שרו של מצרים, רהב או עוזא? רהב, שרו של מצרים או של הים?

[היא שיחתי]

הרי בזה ב' קושיות שאני מתעסק בהן כעת.

א'
מחד בילקו"ש בשלח רמא, ובאוצר המדרשים ויושע 148, ובפסיקתא רבתי יז ועוד מבואר ששרו של מצריים "עוזא" שמו
ומאידך בזוהר תרומה בשלח ועוד מפורש ש"רהב" שמו וכן מבואר ברש"י בראשית מ ישעיהו ל ישעיהו נא תהלים פז תהלים פט איוב ט איוב כו
ועוד הרבה מראי מקומות עמי בזה אך אין לי סבלנות לפורטם

ב'
בהנ"ל מפורש ש"רהב" שמו של שר מצריים
ומאידך בבבא בתרא עד: במדב"ר קורח יח תנחומא חוקת א ילקו"ש ישעיהו תקי איוב תתקיג ועוד ש"רהב" הוא שמו של שרו של ים

ויש כיוון בזה ועוד הרבה מה לדון אף בעוזא ע"פ מה שנתבאר ביומא סז: שעוזא הוא אחד מן המלאכים שירדו לארץ ובל"נ מחר אמשיך בזה

אודה למראי מקומות ויישובים

תיקון: שו"ר שבזוהר מפורש שרהב הוא גם שר של מצרים וגם שר של ים
זוהר תוספת כרך ב (שמות) דף רעב עמוד ב
"שאילו קמיה אמר להו שפיר קאמר רבי יהודה והכי הוא ואנא אצטריך לגלאה רזא דמלה והא חזינא דר' יהודה גלי לה אלא אמר קודשא בריך הוא למשה משה השתא במצרים היה המטה של אהרן לדחות הקש השולט על ישראל במצרים אבל כשיצאו ממצרים כמה מקטרגי מזמני על ישראל לדחותם בים כמה מים מרים נזדמנו וקטרגו, באו לים בא רהב שרו של מצרים ושל ים אמר קודשא בריך הוא למשה הרם ונטה ידך כיון דאמר (שמות יד) הרם את מטך מהו ונטה את ידך אלא הרם את מטך נגד רהב שרו של מצרים"
זוהר חדש כרך א (תורה) פרשת בשלח דף נא עמוד ב
"אלא אמר הקב"ה למשה משה השתא במצרים היה המטה של אהרן לדחות הקש השולט על (המצרים) [ישראל] במצרים אבל כשיצאו ממצרים כמה מקטרגים מזומנים על ישראל לדחותם בים כמה מים מרים נזדמנו אצלם כמה מים רעים יקטרגו בהם. באו לים בא רהב שרו של מצרים ושל ים אמר הקב"ה משה הרם את מטך ונטה את ידך כיון דאמר הרם את מטך מהו ונטה את ידך אלא הרם את מטך נגד שרו של ים"

[יאיר]

viewtopic.php?f=7&t=2475&p=17544&hilit=#p17546

[שבטיישראל]

בקדושתא "אימת נוראותיך" לר' משה ב"ר קלונימוס הזקן מלוקא (ברוב הקהילות נהוג לאומרו בשחרית אחרון של פסח ובק"ק באשכנז המערבי נהגו לאומרו בשחרית שביעי של פסח)
בסוף הסילוק "אומץ גבורתך מי ימלל" -
"וַיֶחֱזַק רַהַב עַל שַֹר אֲוֵנִים וַיַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיִרְמְסֵהוּ בְּעֶזְרַת דָר אוֹפַנִים" -
נראה להדיא ש"רהב" הינו שר של הים, ו"אונים" הינו כינוי למצרים דנק' און ופיבסת (כן פי' במעגלי צדק והדרת קודש וכ"פ הרוו"ה ז"ל)

[היא שיחתי]

עוד מצאתי:
א'
מבואר ב שמות רבה בשלח פרשה כא סימן ה ששרו של מצרים "מצרים" שמו
"שרן של מצרים היה שמו מצרים, שאין הקב"ה מפיל אומה עד שהוא מפיל שרן תחלה, וכן אתה מוצא בנבוכדנצר שהפיל הקב"ה לשרו תחלה שנאמר (דניאל ד) עוד מלתא בפום מלכא קל מן שמיא נפל, א"ר יהושע בן אבין שרו של נ"נ =נבוכדנצר= קל שמו והפילו הקב"ה, אף שרו של פרעה מצרים שמו והיה פורח לרדוף אחריהם כיון שהשקיע הקב"ה את המצרים בים לא שקע תחלה אלא שרן שנאמר וינער ה' את מצרים בתוך הים זה שרן של מצרים ואחר כך ונער פרעה וחילו, וכן סוסיהם ורוכביהם רמה בים אינו אומר אלא סוס ורוכבו זה השר שלהן, הוי והנה מצרים נוסע אחריהם"
ב'
עוד מבואר שם בסימן ז שמי שקיטרג על ישראל ביציאת מצרים ובקריעת הים היה הס"מ
"כך בשעה שיצאו ישראל ממצרים עמד סמאל המלאך לקטרג אותן אמר לפני הקב"ה רבש"ע עד עכשיו היו אלו עובדים עבודת כוכבים ואתה קורע להם את הים מה עשה הקב"ה מסר לו איוב שהיה מיועצי פרעה דכתיב בו (שם /איוב/ א) איש תם וישר, אמר לו הנו בידך, אמר הקב"ה עד שהוא מתעסק עם איוב ישראל עולים לים ויורדים ואח"כ אציל את איוב"

