הודעהעל ידי מחולת המחנים » ה' מרץ 14, 2019 3:42 pm
קיבלתי רשימות ממרן הגר"מ שטרנבוך שליט"א - הנהגות והדרכות שראה אצל מרן הבית ישראל זי"ע
עובדות והנהגות
א] סיפר לי כ"ק אדמו"ר מגור בעל ה"בית ישראל", שלמד עם אביו את כל הש"ס עם רש"י מגיל 16 עד גיל 18, ואמר שיש להחזיר עטרה ליושנה ולראות שכולם יעשו כן וילמדו ש"ס כולו בגיל הבחרות.
ב] פעם שאלני בשב"ק אם כבר למדתי את הפרשה עם פירוש רש"י, וכשהשבתי לו שאני טרוד בסדרי לימודו, השיב לי "אני מבקש ממך טובה אישית, תלמד קבוע בכל שבוע שנים מקרא ואחד תרגום עם פירוש רש"י".
ג] מידי שנה היה רגיל לבקר בערב יום כיפור את מרן הגרי"ז זצ"ל. פעם בשעה ששהיתי בביתו סמוך ליום כיפור, עבר מרן הגרי"ז זצ"ל מתחת חלון חדרו של הרבי זצ"ל, ואמר לי הרבי, "בא נצא לחוץ להרב מבריסק, שהלא ביקור שלי אצל הרב מבריסק בביתו בוודאי מהווה ביטול תורה בשבילו, וא"כ ארוץ אליו עכשיו ואברכהו בקצרה".
ד] פעמים רבות היה נמנע מלהשיב ותפס במידת השתיקה. ואמר לי בשם אביו שאם אינו משיב ומניח להכרעת השואל, זהו גופא התשובה הנכונה לו, וביאר בנו האדמו"ר זצ"ל, שאם מתיר להדיא נראה שהותרה, והשואל עלול להקל יותר מדאי כיון שהותרה הותרה, ולכן סותם ומניחו לשואל כדי שלא יהיה לו תשובה מפורשת שמותר, ואז כשירגיש השואל שאינו רוצה להתיר להדיא, יזהר שתהא אצלו רק כדחויה.
ה] בעניין חשמל בשבת, אמר לי "אני משתוקק להחמיר, אבל איני חופשי לפעול כרצוני, כי אם אנהג כך, אזי החסידים בתל אביב ידמו בליבם שנהפכתי ל"קיצוני" ולא ינהגו על פי הוראותי בשום דבר, ומה אעשה שגם את החומרות שלי צריך אני לשקול במבט של טובת הכלל".
ו] זכורני שפעם הודיעו לו על יהודי אחד מגדולי מתנגדיו ולוחמיו שמת, ואמרו לו שזהו "מופת של הרבי", והוא נזדעזע ונחרד ממש ואמר, אינני גורם ח"ו פורענות ליהודים, ואל תקשרו אותי בשום פנים ואופן לפורענות שבאה על יהודי ח"ו.
ח] פעם ביקש שיביאו לפניו גר צדק כדי שיוכל לקרבו ולאהבו ולקיים מצוות עשה ד"ואהבתם את הגר", ואכן הביאו לפניו גר צדק, והוא דאג לקרבו ולגדלו ולרוממו מאוד עד שהיה בטוח שקיים מצווה זו.
ט]. כשבאתי להיפרד ממנו טרם נסיעתי ללונדון, הוא שאל אותי אם יש לי 'מזונות' לאכול בדרך, והשבתי לו שאינני אוכל מזונות (א.ה. רבינו היה נמנע מלאכול מזונות כדי לצאת מחשש ברכת בורא מיני מזונות לכמה פוסקים), והנה למחרת בשעה ארבע לפנות בוקר מגיע אלי שליח מהרבי עם מיני תרגימה שברכתם שהכל, וסיפר לי שהרבי ביקש מהרבנית ע"ה לאפות במיוחד עוגת שקדים שברכתו שהכל עבור צידה לדרך, והתפעלתי מאוד אז מגודל חסדיו.
י] כשנכנס לביתו החדש ברחוב מלכי ישראל (כשעבר מרחוב דוד ילין) הסתכל על ביתו החדש, ואמר לי, "אל תחשוש, עולם הבא אינני יודע אם יש לי, אבל עולם הזה בוודאי אין לי מעת שנהרגו אשתי וילדי".
יא] "הוא היה קנאי גדול בדעותיו והשקפותיו ואף שילם דמי חבר בעדה החרדית, כן היה מדגיש שאינו שומר טינה או שנאה בליבו לאותם החוגים שסבורים אחרת ממנו וכוונתם לשם שמים, באומרו "גם אני חבר בעדה החרדית ומשלם דמי חבר".
