מרן הבית ישראל זי"ע - זכרונות

.השוחט · הודעהעל ידי **.השוחט** » א' מרץ 10, 2019 12:29 am

משום מה אינני מוצא אשכול על דמותו של הבית ישראל זצ"ל. על כן אני כותב כאן.
אני מוסר מודעא בתחילת דבריי שללא ספק הפרטים אינם מדוייקים, לא בכוונה חלילה, אלא בגלל שהזיכרון בוגד.
אלא שטוענים לי שחבל שסיפור לא יסופר כלל מחשש אי דיוקים, בתקוה שהגרעין יישמע ויבואו היודעים וידייקו את הצריך תיקון.
אקוה בסייעתא דשמיא לדייק כמה שיותר, ושלא תצא תקלה מתחת ידי בכתיבת דבר שאינו הגון להיכתב. ושאזכה להיות בזה ממזכי הרבים.

א.
אפתח בסיפור שסיפר לי הרה"ח ר' יצחק שכטר ע"ה כמה ימים לפני פטירתו. (דומני בח"י כסלו תשמ"ה).
[סיפרתי זאת בשבעה שלו, ולא ראיתי שהתלהבו, אינני יודע אם בגלל שלא האמינו לי, או בגלל שכבר ידעו, או שלא תפסו את עוצמת הסיפור].

וכך סיפר:
בבחרותי הגיע זמן שנקלעתי למשבר אישי כבד. קושי רגשי וכו'.
אציין שבטבעי אני איש חזק, עז נפש, לא נשבר מהר, מה שנקרא קשוח.
דברים קשים מאד עברו עלי ומעולם לא נשברתי. אבל אז הייתי מאד קרוב להישבר.
חשבתי לעצמי שרק הרבי מגור יוכל לעזור לי. הוא היה אז קרוב לתחילת ההנהגה.
[היה לפני כן קצת קשר. אביו הרה"ח ר' יעקב היה קצת קשור לאמרי אמת. אבל זה סיפור אחר].
נסעתי אליו. נכנסתי ורציתי לשפוך מה שעל ליבי.
הרבי שאל אותי, יצחק, אכלת היום? אמרתי שלא, אבל זה לא חשוב בכלל.
הרבי אמר לי, קודם כל תאכל.
שמעתי שלפעמים הרבי היה בתענית ולא רצה שיידעו, ואז היה מאכיל למישהו. עכ"פ הוא ציוה עלי לאכול.
הוא הורה לי ליטול ידיים, והביא לי מגבת.
ישב מולי ונעץ בי את עיניו הבוערות.
למרות שהייתי אז בתקופה ההיא רגיל לברך קצת בחטיפה, אבל מול עיני הרבי בירכתי כמו בנעילה...
אכלתי כזית. כל ביס קטן ובעדינות. מול עיני המקדח של הרבי. למרות שזה לא סגנון האכילה שלי...
סיימתי. רציתי מאד להתחיל לדבר.
והנה הרבי בעצמו מגיש לי מנה. מחייב אותי לאכול. אני בקושי בולע. אבל מוכרח. והכל תוך כדי שהרבי פשוט יושב ונועץ בי עיניים.
האוכל כבר נתקע לי בגרון. אבל הרבי מגיש לי עוד מנה.. הכל כנ"ל. גם שתייה הוגשה.
אחר כך מנה אחרונה.
אחר כך ברכת המזון. בלית ברירה בירכתי לאט ובכוונה כמה שיכולתי.
סוף סוף הענין הסתיים.
עכשיו אתחיל לשפוך. והנה הרבי אומר לי. היית רעב וצמא. ב"ה אכלת סע לחיים ולשלום (פאר גיזונטער הייט).
אני מתחיל להתחנן על נפשי שלא באתי לאכול. אבל הרבי מתעקש. אכלת, שבעת, לך. ובערך דוחף אותי החוצה.
הלכתי לאוטובוס כולי נרעש. מיואש. המוצא האחרון שלי גם סתום. נשברתי.
כל הדרך לתל אביב בכיתי בדמעות שליש. לפני כן אף פעם בחיי לא בכיתי !!
אני יורד בתל אביב. אני חש יד על כתפי. מסתובב, רואה מישהו מגורי הארי. (פון רעבנס מענטשין).
"הרבי אמר לי לנסוע איתך באותו האוטובוס, ואם אראה שאתה בוכה בדרך, שאומר לך מיד לחזור אליו, והפעם הוא ישמע אותך ויעזור לך"....
עליתי שוב לאוטובוס ירושליימה.
נכנסתי שוב. הרבי הקשיב להכל. ניחם ועודד והדריך.
הוא הכתיב לי רשימה של עשר קבלות. שאכתוב בכתב ידי ואחתום על זה בפניו. [א.ה. לא זוכר אם הרבי השאיר זאת אצלו].
ותדע לך שעברו מאז כמה עשורים [בערך 35 שנה], ולא עברתי מעולם על שום קבלה.
למרות שהיה כלול שם כמה דברים קשים, על קביעות עיתים כל יום, תפילה בציבור, שמירת העיניים במושגים של הרבי, ועוד.
ב"ה יצאתי מהמשבר וכידוע הקמתי בית נאמן בישראל. וכמובן נשארתי כבר קשור בכל נימי נפשי.

כעבור שנים רבות, היתה לי פעם עת רצון מיוחדת אצל הרבי. והרגשתי אומץ לשאול.
שאלתי אם הרבי זוכר את תחילת ההתקשרות שלי, ומדוע נהג כפי שנהג. זה הציק לי מאד כל השנים.
הרבי אמר שהוא זוכר טוב מאד.
והסיבה מכיון שהוא ראה שאני א הארטער ניס [אגוז קשה].
וזו הסיבה שלא מצליחים איתי. כי אני חזק ולא נכנע באמת. ומיד חוזר לסורי.
אז ראיתי שאתה מאד קרוב לנקודה של הכנעה, אבל היה חסר רק עוד קצת.
לכן דחקתי בך עוד קצת, שתישבר ותהיה במצב של הכנעה, ואוכל להטיל עליך הנהגות ישרות שתקיימם.
ועובדה שאכן קיבלת בלב שלם וקיימת ב"ה....

עד כאן מפי הרה"ח הנ"ל. יהי זכרו ברוך.
[יישר כח לבקרו טלה שעודדני לכתוב. יש תחת ידי עוד כמה סיפורים נוראים. אם הציבור ידרוש אולי זה יתן מרץ....]

ב.
עוד סיפור ששמעתי מהנ"ל.
נערה אחת מבית של אנ"ש שהגיעה לפירקה והציעו איזה שידוך.
נתברר שאע"פ שהבחור ממשפחה טובה והוא יודע ללמוד ויר"ש וכו', יש באישיות שלו צד לא נעים. [מסתמא בינתיים גם זה כבר הסתדר על צד היותר טוב].
הנערה וגם משפחתה לא רצו.
האבא שאל את הרבי. הרבי הורה לגשת לשידוך.
הנערה שמעה והיה קשה לה לקבל. ממש בכתה וכו'.
האבא חזר לרבי. הרבי אמר שיביאו אותה ויסדרו שתשמע מפיו. [לא יודע איך סידרו דבר כזה. אני מתאר לי שלא היה מציאות בכלל של נשים אצלו ממש].
האבא הביאה והעמידו אותה כנ"ל.
הרבי אמר בקול שהיא מחוייבת להסכים היות שזה הזיווג האמיתי שלה !
אבל בעד זה שהיא מקבלת למרות שזה קשה הוא מברך בילדים טובים.
ואכן הם זכו לילדים מיוחדים יותר מהצפוי לפי ערך ודרגת ההורים כלל. [אני יודע במי מדובר].
שלא תהיה אי הבנה חלילה. ההורים אנשים יקרים מאד מאד.

ג.
היה לי קשר עם הרה"ח ר' רפאל ינקלביץ ע"ה [בן ר' אברהם אליהו בן ר' זלמן].
בשנותיו האחרונות חלה והתגורר באשדוד.
אבל בהיותו דר בעירנו [יש לו זכויות רבות בשכונת רמת אהרן כידוע], סיפר לי כמה דברים.
חלק על האמרי אמת וחלק על הרבי שליט"א.
אבל כאן אכתוב בס"ד מה שנוגע לבית ישראל זי"ע.

ר' רפאל היה מעורר השחר כל ימיו.
ובפרט בש"ק, היה משכים כמה שעות לפני ותיקין, גם בחולשתו וחוליו.
פעם סיפר לי מהיכן זה נובע.
בבחרותו היה מהמשכימים פאר טוגס.
כידוע עיני הבדולח של הבית ישראל לא החמיצו אף אחד מהמשכימים. מדי פעם נקראו לכוס תה כידוע, ואכמ"ל.
שבת אחת, כשבועיים לפני נישואיו, היה מאד מצונן, והחליט שלא כדאי להתאמץ קרוב לחתונה. אולי ייחלש חלילה ולא יספיק להתחזק עד החתונה.
על כן נשאר לישון עד התפילה.
אחרי התפילה הוא נקרא לרבי.
הרבי שואל מה קרה. הוא עונה. הרבי לא קיבל.
הרבי נזף בו שפורצים פעם אחת ואח"כ כבר נחלשים לגמרי. ובפרט שבאותו יום חל היא"צ של זקנו ר' זלמן.
הוא אמר לי שמאז, כל בוקר, אבל בפרט בשבת, באמצע השינה הכי עמוקה,
פתאום הוא נזכר איך הרבי תובע ממנו להשכים, וזה זורק אותו מהמיטה....