[היא שיחתי]

כשהגיעו בנ"י לים סוף עמד שר של מצרים וטען לפני הקב"ה שאין להצילם, ומצינו בזה כמה נוסחים שונים וכדלהלן:

מחד איתא בילקו"ש בשלח רמז רמא ב' סיפורים שהיו עם עוזא שר מצרים אחד בזמן יציאתם והשני בזמן קריעת הים קריעת הים כמבואר שם להדיא שכל אחד היה בזמן אחר יעויי"ש, ואני בא כאן לדון על הקטרוג שבזמן קריעת הים. וז"ל הילקו"ש:
הסיפור הא' - שהוא בזמן יציאת מצרים (ולא בו באתי לדון) :
פתח עוזא שר של מצרים לפני הקב"ה ואמר לפניו רבש"ע אומה זו שאתה מוציא ממצרים יש לי עליה דין יבא מיכאל שר שלהן וידון לפניך עמי, באותה שעה אמר הקב"ה (הוא) למיכאל בוא ודון עמו פתח עוזא שר של מצרים ואמר לפניו רבש"ע אתה גזרת על אומה זו שיהו משועבדין תחת ידי אומה שלי ת' שנה שנאמר ועבדום וענו אותם וגו' ועדיין לא עבדו בהן אלא פ"ו שנה משנולדה מרים ועדיין לא הגיע זמנם לצאת אלא תן לי רשות ואחזירם תחת ידי אומה שלי עד ת' שנה כשם שאתה קיים כך שבועתך קיימת
הסיפור הב' - שהוא בזמן קריעת הים (ובו באתי לדון):
עמד עוזא שר של מצרים לפני הקב"ה ואמר לפניו רבש"ע נקראת צדיק וישר ואין לפניך לא עולה ולא משוא פנים ולא מקח שחד למה אתה רוצה להטביע מצרים כלום הטביעו בני מבניך או הרגו מהם בשביל ששעבדו בהן אתה רוצה לטבען כבר נטלו שכרן כל כסף וכל זהב שלהן, ועיי"ש עוד שביקש עוזא שיחון ה' את המצרים מצד מידת הרחמים
וכל זה איתא נמי באוצר המדרשים (אייזנשטיין) ויושע עמוד 148 והלאה

מדרש אחר מפורסם הוא שבא שרה של מצרים ואמר הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז, ומובא הוא בהרבה ספרי אחרונים, ויל"ע במקורו, מחד מופיע הוא במדרש רבה בשלח כא ז שהבאתי "כך בשעה שיצאו ישראל ממצרים עמד סמאל המלאך לקטרג אותן אמר לפני הקב"ה רבש"ע עד עכשיו היו אלו עובדים עבודת כוכבים ואתה קורע להם את הים", אולם אי"ז מופיע בנוסח זה של "הללו וכו' והללו וכו' ".
וכן מופיע הוא בויקרא רבה אחרי מות פרשה כג סימן ב "רבי אליעזר פתר קרא בגאולת מצרים מה שושנה זו כשהיא נתונה בין החוחים היא קשה על בעלה ללוקטה כך היתה גאולתן של ישראל קשה לפני הקב"ה ליגאל הה"ד (דברים ד) או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי וגו' אלו ואלו ערלים אלו מגדלי בלורית ואלו מגדלי בלורית אלו לובשי כלאים ואלו לובשי כלאים א"כ לא היתה נותנת מדת הדין לישראל שיגאלו ממצרים לעולם", אולם גם שם אין את הנוסח של הללו עובדי ע"ז וכו'.
ולכאו' מקורו מהזוהר וכדלהלן, ולא מצאתיו במדרשים אולם זכורני שראיתיו במדרש אחד ועוד צריך בדיקה, מקום נוסף שבו מוזכר ענין זה שהללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז הוא במדרש תהילים טו ה אבל הוא לגבי לעתיד לבוא יעויי"ש. ועי' עוד בתנחומא משפטים ז, ומגיהי ספרים רבים ציינו כמקור למדרש זה את המדרשים הללו, וטעות בידם.