יב] הוא לא ראה עצמו כמנהיג חסידות גור בלבד. פעמים רבות אמר כי הוא רואה את תכליתו וייעודו בעולם הזה בתיקון ענייני קדושה אצל בני הנעורים. משום כך התעניין בנעשה בכל בחור ישיבה וישיבה.
יג] את יחסי הקרבה עם הבחורים אותם רצה לחזק יצר בשיטה חינוכית נפלאה. תחילה היה מזמין את הבחור לשתיית תה בצוותא, בשיחות הראשונות היה משוחח עמו על דא ועל הא, שיחת חולין במילי דעלמא, הבחור היה תמה על כי גדול וקדוש כמוהו מוצא פנאי לשוחח עמו על דברים של מה בכך, אך כך נוצר הקשה העמוק. לאחר כמה שיחות כאלו שהיו בגדר הכשר מצוה נטל את הבחור והחל בשיחות רציניות ונוקבות עד שהצליח לחזקו ביראת ה' טהורה.
יד] היה זהיר מאוד שלא לבטל אחרים מלימוד תורה, במקרים רבים היה משוחח עם בני תורה, ולפתע היה מקצר באומרו "עד כאן היה לצורך ולתועלת, עכשיו לך ללמוד"!
טו] "פעם אחת הוא שאל אותי אודות בחור אחד, וכיון שחשש שאני מפקפק אם להגיד מפני לשון הרע, אמר "דע לך בחדר הזה אין איסור לשון הרע, שהכל לתועלת, וכל מה שאני שומע אני פועל ועושה ובע"ה יהא תמיד בזה תועלת", והוסיף עוד "כל מה שאתה שומע בביתי אסור לספר בחוץ".
טז] פעם אחת שמע כי אחד מאנשי בית המדרש אינו מסכים לשלוח את בנו לישיבה קדושה, אך נודע לו הדבר, מיהר ויצא לבית המדרש בו שהו מאות חסידים, והחל לפסוע בו במהירות מעבר לעבר כשהוא פולט ללא הרף: "אל תחטאו בילד, אל תחטאו בילד, אל תחטאו..." הוא לא הביט כלל לעבר אותו איש, אך הלה הבין, הדברים חלחלו בליבו, ועוד באותו יום שינה את החלטתו.
יז] פעם אחת כשנכנסתי אליו אמר לי, ששמע שיש לי קשר עם רב אחד שיש לו השפעה על בעל הבית אחד שיחזק את גדרי הצניעות בביתו, וביקשני שאדבר עם הרב ההוא להפעיל השפעתו.
(אף שהיהודי ההוא לא היה לו שייכות לגור).
יח] כמה פעמים שמעתי אותו זועק כשהיה נראה לו שהאב אינו מחנך בנו במקום הראוי "הילד איננו ואני אנה אני בא" - אם הילד אינו הולך בדרך הישר והתורה, אנה אני בא הלוא אני האב ארד בכך לבאר שחת.
יט] ענוותנותו היתה מופלאה. גם עם בחורים פשוטים דיבר כדבר איש אל רעהו. הוא אף סירב בכל תוקף לערוך 'שולחן' בערים אחרות. ומשום שחשש שמא יש בכך משום חשש גאווה וכבוד.
כ] אמר לי כמה פעמים שהוא משתוקק מאוד לשמוע ברכת כהנים, שכן התורה נתנה כח לברכתם – בין לצדיקים ובין לאינם צדיקים.
בענייני הלכה
כא] היה זהיר מאוד בדקדוק הלכה, ולא וויתר על שום דקדוק מצוה. וזכורני שבתפילין הקפיד על קלף מיוחד המעובד לשם תפילין לבד בלא שום תנאי, כן גם הקפיד באופן מיוחד בעניין מאכלות אסורות.
כב] גם בזמן תפילה וקריאת שמע הקפיד עד מאוד. קריאת שמע בזמנה, ותפילת מנחה קודם השקיעה דווקא, תקופה ארוכה אף נהג להתפלל עם הנץ החמה כמנהג וותיקין.
כג] במוצאי פסח שלח מיד אחד מבני הבית לקטמון להביא בקבוק בירה מגוי בכדי לאכול חמץ מיד במוצאי פסח. והראה לי מקור לכך מדברי התרגום יונתן בפרשת בא "ברמשא דעשרין ותרין תיכלון חמיע".