[שמעתי ממנו עוד סיפור חשוב מאד על האמרי אמת והרבי שליט"א. בלי נדר ארשמנו כשתהיה לי סבלנות].

ד.
הזכרתי מקודם את הקשר של ר' יעקב שכטר ע"ה לגור.
ר' יעקב בתחילה לא היה לו קשר מסויים לאיזה חוג.
הוא עצמו היה ממשפחת אדמורי זידטשויב, ולא מצא כאן בארץ את מקומו. עד שנדבק בחזו"א.
הוא הכיר מאד מקרוב הרבה צדיקים. חלק גם התאכסנו בביתו עוד בחו"ל ואח"כ בתל אביב.
בין השאר הוא נסע קצת גם לגור.
פעם אחת אמר לו האמרי אמת שהוא זקוק לסכום גדול לאיזה ענין.
ר' יעקב אמר לו שאין לו תחת ידו כמובן אבל הוא יכול ללוות.
הא"א אמר לו שלא ילווה. רק אם יכול משלו.
ר' יעקב חזר הביתה. אז זה לא היה קל כמו היום. ואסף כל מזומן שהצליח לאסוף מכל מיני חסכונות וחזר באותו יום לא"א עם הכסף.
הא"א מאד הכיר לו טובה ושאל אותו איזו ברכה הוא רוצה.
ר' יעקב אמר לו שהוא מבקש ילדים טובים עד ביאת הגואל.
הא"א אמר לו, את זה כבר יש לך, אתה יכול לבקש משהו אחר.
[זה ביטוי נדיר. שמעתי פעם שיודעים רק על עוד 1 או 2 דומים לזה].
אז ר' יעקב אמר, אם ככה אז שיהיה גם עם עשירות.
הא"א אמר, עד כמה שזה לא יזיק לאידישקייט.
פעם אחת שבת אצל הא"א ביו"כפ, כנראה מיד אחרי המעשה הזה, וכיבדוהו במפטיר יונה.
ר' יעקב היה מספר זאת תמיד בדמעות שליש, מדוע לא היה לי שכל לבקש אריכות ימים לילדים. (קרו לו מקרים אצל 2 ילדים).

[הסיפור הזה שייך לדמותו של הא"א. אבל עליו זצ"ל איני יודע כלום, אז יסונף לכאן].

ה.
אאמו"ר הכ"מ היה תלמיד ישיבת פוניבז'. ונמשך לדמותו של הרבי זצ"ל.
מדי פעם היה נוסע לשבת ומביא עמו עוד בחורים.
דומני שלפעמים הרבי היה אומר לו להשתדל להביא את פלוני או אלמוני.
שבת אחת אבא שם לב שאת הבחורים שהוא הביא הרבי מקרב בכל מיני קירובים, ואותו עצמו לא כל כך.
כמובן שלרבי היו כל מיני שיקולים, ומי בא בסוד קדושים.
אבל הוא לא הרגיש נעים עם זה והחל לשקול בדעתו להפסיק לנסוע.
כדי "להרגיע" את עצמו הוא החל לחשוב מה בעצם הוא מוצא כאן...
מה רואים בבירור, וכו' וכו', ובתוך מחשבותיו חשב כל הזמן, וכי מדוע עליו להתאמץ כל כך לנסוע ולהתכופף, "וכי כל כך קשה להיות רבי"?
משום מה כל השבת המשפט הזה ניקר בו.
במוצ"ש, כשבא להיפרד (געזייגענן), הביט בו הרבי זצ"ל ואמר לו בזה הלשון "וכי באמת אתה חושב שכל כך קל להיות רבי?"
(מיינסט טאקע ס'איז אזוי גרינג צו זיין א רבי).
אבא גמר בדעתו שבין אם זו רוה"ק גלויה ובין אם זו חכמת הנפש מופלגת, שם מקומו.
ואכן אבא דבק בו בכל נפשו.

ו.
אבא היה מלמד בישיבה ליטאית.
כל תחילת זמן הוא היה בא לבקש ברכה והרבי היה מתעניין מה הולכים ללמוד.
פעם אחת עמדו ללמוד איזו מסכת.
הרבי שאל את אבא אם יש לו השפעה בהנהלה לבטל את התכנית.
אבא אמר שלא.
[אני לא יודע אם בגור באמת יש מסכתות או פרקים שלא לומדים עם צעירים].
אז הרבי אמר לאבא להתענות ביום תחילת הזמן שלא ייצא מכשול שיגררו לדיבורים היפך קדושה.

דומני שהרבי אמר לאבא בכמה הזדמנויות שר"מ צריך גם להתפלל על התלמידים שלו. יש לזה השפעה מיוחדת.
[מקוה שאני מדייק בזה. אולי יש עוד שיודעים מכעין זה ויוכלו לאשר].

כמו כן, הרבי אמר לו פעמים רבות, שהמג"ש כשמזדמן לו ענייני יר"ש באמצע הלימוד, מותר וכדאי לדבר בזה,
כי הבחורים מקבלים יותר מהר"מ מאשר מהמשגיח.

ז.
אני זוכר פעם שהגיע לאבא מישהו לא מאנ"ש, קצת מודרני, שהיה לו קשר עם הרבי.
הוא אמר לאבא שהרבי שלח אותו לקבל איזו הדרכה ועצה טובה מאבא. [לא יודע את הפרטים המדוייקים].
אבא אף פעם לא עסק בכגון זה, אבל הרבי אמר אז הוא קיבל.
בינתיים שמע מזה מישהו מאנ"ש שעוסק בעניינים אלו, והתקשר ואמר לאבא שהוא יאמר לו מה לומר.
אבא אמר לו שהוא לא רוצה. והוא משער שאם הרבי שלח אליו באופן לא מקובל, כנראה הרבי בדוקא רוצה שידבר עמו כהבנתו.
בכל זאת ליבו של אבא קצת נקף אותו בזה.
יום אחד הוא נסע וחזר מאושר. הרבי אמר לו שמעתי מה אמרת לפלוני ובאמת כיוונת לדעתי...

ח.
עוד מעשה נורא מאאמו"ר הכ"מ.
פעם בליל ר"ה אבא חלם שמישהו אומר לו שהשנה הוא יסתלק רח"ל.
הוא נורא נבהל ונסע בצום גדליה לרבי, והביא איתו את כל ה"חולין געלט" שהיה ברשותו כפדיון נפש. דומני שזה היה סכום ממש מכובד.
[הרבי היה מבקש לדעת מה חולין ומה מעשר.
פעם הוא הסביר לאבא שלפעמים הוא נותן לדברים שלא בטוח מותר ליתן על זה מכספי צדקה, לכן הוא שומר חולין געלט בנפרד].
הרבי בקושי הסכים לקבל ממנו, והרגיע אותו ואמר לו שחולמים על מה שחושבים,
ולא פלא שיהודי עם יר"ש בליל ר"ה מכוון חזק בזכרנו לחיים ואז הוא חולם דברים כאלו.
אבא היה נוסע הרבה לרבי. וכל אותה שנה הרבי לא הזכיר מילה מהנושא.
השנה נסתיימה בשלום.
בצום גדליה אבא נסע עם כל הילדים לרבי. והיה מאד בשמחה.
ורק אז הוא סיפר לנו את כל הסיפור הזה.
נכנסנו. הרבי מביט באבא בחיוך שמח ואומר לו "אהה, האסט מוירא געהאט".... (אהה, פחדת....).
בחזור אבא אמר לנו שלמרות שהרבי יש לו זיכרון מבהיל כידוע,
בכל זאת הוא מרגיש שזה לא רק זיכרון מופלג, אלא שהרבי עצמו גם דאג איתו והתפלל עליו כל השנה באופן מיוחד.
והוא הרגיש איך גם אצל הרבי יורדת אבן מהלב....

ט.
פעם אבא בא עם כל הילדים. הרבי קיבל בפתח של החדר.
אני גם הייתי שם כמובן, ומספר מה שראו עיניי.
פתאום אחד הילדים התחמק פנימה והציץ שם במגירות.
אבא כמובן החויר ונבהל מאד.
הרבי חייך ורמז לו רשות להיכנס ולהביא את הילד.
ואז הוא אמר על הילד, הוא יהיה משהו מיוחד.
לאבא קצת היה איכפת למה הוא מברך אותו רק על ילד אחד,
ובאותו הרגע הרבי אמר בס"ד כולם יהיו ילדים טובים, אבל הוא יהיה משהו מיוחד.
אצ"ל שלא נפל מדבריו צרור ארצה....

