ההוא דאמר כתב:לפי הדעה המובאת במ"ב דיש עניין להדר 'לשלוח' משלוח מנות, כלשון הכתוב 'משלוח מנות' איש לרעהו.
ורעיון הדברים לכאורה הוא, לכבד את מי ששולחים אליו, כאשר הדבר נשלח ע"י אדם נוסף.
אם כן דרך השליחות בימי קדם וודאי שהיתה ע"י אנשים. ובוודאי שיותר כבוד זהו לשלוח ע"י אדם.
ואם כן לאותה דעה דבעי שליחות, נראה דאין יוצא יד"ח במשלוח מנות ע"י רחפן, הואיל ואין בזה את הנכבדות של שליח.
לדעה הסוברת שאי"צ 'משלוח', אם כן מדוע שיגרע רחפן מאילו הניח לו ע"י הדלת?.
בריושמא כתב:ומאי שנא רחפן מרוגטקה?
עזריאל ברגר כתב:האם לא דנו בפוסקים אם אפשר לשלח על הקוף ועל הפיל?
כרמי שלי כתב:עזריאל ברגר כתב:האם לא דנו בפוסקים אם אפשר לשלח על הקוף ועל הפיל?
החת"ם סופר בחידושיו לגיטין כב, א כתב להיתר (ולסברתו י"ל אפי' להידור).
[/url]).
"ודע והבן כל מה שאמרו חז"ל פלוני בר שליחות או אינו בר שליחות היינו ר"ל בר שליחות כמותו, או אינו בר שליחות כמותו, אבל שליח אפי' קוף יכול להיות שליח, אלא שאינו כמותו. נפקא מיני' היכא שהקפידה תורה שהבע"ד בעצמו יעשה אלא שאנו אומרים שלוחו הוה כמו עצמו. לזה בעי' דין שליחות דאל"ה לא הוה כמותו, אבל היכי שאמרה תורה שישלח שליח כגון משלוח מנות זה סגי' אפי' ע"י קוף וכל הפסולים והבן זה, כי כבר טעו בו גדולים וטובים ממני".
אבל כבר הביאו מתלמיד החת"ס שכ' בשם רבו שהביא משם חותנו הרעק"א להצריך שליחות בדוקא. וצ"ע.יואל שילה כתב:אין מי שבאמת הצריך שליח
אף שהמ"ב (תרצ"ה י"ח) כתב שהבנין ציון (מ"ד) הסתפק בהביא את המשלוח בעצמו ולא על ידי שליח, אך המעיין שם יראה שלא הסתפק אלא היה פשוט לו שמועיל כשמביא בעצמו אלא שסיים שאולי לכתחילה טוב כשמביא על ידי אחר
יואל שילה כתב:אין מי שבאמת הצריך שליח
אף שהמ"ב (תרצ"ה י"ח) כתב שהבנין ציון (מ"ד) הסתפק בהביא את המשלוח בעצמו ולא על ידי שליח, אך המעיין שם יראה שלא הסתפק אלא היה פשוט לו שמועיל כשמביא בעצמו אלא שסיים שאולי לכתחילה טוב כשמביא על ידי אחר, ומה שמוציא שם מדכתיב "משלוח" ולא "מתנה" דלא בעינן נתינה ממש אלא די שישלח אף שהשני אינו מקבל משא"כ במתנות לאביונים צריך מתנה ממש - תו אין לומר ש"משלוח" הוא דוקא על ידי שליח, וכן העיר בציץ אליעזר (ט' ל"ג).
אם הייתי מקבל משלוח עם רחפן - מסתמא הייתי מחזירו לשולחו, כפי שכששולחים לי ע"י ילד אני לעתים מחזיר אותו הביתה שיאמר לאביו לבוא בעצמו.
יואל שילה כתב:יש עצה פשוטה לראות את הבנין ציון בפנים ולא לנסות לזכור מה כתוב בו.
משה דוויק כתב:בספר "עתה באתי" ישנו באוצר,
הביא משו"ת דברי יואל שיש יותר כבוד כששולח משלו"מ ע"י שליח,
ועיי"ש אריכות בביאור הענין.