כד] התרחק עד מאוד מלפסוק ולהורות בענייני הלכה. ואף בשאלות פשוטות נמנע מלהשיב ואמר שאין זה שייך אליו, ופעם בא אליו מישהו להתייעץ בעניין שלא היה נראה בו נידון הלכתי, אבל הוא זצ"ל הרגיש שיש בזה גם נושא שיש לדון עפ"י הלכה, ולא הסכים להכריע בזה.
כה] אמר לי פעם שאף שאמרו חז"ל (כתובות ס"ז ע"ב) שבכלל מצוות צדקה הוא לתת לעני את כל מחסורו – וגם "סוס לרכב עליו ועבד לרוץ לפניו" – והגם שאין זה צריך לו לקיומו ההכרחי, מ"מ ממעות מעשר אין לתת אלא לעניים ממש שצריכים את המעות כדי להתקיים, שכן לא תיקנו מעשר לעניין אלא בעניין ממש הצריכים מעות כדי לקיים את גופם. אלא שהוסיף שאינו מורה כן למעשה אף שנראה לו כך מסברא.
כו] היה מקפיד שלא להחליף מעות במעות, וכאשר קיבל מעות חקר ודרש עד שידע בדייקנות למה מיועד הכסף, אם לצדקה, ולאיזה צדקה, ואם אישית בשבילו.
כז] שאלתי אותו בענין שידוך ששמות המחותנים זהים, אם לחשוש לצואת רבי יהודה החסיד שלא לגמור השידוך, ואמר לי "אצלינו אין מקפידים בזה", וכשראה שעדיין מהססים לקבל את דבריו הוסיף "אולי דקפיד קפדינן בהדיה, (וכמו שכתב כיו"ב החת"ס אה"ע ס"ס קט"ז), וישאל אצל רב אחד שבקי במנהגים אלו" ולא רצה למעשה להקל עוד. (תשובות והנהגות ח"א סי' תשל"א, וח"ה סי' שי"ד).
כח] אמר לי לגבי חיוב נשים בד' צומות, שאף הנשים המתענות מעולם לא קיבלו עלייהו דליהוי חיוב כמו באנשים, וכ"ש בזה"ז דחלושות הן אין לחייב אותן, וכוונתו נראה שמעיקרא קבלו הנשים לצום רק אם יהא להם קל.
כט] שמעתי מפיו בשם הגה"ק ר' מנחם זמבא זצ"ל, שמותר בלא שום חשש להכניס לימון בתה בכלי שלישי, וכנראה שדעתו דכלי שלישי אינו מבשל אף כשהיד נכוית בו, ולענ"ד צ"ע. (תשובות והנהגות ח"ה סי' צ"ח).
ל] זכורני שהוא תמה פעם מהו מקור המנהג שנהגו הציבור לומר עם הש"ץ בחזרת הש"ץ, זכרינו לחיים, מי כמוך, וכתוב, ובספר חיים טובים, (ולמנהג אשכנז אומרים עם החזן רק וכתוב ובספר), ולא מצאנו לזה שום יסוד, ונדחק לומר ששמא הוא כדי לזרז ולהזכיר את הש"ץ לאומרם. (תשובות והנהגות ח"ה סי' קפ"ג).
לא] היה נוהג להדליק נרות חנוכה בשעה חמש בדיוק והיינו עשרים מינוט אחרי השקיעה, והבנתי ממנו שכך נהג אביו הגרא"מ זצ"ל.
לב] לפני כחמישים שנה כבר מסר לי למסור בשמו את חומר האיסור והפריצות בפאות ארוכות.
לג] שמעתי מפיו שהזהירות כראוי מחלב עכו"ם היא סגולה ליראת שמים.
דברי אגדה
לד] "כי איך אעלה אל אבי והנער איננו אתי" (בראשית מד, לד). שמעתי מפי כ"ק האדמו"ר מגור רבי ישראל זצ"ל לבאר הפסוק בדרך רמז, איך אעלה אל אבי והנער איננו אתי, איך אעלה אל אבי שבשמים לאחר מאה ועשרים והנער איננו אתי, דהיינו את בני הצעירים לא חינכתי כראוי ואינו אתי, דהיינו שכל אחד צריך ליפחד מאימת הדין על שלא חינך את בניו כראוי.
לה] "ואנחנו לא נדע מה נעבוד את ה' עד בואנו שמה", (שמות י' כ"ו). שמעתי מפי הרה"ק בעל בית ישראל זי"ע לפרש הפסוק בדרך רמז – "ואנחנו לא נדע מה נעבוד את ה'" – אנחנו מדמים שאנחנו עובדים את הקב"ה, אבל עדיין איננו יודעים כמה אנחנו רחוקים מעבודת ה', ואין לנו מושג מה נחשב באמת לעבודת ה' – "עד בואנו שמה" – עד שנבוא לעולם האמת, ואז נראה כמה בזבזנו את העולם הזה שניתן לנו כדי לזכות בו לחיי נצח, ורק כשנבוא שם נגע איך בזבזנו החיים.