י.
אולי מה שאני עומד לכתוב זה לא ממש סיפור, אבל זכרונות חביבים.
ההורים הגיעו לירושלים ליו"ט, ואמא שתחי' קיבלה צירי לידה. ילד ראשון.
אבא עוד הספיק להכניס את השם והיא אושפזה.
באמצע הטיש דליל יו"ט, היה שם אח שלה.
פתאום הוא רואה שכולם מתכופפים והרבי מביט בו.
[אני חושב שהיה שם כזה דבר שהרבי היה מחפש מישהו בטיש הוא היה מסמן באצבעו שיתכופפו].
הרבי שואל מה חדש אצל אחותך. הוא מראה בידיו שאין לו מושג.
הרבי עשה לו תנועה שמשמעה איזה מין אח לא יודע מה קורה אצל אחותו. [כך בכל אופן הוא הבין].
לפנות בוקר היה לידה.
לאמא היה סבא בבתי הונגרים. אבא הלך לשם להשאיר הודעה. משם כבר כל המשפחה היו שומעים.
הוא פגש שם מישהו מאנ"ש מש"ב, [דומני ר' משה גדליה מרקוביץ זצ"ל, או אחד מחתניו הגדולים],
והלה אומר לו הרבי שאל עליכם באמצע הטיש !
רוץ מהר אולי בדיוק תפגוש את הרבי יוצא ל"שפאציר" [הטיול הידוע דלפנות בוקר].
אבא חזר לרחוב רלב"ח ובאמת בדיוק הרבי יורד במדרגות...
הוא מבשר לרבי, והרבי אומר לו "דור הולך ודור בא". [הוא היה באמצע שנה על אבא שלו ולא היה עוד שם].

לפני כן אבא התלבט לעצמו. מצד אחד אמצע שנה.
מצד שני אבא של אמא גם לא היה חי, ובדרך כלל צד האם קודם.
כשומעו מהרבי דור הולך וכו', הבין שצריך לתת את שם אביו.
הוא שאל מיד את הרבי אם לזה הכוונה.
[הוא לא הזכיר לרבי בכלל את השם השני].
הרבי אמר לו, אברכצי'ק יש לך עוד 8 ימים לחשוב, מה בוער, תתייעץ עם המשפחה ונדבר עוד.
אבא התייעץ והם סברו שנכון שיתן את שם אביו. השם השני כבר נתנו, ושלו היה באמצע שנה.
אבא נכנס ואמר לרבי שאשתו וכל המשפחה מסכימים שיתן את שם אביו.
הרבי אומר לו, אני בוודאי מסכים, ואל נא תדאג, עוד יהיה לך גם השם השני [והוא נקב בו מזכרונו המבהיל], ועוד יהיו לך עוד יהיו לך....
(זארג נישט, וועסט נאך האבן א ... אויך, און וועסט נאך האבן, וועסט נאך האבן).

לאחר כעשר שנים או מעט יותר, אבא הגיע פעם באיזה חול המועד עם כל בניו שהיו אז.
[אחד כבר נולד אחרי הפטירה ונקרא על שמו].
הרבי התחייך ואמר לו [אחרי יותר מעשר שנים, לא משפט משמעותי במיוחד, ובלי שזה הוזכר אף פעם !!!] -
"הרי אמרתי לך שעוד יהיו ויהיו".....

יש עוד מעט זכרונות אישיים. בדידי. אבל כבר כמעט השעה שצריך לקום.
ומחר דומני לא אהיה פנוי .
אז בלי נדר מחרתיים. עד אז אפשר להעיר וכו' וכו'.

חרסון · הודעהעל ידי **חרסון** » א' מרץ 10, 2019 1:04 am

הרב השוחט, שְׂחַט נא לנו עוד מאשכולות יין הרקח!! מיין הב"י, ובכלל עוד שמועות נפלאות המדשנות עצם, כיד ה' הטובה עליך באשכולות אחרים.
ישר כחך, וזכות הרבים מסייעתך.

מתפעל · הודעהעל ידי **מתפעל** » א' מרץ 10, 2019 7:26 am

יישר כח גדול

נפלא ביותר

יש אשכול גדול על הבית ישראל זצ"ל
viewtopic.php?f=19&t=6283&hilit=%D7%94%D7%91%D7%99%D7%AA+%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C

.השוחט · הודעהעל ידי **.השוחט** » א' מרץ 10, 2019 8:27 am

הרב בקרו אמר לי אודות האשכול ההוא.
אבל היה נראה לי ששם עוסק רק בתמונות. בדמות המצויירת במצלמה. לא בדמותו כפי שנצטיירה במוחות ובלבבות.
אילו אנשים היו רושמים מזכרונותיהם. היה מתמלא כאן ספר שלם מעובדות שעוד לא נדפסו.

מקדש מלך · הודעהעל ידי **מקדש מלך** » א' מרץ 10, 2019 8:47 am

יישר כח גדול להרב השוחט.
גם לי צרם מאוד שהאשכול על הבית ישראל היה רק מתמונות.
אשריך שמלאת את החסר. ואנא, תכתוב עוד, כפי שהראית את כשרונך באשכול המופלא על הגר"י ברטלר זצ"ל.

לא ידען · הודעהעל ידי **לא ידען** » א' מרץ 10, 2019 9:13 am

אשכול נפלא.

אנא המשך ונשתדל שיוסיפו אחרים אף הם.

עזריאל ברגר · הודעהעל ידי **עזריאל ברגר** » א' מרץ 10, 2019 10:54 am

יישר כח גדול!

ברוז · הודעהעל ידי **ברוז** » א' מרץ 10, 2019 12:44 pm

[אני חושב שהיה שם כזה דבר שהרבי היה מחפש מישהו בטיש הוא היה מסמן באצבעו שיתכופפו].

לא היה מסמן רק היה מרים את העינים הכ"כ חודרות שלו לנקודה מסויימת, וכל מי שהיה בדרך התכופף.
בין רגע היה מגיע עם עיניו למחוז חפצו...
יש באמתחתי כמה סיפורים נוראים ששמעתי מכלי ראשון, יתן ה' את הזמן לזה.

גביר · הודעהעל ידי **גביר** » א' מרץ 10, 2019 12:55 pm

א. סיפר לי הרב שמחה שיף [שהיה מקורב אליו מאד כידוע] שפעם אמר לו -'איני רבי, אני הקומנדנט של כל ההקומנדנטים'
ב. סיפור ששמעתי לפני שנים, איני זוכר את מקורו - הבית ישראל נהג להזמין אליו מדי בוקר כמה בחורים מהישיבה להגיש להם כוסות תה ולשוחח עמם בענייני חסידות ויראת ה'. לילה אחד נפרצו מחסני מטבח הישיבה ועופות שהיו במקרר נאכלו. הבית ישראל הזמין אליו למחרת בבוקר את הבחורים שמנהלי הישיבה חשדו בהם שבצעו את המעשה והגיש לפניהם תה מזוג בחלב. הללו, שהיו בשריים מהלילה, ישבו נבוכים - מחד גיסא - כיצד זה לא ישתו את התה שהגיש להם הרבי, מאידך גיסא, כיצד יסבירו לרבי את היותם בשריים כבר בבוקר, בדרך זו גילה הרבי את הסועדים הליליים ושוחח עמם על כך.

קרית מלך · הודעהעל ידי **קרית מלך** » א' מרץ 10, 2019 1:46 pm

מזה זמן כבר לא קראתי עובדות מופלאות שכאלו על הרה"ק הבית ישראל זי"ע.

אכתוב מה ששמעתי מבעל המעשה ר' יעקב אייזנפלד ז"ל מחסידי סאדיגורה. פעם בעשי"ת המתין להכנס עם קויטל להרה"ק רבי אברהם יעקב מסאדיגורה - ת"א להתברך בברכת השנים, לפתע הופיע במקום הרה"ק הבית ישראל זי"ע וכמובן שהקדימו את כניסתו להרה"ק מסאדיגורה, והוא המשיך להמתין לתורו. בשעת מעשה הוא אפילו לא הקדיש לכך מחשבה.
במשך החורף התקשר אליו ידיד ניצול שואה שנולד לו בן ראשון והפציר בו שיגיע לשבת לירושלים להשתתף בשמחת השלום זכר, הוא לא עמד בהפצרותיו בפרט שלהנ"ל לא היתה משפחה בירושלים ואכן נסע לשבת לי-ם, בליל שבת חשב לעצמו שאם כבר הוא בירושלים הוא ילך להתפלל בגור, כידוע שהב"י היה מהלך בתפילה בבית מדרשו, ובאמצע התפילה הוא שם לנוכחותו, ומיד הביט לעברו וכידוע נוצר שביל ברגע אחד עד אליו, לאחר התפילה שוב התייחס אליו הב"י באופן מיוחד, ושלח אליו שליח שמבקש שישתתף בשולחנו, הוא לא הבין מה זכה לכבוד הזה, אבל כמובן שכך עשה, איך שהגיע לטיש והב"י ראהו הורה להושיבו ליד השולחן, בסיום הטיש חברו עליו אברכים ובחורים וחקרו אותו מה הקשר שלו לרבי [הוא היה מגולח ולכן זה היה חידוש גדול הכבוד הרב שהנחיל לו הב"י, הוא אמר לי בהלצה שהם היו בטוחים שהוא אליהו הנביא...], אך הוא לא ידע בעצמו מה לומר להם, במוצאי שבת חשב לעצמו שאם הב"י כל כך קירבו מן הראוי שיכנס אליו להפרד בטרם שובו לת"א, כשנכנס לחדרו של הב"י הוא קם ממקומו והעניק לו מלא חפניים תפוחים והוסיף משפט מדהים "הרי נאלצת להמתין בגללי בעשי"ת אצל הסאדיגערר רבי". רק אז הבין שכל מה שקירבו במהלך השבת היה כדי לפייסו על כך!!!

בשולי הדברים אציין שכשסיפרתי את הסיפור המיוחד לאחד מכותבי תולדותיו של הב"י הוא אמר לי שבדר"כ לא אוהבים לספר עליו סיפורים מסוג זה שמדגישים את לבו הרחום [למרות שישנם כאלו לאלפים]. וחבל.