ובזוהר כרך ב (שמות) פרשת תרומה דף קע עמוד ב איתא שבזמן קריעת הים בא שר מצרים לקטרג וז"ל:
"אתא רהב ההוא ממנא דעל מצרים ובעא דינא מקמי קודשא בריך הוא, אמר קמיה מאריה דעלמא אמאי את בעי למעבד דינא על מצרים ולמקרע ימא לישראל הא כלהו חייבין קמך וכל ארחך בדינא וקשוט, אלין פלחי כו"ם ואלין פלחי כו"ם, אלין בגלוי עריות ואלין בגלוי עריות, אלין אושדי דמין ואלין אושדי דמין".

ולכאורה יש לחלק בין הילקו"ש לזוהר, דב' מעשים היו וב' קטרוגים שונים היו בזמן קריעת הים (מלבד הקיטרוג בזמן יציא"מ וכאמור לעיל), האחד היה על ידי עוזא, וטענתו הייתה למה להטביע המצרים והרי אף הם לא טיבעו ישראלים וכמובא בילקו"ש, וטענה שניה נטענה על ידי רהב ווטענתו הייתה הללו עובדי ע"ז וכו' וכמובא בזוהר, ומה שמובא בשמות רבה שהס"מ טען זאת יל"ע בזה עוד, שהרי הס"מ הוא שרו של אדום.

[היא שיחתי]

אכן יש להבין מה מקום ב' השרים הללו וב' הקיטרוגים הללו.

והנה, רהב הוא שרו של ים וכאמור לעיל, אולם מפורש בגמ' ב"ב עד: ששרו של רהב נמחץ ונהרג בששת ימי בראשית
"ואמר רב יהודה אמר רב: בשעה שביקש הקב"ה לבראות את העולם, אמר לו לשר של ים: פתח פיך ובלע כל מימות שבעולם. אמר לפניו: רבש"ע, די שאעמוד בשלי. מיד בעט בו והרגו, שנאמר: +איוב כ"ו+ בכחו רגע הים ובתבונתו מחץ רהב. אמר ר' יצחק, ש"מ: שרו של ים רהב שמו," עיי"ש, וכן מפורש בבמדב"ר קורח יח כב, ותנחומא חוקת א.

ומאידך הלא הבאנו לעיל שהיה רהב שרו של מצרים, וצ"ב והלא מת כבר, ובפרט קשה לדברי הזוהר שהבאנו לעיל שרהב הוא גם שרו של מצרים וגם של ים, והלא שרו של ים מת כמבואר במדרשים הנ"ל ובעוד הרבה מדרשים.
וכן קשה דבאוצר המדרשים (אייזנשטיין) ויושע עמוד 151 מביא בזה אחר זה המעשה שנהרג שרו של ים ואח"כ מביא שהתדיין שרו של ים עם ישראל יעויי"ש.

ועמד בזה בשכל טוב (בובר) שמות פרק יד פסוק כא
"ויט משה את ידו על הים. התחיל הים עומד כנגדו, היינו רהב שרו של ים נמחץ, כדכתיב ובתבונתו מחץ רהב (איוב כו יב), ואעפ"י שהיה נמחץ מששת ימי בראשית נותן בה כח מאת הקב"ה כדי להדיין עם שרם של מצרים ולהתגבר עליו ולהפילו מן השמים תחלה כשדרשוהו, ועכשו היה רהב עומד ומסרב כנגד משה, אמר לו שיבקע הים בשם הקב"ה, ואל קיבל עליו, הראהו את מטה האלהים שהיה כתוב עליו שם המפורש הנכבד והנורא, ולא נבקע מלפניו, עד שנגלה עליו הקב"ה בגבורתו ובכבודו, והתחיל הים בורח, שנא' הים ראה וינוס (תהלים קיד ג), אמר לו משה כל היום הייתי אומר לך בשם הקודש ולא קבלתיה עליך, ועכשו מה לך הים כי תנוס, אמר לו רהב למשה לא מפניך בן עמרם הים בורח, ולא מפניך משה אני נס, אלא מלפני אלהי יעקב (שם שם ז)"

הרי מפורש כאן יישוב לב' הקושיות שהקשינו, דבאמת רהב שרו של ים היה ומת בששת ימי בראשית, אולם הקימו הקב"ה ונתן בו כח כדי להדיין עם שרם של המצרים, שהוא לכאורה עוזא, ורהב הוא זה שהתגבר על עוזא, ולאחר שהתגבר עליו קם כנגד ישראל, ואז טען הללו עובדי ע"ז וכו' ואז הניסו הקב"ה.
ומ"מ עדיין קשה למה נקרא רהב שרם של המצרים ולא רק שרו של הים, דלכאו' לא הסכים לבקוע את ים סוף כיון שהוא שר של ים ואין לו לשנות הטבע, אבל לא מצד שבא להגן על המצרים וצ"ע, ושמא לאחר שהופל עוזא קיבל רהב את הכח להיות שרם של המצרים וצ"ע.

