- IMG_0460.JPG (1.81 MiB) נצפה 5677 פעמים
יש ללמד זכות על הכותב שביקש להקל על הקורא שאינו מתמצא בענייניה הסבוכים של ריבית, ולכן לא פירט מהו "מקח החוזר", מה חידוש חידש בעניין בעל האור שמח, מה חסר היה מקור ומה נמצא כעת בדברי רס"ג.
קשה יותר למצוא צד זכות על שהעלים את שם הבמה בה פורסמו דברי רס"ג - קובץ בית אהרן וישראל, גליון רא - שבט-אדר תשע"ט, עמ' ה-יד. הנהקישור למאמר המדובר, ש"גרם לעולם הרבית בארץ ובחו"ל לרקוד משמחה", אך לא עמדו לו זכויותיו שייזכר בשם מי שעמל להביאו לפני הלומדים. (גם קשה להבין כיצד משנת ד'תשב ועד ה'תשעט עברו 1300 שנים...).
כיון שגם במאמר שבקובץ לא פורש עניינו של מקח החוזר ולא נתבאר כיצד העניין קשור להיתר עיסקא; וכיון שהקורא את הדברים בעלון "אחדות" יכול להתרשם שניתן לסמוך על ההיתר המבוסס על "מקח החוזר" משום שכך סוברים רס"ג והגרמ"ש, נכון להעמיד דברים על דיוקם. אעשה זאת באמצעות פרסום פיסקאות מספר מתוך מאמר תגובה רחב, שכתב חכם אחד שליט"א העוסק זה רבות בשנים בענייניה העמוקים של רבית, ונשלח לפרסום בקובץ בית אהרן וישראל (ובעז"ה יפורסם בא' הגליונות הקרובים):
* הערה 28 - הביא העורך שליט"א את מח' האחרונים במקח החוזר שהתנה שיחזור וימכור לו, האם חשיב שהמקח בטל או לא, וסיים: 'ובודאי מיירי בחוזר ומוכר לו לפי דמים המאוחרים, שאם לא כן פשיטא דאסור, ומדברי רס"ג נמצא סמך לדעת האחרונים המתירים'. אך לענ"ד לא ראיתי שום ודאות בענין זה, ואדרבה האחרונים שהתירו הוא משום דסברי דכל האיסור באומר 'על מנת שתחזירהו לי' הוא משום דעי"ז יש כאן ביטול למקח הראשון, אך בכה"ג כיון שאמר לו 'על מנת שתחזור ותמכור לי', א"כ אמרו להדיא שהמקח הראשון קיים לגמרי אלא שאח"כ יחזור וימכור לו, ובזה התירו אע"פ שחוזר ומוכר לו באותם דמים שקנה ממנו בתחילה.
אמנם מצאנו בנידון זה שמתנה לחזור ולמכור לו כפי שווי השדה בשעה שמחזירה, מח' אחרונים אם בכה"ג לא נחשב שהתבטל המקח או לא. דבחידושי רבי מאיר שמחה [ב"מ דף סה ע"ב ד"ה עוד] כתב דבכה"ג בודאי מותר לו לאכול את הפירות עיי"ש, ובזה יישב קו' האחרונים בשו"ע [חו"מ סי' רז סעיף ה] שכתב שאם התנה שיחזיר לו המקח בזמן פלוני או כשיתן לו מעות המכר קיים ויחזיר לו כמו שהתנה, ולא הזכיר דבכה"ג אסור לאכול פירות, ועי' בסמ"ע ובאחרונים מש"כ בזה, ורמ"ש כתב ליישב דהתם מיירי שהתנו שיחזיר לו כפי הדמים שיהיה שוה באותה שעה. [ויל"ע אם מדברי האחרונים שלא תירצו כן, יהיה מוכח דלא סברי חילוק זה].
אמנם בשו"ת מהר"י הלוי [אחי הט"ז, סי' ב ד"ה לכן נלע"ד] כתב וז"ל ועל זה כתב וכן המוכר או הלוקח שהתנה כו' המכר קיים, ר"ל שאם אירע הפסד במקח ההפסד ללוקח כיון שהוא שלו לזמן ההוא וכן לענין יוקרא וזולא, ואם המוכר רוצה להחליטו ולא לפדותו הרשות בידו וכו'. אמנם לענין פירות לא מיירי הרמב"ם ברישא אלא אחר זה [ש]כתב שהמקח קיים בא להודיענו בסיפא שאעפ"כ אם התנה המוכר כו' אסור לאכול פירות, ואם התנה הלוקח מותר, והן הן דברי הברייתא דאיזהו נשך שזכרנו למעלה דמיירי לענין פירות. עכ"ל. הרי דנקט דאף דמיירי שהמקח ברשות הלוקח לענין יוקרא וזולא, וא"כ המוכר יחזור ויקנה לפי הדמים שיהיה שוה באותה שעה, מ"מ אסור ללוקח לאכול פירות.
ונידון זה מאד מצוי בזמנינו לענין כל לקיחת הלואה על סמך היתר עיסקא, כשאינו לוקח את ההלואה לצורך השקעה בעיסקא, אלא על סמך עסקים ונכסים הקיימים ברשותו, שמקנה אותם לנותן העיסקא, והרי דעתם שהנותן יחזור וימכור אותם למקבל העיסקא, והרי זה מקח החוזר דלא חשוב מקח אלא הלואה, ושוב אין כאן עיסקא כלל. וכתב בספר נתיבות שלום [סי' קעד ס"א אות יד ד"ה והנה הבאנו], שכיון שמתנים שיחזור וימכור לפי שווי בשעת המכירה, הרי ודאי נחשבת מכירה חדשה, ואינה ביטול המכירה הקודמת, ולכן אף בכל לקיחת הלואה על סמך היתר עיסקא, חלק מהתוספת על הקרן היא מחמת עליית ערך הנכס, ובקניית הנכס חזרה מוסיפים את עליית ערכו, ולכך לכו"ע לא חשיב מקח החוזר. אך בספר חלקת בנימין [ח"ב קונטרס היתר עיסקא, ציונים אות קסח] ציין לדברי הנתיבות שלום הנ"ל, וכתב דלא ברירא לו לחלק בכך. ושניהם לא הזכירו מדברי האחרונים שנחלקו בזה. והנה מדברי רס"ג כאן יש מקור חשוב להתיר בכה"ג.
נמצא למעשה שקשה לסמוך על היתר זה כיון שמהר"י הלוי חולק עליו, ובאנו לדיון האחרונים אם יש לסמוך על דברי גאונים שנתגלו מכתבי יד ולא היו למראה עיני האחרונים.