תורה מפוארת · הודעהעל ידי **תורה מפוארת** » א' מרץ 10, 2019 1:56 pm

יישר כח על האשכול הנפלא, לך בכוחך זה. בה"י אשתדל גם אנכי הק' להביא עובדות ששמעתי ממקור מוסמך ואני קורא בזה לידידי ורעי תנו ידכם ומי שיש לו סיפור פיקנטי ולא ידוע שיספר.

שלמה משלם · הודעהעל ידי **שלמה משלם** » א' מרץ 10, 2019 4:04 pm

גביר כתב:א. סיפר לי הרב שמחה שיף [שהיה מקורב אליו מאד כידוע] שפעם אמר לו -'איני רבי, אני הקומנדנט של כל ההקומנדנטים'
ב. סיפור ששמעתי לפני שנים, איני זוכר את מקורו - הבית ישראל נהג להזמין אליו מדי בוקר כמה בחורים מהישיבה להגיש להם כוסות תה ולשוחח עמם בענייני חסידות ויראת ה'. לילה אחד נפרצו מחסני מטבח הישיבה ועופות שהיו במקרר נאכלו. הבית ישראל הזמין אליו למחרת בבוקר את הבחורים שמנהלי הישיבה חשדו בהם שבצעו את המעשה והגיש לפניהם תה מזוג בחלב. הללו, שהיו בשריים מהלילה, ישבו נבוכים - מחד גיסא - כיצד זה לא ישתו את התה שהגיש להם הרבי, מאידך גיסא, כיצד יסבירו לרבי את היותם בשריים כבר בבוקר, בדרך זו גילה הרבי את הסועדים הליליים ושוחח עמם על כך.

שמעתי שאחד מהם שתה ובמקום קיבל סטירה מהרבי

ברוז · הודעהעל ידי **ברוז** » א' מרץ 10, 2019 8:44 pm

קראתי אתמול בחוברת שהוציאו צאצאי הרה"ח ר' אי"ש רוזנברגר זצ"ל מזקני החסידים.
אחד משכני בית המדרש ברח' רלב"ח (שם משפחתו "רוזין") לא נפקד בזש"ק שנים רבות מעת נישואיו. לפני הלויה של הב"י כשהמיטה עדיין היתה מונחת בחדר, הצליח הלה להשתחל וניצל את ההזדמנות. והתחיל לדבר אל הרבי ז"ל מקירות ליבו ואמר לו רבי אתה יודע את הקושי שלי וכו', וכך בכה והתחנן משך זמן רב.
כחלוף שנה נפקד בבת.

משה ישעיהו · הודעהעל ידי **משה ישעיהו** » א' מרץ 10, 2019 9:06 pm

אכן אשכול נפלא, תודה מיוחדת להרב השוחט.

הוה אמינא · הודעהעל ידי **הוה אמינא** » א' מרץ 10, 2019 9:16 pm

הריני לחזק ידי הכותבים, דברים היוצאים מן הלב נכנסים ומשפיעים.

יתר10 · הודעהעל ידי **יתר10** » א' מרץ 10, 2019 9:50 pm

ייש'כ להרב השוחט על הזכרונות שמוסר באשכול זה ובשאר אשכולות. צמאים לעוד

.השוחט · הודעהעל ידי **.השוחט** » ב' מרץ 11, 2019 12:54 am

יישר כח לכל המעודדים. ואף הוא היה מתכוון כנגד המברכים ואומר להם כל מילי דמיטב.

אני משתף מהרהורי לבי. בדרך כלל אצל מנהיג כמו הב"י זי"ע, לכל חסיד יש לפחות כמה סיפורים אישיים.
לא בהכרח מופתים. אבל הדרכות והוראות ועצות וכו'.
הרי כל אחד נכנס בכל אירוע. בשידוכים, לפני חתונה, כשנולד, כשקנה דירה, פרנסה, מוסדות לילדים וכו' וכו' וכו'.
אם 1000 חסידים יספרו כל אחד 5 עובדות. יש לנו ספר עב כרס המכיל 5000 עובדות.
ולמרבית הפלא, תמיד יש רק בודדים שיש להם איזה מין חוש להרגיש שכל מעשה'לה קטן הוא למעשה "סיפור".
הם אלו שמספרים וכותבים. ואחר כך זו המורשת שנשארת לדורות.
ולפעמים אלו הכותבים הם בכלל לא מגדולי המקורבים.
וכמו באשכול כאן. כמה כבר אני הצעיר והקטן הסתובבתי שם?
הלוא יש בגור בלעה"ר מאות אנשים שחיים איתנו שדיברו עמו מאות ואלפי פעמים.
אני חש כמו בדיחה מהלכת, שאני ה"פרעמדער", דער צו געקומענער, שרק טעם שם על קצה קצהו של המטה ובגיל צעיר מאד,
אני בכלל "מאן דאמר".
למען האמת לא היה עולה בכלל על דעתי שיש לי מה לספר, אילו מישהו כאן לא הציע לי לכתוב משהו קטן.

אני מרגיש כך בעוד מקומות שהסתובבתי, ופתאום הקמצוץ סיפורים שבידי, תופסים מקום.
[הסתובבתי ב"ה אצל כמה וכמה צדיקים וגדולים. מטבעי אני נמשך לצל כנפיהם של אנשי מעלה].
ואני משתומם היכן רבבות העובדות של אנ"ש המקושרים והמקורבים באמת?

ועוד הערה קטנה. הזכירו לגבי מדת הרחמנות של הרבי זצ"ל.
נראה לי ממש מוזר הנידון.
הרבי היה רחימאי בחסד עליון. זה קרן ממנו בעוצמה אולי עוד יותר גדולה מהתקיפות.
מי שזוכר, הרגש אליו היה יותר אהבה מיראה.
לפעמים יוצא ללמוד עם תלמידים על גילו ברעדה, איך אפשר יחד.
יש על זה תלמידי רבינו יונה בברכות, ועוד.
ואני אומר לתלמידים שמי שהכיר את רגשות החסידים לב"י, אין לו שום שאלה.
לצד היראה הגדולה, אהבוהו אהבת נפש ללא מצרים. פשוט השיבו לו באותה מטבע שהוא זצ"ל הקרין.
לקח שנים להתאושש מהכאב של ההסתלקות שלו.
גם כעבור עשרות שנים, הלב נמלא געגועים עזים תוך רגע.
מי שלא משבץ בדמותו את הרחמנות והרוך, לדעתי לא תופס בכלל את מהות דמותו.

*******

ועכשיו אמשיך מעט בסיפוריי הדלים.

יא.
בכל שנה כשהיינו באים ליו"ט. הייתי נכנס אצל הרבי בערב יו"ט ליטול שלום כנהוג.
למרות שלא באתי הרבה, ובדרך כלל נכנסתי לא לצד אבא,
בכל זאת כשזה היה בערב הולדתי, מיד הוא היה שואל, בן כמה אתה נהיה מחר?
[זה לא חידוש בכלל למי ששמע או הכיר את הזיכרון הבלתי נתפס].

בדרך כלל הוא היה אז מברכני כמעט באותו לשון, תלמד בהתמדה ותתחבר רק עם חברים טובים.

יב.
זיכרון קטן מימי ילדותי.
עמדתי בשורה של הילדים. הכמויות אז כמובן היו אחרות.
משום מה אחזתי את הציצית בק"ש ביד ימין (כמנהג הגר"א).
פתאום אני מרגיש איזה תכונה.
אני מרים עיניי ורואה שהרבי מסמן לי באצבעות להשחיל את חוטי הציצית בין הזרת לקמיצה.
[הוא הכניס אצבעו הימנית בין האצבעות הללו בשמאלו].
פשוט ההרגשה היתה שמאום לא נעלם מעיניו, ולעולם אינו מזניח הזדמנות להדריך.

יג.
סבא רבא שלי חלה (הרה"ח רפ"א פקשר).
רצו להזכיר אצל הרבי והוא היה בנופש, דומני בכפר שמריהו.
אבא לקח את ר' בונים קורניק ברכב לשם.
ר' בונים ניגש והרבי הלך איתו. ואבא הלך בכלל כמה וכמה מטרים מאחור.
הוא בכלל לא ניגש לרבי.
הרבי עמד לעבור את הכביש, במעבר חציה.
אבא תכנן לעבור במקום שלו, לא במעבר חציה.
באותו רגע הרבי פתאום הסתובב ואמר לו "רק בחציה" !
מאז, מעולם לא "הצליח" אבא לעבור לא במעבר חציה...
[אבא הסתפק אז אם ר' בונים הספיק לספר מי הביא אותו, או שהרבי שיער מעצמו שמסתמא יש כאן עוד מישהו].

אגב. שמעתי מהרה"ח ר' נחום קורנפלד ע"ה המוני סיפורים שאירעו לו עם הב"י. כל מיני שליחויות של צדקה וכדומה.
אבל אני בטוח שמשפחתו שמעו זאת ממנו בהרחבה. יקומו הם ויספרו.