[היא שיחתי]

ומה נעמו הדברים עם מה שהביא קודם שבט"י

בקדושתא "אימת נוראותיך" לר' משה ב"ר קלונימוס הזקן מלוקא (ברוב הקהילות נהוג לאומרו בשחרית אחרון של פסח ובק"ק באשכנז המערבי נהגו לאומרו בשחרית שביעי של פסח)
בסוף הסילוק "אומץ גבורתך מי ימלל" -
"וַיֶחֱזַק רַהַב עַל שַֹר אֲוֵנִים וַיַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיִרְמְסֵהוּ בְּעֶזְרַת דָר אוֹפַנִים" -
נראה להדיא ש"רהב" הינו שר של הים, ו"אונים" הינו כינוי למצרים דנק' און ופיבסת (כן פי' במעגלי צדק והדרת קודש וכ"פ הרוו"ה ז"ל)

והיינו שנתן הקב"ה כח מחודש לרהב כדי להתגבר על שר אונים שהוא שרה של מצרים, ונראה לומר שהוא הוא עוזא שקיטרג מלכתחילה על ישראל

[היא שיחתי]

ולבאר עוד הקשר בין הס"מ שהבאנו לעיל מהמדרש רבה, וכן הענין שרהב רצה להרוג את ישראל ואח"כ הרג את מצרים מצאתי בילקו"ש כדלהלן:
ילקוט שמעוני תורה פרשת בשלח רמז רלד
"ד"א והמים להם חומה שירד סמאל ואמר לפניו רבש"ע לא עבדו ישראל עבודה זרה במצרים ואתה עושה להם נסים, והיה משמיע קולו לשר של ים ונתמלא עליהם חמה ובקש לטבען, מיד השיב לו הקב"ה שוטה שבעולם וכי לדעתם עבדוה והלא לא עבדוה אלא מתוך שעבוד ומתוך טרוף דעת ואתה דן שוגג כמזיד ואונס כרצון, כיון ששמע שר של ים אותה חמה שנתמלא על ישראל החזירה על מצרים שנאמר וישובו המים ששבו מישראל על מצרים".
וא"כ שמא היה מהלך הדברים כך:
בא עוזא וקיטרג ודחאו הקב"ה, בא הס"מ והסית את רהב לקטרג, והשיב לו הקב"ה, ושוב בא רהב ומחץ את עוזא שר של מצרים.


עוד מצאתי בזה
מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דויהי פרשה ו
ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים, והיו מלאכי השרת תמהים לומר בני אדם עובדי עבודה זרה מהלכין ביבשה בתוך הים ומנין שאף הים נתמלא עליהם חמה שנ' והמים להם חומה אל תקרי חומה אלא חמה ומי גרם להם לישראל להנצל מימינם ומשמאלם מימינם בזכות התורה שעתידין לקבל מימינם שנאמר מימינו אש דת למו ומשמאלם זו תפלה

וראיתי בילקוט מעם לועז שחילק העניין לג' סיפורים, ראשית עמד שר של ים ואח"כ עמד הס"מ ואח"כ עמד עוזא

שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ב כדוגמת מדרש רבה אחרי מות שהבאתי לעיל
ב ר' אליעזר פתר קרייה בגאולת מצרים, מה שושנה זו כשהיא נתונה בין החוחים קשה לבעלה להלקט, כך גאולתן של ישראל היתה קשה לפני הקדוש ב"ה, הה"ד (דברים ד') או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי, ר' יהושע בשם ר' חנן אמר גוי מקרב עם ועם מקרב גוי אין כתיב כאן, אלא גוי מקרב גוי, שהיו אלו ערלים ואלו ערלים, אלו מגדלין בלורית ואלו מגדלין בלורית, אלו לובשי כלאים ואלו לובשי כלאים, אם כן לא היתה מדת הדין נותנת שיגאלו ישראל לעולם
וכן בפסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא ה - החדש הזה
ר' יהוש' בר' נחמיה בשם ר' יוחנ' בר פזי גוי מקרב עם, עם מקרב גוי אין כת' כאן, אלא גוי מקרב גוי (שם /דברים ד'/), שהיו אילו ערלים ואילו ערלים, אילו מגדלי בלורית ואילו מגדלי בלורית. אם כן לא היתה מידת הדין נותנת שיגאלו ישר' ממצרים לעולם
פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא טו - החודש
ר' יהושע בר נחמיה בשם ר' חנן בן פזי גוי מקרב גוי, עם מקרב גוי אין כתיב כאן אלא גוי מקרב גוי, שהיו אלו ערלים ואלו ערלים, אלו מגדלי בלורית ואלו מגדלי בלורית, א"כ לא היה מדת הדין נותנת שיגאלו ישראל ממצרים לעולם
ילקוט שמעוני תהלים רמז תתטז
הה"ד או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי, עם מקרב עם אין כתיב כאן, אלא גוי מקרב גוי, שהיו אלו ערלים ואלו ערלים, אלו מגדלי בלורית ואלו מגדלי בלורית, אם כן לא היה מדת הדין נותנת שיעלו לעולם

[היא שיחתי]

ויעוי' במנהגי מהר"ש מנוישטט סימן שכו
"אמר מה"ר שלום ז"ל על אותו שנטרפה דעתו בע"י, ורץ לפני התיפלה ואמר להיות גוי, שמותר לשתות יין עמו כי הוי אנוס. והביא ראייה ממה שכתוב במדרש בשעה שטבעו מצריים בים, אמר שר של ים לפני הק' מה נשתנו אלו מאלו, אם מצריים עבדו עבודה זרה [ישראל] ג"כ עבדו עבודה זרה במצרים, ואמר לו הק' אינו דומה, כי ישראל היו משועבדים ברוב צרות היו כאנוסים, אבל המצריים היו שלוים ושקטים ואפילו הכי עבדו עבודה זרה והיו מזידין ולהכי שאני".