לו] "ויקח את מחלת בת ישמעאל", (בראשית כ"ח, ט'). שמעתי מפי הרה"ק בעל בית ישראל זי"ע שמכאן מוכח שאפילו רשעי כעשיו מוחלין לו עוונותיו ביום חתונתו. והיה מזהיר מאוד חתן שבא להתברך אצלו, שלא לאבד את המתנה הגדולה הזאת דמחילה, ויזכור שמעכשיו הוא פותח דף חדש בחיים.
לז] שמעתי מפיו בביאור הטעם שבכרובים היה דמות תינוק, שהוא רמז לענווה בלימוד התורה - שהרי הארון רומז על התורה, וכדי להשיג את תורת ה' צריך להרגיש כתינוק שאינו יודע כלום, וגם החכם ביותר צריך לדעת שהוא כלום ממש לעומת הכוחות והכישרונות שיש לו.
לח] איתא במדרש (שכל טוב שמות י"ח) - בשעה שנשא משה את צפורה לאשה, השביעו יתרו שאותו בן שיהא לו תחלה יהא לע"ז, וקיבל עליו על כרחו, שנאמר ויואל משה לשבת את האיש, ואין ויואל אלא לשון אָלָה, ע"כ. ובפשוטו דברי חז"ל הם הפלא ופלא, דאיך יתכן שמשה רבינו ע"ה הסכים לתת בן אחד לע"ז ח"ו.
ושמעתי מפי כ"ק האדמו"ר בעל בית ישראל מגור זצללה"ה [וכמדומה שאמר לי זאת בשם אביו זצללה"ה] שאין הכוונה ח"ו שרצו שיהיה עובד ע"ז ממש, אלא שיתרו ראה שמשה הוא קדוש ה' וחשב שמסתמא הוא נזיר ה' ופרוש מן העולם, ולכן ביקש שבן אחד יהא בקי ומתמצא מה זה עבודה זרה ויוכל להסביר ולהורות לעם נגד הע"ז, וזהו הכוונה שביקש בן אחד לעבודה זרה - שיכיר את העבודה זרה כדי שיוכל להילחם בהם כראוי.
לד] "ואמר אל אדוני אלי לא תלך האשה אחרי", (כ"ד, ל"ט). ופירש"י "אלי כתיב, בת היתה לו לאליעזר והיה מחזר למצוא עילה שיאמר לו אברהם לפנות אליו להשיאו בתו, אמר לו אברהם בני ברוך ואתה ארור, ואין ארור מדבק בברוך", ע"כ, והיינו דמהא דכתיב "אלי" חסר בלא וא"ו, דייקו חז"ל שאליעזר נתכוון לקבל את יצחק כחתן לבתו.
והקשו המפרשים, דמ"ש לעיל בתחילת הפרשה בשעה שכתבה תורה את עצם הדבר שאליעזר נשבע לאברהם, כתיב "אולי" מלא עם וא"ו, ודווקא כאן דלא איירי על עצם המעשה אלא על הסיפור שסיפר אליעזר ללבן איך היה המעשה, נאמר "אלי לא תאבה האשה" בוא"ו חסר.
ושמעתי בזה מפי האדמו"ר מגור הרה"ק בעל בית ישראל זצ"ל, דמתחילה בשעה שאברהם שלח את אליעזר למצוא שידוך לבנו, הבין אליעזר שכפי הנראה אברהם מעוניין לבוא בקשרי שידוכים עם משפחה טובה ומיוחסת, אבל בשעה שראה אליעזר שמשפחת הכלה הם אנשים רשעים - לבן ובתואל, אז כבר עלה בליבו החשק שכמו שלבן יכול לבוא בקשרי שידוכים עם אברהם, כן גם הוא רוצה לבוא בקשרי שידוכים עם אברהם.
ועוד פירש בזה האדמו"ר זצ"ל, דבשעה שאליעזר היה אצל אברהם אבינו, אחזתו אימה ופחד ולא עלה בליבו להציע הצעה כזאת לתת את בתו שהיא בת עבד לבנו של אברהם אבינו, אבל כשהיה אליעזר בפני לבן, אז לא הרגיש פחד נורא כ"כ, ואז עלה בדעתו לחשוק ביצחק עבור בתו.