יד.
איידי כפר שמריהו.
היה שם יהודי שהיה מאנ"ש בפולין וירד רח"ל לגמרי. מבוגר.
הוא היה עם ר' משה בצלאל בהסתלקותו. וזכר כל פרט מימיו האחרונים.
אמרו שהיה שם מה לשמוע.
כמה פעמים הציעו לרבי להיכנס אליו או לקרוא לו כדי לשמוע.
הרבי לא התייחס.
פעם אחת הרבי באמת נכנס אליו. [אולי בלי לתאם איתו בכלל].
הלה התחיל לספר. הרבי עצר אותו. שאל אותו יש לך ילדים.
הלה אמר שיש לו שני בנים. אחד לא נשוי ואחד בדרום אמריקה.
הרבי שאל יש לך נכדים צעירים?
הוא אמר שיש שם בארגנטינה, אבל הם אף פעם לא כאן.
הרבי אמר לו [בלי אחריות על הנוסח המדוייק], אם ככה אין לי מה לחפש אצלך... וסב לאחוריו.
[זה שמעתי מאחד שהיה איתו שם בשעת מעשה].

טו.
עוד סיפור מאבא.
הוא למד כמה שנים בכולל.
בבית נהיה קשה עם פרנסה. הוא חשב להתחיל לעבוד. בהסכמת הרבי הוא לקח קורס בביקוע יהלומים. וכו'.
שני קרובי משפחתו ת"ח גדולים [הגר"א רייסנר והגר"ז איידלמן] נסעו לרבי ואמרו לו שאבא מוכשר מאד בלימוד
ושאשתו [אמי שתחי'] מאד בצער שהוא עומד לעזוב את הלימוד וכו'.
הרבי קרא לו {על ידי הנ"ל] ואמר לו אמרו לי שאתה מאד מוצלח בלימוד ושאשתך מצטערת. את זה לא סיפרת לי...
אבא אמר לו שהחלק השני לא אמת בכלל.
הרבי אמר לו אם שני יהודים כאלו מוכנים לטרוח ולשקר כדי להשאיר אותך בלימוד, סימן שבאמת חבל מאד שתעזוב.
הוא אמר לאבא שיחזור לכולל ובס"ד בקרוב יציעו לו פרנסה תורנית.
ואכן מיד אחר כך הציעו לו את המשרה בה הוא שימש שנים רבות.

טז.
בטח מפורסם החברותא של הגר"מ שטרנבוך עם הרבי.
במועדים וזמנים חלק ח' הוא מביא כמה דברים מעניינים שהרבי אמר לו. ממש דברים אישיים על עצמו.
הרבי פנה לר' יחזקאל סרנא ר"י חברון וביקש בחור מהיר מאד עם רקע קצת חסידי.
הוא הציע את הגר"מ. והם למדו כל יום חמישי כשעתיים, טור ב"י הלכות שבת.
ר' משה סיפר לי שהרבי היה קורא במהירות הבזק, וגמרו כל שבוע עשרות דפים.
וכל כמה חדשים סיימו והתחילו שוב.
הוא עצמו היה מוכרח להתכונן לזה קודם כדי לעמוד בקצב בקושי.

הבן הגדול של ר' משה [ר' אשר] הלך ללמוד בירושלים בבריסק אצל דודו ר' דוד סולובייצ'יג.
ר' משה ציוה עליו להיכנס אצל הב"י לקבל קצת יר"ש.
הבן סיפר לאבא שהוא הציג עצמו אבל הרבי לא התייחס אליו במיוחד...
ר' משה נכנס לרבי ואמר לו אני לא מבין אני שולח את הבן שלי לקבל קצת לחלוחית, מדוע הרבי לא מקרב אותו. יש לי זכויות !
הרבי אמר לו אתה צודק. תגיד לו שיבוא שוב ואני אקרב אותו. ואכן כך היה.

יז.
ש"ב ר' אליהו קליקשטיין (בהגה"ח ר' חיים שליט"א ולרפו"ש],
כחצי שנה אחרי הב"מ שלו. הרבי אמר לו בחור אחרי בר מצוה לא מניח תפילין?
נתנו לבדיקה ונמצאו פסולין !!!
אני נזכר בזה כעת לראשונה. מלפני 43 שנים בערך.
כדאי לשאול אותו. מסתבר שהוא יזכור זאת.

תיקון חשוב. העירוני שהמעשה היה עם רבינו הלב שמחה זצ"ל בתחילת הנהגתו. יישר כח למעיר.

יח.
הזכרתי למעלה סיפור ששמעתי מר' רפאל ינקלביץ.
אני חוכך כמה ראוי לספרו עם כל הפרטים. אספרנו קצת ברמיזה.

הרב אברהם אליהו ינקלביץ, רצה מאד להיכנס לרבי שליט"א. כבר היה זקן ותשוש.
הוא הכין עצמו והתאמץ מאד וכשנכנס [עם ר' רפאל בנו שהיה שם וממנו שמעתי] הוא אמר לרבי
שיש לו שני סיפורים מקוריים מהאמרי אמת. שרק הוא יודע.
הרבי שליט"א רמז לו לספר.

סיפור אחד היה על מה בדיוק קרה כשהא"א ביקר בחברון במערת המכפלה והיו עניינים. יש כל מיני גירסאות מלאים דמיונות והמצאות.
הוא היה שם וסיפר לרבי בדיוק מה היה. הוא היה גם זכרן מופלא וגם איש אמת.
הרבי הקשיב ובכלל לא הגיב. למרות שלכאורה זה היה מעניין מאד מאד.
[אני השתוממתי מהסיפור הזה מאד אבל אין לי רשות לספרו].

סיפור שני.
יהודי אחד יוצא אשכנז מכובד, בא ביוכ"פ לבית מדרש של הא"א,
באשכנז נהגו לילך ברחוב במנעלים ולחולצם כשמגיעים לבית או לבית הכנסת. גם יראים ושלמים נהגו כך.
הלה נהג כדרכו.
בדיוק כשהגיע הלה לבנין, יצא מדירת הא"א אחד מיוחד מהמשפחה [מחקתי הרמז, ונא מהקוראים שלא להאריך במקום שאמרו לקצר].
הבחור המופלג בחריפותו, לא ידע מהמנהג הנ"ל וגער חזק מאד באותו יהודי.
הלה התבייש כמובן מאד. לא רגיל לטונים כאלו. ולא הבין על מה ולמה.
הא"א יצא מדירתו שניה אחרי הבחור, וראה יהודי אשכנזי מבוייש והבין מיד מה קרה.
הוא הביט באותו בחור ע"ה ואמר לו ביישת יהודי יקר ביוכ"פ על לא עוול בכפו. אני דואג מאד !
באותה שנה נסתלק הבחור הזה לבית עולמו.

כזכור, את הסיפור הזה מספר רא"א הנ"ל מה שראה בעיניו. אולי היחיד שראה. לרבי שליט"א.
הרבי אומר לו ספר זאת שוב...
רא"א שב ומספר את כל הסיפור מילה במילה.
הרבי שותק מעט, ואומר לו ספר זאת עוד פעם. שלישית. רא"א מספר.
כשסיים. אמר לו הרבי באמת צריך חיזוק בבין אדם לחבירו. וסיפור כזה יכול לחזק.
בימים הקרובים אני אשלח אליך הביתה כמה מחנכים שאני רוצה שישמעו זאת ממקור ראשון.
וכך הוה.

[אגב. רא"א ראוי לאשכול שלם על דמותו. אולי כבר כתבו עליו פעם.
מלמד כמוהו אולי לא היה מאות שנים וכמוהו לא יהיה.
אבל מקוה שאחרים יספרו. לא הכל מוטל עלי...].

זהו לבינתיים, כמו שאומרים עד ל"הודעה" חדשה....

חרסון · הודעהעל ידי **חרסון** » ב' מרץ 11, 2019 1:07 am

הסיפור השני מופלא. אני מבין שהוא אירע כבר בירושלים?

.השוחט · הודעהעל ידי **.השוחט** » ב' מרץ 11, 2019 1:14 am

חרסון כתב:הסיפור השני מופלא. אני מבין שהוא אירע כבר בירושלים?

בוודאי.

עוקר הרים · הודעהעל ידי **עוקר הרים** » ב' מרץ 11, 2019 1:18 am

שפתיים ישק. איזה אשכול מרומם!
יישר כח לבעליו הרב השוחט על הבאת הדברים.
אנא השקנו עוד ממעיינותיך הזכים!

מתפעל · הודעהעל ידי **מתפעל** » ב' מרץ 11, 2019 5:24 am

יישר כח גדול הרב שוחט,

לגבי ביקור הרבי אמרי אמת במערת המכפילה, יש מר' שמאי גינזבורג פירוט בזכרונותיו ואולי זה מופיע גם בסר שיצא לאור עליו. הרי הוא עצמו היה שם ונעצר.

מה סודי בסיפור הזה וממי אין לך רשות לספר? לא מובן.