והוא מתאים למש"כ דטענת רהב הייתה מה שונים אלו מאלו וכמש"כ בזוהר

ויש לבאר עוד הדברים לפי הילקו"ש שהבאנו קודם באופן זה:
דהס"מ לא בא לטעון באופן של מה נשתנו אלו מאלו וכמבואר במדרש רבה ובילקו"ש דהס"מ מקטרג בסתם שישראל עובדי עכו"ם, אלא כל מטרתו היא לקטרג על ישראל, ואין כל סייעתא בטענה מה נשתנו אלו מאלו שכן לפי טענה זו יש גם להם ליהרג וגם להם ליהרג, רק רהב הוא זה שלא בא לקטרג בסתם אלא בא בשאלת תם מדוע לקרוע את הים ומה העדיפות של אלו על אלו, ואז אמר לו הקב"ה שישראל אנוסין ומצרים לא, ולהכי אח"כ רהב הרג המצרים שכן אין לו עניין בדווקא נגד ישראל

[היא שיחתי]

עוד בשייכותו של הס"מ יעוי' בתולדות יצחק שמות יד כה
"או ירצה ויסר גלגל העוזר למצרים בשמים ולכן וינהגהו בכבדות למטה והוא גלגל מאדים, וכח אותו הגלגל סמאל ומלת אפן חסר ו"ו וחשבונו כחשבון סמאל, ואפן רמז לגלגל ולסמאל שרו של עשו שבא לעזור לעוזא שרו של מצרים".

[היא שיחתי]

לעיל ציינתי שעוזא הוא אחד המלאכים שירדו לארץ
וז"ל מסכת כלה רבתי פרק ג הלכה ו
אל תכשל בעיניך, שאין מכשול אלא בעינים, שכן את מוצא עוזא ועוזיאל, לא נכשלו אלא בעיניהם, שנאמר ויראו בני האלהים את בנות האדם.
מאי עובדיהו, אמרי מעקרא קמי רחמנא, הינו דאמרנן מה אנוש כי תזכרנו, אמר להו הקדוש ברוך הוא, השתא חזיתון דאתון טעיתון יתר מנהון, אשלובת בהון יצרא בישא, וכי הוה להו יצרא מאי קא מתהני, בדביקה, אי הכי האי דכתיב וילדו להם, כיון דמדבקי בהו ומבעלי לגבריהו, מדמו בניהו למלאכי.
ובגמ' יומא סז: תנא דבי רבי ישמעאל: עזאזל - שמכפר על מעשה עוזא ועזאל.
וברש"י שם עוזא ועזאל - מלאכי חבלה שירדו לארץ בימי נעמה אחות תובל קין ועליהם נאמר ויראו בני האלהים את בנות האדם (בראשית ו) כלומר, על העריות מכפר.

וכאן בשרו של מצרים מצינו שעוזא שמו

וכתב בזה ר' צדוק בישראל קדושים אות י
ז"ל בקיצור נמרץ ובדילוג
"דוגמת השעיר הנושא עוונות בני ישראל אל ארץ גזירה לעזאזל המדברה ואיתא ביומא (ס"ז ב) לכפר על מעשה עוזא ועזאל עיין שם ברש"י וידוע מזוה"ק פרשת בלק (קצ"ד א) על פסוק (במדבר כ"ד, ד') אשר מחזה וגו' נופל וגלוי עינים דהם עזא ועזאל הנזכרים שנקראו כן בנפילותם וכמו שמובא (זוהר ח"ג ר"ח א) שנפלו להרי חושך הנקראים הררי קדם שהוא החשוכא שקדם לנהורא היינו בברייתו של עולם כמו שאמרו בריש ברכות (ב' א) שכך היה הרצון יתברך בבריאת העולם שיהיה חושך והעלם האור ואחר כך ישיג האדם האור. ואותם מלאכים קיטרגו על האדם והפילם השם יתברך להראותם שכשהם יבואו להאי עלמא הדומה ללילה מקום החושך והעלם האור יושקעו בחושך יותר עד שלא יוכלו לצאת כלל"

"ובעולם המלאכים במקום המחזה הנזכר לעיל שהוא כדוגמת עור הערלה, היה עמידת שני מלאכים הנ"ל עוזא הוא שר של מצרים כמו שמובא בילקוט (רמ"א) ובמדרש ויושע על פסוק (שמות י"ד, ל"א) וירא ישראל שהוא ערות הארץ אשר זרמת סוסים זרמתם דעל כן שם מקום הסוסים, ומששה דברים שאמרו בסוס בפסחים (קי"ג ב) הראשון שבהם הוא שאוהב הזנות. וכמו שנאמר (ירמיה ה', ח') כסוסים מיוזנים וגו'"