יעו"ע שם.. . א"נ עדיף נמי מצוה יותר בשלוחו לפי שתכלית כוונתם במצוה זו לקרב הלבבות לאהבת ריעים לכן יותר דרך כבוד הוא ע"י שליח.
יואל שילה כתב:אין לי שום צורך בסוכריות וביסלי שאיזה ילד של שכנים מביא, שלעתים אני אפילו לא מזהה של מי הילד.
המטרה היא קרבה וידידות.
לצורך זה צריך את אבי הילד ולא את הילד, ואסרבה, שליחת הילד פוגעת.
ומוסר אני מודעה - שבדרך כלל אני הוא שהולך לשכנים, ולא הם מגיעים אלי...
יואל שילה כתב:יש עצה פשוטה לראות את הבנין ציון בפנים ולא לנסות לזכור מה כתוב בו.
אין לי שום צורך בסוכריות וביסלי שאיזה ילד של שכנים מביא, שלעתים אני אפילו לא מזהה של מי הילד.
המטרה היא קרבה וידידות.
לצורך זה צריך את אבי הילד ולא את הילד, ואסרבה, שליחת הילד פוגעת.
ומוסר אני מודעה - שבדרך כלל אני הוא שהולך לשכנים, ולא הם מגיעים אלי...
יקים כתב:אינני מצדיק את דברי הנ"ל.
אבל פשיטא שאין קשר בין דבריו לדברי הקדו"ל, דמיירי במתנות לאביונים!
ואולי הסיבה שהנ"ל מקפיד, כי הוא מרגיש שהוא מקבל מתנות לאביונים...
יואל שילה כתב:ל ובאים עמי נכדי, לא רק כדי 'לחנכם במצוות' כדרך הליטאים, אלא גם 'כדי שיהיה כייף אתם' כדרך שילה, ולענ"ד שכנים קרובים בלב ובנפש אמורים לפחות פעם בשנה להביע יחסי קרבה ברמה גבוהה יותר, ולא לשלוח ילד 'כדי לחנכו במצוות', ואם מעוניינים לחנך אותו - שיקחו אותו עמם כפי שאני עושה עם נכדי שנהנים לראות את סבא עומד על הראש, ועושה קידוש לפורים שמתחיל ב'אשר יצר', וכדו'.
יואל שילה כתב:ומי שחשש להיות השכן שלי - נו נו. ככל הידוע לי, התרעומות המרובות עלי הן מפני החידושים וההכרעות, ולא מפני בן אדם לחברו [פרט למשפחה אחת, שהשם ירחם עליהם כמה נזק שעשו לי, וגם להם הקפדתי להביא בעצמי משלוח מנות עד שהגברת הנכבדת אמרה שהיא לא רוצה], כך שאם היית שכן שלי - יש יותר סיכויים שהיינו מסתדרים היטב...
משה דוויק כתב:הסתפקתי השולח משלוח מנות לחבירו על ידי "רחפן" הפורח באויר, ומגיע למקום
היעד ששולחו.
האם יוצא בזה ידי חובת משלוח מנות לכתחילה.
ואיכא לעיוני בשאלה, הן לסוברים שלא צריך שליח למשלוח מנות,
כרמי שלי כתב:למה לא? ע"י תכנית ניווט אוטומטית.
יואל שילה כתב:לשלוח ילד לחברים שלו - ממלא בשמחה, ולעתים אף לרבה שלו.
לשלוח ילד לשכנים/לחברים מרוחקים, דופק בדלת, פותחים, מקבלים, אומרים תודה, סוגרים - טרחה יש כאן, שמחה אין כאן.
ללכת עם אבא יד ביד, להכנס, לשיר, לקבל ממתקים - יש בזה כדי שיעור שמחה.
המבט העצבצב באמת כבר נתון לבחירה אישית.
כמובן שיש שכנים שגם כשהם באים בעצמם, דופקים, פותחים, נותנים, אומרים תודה, הולכים, כל זאת בחצי דקה - לא ממלא איש בשמחה.
עזריאל ברגר כתב:כרמי שלי כתב:למה לא? ע"י תכנית ניווט אוטומטית.
ואת התכנית האוטומטית הפעיל בן אדם...
והיינו מאי דכתיב לעיל דלא שנא מרוגטקה.
משה דוויק כתב:מה זה רוגטקה?
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 4 אורחים