אהרן תאומים · הודעהעל ידי **אהרן תאומים** » ב' מרץ 11, 2019 7:01 am

כמדומני לפני 25-30 שנה התלבשו מטעם משרד העבודה והרווחה על מוסדות חסד לאברהם סקולען במירון כביכול על ליקויים תברואתיים וכדומה ובטענות שונות ומשונות על מנת לתת עילה לסגירת המקום שכידוע אינו נתמך ע"י מוסדות הממשלה ובאופן עקרוני ע"פ משנתו של הדברי יואל זצ"ל אינם לוקחים כסף ממוסדות המדינה,
בתוך כדי הטיפול במסכת זו הורכבה משלחת מחברי ההנהלה של מוסדות סקולען והמנהלים והמפקחים של של המוסדות, לישיבה שלא מן המנין בביתו של האחראי על אזור הצפון בתחום העזרה הסוציאלית מטעם משרד העוה"ר, וזאת מפני שרוב התלמידים הלומדים והנמצאים בפנימיות הנ"ל באים מבתי שבורים וכד'.
אבי שליט"א היה אחד מן הנוכחים וכך סיפר לי, מיד עם כניסתם לבית הנ"ל הרגישו שלא בנח נוכח ה"כיפה הסרוגה" שהתנוססה לראשו, באמרם כאשר אבדנו אבדנו וזאת עקב התחושה שהמשתייכים לציונים הדל"ים מחפשים בפינות את החרדים, הנ"ל הרגיש זאת על פניהם ופתח ואמר "אל תסתכלו עלי בחשש אני נמצא פה בשביל לעזור לכם"
וכך סיפר באלול שנת תשכ"ד שהיתי בירושלים לאחר שסיימתי שנת לימודים בהסדר הייתה אופנה ללכת לחודש בירושלים לטעום ישיבה שחורה ולאחריה להחליט עם "נשרפים" ונשארים בישיבה או ממשיכים במסלול צבאי, אני למדתי בחברון (גאולה) באותו חודש ובחגים הלכתי לכל מיני אדמו"רים וישיבות, במהלך עש"ית מישהוא דחף אותי ללכת ל"גור" וכך בעודי לבוש במכנסי ג'ינס וחולצה צבעונית נעמדתי בתור, אחד החסידים אולי לצון חמד לו והלבישני בקאפוטה ישנה שהייתה שם וכך בלבוש כפורי"מי נכנסתי לאדמו"ר שלא הסתיר את חיוכו ושאלני אם כך אני הולך כל השנה, כמובן שעניתי את האמת ורמז לי להוריד זאת לאח"מ שאלני לשמי והמשיך לשאלני הרבה שאילות על משפחתי ועלי וכמובן שאלני מה הם תוכניותי לעתיד, סיפרתי לו שאני מתכונן להמשיך במסלול צבאי ולא בישיבה, ואז תפס את ידי אחוז שרעפים וברכני שתעבור את "הכל" בשלום,
בתשכ"ז הייתי מפורצי הדרך לכותל ובשעת לילה מאוחרת לאחר 72 שעות לחימה רצופה הוחלפנו בחילים אחרים וקיבלנו אפטר ל72 שעות, ירושלים הייתה נתונה תחת האפלה וכך הלכתי ברחובות החשוכים להיכן שהוליכוני רגלי ובאתי לביהמ"ד גור ברלב"ח שאור קטן בקע מאחד החלונות,
מיד עם הכנסי בדלת למטה השעה היית בין 2 ל 3 בלילה(בביהמ"ד בקומת הקרקע למי שזוכר) פתח האדמו"ר את הדלת הפינתית וקראני בשמי, נאלמתי דומיה איך זוכרני כשאני עם זיפי זקן מלוכלך וכו', התקרבתי ואז שאל אותי אתה "רעב"? לא כחדתי ואמרתי "כן", הרבי בעצמו ללא משרתים הכין לי תה חביתה וירקות ונתן לי לאכול עם סיום הא=צלחת שאל אותי שוב אתה עדיין רעב? עניתי כן ושוב הכין לי מחדש, סיימתי לאכול ואז תחקר אותי על אופי הלחימה ובדיוק איפה הייתי ושאלני אם הרגתי ערבים ועוד, תחושתי הייתה שהוא שאל ממש את השאלות הנכונות וכאילו שידע הכל והסתובב אתי היכן שהייתי (ואולי הוא היה המלאך שליוה אותי ושמרני) .
הרבי אמר לי שהמלחמה עומדת להסתיים ואיתה גם שירותי הצבאי, ושאלני מה הם תוכניותי לעתיד, עניתי לו שאני חושב ללמוד להיות עו"ס, הרבי אמר לי שזה רעיון טוב מאוד כי אין מספיק דתיים בתחום הנ"ל וכך אוכל לעזור ולהבין את הדתיים, הוא ברכני בחום ואז בעומדי בדלת הוא קרא לי שוב תוך שהוא מפליג למרחוק .... ואמר לי ואם יפנו אליך ישיבה שלי תזכור ממני.
עם השנים שכחתי מכל זה, התקדמתי והגעתי לנהל את מחוז הצפון של העוס"ים ואז פנה אלי הרב אשר נייהוז שליט"א ר"י חסידי גור בחצור הגלילית ובפיו בקשה לעזרה, כמכת ברק נזכרתי באמירתו של הרבי וכמובן עזרתי לו בכל האפשר, ואם כן תבינו אני פה בשביל לעזור...

נוטר הכרמים · הודעהעל ידי **נוטר הכרמים** » ב' מרץ 11, 2019 8:46 am

.השוחט כתב:יישר כח לכל המעודדים. ואף הוא היה מתכוון כנגד המברכים ואומר להם כל מילי דמיטב.

אני משתף מהרהורי לבי. בדרך כלל אצל מנהיג כמו הב"י זי"ע, לכל חסיד יש לפחות כמה סיפורים אישיים.
לא בהכרח מופתים. אבל הדרכות והוראות ועצות וכו'.
הרי כל אחד נכנס בכל אירוע. בשידוכים, לפני חתונה, כשנולד, כשקנה דירה, פרנסה, מוסדות לילדים וכו' וכו' וכו'.
אם 1000 חסידים יספרו כל אחד 5 עובדות. יש לנו ספר עב כרס המכיל 5000 עובדות.
ולמרבית הפלא, תמיד יש רק בודדים שיש להם איזה מין חוש להרגיש שכל מעשה'לה קטן הוא למעשה "סיפור".
הם אלו שמספרים וכותבים. ואחר כך זו המורשת שנשארת לדורות.
ולפעמים אלו הכותבים הם בכלל לא מגדולי המקורבים.
וכמו באשכול כאן. כמה כבר אני הצעיר והקטן הסתובבתי שם?
הלוא יש בגור בלעה"ר מאות אנשים שחיים איתנו שדיברו עמו מאות ואלפי פעמים.
אני חש כמו בדיחה מהלכת, שאני ה"פרעמדער", דער צו געקומענער, שרק טעם שם על קצה קצהו של המטה ובגיל צעיר מאד,
אני בכלל "מאן דאמר".
למען האמת לא היה עולה בכלל על דעתי שיש לי מה לספר, אילו מישהו כאן לא הציע לי לכתוב משהו קטן.

אני מרגיש כך בעוד מקומות שהסתובבתי, ופתאום הקמצוץ סיפורים שבידי, תופסים מקום.
[הסתובבתי ב"ה אצל כמה וכמה צדיקים וגדולים. מטבעי אני נמשך לצל כנפיהם של אנשי מעלה].
ואני משתומם היכן רבבות העובדות של אנ"ש המקושרים והמקורבים באמת?

זהו לבינתיים, כמו שאומרים עד ל"הודעה" חדשה....

כבוד ידידנו השוחט, אל תאמר די, יש שכר לפעולתך, שכר שיחה נאה מלאה חיזוק וטעם זקנים. כנכד לסבא חסיד גור ומקושר ל'בית ישראל' זי"ע בלו"נ, למרות שלא היה לו ספודיק ופיאות מתחת לכיפה (בקושי קפוטה בסוף ימיו), אני ממש מלקק את האצבעות.

לעצם הנושא של ה'קמצוץ' מול ה'רבבות'. התהיה הזאת מלווה אותי זמן רב בקשר לדמויות אחרות. והנה כמה תובנות שאספתי.

1. אלו שיודעים לראות ולספר, הם אנשים ש'יש להם את זה'. בדרך כלל, סקרנים, עירניים מאוד, בעלי כושר ראות וניתוח. הם חווים את הדברים עמוקות בשעת מעשה, עם כל העוצמה והניחוחות מסביב, כבר בזמן ההתרחשות הם מקטלגים את זה כ'מעשה', ומספרים את זה, ולכן זה חקוק להם בעצמות. (יש גם את הבעלי זכרון הנדירים). לא כל אחד נולד עם התכונות האלו, לשאוף אל תוכו, לשמר, ולזכור.

2. דמות שמתעסקת עם הרבים, מטבע הדברים לא כדאי לה להחזיק אנשים מהסוג המתואר לעיל בעמדה קרובה ובכירה. אנשים כאלו מוטב שידעו פחות על אנשים שונים ועל צרות משונות רח"ל. הבריות פוחדות מהם ומתביישות מהם. גם אם לא יהיו נוכחים ממש, נוכחותם בשטח מכבידה ומאיימת. באיזשהו מקום, לא נוח גם לרבי אתם, הם בולשים ועוקבים, מנתחים ומפרשנים כל תנועה. מי אוהב לחיות ככה, כשהופכים כל אמירת אגב שלו ל'סוד קדושים'...

3. לפיכך רוב ה'מקורבים' בהרבה מקומות הם אנשים שתקניים ומעשיים, חסרי לחלוחית מיוחדת. הרבה ענייניות וקור רוח, והשלטת סדר ומשמעת. אם הרבי רוצה להשתעשע עם איזה גישמקאער הוא לא חייב אותם לידו צמוד.

לכן בד"כ ה'בעלי מספרים' אינם מקורבים ברמה הגבוהה והתדירה, ולהיפך.

כעת להמון העם, כבר איני מדבר מליטוואק. אפילו חסיד הנכנס לרבו וזוכה במשך השנים לכמה מאורעות ותגובות בלתי צפויים, פקחות או מופתים וכד', לרוב זה סיפורים מאוד מאוד אישיים. פעמים רבות, בהשמטת חלק מן הפרטים הסיפור והלקח שבצידו או ה'גדלות' מתייבש לגמרי.