"כי שתי עורות המכסים הברית קודש נגדם הם השתי קליפות דעוזא ועזאל הנזכר לעיל. עוזא הוא קליפת הערלה שצריך לכורתה ולהסירה לגמרי כי הוא שורש הרע של כל הגוים ערלים ועל כן הוא הנופל לעומק החושך כמו שמובא בזוהר שם וממנו התאוה בישראל לביאת ארמית ולידבק בגוים ולימשך ערלה. ועזאל הוא הקליפה דעור הפריעה שהגם שהוסר עור ערלה העב והקשה עדיין יש עור הדק דפריעה והוא מתמעך מעצמו בגדולים על ידי תשמיש כמו שאמרו בבראשית רבה (מ"ז, ח') באברהם ודי לו בקריעה ולגלות לבד ואף על פי שישנו עדיין בגוף למטה אינו מכסה ומעלים הקדושה עוד כי הערלה הוא קשיות הלב ועקשותו בשיקוע ברע ובתאוות וכענין שנאמר (דברים י', ט"ו) ומלתם את ערלת לבבכם וערפכם לא תקשו עוד ואחר שמל והסיר קשיות העורף וערלת הלב עדיין נשאר טמטום ואוטם בלב שלא יניח ליכנס דבר קדושה בו ודי בזה בקריעת סגור לבבו כענין (יואל ב', י"ג) קרעו לבבכם וגו' בזכרון יום המיתה וכדומה בשבירת התאוות"
.

[היא שיחתי]

עוד מצאתי:
עוד מבואר שם בסימן ז שמי שקיטרג על ישראל ביציאת מצרים ובקריעת הים היה הס"מ
"כך בשעה שיצאו ישראל ממצרים עמד סמאל המלאך לקטרג אותן אמר לפני הקב"ה רבש"ע עד עכשיו היו אלו עובדים עבודת כוכבים ואתה קורע להם את הים מה עשה הקב"ה מסר לו איוב שהיה מיועצי פרעה דכתיב בו (שם /איוב/ א) איש תם וישר, אמר לו הנו בידך, אמר הקב"ה עד שהוא מתעסק עם איוב ישראל עולים לים ויורדים ואח"כ אציל את איוב"

מדרש אחר מפורסם הוא שבא שרה של מצרים ואמר הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז, ומובא הוא בהרבה ספרי אחרונים, ויל"ע במקורו, מחד מופיע הוא במדרש רבה בשלח כא ז שהבאתי "כך בשעה שיצאו ישראל ממצרים עמד סמאל המלאך לקטרג אותן אמר לפני הקב"ה רבש"ע עד עכשיו היו אלו עובדים עבודת כוכבים ואתה קורע להם את הים", אולם אי"ז מופיע בנוסח זה של "הללו וכו' והללו וכו' ".
ומה שמובא בשמות רבה שהס"מ טען זאת יל"ע בזה עוד, שהרי הס"מ הוא שרו של אדום.

ולבאר עוד הקשר בין הס"מ שהבאנו לעיל מהמדרש רבה, וכן הענין שרהב רצה להרוג את ישראל ואח"כ הרג את מצרים מצאתי בילקו"ש כדלהלן:
ילקוט שמעוני תורה פרשת בשלח רמז רלד
"ד"א והמים להם חומה שירד סמאל ואמר לפניו רבש"ע לא עבדו ישראל עבודה זרה במצרים ואתה עושה להם נסים, והיה משמיע קולו לשר של ים ונתמלא עליהם חמה ובקש לטבען, מיד השיב לו הקב"ה שוטה שבעולם וכי לדעתם עבדוה והלא לא עבדוה אלא מתוך שעבוד ומתוך טרוף דעת ואתה דן שוגג כמזיד ואונס כרצון, כיון ששמע שר של ים אותה חמה שנתמלא על ישראל החזירה על מצרים שנאמר וישובו המים ששבו מישראל על מצרים".
וא"כ שמא היה מהלך הדברים כך:
בא עוזא וקיטרג ודחאו הקב"ה, בא הס"מ והסית את רהב לקטרג, והשיב לו הקב"ה, ושוב בא רהב ומחץ את עוזא שר של מצרים.
וראיתי בילקוט מעם לועז שחילק העניין לג' סיפורים, ראשית עמד שר של ים ואח"כ עמד הס"מ ואח"כ עמד עוזא

