.
אוצר החכמה כתב:אני אכן מתכוון שאי אפשר להבין כך ואיני מכיר את תורת החסידות ומה היא טוענת וטוב לי ודי לי בדרך המקובלים.
אוהב תוכחה כתב:אוצר החכמה כתב:אני אכן מתכוון שאי אפשר להבין כך ואיני מכיר את תורת החסידות ומה היא טוענת וטוב לי ודי לי בדרך המקובלים.
סליחה, אבל אתה לא יכול להתבטא 'אני לא מקבל חס ושלום' דברים שמישהו טוען בשם האדמו"ר הזקן (!) רק בגלל שאינך יודע מה החסידות אומרת ו'די לך בדרך המקובלים'.
אוצר החכמה כתב:א. מי אמר שהרובד החיצוני גם הוא אמיתי?
ב. מה הקשר לאמיתתו ?
ג. הרובד החיצוני פירושו שאני צריך להאמין שגהינום הוא פשוט יורה של אש גשמית או שגן עדן הוא מקום שבו שותים מנהרות של דברים מתוקים ובעילת הצורות הנאות כמו שמדמים אותם שהרמב"ם מלגלג עליהם?
אוצר החכמה כתב:אוהב תוכחה כתב:אוצר החכמה כתב:אני אכן מתכוון שאי אפשר להבין כך ואיני מכיר את תורת החסידות ומה היא טוענת וטוב לי ודי לי בדרך המקובלים.
סליחה, אבל אתה לא יכול להתבטא 'אני לא מקבל חס ושלום' דברים שמישהו טוען בשם האדמו"ר הזקן (!) רק בגלל שאינך יודע מה החסידות אומרת ו'די לך בדרך המקובלים'.
אני יכול לומר דברים שאמרו אותם חכמים שאני הולך בדרכם היינו הגר"א ותלמידיו אפילו אם אתה חושב שאיני יכול לומר את זה.
משתמשים הגולשים בפורום זה: הרב ספריאל ו־ 59 אורחים