בכל אופן, אנשים כמוך, עם מלאי של 'שימושה' רווי בהוד קדומים ובעסיסיות מתוקה, שילוב של חריפות ירושלמית מבית אבא עם 'עשיית עסק' וסקרנות בני ברקית, הם ברכה מרובה בכלל, ולפורום כמו שלנו, בפרט. כה לחי!!

גביר · הודעהעל ידי **גביר** » ב' מרץ 11, 2019 8:51 am

"הרבי עמד לעבור את הכביש, במעבר חציה.
אבא תכנן לעבור במקום שלו, לא במעבר חציה.
באותו רגע הרבי פתאום הסתובב וסימן לו לא לעבור במקום סכנה".

דבר דומה סיפר לי ידיד, ירושלמי ממשפחה 'פרושית' ידועה, על אחיו של הב"י, האדמו"ר בעל לב שמחה. פעם אחת, בילדותו של המספר, הלכו הוא והמספר על הכביש, אאל"ט, ברחוב יוסף בן מתתיהו או ברחוב סמוך [יתכן שלמדו בת"ת 'המסורה'], והאדמו"ר בעל לב שמחה שבא לקראתם סימן להם בידו לעלות למדרכה.

.השוחט · הודעהעל ידי **.השוחט** » ב' מרץ 11, 2019 9:08 am

מתפעל כתב:יישר כח גדול הרב שוחט,

לגבי ביקור הרבי אמרי אמת במערת המכפילה, יש מר' שמאי גינזבורג פירוט בזכרונותיו ואולי זה מופיע גם בסר שיצא לאור עליו. הרי הוא עצמו היה שם ונעצר.

מה סודי בסיפור הזה וממי אין לך רשות לספר? לא מובן.

יישר כח על המראה מקום לדברי הג"ר שמאי. אני לא מכיר.
כשסיפרו לי אמרו לי לא לספר. אולי המספר חשב שלא יודעים וטעה בכך.

אגב. העירוני שהסיפור עם התפילין הפסולות, לא עם הב"י אירע אלא עם הל"ש. תיקנתי גם בפנים.

איש חסיד נלבב ביקשני למחוק לגמרי כל אות יח. מסתמא מפני כבוד הבחור בעל המעשה.
תפילה עושה מחצה. מחקתי את הרמז לשמו ועוד איזה פרט.
ובפרט שבאמת מיד זה גרר מכשול שמישהו פירט.
ומודה אני לפלוני שנרמז שאין זה מהראוי ומחק את הודעתו. (חבל שנמחק איזה ד"ת נחמד מהרבי שהיה שם...)
ולוואי ניזהר בדברינו.

עוד העירני אותו חכם וחסיד, וביקשני לסלק לגמרי את שם הרבי שליט"א מבית הקברות דכאן.
וממילא עוד סיבה למחוק לגמרי את כל אות יח.
(למרות שהרבי שליט"א סבר שמצוה לפרסם מעשה זה).
אע"פ שהייתי מבטל דעתי מפני דעתו ומקיים דבריו ולא עובר על דברי חבריי ורבותיי,
איני עושה זאת מפני ההרגשה שלא נכון לשמח אחד ולצער רבים אחרים.
מקוה שאני צודק בזה. קצת קשה עלי שאני מסרב לבקשה טהורה.

.השוחט · הודעהעל ידי **.השוחט** » ב' מרץ 11, 2019 9:10 am

[quote="אהרן תאומים"]

מיד עם הכנסי בדלת למטה השעה היית בין 2 ל 3 בלילה(בביהמ"ד בקומת הקרקע למי שזוכר) פתח האדמו"ר את הדלת הפינתית וקראני בשמי, נאלמתי דומיה איך זוכרני כשאני עם זיפי זקן מלוכלך וכו', התקרבתי ואז שאל אותי אתה "רעב"? לא כחדתי ואמרתי "כן", הרבי בעצמו ללא משרתים הכין לי תה חביתה וירקות ונתן לי לאכול עם סיום הא=צלחת שאל אותי שוב אתה עדיין רעב? עניתי כן ושוב הכין לי מחדש,

הדגמה למי שדיבר על כך שרחמנותו ואבהיותו של הרבי לא היתה ידועה...

ברוז · הודעהעל ידי **ברוז** » ב' מרץ 11, 2019 10:21 am

ישנה חשיבות מיוחדת לאשכול שכזה, בפרט בחסידות גור שהיא מספר 1 בצנזורה, וכל סיפור עסיסי נתחב עמוק עמוק בבוידם. (90% מהסיפורים כאן לא יכתבו בגור לעולם!)
זוהי גם התשובה על תמיהתו של הרב השוחט על מיעוט הסיפורים במקרה דנן.

חבר פורום אוצר החכמה

.השוחט כתב:אם 1000 חסידים יספרו כל אחד 5 עובדות. יש לנו ספר עב כרס המכיל 5000 עובדות.

לאו דוקא חסידי גור אלא כל בן ירושלים יש לו מה לספר.

תורה מפוארת · הודעהעל ידי **תורה מפוארת** » ב' מרץ 11, 2019 11:56 am

סיפר לי הרב ז. ה. שליט"א שבבחרותו הלך אחר ליל שב"ק יחד עם בחורים נוספים, והחליטו שאם כבר אז כבר כדאי להיכנס לטיש של הב"י ולראות מה קורה שם, הרבי שהיה דרכו להסתובב לפני הטיש ולראות מי נמצא, ראה את חבריו ואותו וחפץ היה לעוררו, הדבר היה בפר' חיי שרה, הוא קרא להם ואמר לו בנימה אישית: אבן טובה הייתה תלויה על צווארו של אברהם אבינו, כל הרואה אותה היה מתרפא, כל - אויכט געמיינע וי דיר... הוא אמר לפני כי עד היום זה עומד לפניו האבן טובה שהרבי נטע בו להסתכל על פניו לבלתי יחטא!! (משום כבודו אין אני מזכיר שמו)

תורה מפוארת · הודעהעל ידי **תורה מפוארת** » ב' מרץ 11, 2019 12:04 pm

שמעתי מעשה מחריד. היה יהודי שאחר השואה לא חפץ להקים משפחה אחר כל השערוריות והרבי שידל אותו ועלתה בידו שישא אשה כשרה, אותו אדם זכה בבן יקר שבבוא היום נכנס לישיבה ליטאית חשובה בי-ם, נודע לרבי כי הבחור התחבר לחברים רעים ויורד מעט ברוחניות, הרבי קרא לו ודבר על לבו לעזוב את החברים באומרו ראה כמה צער הנך גורם להורך וכו וכו' והוא ניאות לכך. כעבור ימים מספר נודע לרבי כי הוא ממשיך בחברותם, הרבי היה אויס מענטש מה לעשות, אחד מהחברים של אותו בחור הציע לרבי ואמר אולי במקום להפריד את הבחור מחבורתם אפשר להפריד את חבורתם ממנו, על ידי שיגרמו שירחיקו אותו מהם. הרבי נהנה מאוד ושלח את הבחור לעשות כן - קריינא דאיגרתא וכו'.
כעבור תקופה נודע לרבי כי המפריד בין הדבקים מצאה חן בעיניו אותה חבורה והוא עצמו דבק בהם, הרבי הסתובב בחדר הלו"ש מאוד סהרורי ושלח לקרוא לבחור, הבחור נבהל והבטיח לרבי שאין לו יותר קשר עמם. כעבור שבוע נודע לרבי כי אותה חבורה טסו לחו"ל ועמם אותו בחור [השני] המבטיח.
כעבור זמן כשחזרו לארץ בוש הבחור להיכנס לרבי ולא בא, אך כעבור זמן זמנם זמניהם לבו לא נתן לו והוא בא דקה לפני הטיש, הוא קיוה שהרבי לא יראה אותו ויונח לו, אך מיד כשהבחין בו שלח לומר לו שיצא מביהמ"ד והראה שאין דעתו נוחה ממנו. אחר הטיש אמר הרבי למשמש משפט מבהיל, מה גם שדרכו הייתה לקרב כ"א אף שהיה רחוק מאוד ואמר [בתרגום חופשי]: בחדר זה יש מקום לכולם, לחייבי מיתות בי"ד, כריתות, פושעים, לכולם, אבל לשקרנים לא!!
מ-פ-ח-י-ד.
מוכר?

חבר פורום אוצר החכמה

: שקרן.PNG (14.92 KiB) נצפה 19752 פעמים

גלאגוזים · הודעהעל ידי **גלאגוזים** » ב' מרץ 11, 2019 1:56 pm

תשואות חן להרב פותח האשכול.
נפלא ביותר.

בהורמנותיה אוסיף משהו מתחושה אישית הגם שאינו ממש מעניין האשכול.
מאחר ורבים מהסיפורים סופרו ע"י אביו זצ"ל שזכיתי להיות אחד מתלמידיו,
ואחד מהם [סעיף ה] שמענו מפיו במהלך השיעורים בימים שאחרי הפטירה.
היה זה אביו זצ"ל שבעטיו נתוודעתי לאסון הגדול.
בבואי לישיבה מביתי [לאחר שבת חפשית] בשעת הצהרים, זמן שהיה אמור להתקיים השיעור.
בחצר הישיבה ראיתי את מו"ר האהוב זצ"ל מליט את פניו על גג מכוניתו ממרר בבכי כמו ילד קטן.
כמדומני שעד אז לא ראיתי מבוגר ממרר בבכי בעצמה כזו.