ויש לבאר עוד הדברים לפי הילקו"ש שהבאנו קודם באופן זה:
דהס"מ לא בא לטעון באופן של מה נשתנו אלו מאלו וכמבואר במדרש רבה ובילקו"ש דהס"מ מקטרג בסתם שישראל עובדי עכו"ם, אלא כל מטרתו היא לקטרג על ישראל, ואין כל סייעתא בטענה מה נשתנו אלו מאלו שכן לפי טענה זו יש גם להם ליהרג וגם להם ליהרג, רק רהב הוא זה שלא בא לקטרג בסתם אלא בא בשאלת תם מדוע לקרוע את הים ומה העדיפות של אלו על אלו, ואז אמר לו הקב"ה שישראל אנוסין ומצרים לא, ולהכי אח"כ רהב הרג המצרים שכן אין לו עניין בדווקא נגד ישראל

עוד בשייכותו של הס"מ יעוי' בתולדות יצחק שמות יד כה
"או ירצה ויסר גלגל העוזר למצרים בשמים ולכן וינהגהו בכבדות למטה והוא גלגל מאדים, וכח אותו הגלגל סמאל ומלת אפן חסר ו"ו וחשבונו כחשבון סמאל, ואפן רמז לגלגל ולסמאל שרו של עשו שבא לעזור לעוזא שרו של מצרים".

וברוך ה' מצאתי ללשם שכתב שבזמן ההוא היו המצרים שולטים על כל האומות והיו להם ב' שרים גם הס"מ וגם רהב שרו של ים ומכח שניהם היו שולטים
ובזה יבואר עניינו של הס"מ לכאן
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... 50&hilite=

[שיף]

עוד מציאה רבתא בדרושים נחמדים למהר"ם שיף זצ"ל בדפו"ר על הסוגיא במנחות מד. [נשמט מחדושיו לש"ס]
וז"ל: "אני ה', נאמן ליפרע. דקשה למה תלי ביציא"מ. רק יאמר ע"ד במ"ש ששר של מצרים עוזא, נעשה שר של גיהנום, זהו שאמר אני ה', נאמן ליפרע, כי [כ]אשר הוצאתיך וכו', והיה מקטרג וכו', וע"י העברתי אותו משלטנותו, לכן ראו שלא תבואו לידו." עכלה"ז ודו"ק.
האם גם לזה יש מקורות נוספים ואולי הוא ע"ד הס"מ.?

[היא שיחתי]

עוד מציאה רבתא בדרושים נחמדים למהר"ם שיף זצ"ל בדפו"ר על הסוגיא במנחות מד. [נשמט מחדושיו לש"ס]
וז"ל: "אני ה', נאמן ליפרע. דקשה למה תלי ביציא"מ. רק יאמר ע"ד במ"ש ששר של מצרים עוזא, נעשה שר של גיהנום, זהו שאמר אני ה', נאמן ליפרע, כי [כ]אשר הוצאתיך וכו', והיה מקטרג וכו', וע"י העברתי אותו משלטנותו, לכן ראו שלא תבואו לידו." עכלה"ז ודו"ק.
האם גם לזה יש מקורות נוספים ואולי הוא ע"ד הס"מ.?

מה פירוש "במ"ש ששר של מצרים עוזא וכו' "
מהו במ"ש?
במה שכתבתי? היכן?

[שיף]

עוד מציאה רבתא בדרושים נחמדים למהר"ם שיף זצ"ל בדפו"ר על הסוגיא במנחות מד. [נשמט מחדושיו לש"ס]
וז"ל: "אני ה', נאמן ליפרע. דקשה למה תלי ביציא"מ. רק יאמר ע"ד במ"ש ששר של מצרים עוזא, נעשה שר של גיהנום, זהו שאמר אני ה', נאמן ליפרע, כי [כ]אשר הוצאתיך וכו', והיה מקטרג וכו', וע"י העברתי אותו משלטנותו, לכן ראו שלא תבואו לידו." עכלה"ז ודו"ק.
האם גם לזה יש מקורות נוספים ואולי הוא ע"ד הס"מ.?

מה פירוש "במ"ש ששר של מצרים עוזא וכו' "
מהו במ"ש?
במה שכתבתי? היכן?

הכוונה במה שכתוב או שכתבו או במה שאמרו, אבל הוא עצמו לא הזכיר במקום אחר כלום .

[שיף]

הקפצה לרגל פרשת השבוע

[ר_חיים_הקטן]

מה עם אמון מנוא שהנוא גם נקרא שר של מצרים?

[ר_חיים_הקטן]

ומאידך בזוהר תרומה בשלח ועוד מפורש ש"רהב" שמו וכן מבואר ברש"י בראשית מ ישעיהו ל ישעיהו נא תהלים פז תהלים פט איוב ט איוב כו
ועוד הרבה מראי מקומות עמי בזה אך אין לי סבלנות לפורטם
[/b]"

בשום מקום לא כתב רש"י ששמו של השר של מצרים "רהב". רק נקט רש"י שמצרים\המצריים עצמם נקראים "רהב".

[אבני גזית]

ומאידך בזוהר תרומה בשלח ועוד מפורש ש"רהב" שמו וכן מבואר ברש"י בראשית מ ישעיהו ל ישעיהו נא תהלים פז תהלים פט איוב ט איוב כו
ועוד הרבה מראי מקומות עמי בזה אך אין לי סבלנות לפורטם
[/b]"

בשום מקום לא כתב רש"י ששמו של השר של מצרים "רהב". רק נקט רש"י שמצרים\המצריים עצמם נקראים "רהב".

לא נראה לי שצריך לדברי רש"י אחרי שפסוקים מפורשים מגדירים את מצרים כ'רהב' -

וּמִצְרַ֕יִם הֶ֥בֶל וָרִ֖יק יַעְזֹ֑רוּ לָכֵן֙ קָרָ֣אתִי לָזֹ֔את רַ֥הַב הֵ֖ם שָֽׁבֶת (ישעיהו ל, ז).

ולעניין שרו של מצרים, ליתר דיוק שרו של ים שמו רהב, ומחמת שפרעה וחילו טובעו בים סוף, השתקע לומר ששרו של מצרים שמו רהב.

ונקודה חשובה לציון -
דעת האב"ע בתהלים (יתכן על הפסוק אזכיר רהב ובבל) שרהב הוא כינוי לכל גוי ולאו דווקא למצרים.

[א איד]

תיקון: שו"ר שבזוהר מפורש שרהב הוא גם שר של מצרים וגם שר של ים
זוהר תוספת כרך ב (שמות) דף רעב עמוד ב
"שאילו קמיה אמר להו שפיר קאמר רבי יהודה והכי הוא ואנא אצטריך לגלאה רזא דמלה והא חזינא דר' יהודה גלי לה אלא אמר קודשא בריך הוא למשה משה השתא במצרים היה המטה של אהרן לדחות הקש השולט על ישראל במצרים אבל כשיצאו ממצרים כמה מקטרגי מזמני על ישראל לדחותם בים כמה מים מרים נזדמנו וקטרגו, באו לים בא רהב שרו של מצרים ושל ים אמר קודשא בריך הוא למשה הרם ונטה ידך כיון דאמר (שמות יד) הרם את מטך מהו ונטה את ידך אלא הרם את מטך נגד רהב שרו של מצרים"
זוהר חדש כרך א (תורה) פרשת בשלח דף נא עמוד ב
"אלא אמר הקב"ה למשה משה השתא במצרים היה המטה של אהרן לדחות הקש השולט על (המצרים) [ישראל] במצרים אבל כשיצאו ממצרים כמה מקטרגים מזומנים על ישראל לדחותם בים כמה מים מרים נזדמנו אצלם כמה מים רעים יקטרגו בהם. באו לים בא רהב שרו של מצרים ושל ים אמר הקב"ה משה הרם את מטך ונטה את ידך כיון דאמר הרם את מטך מהו ונטה את ידך אלא הרם את מטך נגד שרו של ים"

[חלא בר חמרא]

בזכרוני שכתוב במהרש"א 'עוזא שר של ים'
וצריך זמן לחפשו
וזה מראה קצת על קשר פנימי בין מצרים לים, מדהושוו לגבי רהב ולגבי עוזא

[תורת המן]

בזכרוני שכתוב במהרש"א 'עוזא שר של ים'
וצריך זמן לחפשו
וזה מראה קצת על קשר פנימי בין מצרים לים, מדהושוו לגבי רהב ולגבי עוזא

לא מצאתי במהרש"א, אבל כ"ה בפי' הרא"ש בשלח [יד,טז].

[תורת המן]

עוד מציאה רבתא בדרושים נחמדים למהר"ם שיף זצ"ל בדפו"ר על הסוגיא במנחות מד. [נשמט מחדושיו לש"ס]
וז"ל: "אני ה', נאמן ליפרע. דקשה למה תלי ביציא"מ. רק יאמר ע"ד במ"ש ששר של מצרים עוזא, נעשה שר של גיהנום, זהו שאמר אני ה', נאמן ליפרע, כי [כ]אשר הוצאתיך וכו', והיה מקטרג וכו', וע"י העברתי אותו משלטנותו, לכן ראו שלא תבואו לידו." עכלה"ז ודו"ק.
האם גם לזה יש מקורות נוספים ואולי הוא ע"ד הס"מ.?

נראה דהכוונה למה שאיתא בזוהר שמות יח,א:

אמר רבי יוחנן בשעה שאמר משה (שמות יב) ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים, הלך דומה שרו של מצרים ד' מאות פרסה, אמר ליה קודשא בריך הוא גזרה נגזרה לפני דכתיב (ישעיה כד) יפקד יי' על צבא המרום במרום וגו', באותה שעה נטלה השררה ממנו ונתמנה דומה שר של גיהנם לידון שם נפשות הרשעים.

[צופה_ומביט]

ראה גם כאן:
viewtopic.php?p=827585#p827585

וגם כאן:
viewtopic.php?p=797791#p797791

[גבול ים]

בפרע"ח שער הזמירות פ"ו כתב ששרו של מצרים נקרא רהב [ונרמז בר"ת רדפיהם השלכת במצולות וגו'].