זכרון שלא מש מהלב.

פרנקל תאומים · הודעהעל ידי **פרנקל תאומים** » ב' מרץ 11, 2019 3:44 pm

נוטר הכרמים כתב:
.השוחט כתב:יישר כח לכל המעודדים. ואף הוא היה מתכוון כנגד המברכים ואומר להם כל מילי דמיטב.

כבוד ידידנו השוחט, אל תאמר די, יש שכר לפעולתך, שכר שיחה נאה מלאה חיזוק וטעם זקנים. כנכד לסבא חסיד גור ומקושר ל'בית ישראל' זי"ע בלו"נ, למרות שלא היה לו ספודיק ופיאות מתחת לכיפה (בקושי קפוטה בסוף ימיו), אני ממש מלקק את האצבעות.

בדור הקודם היו כידוע חסידי גור רבים שלא חבשו ספודיק ובוודאי שלא היו מעוטרים בפאות ארוכות (אגב, למיטב ידיעתי, בפולין, רובא דרובא של החסידים היו בעלי פאות קצרות ממש, ולא חבשו כלל ספודיק, כ''א רק 'דאשיק' פולני), בתל אביב היה שטיבל של גור שהיה מכונה ''גור קאפעלוטש", באשר מתפלליו היו חובשים כובעי קנייט'ש סטנדרטיים.

.השוחט · הודעהעל ידי **.השוחט** » ב' מרץ 11, 2019 3:54 pm

גלאגוזים כתב:תשואות חן להרב פותח האשכול.
נפלא ביותר.

בהורמנותיה אוסיף משהו מתחושה אישית הגם שאינו ממש מעניין האשכול.
מאחר ורבים מהסיפורים סופרו ע"י אביו זצ"ל שזכיתי להיות אחד מתלמידיו,
ואחד מהם [סעיף ה] שמענו מפיו במהלך השיעורים בימים שאחרי הפטירה.
היה זה אביו זצ"ל שבעטיו נתוודעתי לאסון הגדול.
בבואי לישיבה מביתי [לאחר שבת חפשית] בשעת הצהרים, זמן שהיה אמור להתקיים השיעור.
בחצר הישיבה ראיתי את מו"ר האהוב זצ"ל מליט את פניו על גג מכוניתו ממרר בבכי כמו ילד קטן.
כמדומני שעד אז לא ראיתי מבוגר ממרר בבכי בעצמה כזו.

זכרון שלא מש מהלב.

יישר כח מיוחד להרב גל אגוזים. באמת בשבעה מישהו סיפר לנו את זה שאבא בכה בכי תמרורים. [אולי אתה].
אני חושב שהוא נסע לישיבה באותו יום מר ונמהר לפני שזה נודע. ורק שם הוא שמע את זה.

בהזדמנות שוב יישר כח לכל המגיבים בחמימות כאן ובהודעות פרטיות.
וייש"כ מיוחד להרב הנוטר על ההבחנה וההגדרות המדוייקות [כדרכו] בענין הסיפורים שנתקעים אצל המקורבים. באמת מתיישב על הלב.
א' הכותבים ייחס זאת לצנזורה עצמית בחסידות מסויימת.
אני רואה זאת ממש בכל מקום. בלי קשר לצנזורה.

בכל אופן כבר רשמתי לי ראשי פרקים לעוד כמה סיפורים. אקוה לעת הפנאי [כלומר בשעות הקטנות].

תורה מפוארת · הודעהעל ידי **תורה מפוארת** » ב' מרץ 11, 2019 4:06 pm

ר' מוטל מיירנץ מספר שתופעת הפיאות הארוכות החלה עוד בפולין ראה המצו"ב:

תורה מפוארת · הודעהעל ידי **תורה מפוארת** » ב' מרץ 11, 2019 4:36 pm

האם מישהו שמע פעם כן איזשהו טעם לקרבה הגדולה של ר' דוד מגיד שליט"א, דבר שמסקרן לא אחד

בן ירושלים · הודעהעל ידי **בן ירושלים** » ב' מרץ 11, 2019 5:19 pm

רבינו השוחט המפליא לעשות. ייש"כ עצום.
סיפר לי ידיד שהוא רב'ה בחידר שפעם היה בטיול עם תלמידיו במירון אצל רשב"י. כשיצאו ביקש חסיד גור לתפוס טרמפ עם בנו.
כשעלו לאוטובוס התפתחה שיחה ואותו חסיד סיפר ששנים רבות היה חשוך בנים. מקובל היה בגור שבשעה שהב"י מגיע למירון נפתחים שערי שמים לתפילותיו. היתה קבוצה של חשוכי בנים שכל הזמן התעדכנה מתי הרב'ה נוסע למירון.
יום אחד הגיעה הידיעה שלמחרת השכם בבוקר הרב'ה נוסע למירון. הקבוצה נסעה בעוד לילה והמתינה ב'רשב"י'. הרב'ה הגיע במונית ובצעדים מהירים ניגש לציון והתפלל מעט. הקבוצה כולה הסתתרה קצת מרחוק מאימת הרב'ה.
כשסיים הרב'ה פנה ואמר בקול: מישהו צריך להתברך?
כל הממתינים מיהרו והרב'ה בירך אותם.
זו היתה השנה האחרונה לחייו. "והנה", סיים אותו חסיד, נולד בני יחידי זה ושמו שמעון ישראל".
במענה לשאלה אמר שכל הקבוצה ההיא נפקדה מלבד אחד.

ומענין לענין. בימים אלה עומד לצאת ספר 'דרך אבות' על חייו, הנהגותיו ואמרותיו של רבי אריה לוין זצ"ל ומשפחתו (לקראת היארצייט החמישים). יש שם כמה וכמה סיפורים על הקשר החזק בין רבי אריה לבית ישראל.
ועוד משהו. חתנו של ר' אריה - רבי שמואל אהרן יודלביץ התגורר במקור ברוך , די סמוך לרב'ה הב"י. לפעמים בליל שבת הרב'ה היה נעמד סמוך לביתו כדי לשמוע את הקידוש שלו ולענות אמן.

תורה מפוארת · הודעהעל ידי **תורה מפוארת** » ב' מרץ 11, 2019 5:30 pm

בהקשר לרבי ארה לוין ידוע שכשישב שבעה על אשתו הגיע הב"י לנחמו ור"א היה שבור מאוד, הב"י שראה את שברו אמר לו משהו רעיון הזה ראה שאני נראה גבור וחזק ויש לי קפוטה וכובע ולמטה מחכה לי רכב ואני נראה חזק, ואז הצביע כלפי לבו ואמר לו האמן לי שבפנים אני שבור לרסיסים. והתכוון לומר לו שמפני שהוא דוגמא לרבים הןא צריך להתחזק ולהיראות חזק ור"א העיד שזה ניחמו. כך שמעתי ללא מקור מוסמך.

ד"א ידוע כי הלב שמחה היה פועל ישועות לילדים ע"י ר"ש כאומרו נעשה אדם נאמר בעבורך.
אמר לי מישהו חסיד גור שאדמורי גור היו שניות בלבד ע"י הציון ולא התעכבו שם זה נכון?
שב ללא קשר, בהקשר לחתן הגר"א - הגרי"ש אלישיב, ידוע כי הב"י היה מפנה אליו שאלות הלכתיות הרות עולם כדרכו שלא לפסוק שאלות הלכתיות, כך סיפרו אחר פטירת הגריש"א.

בן ירושלים · הודעהעל ידי **בן ירושלים** » ב' מרץ 11, 2019 6:01 pm

גם אני שמעתי על הביקור של הב"י בנחום אבלים.
כנ"ל- המספר אמר שהיה שם אצל רשב"י זמן קצר מאד.
פעם הב"י אמר שההגדרה "הצדיק הירושלמי" אכן תואמת לר' אריה שכן ירושלים לא נתחלקה לשבטים ור' אריה לא שייך לאף קבוצה או מפלגה אלא לכלל ישראל.

לא ידען · הודעהעל ידי **לא ידען** » ב' מרץ 11, 2019 9:03 pm

סיפר לי בעל המעשה. חסיד מן השורה.
הוא היה אברך צעיר והתעסק בשידוכי בחור מהישיבה.
היה שידוך שכבר יכל להסתיים ביום שני בשבת, אלא שהרבי אמר לו פתאום, שמע. כדאי לעשות את הפגישה במוצאי שבת.
הוא היה בטוח שזה משהו שמימי.... שהרבי רואה ששורש שידוכם שייך לשבת או משהו בדומה.. נסתרות....
כך אכן עשה והשידוך קם ונהיה.
אחרי זמן רב, יצא לו לדבר על זה עם הרבי, אולי כי היה עוד שידוך וחשב שצריך לשאול את הרבי באיזה יום להפגיש ביניהם,
הרבי אמר לו 'אחח. מה עולה בדעתך?! פשוט, הבחור הזה הייתה לו חליפה ישנה ומרוטה, חדש לא שייך כי הוא אביון ממש, גם לא יסכים לקבל נדבה,
אז הבחנתי שהקפוטה לשבת טובה יותר.
אכן משהו שמיימי.

מצרף סיפור שהופיע בהמבשר באדר א' ש.ז.
אני מכיר היטב על מי הסיפור מדבר והוא כמעט ללא שינויים מהמקור. רבים גם מכירים את האישיות עליה מסופר. צמח לאיש חשוב ות"ח נודע.

פורום אוצר החכמה

מי מחובר